18 יום מקיף קירגיזסטן - משולב ג׳יפ וטרקים

טיול ג׳יפים בקירגיזסטן עם עצירות לטרקים וטיולי יום. מיקוד בצפון, מזרח ומרכז המדינה.

תאריך הטיול	September 2025
משך הטיול	18 ימים
עונה מומלצת	סוף יוני - תחילת ספטמבר. אנחנו חרגנו מזה לגבול המאוחר.

תוכן עניינים

הקדמה וטיפים כלליים

לקירגיזסטן הגענו די במקרה. רצינו לסגור טיסה ספונטנית לחגים, פתחנו את מפת העולם, חיפשנו יעד מאתגר שנוכל לחוות בו הרפתקאה ואיכשהו נחתנו במרכז אסיה שזה אזור שטרם טיילנו בו.

טסנו מה23.9 עד ה11.10, מחוץ לעונת הטיולים הרשמית המומלצת של קירגיזסטן שהיא בקיץ. אכן היה קר לפעמים, אבל מזג האוויר האיר לנו בפנים ברוב הטיול וזכינו לראות מראות מיוחדים מאוד שייחודיים לעונה. אפרט על זה בהמשך.

טיסות-
טסנו עם אוזבקיסטן איירווייז. שעות הטיסה לבישקק לא הכי מסתדרות, יש קונקשיין ארוך בטשקנט. כדי למקסם את הסיטואציה- בהלוך החלטנו לנחות באלמטי-קזחסטן ולחצות לבישקק במונית (בפועל, לא הכי ממליץ על זה. לא היה נורא אבל חסכנו סך הכל שעתיים). בחזור כבר חזרנו מבישקק, ויצאנו לטייל בטשקנט כמה שעות.

רכב- 
שכרנו ג׳יפ מסוכנות מקומית חדשה בבישקק בשם Sundrive Rental, מנהל אותה בחור צעיר בשם אלכס. על אף שלא היו לא כמעט אינטרקציות תוך כדי הטיול, מאוד התחברנו איתו. גם בשיח וההכנות לפני וגם ביום שאספנו והחזרנו את הג׳יפ. לקחנו טויוטה 4Runner. קבלנו רכב די חדש, ואלכס הביא לנו אותו מצויד לחלוטין כך שכמעט לא היינו צריכים לסחוב שום ציוד מהבית- אוהל, שקי שינה, מזרונים, ציוד בישול וגזיה מלא, כסאות ושולחן מתקפלים, מיכל דלק ספייר. זה עזר לנו מאוד. בנוסף לכל זה, הוא גם היה האופציה עם המחיר הכי טוב שמצאנו. זה המספר של אלכס +996706070103.   

אנחנו לא מקצועני ג׳יפים, אבל עשינו מסלולים יחסית מאתגרים והרכב היה מספיק לחלוטין לכל מקום שהיינו בו. בהרבה מקומות, בעיקר בעומק השטח, היינו פשוט לבד. זה לא הדבר הכי נעים או בטיחותי עם ג׳יפ אבל זה מה שהיה. היו עלינו ערכת תיקונים, גלגל רזרבי, מיכל דלק ספייר וקומפרסור שקיבלנו מאלכס וטלפון לוויני שהבאנו מהארץ למקרה חירום (כי בשטח בדרך כלל אין קליטה). לא קרה לנו כלום בשום שלב אבל זה נושא שחשוב לשים בראש וכדאי להגיע אליו מוכנים.

אנחנו באמת חושבים שהג׳יפ פתח לנו הזדמנות לטיול מיוחד ושונה, שעזר לנו להגיע בפרק הזמן שהיה לנו להרבה יותר יעדים ולמקומות מיוחדים שבלעדיו לא היינו מגיעים אליהם ואפשר לנו גמישות מקסימלית.   

רישיונות וקנסות-
היינו צריכים להביא איתנו רישיון נהיגה בין לאומי (אלכס ביקש), וזה באמת היה נדרש כשעצרו אותנו שוטרים בדרך. באזור בישקק יש המון מצלמות מהירות ושוטרים שעומדים בפינות, כדאי לנהוג שם בזהירות. אותנו עצרו פעם אחת שוטרים שעמדו בכביש מהיר אחרי סיבוב שמסתבר שהיה שם שלט הנמכה ל60 שלא שמנו לב אליו. הם רצו לרשום לנו קנס של 7500 סום, אבל בסוף אחרי קצת בכיונים לקחו 3000 במקום ושיחררו אותנו. באזורים הרחוקים לא הורגשה שום אכיפה/מגבלה.

ניווט-
התחלק לשניים. במקומות טריוויאלים כל עוד התאפשר השתמשנו ביאנדקס, הוא הכי מעודכן ברמת הכבישים. וכשהוא כבר לא תפקד שזה בעיקר בשטח או במקומות בלי קליטה עברנו לmaps.me. שימו לב שאפשר להתברבר איתו לפעמים. שווה לבקר את המסלול שהוא נותן ולא לסמוך עליו מאה אחוז. כמה פעמים הוא ניסה להכניס אותנו לוואדיות לא הגיוניות. בעיר, השתמשנו ביאנדקס גו כדי להזמין מוניות, הכי זול, והכי נוח. ממש כמו אובר.

