טרקים ואטרקציות בצפון יוון

תשעה ימים באטרקציות המרכזיות של צפון יוון: הר האולימפוס, מטאורה וחבל זגוריה

גם ליוון חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולJune 2019
משך הטיול9 ימים
עונה מומלצתאמצע מאי עד אמצע ספטמבר

רקע

חבל ארץ מקדוניה (צפון יוון) מתאפיין בהרים, שפע של מים ואורח חיים כפרי. האזורים הנמוכים יותר מיושבים בצפיפות רבה יותר, לדוגמא הערים סלוניקי וקבלה (Kavala). למקדוניה חלק חשוב ומרכזי באימפריה ההלניסטית, ואלכסנדר מוקדון נולד ויצא מאזור זה לכיבושיו הרבים.
הפסגה הגבוהה ביותר שייכת כמובן להר אולימפוס, שנמצא בתפר בין מקדוניה לטסלי (Thessaly): ומתנשא לגובה של 2,919 מטרים בפסגת מייטיקס (Mytikas). הפסגות הגבוהות לעיתים מכוסות שלג גם בתחילת יוני, והגשמים הרבים מבטיחים גבעות מוריקות, מיני פרחים רבים ומגוון רב של בע"ח.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מידע כללי

צפון יוון הפתיעה אותי לטובה, ובהחלט עשתה חשק לחזור לטרקים נוספים. זה לא רק המסלולים היפים ושפע המים וצמחייה, אלא גם האנשים, האוכל והרוגע שעושים חשק לחזור.
נעזרתי רבות בסיפורי הדרך הרבים כאן, בעיקר באלו של אפיק ובועז זמר. ראו לינקים בפרק הקישורים להלן.

הליכה -
את רוב המסלולים הייתי מגדיר ברמת קושי בינונית-קשה, כאשר יש כמה מקטעים יוצאי דופן (פירוט בפרקים להלן). רוב ההליכה היא ירידה \ עלייה מתונה. מי שרגיל ללכת בעזרת מקלות הליכה בהחלט יימצא שהם מועילים. סימון השבילים לעיתים מצוין וברור, ולעיתים גרוע ולא ניתן להסתמך עליו. כל המסלולים שמופיעים במפה בתחילת סיפור הדרך הזה הוקלטו ע"י GPS וניתן להסתמך עליהם. כדאי מאוד להוריד את האפליקציה maps.me שמאוד עוזרת למצוא את השביל במקרה של התברברות.
בחודש יוני השמש זורחת לפני שש בבוקר, ושוקעת אחרי תשע וחצי בערב כך שיש המון שעות אור.

לינה -
אם מטיילים בתקופת הקיץ (אמצע מאי עד אמצע ספטמבר) כל הבקתות פתוחות והכפרים מציעים מקומות לינה כך שאין צורך לסחוב אוהל וציוד בישול, וזה כמובן מקל על ההליכה. בכל הכפרים יש Guesthouses שמציעים חדר פרטי עם מקלחת, ווי-פיי וארוחת בוקר (B&B) במחיר של כ-40 אירו בממוצע. פירוט בפרקים להלן.

אוכל -
האוכל היווני פשוט ומצוין, וכל מה שאכלתי היה טרי וטעים. תנסו את הצ'יזיקי, מוסקה וסופלקי! יש להם גם גרסה מקומית לבורקס, שהם קוראים לזה פשטידה (Pie). מכיוון שארוחות הבוקר גדולות ומשביעות, אין צורך לקחת הרבה אוכל לארוחת הצהריים של המסלול. תמיד ביקשתי רשות להכין סנדוויץ' בארוחת הבוקר וזה הספיק לי להליכה. כמובן שמומלץ (כמו בכל טרק) לקחת קצת פירות יבשים, שקדים ואגוזים שנותנים אנרגיה כשצריך. אגב - אם תזמינו קפה יווני תקבלו קפה טורקי מצוין!

מים -
גם בתחילת יוני הימים חמים, וכדאי להתחיל את היום עם לפחות 3 ליטרים של מים. לאורך רוב המסלולים יש נביעות שמאפשרות למלא את הבקבוקים במים טריים וקרירים, אבל לא ניתן להסתמך עליהן ב-100% (לעיתים הן נסתמות).

ציוד -
אני המעטתי בציוד ולכן הצלחת לקחת הכל בתיק יום של 33 ליטרים. בתוכו היו: שק"ש קיץ קטן בשביל הבקתות, ב-Guesthouse אין בו צורך (אפשר לקחת Liner או ציפה במקום), מיקרו פליז לערב, מכנסי בד דקים לערב, חולצה מנדפת קצרה להחלפה וחולצה לערב, תחתונים וגרביים, טואלטיקה מינימלית, מעיל גשם וכיסוי לתיק, מים ואוכל, מטען רגיל ומטען נייד לטלפון, כפכפים לערב, כובע שמש טוב, מפה של זגוריה וערכת עזרה ראשונה.

עלויות -
יוון לא מדינה יקרה, וכמובן שבכפרים המחירים נמוכים מבערים. יום ממוצע בהרים עולה כ-60 אירו. רכב שכור ל-9 ימים עלה כ-200 אירו ובהחלט היה שווה את המחיר. הכבישים המהירים ביוון טובים וכמעט שאין פקקים, במיוחד בכבישי האגרה. נסיעה בכביש אגרה עולה כ-2 אירו לכל 80 ק"מ, וזה מקצר את זמן הנסיעה בכ-20%. הדלק לעומת זאת לא זול בכלל, כמעט כמו בארץ. טיסת לואו-קוסט (הלוך ושוב) לסלוניקי עלתה $320, טיסה קצרה של שעתיים.

נהיגה -
מאוד נהנתי מהנהיגה, במיוחד בכבישים בהרים. יש לשים לב לאבנים מדרדרות, בע"ח שחוצים את הכבישים ותיירים שמחנים על השוליים ליד נקודות תצפית (במיוחד במטאורה). כדאי מאוד להוריד את המפה של יוון ב-Google Maps בגרסת האופליין, זה מאפשר לנווט גם אם לא מחוברים לרשת.

נחיתה בסלוניקי והגעה לתחילת המסלול של הר האולימפוס

מכיוון שהטיסה נחתה בסלוניקי באמצע הלילה, נאלצתי לישון בעיר למשך לילה אחד. ישנתי במלון בשם "Four Seasons Hotel", שאין לי הרבה דברים טובים להגיד עליו פרט לזה שהוא קרוב לשדה התעופה ויש חנייה בשפע.
למחרת בבוקר נסעתי לכיוון העיר Litochoro שנמצאת למרגלות הר האולימפוס, כאשר אין חובה להכנס לעיר כדי להתחיל את המסלול. אפשר לנסוע לאזור שנקרא Prionia ולהחנות ליד המסעדה, יש מקום לכ-30 רכבים. הנסיעה ארכה כשעתיים, כאשר 45 הדקות האחרונות היו בעלייה מפותלת בכביש צר שלא מתוחזק ברמה גבוהה. לא שמעתי על פריצות לרכבים שהושארו כאן בלילה, אבל כמובן שלא מומלץ להשאיר ברכב דברי ערך.
מהחנייה הולכים לכיוון דרום (כאשר המסעדה מצד שמאל) כמאה מטרים כדי להגיע למסלול E4 שמגיע לבקתה בשם Refuge A (המוכרת בשם Spilios Agapitos) וממשיך עד לפסגת האולימפוס.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הר האולימפוס

היום הראשון - Prionia to Refuge A: מרחק 6.85 ק"מ
מתחילים ללכת על שביל ה-E4 במגמת עליה מתונה לכיוון מערב, והשביל מוצל, נוח ומסומן היטב. כל כמה מאות מטרים עוברים ליד שלט של E4, גם אם לפעמים זה רק עמוד בלי שלט. כעבור כ-1.4 ק"מ מגיעים לשולחן פיקניק מוצל עם נביעה ושלט עם מפת האזור. לאחר כ-3.6 ק"מ נוספים מגיעים לנקודת חצייה של נחל קטן, ואז השביל מתחיל לזגזג מעלה. אם מביטים למעלה אפשר לראות את הבקתה (Refuge A), שנמצאת בגובה של 2,100 מטרים.
הבקתה מאוד נקייה עם אווירה טובה, והצוות שם מתקתק עבודה ועוזר בכל מה שדרוש. מריה מנצחת על הצוות ביד רמה, ואפילו מפטפטת מעט עברית. בבקתה יש חשמל ו-ווי-פיי עד 22:00, מיטה עם סדין וכרית, מסעדה, שירותים ומקלחת עם מים קרים מאוד. כדאי להזמין מקום מראש, ואפשר גם לשלם מראש עבור הלינה וארוחת הבוקר (עם פייפאל). לינק באזור הקישורים. אסור להכנס לאזור המגורים עם נעלי טרק, לכן כדאי להביא כפכפים או סנדלים. אם שכחתם לא נורא, הם יספקו לכם כפכפים. אפשר להקים אוהל בגינה של הבקתה אם רוצים קצת פרטיות, אחרת ישנים בחדר עם עוד כ-20 מטיילים.

