Walker's Haute Route

טרק משאמוני לצרמט

תאריך הטיול	August 2023
משך הטיול	17 ימים
עונה מומלצת	קיץ

תוכן עניינים

מידע כללי

טרק שבגדול יוצא משאמוני ומסתיים בצרמט. ממעבר על סיפורי דרך יש המון וריאציות שניתן לבצע את ההליכה. ניתן להתחיל ולסיים אותו כמעט בכל שלב.

אני סחבתי איתי אוהל. לרוב ישנתי באתרי קמפינג מסודרים, היו לי שני לילות בWILD CAMPING ועוד מספר לילות שישנתי במלונות או בבקתות. אוכל הייתי קונה בסופרים שגם נמצאים כל יומיים-שלושה. סהכ סחבתי כ12 ק״ג על הגב ללא מים או אוכל.

אפשר להשלים את הטרק ב10 ימים, לי היה אקסטרה זמן אז בימים גשומים או עם עננות כבדה העדפתי לא להמשיך בטרק ונשארתי לישון באותו אזור תוך כדי ביצוע טיולי יום מחוץ למסלול ״הרשמי״.

מבחינת קושי- אני יצאתי בסוף יולי, לא היו שום חלקים טכניים בדרך ולא היה צורך בציוד הליכה על קרח, יכול להיות שבתחילת העונה כן כדאי. סימון השבילים מצויין ואם משתמשים באפליקציה מבוססת gps אין בעיה למצוא את הדרך. המרחקים לרוב לא גדולים אבל חלק מהימים כוללים עליות מצטברות של 1500-2000 מטר. כדאי לדעתי להתנסות בטרק קצת פחות תובעני ולא לצאת לטרק זה כטרק ראשון.

תיאור הימים מתרכז בחוויה האישית שלי ולא מכיל יותר מדי מידע בענייני לוגיסטיקה ותכנון.

תל אביב- פריס- ג׳נבה

29.7 ישראל
ב4 בבוקר אני לוקח מונית לנתבג, כמובן ששוב אני מגיע מוקדם מדי וממתין בטרקלין שהזמן יעבור. הטיסה לפריס עוברת בטוב וככה אני מוצא את עצמי בצהריים מסתובב בגני לוקסמבורג. תוספת נחמדה לטיול. אני אוכל קצת מאפים וארוחה מבאסת באיזה ברסרי. אחהצ אני לוקח רכבת חזרה לשדה לקראת הטיסת המשך לג׳נבה. הטיסה מתאחרת בשעה אבל כשאני נוחת הכל הולך מהר ולא הרבה זמן אחרי הנחיתה אני כבר ישן במלון (שצמוד לשדה תעופה).

סידורים בשאמוני לפני תחילת המסלול

30.7 ג׳נבה
אני מתארגן בבוקר ועולה לאוטובוס לשאמוני שם השביל מתחיל. כשאני מגיע דבר ראשון אני מוצא לעצמי מקום בקמפינג ואז משלים קניות לקראת מחר. העיר מוקפת בהרי האלפים ולמרות שהיא עמוסה בכמויות תיירים מכל הסוגים יש כבר אווירה של טרק. גיליתי ששכחתי את השקית של המזרון איתה מנפחים אותו, הריאות שלי הולכות לעבוד קשה הפעם…

יום 1- הליכה בעמק שאמוני עם עליה ללאק בלאן

31.7
הלכתי לישון די מוקדם אתמול וסביב 5 בבוקר אני כבר די ער, אני מתלבט קצת עד שאני מחליט להוציא את הפנס ראש ומתחיל להתארגן. היום הוא יום יחסית קצר עם עליה של 1300 מטר במצטבר, אפשר לחתוך עם הרכבל אבל אני מחליט כן לטפס. קיצור דרך אחר שאני כן עושה זה לקחת את האוטובוס משאמוני לtines מה שמוריד לי כ5 קמ של הליכה על כביש. המזג אוויר מצויין, כמעט אין עננים. הטיפוס בתוך היער עובר בסבבה, מדי פעם יש חלק בלי עצים וכל הרכס של המון בלאן נחשף, מדהים. אחרי היציאה מהיער (שם לא פגשתי באף מטייל אחר) מגיעים לנקודת החבירה עם הרכבל ועם כל המאות אנשים שהוא מביא. העליה ללאק בלאן תלולה לפרקים אבל הנוף מפצה על זה בגדול. לקראת 11 אני מגיע לאגם ונח שם כשעה. הירידה למטה תלולה לא פחות ומדי פעם יש גם סולמות. לקראת הצהריים אני מגיע לנקודת הסיום שלי ומתמקם באוהל.

