קייטנה במון בלאן
סיבוב כיף בכמה מסלולים יפים ומעט מאתגרים סביב המון בלאן מצידו הצרפתי והאיטלקי
| תאריך הטיול | July 2025 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
| עונה מומלצת | אביב קיץוסתיו |
טיול שחרור
בקיץ של 2019 יצאתי עם ט' בני ונ' חברו הטוב שהיו ערב הגיוס לצה"ל, לאיטליה לטפס על המטרהורן. במחצית הטיפוס בבקתת קארלי בגובה 3850 מ' קיבלנו התראת מזג אוויר חמורה שגרמה לנו לחזור עם הרבה חוויות אבל בלי פסגה ולי לבזבז עוד הרבה זמן וכסף על נסיונות נוספים שלא צלחו במהלך השנים הבאות…
שש שנים אחר הדברים האלו הילדודס התבגרו, ט' הספיק לעשות צבא של שש שנים, לעשות דברים מטורפים ולראות דברים קשים מאוד אבל הנה אנחנו שוב באיטליה ט' ואני (נ' התנקנק ולא בא), טיול אחרי צבא. שוב בדרך למטרהורן ושוב הדברים לא מסתדרים ואין מקום בבקתה…
אבל לנו יש כבר טיסה לז'נווה, ניסע, נעשה לעצמנו קיטנה במון בלאן. יהיה כיף.
מכורים ללבן
מטרהורן או לא מטרהורן, קצת שלג וטיפוס אלפיני צריך להרגיש, והנה אנחנו מוצאים את עצמנו בעמק שאמוני, תחת המון בלאן, צועדים ביער העבות בדרך לתחנת הרכבל המטורף שעולה לאיגל דה מידי (Aiguille du midi ) מצודת אבן אדירה שנבנתה על צוק מעל שאמוני ואתר תיירות שוקק. הדרך היפה מתפתלת ביער מהעמק בגובה 1000 מ' עד piton centeral תחנת הביניים של הרכבל בגובה 2300 מ'. העלייה ברכבל לא זולה אבל זו באמת חוויה, המעלית דוהרת מלאה עד אפס מקום בלי שום עמוד תמיכה לגובה של 3800 מ'. עמק שאמוני נראה תוך רגעים ספורים כמו מיניאטורה של בתים ויערות ולעינינו מתגלים קרחוני הענק שמקיפים את ההר.
חוץ מאתר תיירות לדודים גנריים מכל הסוגים, איגל דה מידי הוא גם נקודת פתיחה נהדרת לטיפוסים באזור הקרחוני של המון בלאן. אנחנו חובשים קסדות ורתמות נועלים את הקרמפונים, מוציאים גרזיני שלג ונרתמים זה לזה. היציאה ממתחם איגל דה מידי אל מישורי השלג היא דיסוננס מוחלט לרוגע המפונפן של המתחם: מכוך קטן בשולי המתחם, חסום בשער שעליו צריך לעבור בדילוג צונחת בתלילות סכין קרח צרה ותלולה שתהומות אבן ושלג משני צידיה.
מלכות ההרים.
תנועה של יותר מאדם אחד על הסכין מסוכנת ומסובכת ובגלל שיש מטפסים רבים וחלקם לא מנוסים נוצרים לפעמים פקקים.
השלג יציב וטוב ועד מהרה אנחנו מקבלים ביטחון, כל צעד חשוב, הנחת רגל ונעיצת גרזן אבל העסק רץ ואחרי כמה מאות מטרים תלולים אנחנו צועדים בעמק הלבן, vallee blanech בדרך לבקתת קוסמיק rifuge cosmiques שניצבת על צוק אבן בלב העמק, מחופה בלוחות מתכת שחורים ועתידנית למראה.
זו בקתה נהדרת שנותנת הרגשה ביתית ונעימה למרות שהיא עסוקה ועמוסה במטיילים שרובם מבקשים לטפס לפסגת המון בלאן. את המטפסים משכנים בחדרי הdorms הרבים לפי שעות הקימה וכך משכימי הקום לא מטרידים את העצלנים.
הזריחה מהבקתה יפה מאוד, קו האופק נצבע בגוונים של צהוב וכתום וממנו פורצות שיני פסגות מחודדות.
לנו אין מספיק ציוד ולכן למחרת אנחנו מסתפקים בהליכה ל point la chenal וtriangle du takul צמד מצוקי אבן שפורצים מהשלג במרכז העמק ואתגרי טיפוס למתחילים בקרבת הבקתה. לא מסובך אבל כיפי ומלהיב וההליכה בעמק המושלג מעט סוחטת בגלל הגובה אבל נותנת תחושה חלומית. עוד כמה קבוצות מטיילים משוטטות בעמק נראות כנקודות זעירות ושקט אלוהי
אחרי הסנפה של כמה שעות שלג ואלפיניזם אנחנו צועדים חזרה בשלוחות השלג התלולות אל איגל דה מידי ואל המעלית שמורידה אותנו לתחנת הביניים, ארוחת צהריים בבקתת plan de la aiguele ו1200 מ' ירידה ביער חזרה לשאמוני.
נעשה פראטה?
לעניין הזה של מסלולי הפראטה בהם עולים או יורדים רתומים ומאובטחים לכבל פלדה יש פוטנציאל נפלא אבל המסלולים הסמוכים לשאמוני נראים ונשמעים קצת כמו אטרקציות גנריות לתיירים. ידידינו הסודי, הצ'ט, מציע לנו לחצות את הגבול למסלולי הפראטה הקשוחים ב val venny שבאיטליה ליד העיר קורמאיור (courmayeur) ואנחנו זורמים איתו.
הפראטה הפראית שמטפסת מוואל ווני לבקתה הלא מאוישת bivvaco borrelli מזגזגת כ500 מ' בסדקים במעלה המצוק שנראה מרחוק בלתי עביר, בקטע האחרון חולפים מעל מצוק אנכי של כ300 מ'. זריקת אדרנלין.
עוד כמה מאות מטרים של הליכה במדרון תלול אל הבקתה הנהדרת שלמרות שאין בה איש היא מתוחזקת למופת עם מזרונים, ציוד בישול ושלט מפחיד בחזית…
אין ממש שביל מהבקתה אל אוכף col des chassirs רק תוואי דילוגים לא ברור מסומן בנקודות צבע צהובות עובר במורנה ענקית - מדרון מסולע ומדורדר שנסחף על ידי קרחונים קדומים. שקט מוחלט ופריחה נהדרת של פרחים אלפיניים ובהם סקולנט דומה מאוד לאצבוע שלנו, אדלווייס, סוג של קוציץ, גביעוניות וסחלבים וורודים וחמודים מהמינים דקטילורוזה וגימנדניה.
במרחקים אנחנו מזהים כמה פרטים של עז ההרים chamois (הוגים את זה - קאמושי) והרחק למטה נשקף עמק val veny ויערות עצי הארז נראים כגפרורים קטנים. פראי מאוד.
לט' הפעוט יש חוש ניווט פנטסטי ואני נותן לו להוביל ומתפלא איך הגיע לחיל הים… אפליקציית mapy.cz המצוינת חולקת על הסימונים בשטח ואחרי התלבטות קלה מסתבר שהיא מדויקת יותר ומביאה אותנו אל מרגלותיו של האוכף שנשקף כ150 מ' מעלינו בין שני צריחי סלע ענקיים וממש לא ברור איך ניתן לטפס אליו. אבל האלפיניסטים האיטלקים בתיכנון ציר גאוני מצאו נקיק אנכי שמתפתל אל ראשו הצר של האוכף ומשכו לאורכו כבלי פלדה. אין אחיזות או יתדות, זה טיפוס על גבי הסלע החשוף, מאובטח (כפי שהבטחתי לנ' ולע' אהובותינו) ואפשר לאחוז בכבל, אבל מבט למטה אל 150 מ' מצוק ומאות מטרים של מדרונות סלע עושה לרגע צמרמורת. אנחנו מטפסים בריכוז: מבט, יד, רגל, מחייכים מפעם לפעם זה לזה ורק קול הקלקת הקרבינות על הכבל שובר את הדממה. מבחן קשוח לכתפיים הזקנות שלי וטיפוס מאתגר ולפרקים גם מסמר שיער ובסופו הפתעה נהדרת כשמעט מעל לראשו הצר של האוכף בין שני צוקים עצומים ומעל לכל הדרמה הטופוגרפית שסביב הניח מישהו (אלוהים כנראה) כמה סלעים וביניהם כר זעיר של עשב הררי. גובה 2750 מ' מצוקים מכל עבר והנוף מסחרר, צריך להיזהר אם נעמדים אבל זה ספוט נהדר לארוחת צהריים בלתי נשכחת.
מראש האוכף נשקף הקרחון בעמק הבא, אפור משוסע ומפחיד וממנו בוקעים שוצפים נחלים גועשים שאותם נצטרך עוד מעט לחצות. מעלינו אנחנו שומעים קולות של אנשים ולפתע מזהים על המצוק, שלושה מטפסי הרים תלויים באמצע הקיר העצום של פסגת cresta sud בדרכם למעלה, בלי כבלים, מאובטחים זה לזה, מדהים.
הירידה מהאוכף ארוכה יותר מהעלייה שממנה באנו כ300 מ' אנכיים לאורך פראטה לא כל כך טכנית אבל המורנה גדולה יותר, את מקומו של השקט תופס שאון המים שמגיעים מן הקרחון המפשיר. בקצה הפראטה יש קרחון צר וארוך שצריך לחצות, לא לקחנו איתנו קרמפונים ואנחנו בוחנים שתי שיטות לחצות את הקרחון: ט' ההרפתקן גולש עליו כמה עשרות מטרים מהירים מתחיל ברגליים, מחליק ועובר לישבן ובולם ברגליו החזקות את המכה. אני אוחז בדופן העליונה והחדה של הקרחון, מתקדם לאיזור הצר שלו וחוצב עם הנעליים דרך לרוחבו. שנינו הגענו בשלום.
הדרך לrifuge monzino שנשקפת מצוק בצידה השני של המורנה עוברת מתחת לקרחון ואיננה קיימת בפועל, קיפצוצים בין בולדרים וחציית פלגים רבים שבשעות הצהריים הם שוצפים וחזקים אבל לא מסוכנים. אין צמחייה בחלק הגבוה של המורנה, רק שתי עיזי הרים (chmois) פגשנו בדרכנו, קולות הקרחון הנשבר, קרח סלע ומים, נוף קדומים וטבע פראי.
בדרך לבקתת מונזינו (monzino) פוגשים את שביל המטיילים הסטנדרטי שגם הוא פראטה אבל רגועה יותר (עם מדרכים לרגל ועיגונים) ובבקתה אנחנו מגלים שאנחנו לבד עם קיארה (chiara) שמתפעלת אותה ואיתה התכתבנו במייל ובן זוגה הגולם.
ארוחת ערב ליד האח ורק קרירותה של קיארה וריח מוזר של שירותים פוגעים קצת בחוויה.
הבקתה הזו ששוכנת ממש על קו המצוק היא בסיס לטיפוסים טכניים רבים ובלוח המודעות בחדר הכניסה הם מתוארים בכתב ובאופן גרפי. ספורט אצילי מלהיב ומטורף, הוכחה לעקשנותה ועוצמתה של רוח האדם.
בשעת לילה קצת לפני שהלכנו לישון ירדו מן ההר שני מטפסים איטלקיים מותשים.
בוקר. אנחנו משאירים את התיקים בבקתה ומעפילים בסכין אבן צרה ומפורטת (מלשון פראטה) ל aiguille du chatelet דבשת אבן ענקית על צוק בהמשך השלוחה וממנה תצפית יפה דרומה מעמק וואל ווני ועד פסגתו האדירה של הגראן פרדיסו.
את הדרך אל העמק תיכננו לעשות במסלול התלול שיורד אל המורנה שממערב לבקתה אבל קיארה מזהירה אותנו שהנחלים שם גועשים וקשים מאוד למעבר ולכן אנחנו יורדים בפראטה הארוכה אבל המתורבתת יחסית שיורדת מזרחה, בחלק המערבי של המורנה ממנה הגענו עד היער שבו השארנו את האוטו ועד לאתרי הקראוונים היפים לצד נהר הווני (dora di venny)
אופניים
באתר הקראוונים הנהדר hobo מצאנו אוהל גלאמפינג משגע. החבר'ה באתר משכירים אופניים חשמליות לסיורים גנריים לrifugio elizabeta וcol signei האוכף שעל גבול צרפת ואיטליה, אנחנו לוקחים את העניין הזה ואת הסוללות של האופניים החשמליות עד הקצה ויורדים מהאוכף על מסלול הtmb (סובב מון בלאן) הפתלתל והיפה עד rifuge des motes שבצרפת ועולים בחזרה, חולפים בין המוני הפוסעים בשביל שנראה כמו טיול שנתי.
אווירת מגדל בבל קוסמופוליטית שורה על השביל הזה שתיירים מכל העולם צועדים בו וזה כיפי אבל מרגיש קצת קלאסטרופובי אחרי הבדידות של ההרים. כשחוזרים אל האוכף (על קצה הסוללות של האופניים) אנחנו מתנתקים מהתוואי הסטנדרטי של הtmb למסלול הליכה צר ולא מסומן, שראינו בעלייה, תלול מאוד, רכיב בחלקו ומסולע, מחייב דחיפה וסחיבה של האופניים הכבדות בחלקיו האחרים. כמו שאנחנו אוהבים… המשעול עובר על המדרונות מדרום לval veny ואחר כך יורד חזרה אל העמק בדרך טכנית ופתלתלה רצופת סוויצ'בקים דרך מדרונות משובצים בפרחים ובמרמוטות שמנמנות. רכיבה מאתגרת וכיפית עד rifugio elizabeta וחזרה.
40 ק"מ 2000 מ' עלייה ו2000 ירידה. מכובד
גם בפארק הקראוונים hobo יש אווירה קוסמופוליטית נעימה, שוחחנו ארוכות עם איטלקים, תיירים מאנגליה, ספרד ואוסטרליה ולא חשנו בשמץ עוינות. מרכז אירופה קורצת עם סדר יום שכולל בעיקר התלבטויות על חינוך הילדים ואופי החופשה, רף הדאגות הן הפרנסה וההתחממות הגלובאלית, אין מלחמות, אין אסלאמיזציה, אין תחושת דריכות לבום שבדרך.
בבר של אתר הקראוונים פגשנו את מאור וטליה שעזבו לספרד חודש לפני השביעי באוקטובר ומפה לשם מתפתחת שיחה משמעותית על החיים ועל הירידה מהארץ כאופציה. הם שידרגו לעצמם את החיים. הילדים החמודים שלהם מסתדרים נהדר בספרד, דוברים ארבע שפות ויש להם אופציות רבות לעתיד. באיזשהו אופן זה קצת מדכא אותי ולא רק בגלל שאני פטריוט ויש בזה איזה איום על הזהות הישראלית שלי אלא לא פחות בגלל ההחלטות שעשיתי בשביל הילדים שלי שנצרבו בשמש המזרח התיכון הקשוחה, ההיסטוריה היהודית והשפה העברית וגם מהם מנעתי את האופציות האלו לבחור. אני מביט בהרים האלו שאותם אני חוקר ברגלי כבר שנים רבות ולמדתי כל כך לאהוב וגם הם כבר חלק ממני ורוצה להרגיש איש העולם הגדול אבל עמוק בפנים אני מרגיש גם קצת רחוק ושומע את הפלאח מהערבה שאומר לי שבית יש רק אחד.
די חביבי מספיק עם החלומות "נָשׁוּב נָא הַיַּרְקוֹנָה" כמאמר המשורר (אלתרמן)
ביום האחרון שלנו באיטליה אנחנו מתעוררים בנחת באוהל הגלאמפינג שבפארק הקראוונים על גדת הנחל ויוצאים לעוד סיבוב באופניים החשמליות. בקורמאיור טל שכסא האופניים הצר איתגר לו את יכולות הישיבה, חוזר הביתה ואני ממשיך לסיבוב די קשוח שהורדתי מאתר ניווט של רוכבי אופניים ועוקב אחר אחד מימי הtmb לכיוון וואל פרט ( val feret) רכיבה מעורבת בדחיפת אופניים קשה ופראית מקורמאיור לראש הרכס ואחריה רכיבה מאוד כיפית מעל ואל פרט ומנגד לפסגות המון בלאן המושלגות עד rifugio walter bonati וחזרה. 45 ק"מ 1800 ירידה ו1800 עלייה.
פרידה
בקורמאיור יש בערב פסטיבל מדליק: תמורת 25 יורו מקבל כל משתתף צלחת עץ יפה שמקנה לו גישה ל 7 תחנות אוכל מקומי שמבושל בקדרות ענק ומוגש עם יין. הכל איכותי מאוד וטעים, בין הסועדים פוסעות להקות מוסיקה מקומיות בלבוש מסורתי ונראה שכל העיר ותייריה הגיעו לאירוע. חוויה איטלקית עסלית עם אווירה תלאביבית. עד סוף הערב כולם מבושמים, מסוחבקים ומאושרים.
בשדה התעופה של ז'נווה אני נזכר בחו"ל הראשון שלי (אם לא מחשיבים את סיני ולבנון) אחרי הצבא, נדמה לי שזה היה קל יותר.
מטוסים שואגים בשמים, נוחתים וממריאים ואני נפרד מט' שנוסע להודו, טיול אחרי צבא. מביט בו בגאווה וגעגוע כשהוא מכתף בקלות את המוצ'ילה הענקית על כתפיו בדרך לציריך לדלהי, לדראמסאלה, לעולם הגדול.
הרבה זכרונות והתנסויות לא פשוטות יושבות כבר על הכתפיים הצעירות האלו אבל העתיד והעולם והחיים מחכים לו. ומשהו לוחץ לי בגרון.
עוף גוזל. יהיה טוב.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם