בהוטן -ארץ דרקון הרעם

הקדמה

לטיול זה יצאנו קבוצה של 14 חברה בני 65-75 בהדרכתו של ד״ר נמרוד שיינמן.
נמרוד הוא מדריך יחודי, איש קשוב, בעל ידע רב המונגש באופן בהיר ומעניין.
קשריו לאנשים רבים ומגוונים בבהוטן והידע האישי ברפואת גוף-נפש ומיינדפולנס מזמנים טיול מיוחד במינו. פרטים נוספים על האיש ופועלו ראו באתר שלו (קישור בפרק קישורים).
בנוסף, טיול בבהוטן מחייב מדריך מקומי. חברת הנסיעות הבהוטנית (Mercury Bhutan Travels) איתה עובד נמרוד, הוכיחה עצמה לאורך כל הדרך. בקיצור, מומלץ מאוד!
ארגון הטיול כולל את כל הטיסות, ויזות, מס תיירותי, מזון, הסעות, כניסה לאתרים.
אל בהוטן הגענו דרך דובאי. בשל סערה שהגיע מהודו לבהוטן, היה עיכוב של כמה שעות לטיסה, לכן יצא שבילינו בשדה התעופה בדובאי במשך כ-9 שעות, בשיחות , צחוקים, נימנום על הרצפה או על כסאות וכמובן זלילה…
נחתנו בבהוטן בסביבות 16:00.

טימפו (Thimphu) בירת בהוטן ( 3 ימים). 1-4.11.25

1. לבהוטן שדה תעופה בינלאומי אחד המצוי בעיר פארו במרחק של כשעה וחצי מעיר הבירה טימפו.
חוויית המפגש עם בהוטן התחילה עוד לפני הנחיתה. המטוס טס בין פסגות הרי ההימלאיה המרהיבים אל עמק פארו, עטור בשדות אורז צהובים, נחלים ומנוקד פה ושם בחוות נאות ומצוירות. כל זאת בליווי מוזיקלי מקומי של חליל. היתה זו הנחיתה המרשימה בחיי.
בטרמינל הבינלאומי, דמוי מקדש בהוטני זכינו לקבלת פנים מיוחדת עם המדריך הישראלי , המדריך הבהוטני והנהג, במהלכו הוענק לנו צעיף "ברוך הבא" לבן המכונה Khata. כאן גם למדנו שלפי המסורת מקבלים פניו של אדם על ידי קידה והושטת שתי הידיים קדימה מעין הזמנה לנתינה מצד המארח, נחמד!(במקום חבטה סחבקית או לחיצת יד איתנה, כנהוג אצלנו.......).

משם נסענו ישירות למלון במעלה ההר בעיר הבירה טימפו.
בערב, במלון, זכינו לקבלת פנים נחמדה בקומת האירוח, עם מר קרמה נאמגיי, יו”ר ארגון סוכני הנסיעות הבהוטנים, והמארח שלנו במדינה. הארוח כלל ארוחת ערב חגיגית ומופע של זוג זמרים מסורתיים ששרו שירי הודיה למלך. בסיום ארוחת הערב, הצטרפנו אליהם בריקוד עליז.

2. את היום פתחנו בביקור בנקודת הבודהה (קואנסל פודרנג). אתר קדוש זה ממוקם גבוה מעל העיר ובו פסל ענק (מהגדולים בעולם) של בודהה דורדנמה יושב וצופה על עמק טימפו. ומתחתיו מקדש עם המון פסלי בודהה וציורי קיר מקסימים.
הפסל המרשים מהווה עדות ליכולת האדריכלית של בהוטן, למחויבות אזרחיה לבודהיזם ושימור ערכיהם המסורתיים, ומעל הכל, את השאיפה לחמלה ולשלום עולמי.
הגענו למקום בשיא ההכנות לטקס הפתיחה של ארוע יוצא דופן - תפילה עולמית לשלום.
שבועיים של פעילות רוחנית ותפילות במעמד המלך , נזירים בכירים, מורים רוחניים, ואזרחים מבהוטן ומחוצה לה.

משם המשכנו לביקור בשוק התוסס של טימפו. שוק מסודר ומקורה, עם שפע דוכני ירקות, פירות, גבינות ובשר. מעניין במיוחד היה שפע הדברים המיובשים כמו עלי לפת, גואיבות, אפרסמון, אצות נהר.
כמו כן, מוכרים שם סחלבים כירק לבישול, גבינות קשות שנראות כמו רחת לקום, עור של יאק, סוגי אורז ו... אורז קלוי (״חטיף״ טעים!).

בדרך לארוחת צהרים במסעדה בעיר עצרנו לרגע להביט בשוטר התנועה העומד רגוע ומוגן במבנה קטן, במרכז הצומת ומכווין בשלווה וב״ריקוד״ אלגנטי את התנועה. אין רמזורים בבהוטן!

משם המשכנו לסטופת הזיכרון (Memorial Chorten) הממוקמת במרכז העיר.
הסטופה נבנתה בשנת 1974 לזכר מלך בהוטן השלישי, שנפטר באופן פתאומי בשנת 1972. בכניסה לאתר יש כמה גלגלי תפילה מרשימים. כאן למדנו לראשונה שיש להקיף כל דבר קדוש משמאל! ורצוי לסובב אותם שלוש פעמים....(או 108 פעמים למהדרין...). בכניסה לאתר מבנה זכוכית ענק בתוכו מאות נרות מחמאת יאק אותם מדליקים המבקרים בתוספת תפילה או ברכה, שמטרתה הענקת אושר וצמצום סבל למי שיקר לנו. במקדש פגשנו את הלאמה של המקום, וזכינו בברכה עם סרט אדום (ממש כמו בקברי צדיקים אצלנו...). אחר כך הקפנו את הסטופה 3 פעמים (משמאל כמובן) בהליכה שקטה ומודעת. אני סובבתי ארבע פעמים תוך הצמדות לזקן שמלמל כל הדרך את מנטרת החמלה (כך נדמה לי) מלמלתי יחד איתו באותה מנגינה...(חוויה מיוחדת!).

מנטרת חמלה : "אוֹם מַאנִי פַּאדְמֶה הוּם״ מסייעת לטהר קארמה שלילית, לטפח חמלה וחוכמה, ולהוביל להארה רוחנית. מנטרה זו מיוחסת לאַוַולוֹקיטֶשוַורַה (Avalokiteśvara) - אל החמלה.

את היום סיימנו בשמורת הטאקין (Takin Preserve): שמורת טבע קטנה המאפשרת לראות את הטקין, החיה הלאומית של בהוטן. זו חיה מוזרה בעלת קרניים כמו של תאו, גוף רחב כמו ביזון, חרטום מעוגל כמו של מוס ורגליים קצרות כמו של עז. בקיצור, שילוב מוזר בין עז לבקר.
בטבע חי הטקין ביערות הררים בגבהים של 3,000-2,000 מטר מעל פני הים או יותר. הוא פעיל בשעות הבוקר והערב, וניזון מבמבוק, עלים ועשבים שונים. הטאקין נוטה לחיות בעדרים של עד 100 פרטים בקיץ ועד 20 בחורף; זכרים מבוגרים חיים לעיתים בגפם.
בנוסף, ראינו בשמורה גם אייל סמבר (Rusa unicolor) (קרוי גם אייל הודי או אייל סוסי), זהו האייל הגדול ביותר בבהוטן, רק לזכרים קרניים, הנושרות כל שנה והוא הטרף העיקרי של הנמר וטורפים אחרים.

בערב, התכנסנו למפגש שיח עם חבר אופוזיציה ומאוחר יותר נפגשנו כולנו בכיף באחד החדרים לקפה, עוגיות ושאר טובין.

3. בבוקר נסענו לביקור במכללה לשימור אומנויות מסורתיות. קבלת הפנים כללה הדלקה אישית של נר מחמאת יאק בליווי ברכה בלב לטובת הכלל....
עברנו בין הכיתות השונות: גילוף מסיכות, ציור מנדלות, ציור בצבעי אדמה, אריגה, רקמה, ועוד.
בקרנו שם במוזאון הנאה לתרבות מקומית וראינו הפקת אורז קלוי ותה חמאה עם אורז קלוי שיותר מדוייק לכנות מרק (סביר בטעם). לסיום, התנסנו בצביעת ציור לבחירתנו בצבעי אדמה...היה ממש נחמד! לקינוח, בקרנו בחנות ורכשנו מזכרות מתוצרתם.

המשכנו לביקור בבית מלאכה שמייצר נייר מקליפות עץ מקומי הקרוי דפניי, בשיטות עתיקות. ורכשנו בחנות המקומית מתעשיית המקום.
המשכנו לחנות של תוצרת מקומית (בעיקר מזון) ומשם לבית חרושת לקטורת.
סיימנו את היום בביקור בפארק ״בודהה העומד״ ובאצטדיון, שם התבוננו בהכנות לאירוע הגדול של השנה שיתרחש בין 4-11/11/25 ארוע ענק לציון יום ההולדת של המלך הרביעי, אביו של המלך החמישי המכהן כיום.

בערב, במלון, פגשנו והקשבנו להרצאה של כבוד השופט רינזין לובסאנג, שופט בכיר בבית המשפט הגבוה, שגם הצטרף אלינו לארוחת הערב, שם המשכנו בשיחה. ממנו הבנו שאחוזי הפשיעה והשחיתות ותאונות דרכים בבהוטן נמוכים יחסית למדינות אחרות בעולם (הלוואי עלינו...).

לינה (3 לילות): Thimphu Deluxe Hotel

עמק בומטאנג ופסטיבל קורג׳יי לאקאן (3 ימים) 4-6.11.25

1. בבוקר נפרדנו מטימפו , נסענו לפארו וטסנו בטיסה פנימית לבומטנאנג.
נשמע פשוט אבל לא. זו היתה חוויה מאתגרת. בערב התברר שלא יהיה מקום לכולם, אז יצאנו שלוש זוגות בשעה - 5:00 לטיסה מוקדמת. הסתבר שיש מקום רק לזוג אחד והם טסו. אנחנו חיכינו לטיסה הבאה עם יתר הקבוצה שבנתיים הצטרפה אלינו. לאחר מאמצים גדולים של קרמה המדריך, הצלחנו לעלות לטיסה של 10:30 ורק זוג אחד נשאר לטיסה מאוחרת יותר.
מסקנה- בבהוטן צפו לבלתי צפוי....
הטיסה היפה מעל נהרות, מעברי הרים ויערות היתה פיצוי נאה....
כעבור כחצי שעה נחתנו ליד העיר ג’אקאר בירת מחוז בומטאנג. והתמקמנו במלון כפרי חמוד.
עד שהזוג החסר הגיע ערכנו סיור בכפר.

אזור בומטנג כולל ארבעה עמקים: צ'ומה, צ'וקור, טנג ואורה, המשתרעים בגובה 4,000-2,600 מטר מעל פני הים. זהו הלב הבודהיסטי של בהוטאן, ויש כאן ריכוז גדול של מקדשים ומנזרים מעניינים המוקדשים לגורו רינפוצ'ה (="מאסטר יקר ערך") - המורה הנערץ שהגיע לבהוטן במאה השמינית והטמיע בה את העקרונות הרוחניים של הבודהיזם הבהוטני (בעל השפם הדקיק בפסלים שבמקדשים).

אחר ארוחת הצהרים סיירנו במבצר המקומי המרשים - מבצר ג׳אקאר, ממנו נשקף נוף מדהים של עמק בומטנאג. ממולו ניתן לצפות במבנה הנאה של בית המשפט המחוזי.
דזונג (מבצר) ג'אקאר (טירת הציפור הלבנה) נבנה במאה ה-16 . זהו מבצר בעל חומות ענקיות והיקפו מגיע לכקילומטר וחצי. המבצר שולט על מרכז בומטאנג וממוקם במיקום אסטרטגי. בעבר מילא תפקיד למטרות דתיות ומנהליות.
גם היום החצרות של הדזונג משמשות לקיום אירועים תרבותיים וטקסים מנזריים.

2. בבוקר נסענו לבית של ראש הפסטיבל (ישי…) כדי לברר את סדר הארועים.
משם נסענו למקדש קורג'יי לקהנג (Kurjey Lhakhang) שנבנה ב-1652 על המערה שבה עשה הגורו מדיטציה והותיר את טביעת גופו מאחוריו. עולי רגל מבקרים באתר זה כדי להתחבר למשמעות הרוחנית העמוקה שלו. זהו מקדש מהחשובים שבעמק וממנו הלכנו רגלית בין השדות ובתי הכפר אל מקדש נוסף מקדש ג'מביי לקהנג (Jambay Lhakhang). זהו אחד המקדשים העתיקים ביותר בבהוטן שנבנה במאה ה-7 ובעל חשיבות רוחנית רבה. זהו יעד לעולי רגל ותיירים בזכות המבנים העתיקים והממצאים הקדושים שבו. פרסומו נובע מהיותו מקום התרחשותו של פסטיבל ג'מביי לקהנג דרופ, יוצא הדופן, המתרחש פעם בשנה בסתיו בליל ירח מלא. זהו פסטיבל מרהיב המתחיל בשעות הלילה עם תפילות בודהיסטיות, ריקודים והמחזת סיפורים מהמיתולוגיה הבהוטנית, טיהור אש ברחבי המקדש, וממשיך עם טקס בו העוברים מקומיים בריצה דרך שער בוער. בדרך ראינו את ההכנות לשער האש שידלק בלילה.

משם חזרנו ברגל לבית מנהל הפסטיבל וצפינו בהכנות ובחזרות לקראת טקס הפתיחה וצעדנו איתם בתערוכה ססגונית עם כלי נגינה מסורתיים וברכות עד למקדש ג׳אמביי.

צהרים אכלנו במלון הסמוך בו גם בילנו בלילה כשחיכינו לריקודים.

המשכנו למוזיאון ארמון וואנגדוצ׳ולינג (Wangduechhoeling Palace Museum and Cultural Center). ארמון וואנגדואצ'ולינג הינו מקום הולדתה של המלוכה בבהוטן. (וואנגדו = "ניצחון", וצ'ולינג ="מקום עשיר בבודהיזם").
הארמון נבנה בשנת 1858 על ידי גונגסה ג'יגמה נמגייל, אביו של מלך בהוטן הראשון וגיבור לאומי שאיחד את המדינה והכשיר את הבמה להקמת המלוכה של וואנגצ'וק. הארמון נבנה באתר בו ניצח נמגייל את אחד מניצחונותיו המרכזיים נגד מושל חזק ממחוז אחר.
הכתרת המלך הראשון בשושלת ואנגצ’וק, בשנת 1907 הפכה את בהוטן למונרכיה.
הארמון היה מרכז השלטון עד ימיו של המלך השלישי אך לאחר מות אביו עבר לטימפו.
הארמון עבר שיקום וכיום משמש כמוזאון ומרכז לתרבות, רוחניות, אומנות והיסטוריה בהוטנית. במקום יש תצוגה של חפצים ודמויות היסטוריות.

חזרנו למלון למנוחה, ובשעה 20:00 , עם ירח מלא מעלינו, חזרנו למקדש ג׳אמביי. לאחר שעתיים של ציפיה בקור, החל מופע האש המרגש. שטף של המון העובר מתחת לשער בוער, כדי להיטהר משליליות. עזרתי עוז ורצתי גם אני 3 פעמים !!! מתחת לשער הבוער (קצת מפחיד אבל כנראה הקור היה הכוח המדרבן). בכל מקרה חזרתי לקבוצה ״טהורה משליליות״....
עברנו למלון הסמוך למנוחה ולתה חם ומאוחר יותר שבנו לצפות בריקודי המסכות המסורתיים וב”ריקוד הערומים”, שנועד לערער דפוסי תודעה מקובעים או שיפוטיים.
בסיום, חזרנו עייפים וקפואים למלון לשנת הלילה.

לינה: Yozerling Lodge (שני לילות).

טרונגסה (יומיים) 6-8.11.25

1. לאחר ארוחת בוקר חזרנו למקדש ג’אמביי לאקאן, ליום השני של הפסטיבל. צפינו בריקודי הנזירים בתלבושות ומסכות מיתולוגיות בנסיון להבין משהו מהצעדים החוזרים ומשתובבות הליצנים הבודהיסטיים. הקשבנו לכלי המוסיקה המסורתיים: קרן, תופים, מצילתיים, חצוצרות וחלילים. רוב הקהל היה בחוץ כך שאפשר היה לבקר גם בתוך המקדש המרשים ובבזאר הסיני (״שוק הכרמל״).
אחרי ארוחת הצהרים במלון הסמוך, נסענו מערבה, לעיר טרונגסה.

בדרך טיפסנו ל Kiki La Pass עם שלל דגלים ונוף של יער מחטני.
בהמשך הדרך, בעמק צ’ומאי, יצאנו להליכה רגלית קצרה לכפר פראקאר (Prakhar), במחוז בומטאנג. שם צפינו בהכנות של עוד פסטיבל מקומי קטן. יש במקום מקדש קדום מהמאה ה-16 וריקוד הנזירים האופייני למקום, התקבל באונסקו לשימור תרבות. לשמחתנו והפתעתנו התקבלנו שם בקבלת פנים לבבית מאוד והרקדנים הנזירים היו הרבה יותר מקצועיים ממה שראינו בבוקר. שיטוט בבית המגורים של הנזירים חשף את החיים הפשוטים מאוד שלהם. יחד עם זאת לחלקם יש טלפון נייד....!

המשכנו במעלה הכביש עד למעבר יוטונגלה, בגובה 3400 מטר. גם הוא מסומן בשפע דגלי תפילה ונוף מרשים של יער מחטני. בהרים הגבוהים באירופה בגובה כזה, כבר לא רואים עצים, גם לא מחטניים. כנראה בגלל שהם רחוקים יותר מקו המשווה על המשתמע מכך.
המשכנו בירידה בכביש מתפתל כשיער עצי המחט וצמחי רודודנדרום מציצים מבעד לערפל הסמיך ויוצרים נוף מסתורי המשתלב יפה עם הסיפורים על כוחותיו האגדיים של גורו רינפוצ׳ה.
הגענו למלון בעיר טרונגסה.

בערב שיחת סיכום מחצית עם נמרוד המדריך הישראלי במגדל המלון.

2. בבוקר נסענו למוזאון הלאומי בעיר טרונגסה הממוקם במגדל של מבצר טרונגסה ששמר על העיר. המבצר נבנה בשנת 1648 על ידי שבדרונג נוואנג נמגיאל (״אבו זקן״) - מנהיג רוחני וצבאי שהיגר לבהוטן מטיבט, איחד את כל חלקי בהוטן ובידל אותה מטיבט על ידי הנהגת לבוש מסורתי, אדריכלות ייחודית וטקסים דתיים. כמו כן הקים מערך מבצרים (דזונגים) בעלי מבנה מיוחד המורכב מחומות חיצוניות גבוהות מסביב למתחם בעל חצרות, מקדשים, משרדים ומגורי נזירים - סוג של מבצר+מנזר.
מודל שלטוני זה של סמכות אזרחית לצד סמכות רוחנית, מבטא את ההפרדה בין דת למדינה המאפיין גם היום את הממלכה המודרנית.
מודל זה מונצח בדגל של בהוטן המחולק לשניים באלכסון: החלק העליון צהוב - מייצג את המלוכה, והחלק התחתון כתום, מייצג את הדת. הדרקון שבדגל הוא השם "ארץ הדרקון" שנתן לה שבדרונג וצבעו הלבן מסמל טוהר.

המוזיאון מעניין ומשקף את האומנות הדתית של בהוטן.

ארוחת צהרים אכלנו במקום נחמד מאוד. בגן עם מפל נחמד ואוכל טעים.
Willing Waterfall Cafe

משם נסענו למכללה לתרבות ושפות ונפגשנו עם נשיא המכללה - לופן לונגטן. הוא דיבר על האושר וענה לשאלותנו בעניין המכללה, אולם לא נראה שהמקום פעיל במיוחד. עובדה המעוררת דאגה לגבי עתיד התרבות המסורתית של בהוטן.

אחרי ארוחת הערב קיימנו קבלת שבת בחדר המגדל של המלון.

לינה: Yangkkhil Resot (שני לילות)

עמק פובג'יקה 8-9.11.25

לאחר ארוחת בוקר יצאנו מטרונגסה מערבה.
עצרנו ליד סטופה בסגנון נפאלי צ’נדבג’י צ’ורטן (Chendebji Chorten).
צ’נדבג’י צ’ורטן הוא נקודת ציון בולטת לצד הכביש הראשי בין מערב בהוטן ומזרחה, כ-40 קילומטר מערבית לעיר טרונגסה. המבנה תוכנן על-פי סגנון סטופות נפאליות, עם כיפה שמעליה מגדל ריבועי, שעליו מצוירות עיניים שמשקיפות לארבעה כיוונים. האדריכלות של צ’נדבג’י צ’ורטן מזכירה את סטופת בודהאנאט המפורסמת שבקטמנדו, בירת נפאל. הצ’ורטן נבנה במאה ה-18 כדי “להכניע” ישות דמונית רעה ששכנה במקום.
ליד הסטופה ממוקם בית ספר לנזירים בניהם צעירים מאוד. התבוננו בהכננה שלהם לחגיגות, חלקנו סוכריות לצעירים וזכינו מהם בשיר נחמד...

המשכנו אל מעבר ההרים פלאלה ובדרך ראינו כפר עם מכלאות ליאקים וגם קופים (כנראה מקוק רזוס).
המשכנו לכיוון העיירה גאנגטיי, אליה הגענו בטיול רגלי קצר המתחיל בירידה לעמק פובג’יקה, “עמק העגורים שחורי הצוואר”.
בדרך ראינו שיחי רודונדנדרום וגם את שיח הדפניי בוֹלואה (Daphne bholua) - משמש לייצור נייר מסורתי מקליפת הגזע. צמח זה גדל בגבהים של 1,700–3,500 מטר בהרי ההימלאיה וברכסי ההרים הסמוכים, מנפאל ועד דרום סין. למרות שכל חלקי הצמח נחשבים רעילים, הקליפה והשורשים משמשים ברפואה המסורתית בנפאל לטיפול בחום.

חלק מהדרך הלכנו ללא דיבור בהליכת מיינדפולנס.

בתצפית על העמק ראינו (בקושי) במרחק רב, כתשעה עגורים שחורי צוואר מסתובבים בשדה אורז - מאופיינים בהתנהגות חיפוש מזון בקבוצות קטנות כ-75% מזמנם, כשאחד הפרטים משמש כ"זקיף".
הם ניזונים מפקעות גומאיים, שורשים, וחסרי חוליות. בשדות ניזונים גם מדגניים, תפוחי אדמה, גזר ולפת. עגור זה הנקרא גם "עגור טיבטי" הוא מין של עגור בגודל בינוני, המאופיין בראש וצוואר שחורים, ראש שחור, נקודת כתר אדומה, וכתם עור לבן מאחורי העין.
עגור שחור צוואר מצוי באסיה. בסין, הודו ובהוטן הוא עוף מוגן, אבל בגלל אובדן בתי הגידול שלו
הוא מסווג כמין פגיע על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN).

בסמוך לעיירה פגשנו חבורת נערים ונערות עליזים מהכפר וזכינו לשיר וריקוד מיוחד עבורנו.

לינה: Himalayan hotel - Gangtey Pinewood Resot (לילה אחד) הצופה אל העמק

עמק פונאקה 9-10.11.25

1. עם בוקר עזבנו את עמק פובג’יקה לכיוון עמק פונאקה. בהתחלה עצרנו לתצפית אל עבר מנזר גאנגטיי ומשם למעבר ההרים לאוואלה. שם עצרנו לפשפש בדוכנים לתוצרת מקומית מצמר יאקים. יצאתי עם רכוש חדש: צעיף סגול נעים שהיה שימושי מאוד בהמשך.
המשכנו בנסיעה בין קירות סלע יפים ונוף מרשים. עם הירידה לעמק, התחלפה הצמחיה ליער מעורב מחטני ורחבי עלים.
בהמשך עברנו ליד הכפר רינצ’נגאנג המיועד להפוך למוזיאון חי. הכפר נבנה לפועלים שבנו את המבצר והסכר. צפינו במבצר וואנגדי הציורי, בעמק פונאקה ועצרנו להתבונן במשחק קליעה למטרה עם דארטים (חיצים קצרים). המשחק נקרא בבהוטנית קורו. לאחר כל קליעה במטרה פוצחת הקבוצה הקולעת בריקוד עליז. אחד הגברברים שלנו ניסה את כוחו בזריקה למטרה אך החץ שלו נחת לאכזבתנו, כבר במחצית הדרך. בריקוד לא זכינו.....

את ארוחת הצהרים הפעם אכלנו במסעדה מוזאון הנקראת Ku-Kham House. מקום יפה עם תצוגה של חפצים בוטנים עתיקים וחנות למכירת מנדלות וכדומה.

בהמשך בקרנו במקדש צ’ימי לאקאן, שנבנה בשנת 1499 לזכר המורה הבודהיסטי דרוקפה קונלי (1529-1455) שלמעשה הקים שם קודם צ׳ורטן קטן.
לאמה קואנלי הכניע שד שהתגורר במעבר ההרים דוצ'ולה והטיל אימה על כל מי שעבר שם. קונלי, בעזרת "ברק החוכמה הקסום" שלו, הפך אותו לכלב ולכד אותו בסלע, במיקום הסמוך למקום בו עומד הצ'ורטן כיום (מכאן שם המקדש: צי=כלב).
קונלי הידוע גם כ״משוגע האלוהי״, התריס נגד נורמות, קרא תיגר על חשיבה נוקשה, העניק את חוכמתו באמצעות שירה והומור וכנראה גם אהב נשים...
המקדש הוא מקדש הפוריות ומהווה מוקד משיכה לזוגות חשוכי ילדים המגיעים לקבל ברכה ללידה באמצעות נשיאת פאלוס ענק ומעוטר מעץ.
אחרי ביקור במקדש, סיירנו בין בתים וחנויות ציוריות של הכפר לובסה. המקדש והחנויות שסביבו עמוסים בפסלי פאלוס בגדלים וצבעים שונים. הפאלוס מהווה בתרבות הבהוטנית סמל לפוריות והגנה מפני עין הרע ומחשבות שליליות. כמו כן, המקום מעוטר בשדות האורז קצורים עם ערמות הקש. בהמשך ראינו גם קציר של שדה אורז. את הגבעולים הקצורים מניחים בצד ליבוש.

עלינו לרכב ונסענו למלון

2. היום הקדמנו לצאת בחצי שעה, ונסענו (כשעה) לאורך נהר פונאקה לכיוון מקדש קאמסום יוליי (Khamsum Yulley). זהו מקדש שנבנה על ידי המלכה האם - אשי טשרינג יאנגדון וואנגצ'וק, אשתו של המלך הרביעי שהתחתן עם ארבע אחיות!!!
המקדש נפתח בשנת 2004 ומטרתו: הגנה על בהוטן מפני כוחות שליליים וקידום שלום והרמוניה.
המקדש ממוקם על גבעה המשקיפה על עמק פונאקה והעליה אליו (בנחת) עורכת כשעה במסלול מקסים. תחילה עברנו גשר תלוי מעל הנחל, והתחלנו להעפיל דרך שדות אורז, וירקות כמו: ברוקולי שעועית ועצי גואיבה. לפני העליה החדה יותר יש תא שירותים ומקלות הליכה מעץ להשכרה.

המקדש בנוי כצ'ורטן (סטופה) בן ארבע קומות עם חזית חיצונית בצורת פגודה. פנים המקדש מאופיין בארכיטקטורה בהוטנית מסורתית, תבליטים ופסלים מורכבים המבוססים על כתבי קודש.
בקומה הראשונה מקבל את פניכם בזעם רב-ממדיים וג'רקילאיה, האל המגן הזועם ביותר, המייצג את השמדת כוחות הרשע. זהו פסל ענקי הממלא את כל החדר ובאמת מפחיד!
בקומה השניה פסל אל זועם נוסף, פחות גדול ומורכב, אך עדיין עוצמתי ומפחיד. בקומה השלישית, נמצא האל הזועם השלישי, קצת יותר ״סימפטי״, עם בת זוגו האוחזת במותניו וממתנת את זעמו. יחד הם מסמלים אחדות ועוצמה.
הקומה הרביעית- קומת הגג של המקדש, כוללת פסל זהב של בודהה שאקיאמוני וממנה נשקף נוף פנורמי עוצר נשימה של העמק והשדות שמסביב.

קיבלנו תיאבון וירדנו לפקניק (״קיטרינג״) צהרים על גדת הנהר.

בהמשך ביקרנו במבצר ומקדש פונאקה (Punakha Dzong). מגיעים אליו באמצעות גשר נאה הבנוי מעל הנחל. זהו הדזונג (מבצר) השני הוותיק והמלכותי ביותר בבהוטן שנבנה בהוראת נגוואנג נמגיאל = שבדרונג רינפוצ'ה (הלאמה המזוקן). לפי האגדה, המבנה נבנה ללא תוכניות בעקבות חלום חזוני שחלם האדריכל בהשראת רינפוצ׳ה. בניית הדזונג החלה בשנת 1637 והושלמה בשנת 1638 במהלך תקופה זו, נגוואנג נמגיאל הפך למנהיג הראשון של בהוטן מאוחדת, בעקבות מאמציו המתואמים לאחד את המדינה ליחידה אחת. זהו אחד מ-16 המבצרים שנבנו על ידי שבדרונג בתקופת שלטונו בין השנים 1594 ל-1651. המבצר נמצא על צוק בין נהרות פו ומו . הביצורים שנבנו בו כדי להגן עליו מפני התקפות אויב, מורכבים מגרם מדרגות עץ תלול ודלת עץ כבדה הסגורה בלילה.
שבדרונג גם הקים מסדר נזירים עם 600 נזירים והוא התגורר כאן עד מותו.
פונקה שנוסדה בשנת 1577, הייתה בעבר בירת בהוטן לכן במקדש שבמבצר פונקה הומלכו מלכי בהוטן.

משם נסענו לביקור בבית ספר לנזירים - Phochhu Dumra Central Monastic School – Punakha
בית ספר זה מהווה גם בית וחינוך לילדים, בגילאי 9 ומעלה שרבים מהם מגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך. הילדים מגיעים מבחירה או שנבחרו ונשלחו ממשפחתם. התלמידים מקבלים 8 שנות חינוך בודהיסטי, הכולל לימוד טקסטים, הדרכה בטקסים, ריקודי מסכות, כלי נגינה מסורתיים ועוד. עם סיום לימודיהם, הם משובצים במנזרים אחרים או להמשיך בלימודים נוספים. סדר היום שלהם קשוח ומתחיל מוקדם בבוקר עד הערב עם הפסקות קצרות. הסתובבנו בין הכיתות וראינו בעיקר שינון של טקסט כתוב....

משם המשכנו לגשר התלוי של פונקה. זה הגשר התלוי הארוך ביותר בבהוטן (אורכו 180 מטר). הגשר העתיק, נבנה בשנת 1637, כאשר פונאקה הייתה בתקופת תפארתה כעיר הבירה של בהוטן. גשר התלוי מעוטר בדגלי תפילה בודהיסטיים צבעוניים וניתן ליהנות מנופו המרהיב של נהר פו והעמק.
הגשר בטוח אבל ברוחות חזקות וכהולכים עליו הרבה אנשים הוא מתנדנד!!! אז זה די מפחיד לבעלי פחד גבהיים (כמוני...). בצד השני יש חנויות קטנות כך שניתן להמתיק את הרגע. הדרך חזרה תמיד ״קצרה״ יותר ופחות מפחידה (עניין של הרגל ונסיון...).

את היום העמוס והכיפי הזה סיימנו בארוחת ערב מחוץ למלון, במסעדת מרנגמה. זו מסעדה מיוחדת, מעוצבת, נעימה וטעימה, הכל מעשה ידיו של בעל המקום. מומלץ מאוד.
קישור לאתר: https://wanderlog.com/place/de...

לינה River velly hotel (שני לילות) הצופה על עמק פונאקה.

בחזרה לטימפו 11.11.25

בבוקר עזבנו את פונקה לכיוון טימפו.
לאחר כשעתיים נסיעה, על הכביש הראשי בין טימפו לעמק פונאקה נמצא מעבר דוצ׳ולה (Dochula Pass). (זוכרים את השד שהפריע למעבר והוכרע על ידי לאמה קואנלי? - ראו מקדש צ’ימי לאקאן).
זהו אחד האתרים המצולמים ביותר בבהוטן ובו מקבץ מרהיב של 108 סטופות. האתר נבנה לרגל ניצחונו של המלך הרביעי וצבאו כנגד פולשים מהודו לדרום בהוטן (בקרב שהתקיים ב- 2003), וכאתר זיכרון לחיילים הבהוטניים שנהרגו בסכסוך. הנופים הפנורמיים של ההרים שמסביב, ורכס הרי הימלאיה בקו אופק, הופכים את המקום למרשים במיוחד. בראש ההר הוקם מקדש שהוא יד לבנים.

כאן עצרנו לחילוץ עצמות בין הסטופות לכוס קפה

לאחר כשעה נסיעה נוספת במורד הדרך, פסל בודהה היושב, הנשקף ממרומי ההר ומבצר סימטוקה הנישא על הגבעות, הם הסימנים שהגענו לטימפו.
Simtokha Dzong, הוא המבצר העתיק ביותר של בהוטן. שבדרונג נגאוואנג נמגיאל, המאחד של בהוטן, בנה את המצודה בשנת 1629. המבצר הממוקם אסטרטגית על גבעה המשקיפה על עמק טימפו, שימש כמעוז חיוני מפני איומים פוטנציאליים.
עם ההגעה לעיר עצרנו על גבעה ממול האצטדיון וראינו את ההמון הרב שם מקשיב לדברי המלך.
היום, 11 בנובמבר הוא יום מיוחד. זהו חג לאומי בטימפו, ובכל בהוטן, “יום ירידתו של בודהה”.
המסורת מספרת כי בודהה שהה שלושה חודשים בעולמות השמימיים, כדי ללמד את אמו, שנפטרה לאחר לידתו, ונולדה מחדש במימד הגבוה. על-פי המסורת, היה זה אקט נדיר של הכרת תודה מצידו של הבודהה, שרצה להביע הוקרה לאם שלא זכתה להכיר את תורתו.
זהו גם יום הולדת 70 למלך הרביעי. בנוסף זה היום האחרון לשבועיים של תפילה לשלום עולמי בהשתתפות נזירים ואורחים מהעולם, כולל הגעת ראש ממשלת הודו. בקיצור, שמחחחח!

משם המשכנו למלון טימפו דלוקס לארוחת צהריים במלון וצפיה בטלויזיה על הארועים.

לאחר מנוחה של כחצי שעה ונסיעה איטית בעיר, בעקבות עומס תנועה של מכוניות ואנשים עם סיום הטכס באצטדיון, יצאנו לשוטט בין דוכני הרחוב לקניית מזכרות.
התוצאה: נשים מאושרות וגברים עגמומיים עם חבילות…

בערב יצאנו לארוחת ערב חגיגית עם נמרוד שהוזמן (ובזכותו גם אנחנו) על ידי ידידו, דאשו לאטו שהיה חבר פרלמנט, וכיום מנהל את המרכז לאושר לאומי גולמי בטימפו.
ארוחת הערב החגיגית נערכה לרגל יום הולדתו של המלך הרביע מטעם המרכז לאושר לאומי.
היה זה ערב מעניין בו נפגשנו עם אנשים נוספים מספרד, אוסטרליה. הארוחה היתה טעימה מאוד ולוותה בהופעת רקדנים ושירים מסורתיים. בקיצור, סיום מיוחד לטיול בבהוטן....

לינה: Thimphu Deluxe Hotel (לילה אחד).

פארו וקן הנמרה 12-14.11.25

1. מטימפו לפארו
חסימת הכבישים בעקבות סיום החגיגות ועזיבת המלך וראש ממשלת הודו, גרמו לנו להשאר בטימפו עד הצהרים. לכן, בבוקר עלינו למקדש ואנגדיצ’ה (Wangditse Lhakhang), בו שוכנת האלה שמגוננת על בהוטן.

היום, 12 בנובמבר נחשב בבהוטן יום טוב (לא הבנתי כיצד זה נקבע...). לכן, לאחר טיפוס קל (״שלוש קומות פלוס״) הדלקנו קטורת ופרסנו שורת ארוכה של דגלים.
המשכנו בהליכה שקטה (כשעה) לתוך היער עד לרחבת מקדש האלה.
מקדש ואנגדיצ’ה הינו מקדש שהוקם ב- 1715 אחד הראשונים בהוטן.

מהמקדש נשקף נוף מרשים של עמק טימפו וניתן לזהות גם את מבצר טשצ'הו (Tashichho Dzong). הממוקם בשולי העיר הבירה תימפו, על גדות נהר ה-וואנג צ'ו. זהו מבצר ומנזר ששימש כמרכז השלטון של בוטאן, ומשמש גם כמקום מושבו של המלך וגם משרדים ממשלתיים ודתיים. המבנה המקורי הוקם במאה ה-13, אך נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים לאורך ההיסטוריה. הגרסה הנוכחית של המבנה נבנתה מחדש בשנת 1952 על ידי המלך השלישי.

אחר הליכה חזרה באותה דרך , ירדנו לעיר עם האוטובוס לארוחת צהרים במסעדה מקומית (Zombala ).
אכלנו מומו צמחוני ובשרי מטוגן ומבושל ושתינו לסי מתקתק. היה טעים!

עזבנו את טימפו לכיוון פארו ובדרך עצרנו לביקור במנזר לנזירות. ראינו אותן לומדות, את חדריהן האישיים והצטרפנו אליהן לרבע שעה תפילה במקדש הקטן שלהן . המיוחד עבורי במקדש קטן זה היו פסלוני הטארות במופעים השונים (יש 21 ), כשבמרכז הטרה הירוקה - אחת הדמויות האהובות והנפוצות ביותר בבודהיזם הטיבטי והבהוטני. היא מגלמת חמלה פעילה, הגנה מהירה, ואומץ הפועל־מיידית. טארה ירוקה מייצגת את הפן האקטיבי של החוכמה הנשית.
אחת הנזירות לימדה אותנו את המנטרה של הטארה הירוקה: ״Om Tare Tuttare Ture Soha״
זוהי תפילה לאלה טארה הירוקה ולבקש את הגנתה מפני פחד, סבל ומכשולים.
בקיצור, מכל הדמויות הבהוטניות, זו הדמות שאימצתי....

2. ״יום הנמר....״
אחרי השכמה מוקדמת יצאנו למסלול העפלה למנזר “קן הנמר” (Paro Taktsang). המנזר נחשב לאחד מהמדהימים בעולם, ואמור להיכנס לרשימת אתרי המופת של אונסקו.
את המסלול העולה אפשר לחלק לשלושה חלקים ונמשך כ-3 שעות.
השלב הראשון מהחניה לקפיטרה - כשעה, עשינו רובנו עם פרדות באשמורת הראשונה של הבוקר.
היה כיף גדול! מומלץ בגילנו כדי שומר כוחות להמשך. המחיר לאדם הוא 1500 נְגוּלטרוּם הבהוטני (BTN). ומי שמשקלו מעל 80 קילו יחוייב לשלם עבור שתי פרדות.
השלב השני - עליה חדה עד נקודות התצפית למנזר.
שלב שלישי ירידה ועליה במדרגות עד למנזר.
(תיאור מפורט ראו באתר של נמרוד שיינמן).

המסלול המקסים עובר ביער עם שפע של ציפורים ומדי פעם ניתן להשקיף על העמק מתחת.

המנזר שנבנה בסוף המאה ה-17 מורכב למעשה מארבעה מקדשים עיקריים ומספר בתי מגורים. לכל אחד מהם מגיעים עם עוד מדרגות....כל הקומפלקס הזה הוקם סביב מערה שבה גורו רינפושה (המייסד) עשה מדיטציה במשך 3 שנים, 3 חודשים, 3 ימים ו-3 שעות. לפי המיתולוגיה הבהוטנית, גורו רינפושה הגיע לכאן במאה השמינית מבומטאנג לאחר שהכניע את השדים, כשהוא רכוב על גבה של נמרה מעופפת (אחת מתלמידותיו שהפכה את עצמה לנמרה).
האתר הפך למקום עליה לרגל לבהוטנים המאמינים ש”חייבים” לבקר בו לפחות פעם אחת בחיים. חושבת שזה נכון גם לתיירים.... הדרך להארה כוללת מאמץ, אמונה, התגברות על פחדים ומכשולים פנימיים. יש משהו בטיפוס לכאן לגובה מעל 3100 מ׳, שמהדהד על הגוף שלך את האגדה על הגורו הזה....

לאחר הסיור באתר חזרנו את כל הדרך חזרה, שוב כשלוש שעות.

משם חזרנו לפארו לארוחת צהרים. אחר כך, היה מי שיצאה לקניות אחרונות בחנויות הרחוב, אחרים חזרו למלון למנוחה ולמסג׳ מפנק (מומלץ מאוד לאחר יום כזה...).

לאחר ארוחת הערב האחרונה שלנו בבהוטן, נפגשנו לשיחה סיכום.

לינה: מלון Reema resort בפארו (שני לילות)

לסיכום

יום שישי, 14 בנובמבר נפרדנו מבהוטן. נסענו לטרמינל פארו, ועלינו לטיסת הבוקר שעברה בצפון הודו לצורך תדלוק ומשם לדובאי. מדובאי בטיסת המשך ישירה לישראל.

אט אט מחלחלים להם כל החוויות שעברנו - הנחיתה המיוחדת בפארו, האסתטיקה המיוחדת של הבתים והבגדים, דגלי התפילה המתנופפים בכל מקום, הדזונגים, האמנים, הסטופות הגדושות בפסלים, ״עניבות״ צבעוניות וציורי קיר עם סמלי הטוב וסיפור ההרמוניה של הפיל וחבורתו...

השילוב המופלא של טבע שופע, תרבות רוחנית עשירה באגדות וסיפורים מסורתיים, מורשת הקדוש המשוגע , הפשטות ונועם ההליכות של המקומיים, מעוררים את המחשבה וההקשבה לעצמך ולתרבות ממנה אתה בא. וגם מעלים הרהורים ושאלות.

בהוטן משרה רוגע ויחד עם זאת היא גם ארץ מלאה ניגודים.

אין פרסומות או שלטי חוצות (כדי למנוע צרכנות יתר?), אבל בכל פינה תראו פוסטרים או שלטי חוצות ענקיים של המלך לבדו או בליווי משפחתו.

בהוטן נקיה, אבל בכל פינה, על גבעות, גשרים, עצים וגגות מנזרים, מתנופפים דגלי התפילה, חלקם לבנים, חלקם צבעוניים, כולם מלאי כוונה. הדגלים דוהים עם הזמן, אבל הברכות? הן נשארות לנצח!

קרמה המדריך סיפר שלא חוגגים אצלם ימי הולדת אבל חנוכת בית חוגגים ובגדול.
ובכלל, הבהוטנים אוהבים לחגוג ולשמוח. למעשה אין חודש שאין בו פסטיבל או חגיגה.
אז מתי עובדים???

לבהוטן לא רק יופי טבעי של הרים גבוהים ויערות, אלא גם אסתטיקה אנושית הבאה לידי ביטוי בבתים המצוירים, המקדשים עם אוצרות אומנות עשויות בדייקנות ותשומת לב מיוחדת. הלבוש, הגילופים, התמונות והפסלים השומרים בנאמנות על המסורת, חוזרים על עצמם. אז האם יש מקום גם ליצירתיות אישית?

בהוטן נשמרה מנותקת ומבודדת כמעט לחלוטין משאר העולם עד שנות השבעים, עם עלייתו לשלטון של המלך השלישי, שהבין את החשיבות של יחסים בינלאומיים ונחשב ל”אבי בהוטן המודרנית”.
עד שנות ה-60 לא היו בבהוטן כבישים, מכוניות, טלפון, חשמל, ומערך דואר לכן ממש מפתיע לגלות שכיום, יש כבר חשמל ואנטרנט בכל מקום כולל במקומות קדושים, גבוהים ומרוחקים.

יש הפרדה בין דת למדינה אבל ערכי הדת הבודהיסטית כמו: חמלה, כבוד, ענווה, משתלבים בתרבות, במסורת ובהתנהלות החיים היומיומית כולל באימוץ מדד האושר הלאומי על ידי המלך הרביעי. בהוטן שמה דגש על האושר הקולקטיבי, וחותרת לממש אותו בארבעה רבדים: רווחה אישית וקהילתית, קיימות אקולוגית סביבתית, משילות מיטבית, ושימור מורשת תרבותית.

לכן, קשה להפרד מבהוטן מבלי להרהר ולחשוש גם לעתידה.
הפתיחות לעולם המודרני ותהליך העיור המוגבר בה, מציבים אתגרים רציניים ועלולים לכרסם בערכים, באורח החיים המסורתי ובזהות התרבותית הייחודית של בהוטן.
בנוסף, מיקומה של בהוטן בהרי ההימלאיה חושף אותה ביתר שאת לשינויי האקלים הגלובליים ועלול לפגוע קשות במשאבי המים והתשתיות שלה, ההכרחיים לחקלאות עליה היא מתבססת.

מה שנותר זה לקוות שהמלך וממשלתו יתמידו במטרות, ידעו להתגבר על האתגרים הללו.
אם יצליחו, מבהוטן תצא תורה???.

טיפים

• כדאי להצטייד בסוכריות לחלוקה לילדים
• כמה משפטים לתקשורית (בתקווה שאני מדייקת עם האותיות בעברית): 1. קוזו ז׳אן פו = שלום בתשובה עונים: קוזו ז׳אן פו לה. 2. טאשי דיליי = להתראות. 3. טובה דיליי = בוקר טוב 4. קדים צ׳ה = תודה רבה
• אין לצלם בתוך המקדשים!

קישורים חיצוניים

• האתר של ד״ר נמרוד שיינמן