יום 2- הפאס הראשון ומעבר לשוויץ

1.8
התחזיות ליום הזה מראות ברובן גשם, יש הרבה אופציות לתכנון של היום כשהקצרה מביניהן היא לקחת רכבל ואז להמשיך רק עוד שעתיים בירידה. כשאני קם יש עננות גבוהה ויבש בחוץ, אני מחליט שלפחות את המקטע הראשון אעשה ומדלג על הרכבל. אני מתארגן בזריזות וב6:45 אני כבר מתחיל את השביל שהולך לaiguillette des possetes, הדרך בעליה בשיפועים משתנים, יש טפטוף מדי פעם אבל אני אפילו לא מוציא את המעיל גשם. לקראת 9 אני מגיע, משם אני ממשיך לcol de balme בדרך מתונה יותר. ממש בסוף הדרך לשם מתחיל גשם קצת יותר חזק, אני מוציא את המעיל ואת הכיסוי לתיק ומתלבט אם לרדת ישר לקמפינג או לעשות את הוריאנט הגבוה של לה גראנדס. השעה בקושי 10 ואני מתבאס שהיום יסתיים מאוד מוקדם אז אני מחליט ללכת ללה גראנדס. הדרך לבקתת לה גראנדס ממש לא קשה ובינתיים גם נפסק הגשם. לקראת ההגעה נחשף מולי קרחון עם נהר שוצף שיורד ממנו. הק״מ האחרון עד לבקתה מביא איתו עוד נופים יפים של הרכס ממול.
כשאני מגיע אני עושה עצירה לצהריים ונח מעט. לאחר מכן אני מתחיל בירידה התלולה שאותה אני עושה בעצלתיים. סביב 14:30 אני מגיע לאתר הקמפינג שנמצא על יד הוטל דה לה פורקלז, הרוח פה חזקה מאוד ולמזלי יש מבנה שמי שישן באוהל יכול לשהות בו. הרוחות החזקות ממשיכות גם בלילה ואני ישן חצי-כח.

יום 3- עליה לפנרטה ד׳ארפט וירידה לשאמפה

2.8
אני מתעורר יחסית מאוחר ואורז את הדברים. סביב 8 אני יוצא וב8:45 אני מתחיל את העלייה לפנרטה ד׳ארפט. יש מזג אוויר יפה והעליה מתחילה בשיפוע סביר. בערך בחצי הדרך השיפוע מתחיל להיות יותר תלול ובכמה עשרות מטרים האחרונים הטיפוס נהיה כמעט ורטיקלי ואני עושה הרבה הפסקות. לבסוף אני מגיע לפסגה שם כבר יושבים כ25 מטיילים ונהנים מהנוף. אני עושה הפסקה לאוכל ושותה. הירידה מטה בתחילתה גם לא פשוטה ונעשית על גבי בולדרים. כשהחלק הזה מסתיים הירידה נעשית יותר קלילה ואני מגיע לנחל קטן בו אני מטהר מים. קרוב לשמפה כבר מתחילים לראות משפחות ומטיילי יום והקילומוטרים האחרונים נעשים על שבילים מתוחזקים מאוד. כשאני כבר רק כמה מאות מטרים מהקמפינג אני שם לב שהכפפות שמש שלי נפלו לי מהכיס. אני נאלץ לשוב על עקבותי ולמזלי מוצא את שתיהן. קצת אח״כ אני מגיע לאתר הקמפינג. אני יוצא לסיבוב קצר בשמפה שבו אני פוגש שתי ישראליות שמבצעות מקטע של הtmb שפגשתי לפני בעליה ללאק בלאן. אני חוזר לקמפינג ובשלב מסוים מתחיל גשם ואני כבר מתארגן לישון, כשהגשם נפסק מתחילה לנשוב רוח חזקה שמאיימת להעיף לי את האוהל. אני מצליח לישון רק כמה שעות ומתנחם ביום הקל שצפוי לי למחרת.