כסף-  
ברוב הטיול יצא שהשתמשנו באשראי. להתפעתנו קיבלו אותו ברוב המקומות. עדיין הוצאנו מזומן (M bank ללא עמלות), אבל רוב הזמן לא היינו צריכים אותו. בעיקר בכפרי יורטים מרוחקים ובטרקים.  

קניות- 
יש להם רשת סופרים מרכזית וטובה בשם Globus שפרוסה ברחבי המדינה, בדרך כלל עצרנו שם בערים כדי להצטייד באוכל בין הנסיעות.

סים-  
אנחנו זוג, ושמענו דעות סותרות לגבי הכיסוי של הסים. אז החלטנו לפזר את הסיכון ועשינו שני סימים שונים. אחד של Oh! ואחד של Mega. בפועל ההוא של Oh! היה זול יותר (500 סום לחודש ללא הגבלה) ורוב הזמן היה לו הרבה יותר קליטה מהשני.

פרמיטים-  
בקירגיזסטן, יש מספר אזורים, בסמיכות לגבולות המדינה, שמחייבים פרמיט רשמי כדי להכנס אליהם. אותנו זה תפס גם באזור סארי ג׳ז ואנילצק (גבול קזחסטן/סין) וגם בקל-סו (גבול סין). שימו לב שהפריט מוצמד לדרכון, ושאפשר להוציא אותו מראש עוד טרם ההגעה לטיול. אנחנו הוצאנו דרך הCBT (סוכנות הטיולים המרכזית של המדינה). עלה 30 יורו לאדם. והיה מוכן כבר בנחיתה. המספר הוא +996504558445. חשוב לציין מאיפה תאספו אותו. אם מבקשים במקום זה לוקח לפחות יום ולפעמים עד 5 ימים.

סימון שבילים-  
ברוב המקומות שהיינו, המסלולים לא מסומנים כהלכה ויחסית קל להתברבר. לנו עזר להצמד למסלול במפס.מי וכמובן להפעיל שיקול דעת בשטח ולדגום את עצמנו ברגע שהאינטואיציה מציקה שאנחנו לא על המסלול.

עונה-
כאמור, הגענו בסוף בעונה, כשמתחיל מאוד להתקרר בקירגיזסטן, בעיקר בהרים. בחלקים גדולים מהטיול ישנים בגבהים, גם מעל ל3000 מטר, וזה כמעט בהכרח אומר טמפרטורה אפסית. כל גשם עשוי להפוך לשלג וכשמתכננים טיול עם ג׳יפ שכולל חציית פסים צריך מאוד לשים על זה דגש. כמובן גם למי שמטרק, כי זה הופך את החוויה לפחות נעימה.

הנופים גם משתנים, בקיץ קירגיזסטן מאוד ירוקה ושופעת מים. בתקופה שאנחנו הגענו, התחילה כבר השלכת, הנוף התחלף אט אט לצהוב והזרימה בנהרות ירדה. מבחינתנו זה היה רק בונוס, השילוב של הערבות הצהובות וההרים המושלגים היה בדיוק הנוף היחודי שחיפשנו לראות.  

רוב הזמן היה לנו מזג אוויר מצויין, עם שמש ושמיים כחולים. מתוך 18 ימי טיול רק ב2 ירד גשם, וגם שם זה לא היה גשם שוטף, אלא אפיזודה חולפת שלא הפריעה למהלך הטיול. במקומות הגבוהים בהם ישנים מעל 2500 מטר, מאוד קר בלילה. עם זאת, אנחנו אנשים שלא סובלים מקור והיה לנו סבבה. מה גם שברוב המחנות/גסטהאוסים, גם אלו שבשטח, יש חימום.  

בחלק מהפאסים ובפסגות שהלכנו, כמו שתקראו, הלכנו ממש בשלג. אין לי ניסיון נוסף כדי להשוות לשיא הקיץ, אבל הורגש שהשלג היה די טרי. במקומות הנמוכים הסתובבנו לעיתים עם בגדים קצרים ובהרים תמיד עם ביגוד חם.  

אז לסיכום, כן, היה קר. לא, זה לא הפריע לנו בשום מקום. זה יכול להיות עניין של מזל. כי כשהטמפרטורות נמוכות ככה כל סופה יכולה להפוך לדאמפ רציני של שלג שתוקע. מהצד השני, זה הוביל לכך שברוב המקומות היינו ממש לבד, גם במקומות הכי מוכרים כמו טרק אלה קול ואגם קול-סו, הרגשנו כאילו כל המקום שלנו. היו מסלולים בודדים שאני זוכר שנתקלנו שם ביותר מקבוצה אחת-שתיים. וכמובן שבהתאם זכינו למחירים זולים יותר בחלק מהמקומות.

ועכשיו למסלול ->

יום 1: נחיתה באלמטי-קזחסטן, מעבר בבישקק ונסיעה לאיסיק-קול

נחתנו באלמטי-קזחסטן באזור 10 בבוקר, חיכתה לנו כבר מונית בשדה שהסיעה אותנו ישר למעבר גבול קורדוי עם קירגיזסטן (עלה 60 דולר). הנסיעה הייתה יפה ולקחה בערך 3 וחצי שעות. עברנו רגלית את מעבר הגבול, זה היה יחסית זריז, חצי שעה מקצה לקצה. בצד השני יחכו הרבה נהגי מונית, עלינו עם אחד מהם לכיוון בישקק הפקוקה מאוד לנסיעה שתקח מעל שעה למרכז העיר (עלה 12 דולר). החלטנו שלא להשאר בעיר וכבר לצאת למסע, אספנו את הג׳יפ ששכרנו מראש, אספנו את הפרימטים שהכינו לנו מראש, עצרנו לקנות כרטיסי סים ויצא מזרחה לכיוון איסיק קול. הדרך בסביבת בישקק מלאה מצלמות ושוטרים, נסענו די לאט והגענו אחרי 3 שעות לבלחצ׳יק, על גדות האגם. ישנו בהוסטל ממש קרוב לחוף בשם טיאן שאן שעלה 2500 סום ללילה (הגענו כבר בחושך, אבל הכביש בקטע הזה היה ממש אחלה).

יום 2: נסיעה לאורך החוף הצפוני של איסיק-קול לקרקול

התחלנו את הבוקר בחוף היפייפה של איסיק קול בבלחצ׳יק, נוף מדהים של אגם מוקף פסגות מושלגות עצומות. זה גם הנוף שילווה אותנו לאורך כל הדרך בכביש שמקיף את איסיק קול מצפון ביום נסיעה יפייפה עד לקרקול. בדרך עצרנו בכמה נקודות על החוף כדי לנוח ולהנות מהשמש ובעיר צ׳ולפן אתא כדי לאכול צהריים ולהצטייד בקניות.

הגענו באזור אחר הצהריים המאוחרים והתמקמנו בהוסטל בשם Ordo hostel שמנוהל על ידי משפחה חביבה (היה די בסיסי ועלה 50 דולר ללילה). החלטנו לצאת כבר למחרת לטרק אלה-קול. אז יצאנו להצטייד עבורו בסופר בעיר ועשינו סיבוב על הדרך לנקודות ה״מעניינות״ של העיר- כיכר הניצחון, המסגד האסייתי והכנסיה שעשויה עץ (אפשר להקדיש מספר דקות לכל אחד לכל היותר). לסיום היום אכלנו צהריים במסעדת מקומית פופולרית מאוד בשם Altyn Kumara והיה מצויין.

יום 3: טרק אלה-קול יום 1, מהכניסה לשמורה למחנה סירוטה

אחרי ארוחת בוקר בהוסטל (השארנו שם את הרכב), לקחנו מונית לתחילת מסלול האלה קול, אנחנו בחרנו לעשות 3 ימים שהתחילו בעמק קרקול והסתיימו בעמק של אלטין אראשן (לא שהיו לא יותר מדי ברירות, היה כבר סוף עונה ושאר המחנות היו סגורים).   

התחלנו ללכת בתחנה שנקראת First Bridge, בדרך ג׳יפים שמטפסת לאט בין עמקים ירוקים ויפים עד לאחו רחב שנקרא גם Second Brigde או Karakol Gorge Camp, משם חוצים את הנחל ומטפסים יחסית בחדות עד למחנה Sirota.

שם נשארנו לישון. עלה 4200 לאדם עם ארוחת ערב ובוקר.

יום 4: טרק אלה-קול יום 2, דרך האגם המפורסם והפס לאלטין ארשאן

יום די ארוך שמתחיל בעלייה לאגם ממחנה סירוטה, הטיפוס הוא די חד ואצלנו במאה מטר האחרונים לטיפוס העלייה כבר הייתה מושלגת. ברגע אחד הנוף נפתח בפניכם וזכינו ליום מדהים עם שמיים נקיים.   מכאן המשכנו ללכת לאורך האגם, בכל פינה מבינים שוב כמה האגם הזה גדול ושהזווית הראשונה שנגלית לעין היא רק חלק קטן ממנו ואז טיפסנו לפס המרכזי שמשקיף על כל האגם.   בצד השני היה שלג כבד שכיסה את כל הירידה. צעדנו בשלג ממש עמוק למטה ולאורך כל הדרך עד בערך חצי מהירידה. יש מחנה אחרי הפס שהיה סגור בשלב הזה של העונה, אז שימו לב שמי שזז לאט אין את הגיבוי הזה. היו חברה שיצאו איתנו מהמחנה והגיעו בגלל זה לאלקין אריאן ממש בלילה. לנו היום לקח, עם לא מעט עצירות, בערך 9 שעות. הירידה נפתחת בשלב מסוים לתוך העמק של אלטון אריאן שזה עמק ירוק, רחב ויפה מוקף צוקים. ממש אהבנו את המקום.  

