מעבר ההרים אמפו לפצ'ה (Amphu Lapcha pass) - 5,845מ'

רקע

מעבר ההרים אמפו לפצ'ה (Amphu Lapcha) מחבר בין עמק נהר ה- Imja Kola מצפון, לבין העמקים של נהרות ה- Hinku & Honku מדרום. המעבר מאפשר לקשר בין המסלולים באזור האוורסט לבין הטרק שמוביל מלוקלה לפסגת הר המרה. בנוסף, האמפו לפצ'ה הינו חלק משביל ההימליה הגדול (Great Himalayn Trail) החוצה את רכס ההימליה הנפאלי ממזרח למערב. באזור זה השביל מקשר בין מסלולי המקאלו והאוורסט באמצעות שני מעברי הרים הרפתקניים וגבוהים מאוד (Sherpani Col – 6180m).

סיפור בדרך המופיע כאן יתאר מקטע של 4-5 ימים המקשר בין אזור הר המרה לאזור האוורסט. ספציפית, התאור יתמקד במעבר בין הכפרים קארה וצ'וקונג. מסלול שלם, הכולל הגעה מקטמנדו וחזרה אליה, מחייב מינימום של 12 יום וכולל - בנוסף למסלול זה - גם חלקים של המסלולים להר המרה ובאזור האוורסט.
הנוף לאורך המסלול הינו אלפיני ומאופיין בפסגות מושלגות, עמקים קרחוניים וכן אגמים קפואים. האזור יחסית מבודד וזוכה למספר מצומצם של מבקרים מדיי יום.

מידע כללי

השביל המתואר כאן זוכה לשימוש יומיומי ע"י מספר מצומצם של מטיילים וכן מלווים מקומיים. ברוב המקטעים השביל ברור לעין, אך בכל זאת מצריך כישורים בסיסיים של התמצאות בשטח ויכולת מציאת שביל. במקטעים יותר קשים קיים סימון בשטח באמצעות אבנים (רוג'ומים).
בעבר, היה צורך בלינה בשטח באוהלים כיוון שאין כפרים או התיישבות קבע לאורך המסלול. עם זאת, בעקבות העלייה בפופולאריות שלו בשנים האחרונות, נוסדו לאורך המסלול שלוש אכסניות קבועות המתבססות על לינה באוהלים שלהם, או בחדר משותף (Dormitory). התנאים באכסניות אלה הם בסיסיים ביותר, והעלות גבוהה למדיי. יחד עם זאת, קיומם מאפשר טיול בפורמט יותר מצומצם - ללא צורך בטבח, אוהלים או סבלים רבים. מנגד, ההסתמכות על אכסניות אלו מחייבת יום הליכה מאוד ארוך במעבר של הפאס ולאחריו, כיוון שאין שום אכסנייה ממרגלות הפאס ועד צ'וקונג. למי שמעוניין לעשות את המסלול בקצב יותר איטי, מומלץ להביא אוהל וציוד שינה, כדי להעביר לילה לרגלי הפאס.

המעבר של הפאס מחייב שימוש בציוד טכני של טיפוס וגלישה, הן בעלייה אל הפאס ובמיוחד בירידה ממנו. אמנם מקומיים שפגשנו בדרך עלו וירדו את הפאס ללא שימוש בציוד כזה, אבל לא הייתי ממליץ על כך למי שאינו בן המקום. הציוד המינימאלי הנדרש, לדעתי, כולל רתמת גלישה, אביזר חיכוך, וסרך קצר עם טבעת ("זנב פרה") לצורך התחברות לכבל בטיחות לאורך המסלול (בסגנון "ויה פרטה"). בנוסף, יש צורך במיקרו-ספייקים/ קמפונים להליכה על שלג/קרח וכן בחבל מתאים לגלישה אשר אורכו תלוי בשאלה האם משאירים אותו בשטח (חבל יחיד), או מבקשים למשוך אותו אחריכם (חבל כפול). גובה הגלישה הינו כ-40מ'. במידה שאתם מטיילים באופן עצמאי, ניתן לשכור ציוד זה בחניות לציוד טיולים בקטמנדו ויתכן שאולי אפשרי גם בלוקלה. אם הולכים עם מדריך מקומי, וודאו מראש שיש לו את כל הציוד הנדרש.

