Adlerweg Osttirol - Eagle Walk in East Tyrol

הקדמה

נסענו, בן-זוגי (יאיר) ואני, לארבעה שבועות בטירול, אותם תכננו להעביר בעיקר בטרקים עם עצירות לשבתות אותן ערכנו בדירה נוחה ולא בבקתה (שומרים שבת) ועם קצת ימי מנוחה ותיירות "רגילים" באמצע. במהלך חיפוש אפשרויות לטרקים נתקלנו בכמה וכמה סיפורי דרך באזורים שונים על "דרך העיט" (ה-eagle walk או ה-Adlerweg בגרמנית), שביל ארוך המחולק ל-24 מקטעים לאורך טירול. חלק מסיפורי הדרך הפנו לאתר המצוין של https://www.tyrol.com, שם גילינו להפתעתנו שסומנו 9 מקטעים נוספים במזרח טירול - מקטעים שלא מצאנו עליהם שום סיפור דרך או מידע בעברית.
נכתב באתר שחלק זה של השביל למעשה נמצא בפארק הלאומי Hohe Tauern (שמחולק על פני שלושה מחוזות באוסטריה - טירול, חבל זלצבורג ועוד משהו) שבו נמצאים הקרחונים הכי גדולים במדינה ובאלפים המזרחיים בכלל. כמובן ש"הפארק הלאומי עם הקרחונים הכי גדולים" בשילוב של התחושה שאנחנו "מגלים" שביל חדש בגלל היעדר המידע בעברית הובילו אותנו לבחור שאחד הטרקים שלנו יהיה שם...
התכנית המקורית הייתה לדחוס קצת את תשעת המקטעים על פני שמונה ימים, אבל גשם ומחלה שיבשו לנו את התכניות והשלמנו רק את שלושת הימים הראשונים במלואם. נהננו מהם מאוד, ובימים שלאחר מכן יצא לנו לעשות שני טיולי יום באזורים שהשביל מגיע אליהם לאחר מכן - וגם בהם נהננו מנופים מדהימים.

קצת עלינו ופרטים טכניים

קצת עלינו - אני בת 28, יאיר בן 30, אני בכושר די טוב מבחינת סיבולת לב ריאה (רצה קבוע) אבל הוא לא עושה פעילות אירובית קבועה. יאיר דתי - כלומר שמרנו באופן מלא גם שבת וגם כשרות. בישלנו בעצמנו ולא אכלנו בבקתות ההרים בהן ישנו, ותכננו את הטרק כך שנעשה חמישה ימים רצופים, עצירה לשישי-שבת ואז עוד שלושה ימים רצופים. העצירה וההתחלה המחודשת בסוף יום חמישי ובראשון בבוקר בנקודה נוחה ונגישה - השביל גם ככה פוגש שם את הכביש ומגיע לעיירה. מושלם לשומרי שבת, באמת :)

המסלול - תשעת המקטעים המדוברים מנותקים מה-24 האחרים, ככה שלא מדובר ב-33 מקטעים רצופים אלא בסוג של שני שבילים - ה-Eagle Walk ה"רגיל" וה-Eagle Walk in East Tyrol. המקטע הראשון של השביל של מזרח טירול מתחיל בעיירה Stroden שנמצאת ב-Virgental, כלומר עמק Virgen. המקטע החמישי מסתיים ב-Matreier Tauernhaus שנמצא בעיירה בשם Tauer (אם אני מבינה נכון), הנמצאת כ-15 ק"מ צפונית לעיירה הגדולה Matrei. יש שם חניון גדול ואוטובוס מ-Matrei ואליה עובר שם. המקטע השישי מתחיל ב-Matrei עצמה - כן כן, לפי תיאור המסלול הרשמי את החלק שבין Matreier Tauernhaus לבין Matrei גם ככה אמורים לעשות באוטובוס. המקטע האחרון מסתיים ב-Lucknerhaus - בקתה גדולה עם חניון גדול, תחנת אוטובוס, והמוןןןןן תיירים שמגיעים לטיולי יום.

הגעה והתניידות - מכיוון שהיינו במדינה חודש שכרנו רכב (איסוף והחזרה בשדה התעופה במינכן, בו נחתנו), בו השארנו את כל הציוד שלנו בזמן שהיינו בטרקים. נסענו עם הרכב לנקודת ההתחלה בעיירה Stroden, יש שם חניון מסודר ממש בתחילת המסלול (בתשלום. יש "דילים" בהתאם למספר הימים שמתכננים להשאיר את הרכב). תכננו להגיע חזרה לרכב מנקודת הסיום של חמשת הימים הראשונים בתחבורה ציבורית/טרמפים - יש אוטובוס בערך פעם בשעתיים שעובר בכל העיירות בעמק שנמצא דרומית למסלול (Virgental, כלומר עמק Virgen על שם העיירה הגדולה בו) שהתחנה האחרונה שלו נמצאת שתי דקות הליכה מהחניון. אם לא שוכרים רכב, העיירה הגדולה באזור הנמצאת ממש ב"כניסה" ל-Virgental היא Matrei in Osttirol, ואליה בטח אפשר להגיע בתחבורה ציבורית מהערים הגדולות יותר בתחבורה ציבורית - וממנה לתחילת המסלול.

מזון, בישול והצטיידות - ארוחות הבוקר והצהריים התבססו על לחם, חטיפי אנרגיה, תפוחים, אגוזים, טונה בשימורים וכו', וארוחת הערב הייתה ארוחה מבושלת של אורז ועדשים (השתדלנו לגוון קצת בתיבול ובסגנון). את הבישול עצמו עשינו מחוץ לבקתה, כמובן, אבל אחרי שסיימנו לבשל נכנסנו עם האוכל פנימה וזה היה ממש בסדר (חוץ מבבקתה אחת, אבל זה בכלל היה בשטובאי). כן חשוב לציין שכל המסלול נמצא בשטח הפארק הלאומי Hohe Tauern ושאסור לבשל בתחומו על אש גלויה, ככה שצוות הבקתות יבקש מכם ללכת טיפה הצידה ולא לעשות את זה ממש מתחת לאף שלהם - כדי שאם במקרה יבוא פקח הם לא יקבלו נזיפה. סביר להניח שלא יבוא אחד כזה. אבל מן הראוי לציין שקיימת הסכנה ש"תיתפסו" (ואין לי מושג מה הפקח עלול לעשות במקרה הזה). היינו עם רכב ככה שלא הייתה לנו בעיה להצטייד, כי תמיד יש סופר במרחק נסיעה. אלא אם זה יום ראשון - רוב הסופרים סגורים ביום ראשון!! קחו בחשבון. גם עם רכב זה יכול להיות מאוד קשה. בכל מקרה, סמוך/בכניסה ל-Matrei יש אזור עם מספר סופרים גדולים, שיהיו נוחים גם למשתמשי התחבורה הציבורית וגם לשוכרי הרכבים. כולם, אגב, סגורים בראשון. ב-Stroden עצמה אין סופר או מכולת. בגז הצטיידנו עוד מבעוד מועד בדקטלון בפרוורי מינכן.

ציוד - ישנים בבקתות, אז כמובן שאין צורך בשק שינה, מזרון שטח ואוהל. בגלל שבישלנו בחוץ בערב, אני כן השתמשתי בדי הרבה בגדים חמים יחסית לטיול בקתות: תרמי, מיקרופליז ועוד סוויטשירט קל אך מחמם, גרביים חמות, כובע וכפפות. מעיל גשם הוא בגדר חובה - גם כי אף פעם לא יודעים באיזה מזג אוויר תיתקלו, וגם כי יכולה להיות המון רוח כשמגיעים לפאס או פסגה, אבל בא לכם להינות מהנוף ולא לברוח מהרוח :) כאמור לקחנו איתנו גם אוכל וציוד בישול, אבל כמובן שזה רלוונטי רק אם אתם לא מתכננים לאכול בבקתות. בכל מקרה כדאי לקחת קצת נשנושים (פירות, אגוזים, חטיפי אנרגיה וכו') ואולי כיכר לחם ואיזה ממרח כדי שיהיה למהלך היום.

חלוקת הבקתות/הימים שלנו

שמנו לב שבתכנית הרשמית של השביל שני הימים הראשונים יחסית ארוכים (היום השני במיוחד), בעוד היום השלישי קצרצר. כשניסינו להזמין את הבקתות נתקלנו בבעיה בבקתת Johannishütte שהיא הסיום הרשמי של היום הראשון: הם דרשו שנזמין את המקומות בשיחת טלפון ולא במייל או דרך האתר. שילוב הדרישה הזאת יחד עם הרצון לחלק את הימים באופן קצת יותר שוויוני, בדגש על קיצור היום הראשון מתוך הנחה שקיים סיכוי גבוה שנתחיל אותו מאוחר יותר לעומת שאר הימים (כי צריך גם להגיע לנקודת ההתחלה) גרם לנו לשנות את חלוקת שלושת הימים הראשונים:

- בסוף היום הראשון ישנו בבקתת Essener-Rostocker במקום ב-Johannishütte
- בסוף היום השני ישנו בבקתת Sajathütte במקום ב-Eisseehütte (לא בהכרח קצר יותר - סתם מתחיל קצת קודם אבל גם נגמר קצת קודם)
- בסוף היום השלישי התאחדנו עם התכנית הרשמית וסיימנו את היום ב-Bonn-Matreier Hütte. זה לא היה יום ארוך בכלל ד"א, ובתכנית המקורית הוא אפילו יותר קצר.

בדיעבד, בסוף היום הראשון הגענו לבקתה ב-15:30 למרות שהתחלנו רק לקראת 12:00, ככה שיצא לנו יום ראשון קצר מאוד בתכנית שלנו, והיום הראשון המקורי היה אפשרי בהחלט גם עם התחלה מאוחרת (אבל אז היינו נאלצים לוותר על האגם שמעל Essener-Rostocker, קפיצה של חצי שעה הליכה לכיוון מהשביל). או שאולי אפשר היה לא לוותר על המפלים שבמרחק 40 דק' מתחילת המסלול.

עוד על תכניות אפשריות והמלצות בהמשך.

יום 1: מהעיירה Ströden לבקתת Essener-Rostocker

את היום הזה התחלנו מאוד מאוחר, לקראת 12. שכמיית הניילון של יאיר נקרעה בטרק קודם וגם איבדנו את כיסוי הגשם של התיק שלו, ומכיוון שידענו שיש הליכה קצרה יחסית ושמתוכנן גשם בהמשך השבוע הגענו למסקנה ששווה לנו להשקיע את הבוקר בקניית ציוד גשם איכותי. היה יום ראשון, אז זה היה לא פשוט וכלל הרבה נסיעה.
היום מתחיל בחניה של מפלי Umbalfälle. השביל לא מגיע אליהם, אלא מתחיל לעלות ביער לצד נחל שנשפך לעמק מצפון. אנחנו כאמור וויתרנו על קפיצה אליהם, לאור השעה, והתחלנו מיד לעלות לבקתה. בכל מקרה הם אמורים להיות מרשימים והם נמצאים כ-2 ק"מ נוחים להליכה מהחניה, אז כנראה שזאת קפיצה מומלצת אם לא ממהרים. העלייה בשביל נוח מאוד - אבל זו עלייה ארוכה (ככל העליות במסלול), אז כתלות בכושר זה עלול להיות כן קצת מאתגר.לאט לאט העצים מתמעטים ומשתנים, עד שנעלמים כליל, ולאט לאט רואים יותר ויותר טוב את הנוף בצידו הדרומי של העמק ממנו עלינו. באיזשהו שלב גם מתחיל להתגלות הקרחון שלכיוונו אנחנו הולכים. הגענו לבקתה מוקדם יחסית, סביב 15:30, כפי שקיווינו - ראינו על המפה שיש אגם בשם Simonysee במרחק של כ-40 דק' הליכה מהבקתה, וקיווינו שנספיק לקפוץ אליו. אחרי צ'ק אין והפסקת קפה השארנו את רוב הציוד בבקתה ויצאנו עם תיק קל (מים, בגד חם, בגד ים ומגבת לכל אחד) לאגם. בפועל ההליכה הייתה קצת פחות מחצי שעה, והאגם היה מוצלח מאוד! ממש מתחת לקרחון קטן. מומלץ בחום ביום חם :) נכנסנו למים הקרים מאוד, בילינו שם איזו שעה נעימה, וחזרנו לבקתה לבשל לעצמנו ארוחת ערב ולישון.