יום 4- הגעה לעמק ורבייה

3.8
אני מתעורר לבוקר שמשי לגמרי, בשל היום הקצר אני מהאחרונים לצאת לדרך, אני עובר דרך המאפיה המקומית להצטייד בקרואסונים ולקראת 10 מתחיל בהליכה. ביציאה משמפה אני פוגש את בארטי, בחור בריטי שגם הולך את הwhr. אנו צועדים את הדרך הקלילה עד לה שבלה תחת השמש הקופחת וכשמגיעים אני ממשיך לקמפינג ובארטי למלון שהזמין. את הקמפינג בשמפסק מנהל הולנדי חביב ולמרות שאני חושב עוד לחזור אחכ לסיבוב בלה שבלה או ורבייה אני מוותר וכבר מסיים את היום שם. התחזית לימים הקרובים לא טובה ואני כבר מבין שאשאר כמה ימים באזור עד שתשתפר, סהכ זה מאוד מתאים לי ללוז והאזור עצמו יפה ומציע לא מעט דברים בחינם אז התחזית לא מבאסת אותי.

יום 5- טיול יום לאגם לובי

4.8
אני קם לבוקר יפה לידיעה שאחהצ מזג האוויר ישתנה. אני נוסע קודם ללה שבלה לקנות מאפים לטיול יום שתכננתי ומשם לוקח אוטובוס לתחילת המסלול. המסלול עצמו כולל עליה של כ800 מטר עד לאגם שלידו יש בקתה. הדרך שופעת בפרחים כשהשיא הוא פריחה חזקה של פרחים סגולים ולבנים ליד האגם. אני עולה לאזור קצת מעל האגם כדי לראות מה רואים מהצד השני אבל כל האזור מכוסה עננים ואני לא רואה כלום. אני חוזר למטה ומגלה שהאוטובוס הבא הוא רק בעוד 3 שעות. אני פונה לטרמפים והאוטו הראשון שעובר עוצר לי ואני חוזר לקמפינג. בגלל שאמצע היום עדיין אני מחליט לעלות לורבייה, אני עולה ברכבל ואז מבקר בסופר שם. העיר עם אווירה מאוד תיירותית ועמוסה באנשים לקראת איזה מרוץ אופניים שעתיד להתקיים מחר. כמה רגעים אחרי שאני חוזר לקמפינג מתחיל לרדת גשם. אני יושב בחלק המוגן של האתר ומתפתחת שיחה ביני לבין זוג אירי-קנדית שגם הולכים את אותו מסלול. הוא סטודנט לרפואה והיא פיזיותרפיסטית אז יש לנו הרבה נושאי שיחה. כשאני הולך לישון הגשם כבר ממש חזק ובלילה כמה טיפות גם חודרות את שכבות האוהל. סהכ אני ישן בסדר בלילה הזה.

מפל מלאכותי (כשעליתי לאגם לא ראיתי ופתאום בירידה מהאגם הוא צץ)

יום 6- טיול יומי ברכבלים של עמק ורבייה

5.8
אני מתעורר עם מתקפת חשופיות, חלק מטפסות לי על האוהל, אחת מצאתי על הנעל ואחת על המקל הליכה. גם היום אני לא ממשיך בטרק, אני מוצא בבוקינג מלון ומקפל את האוהל… אני מגיע למלון ב11 ולשמחתי החדר מוכן כבר ואני עושה צק אין מוקדם, אני נח מעט בחדר ואחכ לוקח רכבלים שמגיעים חינם עם הלינה באזור. הנוף שנשקף מלמעלה יפה מאוד, אפילו שהשמיים מעוננים. אני מסתובב עוד קצת בורבייה וחוזר למלון לישון.

יום 7- עדיין בעמק ורבייה

6.8
עוד יום באותו אזור, אני עדיין מחכה למזג אוויר שישתפר, התכוננתי ליום מאוד אפור אבל בבוקר יש צד אחד של העמק עם שמיים בהירים. אני שוב לוקח רכבל חינמי ומטייל מעט בצד השני של הרכס. הנופים של ההרים מסביב יפים מאוד ומיום שלא היו לי הרבה ציפיות לגביו הוא נהפך לנחמד מאוד. את הלילה אני מעביר במלון אחר, למטה בלה שאבלה.