היום השני - Refuge A to Mount Olympus (Mytikas Peak): מרחק 7.8 ק"מ
מתחילים להגיש ארוחת בוקר ב-06:00, וכדאי לנצל את זה על מנת להתחיל את היום מוקדם מכיוון שלעיתים קרובות הפסגה של ההר מתכסה בעננים בשעות הצהריים המוקדמות. יוצאים מהבקתה לכיוון מערב (שמאלה), ועולים עם שביל E4 לכיוון הפסגה. בהתחלה השביל עובר באזור מיוער, ולאחר כ-1.5 ק"מ יוצאים מהיער לאזור חשוף ואז השביל פונה צפונה (ימינה). העלייה די תלולה אבל לא קשה מאוד, השביל נוח וברור. אחרי קצת יותר מ-3 ק"מ מגיעים לפסגה בשם Skala, בגובה של קצת פחות מ-2,900 מטרים. הנוף יפהפה, ואפשר לראות את הים האגאי ממזרח, את פסגת Skolio מצפון-מערב ופסגת Mytikas מצפון. העלייה לפסגת Skolio די פשוטה, הולכים על שביל כמה מאות מטרים בעלייה תלולה ומגיעים אל הפסגה. העלייה לפסגת Mytikas ("אף" ביוונית), שהינה הפסגה הכי גבוהה של האולימפוס ושל יוון כולה, מעט יותר מסובכת אבל איננה דורשת טיפוס טכני כל שהוא או ציוד מיוחד. הרבה אירופאים חובשים קסדה בחלק הזה, מכיוון שיש כמה קטעים תלולים שבהם מטיילים יכולים לדרדר אבנים על מי שנמצא מתחתיהם. לדעתי ניתן לשכור קסדות בבקתה, ובדיעבד בהחלט הייתי עושה זאת.
כאשר עומדים על פסגת Skala השביל שמוביל לפסגת Mytikas נראה מפחיד וקצת מאיים, אבל בפועל כשמתחילים ללכת רואים שזה לא קשה כפי שזה נראה מרחוק. השביל שמוביל לפסגה מסומן בצבעי אדום כתום, ואורכו כ-850 מטרים. מכיוון שההליכה במקטע הזה מצריכה לעיתים להיעזר בידיים, ובגלל שהשביל צר עם לא מעט צווארי בקבוק, ההתקדמות איטית ולקח לי כמעט שעה להגיע לפסגה המיוחלת. הנוף מהפסגה מרשים אף יותר מזה של פסגת Skala, ויש אפילו דגל קטן של יוון ותיבת עץ למי שרוצה להשאיר פתק לאחד האלים ששוכנים שם.
החזרה לבקתה היא באותו מסלול בדיוק, והמסלול המלא לקח לי חמש שעות וחצי בקצב די מהיר. לאחר שחוזרים לבקתה אפשר להשאר ללילה נוסף, או לחזור לרכב שמחכה ב-Prionia באותו המסלול של היום הראשון. הירידה בחזרה לרכב לוקחת פחות משעתיים.
הנסיעה לאזור מטאורה אורכת כשעתיים וחצי, לעיר בשם Kalabaka. הנסיעה הייתה די פשוטה, והמסלול לא היה מרשים במיוחד. לקראת סוף הנסיעה רואים את תצורות הסלע המפורסמות והמרשימות של האזור.

מטאורה

כדאי לישון באזור שנקרא Kastraki, שנמצא מעט צפונית לעיר Kalabaka וקרוב יותר למנזרים. ישנתי במלון בשם Hotel Meteoritis שהיה בסדר גמור: חדרים גדולים ונקיים, חנייה מאחורי המלון, ארוחת בוקר טובה (בתשלום) ובמרחק של 10 דקות נסיעה מהמנזרים. העיירה די מנומנמת ואין בה הרבה עניין, אבל יש בה הרבה מסעדות, מכולות קטנות וכספומטים. מסעדת Taverna Gardenia מאוד מומלצת, במיוחד המוסקה.
ישנם שישה מנזרים במטאורה, כאשר הם פתוחים לקהל הרחב שישה ימים בשבוע (כל אחד סגור ביום אחר של השבוע), וכולם פתוחים ביום ראשון. רובם נבנו במאה ה-14, ומאז שוחזרו ושופצו כמה פעמים. ברוב המלונות יש פירוט איזה מנזר סגור בכל יום. לכל מנזר הייחודיות שלו, ומספיק לבקר בשניים מהם על מנת לחוות את היופי הרב של האזור. בנוסף כדאי מאוד להגיע קצת לפני השקיעה או קצת אחרי הזריחה לנקודת תצפית על האזור. ב-Google Maps הנקודה נקראת Observation Deck, ויש שם חנייה ל-5 רכבים. הנסיעה לשם אורכת כ-10 דקות מהמלון, בעלייה די תלולה. לאורך כל הדרך ישנם מפרצי חנייה קטנים, וכדאי לעצור בהם כדי להתרשם מהמנזרים השונים ותצורות הסלע המיוחדות. תזהרו בנהיגה, לפעמים תיירים עוצרים באמצע הכביש או על השוליים הצרים כדי לצלם. המנזרים נפתחים לקהל ב-09:00 בבוקר, וכדאי להגיע מוקדם על מנת לתפוס חנייה קרובה למנזר, ולעלות אליו לפני שהחום הגדול מגיע והצפיפות מתחילה להעיק. הקהל מתבקש להגיע בלבוש צנוע, כך שכדאי ללבוש מכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוולים (לא גופיה).

אני ביקרתי בשני מנזרים -
1) Holy Trinity Monastery - מנזר די קטן עם גינה חביבה ונוף מרשים מאוד. עלות כניסה: 3 אירו
2) Great Meteor Monastery - המנזר הכי גדול, עם מוזיאון קטן אודות ההיסטוריה של המנזרים, המאבק של הנוצרים בכובשים השונים וקצת על חיי הנזירים בתקופות השונות. עלות כניסה: 3 אירו

