טרק חוצה דייסוזאן- Daisetsuzan Grand traverse

רקע

הוקאידו הוא האי הצפוני ביותר של יפן, ומהרבה בחינות הוא דומה יותר דווקא לאיים הרוסיים הסמוכים מאשר לשאר האיים היפניים. מבחינת מזג אוויר העונה קריטית למה שאתם מחפשים לעשות באי. בחורף באזור ינואר- פברואר מטיילים בדרך כלל מגיעים לסקי, ובקיץ באזור יולי-ספטמבר לטרקים. שמורת דייסוזאן היא השמורה הגדולה ביותר ביפן, במרכז האי הוקיאדו. אזור הררי וגעשי עם פסגות גבוהות, מעיינות חמים, עמקים אלפיניים ונופים מיוחדים. בשמורה יש המון אופציות לטיולים, שמרבית המטיילים בוחרים לעשות חלקים ספציפיים ממנה בטיולי יום בדרך כלל (הטיול יום של אסהידקה הכי מפורסם). ה Grand Traverse הוא טרק החוצה את אזור ההרים המרכזי של השמורה, הוא בין 60-80 ק״מ, ו7-9 ימים תלוי בקצב ובכמות הפסגות שרוצים לעשות. לינה באוהל/בבקתות הרים תלוי יום, אוכל הכל על הגב.

על הטיול שלנו

ליפן הגענו באופן ספונטני ולכן לא ידענו באמת מה נעשה פה, אבל דבר אחד ידענו- אם נמצא טרק שנראה לנו מאתגר ומיוחד נעשה אותו- וכך הגענו לדייסוזאן גראנד טראוורס. את המסלול בנינו לפי סיפור הדרך הכי עדכני בעברית (2018) ולאחר הטרק הרגשנו שיש צורך בסיפור דרך חדש ומעודכן לאור השינויים בשטח. הגענו להוקאידו באמצע יולי אחרי שלושה שבועות במסלול הקלאסי של יפן (כולל טיפוס הר פוג׳י) עם רעב לטרק אמיתי לאחר נסיון בקמיקוצ׳י שנקטע עקב מז״א חריג לעונה וחוסר מוכנות מצידנו (היפנים לא מתרשמים מקרמפונים נפאליים). הגראנד טראוורס סיפק את הרעב הזה באופן מושלם- זה טרק מאתגר, יפייפה ומגוון. חשוב לציין שהטרק הזה לא לכל אחד- יש ימים מאתגרים פיזית, הליכה על קרחונים, ולמרות שטיילנו בעונה, הרבה פעמים מצאנו את עצמנו בתוך סבך (כיוון שהשביל לא מתוחזק) כאשר כל מה שמסמן את הדרך הוא סרט ורוד שנקשר כל מאה מטר. המסלול דורש יכולות ניווט, מחנאות ובישול בשטח, כיוון שאין כמעט מזון בדרך. אבל אם אתם מנוסים בטרקים- אין ספק שזה מהיפים ביותר ביפן ומהיפים שיצא לנו לעשות.

הגעה לתחילת הטרק

אנחנו עשינו את הטרק מצפון לדרום, שזהו המסלול הנפוץ יותר להתחיל את הטרק. נקודת ההתחלה היא ממרכז המבקרים של השמורה בבסיסו של הר Asahidake. העיר הקרובה היא Ashikawa, משם יש כמה אוטובוסים ביום שיוצאים מהתחנה המרכזית, הנסיעה אורכת כשעתיים.
אנחנו נחתנו בסאפורו יום לפני היציאה לטרק, בשעות הצהריים לקחנו אוטובוס ל Asahikawa שארך כשעתיים והגענו לתחנה המרכזית. התמקמנו במלון די זול ופשוט אבל שהיה לא רע בשם Hotel Liberte Asahikawa עם ארוחת בוקר כלולה, ויצאנו להצטייד לטרק.
קמנו בבוקר התארגנו אכלנו ארוחת בוקר יפנית ויצאנו לתחנת אוטובוס. היינו צריכים לסגור שמירת חפצים שתשמור לנו על התיקים שלא לוקחים לטרק ולסגור את העניין עם הדבר החשוב ביותר שעדיין היה חסר לנו שלא הצלחנו למצוא לא בסאפורו ולא באסהיקוואה- גזייה.
הגענו לתחנה ושם נתקלנו בבעיה כי שום שמירת חפצים לא נותנת אופציה מעל שלושה ימים משום מה, ואחרי חיפושים רבים שהאוטובוס לטרק כבר עמד לצאת עובד ב7 אילבן שמע לליבנו ועזר לנו למצוא סידור(ה7 אילבן הצמוד אחראי על הלוקרים), ומה שעשינו היה לשים את התיקים שלנו בשמירת החפצים של ה3 ימים, וכשחזרנו שילמנו את הפרש הימים הנוסף.
הספקנו לאוטובוס עדיין לא בראש נקי ותלינו את כל תקוותנו לזה שיהיה גזייה ב information center בתחילת הטרק. אחרי שעתיים נסיעה הגענו והייתה גזייה! לקחנו גלידה לחגוג והתחלנו את הטרק.

יום 1

התחלנו את הטרק ברכבל במרכז המבקרים(Asahidake Visitor Center) שלקח אותנו למעלה הר אסאידקה, ההר הגבוה בהוקיאדו, שזה די מפתיע כי הוא רק 2290 מטר.
הגענו לנקודת הבסיס של העליה, נוף מדהים, גייזרים פעילים, אגמים יפים והראות הייתה לטובתנו. אחרי שעתיים של העלייה ומגוון החלקות מרשימות של גל בדרך הגענו באזור השעה 14:30 לפסגה, שם כבר היה מעונן ולא ראינו יותר מדיי, אכלנו צ׳יפס בטטה והמשכנו לכיוון אתר הקמפינג ללילה. בדרך למטה לאוכף היה מושלג והחלקנו למטה עם הרבה נפילות מצחיקות על השלג. הגענו לקאמפינג סייט-Uraasahi Camping Area
עם התלבטות האם להמשיך למעיין חם שנמצא כמה קילומטרים קדימה או לחכות למחר, השעה הייתה כבר כמעט 16:00 ולא ידענו בדיוק כמה זמן יקח או איפה נקים שם את האוהל, אז החלטנו להתמקם שם, לקום בזריחה ולהגיע לטבילת בוקר במעיין החם.
הקמנו אוהל, הרתחנו מים אכלנו מנות חמות די טעימות, שתינו קפה וחתכנו לישון מוקדם לפני השכמה מאוד מוקדמת מחר.

יום 2

קמנו ב4:00 כדי לראות את הזריחה המוקדמת אבל אחרי הצצה מהאוהל ראינו את כמות הערפל וחזרנו לישון עד 4:30.
הכנו קוואקר, שתינו קפה ויצאנו ב6:00 כדי להגיע למעיין החם שלא הלכנו אתמול בשעה מוקדמת. אחרי שעה וחצי הליכה הגענו לפיצול, מיקום-43°40'44.3"N 142°52'17.8"E השארנו שם את התיקים ואחרי 20 דקות ירידה הגענו לבריכה- Nakadake Hot Spring. כדיסקליימר השמורה לא ממליצה להשאיר תיקים ללא השגחה בגלל הדובים הרבים בשמורה, אז לאחריותכם. האונסן היה עם ריח של ביצה סרוחה כיאה למאגר מים חמים טבעי ויותר שכשוכית מבריכה אבל בכל מקרה היה כיף להיכנס למים כשאנחנו מוקפים בערפל מסביב.
עלינו חזרה והמשכנו בהליכה כשאנחנו מקיפים עמק שרק הוא לא מכוסה בעננים מכל האזור. באזור השעה 11 עצרנו בבקתה לארוחת צהריים- Kurodake refuge, אינסטנט נודלס כרגיל, התלבטנו אם לעשות פקל קפה כי אנחנו קצת גבוליים עם הכמות אבל חיכה לנו עוד הרבה הליכה לאחר מכן והיום התחיל ב4:30 אז התפרענו, וגם אכלנו קראנקי.
אחרי אצ יצאנו לכיוון ההר הבא בשם הוקאידקה-, גילינו שדקה אומר ״הר״ ביפנית, או לפחות הנחנו את זה לאור השמות של ההרים פה. לאחר שעה ועשרים של טיפוס הגענו לפסגה, מכוסה בעננים כמובן. ניסינו לחכות כמה זמן שאולי יתבהר אבל זה לא קרה, בכל מקרה לאורך כל הדרך היה נוף מדהים.
משם המשכנו למקטע האחרון להיום והגענו בסביבות השעה 15:30 לבקתה- Hakuundake hut החלטנו להישאר בקמפ סייט של הבקתה ולא בפנים כי הבנו שסתם יכול להיות צפוף שם וגם עלה כפול, שילמנו על זה 1500 יין ובתמורה קיבלנו גדר חשמלית מסביבנו להגנה מפני דובים ובנדנה ממותגת של המקום. לארוחת ערב הכנו פסטה עם רוטב כזה מוזר שקנינו בסופר, היה די טעים ומרענן אחרי יומיים של מנות חמות אבל לא שבענו, אז אכלנו גם מנה חמה.