יום 8- סופסוף ממשיך במסלול עם יום של ארבעה פאסים

7.8
אחרי ארבעה לילות שאני ״תקוע״ באותה נקודה בטרק סופסוף המזג אוויר משתפר (ומבחינת הלוז גם אין לי ממש ברירה) אני אורז את התיק הגדול ויוצא לדרך. אני מתחיל ברכבל שלוקח אותי מעל ורבייה ומשם אני מתחיל לטייל. אני שם לב למשהו מוזר, ההרים לא נראים כמו שזכרתי אותם.. כשאני מתקרב מעט יותר אני מבין שבלילה ירד שלג וכיסה את הכל בלבן.
תחילת השביל היא בשיפוע מתון על כביש כורכר(?) ואני מנסה להזרדז בו כדי להרוויח זמן לאח״כ. אני מגיע לאזור בקתת מונפורט ואז השביל מתפצל למספר שבילים. אחרי 10 דק אני מבין שבחרתי את הפיצול הלא נכון, אני שוקל אם להמשיך בו (הוא מביא לאותה נקודה בדרך שהיא אמנם קצרה יותר אך מוגדרת כשביל ברמה גבוהה יותר). בשל השלג אני לא לוקח סיכונים וחוזר אחורה והפעם לוקח את הפיצול הנכון. ההליכה היא על שביל צר, שלג זולג לי על הנעליים ובשלב מסויים אני הולך עם נעליים וגרביים רטובים. אחרי שעתיים בשביל אני מגיע לפאס הראשון- col termin. אני עוצר ופוגש רק מטיילי יום וכולם מספרים על סופת השלג שהייתה בלילה. אני תוהה כמה אוכל להמשיך וחושב שמקסימום אחזור אחורה או אפתח אוהל איפשהו באמצע השביל. בדרך לפאס השני- col de louvie אני עובר דרך שדה בולדרים שכולו מכוסה שלג, העקבות שם עוזרות לי גם למצוא את הדרך וגם מנטלית- אני יודע שניתן ללכת ללא קרמפונים. את הפאס השני אני מסיים באיטיות אבל שמח לראות קבוצת מטיילים שאומרים לי שאין בעיה לסיים את המסלול ושאין צורך בציוד מיוחד. אני מתחיל לרדת מהפאס לגראנד דזרט שמח וכשסף החרדה חזר לרמה הנורמלית שלו. ההליכה בגרנד דזרט מהנה עבורי ובאמצע אני עושה את ההפסקה הראשונה של היום ואוכל צהריים. אני מנסה לייבש מעט את הנעליים והגרביים בלי הרבה הצלחה. אני ממשיך הלאה לכיוון הפאס השלישי col de prafleuri. מלבד החלק הסופי שלו הוא קל לי בהרבה, בעיקר כי אינו מכוסה שלג. אחרי הפאס יש ירידה גדולה לעבר הבקתה פרוליפרי שהרבה מהמטיילים מסיימים בה את היום, אני ממשיך הלאה ועובר פאס נוסף col des Roux. הוא קצר אמנם ונוח בהרבה מהשניים הקודמים אבל השעה כבר לקראת 16 ואני הולך מ8 ומרגיש את זה בשרירים. הנוף שמתגלה לי מהפאס שווה את כל הסבל- אגם די(ס?) שהוא אמנם מלאכותי במידה מסויימת אבל יש לו גוון כחול חלבי ועם ההרים המושלגים סביבו נותנים תמונה שכמעט נראית לא אמיתית. סוף היום מתאפיין במגמת ירידה ואחרי עוד כשעה אני מגיע לבקתה שלידה אקים את האוהל.

הסיפורדרך אמנם נכתב תוך כדי תנועה אבל כעת כשאני עורך את הטקסט ומסדר לפי ימים אני יכול להגיד שזהו היום הכי יפה בטיול, וגם אחד מהימים הכי יפים שהיו לי בכלל בעולם. מניח שהשלג שקישט את המסלול שידרג עוד יותר את הנוף אבל גם בלעדיו אני בטוח שזה קטע יפהפה.