מרבית המטיילים עושים את המסלול עם מדריך וסבלים מקטמאנדו או לוקלה. עם זאת, ניתן לעשות את החלק הראשון של הדרך באופן עצמאי, ולשכור ציוד ומדריך מקומי בכפר קארה – הן לצורך העליה להר המרה, והן לצורך המעבר בפאס. טיול עצמאי לחלוטין הינו אפשרי, אך מתאים רק לבעלי ניסיון קודם בטיפוס וגלישה בתנאים אלפיניסטים. חציית הפאס מצריכה גם כישורים גבוהים של ניווט, התמצאות בשטח, ויכולת מציאת שבילים.

הגעה

ניתן לעשות את המסלול בשני הכיוונים, אם כי הטיפוס הוא יותר מתון והדרגתי מהצד הדרומי של הפאס, כפי שמתואר כאן.

ההגעה אל הכפר קארה (Khare) מתוארת בפרוט בסיפור הדרך "הר המרה". באופן כללי, ניתן להגיע בטיסה אל העיירה לוקלה, ומשם להמשיך במסלול רגלי של חמישה ימים אל קארה. לחלופין, ניתן להביא בתחבורה יבשתית, דרך העיירה Salleri, אל הכפר Kharikhola. משם במסלול רגלי מעט שונה במשך חמישה ימים, אל קארה. בשל גובהו של הכפר, רצוי לעשות יום התאקלמות בקארה, לפני שממשיכים הלאה במסלול. למי שעיתותיו בידו, מומלץ לשלב טיפוס להר המרה.

מהצד השני, לאחר נחיתה בלוקלה, הדרך אל הכפר צ'וקונג נמשכת 5-6 ימים, וכוללת עצירות התאקלמות בנמצ'ה בזאר ובדינגבוצ'ה.

יום 1 - מקארה (Khare 4880m) אל קונגמה דינג (Kongma Ding 4750m), דרך מעבר ההרים מרה-לה (Mera La – 5420m)

6.5 קמ', 6-7 שעות:

מהכפר קארה, חוצים את הנחל לגדה הימנית (מזרחית) ומטפסים על המורנה מצד ימין. השביל ממשיך על קו הרכס במעלה המורנה עוד כ-400מ', ואז מושך ימינה (דרום-מזרחה) לרחוב השלוחה (Traverse) תוך המשך טיפוס הדרגתי במשך כ-800מ', עד לחציית הרכס, כ-1.5 קמ' מהכפר. מכאן, השביל יורד מעט אל תוך עמק קטן שבו ממוקם מחנה הבסיס התחתון של פסגת המרה (Mera Base Camp – 5150m) – מבנה אבן נמוך ולידו מספר אוהלים. לאחר חציית העמק, השביל מטפס מעט וחוצה גוש סלעי, לפני שמגיע לנקודת המפגש עם הקרחון, כ-2 קמ' מתחילת היום. בנקודה מתחיל מקטע של חציית הקרחון ויש להתארגן בהתאם – לנעול ספייקים או קרמפונים, ולהימרח היטב בקרם הגנה.

המקטע הראשון על הקרח הינו תלול למדיי – טיפוס של כ-100מ' גובה על פני מרחק של כ-200מ'. המשך הטיפוס לאחר מכן מתון יותר. כ-500מ' אחרי תחילת הטיפוס על הקרח – כ-2.5 קמ' מתחילת היום – ניתן לראות שביל המסומן במוטות ברזל המוליך שמאלה (מזרחה) מהשביל הראשי – אל עבר מעבר ההרים מרה לה (Mera La pass). מי שמתכנן להמשיך ישירות אל מעבר ההרים אמפו לפצ'ה ממשיך בכיוון זה, בעוד רוב המטיילים – העולים אל פסגת המרה – ימשיכו בשביל ישר, במעלה הקרחון. השביל שמאלה ממשיך בטיפוס מתון עוד כ-100מ', אל ראש תלולית קרח נמוכה, ממנה נשקף הקצה התלול של הקרחון, ומראה של עמק סלעי ממזרח לו. זהו למעשה ראש הפאס של מרה-לה. השביל ממשיך שמאלה לאורך שיא התלולית עוד כ-100. לאורכו מספר עמודי מתכת המסמנים את הדרך, עד שמגיעים לחריץ עמוק בקרח - עם חבל עזר מקובע בתוכו – המאפשר ירידה במצוק של 2-3מ' אל משטחי סלע לחופו של אגם קרחוני קטן.

לאחר הירידה מהקרחון, נתקלים בערוץ קטן בכיוון מזרח המנקז את האגמון הקרחוני. עם זאת, השביל אינו עוקב אחרי ערוץ זה, אלא חוצה אותו וממשיך לכיוון דרום עוד כ-100מ', תוך שהוא עוקף כיפה סלעית הנמצאת ממזרח אליו (עובר בצד המערבי של כיפה זו). השביל פונה מזרחה בערוצון הבא, ונשפך איתו אל תוך בקעה קטנה, חוצה אותה, ומטפס על שלוחה קטנה בצידה האחר, עליה ניצבים רוג'ום גדול ושרידי מבנה. השביל חוצה את השלוחה הזאת ונשפך אל הערוץ מעבר לה – כל הזמן בכיוון מזרחה. שימו לב לא להתפתות ללכת לעבר רוג'ומים הנראים בראש הרכס מצפון לערוץ זה. השביל יורד במורד הערוץ עוד כ-500מ', ואז, כאשר הערוץ נהיה יותר תלול, יורד השביל בהדרגה לאורך הגדה השמאלית אל עבר בקעה גדולה עם מספר אגמים ושלוליות קפואות. השביל ממשיך במורד הבקעה עוד כ-300מ', עד למדרגה תלולה נוספת בערוץ. בנקודה זו ניצב שלט מתכת קטן והשביל פונה בחדות שמאלה וחוצה מדרון בולדרים לרגלי מצוק סלעי בולט. לאחר כ-500מ' של חציית בולדרים, השביל מטפס לאוכף קטן, חוצה רכס נוסף, ומתחיל ירידה ממושכת במורד שלוחה. לאחר כ-1.5 קמ' השביל מגיע לתחתית העמק, חוצה מספר פלגי מים, ומגיע אל מחנה האוהלים של קונגמה דינג. במיקום זה שני מבני אבן ומספר אוהלים. ניתן לישון באולם משותף בתוך המבנה, או באוהל בחוץ.

יום 2 - קונגמה דינג לסטו פוקארי (Seto Pokhari 5050m)

8 קמ', 6-7 שעות:

השביל מקונגמה דינג יורד במורד העמק, בצידו השמאלי (צפוני), בצמוד לשדה בולדרים, עד שהוא חוצה אותו כעבור כ-150מ' ומטפס בהדרגה לרגלי קיר מצוק ארוך. במרחק של כ-400מ' מהמחנה, השביל מנצל פרצה בקיר המצוק כדי לטפס במעלה ערוצון תלול לכיוון צפון מערב. טיפוס של 80מ' גובה על פני מרחק של כ-100מ'. בסוף הטיפוס, השביל חוצה אוכף קטן וממשיך על קו גובה, במקביל לחופו של אגם קטן. כעבור עוד 400מ' השביל חוצה שלוחה נוספת ומתחיל במסלול של ירידה הדרגתית לכיוון צפונה, במקביל ובמעלה העמק של נהר ההאנקו (Henku). השביל פוגש את הנהר עצמו כעבור כ-2 קמ', וממשיך לטפס לאורכו באיטיות, תוך שהוא נצמד לשוליים השמאליים (מערביים) של בקעה רחבה. קטעים קצרים אך תלולים יותר של עלייה מגיעים כעבור 1.5 ו-2 קמ', אך השביל בכללותו ממשיך בשיפוע מתון במעלה אפיק הנהר. במרחק של כ-7 קמ' מתחילת היום השביל מטפס במעלה הגדה השמאלית של העמק, חוצה שדה בולדרים, מגיע אחריו לחופו החולי של אגם ארוך, ומתחיל להקיף אותו מצידו הימני (מזרחי). מנחה האוהלים של סטו פוקארי נמצא מעברו המרוחק (הצפוני) של האגם, כקילומטר אחר תחילת המקטע החולי. במחנה זה ישנם שני מבני אבן, המשמשים גם לשינה, כמו גם מספר אוהלים.