היעד הבא הוא הכפר מונודנדרי (Monodendri) שנמצא בחבל זגוריה

חבל זגוריה

הנסיעה ממטאורה למונודנדרי יפה מאוד, ואורכת כשעתיים וחצי מהנות. בדרך עוברים ליד עיר בשם איונינה (Ioannina) שנמצאת על שפת אגם מרשים. בעיר יש חנויות טיולים במידה שצריך לקנות ציוד טיולים, אחרת אין טעם לעבור דרכה אלא אפשר לעלות ישר לכפר מונודנדרי. כעשר דקות לפני שמגיעים לכפר עצמו עוברים ליד תחנת מידע של האזור, ואפשר לעצור שם כדי לשאול שאלות, להתעדכן במזג האוויר הצפוי וכו'. הכפר עצמו מאוד יפה ושלו, ויש בו מסעדות, מלונות, חנויות ואפילו כספומט. אני ישנתי במלון Ladias שהיה מצוין, הצוות מאוד נחמד ועוזר, ווי-פיי טוב, חנייה נוחה וארוחת הבוקר טובה. הם גם אפשרו לי להשאיר את הרכב בחניית המלון לארבעה ימים בהם טיילתי. אם יוצאים מהיציאה של החנייה ופונים ימינה, אחרי מאה מטרים מגיעים לשתי חנויות מזכרות, שמוכרות מפה טופוגרפית של האזור (8.5 אירו). מעל אחת החנויות יש טברנה טובה בשם המקורי "Vikos Gorge".
אם מגיעים מספיק מוקדם, יש כמה טיולים קצרים שניתן לטייל באזור -
1) מנזר Agia Paraskevi שנמצא כרבע שעה הליכה מהכיכר המרכזית של הכפר. ישנה תצפית יפה על קניון הויקוס, אם כי לא הכי יפה שיש
2) תצפית אוקסיה (Oxya) שנמצאת כעשר דקות נסיעה מהכפר. תצפית יותר יפה מהמנזר, אבל לא הכי יפה של קניון ויקוס
3) יער האבן (Stone Forest): אם נוסעים לתצפית אוקסיה, עוברים בדרך ליד היער וכדאי לעצור בו לכמה דקות
אם רוצים ללכת קצת ברגל, אפשר להגיע ליער ולתצפית אוקסיה במסלול שיוצא ממרכז הכפר. משהו כמו 6.5 ק"מ לכל כיוון.
ביום שלמחרת יצאתי לטרק מעגלי של ארבעה ימים בזגוריה, שהתחיל והסתיים במונודנדרי.

היום הראשון: Monodendri - Vikos Gorge - Mikro Papingo. מרחק של 22.5 ק"מ -
מתחילים את המסלול בכיכר של מונודנדרי לכיוון מזרח, ועולים על השביל שנמצא מצד שמאל לכנסייה (לפי השילוט שמכווין אל עבר קניון ויקוס). בהתחלה השביל מרוצף ונוח מאוד להליכה, ועובר ליד האמפיתאטרון של הכפר. לאחר כמה מאות מטרים השביל הופך להיות פחות מרוצף ומתחיל לרדת אל קניון ויקוס, ומסומן ע"י O3 וסימון אדום לבן מצוין. כ-1.6 ק"מ אחרי הכנסייה מגיעים לפיצול בשביל שמסומן ע"י שלט כתום שמיועד לרצי שטח: ישר לתחתית הקניון והערוץ של הנחל (כ-100 מטרים), או צפונה (שמאלה). פונים שמאלה והשביל יהיה על הגדה המערבית (שמאלית) של הנחל, כ-100 מטרים מעל הנחל שהיה יבש לחלוטין בתחילת יוני. אם מגיעים לערוץ בתחתית הקניון סימן שפספסתם את הפנייה ויש לחזור אחורה. לאחר הפנייה שמאלה השביל מתקדם צפונה בתוך יער מרשים ויפה ומדי פעם הקירות האדירים של הקניון יבצבצו דרך צמרות העצים וניתן להתרשם מהיופי והעומק שלו. השביל מאוד נוח ומישורי, עם קצת עליות וירידות מתונות.
כ-3 ק"מ לאחר הפיצול מגיעים לנביעה, שהייתה יבשה כשאני הייתי שם. מהנביעה יש עוד כ-2 ק"מ עד לעמוד עם צלב (אגיה טריאדה), וכ-1.5 ק"מ אחרי העמוד השביל מתחיל לצאת מהיער ולהחשף לשמש. לאחר קצת פחות מ-2 ק"מ נוספים מגיעים לפיצול: צפונה (ישר) לכיוון הכפר ויקוס, או מזרחה (ימינה) לכיוון הכרפים פפינגו ומיקרו פפינגו. כאן מומלץ להמשיך ישר, ואחרי כ-200 מטרים מגיעים לפיצול נוסף: צפונה (ישר) לכיוון הכפר ויקוס, או מזרחה (ימינה) למעיין טורקיז יפהפה בשם Angastromeni Springs. אחרי שפונים ימינה יש כ-500 מטרים בירידה עד למעיין, שהיה ה-היי לייט של היום הראשון! המקום מוצל, והמים קרים מאוד וביליתי שם כשעה וחצי.
כשחוזרים לנק' הפיצול לפפינגו ומיקרו פפינגו פונים מזרחה (שמאלה), ומיד לאחר הפנייה חוצים את הנחל. ממש משמאל לנק' החצייה של הנחל ישנו מעיין נוסף בשם Voidomatis Springs. לאחר הפנייה מתחילים לעלות בעלייה די תלולה וחשופה לשמש, ולאחר כ-1.5 ק"מ העלייה מתמתנת ושביל חוזר להיות מוצל. אחרי עוד 1.5 ק"מ (3 ק"מ מהפיצול) מגיעים לנק' פיצול נוספת: מזרחה (ימינה) למיקרו פפינגו או צפונה (ישר) לפפינגו. אם פונים ימינה יש עוד קצת פחות מ-1.5 ק"מ עד לכפר הקטן והיפה מיקרו פפינגו. כל השביל מסומן ב-O3 וסימון אדום לבן.
אני ישנתי במלון קטן וורוד בשם IRO Guesthouse שהיה מרווח ונעים מאוד, עם נוף יפהפה של הקניון. לילה עם ארוחת בוקר עלה 45 אירו. ישנה מסעדה טובה מאוד ממש בצמוד למלון, בשם "Papingo Towers" (תנסו את סלט החצילים!). אם יש לכם חשק לטבילה, אפשר ללכת אל בריכת פפינגו (Papingo Rock Pools) שנמצאת בין מיקרו פפינגו לפפינגו (כ-ק"מ מהמלון). גם שיטוט בסמטאות הכפר בערב מאוד מהנה.

היום השני: Mikro Papingo - Astraka Mountain Peak - Astraka Refuge. מרחק של 16 ק"מ -
מתחילים את היום על שביל ה-O3 בעלייה מתונה לכיוון צפון, עם הסימון האדום לבן. לאחר כ-400 מטרים השביל פונה מזרחה (ימינה) והעלייה מתחילה להיות קצת יותר תלולה מזוגזגת. בדרך עוברים ליד שלושה "קיוסקים" שבכל אחד יש שולחן פיקניק מוצל, נביעה של מים ומפת האזור. לא כל הנביעות זרמו כשאני הייתי שם. מגיעים לקיוסק השלישי לאחר כ-3.8 ק"מ, ואחרי כ-700 מטרים נוספים מגיעים לנקודת פיצול עם שלט: דרומה (ימינה) לכיוון פסגת הר אסטרקה (Astraka) ומערת פרובטינה (Provatina), או מזרחה (ישר) לכיוון בקתת אסטרקה. אם ממשיכים אל עבר הבקתה, מגיעים לאחר כ-500 מטרים לקיוסק נוסף וכ-1.5 ק"מ לאחריו מגיעים לבקתה.
אני פניתי ימינה לכיוון הפסגה, ומהפיצול השביל הופך לצר יותר והסימונים משנים צבעם לצהוב אדום (לעיתים יחדיו ולעיתים בנפרד). לאחר כ-2.7 ק"מ מגיעים לנק' פיצול נוספת: דרומה (ישר) אל עבר המערה או מזרחה (שמאלה) אל עבר הפסגה. בנק' הפיצול ישנם שני חצים דהויים על הקרקע (סלע): צהוב אל עבר הפסגה, ואדום אל עבר המערה. לאחר הפנייה שמאלה הסימון נהיה פחות טוב ופחות תכוף, אבל אפשר להסתמך על הרוג'ומים הרבים שמסמנים את השביל. אחרי הפנייה יש בקע קטן שעוקפים אותו מצדו הימני, ולאחר מכן העלייה אל עבר הפסגה נהיית תלולה, והמסלול עובר בצמוד לקצה הצפוני של הרכס (הצד השמאלי). בק"מ האחרון הייתה רוח קרירה, והיה די קר עם חולצה קצרה. מנק' הפיצול אל הפסגה יש כ-2 ק"מ שלקחו לי קצת יותר משעה. הספגה מתנשאת לגובה של 2,436 מטרים ומסומנת ע"י עמוד בטון בגובה מטר, וממנה נשקף נוף יפה ביותר של כל האזור: פסגת גמילה (Gamila) מצפון מזרח, אגם דרקולמיני מצפון ומיקרו פפינגו ממערב.
המסלול יורד מהפסגה לכיוון מזרח, ואחרי כמה מאות מטרים שובר דרומה. גם כאן יש לא מעט רוג'ומים שמסמנים את הדרך, ומדי פעם גם סימונים צהובים. אחרי כ-2.3 ק"מ די קלים השביל שובר חזק צפונה (שמאלה), ומתחילה ירידה יותר תלולה אם כי לא תלולה מאוד. בשלב זה אפשר לראות ממזרח (ימין) אגם קטן בשם Loutsa Robozi. הירידה מסתיימת באחו ירוק ורחב ידיים, בצדו המזרחי של הר אסטרקה. בסוף המסלול מתקדם צפונה, ולמעשה עוקף את מרגלות הר אסטרקה מימין. בשלב מסוים חוזרים לסימון האדום הלבן ו-O3, והשביל מתעקל לכיוון מערב ומתחיל לרדת. בשלב זה אפשר לראות את הבקתה (Astraka Refuge) על הכתף מזרחית (ימין) לפסגת הר אסטרקה. מאגם Loutsa Robozi ועד לבקתה הולכים 3 ק"מ, כאשר רוב ההליכה במישור מתון עם מעט עליות וירידות, ובסוף עלייה של 15 דקות עד לבקתה.
הבקתה די דומה לזו של האולימפוס, עם חדרים גדולים ומיטות קומותיים, חשמל עד 22:00, מקלחת קרה מאוד, צוות נחמד ומסייע ומסעדה קטנה. ההבדל הכי גדול הוא שאין ווי-פיי. מומלץ להזמין מיטה מראש דרך האתר של הבקתה, לינק באזור הקישורים.

היום השלישי: Astraka Refuge - Tsepelovo. מרחק של 14.5 ק"מ -
ארוחת הבוקר מוגשת החל משש וחצי, וכדאי לנצל את זה כדי להתחיל את היום מוקדם. אפשר ללכת לאגם הדרקונים (Drakolimni) ולהשאיר את התיק בבקתה. זה לוקח כשעה ורבע לכל כיוון, בשביל די פשוט. אפשרות נוספת היא לטפס לפסגת הר גמילה (Gamila), והדרך לשם מתוארת בסיפור הדרך של בועז זמר.
לאחר שחוזרים לבקתה ולוקחים את כל הציוד, מתחילים ללכת לכיוון דרום מזרח, על שביל ה-O3 שמסומן בצבעי אדום לבן. למעשה חוזרים לאגם Loutsa Robozi באותו השביל של היום השני, רק שהפעם עוקפים את האגם מהצד המזרחי שלו (משמאל). לאחר כ-3 ק"מ מגיעים לאגם, וממשיכים לכיוון דרום על שביל ה-O3 והסימון האדום לבן. לאחר כ-3 ק"מ נוספים השביל שובר מזרחה (שמאלה) ומתחיל לרדת לכיוון הערוץ של הנחל. לאחר 0.5 ק"מ נוספים, חוצים את הנחל (שבתחילת יוני היה יבש), ועולים בגדה השנייה. בשלב זה לראשונה השביל מוצל, והולכים דרומה על הגדה המזרחית שלו כ-30 מטרים מעל הנחל. אחרי כ-1.2 ק"מ מגיעים לנביעה, ואפשר לנצל את זה למלא בקבוקים ולנוח קצת. לא תהיה הזדמנות נוספת למלא מים עד לכפר Tsepelovo. כ-300 מטרים לאחר הנביעה מגיעים לפיצול, וכאן עוזבים את הסימון האדום לבן וממשיכים עם סימון צהוב. יש רוג'ום מאוד גבוה בפיצול, וחץ צהוב על הקרקע שמפנה לכיוון מזרח (שמאל). הסימון נהיה פחות מוצלח בשלב זה, וכדאי להיעזר ב-maps.me. לאחר הפיצול השביל עולה לכיוון מזרח, ומהר מאוד פונה דרומה (ימינה) ומטפס לפס עם נוף יפה מאוד. מהפיצול לפס יש קצת יותר מ-ק"מ אחד, ואחרי הפס הנוף והדרך מאוד יפים, ואין הרבה מטיילים. יש ריבוי של שבילים, ולא תמיד ברור באיזה שביל כדאי ללכת אבל הכיוון לכפר הוא דרום מזרח. הולכים במגמת ירידה, ואחרי 1.5 ק"מ מגיעים לשוקת בקר גדולה. גם כאן יש נביעה, אבל לדעתי לא מומלץ למלא כאן מים אלא אם כן אין ברירה. עוקפים את השוקת וממשיכים בכיוון דרום, בצד המערבי (ימני) של פלג קטן. כ-1.2 ק"מ אחרי השוקת מגיעים לפיצול: ממזרח (משמאל) יש שביל עפר רחב שמתאים לכלי רכב, ומדרום מערב (ימין) השביל הצהוב. ממשיכים על השביל הצהוב במגמת ירידה מתונה לכיוון דרום, מהצד הימני של הרכס. אני פספסתי את השביל מצד ימין והמשכתי ישר על הרכס, והתחברתי לשביל העפר הרחב קצת מוקדם מדי וזה הוסיף לי כמה מאות מטרים מיותרים. שביל העפר הרחב מגיע עד לכפר Tsepelovo, ויש כ-1.5 ק"מ מהרגע שעולים עליו ועד שמגיעים לכפר. קצת לפני הכפר יש "קיוסק" קטן עם מפת האזור (ביוונית בלבד) מצד ימין של השביל, וקצת אחרי הקיוסק יש לרדת משביל העפר לשביל צר שמוביל לכניסה האחורית של הכפר (מצדו המערבי של הכפר). ליד הפיצול יש שער חלוד, וכשעומדים מולו השביל הצר נמצא מצד ימין. הולכים על השביל כ-150 מטרים, ואז מגיעים ל-"צומת T": מזרחה (שמאלה) לכפר, ומערבה (ימינה) לשביל של היום הרביעי והאחרון של הטרק. אחרי שפונים שמאלה לכפר, חוזרים לסימון האדום לבן המוכר. עוברים את הכנסייה של הכפר מצדה הימני, ומצד ימין יש גשר קטן. אחרי שחוצים את הגשר פונים ימינה ואז שמאלה, ואחרי כמה מטרים מגיעים לכיכר המרכזית של הכפר Tsepelovo.
בכיכר ישנן כמה מסעדות \ טברנות שאפשר לשתות משהו קר ולנוח קצת לפני שהולכים למלון. אני ישנתי ב-Guesthouse Gouris שנמצא לא רחוק מהכיכר, והיה מצוין! בעלת הבית מאוד ידידותית, הויי-פיי טוב מאוד, החדרים גדולים עם מקלחת מצוינת, וארוחת הבוקר טובה מאוד. לארוחת ערב כדאי לחזור לכיכר המרכזית, למסעדה בשם Mikri Arktos שנמצאת בצד הצפון מערבי של הכיכר מתחת לעץ הדולב הגדול (סלט ה-Mikri Arktos טרי ומומלץ מאוד).

היום הרביעי: Tsepelovo - Vradeto - Beloi Viewpoint - Vradeto Steps - Kapesovo - Monodendri. מרחק של 22.5 ק"מ -
היום האחרון ארוך ומתחיל בעלייה, לכן כדאי להתחיל אותו מוקדם כשעדיין קריר. חוזרים לכיכר המרכזית, ומשם הולכים עם השביל האדום לבן לכיוון מערב וחוצים שוב את הגשר הקטן לפני הכנסייה ויוצאים מהיציאה האחורית של הכפר. השביל האדום לבן מסומן היטב ועולה בעלייה די תלולה לכיוון מערב, עד לאזור שבמפה מסומן כ-"Kapua" אליו מגיעים אחרי 1.8 ק"מ. האזור לא מסומן באף סימון פיזי בשטח, והשביל שובר חזק צפונה (ימינה) והופך לעלייה מתונה יותר באחו ירוק ויפה. לאחר כמה מאות מטרים יש אזור עם הרבה אבני צפחות שבו השביל מסומן פחות טוב, ורק מדי פעם רואים את הסימון האדום לבן. נעזרתי ב-maps.me כדי לחזור אל השביל, שמוביל לשביל עפר שמתאים לכלי רכב. שביל העפר מתפתל במעלה ההר, ובשלב זה ההליכה מאוד נוחה וקלה. על שביל העפר הולכים כ-ק"מ אחד לכיוון צפון, עד שרואים מצד ימין של השביל שלט צהוב קטן שמציין שלכפר Vradeto יש עוד שעה ורבע. כאשר השלט הצהוב מימין, ניתן לראות מצד שמאל שביל להולכי רגל שמסומן בסימון אדום כחול (סימון של ריצות שטח). מצד דרום (שמאל) של השביל הזה רואים דרך עפר רחבה שמובילה לכפר ורדטו. השביל מתקדם לכיוון מערב ואז דרום מערב, ועובר באזור חולי עם "דיונות" קטנות. אחרי קצת יותר מ-1.5 ק"מ מגיעים לחווה קטנה, ועל השביל ישנה שוקת גדולה ולידה ישנה רפת. עוקפים את השוקת מצד שמאל שלה, וממשיכים על השביל שמעתה מסומן בנק' כחולות (ולעיתים גם אדומות). השביל ממשיך לכיוון דרום מערב בעלייה מתונה, וקצת פחות מ-ק"מ אחרי השוקת מגיעים לבית (שנדמה לי שהיה נטוש). קצת אחרי הבית יש פיצול בשביל: שביל שיורד ימינה לכיוון תצפית Beloi, או ישר לכיוון הכפר ורדטו. מכיוון שבקבוקי המים שלי היו כמעט ריקים, המשכתי ישר לעבר הכפר כדי למלא אותם ולשתות כוס קפה. מהבית עד לכפר יש כ-800 מטרים, שבמהלכם עוברים ליד כנסייה של הכפר. הכפר קטן מאוד ושקט, ויש בו כמה בתי קפה קטנים ומלונות. כשמגיעים לכפר יש דרך עפר רחבה בניצב לשביל, ופנייה שמאלה תוביל למרכז הכפר שם אפשר לשתות משהו חם ולמלא מים (ולהשאיר את התיק בזמן שהולכים לתצפית Beloi). חוזרים לדרך העפר והולכים עליה לכיוון מערב קצת יותר מ-ק"מ אחד עד לשלט עץ עם מפת האזור (אם פונים ימינה בבית הנטוש, מגיעים לשלט הזה בלי לעבור בכפר וחוסכים כ-1.5 ק"מ). משלט העץ מתחיל שביל להולכי רגל ברור עם שלטי הסבר לאורך הדרך לגבי החי והצומח של האזור. מהשלט עד לנקודת התצפית יש הליכה קלה של כ-1.3 ק"מ, כאשר כל 5 דקות הליכה יש שלט שיורד מ-20 ל-5. תצפית בלוי הייתה לדעתי התצפית הכי יפה על קניון הויקוס, ולא הייתי מוותר עליה!
חוזרים לכפר באותה הדרך, חוצים את הכפר מצפון לדרום וכשמגיעים לשלט צהוב גדול שעליו כתוב "Vradeto Steps" פונים מזרחה (שמאלה) לפי החץ הירוק שעל השלט. השביל מתקדם מזרחה בירידה מתונה על דרך רחבה ונוחה, ואחרי כמה מאות מטרים יש פיצול כאשר השביל שמוביל למדרגות ורדטו מתפצל דרומה (ימינה) מהדרך הראשית. יש שילוט טוב בשלב הזה, והשביל מזגזג לאיטו במורד צלע ההר אל עבר הנחל. באמצע הירידה השביל הופך למדרגות, ואלו מדרגות ורדטו המפורסמות שממשיכות את הזגזוג במורד ההר. באמצע המדרגות אפשר לראות למטה את הנחל, ומעליו שני גשרים יפים שתוך כ-300 מטרים עוברים בעזרתם מעל הנחל.
אחרי שני הגשרים מתחילה עלייה קצרה ותלולה אל עבר כביש אספלט שמוביל אל הכפר Kapesovo, וכשמגיעים לכביש פונים מערבה (ימינה) והולכים על הכביש בזהירות כ-300 מטרים עד שמגעים לכפר. מומלץ להסתובב לאחור אחרי שעוברים על הגשרים לתצפית יפה על מדרגות ורדטו. מתחילת היום ועד הכפר יש כ-16.5 ק"מ של הליכה.
חוצים את הכפר לכיוון מערב, ואחרי כ-200 מטרים מגיעים לכיכר הכפר שגם בה כמו בכל הכפרים יש עץ דולב ענק שמעניק צל מבורך באמצע היום. כדאי למלא בקבוקי מים בכיכר, לא תהיה הזדמנות נוספת עד למונודנדרי. לאחר מנוחה קצרה ממשיכים לכיוון מערב, כאשר יש כמה שלטים בתוך הכפר שמכווינים לכיוון קניון ויקוס. הסימון של השביל חוזר להיות אדום לבן, לפעמים על הקרקע ולפעמים על ריבועי מתכת על העצים. השביל יורד במתינות אל עבר הקניון, ורוב הדרך ההליכה נינוחה בצל נעים. מדי פעם היער נפתח ורואים את הקניון למטה ממערב. לאחר כ-2.1 ק"מ של ירידה השביל מתעקל צפונה (ימינה) במקביל לערוץ היבש של הקניון, וקצת אחרי העיקול יש נקודת תצפית יפה על הקניון כ-130 מטרים מעל הערוץ. ממשיכים ללכת על השביל שיורד אט-אט אל עבר הערוץ היבש של הנחל, וכ-900 מטרים אחרי נק' התצפית מגיעים לערוץ של הקניון. כאן חוצים בזהירות את הערוץ, ובגדה השנייה השביל מתחיל לעלות לכיוון מערב והכפר מונודנדרי. אחרי כ-120 מטרים מגיעים לפיצול המוכר מהיום הראשון, ומתחילים את העלייה אל עבר הכפר שעושה רושם הרבה יותר ארוכה מהירידה של היום הראשון! בסופו של דבר מגיעים לשביל המרוצף והאמפיתאטרון, וקצת אחרי זה לכיכר של הכפר. פה יש החלטה מאוד גורלית: להמשיך ישר למלון ומקלחת, או לשתות משהו קר בטברנה בכיכר.
למחרת קמתי מוקדם בבוקר ונסעתי עם האוטו לתצפית Oxia והיער האבנים, כ-7 דקות נסיעה ממונודנדרי. חזרתי לכפר והמשכתי אל עבר היעד האחרון של הטיול: סלוניקי.

סלוניקי

הנסיעה ממונודנדרי לסלוניקי אורכת כשלוש שעות וחצי שעוברות די מהר, ורוב הנסיעה הינה על כבישי אגרה שכוללים הרבה מאוד מנהרות שחלקן באורך של כמה ק"מ. אפשר כמובן לבקר בדרך בכמה כפרים, אבל אני העדפתי לבלות חצי יום בעיר. נסעתי לאזור הטיילת של סלוניקי, שיש בו הבה מוזיאונים, מסעדות ואטרקציות לתיירים. החנתי את הרכב בחנייה בשם Thessbike Central Parking YMCA, וזה עלה 11 אירו לשבע שעות. מהחנייה יש הליכה של כ-5 דקות לאחד מסמלי העיר סלוניקי: המגדל הלבן (White Tower of Thessaloniki). בתוך המגדל יש 6 קומות של מוצגים והסברים מעניינים אודות היסטוריית העיר, ובקומה השישית יש מרפסת גדולה שמעניקה תצפית מצוינת על אזור הטיילת. עלות הכניסה היא 4 אירו, וזה כולל Acousto-Guide. סיבוב ממצא בתוך המגדל ייקח פחות משעה. המגדל נמצא בקצה הדרום מזרחי של הטיילת, ואפשר ללכת לכיוון צפון מערב אל עבר הנמל של העיר (או לשכור קורקינט). יש שפע של מסעדות באזור הזה, ואני יכול להמליץ על מסעדת דגים ופירות ים בשם "Frutti Di Mare" שאמנם השירות קצת איטי אבל האוכל והאווירה מצוינים.
ישנם לא מעט מוזיאונים באזור ואני ביקרתי בשניים מהם -
1) MOMus - Thessaloniki Museum of Photography: מוזיאון קטן על רציף נמל שכבר לא בשימוש, עם תערוכת צילומים משתנה של צלמים מקומיים. אפשר להעביר במוזיאון שעה, בעלות של 2 אירו.
2) Archaeological Museum of Thessaloniki: מוזיאון גדול שנמצא דרום מזרחית למגדל הלבן, כ-5 דקות הליכה. כאן ישנם הרבה מאוד ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו בסביבת העיר, שמסבירים את היסטוריית האזור והעמים השונים שחיו שם. כשעתיים יספיקו כדי לראות את רוב המוצגים, והעלות היא 8 אירו.
פרט לזה ישנן הרבה מאוד חנויות אופנה ואלקטרוניקה באזור הטיילת, בתי קפה עם קפה מצוין ואווירה נינוחה ונעימה.
מהחנייה לשדה התעופה יש נסיעה של כחצי שעה, ולקראת הסוף יש לא מעט תחנות דלק כדי להחזיר את הרכב עם מיכל מלא.

טיפים

  • כדאי שיהיה פנס בהישג יד אחרי שהשמש שוקעת, לעיתים רחוקות יש הפסקות חשמל בכפרים
  • תשתדלו שיהיה לכם כסף קטן לתשלומי האגרה של הכבישים המהירים, זה חוסך זמן
  • לא תמיד ניתן לשלם באשראי בכפרים ואני לא ראיתי כספומט באף אחד מהם פרט למונודנדרי, לכן כדאי לשלם עבור הלינה מראש ולשאת מספיק מזומן לארוחות ערב וכו'
  • בעונת הקיץ הגשם בד"כ מגיע אחרי הצהריים, לכן כדאי להיות בכפר עד חמש בערב

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )