טיול בגאורגיה- קזבגי, בורג'ומי ומסטיה

יום 1 – אתונה.

שלושתינו (בני 18) יצאנו משדה התעופה בן גוריון ב- 10:30 לכיוון אתונה, יוון (ומשם לגאורגיה). נחתנו כעבור שעתיים באתונה, הסתובבנו בעיר ובים, (אך לא כאן המקום להרחיב) ונסענו לשדה התעופה.

יום 2 – קזבגי, המפל הרוסי.

ב- 00:50 יצאנו משדה התעופה באתונה והגענו ב- 05:00 לטבליסי, גאורגיה. ירד גשם בחוץ, והיינו מאוד עייפים, הלכנו לישון קצת על הדשא הסינטתי בשדה. מיד עם היציאה משדה התעופה, נהגי המוניות הרשמיות החלו להציע לנו מחירים מופקעים כדי להגיע לכל מיני מקומות. ישנם המון מוניות שאינם רישמיות בגיאורגיה שהרבה יותר זולות (אך אולי טיפה פחות נוחות). התארגנו ויצאנו מהשדה ב- 08:00, לקחנו מונית רשמית תמורת 30 לארי למרכז המוניות שנקרא 'דידובה', משם אפשר להגיע כמעט לכל מקום. עלינו על מרשוטקה (מעיין מיניבוס ישן, שמתמלא ומסיע אנשים, מאוד נפוץ בגאורגיה) לקזבגי (Stepantsminda), שילמנו 15 לארי כל אחד, ועלינו. במרשוטקה היינו שלושתינו ועוד ששה נוסעים. היה יחסית נוח, ותחילת הנסיעה הייתה נחמדה וחלקה. אין מזגן, אך היה קריר בחוץ ונעים בפנים. עצרנו בדרך במצודת אנאנורי, מצודה גדולה שמשקיפה על פני אגם תורכיז יפה. בגלל הערפל הראות הייתה נמוכה. לאחר כרבע שעה המשכנו לכיוון קזבגי. בהמשך, הכביש הפך פחות סלול, והנסיעה נהייתה פחות נוחה. לאחר כשעה עצרנו ב'פנורמי', mosaic platform, מקום עם נוף מקסים (אך שוב, לא יכלנו לראות כמעט כלום בגלל הראות הנמוכה) וציור פסיפס עצום.איש מבוגר מוכר שם דבש טבעי, טעים במיוחד ומומלץ. המשכנו בנסיעה של כחצי שעה על דרך קופצנית ומפותלת. כשהגענו לקזבגי הנהג לקח אותנו לגסטהאוס של 'נאזי', אישה מאוד נחמדה בעלת מקום נוח: מקלחות, אינטרנט וכו' (כל הישראלים הולכים לגסטהאוס של קטינו, שגם אמור להיות מאוד טוב). הלינה עלתה 20 לארי לאדם ללילה בחדר גדול עם כ8 מיטות, ישנם חדרים זוגיים שעולים מעט יותר. שלושה פולנים שנסעו איתנו במרשוטקה גם הגיעו לגסטהאוס הזה, ירד גשם חזק בחוץ, אז החלטנו בינתיים לא לצאת למסלול. דיברנו עם כמה אנשים בגסטהאוס, ועם זוג ישראלים שהיו שם כבר שהסבירו לנו קצת על האזור. לאחר כשעתיים (14:00) הפולנים הציעו שנצא לאחד המסלולים הקצרים באזור בו יש מפלים גדולים (מסתבר שהמקום נקרא 'המפל הרוסי'), יצאנו יחד במונית של אבא של נאזי (מעין ג'יפ שטח של 7 מקומות), לכיוון המפל, כולנו (6) שילמנו 40 לארי, הכולל שני כיוונים. נסענו כעשר דק' ועצרנו בתצפית שבדרך, התפעלנו מהנוף והמשכנו לנסוע עוד כעשר דק'. הנהג הוריד אותנו בתחילת המסלול, מזג האוויר כבר השתפר וההליכה הייתה נחמדה, עלינו את העלייה המתונה והקצרה, במקביל לנחל, עד שהגענו למפל הגדול. נהנינו מהנוף, אכלנו מעט וחזרנו לכיוון המונית, הנהג הציע שנלך לעוד מפל, ניסינו אך היה המון בוץ ולא הצלחנו להגיע. חזרנו לכיוון הגסטהאוס, ומאוחר יותר יצאנו לקניות בעיירה, העיירה נחמדה ושקטה, ציורית ומוקפת בהרים גבוהים. קנינו בין היתר פורי (לחם גאורגי, דומה ללאפה עבה) וביציים. אכלנו, שוחחנו עם המטיילים האחרים והלכנו לישון בתקווה למזג אוויר טוב יותר ביום למחרת.

