חצי האי פיליון- קומונת שפלה 2025

טרק בפיליון

המסלול הכללי היה מתוכנן אבל היו שני סימני שאלה גדולים:
הלינה באוהלים- בשום מקום לא הצלחנו למצוא מידע על לינה באוהל באזורים האלו
ומזג האוויר- אפריל זו בהחלט לא העונה האידיאלית לטרק באירופה, לכן בחרנו באזור הזה בו הפסגות יחסית לא גבוהות (הגובה המקסימלי אליו מגיע הטיול הוא 1500) ועדיין נשאלה השאלה האם השלג באזור לא יפריע לנו.

יום ראשון- מסלוניקי לפורטריה

באישון לילה שדה התעופה בסלוניקי הופך למעין קצת בית מלון, עשרות אנשים שכובים על הרצפה ועל הכיסאות ישנים, ביניהם גם אנחנו פורסים מזרוני שטח על הרצפה כמו האחרונים ההומלסים זוכים לכמה שעות שינה (למי מאיתנו שהצליח להרדם) או כמה שעות קריאה (לאלו שלא).
בבוקר אנחנו יוצאים עם הקו הראשון לעיר, באוטובוס הישיר לוולוס כבר אין מקום ולכן אנחנו מנצלים את הזמן ברחוב של הרכבת עד לרכבת הבאה לקנות בלון גז, מפה של חצי האי פיליון וקפה.
הנסיעה לוולוס (העיר המרכזית בחצי האי) ארוכה ויפה ומהדרך רואים את האולימפוס ואת שאר הרי יוון.
בולוס מצטיידים באוכל למהלך הימים הבאים ובגירוס ולקראת ערב מתחילים ללכת על שביל שלא היה מסומן במפה אבל היה משולט במציאות לכיוון פורטוריה.
בדרך עוברים בין עצי זית ופרחים, נוף חלומי לים, וקצת לפני פורטוריה מגיעים למקום שנראה שכמעט התחנן- שימו כאן אוהל. הלילה הראשון עובר בנעימים וקמים לנוף המשוגע של הים היווני.

יום שני- פורטוריה לחאניה

פורטריה היא עיר תיירותית אך נעימה במקום מצויין להצטיידות, עצירה קצרה שם מספקת מספר שיחות עם אנשים ובקבוק ציפורו (המשקה של הפיליון). הדרך לחניה יפה מאוד, בנויה מדרכי אבן עתיקות (חלקן הרוסות) ורצופת נחלים ויערות, היום סגרירי וכל הזמן יש תחושה שעוד רגע ירד גשם, בדרך אנחנו לא פוגשים אף מטייל (מלבד סלמנדרה יפה אחת ליד זרזיף מים), אבל כן רואים אזורים שנראה שננטשו, מתי עזבו את המקום ולמה? אין תשובה ברורה אבל מחשבה שעולה לנו זה שאולי בשטפונות הגדולים של שהיו ביוון ב2023 האזור ננטש.
וגם חאניה, עיר שבחורף משמשת כעיירת סקי מרגישה באפריל נטושה. בעיירה מסעדה אחת פתוחה וחנות מזכרות ואנחנו זקוקים להשלמת אוכל ולא ממש בטוחים איפה אפשר לעשות את זה. בסופו של דבר המסעדה מסכימה למכור לנו קצת לחם וכמה ממרחים שסוגרים לנו פינה ואנחנו מוצאים רחבה שטוחה בצד העיר שבה יהיה יחסית נוח לעשות מדורה ולהקים אוהל.

יום שלישי- חאניה למורסי

בוולוס איש אחד שאנחנו סיפרנו לו שאנחנו הולכים להר אמר לנו "אהה חאניה ליטל סנואו", זו היתה ההכנה היחידה ובהחלט לא מספקת לאיך שהלך היום הזה. היום הארוך ביותר בטרק (18 ק"מ), יום יפיפה ושמשי שהולך מפסגה לפסגה. ידענו שלמעלה יהיה מעט שלג, כשפגשנו בו בפעם הראשונה עצרנו למלחמת שלג ולחליקות וכשהמשכנו נפרדנו ממנו כי לא חשבנו שהוא ימשיך איתנו (על פסגת הAgriolefkes).
אבל הוא לגמרי המשיך, והמשיך, והמשיך. האזור כולו היה מושלג לגמרי, לפחות 10 ק"מ של הליכה בשלג בדרך יפיפיה. אנחנו כנראה לא הראשונים שהלכו שם העונה אבל ככה זה הרגיש, הדרך היתה לא דרוכה או ברורה וזיהינו לאן ללכת רק לפי סימונים על העצים לפנינו.
חוויה אמיתית.
מראש ההר (schidzoure), אפשר לראות את שני הימים של חצי האי, תצפית משגעת ומחברת שמספרת לנו שכמו שחשדנו מאז אוקטובר היו על ההר אולי רק עוד שני אנשים לפנינו. איזה תחושה!
הירידה ארוכה וחלקלקה ונעליים מתמלאות מים מההליכה האינטנסיבית בשלג, כשממש כבר נמאס פתאום רואים מרחוק בין העצים את הים. קצת אחר כך הגענו למורסי, עיירה יפה ומשופעת, עצרנו לאכול ארוחת ערב במסעדה טעימה מאוד (גם שם כמו כמעט בכל מקום בפיליון האנשים מקסימים) ומצאנו טרסה מעט מוסתרת בה ניתן לשים אוהל. לא הכי נוח, קצת תחושה שצריך להתחבא, אבל סביר. ולילה טוב אחרי יום ארוך.

יום רביעי- מורסי לצגרדה דרך דאמחורי

החוף בדמחורי (עיירת חוף קטנה שידועה בעיקר בזה ששם צילמו את מאמה מיה) נראה כחול וכמעט לא אמיתי. צוק אפור ענק שנופל למים השקופים כחולים, סירות דגים קטנות, אישה זקנה שמספרת סיפורים על המקום, הכל נראה כמו סצנה מסרט ישן, מאממיה! אנחנו מחליטים לבלות את כל היום כמעט בחוף בקפיצות, שכשוך והסתובבות בכפר הקטן והיפה, האנשים מעטים (וישראלים ברובם) וקשה שלא להתאהב במקום הקסום הזה.
מכאן נראה כמעט לא יאומן שרק אתמול היינו בהרים הגבוהים ובשלג ורק הרגליים התפוסות הן הוכחה, אני לא יודעת אם יש עוד מקום בעולם בו אפשר לעבור בין שלג לים בהליכה כל כך קצרה.
לקראת ערב אנחנו יוצאים לעליה לצגרדה על דרך עתיקה ובנויה.
צגרדה, שידועה בעץ הדולב הענקי במרכזה היא גם המקום בו אנחנו נסיים את הטיול ונחזור לעיר, אבל לפני כן יש עוד ערב אחד. אנחנו מוצאים מקום מושלם לשינה על גג של בית נטוש ומחפשים טברנה לבקר בה, הליכה קצרה מביאה אותנו למסעדה ואיש מקסים מזמין אותנו פנימה. המקום מואר בנרות, מלא בתמונות על הקיר ומלווה במוזיקה ישנה. בינינו לבין עצמנו התחלנו לקרוא למקום יער הפיות, המסעדה מספקת את כל הטוב של יוון-עלי גפן, ממולאים ותבשילים יוצאי דופן, וגם בקבוק יין על חשבון הבית ושוטים של משקה יווני עם ריח מוכר, "מסטיקה" מסביר לנו האיש ואנחנו מיד עולים על זה- אלת המסטיק!
לילה אחרון של הטרק, קצת עצוב.

יום חמישי- יורדים מההר

החלק שהכי קשה לי הטיולים מהסוג הזה זו הירידה מההרים, לנו מחכים עוד יומיים באתונה, קו אוטובוס שלא מגיע מאפשר לנו למשוך עוד קצת את הביקור.
בסוף המונית מגיעה לוקחת אותנו חזרה לוולוס. בשעה נסיעה עוברים בכל הכפרים בהם ביקרנו במשך ארבעה ימים, כמו נסיעת פרידה- מורסי, חאניה, פורטוריה ובסוף וולוס. אנחנו נפרדים מכפר אחרי כפר אומרים שלום להרים היפים של פיליון, לים ולאנשים הטובים. פרידה כואבת, הירידה מההרים מרגישה קצת כמו להפרד מחבר ותיק. הגעגועים מלווים את הנסיעה והקסם של ההרים לאט לאט מתרחק. מדי פעם אני נזכרת במשהו שכתב אהוד בנאי על כרתים, אבל כמה שזה נכון גם כאן "פיסת גליל בלב ים", הנוף הזה, והקסם מחכה גם בבית.

טיפים לסיכום:

לעשות טרק בפיליון עם שינה באוהל, גם באפריל, זה לגמרי אפשרי! ועם זאת יש כמה דברים שצריך לשים אליהם לב:

• במהלך אפריל עוד יש הרבה שלג על ההר, במאי כנראה שכבר לא אבל ההליכה בשלג בכלל לא מתאימה לכולם! היא חוויתית מאוד אבל גם חלקלקה ויכולה להיות מפחידה, מומלץ אל ורק למי שסומך על יכולות ההליכה שלו. אפשר גם לעקוף את ההר ואת החלק המושלג.

• השינה באוהל אפשרית לגמרי אם מוכנים גם לישון במקומות לא "קלאסים" לאוהלים, באזור אתרי קמפינג מועטים שנפתחים רק במאי, האנשים לא מכירים כל כך שישנים באוהלים בתוך הכפר אבל נחמדים מאוד ובשום שלב לא אמרו לנו שם דבר על זה. אפשר לעשות את כל אותו טיול גם עם לינה באכסניות ולא בלינה באוהל.
בכל עיירה יש מסעדה שאפשר לאכול בה, סופרים להצטיידות היו בכל מקום מלבד בחאניה.

• קראנו שלהרבה אנשים היה קושי למצוא בלון גז ומפה של פיליון, אנחנו מצאנו בסלוניקי ברחוב של הרכבת ממש בקלות, מומלץ ללכת לחפש שם.

• כדי להגיע לקחנו רכבת ללריסה ומשם לקחנו אוטובוס לוולוס, יש גם אוטובוס ישיר מסלוניקי לוולוס אבל רק שלוש פעמים ביום והוא דורש הזמנה מראש (לנו כבר לא היה מקום). בחזור גם נסענו באוטובוס ללריסה ומשם נסענו ברכבת לאתונה.

קישורים חיצוניים

• לתכנון הטיול השתמשנו בשני אתרים: אתר שמפרט את השביל הארוך של פיליון, על בסיס השביל הזה בנינו את הטיול-
• אתר שמפרט את השבילים של הכפרים, מחולק לשבילים בין כפרים ושבילים על החוף-
• אפשר להזמין מפה של האזור לארץ דרך האתר הזה-
• אתר של תחבורה ציבורית בפיליון ובאזור-