ממש אחרי שהתחלנו לרדת את הפס הגיעו פתאום עננים וירד עלינו שלג/ברד/גשם קל למשל שעה וחצי, ואחריהם השמיים שוב התנקו לגמרי.

ישנו בArashan hotel ושלמנו 3000 לאדם כולל ארוחת ערב, בוקר וכניסה למעיינות חמים מדהימים שהיו בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי היום הארוך הזה.

יום 5: טרק אלה-קול יום 3, מאלטין ארשאן חזרה לקרקול ונסיעה לעמק קרקרה

חזרנו מאלאדין ארשאן. אחרי ארוחת בוקר התחלנו לצעוד חזרה. הייתה הליכה יפה שכמעט כולה בירידה. בערך קילומטר לפני אק סו עצר אותנו איזה בחור מקומי והציע לנו טרמפ לקרקול תמורת 800 סום. כמובן שקפצנו על זה וככה סיימנו את הטרק בשעה 13:00 כבר חזרה ברכב בקרקול.

בגלל שהגענו הרבה יותר מוקדם מהצפוי עשינו הערכת מצב זריזה ובמקום להשאר עוד ערב בקרוקס החלטנו לצאת מזרחה כבר באותו יום לתחנה הבאה - הכפר Karkara שעל גבול קזחסטן שהוא נקודת היציאה לטיול הג׳יפים בסארי ג׳ז. עצרנו לצהריים של מרק נודלס קר בשוק המרכזי בקרקול, הצטיידנו בסופר ויצאנו לדרך.

הנסיעה הייתה יפה ונעימה רובה בכביש עם קטע קצר בשטח. אחרי שעה וחצי הגענו לעמק ירוק ומהמם. זה אזור שנמצא בפיתוח רציני- סללו שם כביש חדש וקמו מספר מלונות/מחנות יורטים ברמה גבוהה מאוד והשקיעו בסימון של כמה טיולי יום באזור (שלא ניסינו). אנחנו נשארנו ביורטים חדשים שנמצאים על גדות הנהר כמה קילומטר אחרי הכפר עצמו ושייכים לחברת Aksai ונקראים Karkyra Yurt Glamping. אלה היו היורטים הכי מושקעים שהיינו בהם בטיול, ויחד עם ארוחות ערב ובוקר מצוינות שילמנו 100 דולר לזוג.

יום 6: מקרקרה דרך סארי ג׳ז לאנילצ׳ק

יצאנו לכיוון סארי גז- כמה קילומטר אחרי קרקרה מגיעים למעבר צבאי שבו נתבקשנו להציג את הפרימטים שהוצאנו מראש (בנקודה זו מסתפקים בעותק מודפס של הפרמיט נכון לכתיבת שורות אלה). הנסיעה התחילה בשביל בעמק צר מוקף הרים לצד נהר גועש שלאט לאט התחיל לטפס ונפתח לערבות רחבות עד לשיא הגובה - 3200 מטר, מגיעים לראש גבעה שמהווה את השיא של היום, משקיפה לרכס המטורף של הטיאן שאן ומאפשרת צפייה בשניים מההרים הכי גבוהים ומרשימים במדינה - הפודבה וחאן טנגרי. עצרנו שם לצלם ולהנות מהנוף ואז התחלנו לרדת לכיוון העמק. כשמגיעים לאזור הנחל יש צומת טי, ימינה לכיוון אנילצ׳ק ושמאלה עמוק לכיוון העמק. כיוון שהתחלנו את היום בקרקרה והיה לנו זמן, החלטנו לקחת שמאלה לכיוון העומק ונסענו לצד הרכס עד שהגענו לנקודת תצפית מדהימה, במקום שבו הר הסארי גז נשפך לעמק מכיוון ההרים. עצרנו שם לפיקניק צהריים ואז התחלנו לחזור לכיוון אנילצ׳ק.
  
הדרך לאורך הרכס, ולמעשה לאורך כל היום היא דרך גיפ׳ים נוחה מאוד, שעוברת בנופים משתנים ועמקים רחבים ויפים שאט אט הופכים צרים שוב. אתם תתקלו בדרך במספר חוות רועים בודדות במחנה צבאי (enchiktash) ובשלב מסויים דרך העפר תשתלב עם הכביש הסלול שמוביל לאנילצ׳ק. אנחנו לקחנו שמאלה והמשכנו עוד 30 ק״מ כדי להגיע לכפר הנטוש.   

הגענו לאחד ההוסטלים בכפר, היינו המטיילים היחידים שהם והיה עוד שעתיים לשקיעה, אז בהחלטה של רגע החלטנו לקפוץ למעיינות החמים שנמצאים כ15-20 דקות מהכפר ונקראים Kara-Tosh. הירידה אליהם עם הג׳יפ הייתה קצת מאתגרת בדרך צרה ותלולה אבל הגענו למקום קסום. נביעות שיוצאות מהמצוק היישר לערוץ, במקביל לנהר קפוא. יש בריכה מרכזית פראית שנוצרת לצד הצוק ועוד שתי בריכות יותר מסודרת שבנו להן מסגרת מתחת לנביעה (והרבה יותר חמות). זה היה אחד ההיילייטס של הטיול. להיות שם- לגמרי לבד, בשקיעה, במעיינות חמים פראיים באמצע הטבע, מוקפים פסגות מושלגות. זה רגע שלא נשכח.

ההר הגבוה בקירגיזסטן- הפודבה, נצפה משיא הגובה בסארי ג׳ז

עוצרים לפיקניק וצילומים מול שפך הסארי ג׳ז

העדרים שרועים בסארי ג׳ז על רקע הטיאן שאן

המעיינות החמים קארה טוש על רקע הפסגות המושלגות לסיום היום

יום 7: מאנילצ׳ק חזרה לקרקול ולדרום אגם איסיק קול

קמנו בכפר אנילצ׳ק ה(חצי) נטוש, עשינו קצת סיבוב בין המבנים ויצאנו לדרך חזרה לקרקול. הנסיעה חזור היא בכביש סלול, אבל במצב גרוע ומלא בבורות. ברמה שפחות נעים לנסוע עליו מאשר בשטח. קצת אחרי צומת הטי שהגענו ממנה אתמול שמובילה חזרה לסארי ג׳ז, עוברים בידוק ביטחוני נוסף שבודק את הפרמיטים שלכם (שוב מסתפקים בעותק מודפס)- כך שזה בלתי אפשרי להגיע לאנילצ׳ק בלעדיהם. התחלנו לטפס לכיוון מעבר ההרים Chon-Ashuu שמגיע לגובה 3900. בפסגה שלו היו שלגים וקרח שנשארו מהסופה האחרונה, צריך לנסוע שם ממש בזהירות.   

התחלנו לרדת לכיוון קרקול, ונכנסנו לעמק יפה ירוק ורחב שבמרכזו זורם נהר גדול (זה גם העמק שיורדים אליו מאגמי בוז אוצ׳וק למי שעושה את המסלול). בדרך יש נקודה מהממת, שמסומנת במפות גוגל כRiver Islands Mountain View וזו נקודת שהנהר בה ״נמרח״ לרוחב העמק ויוצרת תמונה ציורית של איים בין הערוצים עם הרים מושלגים ברקע. עצרנו כאן למנוחה ארוכה כדי להנות מהנוף.  

המשכנו בנסיעה- דלגנו על קרקול בחזור כי היינו בזמנים מוקדמים והחלטנו להמשיך במסלול לדרום האגם. הגענו בצהריים לג׳טי אוגוז, עלינו עם הג׳יפ לתצפית על הסבן בולז המפורסמים מתוך הכפר ועצרנו שם לפיקניק של צהריים מתחת לצוקים היפים, זו נקודה ממש קסומה. העברנו שם ובסביבה קצת יותר משעה וחזרנו לכביש הראשי כדי לנסוע מערבה לאורך האגם עד לטוסור. שם התמקמנו לקראת הערב בצימרים משולשים על גדות האגם. נשאר לנו שוב בערך שעתיים לשקיעה, אז קפצנו לSkazka או בשמו התיירותי הFairytale Canyon. היה נחמד להעביר שם שעה, זה מקום בהחלט מרשים ושונה מרוב הנופים שרואים במדינה.

יום 8: מעבר טוסור ודרך השטח עד לנארין

יצאנו ליום ארוך של טיול שטח, 210 קילומטרים ליתר דיוק.

המשכנו מהכפר טוסור מעט מערבה, לפיצול לתוך השטח (שווה לציין שהmaps.me כאן סתם סיבך אותנו עם שבילים צדדים שלא הובילו לשום מקום, עברנו לסמוך על יאנדקס עד תחילת העלייה). הוא מתחיל לעלות באופן מתון ואז הדרך הופכת לתלולה וסלעית מאוד. הפס יחסית קרוב לכביש, אפשר מלפני השיא שלו ביום יפה עוד לראות את האגם, ומגיעים אליו די מהר לתוך היום. על אף שהגענו בסוף העונה, הדרך הייתה נקייה משלגים וקרח והיה די נוח לעבור. למעשה יש תצפית לאגמים סביב שיא הפס וקרחון ענק שנשפך מההר הקרוב וזו בכללי חוויה מאוד עוצמתית לטפס לשם עם הג׳יפ. לפני הפס זכינו להתקל בלהקה עצומה של נשרי הימאליה שחגגו על אחת הפרות שמתה בצד הכביש. ובכללי לאורכו נתקלנו בכמה עדרי יקים שעוד רעו במקום.  

