(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

AV4 בדולומיטים

לאחר שהלכנו, אני וזיוה אשתי, לפני מספר שנים את ארבעת הימים הראשונים של AV1, ולאחר שהלכתי לפני שנה לבדי את AV2, החלטתי השנה ללכת את ה- AV4, אחד האחים הפחות מוכרים במשפחת ה- AV's.

תאריך הטיולAugust 2019
משך הטיול8 ימים
עונה מומלצתקיץ

כללי

לאחר שהלכנו, אני וזיוה אשתי, לפני מספר שנים את ארבעת הימים הראשונים של AV1, ולאחר שהלכתי לפני שנה לבדי את AV2, החלטתי השנה ללכת את ה- AV4, אחד האחים הפחות מוכרים במשפחת ה- AV's. בחרתי בו בגלל שמשולבים בו קטעי Via Ferrata מאתגרים. במסגרת ה- AV2 התנסתי ב- V.f קצרים ולא ממש מאתגרים, והחלטתי הפעם לבחון את דרך הטיול הזו מעט יותר ברצינות.
הבסיס שלי ליציאה לטרק זה היתה העיירה Cortina d'Ampezzo. הגעתי אליה באוטובוס משדה התעופה של וונציה (שעתיים נסיעה). הזמנתי כרטיס לאוטובוס חודש מראש (באתר של חברת ATVO), אך האוטובוס היה די ריק. האוטובוס מגיע לתחנה המרכזית של קורטינה, וממש בצמוד אליה נמצאת חנות Snow Service ממנה שכרתי את ציוד ה- VF (ערכה+קסדה), גם כן כחודש מראש באתר החנות. דרך אגב, החנות משכירה גם, או בעצם בעיקר, אופניים מסוגים שונים, למי שמעוניין לקנח ברכיבה לאחר הטרק. אל קורטינה חזרתי בסוף הטרק, ולאחר חצי יום מנוחה, עליתי לטרק יומי מעל קורטינה. חזרה ארצה באותה דרך: אוטובוס לנמל התעופה של וונציה (יותר מלא מההלוך), ומשם טיסה לארץ (עם חניית ביניים באיסטנבול).
מספר הערות כלליות:
1. אין הכוונה כאן לתאר כל פרט ופרט בדרך, אלא לספק תאור כללי כדי לעורר תאבון ולספק מעט דגשים.
2. השבילים המרכיבים את ה- AV4 מסומנים היטב: סימון אדום/לבן שפעמים רבות מופיע עליו מספר השביל (105 למשל), נקודות אדומות, שלטים על גבי עמודים (בעיקר בצמתי שבילים) עם מספרי השבילים ופעמים רבות גם היעדים שלהם (בקתה, פס וכד'). בנוסף, מדי פעם יש סימון של ה- AV4- משולש עם הספרה 4 בתוכו.
3. למרות הסימון המעולה, אני ממליץ להצטייד במפות 1:25,000. אני הצטיידתי במפות של חברת Tabacco (מפות מספר 3, 10, 16 מכסות את המסלול). בנוסף, אפליקציית ניווט כלשהי, לבחירתכם. אני השתמשתי ב- Viewranger.
4. רמת הקושי: אני בן 59 בעל כושר גופני טוב, מורגל בטרקים בני מספר ימים (סובב מון-בלאן, av2, אוורסט בייס-קמפ, אנאפורנה בייס-קמפ ועוד). עבורי ה- AV4 היה טרק לא קל: ימים ארוכים, שבילים תלולים (חלקם על דרדרות של חצץ וסלעים קטנים), שתי Via Ferrata תלולות הדורשות עבודת ידיים מאומצת. בנוסף, שלושת הימים הראשונים היו חמים יחסית להרים (כ- 25 מעלות) וקרינת שמש חזקה. בקיצור, הטרק מחייב רמה מסויימת של כושר גופני, 3 ליטר מים לפחות (בימים הארוכים) כי מלבד בבקתות אין מקורות מים בשטח, והצטיידות במעט אוכל לארוחת צהריים (שלי היה חסר).
5. הבקתות: החדרים הם בדר"כ של 6-8 מיטות, מצויידות בסדינים, שמיכות (לעיתים עם ציפות) וכריות (עם ציפיות). עדיין, בכולן השתמשתי בליינר דק שלי. שירותים נקיים מאוד. לא בכל הבקתות יש מקלחות ו/או מים חמים (ראו פרוט בתאור הימים). ארוחות הערב- בדר"כ סבירות פלוס, ארוחות הבוקר- חלקן עשירות יותר חלקן פחות. חלק מהבקתות היו מלאות, חלקן לא. אני ממליץ להזמין מראש (כפי שאני עשיתי), במיוחד אם הטרק מתוכנן לחודש אוגוסט. ניתן למצוא את מספרי הטלפון וכתובות המייל של כל הבקתות באתרים של הבקתות עצמן.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 1- עד בקתת Auronzo (סה"כ 6.5 שעות ברוטו)