יום ­3 – קזבגי, עליה לכנסייה ולקרחון.

קמנו מוקדם, מזג האוויר השתפר מעט, אך עדיין היה קר ומעונן. ארגנו את הציוד, קפה, ויצאנו ברגל לכיוון הכנסיה. הכנסיה נמצאת על ההר שנמצא מערבית לעיירה, ממנו רואים את כל העיירה. העלייה הייתה תלולה (אפשר לעלות אותה גם בדרך ג'יפים, אך אנחנו עלינו ישר) וארכה כשעה, סיירנו בכנסיה, אכלנו והמשכנו עם המסלול לכיוון הקרחון שנראה באופק.העלייה המתמשכת על צד ההר יפה מאוד אך קשה, מלאה בפריחה וירוק. בשלב מסויים נתקלים בנהר שיורד מקרחון, היינו צריכים לחצות אותו כק"מ אחד במעלה הזרם בגלל שהוא התרחב אחרי הגשמים. המשכנו לעלות והחל להתקרר, אציין שהמסלול מאוד ברור, ולרוב יש מטיילים אחרים מידי פעם. כשעולים, אט אט הנוף הופך מירוק לאפור, יותר סלעים ואבנים ופחות צמחייה. עצרנו לאכול, החל לטפטף וערפל קל הופיע, החלטנו להמשיך בכל זאת ולהגיע לקרחון. התקשינו בהליכה כי הערפל התגבר וכמעט ולא היה אפשר לראות. בשלב מסויים הגענו לקרחון, מחזה מרהיב ומעניין, טיפסנו עליו קצת, וגילינו כמה זה קשה ללא הציוד הנכון. התחלנו לחזור חזרה לכיוון העיירה. השינוי בגובה מהעיירה לקרחון הוא כ1550 מטר. הירידה יותר קלילה ונחמדה. בכנסיה עצרנו רכב עם משפחה רוסיה וביקשנו מהם להחזיר אותנו לעיירה, הם הסכימו תמורת 20 לארי, הנסיעה ארכה כ- 35 דק', ירדנו במרכז העיר, עשינו קניות וחזרנו לגסטהאוס. אכלנו והלכנו לישון.

יום 4 – קזבגי, עמק טרוסו.

קמנו בתכנון לצאת לעמק טרוסו, אך התעקבנו עם התכנונים והאוכל. חברנו עם זוג גרמנים שגם רצו להגיע לעמק טרוסו, ויחד אירגנו מונית (שוב דרך בעלת הבית) שיקח אותנו לתחילת המסלול, ויחזיר אותנו בסוף היום (בסביבות 16:00). סיכמנו על תשלום של 80 לארי לכולנו, הכולל הלוך וחזור. הנסיעה לתחילת המסלול, שהוא בקצה של העיירה קוב‏י (Kobi שנמצא דרומית לקזבגי), ארכה כ- 50 דק', הגענו לתחילת המסלול ב- 10:00. תחילת המסלול במקביל לנהר מעט משעממת אך קלילה ורגועה. לאחר כשעה חוצים את הנהר על גשר, והעמק מתגלה במלא יופיו, הרים משני הצדדים שמהם יורדים פלגי מים, נהר גדול שצבעו מוזר (בגלל כל האבנים הצבעוניים באזור והסחף), רכס הרי הקזבק המושלגים באופק ובעלי חיים מסתובבים. לקראת סוף המסלול מגיעים לכפר נטוש, ורואים את מגדלי השמירה של הסוואנטים (אופיני מאוד לאזור של מסטיה), התחיל להיות מאוחר, אז ישבנו לאכול, זוג הגרמנים התקדמנו וסיירו בכפר, כשחזרו אמרו שאין שם יותר מידי מה לראות. בינתיים אכלנו, נכנסו למים קצת ונחנו.לאחר כ- 45 דק' (14:00) התחלנו לחזור בהליכה מהירה לכיוון המקום שבו קבענו עם הנהג. הגענו ממש כעבור שעתיים. נסענו חזרה לקזבגי, ותפסנו מונית חזרה לטבליסי ב- 50 לארי (למרות שיש גם מרשוטקות חזור). בדרך שוב עצרנו במצודה, הפעם הראות הייתה טובה, וראינו את הנוף היפה. בעקבות השעה מאוחרת כבר לא היו מרשוטקות מטבליסי לבורג'ומי (היעד הבא שלנו). הנהג שלנו היה מאוד נחמד, וניסה באחת הצמתים לתפוס בשבילנו טרמפ לכיוון. אך ללא הצלחה. נסענו לתחנת המוניות 'דידובה' והנהג שלנו הצליח למצוא מישהו שיקח אותנו תמורת 80 לארי. הנסיעה ארכה כשעתיים עם נהג שלא דיבר כלל אנגלית. אך הנוף בדרך היה יפה, עד שהחשיך. בעשר בלילה הגענו לגסטהאוס של ליאו, ליאו עצמו לא היה באותו זמן (אך שמענו ממטיילים אחרים שהוא אדם נחמד ומצחיק) אמא של ליאו קיבלה אותנו בסבר פנים יפות, הציעה לנו תה ואת הריבה המפורסמת שלה, מקלחת חמה, מיטות ויעצה לנו על האזור. קבענו יחד איתה טיול סוסים ליום למחרת, והיא הזמינה לנו את המקומות. הלכנו לישון עייפים.

יום 5 – בורג'ומי.

קמנו מוקדם ויצאנו במונית שהוזמנה לנו על ידי אמו של ליאו לכיוון ההרים שנמצאים דרום-מערבית לעיירה. הגענו כעבור רבע שעה לאזור שנראה פחות מפותח, היה שם איש שלא דיבר מילה באנגלית, הוא סימן לנו לעלות על שלושה סוסים שחיכו לנו. עלינו, הוא עלה על הסוס שלו והתחלנו לעלות בלי לדעת איך או מה לעשות. טיפסנו את ההר בהליכה מהירה של הסוסים. עלינו כמעט שעתיים ברצף, ואט אט התגלו הנופים מסביב, הגענו לאגם גדול הנמצא על ההר, מגיעים אליו אחרי שעוברים בכמה כפרים מאוד קטנים של אנשים שלא משתמשים כלל בחשמל. עצרנו באגם, אכלנו, דגנו ועלינו חזרה על הסוסים. התקדמנו בכיוון ההפוך שממנו באנו, והמשכנו להר הבא, הנופים השתנו מאוד ובמהירות, וירד ערפל בחלק מהמקומות. הירידה מהצד השני של ההר הייתה ארוכה. יפה אך כואבת. הגענו חזרה אל המקום בו התחלנו (סה"כ 33 ק"מ) שמחים אך עייפים, שילמנו לאיש 50 לארי כל אחד, ולקחנו מונית (10 לארי) חזרה לגסטהאוס של ליאו. התארגנו ויצאנו לגן הלאומי הקטן שנמצא ממש קרוב בעיירה (לא להתבלבל עם הפארק הלאומי: בורג'ומי- חרגולי, שעליו נדבר מחר). הכניסה עולה 0.5 לארי, מקום נחמד ותיירותי, המון דוכני אוכל ומזכרות מוצבים בגן. בגן יש את נביעת המים המיוחדים שבורג'ומי מפורסמת בגללם. מים חמימים מוגזים עם טעם מוזר. אמור להיות במים האלו המון מינרלים ומלחים חשובים. עצרנו בנביעה והמשכנו עם מסלול שהופך מעט מיוער, לכיוון בריכות מים חמים. הלכנו כ- 4 ק"מ מהכניסה לפארק עד למעיינות החמים. נכנסו ושיחררנו את השרירים מהרכיבה הארוכה, לאחר כשעה חזרנו חזרה לבורג'ומי, כשיצאנו מהגן כבר החשיך, יצאנו לאכול וחזרנו לגסטהאוס. התלבטנו האם ללכת ביום למחרת לוורדזיה (מקום עם המון מערות על צידו של הר, הומלץ לנו) אך לא היה לנו מספיק זמן. והחלטנו ללכת ללכת לפארק הלאומי בורג'ומי חרגולי.

יום 6 – בורג'ומי חרגולי.

התברר לנו שצריך להרשם במרכז מבקרים (information) של הפארק לפני הכניסה לפארק. תפסנו לשם טרמפ בחינם (חצי שעה הליכה), נרשמנו במרכז, והאיש הסביר לנו על כמה מסלולים אפשריים (הפארק עצום, ויש מגוון עצום של טיולים שאפשר לעשות בשטח, עד 8 ימים.) לנו היה רק יום אחד ולכן בחרנו מסלול קצר יחסית (מסלול מספר 1 במפה), מסלול שעולה אל נקודת נוף פנורמית יפה וחוזרים למטה. האיש נתן לנו אישורי שהייה בפארק. משם לקחנו מונית לתחילת המסלול והתחלנו ללכת, המסלול מתחיל בהליכה מישורית על דרך ג'יפים. לאחר כרבע שעה הליכה, עבר ג'יפ עם שני פקחים. הם ביקשו את אישורי השהייה שלנו בפארק, נתנו להם, והם הקפיצו אותנו בחלק הפתוח מאחורי הרכב עד תחילת ההר. התחלנו לעלות, העלייה בתוך יער סבוך, אך השביל פנוי ומסומן. השביל עולה בסלאלום, אך אנחנו חתכנו ישר. בסוף איבדנו את השביל. חזרנו חצי דרך למטה והמשכנו על השביל. עלינו ועלינו עד שהגענו לנקודת התצפית, עצרנו להרגע ולהנות מהנוף, אכלנו קצת וחזרנו למטה בזריזות (רצינו לחזור לטבליסי עוד לפני שבת), הגענו למרכז העיר לאחר שלקחנו מונית מסוף המסלול, ועלינו על מרשוטקה שנוסעת לטבליסי, הנסיעה ארכה כשלוש שעות. מ'דידובה' לקחנו את המטרו (רכבת תחתית – עולה לארי אחד לנסיעה) לווגזאלי (תחנת הרכבת המרכזית) וקנינו כרטיסים לרכבת של מוצ"ש שנוסעת לזוגדידי (כדי להגיע למסטיה) – כדאי מאוד לקנות מראש את הכרטיסים. משם נסענו במטרו לדירה ששכרנו מבעוד מועד (AirBnB), עשינו קניות ושם בילינו את השבת.

יום 7 – שבת בטבליסי.

יום שבת, קמנו מאוחר, הסתובבנו מעט בעיר ובמקומות המרכזיים, ונחנו בדירה. במוצאי שבת נסענו לווגזאלי משם לקחנו את הרכבת שנוסעת כל הלילה לזוגדידי, זאת בכדי להגיע משם למסטיה בבוקר. עלינו על הרכבת, שוחחנו עם כמה מהנוסעים והלכנו לישון קצת.

יום 8 – מסטיה -> זבישי.

ירדנו בשעה 06:30 בתחנת הרכבת בזוגדידי, שם חיכו המון מרשוטקות רעבות לתיירים שכמה מהן מגיעות למסטיה. המרשוטקות האלו לוקחות הרבה כסף, כי אין אלטרנטיבה אחרת, שילמנו 20 לארי כל אחד, ויצאנו לכיוון מסטיה, נסיעה מפותלת ורובה קופצנית ולא נוחה, עצרנו בדרך בבית קפה לארוחת בוקר. לאחר כחצי שעה המשכנו למסטיה, הגענו לאחר כשלוש שעות, ביקשנו לרדת בגסטהאוס של מרינה עליו המליצו לנו. ירדנו בגסטהאוס של מרינה, אך מסתבר שזו הייתה מרינה אחרת לגמרי, השארנו אצלה חלק מהציוד שלא היינו צריכים והיא נתנה לנו מספרים של גסטהאוסים בהמשך הטרק שתכננו להתחיל (מסטיה –> אושגולי). יצאנו ב- 12 בצהריים למסלול, ניסינו לקנות מפה במרכז העיר, אך הכל היה סגור בגלל שהיה יום ראשון. הסתמכנו על תיאורי דרך של ספר שהיה ברשותנו (שקיבלנו מזוג ישראלים ביום השני שחזרו לארץ, ואותו העברנו בסוף הטיול לחבורת מטיילים שהמשיכו אחרינו). תחילת המסלול היה מעט מבלבל עם הרבה הסתעפויות, אך פגשנו מטייל בודד שהיה עם מפה ויחד מצאנו את הדרך, העלייה בתחילת המסלול קשה יחסית אך כשמגיעים לפסגה, מתגלה מישור יפיפה וכל העמק עם הכפרים הקטנים נפרש למטה. עצרנו שם לאכול ולאחר כ- 45 דק' המשכנו לכיוון כפר היעד: זבישי. הירידה קצרה יחסית, ובדרך רואים שני צלבים מתנוססים מעל העמק. הדרך לזבישי לאחר הירידה לעמק ארוכה מאוד, צריך ללכת עד קצה העמק, ולחצות את הנהר, כדאי לברר איפה הכפר נמצא כדי לחצות במקום הנכון, היה חצי שעה לפני החושך, כי התחלנו את המסלול מאוחר. הגענו לגסטהאוס של 'בקע', שמרינה הפנתה אותנו אליו. גילינו שלא היה שם מקום לישון ובנוסף זה לא היה הבקע הנכון. בעלת הבית התקשרה לבקע הנכון (שהיה בן דוד שלהם) ואחיו בא לאסוף אותנו. הגענו לגסטהאוס, אחיו של בקע היה מעט קר ולא דיבר הרבה, התקלחנו, אכלנו והתארגנו, והלכנו לישון.

יום 9 – זבישי -> אדישי.

בבוקר פגשנו את בקע, הוא היה מאוד נחמד וחם, הוא הכין לנו קפה ושתינו איתו לחיים (כן, ב- 06.30 בבוקר!) התארגנו והוא הכווין אותנו להמשך המסלול (שהרבה יותר קרוב מאשר מהגסטהאוסים האחרים). היה חם וקצת התקשינו למצוא את השביל, אך בסופו של דבר מצאנו והתחלנו לעלות היה שם אזור שבו בונים את האתר סקי. המשכנו על צלע ההר, מלפנינו ומאחורינו נראו הרים מושלגים וקרחונים, היינו מאוד רעבים, אך החלטנו להגיע למקום נוח יותר עם מים, וצל. המשכנו לנחל שהיה בתחתית ההר בצד השני. היו שם אלפי יתושים/חרקים שעוקצים, זה משגע. מומלץ בחום להביא משחה נגד חרקים או לפחות לעבור את החלק הזה במהירות. המשכנו ללכת לכיון הכפר הבא: אדישי. המדרון היה מלא בפרחיה והיה אפשר לראות את הקרחון, לאחר מעט זמן הגענו לכפר אדישי, הכפר הכי פחות מתקדם שראינו עד כה ונראה קצת מתפורר, בתוך הכפר ממש יש כמה מגדלי שמירה מימי הסוואנטים, כמו שרואים במסטיה. מצאנו גסטהאוס בשם 'שדורי אוויליאני' שהומלץ לנו ע"י בקע באותו הבוקר. המקום היה מאוד נעים ונחמד, פגשנו שם עוד ישראלים, ושוחחנו ארוכות עם מדריך טיולים שהיה שם עם קבוצה. הוא סיפר לנו על ההיסטוריה והתרבות של גאורגיה ככלל ושל האזור בפרט. אכלנו והלכנו לישון.

יום 10 – אדישי -> אושגולי.

קמנו מוקדם, התארגנו, קנינו מבעל הבית פורי (לחם גאורגי) ויצאנו למסלול עם מקומי אחד והסוס שלו. מסתבר שיש נהר כחצי שעה אל תוך המסלול שנמצא בתחתית הקרחון הנקרא טטנולדי (=לבן תמיד) ואותו אי אפשר לחצות בלי סוס, צריך לשלם הרבה כסף כדי שיעזרו לך לחצות (40-50 לארי) יש לי כמה וכמה חברים שעברו את הנהר ללא עזרת הסוס, אך זה בהחלט סיכון) . לאחר חציית הנהר מאחורינו נראה הקרחון שנקרא אושבה (= untouchable) ומלפננו המשך המסלול, התחלנו לעלות, עלייה תלולה וקשה שארכה כשעה, כשהגענו לפסגה מימין נראה עוד הר קטן שהחלטנו לעלות לפסגתו, ושם עם הנוף היפה לאכול. עלינו (45 דק') לפסגה ושם אכלנו ונחנו. ירדנו חזרה למסלול והמשכנו לכיוון הכפר הבא: אימפרלי. משם יש ירידה ארוכה, לאחר כשעתיים כשהמסלול כבר הפך יותר מישורי, ונראה כמו דרך ג'יפים, ראינו מסעדה/בר באמצע הדרך, המון אנשים היו שם, שותים ונחים. עצרנו שם לחצי שעה, והמשכנו לכיוון אימפרלי, תוך חצי שעה היינו שם, כפר מאוד קטן, מפני שהמסלול ביום למחרת היה אמור להיות קליל ויחסית קצר, החלטנו לחבר אותם יחד ולהגיע עוד באותו היום לאושגולי ולנסות לחפש טרמפ בדרך. המשכנו ללכת, אך לאחר כשעה גילינו שטעינו בדרך ואנחנו מתרחקים מאושגולי (מתישהו אחרי אימפרלי צריך להתעקל עם המסלול שמאלה, ולא להמשיך ישר) חזרנו על עקבותינו בזריזות, עייפים מאוד. לא היו שום רכבים שנסעו בכיוון שלנו. הלכנו והלכנו המון זמן, לאחר כשעתיים הגענו לכפר, שמחנו מאוד, אך הכפר נראה נטוש ומפחיד,המקומיים סיפרו לנו שזהו אושגולי והזמינו אותנו להיכנס וללון. אך אחד מאיתנו התעקש להמשיך כי זה לא תאם את התיאורים שהוא קרא. המשכנו (כמעט בחושך) ואחרי כ-20 דק' הגענו לאושגולי, שמחנו שלא נפלנו בפח, היו שם עוד הרבה אנשים, אך היינו מאוד עייפים, הגענו למקום שנקרא גסטהאוס 'וילה לילאו' שם הלכנו לישון. קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר, והחלטנו שאנו רוצים להגיע לראות את ההר 'שחרה' (ההר הגבוה בגאורגיה- 5193 מ' גובה) שאושגולי שוכן למרגלותיו, שכרנו סוסים מבעל הבית יחד עם מדריך, היינו נורא כאובים מההליכה הארוכה של היום הקודם. רכבנו כשעה על הסוס, עד שהגענו למקום שבו קושרים את הסוסים ועולים רגלית, התחלנו לעלות לכיוון ההר, מטפסים בהדרגה. אט אט התקרר במקצת, והבנו שאנו נמצאים על קרחון עצום, כלומר ממש בתחתית ההר. עלינו קצת עד שכבר לא היה אפשר, נחנו מעט וחזרנו לסוסים, חזרנו לאושגולי, נפרדנו מבעל הבית והלכנו למרכז העיר כדי לנסוע חזרה למסטיה, גם הנסיעה הזו עולה לא מעט כסף, כי אין עוד דרך. הנסיעה ארכה כשלוש שעות בדרך לא נוחה בכלל. הגענו למסטיה, ונכנסו לגסטהאוס של 'שלווה ונרגיזה': גסטהאוס מאוד מוכר בקרב המטיילים ישראלים, בעלי הבית נחמדים וחמים מאוד, הורדנו את הדברים, התארגנו והתקלחנו קצת אחרי הטרק, אכלנו יחד עם כל הישראלים שהיו שם ובערב נכנסו לבר קטן שנמצא בשטח הגסטהאוס, שם מוכרים שתייה, ויש שש-בש ומוסיקה. הלכנו לישון מאוחר.

יום 11 – חזרה לטבליסי.

בעלת הבית העירה אותנו בצעקות שהמרשוטקה יוצאת לכיוון טבליסי (שעלה 30 לארי), התארגנו מהר ויצאנו למרשוטקה, נסענו כמעט כל היום עם שתיים, שלוש עצירות קצרות בדרך. הגענו לקראת הערב לטבליסי, הסתובבנו קצת בעיר,

יום 12 – חזרה לארץ (סיכום).

יצאנו בזמן מטבליסי לקייב (עצירת ביניים) ומשם לארץ!
גאורגיה היא ארץ מקסימה, מאוד בטוחה וזולה, לא כולם מאירי פנים כמו שהיינו מצפים, אך רוב האנשים שנתקלנו בהם היו נחמדים. המקומות שאליהם מגיעים מטיילים הם נגישים דיו. המון מטיילים עברו שם, ולכן ניתן בקלות למצוא מידע נחוץ. יש עוד הרבה מה לעשות שם חוץ ממה שאנו עשינו, אך כולם מסכימים שקזבגי ומסטיה הם חובה. מאחלים לכם טיול מוצלח ומהנה.

שלכם,

רפי, קובי וטל.

קבצים מצורפים

• רשימת כשרות מעודכנת ליוני 2015.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך באתר למטייל.