יום 3

קמנו בבוקר קצת הפוכים אחרי לילה קריר לראות מדהימה על כל האזור ולראשונה מזג אוויר שמשי. אכלנו כרגיל דייסה והפעם שדרגנו עם קצת אגוזים בנוסף להקצאה המידתית של הסוכר. יצאנו באזור 7:00 והתחלנו ללכת דרומה על הרכס. אחרי שעה הליכה בערך הגענו לפיצול בו היינו צריכים לרדת לאזור שיש בו כמה אגמים יפים ואמור להיות שטח רווי בדובים, אבל הדרך נחסמה מאיזושהי סיבה ואחרי התלבטות אם לרדת בכל זאת החלטנו להמשיך ולנסות לתצפת על האזור מלמעלה בתקווה לראות איזה בעל חיים, וגם ראינו את האגמים מלמעלה אז הפומו לא היה נורא. 2 דקות אחרי שהתיישבנו זיהינו אייל(כנראה) מקפץ ונכנס לתוך היער, ואז חוזר והולך שוב, ניסיתי לתפוס במצלמה אבל לא ממש עבד. בכללי כל היום ראינו הרבה עקבות בצורת פרסות קטנות.
המשכנו על הרכס ולמרות שהיה יחסית מישורי ההליכה לא הייתה כל כך נחמדה עם המון סבך צפוף בדרך צרה עם המוני ברחשים שליוו אותנו כמעט למשך כל ההליכה מהחלק של אחרי האגמים. אחרי כמה שעות של עליה מתונה הגענו לכיפה של ההר צ׳בטסודקה(Mount Chūbetsu) לתצפית מטורפת על כל האזור. השעה הייתה כבר 12:00 והיינו רעבים אבל היינו כבר קצרים במים ולא היה מים זורמים באזור אז החלטנו לנשנש קצת ולאכול כמו שצריך שנגיע לבקתה. אחרי שעה נוספת של ירידה עם סבך וברחשים הגענו לבקתה שבה נישן ללילה- Chubetsudake camping area. בהתחלה חשבתי שהיא סגורה כי לא הצלחתי לפתוח את הדלת וכבר באנו לפתוח אוהל בחוץ אבל מסתבר שהיא כן פתוחה פשוט קצת נטושה, אבל אפשר לישון בה. באזור אחר הצהריים היא כבר הייתה מלאה במטיילים, הרבה יפנים מבוגרים בקבוצות.
לארוחת ערב הכנו קארי עם ירקות שבישלנו והוספנו לאורז המוכן שהיה לנו, היה חמוד.

יום 4

קימה ב5:00, דייסת קוואקר עם טוויסט של גרגירי קפה, שידרג בכמה רמות. היום היה לנו 3 כיפות לכבוש. התחלנו הליכה לכיוון ההר הראשון- Goshikidake, קצת חששתי שהיום יהיה כמו אתמול עם הסבך והברחשים, וההליכה הראשונה שלנו חזרה לשביל הראשי על הרכס ולהר הראשון באמת הייתה ככה, אבל עם הזמן זה השתנה לתוואי של בולדרים והליכה יותר כיפית.
הנוף השתנה לרכסים מצוקיים והרים מחודדים, והמון אגמים לצד שלוחות מושלגות.
אחרי הכיפה השניה (Kaundake) נתקלנו בבעיה מבחינת מים, בגלל שאנחנו הולכים בעיקר על רכס אין הרבה מקורות מים זורמים אז החלטנו לעשות עיקוף שמוריד אותנו מהרכס לכיוון אגם מדהים עם בקתה- Hisago Swamp Shelter. הגענו לשם בסביבות 10:30 ושם גם אכלנו לצהריים עם מנות חמות כרגיל.
אחרי ארוחת צהריים התחיל המסע לכיפה השלישית, טומרוצ׳ידקה( Tomuraushidake) שהיא גם הכיפה הכי רצינית וגם השניה בגובהה בהוקיאדו. ההליכה הייתה מדהימה עם אגמים מטורפים, קירות של שלג ובולדרים עצומים שכדי לעבור היינו צריכים ממש לקפץ מאחד לאחד. אני חושב שהעלייה עצמה להר הייתה החלק הכי מאתגר בשבילי עד עכשיו בטרק, בעיקר בגלל החום והמשקל על הגב והעלייה בין הבולדרים שהייתה נורא ארוכה. הגענו לפסגה וחגגנו עם celebratory crunky.
הלינה שלנו באתר קמפינג הייתה ממש מתחת להר, ובאזור השעה 15:30 הגענו. הכנו פסטה עם רוטב עגבניות משימורים שהייתה מעולה (יחסית לאוכל טרקים), וסתמנו את הרעב עם קוואקר. מיקום הקמפ סייט- Tomuraushi Minami Numa Camping Area(לינה באוהל)

יום 5

כמה ימים לפני שיצאנו לטרק קראנו קצת על השמורה ומה שאנחנו הולכים לעשות וראינו שיש דיון על מה נחשב הטרק ״חוצה השמורה״ המלא, וציינו שם איזה הר בשם הר פוראנו וראיתי שהוא לא בתכנון שלנו. אז היום המטרה שלנו הייתה להקדים ביום את התכנון בשביל להספיק להגיע אליו. קמנו ב3:00, יצאנו בזריחה בשעה 4:00 (מ3:30 יש כבר אור בחוץ זה הזוי) ויצאנו ליום מאוד ארוך כדי להגיע בשעה הגיונית לבקתה הבאה. היום התחיל בהליכה יחסית רגועה על הרכס, ובערך שעה אחרי תחילת ההליכה שוב נכנסנו לתוך סבך שליווה אותנו ל8 שעות הקרובות. ברחשים, עצים ששורטים בידיים וחוסר יכולת לראות לאן אתה הולך. מה שהזוי זה שמה שהלכנו עליו זה שביל מסומן לגמרי אבל בכלל לא מתוחזק והרבה פעמים היה צריך לנחש לאן להמשיך כי הכל היה סבוך. באופן מפתיע הצלחנו ללכת בדרך הנכונה רוב הזמן. ב6:00 בערך עצרנו בנקודה יפה לארוחת בוקר, קוואקר כרגיל וקפה, ומשם המשכנו לתפור כיפות בתוך הסבך למשך 5 שעות עד שלבסוף הגענו לבסיס של העלייה של ההר Oputateshike, שזה ההר המרכזי שהיינו צריכים לכבוש היום. שם אכלנו ארוחת צהריים, צברנו כוחות ויצאנו לטיפוס של 600 מטר לפסגה. אחרי טיפוס מייאש אבל נורא יפה הגענו לפסגה, שם חיכה לנו שוב ה celebratory Crunky שהפעם היה במצב צבירה נוזלי לאור החום שליווה אותנו במהלך היום. משם עוד הליכה של שעתיים וחצי עם הרבה עליות וירידות עד ההגעה לבקתה biei. בקתה קטנה שהייתה ריקה מלבד בחור יפני, ואז כשחשבנו שסיימנו גילינו שאין מקור מים קרוב, אז יצאתי למסע של רבע שעה לכיוון למלא את הבקבוקים שלנו(פשוט להמשיך ללכת בכיוון של היום הבא). סך הכל היום הסתכם בכמעט 17 ק״מ עם 1300 מטר עלייה ו1600 מטר ירידה שהתפרסו על 13 שעות. לסיום היום אכלנו פסטה טעימה וקינחנו בקוואקר מעורבב עם קפה.
כעיקרון אנחנו לא ממליצים לעשות את היום הארוך הזה אלה להוסיף יום.
האופציה המומלצת ללינה היא בקמפסייט מתחת להר Oputateshike, וביום שאחרי זה להגיע לבקתת biei.
מיקום של הקמפסייט-43.481315, 142.767441

יום 6

אחרי לילה חמים בבקתה קמנו די גמורים והעומס של אתמול השפיע לא מעט. כל הלילה ירד גשם והיה ערפל כבד שנמשך בבוקר, ואחרי דייסת בוקר וקפה טורקי לראשונה בטרק יצאנו לדרך בערך ב6:00 כשעדיין מטפטף ובעיקר כל הצמחייה שעברנו בתוכה הייתה מלאה במים, משמע כל תחילת היום כל הנעליים והמכנסיים שלנו נספגו לגמרי במים. אחרי שסיימנו את החלק הראשון שמנו מוזיקה להתעודד והתחלנו את העלייה הארוכה בת ה3:30 שעות להר Tokachi, אחד ההרים המפורסמים בשמורה בשל הוולקניות שלו והשלישי בגובהו בהוקיאדו. עלייה לא פשוטה בקרקע גרגירית/ חולית שלוקחת אותך אחורה כל צעד, מלווה בריח של ביצה סרוחה וצבע צהוב. לפעמים על האדמה מהגייזרים בהר, ומדי פעם אפילו קולות של פיצוצים של הגייזר. כל הדרך לא ראינו כלום, מאז היום הראשון לא היה לנו ערפל ככה וזכינו למזג אוויר מעולה רוב הזמן. המשכנו עייפים את העלייה המתישה עד שרגע לפני שהגענו למעלה ממש נפתחו השמיים וכשהגענו לפסגה הייתה ראות מדהימה על כל האזור, גייזרים מתפרצים, צוקים מחודדים וגם ראות על העיר Furano שנהיה בה בהמשך שידועה בשדות הלוונדר שלה. ברגע שהגענו לפסגה פגשנו את יוקו, יפנית שהגיעה לטפס קצת הרים בשמורה, שהופתעה לראות אותנו מגיעים ובעיקר התפלאה איך ברגע שהגענו התפזרו העננים והייתה ראות מדהימה בזמן שהיא כבר חצי שעה שהתה על ההר לחכות שיראו משהו. לפני שירדה אפילו הביאה לנו סוכריות בטעמים, שאולי זה קצת סתמי אבל לאור החוסר במזון שלנו מאוד שמחנו לקצת מתוק. אכלנו celebratory snickers (שהוא גם המתוק האחרון שנשאר לנו, מה שגרם לנו להתפשר על celebratory peanut snack מלוח לפסגה האחרונה מחר).
משם המשכנו בשעה של ירידות ועליות עד שהגענו לבקתה האחרונה שלנו לטרק- Kamihorokametoku Mountain Shelter, שם פגשנו יפני מבוגר שהגיע קצת לפנינו, כל אחד מאיתנו תפס קומה כי היינו רק אנחנו. כפי שציינתי נהיינו מאוד קצרים באוכל לאחרונה, אז בכל בקתה שאנחנו מגיעים אנחנו מחפשים מזון, ולמזלנו מצאנו בארון מוסתר ברצפה מאגר של מזון משומר, רובו פג תוקף ב2023 אבל מצאנו כמה מנות חמות ואפילו כמה צמחוניות בשביל גל והכי חשוב- שוקולד (גם אם הוא פג תוקף ב2023).

יום 7

התעוררנו מוקדם לבוקר האחרון לטרק אחרי לילה חמים נוסף בבקתה הכי טובה שהייתה בטרק, גם בגלל שמצאנו שם אוכל, גם כי היינו כמעט לבד וגם כי היה נקי ולא קר בלילה שזה בכלל לא מובן מאליו.
המטרה להיום הייתה ברורה- להגיע לפסגה האחרונה של השמורה כדי להשלים את ה Grand traverse המלא- הר פוראנו(Furanodake) ולסיים את הטרק כי כבר היינו גמורים בשלב הזה. בוקר ערפילי ללא ראות כלל שהמשיך לגשם בלתי פוסק עד סיומו, אבל אין לנו מה להתלונן כי באמת היה לנו מזג אוויר מצויין רוב הזמן. אחרי הליכה מהירה וחסרת סבלנות הקדמנו את הזמנים של היפנים שמצוינים על המפה, הגענו לפסגה וחגגנו עם שוקולד מריר פג תוקף. משם ירדנו לכיוון החניון ממנו חיכינו לקחת אוטובוס חזרה לאסאיקוואה. הגענו למרכז מבקרים-Tokachidake Hot Springs ולקחנו כל מה שראינו בערך אחרי כמה ימים של תזונה בינונית.
לקחנו אוטובוס שיוצא כמה פעמים ביום ל Kamifurano שהיא העיירה הסמוכה ומשם אוטובוס נוסף לאסהיקוואה העיר ממנה יצאנו לטרק.

טיפים

• מיכל גז- להתארגן לפני על מיכל גז הברגה בסאפורו, אנחנו לא הצלחנו למצוא באסהיקוואה ומצאנו במזל במרכז המבקרים בתחילת הטרק, לא להסתמך על זה.
• מפה פיזית- במרכז המבקרים בתחילת הטרק תוכלו לרכוש מפה של השמורה, היא מאוד מפורטת ונותנת הערכת זמנים בין מקטעי הליכה, אממה היא רק ביפנית, תתרגמו אותה במלואה לפני כי יש בה מידע חשוב ועדכני(למשל, לנו היה רשום שבקמפ של הלילה החמישי בעונות יולי-אוגוסט מקור המים עלול להתייבש).
• מפות אופליין- לפעמים הדרך לא תמיד ברורה, למרות שבפיצולים בדרך כלל יש שילוט. הרבה מקטעי סבך שהם שבילים מסומנים כביכול אבל מאוד קשה לשמור על הדרך. Maps.me וכו׳ בנוסף למפה הפיזית חובה.
• אוכל- לא יהיה שום מקום לקנות בדרך, להערך עם מספיק אוכל לכמות הימים שאתם מתכננים פלוס יום. לפעמים בבקתות יש אוכל שמטיילים קודמים השאירו אבל בדרך כלל מה שאנחנו מצאנו לא היה בתוקף.
• מים- פילטר/טבליות טיהור חובה, בשמורה יש שועלים נשאים לטפילי מוח, לכן אי אפשר לשחק עם זה. כנ״ל מי שלגים.
• זבל- השמורה הזאת היא השמורה הכי נקייה שיצא לנו לטייל בה. אין אופציה לזרוק זבל בדרך בבקתות בגלל, משמע להצטייד בשקיות זבל עליכם. הרבה בזכות המשמעת היפנית, ובמיוחד בגלל הדובים בשמורה.
• אוהל ושק״ש טוב- בחלק מהימים יש בקתות, ובחלק לא. להביא אוהל 4 עונות ושק״ש חם כי הלילות קרים.
• קרמפונים- מומלץ, לא חובה. היה לנו קרמפונים פשוטים מנפאל, עזר במקטעים ספציפיים של שלג. מקלות הליכה יכולים להספיק.