יום 9- דילמה בצומת וירידה לארולה

8.8
הלילה בהרים היה קר ובשילוב עם האדרנלין של היום שקדם לו אני לא ממש מצליח לישון. בבוקר אני מתארגן באיטיות ויוצא כמעט אחרון למסלול. המסלול בתחילתו עובר לצד האגם ועוברים עדרי פרות. אחכ מתחילה עלייה שמדי פעם מתחלפת בירידה או בקטע מישורי, סהכ הליכה נוחה, בטח בהשוואה לאתמול. אני מחליט לוותר על ביקור בבקתת דיס וממשיך לפאס. הנקודת פיצול בה צריך לבחור בין עליה לפאס בדרך לא יציבה ובין עליה לפאס אחר בעזרת סולמות היא אחת המפורסמות בטרק. עד לפני כמה ימים חשבתי שאבחר באופציית הסולמות (בשנים קודמות אמרו שזו האופציה הבטוחה יותר) אבל בעדכון של השנה (אליו נחשפתי לפני שלושה ימים) ממליצים דווקא את הפאס השני- col de Riedmatten. אני מגיע עם עוד מטייל לפיצול, אני פונה לפאס בלי הסולמות והוא פונה לסולמות. העלייה עד החלק האחרון של הפאס מתונה ונעים לעלות בה. החלק האחרון הוא כבר ממש תלול, היו כמה רגעים מפחידים עד שהגעתי לשלב של השרשראות אבל לפחות זה נגמר מהר. 5 דקות ומגיעים לפסגה. בפסגה יש נוף מהמם לעבר השני, אני יושב לי לבדי כמה דקות ומתבונן בנופים. זמן מה אחר כך מגיע זוג צרפתי, שניהם נראים גמורים ולאשה לוקח כמה רגעים להסדיר את הנשימות. אחרי הפאס מתחילה ירידה ארוכה עד ארולה, באמצע אני פוגש בחור צרפתי שעובד בשוויץ בשם אסטבן עם פילוסופיית חיים מעניינת. יש לו הרבה סיפורים, בין היתר שנשדד על ידי פעיל חיזבאללה בלבנון ושעשה טיול של שנתיים בעולם כשבאף לילה לא שילם עבור הלינה (לפעמים ישן ברחוב). השיחה מעניינת ובלי לשים לב אנחנו כבר בארולה, אסטבן פונה לתפוס טרמפ חזרה לאיפה שהוא גר ואני ממשיך עוד קצת לקמפינג. בזמן שאני מחכה שהקבלה תפתח אני מדבר עם בנג׳מינה, שהגיעה על אופניים כל הדרך מבלגיה. היא מכינה לי קפה במקינטה שלה ומספרת שהיום אמה מגיעה עם שני ילדיה.
הקמפינג עצמו מדוגם ונקי מאוד, השהות בו מהנה ואני נח לי אחרי יומיים מתישים.

העלייה התלולה לפאס, נעשית ברובה באמצעות הידיים

יום 10- יום הליכה קליל מארולה ללז-הודר דרך אגם יפה

9.8
ישנתי טוב הלילה בארולה, את הבוקר אני מתחיל באיטיות מרבית, היום שמחכה לי הוא קצר וכולל היילייט אחד של ״לאק בלו״. ברבע לעשר אני אחרי ארוחת בוקר ומתחיל בהליכה, יש מעט מקטעים עם שיפוע תלול אבל סהכ ההליכה קלילה ותוך שעה וחצי אני מגיע לאגם. הוא אכן יפה מאוד, מהיפים שהייתי, אך לדאבוני יש המון רב של מטיילי יום מה שקצת מפריע. אחרי הפסקה של כחצי שעה אני מתחיל בירידה לעבר הקמפינג הבא שלי. שעה וחצי אחכ אני מגיע לעיר, עושה עצירה בסופר לארוחת צהריים וממשיך לקמפינג. גם כאן הרמה מאוד גבוהה, יש אפילו בריכה ומתקנים נקיים וחדשים. אני טובל קצת בבריכה ואוגר כוחות לקראת היום הקשה שמצפה לי מחר.

שוקל את התיק שלי בכניסה לקצביה של לז הודר (רעיון שלקחתי מסיפור הדרך של אלי ההייקר!)

יום 11- עלייה לבקתת מוירי

10.8
אני נרדם יחסית מוקדם אבל ב3 בלילה מתעורר ולוקח לי שעה לחזור לישון. אני בסוף מתעורר מהשעון המעורר ב7. לוקח לי כשעה להתארגן ולקראת 8 אני מתחיל ללכת. היום נפתח בעליה רצופה של 1400 מטר, השיפוע משתנה והנוף סהכ לא אטרקטיבי לעומת מה שכבר ראיתי. קצת אחרי 11 אני מגיע לפסגה קול דו טסאטה(?), הנוף יפה ואני מתיישב שם להפסקה ארוכה ומשוחח עם העוברים ושבים. ב12 אני ממשיך במסלול ומתחיל לרדת במדרון כ500 מטר. ממרחק כבר רואים את מגרש החניה של מטיילי היום שמגיעים לבקתה והוא עמוס במכוניות. אני מתחיל להרגיש את עומס המטיילים בעלייה השניה של היום, 500 מטר עד לבקתת הרים בה אשן- בקתת מוירי. עד כה ניסיתי להמנע מבקתות כי אני לא אוהב לישון בדורמס אבל הבקתה הזו ייחודית בכך שהיא נבתנה ממש מול הקרחון שעל שמו היא נקראת. אפשר לשבת בחמימות עם כוס תה ולצפות בקרחון. מקווה שהלילה יעבור בסדר ולא אקלל את עצמי על ההחלטה הזו.

יום 12- מבקתת מוירי לזינאל

11.8
זה כנראה היה הלילה הכי שקט שזכור לי בדורמס. היינו רק שלושה ולמעשה חשבתי שאני עשיתי הכי הרבה רעש. שמחתי לשמוע שהשותף לחדר דווקא התלונן על השותפה השלישית..
ארוחת הבוקר נחמדה מאוד (בניגוד לערב שהייתה אכזבה), אחריה אני מחליט לעשות גיחה לקול דה לה פין בלי כל הציוד, מדובר בעליה של 1.5 קמ. נשמע פשוט אבל המסלול עצמו מאתגר ועובר בשדות בולדרים. בירידה חזרה לבקתה אני עוצר ליד אגם שנוצר מהקרחון, אני בוחן קצת את הקרח שנמצא מעליו ואת החללים הכחולים שהוא יוצר. בנוסף אני מאבד את כפפות השמש, הפעם באופן סופי. פעם הבאה אדע לקנות כפפות שמש בצבע שבולט בשטח.
אני חוזר לבקתה ואורז את הדברים, ב10 אני מתחיל לרדת למטה עד לסכר. סביב 12 אני מגיע לסכר ומשם עולה עוד כמה מאות מטרים לאתר סקי מעל זינאל בה אשן הלילה. אני קצת מרמה ובמקום לרדת 1200 מטר אני לוקח רכבל שחוסך לי 1000 מטרים. אני מגיע לזינאל ומגלה שהיא מפוצצת לקראת מרוץ ריצת שטח שמתקיים מחר. אני ממהר לקמפינג, מפחד שלא ישאר לי בו מקום אבל אני מגיע והכל בסדר. הקמפינג ברמה עלובה ביותר. אני קופץ לסופר לקנות מצרכים לארוחת ערב וליומיים הבאים ואחכ הולך לישון.

תצפית נוספת על קרחון מוירי בדרך לעליה לקול דה לה פין

ההכנות של הכפר לקראת המירוץ, גם דגל ישראל מתנפנף

יום 13- אני ו4000 רצים על השביל מזינאל לגרובן

12.8
אחרי שישנתי די טוב בלילה אני מתעורר מוקדם כדי שגם אוכל למזער את המפגש שלי עם הרצים במרוץ וגם אצליח למצוא מקום לקמפינג לפני הגשם שהתחזית מראה שיירד בהמשך היום. החלק הראשון של היום הוא עליה של כ1200 מטר והוא קשה לי. במהלך העליה פתאום מגיח רץ בודד, אני ממהר לפנות לו את הדרך ותוהה לעצמי אם הוא רק עושה חימום לקראת המירוץ. התשובה היא שהוא מהמובילים במירוץ ואחריו אני פוגש עוד אלפי רצים. ההליכה לצידם מאתגרת, בחלקים מסויימים וצרים אני רץ כדי לא להפריע לרץ שמגיע מולי. לפעמים אני צריך להיעמד לזמן מה לצד הדרך כדי לתת לתור ארוך של רצים/הולכים לעבור. דבר אחד שכן היה נחמד זה שבתחנת הרענון שלהם הגיעו מספר שוויצרים עם הכלי הנשיפה המסורתי שלהם, גם הכלי עצמו מעניין וגם המוסיקה שהם ניגנו הייתה נחמדה.
כשאני סופסוף מתפצל מהמסלול של המירוץ אני עושה הפסקת רענון לעצמי. אחכ אני ממשיך בעליה לא מאוד ארוכה לפאס של היום. למעלה אני מייבש את האוהל שנרטב מהטל. מהצד השני עולות שתי בנות שסחבו את הזוג אופניים שלהן כל העלייה והן מתכננות לרכוב כל הדרך לעמק למטה בצד השני.
אחרי הפאס יש קטע של ירידה תלולה שאחכ מתחלף בשביל פנורמי עד שמגיעים לנקודה מעל הכפר גרובן ואז שוב יש ירידה תלולה עד הכפר. בערך ב14:30 אני בגרובן, קצת מעל הכפר אני עוצר לפלטר מים שיהיה לי ללילה ואחכ אני ממשיך בעליה בקצב איטי לחפש מקום לקמפינג. בערך ב16:00 אני מוצא נקודה, זורק את התיק לצידי וקם רק כאשר מתחיל לטפטף. אני מזדרז להקים את האוהל ומכניס את כל הדברים שלי פנימה. הטפטוף מתחזק ויורד גשם בערך לשעה. אחכ השמיים מעט מתבהרים ואני יוצא מהאוהל. בתחזית היה כתוב שלא אמור לרדת גשם בלילה ואני מקווה שכך יהיה.

יום 14- מגרובן לסנט ניקולאס

13.8
שעתיים אחרי שנרדמתי אני מתעורר עם בחילה, אני מנסה להבין מה קורה ומבין שכנראה הביצה הקשה שאכלתי היום הייתה רעיון לא טוב. אני עושה מה שצריך ולשמחתי אני חוזר לישון בלי עוד הפרעות בלילה. בבוקר אני קם מוקדם ומקפל את הציוד, אני ממשיך לעלות בעלייה שהתחלתי אתמול שמלבד ההתחלה היא די נוחה, מצד שני הפאס בסופה לא מצטיין בנופים לעומת הפאסים הקודמים. אני עוצר לנוח קצת על הפאס ומתחיל בירידה, הירידה עצמה עוברת בלא מעט שדות בולדרים אבל גם חושפת את הנוף שהסתתר מאחורי ההר, נוף של הרים מושלגים וקרחונים. אני די נהנה לרדת על אף שחם ומגיע לתחנת הרכבל שאמורה לחסוך לי 800 מטר של ירידה. אני לבד שם ומנסה להתקשר לתחנה כדי שיפעילו עבורי את הרכבל אבל אני לא מצליח. בלו״ז שתלוי בתחנה מצוין שרק בעוד שעה מתוכננת נסיעה. אני מחליט לרדת ברגל עד סנט ניקולאס. הירידה הזו כבר פחות זורמת, ככל שיורדים הטמפרטורה עולה ואני מתחיל להתעייף. אני לבסוף מגיע לתחנת הרכבת ועולה לרכבת לויספ, שם אני אעביר את הלילה ועוד יום מנוחה. הקמפינג בויספ הוא חלק מהבריכה העירונית, מאוד בסיסי. אני מקבל חתיכת דשא בין החניה לכניסה לבריכה. בחוץ מאוד חם ואני שוכב לי על הדשא ומעביר את הזמן. בערב אני נכנס קצת לבריכה, אוכל ארוחת ערב והולך לישון.

תצפית על העמק שבקצהו סוף המסלול- העיירה צרמט

יום 15- מנוחה בויספ

14.8
אני מתעורר מהשמש סביב 7 אבל רק ב10 אני לבסוף עוזב את הקמפינג. אין יותר מדי מה לעשות בעיר עצמה. אני שותה קפה וקצת מסתובב בחלק העתיק של העיר, נחמד סהכ. לקראת אחהצ אני הולך לסופר לקנות לי אוכל ליומיים הבאים ועולה לאוטובוס לצימר בו אשן הלילה, כמה דקות מחוץ לויספ.

יום 16- חוזר לשביל למקטע של האירופה-ווג וגשר תלוי באורך כחצי קילומטר

15.8
אני מתעורר בצימר ב5:30 על מנת להתחיל את המסלול כמה שיותר מוקדם. זה אמור לשרת אותי גם בהמנעות מהחום הכבד שמתחיל כשהשמש יוצאת מבין ההרים וגם מהגשם שלפי התחזיות אמור להתחיל בצהריים. בנוסף אני מחליט להתחיל כמה ק״מ אחרי ההתחלה הרשמית של השביל בעיר הרבנרגן. אני לוקח אוטובוס לתחנת הרכבת אבל מפספס אותה בכמה דקות, אני ממתין עוד כחצי שעה עד לרכבת הבאה. לבסוף ב7:30 אני מתחיל את המסלול, האירופהווג, החלק האחרון של השביל משאמוני לצרמט. השביל מתחיל בעליה די תלולה, אחרי היום מנוחה אני צריך להרגיל את עצמי שוב להליכה ואני נאלץ לעצור כל כמה דקות להסדיר דופק. מולי יש הר מושלג עם קרחון (ווסרהורן?) וככל שאני עולה בגובה הוא נחשף יותר. בדרך אני רואה גם סנאי ומספר איבקסים. אחרי כ3.5 שעות אני מגיע לסיפה של בקתת אירופה ועוצר שם לנשנש משהו. אני רואה מפולת סלעים בצלע ההר ממול ואחכ כשאני שואל את אחת מהעובדות של הבקתה היא מסבירה לי שזה מראה יומיומי ובגלל זה הוחלט להקים שם את הגשר התלוי (494 מטר אורך, 85 מטר מעל האדמה). אחרי ההפסקה אני יורד לכיוון הגשר, מלמעלה זה באמת מחזה מרשים. ההליכה על הגשר עצמו נחמדה מאוד, הוא מרגיש מאוד יציב והפחד היחיד הוא שהאייפון ייפול לתהום..
קצת אחרי הגשר, סביב השעה 13 אני מוצא לעצמי מקום ללילה.

אחד מהגשרים שנבנו במקטע לנוחות המטיילים. המקטע עצמו מדהים מבחינת הנדסת השביל שהשוויצרים בצעו שם.

יום 17- סיום הwhr בעיירה צרמט עם ההר של הטובלרון

16.8
יום אחרון לטרק, אני קם לזריחה שמאירה את הוויסהורן בצבעים כתומים. אני מתארגן זריז ויוצא לדרך. המים מתחילים לאזול לי (הקמתי אוהל באזור ללא גישה למים) והיום נפתח בעליה. אחרי העליה הראשונה השביל מאוד נח להליכה. בשלב מסויים אני מגיע לאזור עם מנהרות ושם גם יש זרזיף מים בו אני ממלא לי את הבקבוקים, אני גם נרטב בעצמי אבל סהכ זה מרענן. בהמשך הדרך אני מגלה שעצרתי למלא מים באזור שמועד למפולות אבנים וממליצים לחצות אותו בזריזות.
השביל ממשיך ואחרי שאני מסיים לאגף איזה צלע הר אני רואה לראשונה את נקודת הסיום האייקונית- המטהורן. מודה שחשבתי שאתרגש קצת יותר אבל הרצף הליכה שנקטע לפני יומיים קצת הוציא אותי מאווירת השביל. זה הרגיש יותר כמו טיול של יומיים שהגיע לסוף מאשר שבועיים וחצי. אם יש לי ביקורת כלשהי על השביל זה בעניין הזה- לא הייתה לי תחושה שאני הולך על שביל רציף. הרגיש לי יותר שזה חיבור מלאכותי של מספר מקטעים. חלק מזה באשמתי שלא עשיתי ברצף את ימי ההליכה ולקחתי לא מעט ימי חופש באמצע (זה גרם לכך שבכלל לא יצא לי לפגוש את אותם אנשים לאורך המסלול) וחלק מזה זו הנגישות הגבוהה של כל המסלולים לכביש (את כל המסלול ניתן לעשות גם כטיולי יום).
אחרי ירידה תלולה אני מגיע לצרמט- זהו, סיימתי!
אני פורק את החפצים שלי באתר הקמפינג המקומי והולך לאכול במסעדה (די גרועה) את ארוחת סיום הטרק.
אני מסכם הליכה של כשבועיים וחצי במסלול עם נופים מהיפים שראיתי. החוויה עם האוהל הייתה מתגמלת מאוד, אני ישן בו הרבה יותר טוב מאשר בבקתות עם דורמס והוא מאפשר גמישות בחלוקת ימי ההליכה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בשוויץ אבל בהחלט לא האחרונה.
אני נשאר ללון עוד לילה בצרמט ולאחר מכן ממשיך לעוד לילה בג׳נבה לפני שאני עולה על המטוס חזרה ארצה.