אחרי הפס נפתח מולנו עמק אדיר ויפה שליווה אותנו בהמשך היום. הדרך ירדה אליו די מהר ואז התחלנו לנסוע לאורכו. רוב הדרך היא בשבילי גיפים מאוד נוחים. מדי פעם יש חציות נחלים שבזמן שעברנו היו מאוד נמוכים.   

שמענו גם שמועות על מעיינות חמים איפשהו במרכז המסלול אבל לא הצלחנו למצוא אותם.   עברנו לאורך הדרך כמה עמקים, באמצע באחד מהם (השני- זה שמתחבר מArabel Plataue) עצרנו לפיקניק צהריים ובאופן כללי נהננו מיום נסיעה כיפי ומרהיב ביופיו.   

הגענו באזור השעה 17:00 לנארין והחלטנו ״להתפנק״ במלון של העיר Khan Tengri Grand Hotel שעלה 7800 סום לזוג עם ארוחת בוקר.  

רוצה לציין שהגענו ליום הזה עם לא מעט חששות, שמענו הרבה סיפורים מפחידים על הדרך הזו אבל על אף שאין לנו נסיון עמוק בג׳יפים הרגשנו ממש בנוח והיא עברה בצורה חלקה לגמרי.

יום 9: נסיעה מנארין לעמק קוק-קיה וטיול לקול-סו

התחלנו את היום בנסיעה דרומה מארין לכיוון עמק קוק-קיה. הנסיעה יפה מאוד ועברה דרך ערבות רחבות, עם הרים מושלגים ברקע. אחרי שעה התחיל לרדת שלג קל והדרך נצבעה לבן. באמצע עברנו דרך מעבר ביטחוני שבדק את הפרמיטים שלנו וככל שהתקרבנו לעמק השלג עצר ומזג האוויר חזר להיות יבש. בשלב מסויים חוצים נהר ופונים שמאלה לתוך העמק. הנסיעה מדהימה ובשלב מסוים ההרים המשוננים והמרשימים שמקיפים את קול-סו נישאים בפניכם.  

הגענו בשעה 13:00 בערך לעמק, המשכנו עם הגיפים עד איפה שהיה אפשר ומשם יצאנו רגלית לכיוון האגם, הדרך יפה ונוחה מאוד. ההליכה קלה ומישורית ברובה עם טיפוס קל בסוף לאגם. זה בערך 6.5 ק״מ לכיוון ואפשר לקחת גם סוסים שם למעוניינים.   

האגם עבורי היה אחד המראות הכי מיוחדים בטיול, באופן כללי, כל העמק שמקיף אותו ציורי ומיוחד מאוד והפסגות סביבו בכלל. מקום שלא כדאי לפספס.  

נשארנו לישון באחד ההוסטלים בעמק.

המארחת שלנו בהוסטל בקוק-קיה מכינה פסטה טריה לארוחת ערב

יום 10: נסיעה מעמק קוק-קיה לאגם סונג-קול

קמנו בבוקר ונהננו פעם אחרונה מהעמק המדהים, והמשכנו צפונה חזרה לנארין. הדרך זרמה ומזג האוויר היה יפה. עצרנו בקארין להצטייד, לתדלק ולאכול צהריים והחלטנו להמשיך כבר לאגם סונג-קול. עלינו מדרום האגם. הדרך הייתה פשוטה ונוחה. בערך באמצע העלייה נכנסו עננים והתחלנו לטפס בראות כמעט אפסית. זה ליווה אותנו לאורך הפס ועד שהגענו למחנה על שפת האגם. מכאן לאורך כל אחר הצהריים והערב באו והלכו עננים שהביאו איתם מטרים של גשם/שלג. ואנחנו התחממנו ביורטים המחוממים ומדי פעם יצאנו לקנות מהנוף שנפתח.

יום 11: מסונג-קול לקוצ׳קור וקול-אוקוק

קמנו ליום יפה מאוד על האגם, לקחנו את הבוקר ברגוע ועשינו הליכה לאורך חוף. אחר כך טיפסנו לגבעה ממש מול הקאמפ שישנו בו ומשקיפה על כל האגם והרכס ממול ונהנו מהנוף. חזרנו לרכב ויצאנו לנסיעה לאורך האגם. ירדנו מהאגם משביל בצד המזרחי שלו בדרך מפותלת ומדהימה שנקראת 33 Parrots. חזרנו לכביש והמשכנו בנסיעה לכיוון קוצ׳קור. הדרך מסונג קול לקוצ׳קור לא ארוכה ומאוד יפה ומגוונת, נוסעים בכביש נוח בין עמקים רחבים עד שהגענו לעיר, שגם היא יושבת באמצע עמק מדברי (אבל שתלו בה המון עצים), מוקפת פסגות מושלגות.  

היה יחסית מוקדם כשהגענו, אז החלטנו לטפס עם הג׳יפ לאגם קול-אוקוק. זו דרך של בערך 20 ק״מ ממרכז העיר, דרך ג׳יפים מסודרת אבל לא הכי פשוטה. הגענו עם הרכב ממש עד שפת האגם (היה שם אדם שרצה שנשלם לו על ״חניה״). יצאנו לטיול רגלי לא ארוך עד הקצה האגם ובחזרה. זה אגם חמוד ויפה, אך אילולא הג׳יפ לא חושב שהייתי מקדיש לו 3 ימי הליכה מקוצ׳קור. ירדנו עם הג׳יפ לעיר והעברנו שם את הלילה.

יום 12: מקוצ׳קור לצ׳ון-קמין דרך איסיק-קול

קמנו בקוצ׳קור והתחלנו בנסיעה לצון קמין. זו נסיעה יחסית קצרה, אז החלטנו קצת להאריך ונכנסנו מזרחה לבלחצ׳יק כדי להנות בפעם האחרונה מאגם איסיק קול. הגענו לחוף מהמם וירוק על האגם, ועצרנו שם לפיקניק. לאחר מכן המשכנו לצ׳ון קמין במטרה לעשות טיול סוסים בעמק.  

צ׳ון-קמין הוא עמק רחב וירוק אבל לדעתי לא מרשים במיוחד. נסענו לאורכו ועברנו את הכפרים שבדרך.   

איפשהו באמצע שמנו לב להתקהלות לא טריוויאלית לצד הכביש אז עצרנו כדי להסתכל ולמזלנו מה שקרה שם הוא שהתגבש טורניר קוק-בורו של שחקנים מקומיים! (מה שנקרא- חיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה). החלטנו לוותר על הטיול סוסים, החנינו את הרכב ונהננו משעתיים של צפייה במשחק המסקרן והמוזר הזה לצד החברה המקומיים. אחד מהם התעניין בתיירים שהגיעו לצפות והציע לנו לקחת את הסוס שלו לסיבוב (מה שעשינו בשמחה).

יום 13: אגם קול-טור

קמנו בצ׳ון קמין והתחלנו לנסוע לכיוון בישקק, באזור העיר טוקמוק חתכנו לכיוון ההרים לנקודת התחלה של קול-טור. באנו בציפיות די נמוכות לאזור אבל הוא היה מאוד יפה! נוף שונה, יותר ״רך״ מזה שראינו עד כה. פסגות נמוכות עגולות וירוקות שמאחוריהן נישאות פסגות ענקיות ומושלגות.

שילמנו 80 סום בכניסה לשמורה, נכנסנו עם הרכב עד הקצה והתחלנו ללכת.המסלול לא קשה במיוחד, מדובר על בערך 6 ק״מ לכיוון, אבל עם עלייה לא קלה של 700 מטר. ה100 מטר האחרונים אצלנו גם היו בשלג/בוץ לא הכי נעים, אבל ההגעה לאגם משכיחה את זה. זה אגם טורקיז בוהק יפייפה, וגם השמיים היו כחולים לחלוטין מה שהעצים את זה. ישבנו על הדשא לספוג חום ולהנות מהיופי, העברנו שם איזה שעתיים. הצד הנגדי היה מכוסה שלג וזה עוד יותר העצים את היופי. היו גם שתי סירות על גדות האגם אז לקחנו אחת מהן לשיט קצר באגם (המקום היה ריק מאדם ונטוש לגמרי).  

ירדנו חזרה והמשכנו לכיוון שמורת אלה ארצ׳ה, ישנו בגסט האוס די קרוב לשמורה, בדרך עצרנו במסעדת דגים מעולה, אולי הכי טובה שהיינו בטיול (ובהתאם לא זולה…) בשם Royal Fish.

יום 14: אלה ארצ׳ה- פסגת אוצ׳יטל יום 1

כבר נכנסנו לשבוע השני של אוקטובר בשלב זה, ולא היינו בטוחים מה נצליח לעשות בגלל הקור והשלג, אבל היה רצף ימים של מזג אוויר מצויין מאחורינו ומלפנינו והחלטנו שאנחנו רוצים לנסות לכבוש את אחת הפסגות של הרכס בפארק. מחקר מקדים בלילה שלפני הוביל אותנו לבחור בפסגת או׳ציטל.

הגענו לשמורה (לא כזה מוקדם בבוקר), מצויידים עם אוכל ליומיים ושקי שינה והתחלנו לטפס לכיוון בקתת Racek שהיא בקתת מטפסים שמאויישת כל השנה עם צוות של חברת Aksai עם דורמס לשינה ו״בר״ שאפשר לאכול בו. אפשר גם לשכור שם שקי שינה מעולים. לא ידענו את זה אז הבאנו איתנו. בדיעבד אפשר להגיע עם תיקים קטנים ולא לסחוב ציוד לינה.

העלייה לא הייתה פשוטה, בטח עם המשקל. מדובר על בערך 7.5 ק״מ, ו1300 מטר עלייה. מתחיל רגוע דרך השמורה ואז מטפס בחדות לעבר הפסגות. באמצע עוברים ליד מפל גדול שכשהיינו שם כבר היה קפוא לחלוטין. ה200 מטר האחרונים של הטיפוס לבקתה היו בשלג לא נעים להליכה, השביל התמלא קרח והיה מאוד מחליק. כבר בשלב הזה הבאנו את הלקח הראשון לטיול הזה- אם מטיילים בקצה של העונה רצוי להביא קרמפונים. מאותו שלב אנחנו הולכים לטפס בשלג כמעט עד הפסגה.

היום לקח לנו כ6 שעות (עם עצירות) ובשעות אחר הצהריים המאוחרים הגענו לבקתה, הכל היה מוקף שלג מסביב והיה שם מאוד קר (בלילה באזור מינוס 5). נכנסנו להתחמם ב״בר״ והתארגנו לשינה. לקראת הערב באו לבקר אותנו להקה ענקית של יעלי הרים שקיפצו בשלג סביבנו ובלילה יצא ירח מלא שהאיר לחלוטין את כל העמק כאילו היה יום, זה היה מחזה מרהיב.  

הלינה לאדם עלתה 850 סום.

האור המטורף שיצר הירח המלא - צולם בשעה 10 בלילה!

יום 15: אלה ארצ׳ה- פסגת אוצ׳יטל יום 2

קמנו לבוקר קפוא, אבל ליום יפה עם שמיים נקיים, בחוסר וודאות מוחלט אם אפשר לטפס לפסגה בלי ציוד שלג מתאים. החלטנו לנסות בכל מקרה בידיעה שאם זה יהיה מוגזם נסתובב.

די מהר נכנסנו להליכה מלאה בשלג, העלייה היא מאוד מאוד תלולה. מדובר על טיפוס של כמעט 1300 מטר על פני 2.5 קילומטר מסלול. התקדמנו לאט ובאופן כללי היינו די זהירים בגלל השלג/קרח. באמצע העלייה יצאה השמש מבין ההרים והתחילה לחמם אותנו. בגלל שהיינו בקצב טוב וראינו שהשלג מאפשר הליכה החלטנו להתקדם להעפלה.

אחרי 3:50 שעות טיפוס הגענו לפסגה. הנופים מרשימים, רואים את כל הפסגות שמסביב והקרחונים שנשפכים מהם מצד אחד. ומהד השני, את העמק הרחב של בישקק שנמצא כמעט 3.5 קילומטר תחתינו. אחרי בערך חצי שעה של מנוחה, אוכל וצילומים התחלנו לרדת חזרה. ירדנו בזהירות, שוב בגלל הקרח והשלג. הגענו לבקתה חזרה בשעה 14:20 אחרי שיצאנו ב7:25 בערך באותו בוקר. עצרנו לאכול צהריים ולתת לברכיים קצת לנוח אחרי הירידה החדה ויצאנו חזרה למטה לשמורה כי מבחינתנו לישון עוד לילה בבקתה בקור לא בא בחשבון.  

אותם 200 מטר ירידה מדוברים שאחרי הבקתה היו השלב הכי מסובך ביום. זה אזור מוצל שלפרק זמן מסוים השמש ממיסה בו את השלג, שקופא אחר כך שוב והופך קרח. ירדנו אותם מאוד בזהירות ושאר השביל כבר היה אחלה. זה היה יום מאוד ארוך (וכואב לברכיים) ובסוף הגענו לכניסה לשמורה, עייפים מאוד, אבל מרוצים מאוד, בשעה 18:15. כדי לחגוג את ההעפלה הלכנו שוב לRoyal Fish שממש אהבנו כדי להתענג על עוד דגים.

חזרנו לפאתי בישקק כדי לישון בהוסטל ממש נחמד בשם People Guest House שעלה 3000 סום לחדר זוגי.

יום 16: סידורים בבישקק ונסיעה לChuncurchak

לקחנו את הבוקר ברגוע כדי להתאושש, הלכנו לשים את כל הבגדים של הטיול בכביסה ואכלנו בוקר בבית קפה ברמה מערבית בשם Capito, ויצאנו בצהריים להרים לכיוון צ׳ונקורצ׳ק לנוח קצת בכפר נופש די מוכר שנקרא Supara. האזור יפה מאוד, בין גבעות ירוקות ויער ועם נוף לפסגות ענקיות. אחלה מקום לנוח בו. ניצלנו את האזור לטיול סוסים שרצינו לעשות וירי בחץ בקשת שהיה במקום.

יום 17-18: חזרה לבישקק

אחרי בוקר רגוע בהרים חזרנו בצהריים לבישקק, החזרנו את הג׳יפ והעברנו את ה24 שעות האחרונות בעיר, אכלנו במסעדת בשרים מעולה בשם Torro, עברנו בכיכרות המרכזיות, בקרנו במוזיאון ההיסטוריה (שהיה די פרווה), עשינו סיור בשוק אוש הגדול (שבעיקר אכלנו בו הרבה הרבה קבבים), וזהו הביתה :-)

לכל שאלה או עזרה מוזמנים לפנות בשמחה בofek.feller@gmail.com

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?