8 ימים בשבעת האגמים ובהרי הרילה

יום 1: מסופיה לספרבה בנייה

נחתנו בסופיה ויצאנו משדה התעופה קצת אחרי 16:00. שם פגשנו את אלבינה הנהגת של המונית הגדולה ועוד שני ישראלים נחמדים שנסעו איתנו לספרבה בנייה. דרך אלבינה שניים מאיתנו קנו סים, החלפנו יורו ללבות במחיר השער, קנינו מפה של הרי הרילה ב-10 לבות, והיא עצרה לאלו שנסעו איתנו בדקטלון לאיזו רבע שעה. אחרי משהו כמו שעה וחצי נסיעה מסופיה הגענו לספרבה בנייה (50 לבות לאדם על המונית)- כפר גדול ודיי תיירותי שיש בו מלא מקומות לישון, ושממנו נוסעים לשבעת האגמים. השארנו את הציוד שלנו בחדרים במלון שהזמנו מראש Sveti Nikola Family, ומשם יצאנו לאכול ב-Pizza Rado. ישבו שם איתנו עוד שתי קבוצות של ישראלים והפיצה הייתה מעולה (גם אלבינה המליצה לנו על המקום). במלון לקחנו שני חדרים, ל-2 ול-3, (40 לבות לאדם). החדרים מעולים ויש בהם מזגן טוב, מיני מקרר, וילונות שחוסמים את האור בבוקר, ומרפסת עם נוף נחמד לשקיעה. קנינו בכפר אוכל לטרק, דאודורנט, ארוחת בוקר, סכין, וכאלה. אחר כך הסתבר לנו שיש ארוחת בוקר במלון, והמארחת קצת נעלבה והתעצבנה כשאמרנו לה שכבר קנינו אוכל לבוקר… משם התקדמו לשינה, והלכנו לישון באיזור 23:00 אחרי שקבענו עם אלבינה שתסיע אותנו למחרת ב-9:00 לרכבל ממנו עולים לשבעת האגמים. מקומיים אמרו לנו על אוטובוס שיוצא ב-9:00, אבל לא מצאנו עליו מספיק פרטים אז לא לקחנו את הסיכון.

יום 2: שבעת האגמים וסיום בבקתת Ivan Vazov

התעוררנו ב-7:45, לקחנו גליל נייר טואלט ואת השמפו שנשאר לנו מהמלון כמו ישראלים טובים, ואכלנו קצת מהדברים שקנינו יום לפני. ב-9:00 אלבינה והשותף שלה פיטר הסיעו אותנו מהמלון שישנו בו לרכבל ממנו עולים לשבעת האגמים (הרכבל נפתח ב-9:00). הנסיעה עלתה לנו 20 לבות לאדם ולקחה 45 דקות- יחסית יקר אבל זה בגלל שאנחנו 5 ולא נכנסים במונית רגילה (ראינו קבוצה של 4 ישראלים ששילמו 30 לבות ביחד על אותה נסיעה). הגענו לאתר של הרכבל וקנינו כרטיסים להלוך בלבד ב-15 לבות לאדם. על הרכבל היינו בערך 25 דקות וירדנו בבקתת Rilski Ezera בסוף הרכבל. שם המשכנו את ארוחת הבוקר עם קצת לחם ונקניקים שקנינו לפני, והתחלנו לטייל ב-11:00. מהבקתה יש שתי דרכים שבסוף נפגשות: אחת מסומנת באדום ועולה על רכס שמשקיף על האגמים מלמעלה, והדרך השנייה- זו שבחרנו, פחות משומשת ומסומנת בירוק, והיא עוברת בין האגמים. הדרך הייתה יפה מאוד ומלאה במטיילים. כשמגיעים לאגם הגבוה ביותר (או בשמו, אגם העין) אפשר לבחור שתי דרכים להגיע לבקתת Ivan Vazov. דרך אחת מסומנת בכחול והולכת לכיוון מערב, ודרך שנייה מסומנת בירוק ,הולכת לכיוון מזרח, ארוכה יותר, ועוברת גבוה על הרכס. בחרנו בדרך הכחולה, אבל לפני כן עלינו לכיוון השני לתצפית קרובה שממנה רואים חמישה אגמים מתוך השבעה. התחלנו ללכת על הדרך הכחולה והיא נראתה הרבה פחות משומשת מהדרכים של שבעת האגמים. הדרך מטפסת עד לגובה 2696, ואז יורדת 400 מטרים בגובה עד הבקתה. בבקתה אין קליטה ואין wifi בכלל, אז עשינו את כל הטלפונים האחרונים בפסגה בסוף העלייה בדרך הכחולה. בכללי, בכל החלקים הגבוהים של הטרק יש קליטה אז כדאי לקחת את זה בחשבון. הגענו לבקתה ב-17:00, וסיימנו את יום ההליכה שהיה 9 ק״מ וכלל בעיקר עלייה ב-6 שעות. הבקתה מאוד בסיסית ומינימלית, ויש בה ארוחות ערב ובוקר. ישנו בחדר של 14 מיטות בשתי קומות. בחדר יש לכל אחד שתי שמיכות צמר, שני סדינים, וציפית לכרית. הסדינים שהם הביאו היו נראים דיי נקיים, ואני ישנתי בליינר ליתר בטחון. לארוחת ערב היה מרק שעועית (8 לבות), חביתות (8-10 לבות, תלוי בתוספות), וסלט (12 לבות). האוכל היה טעים ואותנטי אבל יקר. היו איתנו הרבה ישראלים בבקתה, ועם רובם התראנו כבר במטוס, במונית, או בספרבה בנייה. אחרי ארוחת הערב הלכנו לישון ב-21:15 כשעוד יש אור בחוץ. לא היו וילונות ונרדמנו כשעוד היה אור בחוץ.

יום 3: מבקתת Ivan Vazov לבקתת Malyovitsa

התעוררנו ב-7:00 בבוקר, התארגנו, ואכלנו ארוחת בוקר ב-6 לבות בבקתה שכוללת שתי פרוסות לחם מטוגן, חתיכת גבינה בולגרית, וכף ריבה. קנינו שם שקית אוכל לצהרים (Lunch box) ב-10 לבות שכוללת שתי פרוסות לחם, ביצה קשה, עגבנייה, פלפל ירוק (שהיה דווקא בסדר), חתיכת גבינה בולגרית, וחטיף שוקולד דיי גדול. יצאנו ב-8:00 והתחלנו ללכת בדרך האדומה לכיוון מזרח. הדרך מתחילה לכיוון מזרח, וכשהיא מתעקלת דרומה מתחילה עלייה (שמסומנת בקו אפור מקווקו ב-Mapy) לאדום המקווקו שהולך על הרכס. התקדמנו על האדום המקווקו עד פסגת Malyovitsa, הלכנו 200 מטר לפסגה (השביל לא עובר בה, הוא עובר ליד), ושם אכלנו קצת מהאוכל שקנינו. חזרנו לשביל האדום וירדנו עד אגם שיש בדרך, שם מצאנו פינה גדולה בצל מאחורי צוק סלע, אכלנו בה ונחנו איזו חצי שעה. משם המשכנו לרדת באותו השביל ובסופו של דבר אחרי קצת יותר מ-700 מטר ירידה מגיעים לבקתת Malyovitsa בה ישנו. בדרך לבקתה ראינו המון עיזי הרים. הן לא מסוכנות ולא נראה שהן מפחדות מהאנשים שמתקרבים אליהן למרות שהן שומרות על מרחק. בבקתה ישנו חמישתנו לבד בחדר של 6 מיטות, חדר נקי ומסודר אבל בכל זאת כדאי לישון בליינר. בבקתה יש שירותים נקיים (אין בהן נייר), מקלחות חמות, ותפריט אוכל מגוון. הבקתה הייתה מעולה, והאוכל בה היה זול. אנחנו הזמנו מקום בבקתה ושילמנו מראש בערך חודש וחצי לפני הטיול (זו הייתה הבקתה היחידה שביקשה מאיתנו תשלום מראש וזה היה דיי מסובך). הלכנו לישון ב-21:30 כשהתחיל להחשיך, ותלינו סמיכה על החלון היחיד בחדר ככה שהחדר היה חשוך. סה״כ יצא לנו 12.5 ק״מ הליכה ולקח קצת פחות מ-8 שעות.

יום 4: מסלול מעגלי ובחזרה לבקתת Malyovitsa

התעוררנו ב-7:00, התארגנו, ואכלנו ארוחת בוקר. התפריט של הבוקר היה יחסית מגוון ולגמרי מספיק. יש בו חביתות, פרנץ׳ טוסט, סלט כרוב, פרוסות לחם עם גבינה, גבינה ונקניק, ואפילו עם בשר טחון. יש קפה ממכונה, תה, שוקו, וכאלה. באותו היום לפי התחזית הייתה אמורה להיות סופת רעמים וגשם חזק, אבל בכל זאת יצאנו לטייל לפי התכנון המקורי כי היינו מוכנים עם ציוד עזרה ראשונה בסיסי, כיסויים לתיק, וחליפות סערה מלאות. לפני שיצאנו ביקשנו מפתח לחדר מהקבלה ונעלנו אותו עם הבגדים, הליינרים, והכפכפים/סנדלים שלנו בפנים. בדקנו, והמפתחות לכל החדרים הם אותו דבר, אבל בכל זאת השארנו שם את הדברים (ספויילר: לא נגעו בכלום). יצאנו לדרך ב-9:00 אחרי שקנינו אוכל לצהרים. גם פה הייתה לאנץ׳ בוקס (10 לבות) שכללה 3 פרוסות לחם, גבינה צהובה, חתיכת נקניק, חתיכת מלפפון, עגבניה, וחטיף שוקולד. אפשר לקנות גם טבלאות שוקולד, נס קפה, לחם (אפילו כיכרות שלמים), חטיף קרוטונים, קרואסונים, וכאלה. התחלנו ללכת על השביל האדום המקווקו (במאפי) בעלייה קשוחה ומשופעת של בערך 500 מטר גובה עד ״האגם המפחיד״ והשלטר שלידו (בהצטלבות של האדום המקווקו והכחול). אחרי הפסקה ארוכה באגם המשכנו בכחול בירידה נוחה עד ההצטלבות שלו עם הירוק והירוק המקווקו, ליד אגם גדול. המשכנו על הירוק עד לאזור של המלונות ותחנת האוטובוס של מליוביצה (במאפי השביל נקטע באמצע ונהייה אפור מקווקוו). הדרך בירוק מתחילה ליד האגם, ואחר כך עוברת ליער מוצל. משם, אחרי עצירה במסעדה שיש שם (על הדרך, היוגורט שם היה ממש טוב), המשכנו בכחול לכיוון הבקתה. כל הדרך היא עלייה אבל לא משופעת מידי, ואת הקטע הזה הלכנו מהר אחרי האוכל והמנוחה. הגענו לבקתה ב-16:20 וישר יצאנו לטבילה בנהר (כעיקרון אסור להיכנס למים אבל כמה מדריכי טיולים שפגשנו אמרו לנו שאפשר להיכנס למים זורמים ושזה בסדר גמור. באזור שבעת האגמים לא כדאי כי יש שם המון פיקוח). כל היום יצא לנו בערך 13 ק״מ, לקח 7.5 שעות, והיה יחסית קל חוץ מהעלייה בהתחלה. בסופו של דבר בכלל לא ירד גשם ולא הייתה שום סופה, ומזג האוויר המעונן הצל חלק גדול מהמסלול. אכלנו שוב ארוחת ערב בבקתה, וב-20:30 הלכנו לישון.

יום 5: מבקתת Malyovitsa לבקתת Ribni Ezera

באותו הלילה ישנתי 9.5 שעות כמו בול עץ. התעוררנו ב-6:15 וסיכמנו שב-7:00 כולם מחכים מוכנים עם התיקים ליציאה בחדר אוכל. קנינו אוכל ויצאנו ב-7:45 לכיוון Ribni Ezera Hut. הדרך לא מסובכת- הולכים על האדום המקווקו (כמו שהלכנו יום לפני עד ״האגם המפחיד״), רק שהפעם ממשיכים על האדום המקווקו כל הדרך עד ריבני אזרה. היום מתחיל בעלייה קשוחה עד האגם (גובה 2460 מטר, 500 מטר עלייה), שם עשינו הפסקה נחמדה. משם יש עוד טיפה עלייה ואז מתחילים לרדת ירידה ארוכה עד השלטר Kobilino Branise (אין מה לחפש שם, אפילו לא נכנסנו). אחרי עצירה קצרה עלינו שוב עוד עלייה קשוחה (עד גובה 2688, 500 מטר עלייה), ואז עוד ירידה ארוכה שבסופה עצרנו להפסקה ולטבילה ארוכה בנהר. משם יש עלייה קצרה ומתונה עד בקתת ריבני אזרה. באותו היום עשינו 19.5 ק״מ ולקח לנו 10 שעות. הגענו לבקתה לקראת 18:00 ואחרי חצי שעה הלכנו לאכול. לארוחת ערב יש מרקים (5 לבות), סטייק עוף (10 לבות), סטייק חזיר (10 לבות), סלטים (7/10 לבות), אורז עם חלקי פנים של איזו חיה (7 לבות, לכולם לא היה טעים אבל לי היה אחלה), ואולי עוד כמה דברים ששכחתי. גם פה קיבלנו חדר לבד בבקתה קטנה נפרדת (יש פה כמה כאלה ובכל אחת יש כמה חדרים נפרדים). החדר היה דיי גדול ורעוע, וישנו כולנו במיטות יחיד. קיבלנו שמיכות צמר, מצעים, וציפיות לכריות, והכל היה יחסית נקי. בבקתה ובחדרים אין קליטה, אבל לאלה שהשתמשו בסים בולגרי הייתה קליטה חלשה שהספיקה לשליחת הודעות ואפילו לשיחות מקוטעות ברמה שעדיין אפשר להבין. הבחור בבקתה (שלא היה נחמד בכלל, לקח לנו 4 לבות לגליל נייר טואלט!) הציע לנו להשתמש במחשב שלו כדי לשלוח הודעה, אבל הסתדרנו עם הטלפונים. אחרי כמה משחקי שחמט בחדר אוכל חזרנו לחדר והתכוננו לשינה. ב-20:30 כבר כולנו היינו במיטות, תשושים ועייפים עד כדי כך שאפילו דילגנו על מקלחת (יש בבקתה מקלחות). השירותים בבקתה הם ״בול פגיעה״ והיו יחסית נקיים. נרדמנו בסביבות 21:15 לצלילי מוזיקה ישראלית ישנה וטובה…

יום 6: מבקתת Ribni Ezera לבקתת Granchar

התעוררנו ב-7:30, וב-8:50 כולנו היינו מוכנים עם התיקים בחדר אוכל. בבוקר התקלחתי, והמקלחת הייתה חדר (שאפשר לנעול ולהתקלח בפרטיות) עם 2 טושים ומים חמים. לארוחת בוקר היה פרנץ׳ טוסט (3 לבות), לחם (0.4 לבות לפרוסה), חביתה (7 לבות), ריבה (2 לבות), ועוד משהו לבן מוזר כזה- חתיכות בצק עם גבינה בולגרית ושמנת כנראה, וזו אחת הארוחות הכי משביעות שאכלתי (6 לבות). יצאנו לדרך ב-9:50 ליום הכי קל בטרק. מתחילים ללכת על האדום המקווקו לכיוון מזרח (מסומן בתמונה של המסלול שהוספתי), והדרך מתחילה בעלייה נחמדה ולא קשה מידי. אחר כך הולכים בדרך קלה ויחסית מישורית שמסתיימת בעוד עלייה קטנה. משם ממשיכים על האדום לכיוון דרום, ובצומת הבאה לוקחים את האדום לכיוון מזרח. על השביל הזה ממשיכים עד הירידה ל-Granchar Hut. חשוב לדעת מראש איפה הבקתה נמצאת, והירידה אליה מסומנת באפור מקווקו. הירידה הייתה מאוד מעצבנת ומלאה בשיחים שצריך לפלס את הדרך בניהם. הגענו לבקתה ב-16:50, ולקח לנו 7 שעות ל-15 ק״מ (עשינו המון עצירות, יכלנו להגיע גם ב-16:00 ואולי אפילו יותר מוקדם). בבקתה אין אינטרנט ואין חשמל, אבל האנשים ממש נחמדים, וארוחת הערב הייתה מעולה. לארוחת ערב יש מרק עדשים (5 לבות) שמגיע בכמות גדולה, ופלפלים ממולאים (7 לבות, המנה כוללת 2 פלפלים ירוקים גדולים). שתי המנות היו כל כך טעימות ומשביעות, והבנות במטבח ממש התלהבו כשהחמאנו להן על האוכל. לבקתה יש המון ביקורות רעות, אבל פיטר הנהג סיפר לנו שלאחרונה החליפו בעלים והמקום ממש השתפר. אני לא יודע איך הבקתה הייתה אז, אבל בחוויה שלנו היא ללא ספק הייתה טובה. ישנו בחדר גדול עם 7 מיטות קומותיים. המיטות כבר היו מוכנות עם מצעים והכריות היו מוכנות עם ציפיות. בחדר אין וילונות (מה שלא הזיק כי למחרת קמנו ב-6:00), וחמישתנו ישנו בו לבד. הלכנו לישון ב-21:00.

יום 7: מבקתת Granchar ל-Borovets וחזרה לסופיה

בלילה ישנתי טוב למרות שהמזרון שקע וזה הרגיש כמו לישון על ערסל. התעוררנו ב-6:20 ואכלנו ארוחת בוקר רומנטית לאור נרות. לארוחת בוקר היה פרנץ׳ טוסט (6 לבות, 2 פרוסות עם חתיכת גבינה וריבה שהם מכינים במקום), חביתה עם סלט (8 לבות), קפה (3 לבות), תה (1.5 לבות), וזה בעיקר. בבוקר פגשנו את טומי- חתול ענק שחי בבקתה. עם טומי זו הייתה אהבה ממבט ראשון והוא הוסיף לאווירה בבקתה. יצאנו מהבקתה ב-7:50, ובדיוק כשאיבדנו תקווה אחרי שלא מצאנו את החתול האישה הנחמדה מהבקתה הביאה אותו ונפרדנו כמו שצריך. למרות שלא היה אינטרנט וחשמל או תנאים נוחים במיוחד, נהנינו מאוד בבקתה. הלאנץ׳ בוקס בבקתה כללה כריך (עם חמאה, גבינה צהובה, נקניק, ומלפפון), קרטון מיץ, וחטיף שוקולד (10 לבות, אפשר לשנות את המרכיבים בכריך ולקנות אותו בנפרד ב-5 לבות). התחלנו את היום בעלייה של 600 מטר בערך עד פסגה בגובה 2775. יש מסלול אחד שעולה לרכס מהבקתה חוץ מהירידה של היום הקודם, והוא מסומן בקו אפור מקווקו במאפי. חשוב לדעת לפני איפה הוא עובר (סימנתי במפה בתמונה). מהדרך האפורה המקווקות ממשיכים על האדום לכיוון צפון עד פסגת המוסלה (הפסגה הכי גבוהה בבלקן בגובה 2925 מטר). הדרך לפסגה מורכבת מעליות וירידות, ובסך הכל עולים בה 1000 מטרים בגובה. בפסגה ובחלק מהדרך היה קפוא למרות שלבשנו מעילים, והייתה רוח חזקה. מהפסגה לא ראינו הרבה נוף כי היינו בתוך ענן. ישבנו שם למנוחה קצרה ואכלנו מהלאנץ׳ בוקס. הירידה מהפסגה ל-Borovets היא ירידה של בערך 1500 מטרים והיא תלולה בהתחלה. אחר כך היא מתמתנת ועוברת לדרך ג׳יפים ביער ולשיפוע קבוע. הקטע האחרון הרגיש כמו נצח, ובסוף הגענו למסעדה בעיירה ב-18:00, צולעים ומרוצים. לקח לנו 10 שעות ל-22 ק״מ, עם בערך 1000 מטרים עלייה וכמעט 2000 ירידה. האוכל היה יקר אבל טעים, והעיירה תיירותית (אפילו ראינו איזה שלט בעברית). כמובן שחזרנו לסופיה עם פיטר ודיברנו איתו כל הדרך. הגענו למלון בערך ב-21:00, התכוננו לטיסה, והלכתי לישון בערך בחצות.

יום 8: חוזרים הביתה!

התעוררנו ב-1:50, וידאנו שלא שכחנו כלום, ונסענו עם פיטר לשדה ב-2:30. המראנו ב-6:00 בלי עיכובים ונחתנו בנתב״ג ב-8:15.

טיפים

• להביא הרבה קרם הגנה ובגדים ארוכים שמתאימים להליכה. הקרינה בגבהים גבוהה בצורה קיצונית ולמדנו את זה על עצמנו ביום הראשון.
• להביא לפחות 700 לבות. לפעמים רוצים לאכול ולשבוע טוב, להתפנק קצת, וגם עם כל הקניות בסופר והדברים הלא צפויים שצריך לקחת בחשבון. כדאי להביא סכום שיספיק בוודאות ואפילו יותר. החישוב שלנו יצא רחוק מהסכום שהוצאנו בפועל.
• לצאת עם לפחות 3 ליטרים של מים. בנוסף, כדאי להביא טבליות לטיהור מים שבעזרתן אפשר לשתות מכל מקור מים. מדריכי טיולים אמרו לנו שאפשר לשתות מכל מים זורמים אבל נמנענו מכך. לעומת זאת, מנביעות ונקודות מילוי מים בדרך כן מילאנו מים והם היו טובים.
• לצאת עם נעליים גבוהות ואטומות למים. יש הרבה קטעים במסלול שהולכים בהם בבוץ ומים, וההליכה עם גרביים ונעליים רטובות גורמת לפצעים שורפים ולא נעימים בכלל.
• להביא מקלות הליכה. המקלות עוזרים מאוד בהליכה ובמיוחד בירידות התלולות.
• להביא כיסוי עיניים לשינה למי שמתקשה להירדם באור. מתחיל להחשיך שם רק ב-21:30 בערך, וכל פעם שהלכנו לישון האור הפריע לנו להירדם.