לקחתי את האוטובוס הראשון מקורטינה ל- Dobbiaco בשעה 8:05 (50 דקות נסיעה, יש אוטובוס כל שעה, אין צורך לרכוש כרטיס מראש). צריך לרדת בתחנה המרכזית (הפיצפונת) של Dobbiaco (ולא בתחנה הראשונה של העיירה), ולאחר 15 דקות לקחת אוטובוס שהיעד שלו היא העיירה Sesto, עובר ב- San Candido (ממנה עולה הדרך לכיוון Sesto), והתחנה בה צריך לרדת היא Val Campo di Dentro, שם מתחילה AV4.
מהתחנה יש ללכת על שביל 105 לאורך הכביש כ- 150-200 מ' עד לפני מסעדת Alte Sage, ואז השביל פונה ימינה ומתחיל לטפס משמאל לערוץ, תחילה באופן מתון יחסית בתוך יער, עד שמגיעים לעמק פתוח ולאחר מספר דקות של הליכה בו מגיעים לבקתת Tre Scarperi (סה"כ כשעה וחצי). רבים מאלה שמתחילים את הטרק בצהריים או מאוחר יותר (או שמתחילים את הטרק ב- San Candido), בוחרים ללון את הלילה הראשון בבקתה זו. חוצים את העמק ומתחילים לעלות בשביל תלול וארוך (עדיין שביל 105) עד לאזור של ה- Tre Cime המפורסם והמטויל מאוד בזכות הכביש המוביל אליו, ומגיעים לבקתת Locatelli לאחר 3 שעות הליכה נוספות (מהבקתה הקודמת).
באזור ה- Tre Cime יש 3 בקתות: Locatelli, Lavaredo ו- Auronzo. השתיים הראשונות טובות יותר מבחינת המיקום במסלול, אך ב- Locatelli הזמנת המקום מסובכת, וב- Lavaredo לי כבר לא היה מקום (כחודש וחצי מראש). נאלצתי להסתפק בבקתת Auronzo שנמצאת בקצה הכביש, מוצפת במטיילי יום, ולכן הצוות לא מי יודע מה נחמד. ארוחות הערב והבוקר סבירות, מקלחת חמה ב- 5 יורו עם אסימון (הבטיחו 5 דקות, בפועל כ- 3 דקות). הגעתי אליה מ- Locatelli על המשך שביל 105 העובר מצפון ל- Tre Cime ומאפשר מבט על מלוא עוצמת הצוקים הללו.

יום 2 - עד בקתת Fondo Savio (סה"כ 8 שעות ברוטו)

היעד ביום זה היתה בקתת Fonda Savio במרחק 3 שעות הליכה בלבד מבקתת Auronzo, לפיכך החלטתי להוסיף טיול מעגלי באזור של ה- Tre Cime, לבקתת Pian di Cengia הנמצאת מצפון מזרח לבקתת Lavaredo שממנה מתחיל המסלול (וזו עוד סיבה לבחור בה ללינה). מבקתה זו הולכים על שביל 104 המסומן היטב (כאמור, כמו כל השבילים בטרק), יורדים לעמק יפה ועולים בשביל המתפתל והתלול לבקתת Pian di Cengia, כשעתיים מ- Lavaredo. אפשר להשאיר בבקתה את התרמיל ולעלות עם שביל 101A ל- Fiscaline, תצפית אדירה, שווה ביותר (סה"כ כ- 45 דקות, כולל רבע שעה על התצפית). בדרך חזרה מהבקתה, לאחר חזרה קצרה של 5 דקות על שביל 104, הלכתי על שביל ללא מספר אך מסומן היטב (בפיצול משביל 104 יש שלט- Sentiero di Pace, ולאחר מכן השביל מסומן בנקודות אדומות בתדירות גבוהה), ה- Via Ferrata הראשונה בטרק שלי. היא לא ברמה מאוד מאתגרת, אבל נחמדה מאוד כהתנסות ראשונה, עם נופים מדהימים. בסופה יורדים לאוכף שממזרח ל- Tre Cime מעל בקתת Lavaredo וזוכים למבט מזווית שונה, גבוהה ויפה על שלושת הצוקים. משם חוזרים על דרך רכב לבקתת Auronzo (סה"כ 5.5 שעות למסלול המעגלי בהליכה די מהירה).
ההליכה לבקתת Fonda Savio היא על שביל 117 שיוצא מתחת מבקתת Auronzo, כשעתיים וחצי על שביל צר ויפה עם תצפיות אל עבר הרכסים שבסביבת ה- Tre Cime והעמק שביניהם ובין הרכס של שביל 117. בסוף הקטע, עליה תלולה מאוד אל הבקתה.
הבקתה מנוהלת ביד רמה על-ידי גברת דרום-טירולית (ששפתה הראשונה גרמנית ותלבושתה מסורתית לאזור), קשוחה אך נחמדה. ארוחת ערב טובה, אין מקלחת אך יש מים חמים כך שאפשר לשטוף את הגוף ליד הכיור.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 3 - עד בקתת Vandelli (סה"כ 8 שעות ברוטו)

החלק הראשון של היום ממשיך על שביל 117 עד בקתת Col de Verde, מעט יותר משעתיים: טיפוס ל- Forcella del Diavolo, רובו על דרדרת תלולה מאוד (Forcella= מזלג, אך כאן במובן אוכף טופוגרפי). בתחילת הדרדרת חשוב לא לפספס את השביל ולהתפתות להמשיך בירידה. מה- forcella ירידה לא פחות תלולה וקשה ל- Ciadin de la Neve. בסוף הירידה התלולה יש שילוט וממשיכים על שביל 117, צריך לחצות באלכסון דרדרת ושוב לא להתפתות להמשיך לרדת עם השביל אלא יש לטפס שמאלה, עדיים על שביל 117, טיפוס תלול שלפעמים מלווה בכבלים שמסייעים בטיפוס (אך אין צורך להתחבר עם ציוד ה- via ferrata). כשמגיעים לסוף הטיפוס, ל- Forcella de Misurina רואים את בקתת Col de Verde ויורדים אליה.
מהבקתה אפשר לרדת ברכבל לאגם Misurina ומשם אפשר להמשיך לאורך הכביש או לקחת אוטובוס עד Passo Tre Corci, וממנו להמשיך על שביל 215 עד לבקתת Locatelli, היעד של יום זה.
אני העדפתי לרדת מהבקתה ברגל, כ- 40 דקות על דרך רכב טובה שלא נוסעים עליה), וכדי להמנע מללכת לאורך הכביש טיפסתי מהאגם על המורדות שממערב לו (המורדות הדרום מזרחיים הנמוכים של רכס ה- Cristallino), בתחילה על שביל 224 איתו עברתי את קו היער והגעתי אל מתחת לקו הצוקים, ובהמשך על שביל 224b ולאחר מכן שביל 222 איתו יורדים לכביש. מעט לפני הכביש צריכים לתפוס את שביל 215 שאיתו ממשיכים עד Passo Tre Corci, אך אני פיספסתי אותו, הגעתי לכביש ושילמתי בהליכה עליו ובעליה עד שנפגשתי עם שביל 215 החוצה את הכביש (שעתיים וחצי לא קלות מהאגם).
אחרי כמה מטרים על שביל 215 הוא נפגש עם דרך טובה (המגיעה מהכביש) ואיתה ממשיכים גם לאחר שהופכת חזרה לשביל צר יותר. ביום בו אני הלכתי עליו היו מאות אנשים על השביל שחזרו מבקתת Vandelli ומהאגם הסמוך אליה, מה שהפריע מעט. ההליכה לא אמורה להיות קשה. רוב הזמן השביל שומר על קו גובה, עם תיקונים, אבל אחרי יום ההליכה המאתגר, ההליכה בקטע זה לא היתה קלה עבורי.
הגעתי לבקתה בשעה 15:30 אבל שם הודיעו לי שאת החדר אוכל לקבל רק בשעה 17:00. הבקתה מוצפת עד אז במטיילי יום והצוות לא מתפנה. יתכן שבתקופה אחרת (ולא באוגוסט) הבקתה פחות עמוסה במטיילי יום כך שהטיפול במטיילים הלנים בבקתה שונה. בבקתה אין מקלחות ואין מים חמים. אפשר להתרחץ באגפ הסמוך 05 דקות הליכה) או ליד הכיור.

יום 4 - עד בקתת San Marco (סה"כ 8.5 שעות)

היום מגיעה ה- via ferrata הגדולה של ה- AV4. שביל 243 המוביל אליה יוצא ממש מהבקתה, מסומן היטב לכל אורכו, ואיתו עולים במשך 45 דקות במגמת עליה לא תלולה עד לתחילת ה- V.F.
Via Ferrata Vandelli אינה מסובכת טכנית אבל תלולה מאוד ומחייבת כושר וכח ידיים. מלב 2 נקודות בהן התקשתי להגיע לכבל הבא שהיה מעט גבוה עבורי, לא נתקלתי בבעיה במהלך הטיפוס. בחלק האחרוןכבר היו קטעים שלא נדרש בהן כבל. הטיפוס ב- V.F נמשך כשעתיים.
מראש ה- V.F שביל 243 יורד, בחלקים לא מעטים בתלילות, ל- Biviacco Comici (מבנה קטן לא מאויש שמציב המועדון האלפיני האיטלקי, ובו מיטות, שמיכות ומעט ציוד נילווה, ויכול לשמש ללינה, מתוכננת מראש או כפתרון חירום). הירידה- כשעה.
מה- Biviacco שביל 243 מטפס בתלילות ל- Forcella Bassa de Banco ומשם ההליכה על קו גובה עם תיקונים, חלקם משמעותיים. בחלק הראשון מספר קטעי V.F קצרים. מומלץ להשתמש בציוד אך לא חייבים.
במפגש שביל 243 עם 247 יש עמוד עם שילוט שבילים. אחד השלטים מפנה לשביל326 שעל המפה מופיע כהמשך שביל 243 ואיתו התכוונתי להמשיך. בסופו של דבר, בעקבות תצפית על תוואי השטח השל שני השבילים, החלטתי ללכת על 247, שבהתחלה אומנם מטפס מעט אך בהמשך שומר על קו גובה עד למפגש עם שביל 246 שממשיך לשמור על קו גובה עד ל- Forcella Grande. משם ירידה תלולה מאוד עד לבקתת San Marco שהפתיעה אותי במיקום הנמוך יחסית שלה. סה"כ הקטע הזה לקח לי 4.5 שעות, אך אפשר לעשות אותו בזמן קצר יותר בשעה אחת לפחות.

יום 5- מנוחה בבקתת San Marco

בקתת San Marco מאוד נעימה ומאוד מומלצת. אם נדרש יום מנוחה- זה המקום. היה נחמד לאחר יומיים ללא מקלחת אמיתית לקבל מקלחת חמה, ללא מגבלת זמן וללא עלות. המקלחת בחוץ, בחצר מגודרת. פשוט כיף. הבקתה מנוהלת כבר יותר מ- 30 שנה על-ידי משפחה אחת, בעבר על-ידי זוג הורים והיום על-ידי הבת, טניה, שממש עוזרת בכל דבר, קשובה, ונעימה, המשרה אווירה של רוגע על המקום. ההורים עדיין פעילים- האמא מבשלת (נהדר) והאבא עסוק בתחזוקת המקום. שני הילדים הקטנים והחמודים של טניה, אמה ומרינו, תורמים לתחושה של ביקתה משפחתית. (הבעל עובד בקורטינה ומגיע לעזור בסופי שבוע).
אני הייתי תשוש מהימים האינטנסיביים הקודמים ונשארתי לנוח ולהתאושש בבקתה. במקור הכוונה היתה לעלות חזרה בשביל 246 ולהגיע ל- Biviacco Slataper (שנמצא מתחת לפסגת ה- Sorapis) ואולי אפילו להמשיך מעבר לו על שביל 242, ולחזור לבקתת San Marco, אך ויתרתי. במהלך היום הגיעו מטרקים נוספים לבקתה, אחד מהם מדדה על רגל אחת לאחר שנפל 200 מ' לפני הבקתה, לדבריו בגלל שילוב של תשישות מצטברת והשביל התלול מאוד.

יום 6 - עד בקתת Antelao (סה"כ 6.5 שעות ברוטו)

מהבקתה יצאתי על שביל 227 לבקתת Galassi- כשעה וחצי, בתחילה בעליה מתונה ולאחר מכן תלולה עד ל- Forcella Piccola, וממנה ירידה סבירה לבקתה.
לאחר מנוחה קצרה בבקתה (בירה+שטרודל, כמו שנהגתי בכל הביקתות של אמצע היום), מטפסים עם שביל 250 (איתו ממשיכים עד סוף היום, ולמעשה עד סוף הטרק) די בתלילות כשעה עד שמגיעים לתחילת Via Ferrata Ghiacciaio. על המפה היא נראית קצרה ולא מאתגרת. בפועל היא מטפסת ברציפות על סלע חשוף, אנכי כמעט לגמרי, ולכל אורכה יש כבלים. לעומת V.F Vandelli זאת הנוכחית מטפסת ברציפות, ללא קטעים אופקיים, ומבחינה זו היר יותר קשה, אם כי קצרה יותר, כ- 40 דקות.
בסוף ה- V.F מגיעים ל- Forcella (בעלת אותו שם), ממנה יורדים במורד תלול (בתחילתו לצד קרחון), ולאחר כשעה וחצי של ירידה השביל פונה ימינה, נכנס לעמק, ומטפס ל- Forcella Piria ממנה יש תצפית קרובה לפסגת ה- Antelao, השניה בגובהה בדולומיטים. סה"כ קטע זה- כשעתיים.
מה- Forcella יורדים בשביל נוח ומתון לבקתת Antelao, בקתה נחמדה עם נוף פנורמי על מספר רכסים בולטים בדולומיטים (כשעה).

יום 7 - סיום AV4 (סה"כ 2 שעות)

ירידה על שביל 250 עד לכפר Pozzale. במפה שביל 250 מסומן על דרך הרכב היורדת מהבקתה, אך בפועל לאחר מספר מאות מטרים השביל עוזב את הדרך, חותך את הפיתולים שלה, נפגש איתה מספר פעמים ובסוף יורד איתה (כשהיא כבר דרך אספלט) עד לכפר. אפשר לבחור בשביל 253 התלול יותר, אבל בגלל הגשם שירד בלילה, חששנו (אני וזוג הגרמנים הנחמד שירד איתי מהבקתה) מהחלקה ולכן בחרנו בשביל מתון יותר. הכפר Pozzale נחמד ורגוע מאוד, ומציג על חזיתות בתיו תמונות מחיי הכפר בעשורים הראשונים של המאה ה- 20. מתחתית הכפר מגיעים תוך דקות ספורות לעיירה Pieve di Cadore אותה חוצה הכביש הראשי בצמוד לכיכר טטציאן (הצייר המפורסם יליד העיירה), שם ממוקמת תחנת האוטבוס לקורטינה (כ- 45 דקות נסיעה).
כמובן שניתן לוותר על לינה בבקתה ולרדת בסוף היום הקודם לעיירה. אני העדפתי לשהות לילה נוסף בהרים ולא בקורטינה. הגעתי לקורטינה לקראת צהריים, התמקמתי במלון והתכוננתי לטרק יומי למחרת, ברכס ה- Tofana ממש מעל העיירה.

יום 8 (טרק יומי, לא על ה- AV4, סה"כ 4 שעות)

תכננתי לעשות את Via Ferrata Formenton שיוצאת מפסגת ה- Tofana di Mezzo (3244 מ'), אליה מגיעים ברכבל, הולכת על קו הרכס ויורדת ממנו אל תחנת הרכבל השניה או הראשונה במורדות הרכס, לפי בחירת המטרק.
אל פסגת ה- Tofana di Mezzo מגיע רכבל שיוצא מתוך קורטינה ועובר בשתי תחנות. כיום (אוגוסט 2019) החלק הראשון של הרכבל נמצא בשיפוצים ולכן עולה שאטל מ- Piazza Roma (צמודה ל- tourist information) אל מסעדה הסמוכה לתחנת הרכבל הראשונה על המורדות ההר- rifugio col drusie, 1780 מ' (20 דקות, 3 יורו) ומשם שאטל חינמי קצר אל התחנה. העליה ברכבל היתה מהירה מאוד (אם כי כללה המתנה של מספר דקות בתחנת הביניים- rifugio Ra Vales, 2470 מ').
עם ההגעה לתחנה העליונה חגרתי את ערכת ה- Via Ferrata וטיפסתי במדרגות לתחילת המסלול בתקווה שהענן/ערפל הסמיך יתפזר. חזרתי וטיפסתי במדרגות הללו 4 פעמים במהלך שעה, אך הענן/ערפל לא זז. המקומיים (גם בקורטינה וגם בתחנת הרכבל) הזהירו שענן שמתיישב על ה- Tofana נשאר שם בדר"כ לכל היום, והם צדקו. החלטתי שמסוכן מדי לעשות את ה- V.F שעוברת על קו הרכס המצוקי כאשר הראות היא למרחק 5 מ' בערך והשביל אינו מסומן (בחלק הראשון של המסלול).
לאחר השתהות של שעה, ירדתי לתחנת הרכבל הנמוכה יותר ויצאי לטרק מעגלי המשלב V.f קלה. מהתחנה יוצא שביל מסומן אך ללא מספר במגמת עליה, ולאחר מספר מאות מטרים הוא מתפצל (אני פספסתי את הפיצול. צריך לשים לב): שביל אחד ממשיך לעלות מזרחה אל הרכס ושביל שני יוצר דרומה ומתחיל לרדת אל עבר בקתת Pomedes. אל בקתה זו עולה קו רכבל כיסאות, ולאורכו יורדים אל בקתת Duca d'Aosta. מבקתה זו יורדים צפונה על שביל 405 שיוצא ממש מתחת לבקתה (לא להתבלבל, השביל גם ממשיך דרומה על דרך רכב). שביל זה עובר למרגלות המצוק עד שהוא נפגש עם שביל 407 שיורד מ- V.F Formenton שבקו הרכס, אותה אחת שתכננתי לעשות. מהפיצול אפשר לרדת מאות מטרים בודדות לתחנת הרכבל התחתונה ולסיים את המסלול. אני בחרתי לטפס חזרה אל תחנת הביניים של הרכבל ולהשלים בכך טרק מעגלי נחמד. העליה מאוד תלולה, חלקה על דרדרת, אבל כיפית, ותוך שעה ורבע מהפיצול עם שביל 405 הייתי חזרה בתחנת הרכבל (הטרק כולו ארך כ- 4 שעות).
בתחילת היום היתה אכזבה מסויימת בגלל שלא התאפשר התכנון המקורי של V.F מאתגרת ויפה, אך הטרק החלופי התגלה כפיצוי לא רע בכלל.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )