סובב מונטה רוסה - Tour Monte Rosa

מידע כללי

בחודש אוגוסט 2022 הלכנו אחי (בן 50) ואני (בן 44) את טרק המונטה רוסה (Tour Monte Rosa). טרק מעגלי, המקיף את שרשרת הרי ה-Monte Rosa, אשר נחשבים לשניים בגובהם באירופה (אחרי המון בלאן), עם פסגות בגובה של 4600 מ' מעל פני הים. הטרק עצמו עובר בין שוויץ ואיטליה, בגבהים של עד 3500 מ'. הטרק המלא (כלומר הקפה מלאה) לוקח בין 8 ל-10 ימים, כאשר אנחנו הלכנו את רובו, בקצב יחסית מהיר, במשך 6 ימי הליכה מלאים. הנופים בטרק מרהיבים ומגוונים (עד כמה שטרק אלפיני יכול להיות מגוון) - יערות, נהרות, אגמים אלפינים, קרחונים (כולל הליכה עליהם), פסגות מושלגות ושממות אלפיניות.
תכנון המסלול שלנו כלל שינה בכפרים במלונות ברמה בינונית פלוס ולא בבקתות הרים. רוב הזמן זה לא הצריך שינוי של המסלול "הרשמי", אבל היו מקומות שהרשנו לעצמנו לסטות מעט, על מנת לסיים את יום ההליכה (הקשה בד"כ) במקלחת טובה וחמה, ארוחה טובה ואפילו אפשרות להתפנק בספא פה ושם. הרווחנו את הזכות הזאת בעליות וירידות די קשות...
אנחנו בעלי ניסיון בטרקים דומים באירופה (TMB, AV1 ועוד) ובדומה להם, פרופיל ההליכה כלל הרבה מאוד עליות וירידות (סדר גודל של 1200 מ' - 1500 מ' עליה יומית מצטברת וירידות בהיקף דומה). למען האמת, קטעי מישור בטרק הם די נדירים... בשונה קצת מה-TMB ו-AV1, סדר היום מבחינת העליות הוא מאוד מסודר - ישנים בכפר, הנמצא בעמק, מתחילים את ההליכה בעליה רצופה עד למעבר ההרים (Col או Passo בשפה המקומית), בגובה של 2700 מ' עד 3500 מ', מה שלוקח 4-6 שעות ומשם מתחילים בירידה רצופה (ולרוב לא פחות קשה, אבל קצרה יותר בזמן) עד לכפר הבא ומשם לעמק הבא. בחלק מהימים יש רכבלים המאפשרים לקצר מעט (ולפעמים הרבה) את העליה ו/או הירידה. גם אנחנו השתמשנו בהם מדי פעם (לא יותר מדי...), בעיקר בירידות שמאוד מקשות על הרגליים והברכיים. מרחק ההליכה היומי נע בין 15 ק"מ ל-27 ק"מ, אבל בהרים זה לא הפרמטר העיקרי המשפיע על הקושי, כי אם העליה והירידה המצטברת היומית.
לשינה בכפרים (להבדיל מבקתות הרים) יש יתרונות וחסרונות. החסרון הבולט הוא שחייבים לרדת עד לכפר, שנמצא בעמק ויום לאחר מכן לעלות עד למעבר ההרים שלוקח אותך לעמק ולכפר הבא. זה מחייב לא מעט "תפירות". בנוסף, במקרים רבים, לבקתות הרים יש קסם מיוחד שלא קיים בבתי מלון בכפרים הנמצאים בעמקים ומכילים בעיקר תיירי יום מקומיים.
מצד שני, יש גם הרבה יתרונות - אפשרויות הלינה הרבה יותר מגוונות וכל אחד יכול לבחור ברמה ובתקציב של המלון בו הוא מעוניין, כנ"ל לגבי אפשרויות האוכל/מסעדות. לבקתות ההרים יש קסם מיוחד, אבל גם לכפרים שבהם היינו, יש את הקסם שלהם. מדובר בכפרים שמיועדים (בד"כ) בעיקר לתיירות פנים, ממוקמים בסביבה יפה, לעיתים עם נוף לשרשרת המונטה רוסה, בעלי ארכיטקטורה ייחודית ואופיינית לאזור. שהייה בערב מאפשרת גם הצטיידות בציוד שחסר, באוכל וחטיפים למהלך היום ובמקרה הצורך (אני מניח, לא בדקנו) גם נגישות לשירותי רפואה, או אפשרות "לחתוך" את הטרק באוטובוס או רכבת. במקרה של ה-TMR, בכל מקרה אין הרבה ברירות מכיוון שמסלול הטרק הוא מסביב לשרשרת הרים המחייבת חציה של עמק אחר בכל יום.
הטרק לא מחייב ידע או כישורים טכניים מיוחדים, אבל מצריך כושר גופני בינוני פלוס (ויש שיאמרו אף גבוה) וסיבולת ללכת בעליות וירידות משמעותיות 7-10 שעות ביום. לא פשוט, אבל שווה את זה.
החריג היחידי למשפט האחרון הוא יום חציית הקרחון, יום ההליכה ה-6 (יום ההליכה האחרון במסלול שלנו). הוא מחייב תשומת לב מיוחדת, אם לא למעלה מכך. על כך אפרט בהמשך.

התארגנות לקראת הטרק ולוגיסטיקה במהלכו

הטרק הוא טרק מעגלי, כלומר אם משלימים את כולו, נק' הסיום זהה לנק' ההתחלה. כמובן שניתן, עקרונית, להתחיל כמעט בכל כפר, לאור העובדה שהם כולם נמצאים סמוך לכביש ו/או תחנת רכבת.
לפי התכנון שלנו, לא סיימנו את ההקפה המלאה ובחרנו להתחיל ולסיים בשוויץ מכמה סיבות - נגישות הטיסות לציריך ודרכי ההגעה היחסית פשוטות (גם אם לא זולות) משדה התעופה לנק' ההתחלה (Saas-Fee) ומנק' הסיום (Zermatt) חזרה לשדה התעופה ורצון לבלות יום וחצי בעיירה המקסימה Zermatt בסוף הטרק. סיבה נוספת, מבצעית, קשורה למועד הספציפי שבו רצינו לחצות את הקרחון (אחד ההיילייטים של הטרק, אם לא ה...), על כך בהמשך.
בדומה לטרקים אלפיניים אחרים, דוגמת ה-TMB או ה-AV1, יש צורך בכושר גופני טוב, יכולת לשאת תיק של כ-10 ק"ג בהליכה, ללכת 15-25 ק"מ ביום ובעיקר לטפס ולרדת 1500 מ' מצטבר ביום. קשה למצוא בארץ אימון שיכול להתאים לכך, אבל הכי קרוב לכך הוא אימון בטיפוס מדרגות, "סתם" טיולים מאתגרים בארץ או רכיבה על אופניים. כנראה ששום דבר שתעשו בארץ לא יתקרב ליום אחד במונטה רוסה...
כאמור, הטרק הוא במתכונת של תיק על הגב, כאשר התיק לא צריך לכלול אוכל כמעט בכלל, למעט אם רוצים קצת אוכל/חטיפים למהלך ההליכה, שכן ארוחת בוקר וערב אוכלים בכפרים בנק' המוצא והיעד של אותו יום. אפילו ארוחת צהריים ניתן לאכול ברוב המקרים במסעדות שנמצאות בהרים. התיק גם לא צריך לכלול ציוד שינה (אוהל/שק"ש, ליינר וכו'), אם בוחרים בלינה במלונות או הוסטלים מסודרים, כפי שאנחנו בחרנו. אין לנו מידע או ידע לגבי אפשרויות הקמפינג במהלך הטרק. באופן כללי, לא ראינו הרבה אנשים שהולכים את הטרק ובאופן ספציפי לא ראינו בכלל מטיילים שמטיילים עם אוהל.
כך שלמעשה, התיק צריך להכיל בעיקר ביגוד (שבו אפשר לקמץ כאוות נפשכם), ציוד עזרה ראשונית בסיסית ומים. לגבי מים - בטרקים קודמים יצא לנו למלא מים (גם) מנחלים במהלך הטרק. חשבנו לעשות זאת גם פה, אבל מטייל שפגשנו ביום הראשון ייעץ (או יותר נכון הפחיד) לנו לא לעשות את זה, בגלל הפרות הרבות הפזורות על ההרים. לפיכך, יצאנו בד"כ עם 2-2.5 ליטר של מים שהספיקו לנו למהלך היום. לרוב, יש מקומות מסודרים שניתן למלא או לרכוש מים במהלך יום ההליכה.
הרשימת הציוד שלנו הכילה את הפריטים הבאים:
3 חולצות קצרות (רצוי מאוד מנדפות)
2 זוגות מכנסי הליכה (אחד קצרים ואחד ארוכים, רצוי מתפרקים)
4 זוגות תחתונים
4 זוגות גרביים
מיקרופליס אחד
מעיל ומכנסי גשם
פיג'מה
כלי רחצה קטנים, קרם הגנה וציוד עזרה ראשונה בסיסי
פנס ראש (שלא היה בו שימוש), מקלות הליכה, כובע
כמו שניתן לראות, לא לקחנו ציוד חורף מיוחד (למעט מיקרופליס). לדעתי, אין בו צורך. ההליכה, אפילו בימים סגריריים, היא לרוב עם בגדים קצרים ורק לעיתים רחוקות (בד"כ בערבים כאשר היינו כבר בכפר) השתמשנו בחולצה ארוכה/מיקרופליס.
כמובן שחשוב מאוד לשמור על מיעוט ציוד ומשקל, שכן כל גרם מורגש בעליות הרבות והמייגעות. יצא לנו לכבס מדי פעם (עצמאית ביד), כאשר היתרון בבגדים מנדפים היא שהם מתייבשים בקלות, גם בתוך החדר.
רצוי מאוד שכל הציוד איתו יוצאים לטרק יהיה טוב, קל ואיכותי, אבל הדברים החשובים ביותר שעליהם אסור לדעתי להתפשר הם: תיק טוב (אנחנו הלכנו עם Osprey Atmos AG 50, תיק אגדי) עם מערכת גב טובה, בנפח של 40-50 ליטר, לא יותר (המהדרין אפילו יגידו פחות), נעליים טובות שיכולות לעשות את ההבדל בין טרק קשה אך מהנה, לבין כפות רגליים "גמורות" וגרביים טובות. אני לא מומחה לגרביים, אבל יודע עד כמה הן חשובות, למניעת שפשופים, שלפוחיות וכו' שמאוד יכולים להשפיע לרעה על הטרק.
מקלות הליכה הן כמעט בגדר חובה, מאוד מקלות על ההליכה, גם בעליה וגם בירידה. רצוי גם לתרגל פעם פעמיים הליכה איתם בארץ, למרות שזה לא קריטי.
תכנון המסלול נעשה בגדול באמצעות הספר The Tour of Monte Rosa של Hilary Sharp בהוצאת Cicerone (הוצאת ספרי טיולים ידועה). בספר מתואר הטרק בכיוון הפוך ממה שהלכנו ובנוסף, חלק ממקטעי ההליכה שלנו היו ארוכים ממה שמתואר בספר. בכל זאת, הספר מהווה בסיס טוב לתכנון הטרק, במיוחד לאור העובדה שאין הרבה חומר מסודר על הטרק, לא באנגלית ובוודאי לא בעברית.
נעזרנו הרבה באפליקציה הסלולרית Outdooractive. מכיוון שכבר בתכנון הטרק (בארץ) ידענו את נק' ההתחלה והסיום של כל יום, יכולנו להכניס אותן לתוך האפליקציה ואז היא יוצרת תכנון מסלול, כולל מרחק ההליכה, העליה והירידה. ניתן לשמור את המסלול באפליקציה ולהורידה Offline, כך שאין תלות בקליטה סלולרית. כך, במהלך המסלול ניתן לראות כל הזמן את המיקום הנוכחי ביחס למסלול, הגם שלרוב הוא מסומן היטב, ולהמנע מהתברברויות. בגלל האופי של הטרק שבו יש עליה אחת עד ל-Pass ומשם ירידה אחת עד לנק' הסיום, מספיק לוודא באפליקציה שנמצאים על מסלול שלוקח אתכם ל-Pass ולאחר מכן לכפר של נק' הסיום. במקרים רבים, יש מס' שבילים (קרובים מאוד אחד לשני) ולא חייבים להקפיד דווקא על שביל ספציפי.

הגעה לנק' ההתחלה של הטרק ב-Saas-Fee (שוויץ)

נק' ההתחלה שלנו הייתה בעיירה השוויצרית Saas-Fee. על מנת להגיע לשם, לקחנו טיסת בוקר מוקדמת לציריך, משם רכבת עד לעיירה Visp ומשם (בתיאום ודיוק שוויצרי אופייני) אוטובוס עד לעיירה Saas-Fee.
למעשה, גם הקטע באוטובוס מ-Visp ל-Saas-Fee היה במסגרת כרטיס הרכבת שקנינו דרך אתר הרכבות השוויצרי, ה-SBB. כל הסיפור לקח כ-3.5 שעות.
במקרה שלנו, עצרנו בדרך במרכז העיר ציריך לארוחת בוקר, הסתובבות קלה (ביום הגשם הכמעט יחידי בטיול שלנו) של כמה שעות שלאחריהן המשכנו ל-Visp.
Sass-Fee (גובה 1800 מ') היא עיירה סקי שוויצרית קטנה וחמודה בעמק ה-Saas, אליה לא ניתן להכנס עם מכוניות או אוטובוסים. אלה נשארים בחניון בכניסה לעיר או בתחנת האוטובוסים הקטנה.
יש בה מס' בתי מלון, מסעדות, סופרים שבהם ניתן לקנות מזון ליום הבא וגם מס' חנויות טיולים שבהם אפשר לקנות/להשלים ציוד שחסר (במחירי שוויץ כמובן...).
המיקום של העיירה מרהיב ומרמז על הנופים של הטרק. לא פחות מ-13 פסגות של מעל 4000 מ' מקיפות את העיירה (לא ספרתי, אך ככה אומרים...) ובמזג אויר טוב ניתן לראות את כולן.
מי שלן במלון בעיירה מקבל בחינם Summer Card (שנקרא SaastalCard) שמאפשר עליה בחינם במס' רכבלים מסביב לעיירה וגם נסיעה בחינם באוטובוסים, מה שישמש אותנו למחרת בבוקר, בהגעה לנק' תחילת הטרק.
כמובן שכמו ישראלים טובים, היינו חייבים לנצל את מה שמגיע לנו בחינם ועלינו לרכבל Hannig, רכבל קצר שעולה כמה מאות מטרים מעל העיירה וממנו נגלים נופים יפיפיים של העמק ושל הפסגות הסובבות אותו, כולל קרחון Allalin. דרך אגב, למי שיש יותר זמן, יכול לעלות (גם בחינם) עם 2 רכבלים עד קרוב יותר לקרחון.
המלון שבו לנו הוא Hotel Les Amis, מלון נחמד במיקום טוב, קרוב יחסית לתחנת האוטובוס. בכל מקרה, העיירה קטנה ולכן אין חשיבות גבוהה למיקום המלון.

יום ההליכה ה-1: מ-Saas Fee עד ל-Macugnaga

נק' התחלה: אגם Mattmark (גובה 2200 מ')
הפס היומי: Monte Moro (גובה 2853 מ')
נק' סיום: Macugnaga (גובה 1317 מ')
הליכה: 15.24 ק"מ, 7 שעות (ברוטו) 699 מ' עליה, 1533 מ' ירידה.

התעוררנו לבוקר שמשי ב-Saas-Fee ולקחנו את האוטובוס עד לאגם Mattmark (נסיעה חינמית עם ה-SaastalCard של כשעה כולל החלפה ב-Saas Grund). אפשר כמובן להגיע ל-Mattmark ברגל, אבל זו הליכה של כ-11 ק"מ שלא מומלצת, בוודאי לא ביום הראשון, שאינו יום קל.
Mattmarksee (גובה 2200 מ') הוא אגם אלפיני ויפה שמהווה אחלה נק' פתיחה לטרק. הטרק מתחיל בהקפה שלו (אפשרית משני צידיו) ולאחר מס' דקות ראשונות במישור (וגם אחרונות במישור ליום זה וכמעט בכלל...) לחימום השרירים, מתחילים בעליה לכיוון Monte Moro Pass (2853 מ') - עליה לא פשוטה בכלל, בוודאי לא עבור היום הראשון בו השרירים עוד לא רגילים לסוג כזה של עליות. גם בדיעבד, זוהי אחת העליות הקשות, בעיקר בגלל הבולדרים הרבים שמקשים על ההליכה ואפילו לפעמים על ההתמצאות. על העליה הקשה מפצים הנופים של אגם Mattmark ושל הפסגות הגבוהות והקרחונים הנמצאים מסביב. לאחר כ-3 שעות של עליה, מגיעים לנק' הגבוהה של היום, Monte Moro Pass ול- Golden Madonna, פסל מוזהב ומרשים של מדונה כלשהי (לא הזמרת...) הצופה על שני העמקים - Saastal בשוויץ ו-Valle D'Anzasca באיטליה. זוהי גם נק' הגבול בין שוויץ לאיטליה.
קרוב מאוד לפס עצרנו ואכלנו ארוחת צהריים איטלקית טובה (במחירי איטליה ולא שוויץ...) במסעדת Lago Smeraldo, עם מרפסת מרהיבה הצופה על פסגות ה-Monte Rosa.
מעט מתחת ל-Monte Moro Pass נמצא Rifugio Oberto Maroli, בקתת הרים שבה אפשר גם לישון ולאכול. עברנו לידה ולא ראינו את התנאים, אך למי שהעליה התישה אותו, זו אפשרות סבירה ולמעשה היחידה לפני שמתחילים בירידה הקשה עד ל-Macugnaga.
בצמוד ל-Rifugio Oberto Maroli יש רכבל שיורד על ל-Macugnaga, אבל נראה לנו מוגזם להשתמש בשירותיו (המפתים משהו) כבר ביום ההליכה הראשון ולכן התחלנו בירידה הדי מתישה של כ-1500 מ' עד לעיירה Macugnaga (גובה 1317 מ'). הירידה היא די לאורכו של תוואי הרכבל, מה שמאפשר ליורדים העייפים להרהר האם טוב עשו שבחרו לרדת ברגל...
העיירה Macugnaga עצמה היא עיירה קטנה וחמודה, עם פיאצה איטלקית טיפוסית, עם מסעדות, ברים וכו'. קשה לשמוע בה שפה נוספת מלבד איטלקית.
ב-Macugnaga ישנו במלון Residence Monterosa, מלון חביב (ללא ארוחת בוקר).

יום ההליכה ה-2: מ-Macugnaga ל-Alagna Valsesia

נק' התחלה: Macugnaga (גובה 1317 מ')
הפס היומי: Colle del Turlo (גובה 2738 מ')
נק' סיום: Alagna Valsesia (גובה 1180 מ')
הליכה: 27.02 ק"מ, 11 שעות (ברוטו) 1531 מ' עליה, 1583 מ' ירידה.

התעוררנו קצת תפוסים, אבל במזג אויר טוב ומצב רוח טוב ואחרי ביקור במכולת המקומית להצטיידות קלה, התחלנו ביום ההליכה. תחילת המסלול קצת מבלבל, על גבי הכביש SS549 לכיוון מזרח, כאשר כעבור 1 ק"מ בערך חוצים את הגשר מעל נהר Torrente Anza והשביל מתחיל להיות ברור יותר. הדרך הפשוטה לא להתברבר היא לעקוב אחרי השילוט הבולט לאגם (יותר אגמון) Lago delle Fate, אליו מגיעים לאחר כשעה הליכה נוחה יחסית שאינה משקפת את המשך היום. באגם הנחמד יש גם בית קפה בו אפשר לעצור ולאכול/לשתות משהו לפני תחילת העליה הקשה.
מהאגם מתחילים בעליה קשה של כ-4-5 שעות עד לנק' הגבוהה של היום. ההליכה היא קשה יחסית וארוכה, אבל הנופים מדהימים ולא פחות מדהים הוא השביל עצמו - שביל שלאורך קילומטרים רבים פשוט מרוצף בסלעים גדולים וקטנים. לא ברור מי ומתי הצליחו ליצור שביל כל כך מורכב ויפה, אבל התוצאה מרהיבה וגם מקלה על ההליכה. בערך ב-2/3 גובה מגיעים לבקתת Lanti (גובה 2150 מ'), בקתה במיקום יפיפיה, לא מאויישת , אך מתוחזקת שמאפשרת מנוחה קלה/ארוחה ואפילו שינה במקרה הצורך (בתוך הבקתה מס' מיטות). סיום העליה לפני Colle del Turlo הוא דרמטי במיוחד בזיזגזים קצרים (ומרוצפים בצורה מדהימה) עד לפס המיוחל שנראה כאילו לא יגיע לעולם, בגובה 2738 מ'. אחרי מנוחה קצרה בפס (קר מאוד וחשוף לרוחות, אפילו במזג אויר טוב וחמים), מתחילים לרדת לכיוון עמק ה-Valsesia, בשביל מרוצף ודומה. לאורך הירידה ניתן להבחין מדי פעם במבני מגורים נטושים (כנראה) שמוסיפים נדבך דרמטי לנוף הדרמטי ממילא. כעבור כשעתיים וחצי של ירידה רצופה מגיעים לגן ומוזיאון בוטני קטן ונחמד שנראה שמפעיליו מתחננים למבקרים (מקום נחמד לעצירה והתרעננות) וכעבור עוד מס' דקות מגיעים ל-Rifugio Pastore, רפיוג' פופלארי בקרב מטיילי ה-Monte Rosa שרוצים להמנע מלינה בעיירה Alagna Valsesia (זה אמנם מקצר את היום, אבל מאריך את היום למחרת). הרפיוג' פונה לנוף יפיפיה של שרשרת ה-Monte Rosa ונראה שהוא יכול להיות נק' טובה לסיום היום (לא ראינו את התנאים הפיזיים של הרפיוג'). אנחנו היינו תחת הרושם שמכאן ועד לעיירה Alagna Valsesia מצפה לנו טיול קליל לאורך תוואי הנהר, אבל זה לא בדיוק היה המצב. אולי זאת הייתה העייפות, השרירים התפוסים או העובדה שהשביל המרוצף שעליו הלכנו כמעט בכל העליה והירידה הסתיים, אבל ההליכה מ-Rifugio Pastore ועד ל-Alagna Valsesia (גובה 1180 מ') הייתה לא פשוטה. היא התחילה בירידה מעצבנת עד לנהר Sesia ומשם המשיך בהליכה של כשעה שנראה שלא נגמרת, כולל הליכה מייאשת על הכביש, עד לעיירה Alagna Valsesia, עיירה ציורית, מוקפת בפסגות מושלגות ונחצית על ידי נהר שוצף וגועש. הגענו עייפים ורצוצים למלון Hotel Monterosa ובקושי הצלחנו לעלות על 10 המדרגות מהרחוב ועד למלון. בכל זאת, זה מה שכיף בסוג כזה של טיול - גם אם ההליכה במהלך היום קשה, מגיעים בסוף היום למקום בו אפשר לאכול טוב, לישון טוב (היינו כל כך עייפים שגם אזעקת אש שנשמעה באמצע הלילה, לא הצליחה להעיר אותנו) ולצבור כוחות ליום המחרת. סה"כ סיימנו יום מאוד מתאגר, אך מתגמל בנופים מהיפים שיש ל-Monte Rosa להציע.

יום ההליכה ה-3: מ- Alangna Valsesia ל-Gressoney La Trinite

נק' התחלה: Alagna Valsesia (גובה 1180 מ')
הפס היומי: Col d'Olen (גובה 2881 מ')
נק' סיום: Gressoney La Trinite (גובה 1625 מ')
הליכה: 14.63 ק"מ, 7 שעות (ברוטו) 1181 מ' עליה, 1460 מ' ירידה (חלק מהירידה נעשתה ברכבלים).

יום שיכול להיות קשה מאוד, כמו היום הקודם (ואפילו יותר), אך להבדיל ממנו - יש בו לא מעט רכבלים שמאפשרים לחסוך כמה מאות מטרים טובים של עליה וירידה.
התעוררנו לבוקר יפה נוסף, אך נראה שהשרירים המשיכו לישון ולא ממש תפקדו. גם ארוחת הבוקר הטובה במלון לא ממש אוששה אותנו (או ליתר דיוק את שרירי הרגליים הדואבים). המסלול המקורי לא ממש מתחשב בשרירים תפוסים ואמור לקחת אתכם מיד לעליה רצופה של כמעט 2000 מ'.
למזלנו הטוב, Alagna Valsesia היא עיירת סקי קטנה עם רכבל שעולה מהעיירה ועד לתחנת האמצע ב-Pianalunga (גובה 2034 מ') ומשם התחלנו את היום בהמשך העליה באחו הירוק, בין עדרי פרות ונחלים, עד ל-Col d'Olen (גובה 2881 מ'), נק' השיא של היום. כמה דקות לפני ההגעה ל-Col d'Olen, אפשר לעבור ליד Rifugio Citta' Di Vigevano, רפיוג' גדול ונטוש שיושב בדיוק על קצה ההר ונראה שהיה בעבר אחלה רפיוג'.
יחד עם העליה והנופים היפים, השתחררו גם השרירים וכאשר הגענו לפס שלאחריו אמורים להתחיל בירידה, פתאום נתקפנו פרץ של אנרגיה ובמקום לרדת, החלטנו להמשיך לטפס עד לפסגה הצופה על ה-Col, ה-Corno Del Camoscio (גובה 3024 מ') ומשם לרדת בהליכה קצרה עד ל-Passo del Salati (גובה 2928 מ'), מקום יחסית הומה אדם בגלל 2 סיבות עיקריות - מסעדת הרים לא רעה ורכבל שיורד עד לאזור אגם Gabiet (שימו לב לשעות הפעילות של הרכבל, כמו כמו איטלקי טוב - נח בצהריים). אחרי ארוחת צהריים טובה, לקחנו את הרכבל שהוריד אותנו 600 מ' אנכית לאזור אגם Gabiet (גובה 2362 מ') - אגם יפיפיה ולא קטן שבסופו סכר מרשים. את האגם מקיפים מצד ימין (מערב) ולאחר מכן בשביל מישורי יחסית, מרוצף ואפילו עם פסי רכבת ישנים (לא ברור מה ההיסטוריה של המקום ומאוד מסקרן מי בדיוק ריצף והניח את הפסים), הולכים עוד כשעתיים עד ל-Punta Jolanda, שם אפשר לקחת רכבל למטה עד ל-Gressoney La Trinite (גובה 1625 מ').
מקום הלינה שלנו, Hotel Valverde, ממוקם ממש בסמוך לירידה מרכבל Punta Jolanda ובאופן כללי, מלון נחמד מאוד שנותן תמורה טובה לעלות.
העיירה Gressoney La Trinite היא עיירה חביבה, דומה מאוד לעיירות האיטלקיות איתן נפגשנו בימים הקודמים, עמוסה יחסית בתיירים מקומיים, מה שהקשה עלינו למצוא מסעדה בערב (מסתבר שרצוי להזמין מקום מראש) ו-"אילץ" אותנו לקנות פיצה טייק אווי ולאכול אותה באויר הפתוח, מול נוף מדהים. לא רע בכלל...

יום ההליכה ה-4: מ-Gressoney La Trinite ל-Champoluc (Frachey)

נק' התחלה: Gressoney La Trinite (גובה 1625 מ')
הפס היומי: Colle di Pinter (גובה 2777 מ')
נק' סיום: Champoluc (Frachey) (גובה 1618 מ')
הליכה: 18.96 ק"מ, 9 שעות (ברוטו) 1277 מ' עליה, 1344 מ' ירידה.

יום נוסף שמתחיל בעליה לעבר Colle di Pinter. אמנם הנופים קצת חוזרים על עצמם, אבל עדיין יפים. הכושר והסיבולת כבר התחילה להבנות ולכן גם עליה יחסית קשה של כמעט 1300 מ', עוברת יחסית בקלות, עד לנק' שיא הגובה של יום Colle di Pinter (גובה 2777 מ').
כבר מ-Colle di Pinter ניתן לראות את 2 האגמים שמתחתיו (אמורים להיות בתיאוריה 3, אבל כנראה שאחד התייבש) - Lago del Pinter Superiore/Medio/Inferiore ובירידה קצרה מגיעים אליהם והאמיצים יכולים גם לטבול בהם. נראה שהאגמים ראו כבר ימים יפים יותר, מה שנכון באופן כללי להרים היחסית יבשים ולא מושלגים, עדות לקיץ החם מאוד ששרר בשנה זו. עדיין, אגמים אלפיניים הם אגמים אלפיניים, עם צבעים וצלילות שקשה לראות בהרבה מקומות אחרים.
נק' הסיום על פי המדריך של Cicerone היא בעיירה St Jacques. מכיוון שלא מצאנו מקום באותה עיירה, ישנו ב-Hotel Monte Cervino שנמצא על הכביש שמחבר את Champoluc ל-St Jacques, בעיירה שנקראת Frachey (גובה 1618 מ'). לא בטוח שאפשר לקרוא ל-Frachey ממש עיירה, זה בסה"כ מקבץ של 2-3 מלונות.
לפני הירידה הסופית לעמק שבו נמצאים Champoluc, Frachey ו-St Jacques, מגיעים לרכבל Crest ומשם ניתן לרדת ברכבל ל-Champoluc (ואז ללכת 2-3 ק"מ עד ל-Frachey), או פשוט להמשיך עם השביל היורד ממש עד ל-Frachey, מה שאנחנו עשינו.
המלון היה נחמד מאוד והחיסרון העיקרי שבו הוא שהוא די מבודד, גם מ-Champoluc וגם מ-St Jacques. זה משפיע בעיקר (ואולי רק) על האפשרויות הקולינריות בערב ולכן אכלנו פשוט במסעדה שבמלון.

יום ההליכה ה-5: מ-Champoluc (Frachey) ל-Cervinia

נק' התחלה: Champoluc (Frachey) (גובה 1618 מ')
הפס היומי: Delle Colle Superiore Cime Bianche (גובה 2982 מ')
נק' סיום: Laghi Cime Bianche (גובה 2783 מ') ולאחר מכן ירידה ברכבל ל-Cervinia
הליכה: 14.04 ק"מ, 6.5 שעות (ברוטו) 1397 מ' עליה, 213 מ' ירידה.

אחרי ארוחת בוקר טובה ב-Hotel Monte Cervino, התחלנו ללכת לצד הכביש (SR45) לכיוון St Jacques, מרחק של בערך 2 ק"מ. כאשר מגיעים ל-St Jacques (כפר די קטן בסה"כ), יש לעקוב אחרי השילוט להמשך ה-TMR ו/או לכיוון Cime Bianche ואז להמשיך בטיפוס בתוך היער, בשביל שתחילתו מרוצף בתוך היער והמשכו, כאשר עולים מעל היער, במדשאה ענקית, לצד נחלים היורדים מהקרחון, כאשר ברקע, ההרים המתנשאים והקרחונים של שרשרת המונטה רוסה.
הסביבה הופכת להיות יותר ויותר צחיחה, ככל שעולים בגובה, עד שמגיעים לאחת הנקודות היפות ביום ואולי בטרק - לאגם Grand Lac (גובה 2800 מ') . זהו אגם אליו נקווים מימי הקרחונים שמעליו, מה שיוצר צבע כחול/טורקיז עמוק שנראה שונה מכל נקודה.
המסלול ממשיך בעליה מעל האגם (למעשה אלה שני אגמים - אחד קטן והשני גדול יותר), מה שמאפשר לצפות בו מנקודות וגבהים שונים, כאשר בכל גובה הצבע שלו נראה מעט שונה (כמובן גם כתלות במצב השמש והעננים). אחרי עליה יחסית תלולה של עוד 200 מ' אנכיים, מגיעים לפס היומי, ב-Delle Colle Superiore Cime Bianche (גובה 2982 מ') ומשם בירידה מתונה במרחבי הסקי השוממים של Cervinia, עד לתחנת הרכבל ב-Laghi Cime Bianche (גובה 2783 מ'). זו גם הפעם הראשונה בה ניתן לחזות ב-Matterhorn (אם יש לכם מזל עם מזג האויר) המרשים. משם, דרך תחנת הרכבל Plan Maison (מקום מצוין לאכול, לפני הירידה ל-Cervinia), מגיעים לנק' היעד הסופית בצ'רביניה, במלון Europa (מלון שנותן תמורה מעולה עם ארוחת בוקר מצויינת).
דרך אגב, סיפור הדרך "הרשמי" מסיים את היום בעליה די משמעותית עד ל-Theodulpass (גובה 3301 מ') ולינה בבקתה הגבוהה והמבודדת ביותר בטרק, Theodulhutte (גובה 3317 מ', אפילו מעל הפס). סיפור הדרך "הרשמי" מציע לשקול ברצינות (ואני מצטרף להצעה) האם לסיים את היום (לאחר מס' שעות לא מבוטל) בעליה ל-Theodulpass, במקום לרדת ל-Cervinia. זה כמובן תלוי בכוח שנותר לכם, אחרי יום ההליכה, אך גם במזג האויר. צריך לזכור ש-Theodulpass נמצא על הקרחון ויכול להיות מקום לא נעים כאשר מגיעים אליו בסוף היום עייפים, במזג אויר לא נוח. אנחנו, כאמור, ירדנו, לצ'רביניה.
העיירה צ'רביניה היא עיירת סקי מרכזית וגדולה יחסית. היא כמובן עמוסה פחות מאשר בחודשי החורף, אך עדיין - אולי הגדולה ביותר מבין עיירות הטרק (למעט צרמט, אליה נגיע ביום הבא), עם מגוון רחב של מסעדות, חנויות מטיילים, מזכרות וכו'. מי שרוצה לקנות משהו לפני סיום הטרק ולא אכפת לו לסחוב את זה על הגב יום אחד נוסף, ייתקל במחירים נמוכים בהרבה מאשר בצרמט ביום המחרת.

יום ההליכה ה-6: מ-Cervinia ל-Zermatt

נק' התחלה: עליה ברכבל מ-Cervinia ל-Laghi Cime Bianche (גובה 2783 מ')
הפס היומי: Theodulpass (גובה 3301 מ')
נק' סיום: Trockener Steg (גובה 2928 מ') ולאחר מכן ירידה ברכבל ל-Zematt
הליכה: 10.02 ק"מ, 4 שעות (ברוטו) 627 מ' עליה, 393 מ' ירידה.

יום ההליכה האחרון היה יום שאליו ציפינו והתכוננו במהלך כל הטרק. זהו יום שבו מסלול ההליכה עובר על גבי קרחון Theodulgletscher. הליכה על קרחון היא לא דבר טריוואלי ומצריך הכנה מיוחדת.
לקראת ההליכה על גבי הקרחון קנינו מבעוד מועד בארץ קרמפונים (כאלה שמתלבשים על נעלי ההליכה הרגילים), ששקלו בערך חצי ק"ג ועלו כמה עשרות דולרים באמזון. בדיעבד, זהו ציוד שהוא כמעט חובה כאשר הולכים על קרחון. ההתלבטות העיקרית שלנו, עוד מתכנון הטיול בארץ הייתה האם לשכור מדריך "שיעביר" אותנו את הקרחון, בעזרת חבלים וכו' או שלעשות את זה לבד (אציין שאין לנו ניסיון מקצועי בטיפוס או הליכה על קרחונים). יצרנו קשר מבעוד מועד עם חברת הדרכה בצ'רביניה, כאשר התכוונו לסגור סופית את
ההדרכה ביום שבו נגיע לצ'רביניה. מה שקרה בסופו של דבר הוא שבמהלך הטרק פגשנו מטייל איטלקי רציני שהסביר ושכנע אותנו שממש אין צורך בהדרכה. בדיעבד, הוא צדק (אנחנו בחיים), למרות שאני לא בטוח שאפשר להסיק מהחוויה שלנו לגבי עונות אחרות. אנחנו היינו בעונה מאוד יבשה וחמה, כך שיכול להיות שמצב הקרחון הושפע מכך (לא יודע האם לטובה או לרעה, מבחינת נוחות ההליכה). ההליכה על הקרחון היא למעשה הליכה על מסלול סקי קיץ, כך שהוא די מהודק, ללא חריצים (Crevasses) וכו' (את אלה ניתן לראות משני צידי שביל הקרח/שלג), כך שלא הרגשנו סכנה מיוחדת. בעונה שלנו, מסלול הסקי היה סגור, אך אם הוא היה פתוח, צריך היה כמובן גם להזהר מגולשי סקי. חשוב לציין שההמלצה הרשמית, כולל של הספר של Cicerone היא הליכה עם ציוד מתאים, כולל חבלים.

בכל מקרה, את היום התחלנו ב-Cervinia ומיד עלינו עם 2 הרכבלים בהם ירדנו ביום האתמול, עד ל-Laghi Cime Bianche (גובה 2783 מ'). משם, התחלנו בטיפוס במדרונות הסקי הצחיחים, דרך רכבל Bontadini (גובה 3041 מ') ועד לפס היומי (והאחרון לטרק זה) ב-Theodulpass (גובה 3301 מ').
מזג האויר שהתחיל מעונן חלקית, הפך מעונן יותר ויותר עם כל מטר עליה, מה שהוסיף למתח שהיה גם ככה לקראת חציית הקרחון.
המחזה שנגלה לעינינו עם הגיענו לפס הוא מחזה מרהיב, כאשר הקרחון היה פרוס מתחתינו בכל הדרו. גם מזג האויר שהפך להיות יותר ויותר מעונן וסוער והעובדה שהיינו בודדים לגמרי, תרמו לאוירה הכללית. זו גם הנקודה שבה נפרדים מאיטליה וחוזרים לשוויץ.
מהפס, היינו צריכים לחשב היטב את צעדינו. מהפס עצמו, צריך לרדת בזהירות אל עבר האוכף, שהוא חלק מהקרחון, כאשר היינו צריכים להעזר בכבל ברזל שהיה מונח שם, וכל צעד מוטעה יכול היה להסתיים בהחלקה של מאות מטרים למטה. זה גם היה השלב שבו לבשנו את הקרמפונים והתחלנו בירידה איטית מאוד ומדודה אל עבר שביל ההליכה על הקרחון עצמו, ירידה של כחצי שעה שנעה בין סלעים גדולים ומשטחי קרח מחליקים, כאשר ברקע, השמיים מתקדרים יותר ויותר ומתחיל לרדת עלינו גשם מעורב בשלג.
ההליכה בירידה מהפס ועד לקרחון נראתה ארוכה ממה שהייתה באמת, לאור העובדה שהיינו צריכים לחשב כל צעד וצעד, אך לאחר שהגענו למסלול ההליכה על גבי הקרחון, המתח התפוגג ופינה מקומו להתפעלות מהקרחון האדיר שסובב אותנו.
בסה"כ, ההליכה על הקרחון עצמו (מהרגע שהגענו לשביל ההליכה המושלג) הייתה די פשוטה ונוחה (הרבה בזכות הקרמפונים), בירידה מתונה של כ-5 ק"מ, כאשר מדי פעם היינו צריכים לדלג (ואף לקפוץ) מעל אפיקי נחל זורמים (לא כיף ליפול לתוך מי נחלים קפואים). ההרגשה היא כמעט כמו ללכת על הירח, פשוט מדהים.
ממש לפני תחנת הרכבל Trockener Steg (גובה 2928 מ') מסתיים גם שביל ההליכה הקרחוני ואנחנו מורידים את הקרמפונים.
אנחנו מגיעים ל-Trockener Steg בגשם שוטף ומחליטים שמבחינתנו היום והטרק כולו הסתיים. אנחנו יורדים ברכבל הארוך עד לצרמט, ללינה במלון Excelsior.

יום ב-Zermatt, לאחר סיום הטרק

את טרק ה-Monte Rosa סיימנו ונשאר לנו ערב ויום כמעט שלם למחרת, לפני שהיינו צריכים לתפוס רכבת חזרה לטיסה בציריך.
את Zermatt כנראה שאין צורך להציג. כפר יוקרתי ושיקי, עם המון מסעדות, חנויות מטיילים וכרכרות סוסים (הכניסה לרכבים רגילים אסורה - רק כרכרות או מוניות חשמליות מוזרות), הכל במחירים "עממיים" של שוויץ.
גם בלי טרק מיוחד, הכפר מפוצץ במסלולי הליכה שאפשרו לנו, גם ביום האחרון, להנות מהנוף המדהים הסובב את העיר וגם להנות ממה שהכפר עצמו יכול להציע.
כאמור, אנחנו סיימנו את הטרק ב-Zermatt, אבל למי שרוצה להשלים את הסיבוב המלא, מצפים לו עוד יום או יומיים של הליכה - מ-Zermatt ל-Grachen ומשם ל-Saas Fee.

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1
• קובץ מצורף 2
• קובץ מצורף 3
• קובץ מצורף 4
• קובץ מצורף 5
• קובץ מצורף 6