יום 3 - סטו פוקארי לפאנצ' פוקארי (Panch Pokhari 5470m) / מחנה הבסיס של אמפו לפצ'ה

7.5 קמ', 6-7 שעות:

ממחנה סטו פוקארי, השביל ממשיך בשיפוע מתון לאורך כחצי קמ', עד לשלט מתכת המסמן פיצול שבילים. השביל הימני, אשר כמעט אינו נראה בשטח, מוביל אל מחנה הבסיס של הר בארונצה (Baruntse) ואל מעבר ההרים שרפאני קול. השביל השמאלי, אשר מסומן בשטח בסדרה של רוג'ומים, מוביל לכיוון אמפו לפצ'ה. השביל חוצה את הבקעה לכיוון הגדה השמאלית, וחוצה את הנחל על גבי גשר אבן, כקילומטר אחרי המחנה. מיד לאחר החצייה מטפס השביל על מספר גבעות מורנה לאורך הגדה השמאלית של הנהר, עד שמגיע לראשון מבין סדרה של אגמים קפואים כעבור עוד 700מ'. השביל ממשיך ומטפס בהדרגה לאורך הגדה השמאלית, תוך שהוא עובר מספר אגמים קטנים, עד שמגיע לחופו של אגם קפוא גדול כעבור כ-2 קמ' נוספים.

מכאן, השביל חוצה את המורנה המקיפה את האגן מצידו השמאלי, ומטפס במעלה ערוץ קטן בין שני מורנות. לאחר כקילומטר, השביל פונה בחדות שמאלה ומטפס בתלילות במעלה הגדה השמאלית של העמק למשך כ-300מ', עד שמגיע לחופו של אגם גדול נוסף. השביל ממשיך ומקיף את האגם לאורך חופו הימני (הדרומי והמזרחי) למשך כקילומטר נוסף, תוך שהוא מטפס בהדרגה המעלה השלוחה מזרחית לאגם. בשלב זה נראים בשטח סימנים של שביל נוסף המגיע ממזרח, זהו שביל אחר המוביל אל מחנה הבסיס של בארונצה. השביל הראשי ממשיך שמאלה לאורך השלוחה, תוך שהוא שומר על קו גובה ועל מרחק קבוע מהאגם. כעבור עוד כחצי קמ', השביל יורד מעט, חוצה ערוץ נחל המנקז אגם קרוב, ומטפס על השלוחה הקטנה הבא, אל עבר מחנה הבסיס הנראה היטב, כ-300מ' לפנים. בנקודה זו יש מבנה אבן קטן אחד, ומספר אוהלים לשינה. זהו מחנה יותר בסיסי מאשר אלו שעברנו בלילות הקודמים.

מעבר למחנה זה, עוד כחצי קמ' במעלה השביל, היתה בעבר בקתת אבן נוספת, אבל כיום הינה הרוסה, או בתהליך שיפוץ. זהו מקום יחסית נוח להקים בו אוהל, אבל אין שם מקור מים זמין.

יום 4 - ממחנה הבסיס לצ'וקונג (Chukhung 4730m) , דרך מעבר ההרים אמפו לפצ'ה (Amphu Lapcha pass – 5845m)

14 קמ' , 10-12 שעות:
העלייה אל מעבר ההרים אמפו לפצ'ה והירידה ממנו הינם תלולים ביותר וכוללים חלקים של טיפוס טכני בעזרת חבלי עזר וכבלי אבטחה קבועים בשטח. באופן אישי ראיתי כיצד המקומיים עולים ויורדים קטעים אלו בעזרת החבל בלבד, ללא שימוש באמצעים נוספים. עם זאת, ההמלצה הינה לעשות שימוש באמצעי אבטחה נוספים, כגון רתמה עם סרך "זנב פרה", חבל פרוסיק, או אמצעי חיכוך וגלישת מצוקים בירידה מהפאס. מי שמעוניין ללכת את המסלול באופן עצמאי, ללא מלווה מקומי, מומלץ להיות בעל נסיון בשימוש בחבלים ובירידת מצוקים, ולהרגיש בטוח ביכולתו להתמודד עם אתגרים בשטח. ברמת המינימום, הייתי ממליץ להיות מצויידים בחבל אישי של כ-3מ', לצורך הכנת רתמה מאולתרת; טבעת D-type, וחבל פרוסיק; וכן להיות מיומן בביצוע קשרים בסיסיים.

יש לשים לב כי השביל בשטח אינו תואם את השביל המסומן במפות. במפה המצורפת כאן העליתי את שתי הגרסאות, לנוחות המעוניינים.

זהו יום קשה ומורכב, לכן אפצל את ההסבר לשלושה חלקים: העלייה לפאס, הירידה ממנו, והמשך ההליכה על לצ'וקונג.

העלייה לפאס - 1.6קמ', 3-4 שעות

ממחנה פאנצ' פוקארי, השביל מטפס בהדרגה לאורך השלוחה, במקביל ומעל לאגם, במשך כ-500מ' עד למשטח מיושר עם שרידי מבנה – מחנה הבסיס הגבוהה. מכן השביל ממשיך עוד כ-150מ', תוך שמירה על קו גובה תוך שהוא מקיף עמק שטוח של ערוץ, עד למדרון של סלעים ובולדרים. מכאן השביל בשטח נהיה פחות ברור, אך עדיין מסומן היטב ע"י רוג'ומים. חשוב לשים לב ולעקוב אחרי הסימנים. השביל מטפס בתלילות בין הבולדרים, על גבי המורנה הראשונה, ומקיף מכתש קטן עם שלולית בתוכו, על גבי שיא המורנה. לאחר הקפת המכתש, השביל ממשיך עוד כ-50מ' עד למדרון של שלוחה מסולעת עם דרדרת ובולדרים בחלקה התחתון – כקילומטר מתחילת היום.

השביל ממשיך ומטפס בתלילות במעלה שלוחה זו, עם מעבר בין מקטעים של בולדרים ואבנים, למקטעים של דרדרת חול חלקלקה. לאחר טיפוס של כ-200מ', השביל עובר לטיפוס על משטחי סלע, וההליכה נהיית מתונה יותר. בהמשך, השביל עולה מדרגת מצוק, ומוביל לאזור מישורי של בקעת ניקוז קטנה, לפני שחוזר ומטפס על הסלעים מעבר אליה, לעבר השיא של הרכס מעל. לאחר מקטע תלול של טיפוס על משטחי סלע במעלה ערוצון מצוקי, השביל עובר על מדפי סלע וממשיך במעבר אופקי שמאלה לאורך דייק מחדר העובר לרגלי קיר מצוקי. בסוף הדייק – בקצה העליון והשמאלי ביותר שלו, מתחיל כבל מתכת קבוע המשמש כעזר לטיפוס ואבטחה לחלק הבא – התלול – של השביל. ניתן להשתמש בכבל בתור "חבל עזר", כדי למשוך עצמכם במעלה המקטע המצוקי. עם זאת, מומלץ להיעזר בכבל זה גם כאמצעי אבטחה, ולארגן רתמה או רצועת חבל עם סרך עודף וטבעת ("זנב פרה") כדי שתוכלו לעגן את עצמכם לכבל, במקרה של החלקה או נפילה.

השביל ממשיך מכאן בשיפוע תלול במעלה הסלע, לאורך הכבל, עם מספר מדרגות סלע הדורשות מעט טיפוס טכני. מדיי פעם ניתן לראות שבילי מעקף מסביב למדרגות אלו. כעבור כ-150מ' טיפוס, בעוד הכבל ממשיך כלפי מעלה, ניתן לראות שביל ברור המושך ימינה (מזרחה), ומטפס במדרון יותר מתון, במרחק מה מהכבל עצמו. מקטע זה מטפס עוד כ-150מ', עד לשיא הגבוה של הפאס, המסומן ע"י רוג'ומים גדולים ודגלי תפילה. המרחב על הפאס עצמו הוא מאוד צר, עם שיפועי סלע תלולים משני הצדדים, כ-1.6 קמ' מתחילת היום. מעבר לפאס עצמו, ניתן לרדת כ-15מ' אל תוך שקע המוגן ע"י הסלעים סביב, לצורך הפסקה/ ארוחה במיקום מוגן מהרוח.

הירידה מהפאס - 1.7 קמ', 2-3 שעות

הירידה מהפאס תלולה מאוד ומלווה ברובה עם כבל אבטחה וחברי עזר קבועים בשטח. מקטע אחד מאוד תלול, של כ-40מ', נחשב כמומלץ לגלישה. המקומיים ירדו את המקטע הזה ללא כל אמצעים נוספים, מלבד השימוש בחבלי העזר הללו. יחד עם זאת, אנחנו הצטיידנו מראש בחבל גלישה ואמצעי חיכוך, וגלשנו את המקטע הזה לכל אורכו. בנוסף, נעזרנו ב"זנב פרה" כדי להתאבטח אל כבל המתכת בחלקים האופקיים/ משופעים של הירידה. כמו כן, חלקים ארוכים בירידה מכוסים שלג וקרח, ולכן מומלץ לנעול ספייקים/ קמפונים בחצי העליון שלה.

תחילת הירידה הינה בתוך ערוץ סלעי תלול, המוגן משני צדדיו ע"י קירות. בחלק זה יש כבל וגם חבלי עזר. לאחר כ-100מ' ירידה בערוץ, השביל מושך ימינה, על גבי מדפי סלע, אל עבר מדרון תלול וחשוף. הירידה במדרון זה כוללת שלושה חלקים: החלק הראשון הינו מעבר אופקי של כ-20מ' על גבי מדף סלע מעל תהום. החלק השני כולל ירידה אנכית של כ-40מ' בשיפוע תלול אך מדורג במורד המדרון. החלק השלישי הינו שיפוע אלכסוני לאורך שביל מדורג המושך שמאלה (צפון מערב), מהמדרון התלול אל עבר מדרגות ומדפי סלע בטוחים יותר. לאורך שלושת החלקים הללו קיימים חבלי עזר קבועים וכבל מתכת לאבטחה, וכן גם נקודות עגינה לחבל גלישה בחלק בעליון של המדרון.

לאחר סיום החלק התלול השביל מושך בעקביות שמאלה (צפון מערב) ויורד בהדרגה לאורך סדרה של מדפי סלע ומדרגות אבן, אשר הופכים בהדרגה פחות תלולים – לאורך כ-600מ'. בנקודה זו השביל עובר ממשטחי סלע אל אזורים של דרדרת וחצץ, וממשיך לרדת בסדרה של זיגזגים אל תחתית העמק הנראית מרחוק. לאחר כ-800מ' נוספים, השביל יורד מהמדרון הסלעי אל בקעה חולית, חוצה אותה, ופוגש שביל ברור הנמשך לאורך הגדה השמאלית (צפונית ומערבית) של העמק.

הבקעה החולית הינה מקום כמעט בלעדי למאהל בצד זה של הפאס, אך ללא מקור מים בקרבת מקום.

ממרגלות הפאס לצ'וקונג - 8.5 קמ', 4-5 שעות

מהבקעה החולית יש לטפס מעט במעלה הגדה הצפונית כדי לחבור לשביל הברור היורד לאורך העמק. השביל ברור ובולט מאוד בשטח, ולכן קל לעקוב אחריו. השביל יורד בהדרגה לאורך המורנה השמאלית של העמק. לאחר כשני קמ' במורד העמק, השביל יורד בתלילות מהמורנה אל תוך בקעה ארוכה הכלואה בין שתי תלוליות של שברי אבן. לאורך הבקעה יש מספר נקודות טובות למאהל, עם זרזיף מים קטן. לאחר כ-1.5קמ' נוספים, השביל מוביל לתצפית יפה על אגם טורקיז.
מכאן השביל מתחיל בירידה הדרגתית של כקילומטר, המובילה את מפגש נחלים בשפך של אגם Imja Teso. השביל חוצה את הערוצים המרכזיים על גבי גשר אבן קטנים, ומטפס במעלה הגדה הימנית (צפונית) של נהר אימג'א, לחבירה עם השביל המרכזי, המגיע מכיוון פסגת האיילנד פיק. מכאן השביל ממשיך שמאלה, בירידה הדרגתית של כ-3.5 קמ', אל הכפר צ'וקונג.

צו'קונג היא נקודת החבירה של מסלול זה עם אזור האוורסט. הכפר משופע באכסניות ומסעדות טובות, עם מגוון רחב של מאכלים מערביים. מכאן ניתן להמשיך את הטיול למסלולים אחרים באזור האוורסט, או לחזרה מהירה ללוקלה וקטמנדו.

סיום המסלול - חזרה ללוקלה

מעבר לכפר צ'וקונג עומדות לרשות המטייל שלוש אפשרויות מרכזיות לחזרה ללוקלה, ומשם לקטמנדו:

1) הדרך הקצרה ביותר - שלושה ימי הליכה דרך טנגבוצ'ה ונמצ'ה בזאר, חזרה ללוקלה.
2) עלייה עד לבייס קאמפ של האוורסט, ואז וחזרה ללוקלה - 6-5 ימים.
3) המשך המסלול דרך שלושת הפאסים של אזור האוורסט - Kongma La, Cho La, Renjo La - חזרה ללוקלה - 6-7 ימים.
4) למי שזמנו דחוק והפרוטה מצויה בכיסו - ניתן לארגן טיסה במסוק ישירות מצ'וקונג, או אחד הכפרים בעמק, חזרה ללוקלה ומשם לקטמנדו. השימוש במסוקים הפך להיות מאוד נפוץ ופופולארי באזור בשנים האחרונות, אבל המחיר עדיין גבוהה מאוד - מאות דולרים לאדם.

טיפים

• מחלת גבהים – קשיים בהסתגלות לגובה ומחלת גבהים הם סיכונים משמעותיים למטייל המערבי, במיוחד בגבהים של מעל 3,000. עלייה הדרגתית בגובה ועצירות התאקלמות, בשילוב עם טיפול תרופתי, הם הדרכים הטובות ביותר להתמודדות עם הסיכון. למתעניינים, ראו הפניה למאמרים בנושא בסעיף הקישורים. טיפול תרופתי מומלץ כדי להקל על ההסתגלות לגובה, הינה נטילת כדורים של אורמוקס במינון של חצי כדור, פעמיים ביום. את הכדורים ניתן לקנות בבתי מרקחת בארץ, עם מרשם מרופא המשפחה. מומלץ להתחיל עם הכדורים כיומיים לפני ההגעה לגובה של 3,000מ' – כלומר, עם תחילת המסלול. עם הסימפטומים מחריפים, להכפיל את המינון ולרדת בגובה באופן מיידי.
• טיהור מים – באופן כללי בנפאל, חשוב מאוד להקפיד על טיהור וסינון של מי שתיה וכן גם של מים לבישול. הפרשות של בעלי חיים ובני אדם, בנוסף לאמבות ומיקרו-אורגניזמים הנפוצים במים המקומיים, הן סיבות כבדות משקל לכך. ישנם מגוון של אמצעים לטיהור וסינון של מים. ההעדפה שלי היא לשימוש ביוד/ פולידין נוזלי לצורך טיהור מים. היוד הוא קל משקל וניתן לרכישה בקלות בכל בית מרקחת. שלוש טיפות של פולידין נוזלי מטהרות ליטר אחד של מים. היוד הורג 95% מכל הבטריות והטפילים האפשריים. חשוב לזכור להמתין חצי שעה מרגע הכנסת הפולידין למים ועד שהם ראויים לשתייה. זאת במטרה לאפשר ליוד לעשות את פעולתו, וכן גם להתמוסס ולהתפרק במים.
• אפליקציית ניווט – למי שאין ברשותו מכשיר ניווט ייעודי, חשוב להתקין מראש אפליקציית ניווט על הטלפון, עם מפות אופליין. ההמלצה שלי היא להשתמש באפליקציה Mapy.com . האפליקציה הינה חינמית, קלה ונוחה לשימוש, עם כי דורשת רישום ויציאת חשבון משתמש. כוללת מפות אופליין באיכות גבוהה.
• סים מקומי - ממליץ לרכוש סים מקומי של חברת Nepal Telecom (NTC). סים זה מעניק כיסוי נרחב וטוב יותר באזורים ההרריים של נפאל. ניתן לרכוש בשדה התעופה, וכן בסוכנויות הטרקים שעובדות עם ישראלים, בקטנמדו.
• מכשיר לוויני - באזורים הרריים בהם אין קליטה סלולארית כלל ואין חיבור זמין לאינטרנט (דוגמאת המסלול הזה), מומלץ להצטייד במכשיר מסרים לוויני המאפשר לשמור על קשר עם המשפחה בארץ, ולאפשר אמצעי תקשורת במצבי חרום. מכשירים כאלה - של חברות "עולם קטן" או "מגנוס" - ניתן לשכור מראש מהארץ, או לשכור נקודתית בקטמנדו לצרכי הטרק בנפאל. מכשירים של חברת "מגנוס" אפשר לשכור דרך סוכנות "שלום טורס" בטאמל, בעוד מכשים של "עולם קטן" מושכרים דרך בית חב"ד.