יום 2: מ- Essener-Rostocker Hütte ל-Sajathütte

הפעם היום שלפנינו קצת יותר ארוך, ויש בו גם פאס וגם פסגה. היום מתחיל בעלייה לפאס, ירידה ממנו לבקתת Johannishütte (שבה למעשה נגמר היום הראשון לפי המסלול הרשמי), וממשיך בעלייה ארוכה מאוד (כ-1000 מטר גובה) לפסגת ה-Kreuzspitze. מהשפיץ יורדים למעין בקעה מיוחדת מאוד בה נמצאת Sajathütte, שעברה כנראה שיפוץ או משהו כזה ועל העלון שלה ובאתר האינטרנט שלה קוראים לה Neue Sajathütte.

יצאנו לדרך לקראת 8. העלייה לפאס הראשון די נוחה ולא נוראית בכלל, אבל בכל זאת מדובר על עלייה. עוד לא לגמרי התרגלנו לנופים של מזרח טירול, ונהננו מאוד מהנוף שנשקף ממנו. עם זאת הייתה הרבה רוח והיה קצת לא נעים למעלה, ודי מהר התחלנו לרדת. הירידה הייתה קצת תלולה בחלקה הראשון, ואחרי זמן מה (20 דק'? לא לגמרי בטוחה) נעשתה נוחה למדי. בכל מקרה, כבר נתקלתי בירידות הרבה יותר תלולות ומפחידות. אי אפשר לקרוא להתחלה שלה נוחה, אבל היא באמת בסדר (וכותבת את זה מישהי שבאמת מפחדת בירידות תלולות וזקנים בני 70 עוקפים אותה). הגענו ל-Johannishütte בערך ב-10:30. (מאוד בערך, סיכוי סביר שזה היה רבע שעה לפה או לפה).

אחרי ארוחת בוקר מאוחרת המשכנו מ-Johannishütte: השביל מיד מתחיל בעלייה לפסגה Kreuzspitze. נוסף על העובדה שהעלייה הזאת ארוכה כמעט פי שתיים, היא גם קצת יותר תלולה ופחות נוחה בחלקים מסוימים שלה. היה נראה על המפה שיש שתי אפשרויות: השביל ה"ראשי" מגיע לאיזה פאס ומשם עולה לפסגה בשביל שהוא "כמעט" ויה פרטה (כלומר יש כמה יתדות או כבלים אבל אין מה להתרגש), ואחר כך יורד לאיזה אוכף קטן, ובנוסף יש שביל שמתפצל מהשביל הראשי מעט לפני הפאס המדובר ועולה יותר במתינות קצת מתחת לפסגה, עד שהוא פוגש את אותו אוכפון. לא רצינו לוותר על הפסגה (זה גם הבדל רק של 100 וקצת מטר גובה, ומה זה לעומת ה-900 שנעלה בכל מקרה בעלייה הזאת), ולכן תכננו לעלות בשביל ה"ראשי". אבל כשהגענו לנקודת הפיצול היה נראה, גם בשטח וגם לפי השילוט שהיה במקום, שדווקא השביל ה"ראשי" לא ממש קיים... מצאנו איזה שביל שלכאורה הולך בתוואי שלו ועלינו עליו, ובהתחלה היו גם קצת סימני שביל דהויים, אבל מהר מאוד גם השביל וגם הסימונים נעלמו לנו למרות שה-GPS הראה לנו שאנחנו אמורים להיות ממש עליו. אולי אפשר היה להמר ולהאמין שנמצא את השביל על ההר (כנראה שכבלים היה קשה לפספס), אבל ההר היה מלא בשלג בין יומיים. אני, שנוטה קצת לפחד ולהילחץ כשהשביל תלול מאוד או חלק מאוד, לא רציתי להסתבך על שביל לא מתוחזק שיכול להיות שסכנת ההחלקה בו גדולה יותר, והעדפתי לחזור אחורה לשביל המסודר, המסומן והמתוחזק בוודאות. תמיד אפשר להשאיר את התיקים באוכפון ולעלות לשפיץ עצמו על השביל שתכננו לרדת בו ממנה. ההליכה על המדרון מתחת לפסגה הייתה קצת מפחידה וחלקה עם השלג על השביל, ומאוד שמחתי להגיע לאוכף. הנוף ממנו היה מטורף! המון קרחונים ופסגות מושלגות מסביב. כל הברבור הזה עם השבילים מאוד עיכב אותנו וכבר היה מאוחר (15:00) והיינו עייפים, והחלטנו (בלב כבד) לוותר על הפסגה כי ידענו שעוד יש לנו חתיכת ירידה לרדת... וזו אכן חתיכת ירידה.

הירידה מתחילה תמימה, אבל יש חלק אחד (דווקא באמצע - לא בהתחלה ולא בוסף) מאוד תלול. יש כבלים להחזיק בהם, אבל לא הרגשתי שהם מאוד עוזרים. לי הם הרגישו יותר כמו כסת"ח למקרה שמישהו מחליק. זה חלק קצר, ולמרות שעשינו אותו מאוד לאט בקצב החרדה שלי, אני מאמינה שסיימנו איתו תוך 20-30 דקות. לפני החלק התלול ואחריו (וכנראה שגם תוך כדי אם אתם לא מפחדים) - הנוף מדהים! זו מן בקעה (על ההר, כמובן, לא יורדים כל הדרך לעמק למטה) עם סלעים בצורות מגניבות, ועם פסים של שניים שלושה צבעים שמקשטים את הקרקע. גם הצורה של הבקע די ייחודית. קצת רציתי הסבר גיאולוגי על מה הולך שם...
עייפים אך מרוצים הגענו ל-Neue Sajathütte, שמעוצבת בצורה די מגניבה של טירה על צוק. נחנו, שתינו בירה עם כמה גרמנים, יצאנו לבשל ארוחת ערב והלכנו לישון.

יום 3: מ-Neue Sajathütte ל-Bonn-Matreier Hütte

היום הזה היה מעונן מאוד (ערפל כיסה את רוב הפסגות סביבנו) ודי קריר. הייתה תחזית לגשם שעלול לרדת משעות הצהריים ולהתגבר אחר הצהריים, לכן תכננו להגיע לבקתה מוקדם - מה שהסתדר נפלא עם היום הקצר יחסית. הגרמנים איתם דיברנו בערב הקודם אמרו לנו שהם לא חושבים שזה ייקח יותר מ-4-5 שעות הליכה. לפי הכתוב על השלטים מדובר בכ-5 שעות הליכה, מה שהתגלה כהערכת זמנים די מדוייקת.

היום מתחיל בתפיסת קו גובה מעל Virgental (עליו משקיפה Sajathütte), וכשמגיע נחל שנשפך אליו מצפון, פונים צפונה וממשיכים מעל הבקעה (הקצת פחות עמוקה כמובן) של הנחל הזה, תוך 'בערך' תפיסת קו גובה ( בחלק מהדרך יש עלייה אך יחסית מתונה) עד להגעה לנחל עצמו ול-Eisseehütte. הבקתה נמצאת ממש מעל הנק' בה חוצים את הנחל. זו הבקתה בה ישנים בין היום השני לשלישי לפי תכנית הרשמית. עד כאן לקח לנו בערך שעתיים, עם עצירות קצרות רק למים.
מעל הבקתה הזו יש אגם, הלא הוא Eissee. אפשר לעלות אליו ואפילו אפשר לעשות שם מסלול מעגלי לא ארוך שמתחיל מהבקתה וחוזר אליה שכולל את האגם, אבל אנחנו וויתרנו בגלל הגשם שהיה צפוי לרדת. והעננים באמת היו די מאיימים.

אחרי עוד קפה ומנוחה קלה בבקתה המשכנו. מכאן השביל ממשיך פחות או יותר על אותו קו גובה מעל אותו הנחל, אבל הפעם מהצד השני שלו ולכייון דרום. גם כאן יש עלייה קלה ומתונה בחלק מהדרך. כשמגיעים לקצה הדרומי של ההרים פונים מזרחה, ושוב הולכים מעל virgental. לאחר זמן מה של תפיסת קו גובה (ואולי אפילו ירידה קלה) השביל מתחיל לעלות לכיוון אוכף שעל השלוחה עליה אנחנו נמצאים, ממנו יורדים (עדיין מזרחה) לבקעה נוספת, הרבה הרבה פחות עמוקה. לא יורדים כל הדרך עד לנחל שזורם בה, אלא מקיפים אותה על קו גובה עד שמגיעים לעוד עלייה - העלייה האחרונה להיום, בסיומה מגיעים ל-Bonn-Matreier Hütte. כתבתי פה על עלייה לבקתה, אבל בינינו, בהשוואה לעליות של היומיים הקודמים זה ממש בקטנה.

הייתי בשמחה כותבת על הנוף היפה שנשקף מההליכה של היום, ועל הנוף היפה שהיה ב-Bonn-Matreier Hütte, אבל לצערי לא ראינו רחוק בכלל בגלל הערפל... לכן גם אין ממש תמונות מהיום הזה :/

דרך אגב, במרבית הפעמים, גם על המסלול הזה וגם במסלולים אחרים, "ניצחנו" את ההערכות של השלטים ובלא מעט. אבל דווקא ביום הזה, שהיה קל יותר משאר הימים, הקצב שלנו תאם את הכתוב בהם. (אני חושבת שזה כי הקצב שלנו בעליות מהיר יחסית לעלייה, בעוד שהקצב שלנו במישור או כמעט-מישור די קרוב לממוצע, ורק קצת מהיר ממנו. צריך לקחת בחשבון שהשלטים מעריכים זמן הליכה ללא עצירות).

יום 3.5 - ירידה בגשם ל-Bodenalm Parkplatz וחזרה ל-Ströden

בערב השלישי ראינו שהתחזית היא לגשם רצוף כל היום, לא חזק אמנם, אבל רצוף ולאורך כל היום, החל מאזור 10 בבוקר. עוד בראשון זאת הייתה התחזית, אבל קיווינו שזה ישתנה (מה שבהחלט היה יכול לקרות, מזג האוויר לא מאוד יציב והחזיות מתעדכנות ומשתנות יום קודם). צוות הבקתה אמר שחוץ מתחילת המסלול שיש בו ירידה אין שום סכנה או בעיה לטייל את היום המתוכנן באופן תיאורטי ל-Badener Hütte, ושאם נצא מוקדם נסיים עם הירידה שעלולה להיות קצת חלקה בגשם לפני שהיא תהיה בוצית מדי. התלבטנו קצת אם לצאת או לא, אבל הגענו למסקנה שלהיות במשך כמה שעות רצופות בגשם, בין אם זה מסוכן ובין אם לא זה מאוד לא נעים - והעדפנו לרדת למטה ל-Virgental. יש מסלול שיורד מהבקתה למטה, ויש לו כמה הסתעפויות כך שאפשר להגיע למס' עיירות/מקומות (כמובן שסך הכל כולן קרובות זו לזו).
גילינו שיש איתנו שני הולנדים שגם הם יורדים למטה באותו הבוקר. זו הייתה התכנית המקורית שלהם והם השאירו את הרכב שלהם מבעוד מועד בחניון ליד Bodenalm, והסכימו לתת לנו טרמפ לתחנת אוטובוס (שגם ככה על הדרך שלהם) ממנה נוכל לקחת אוטובוס ל-Ströden שם השארנו את הרכב ביום ראשון. זה היה מאוד נוח, מכיוון שהחניון נמצא קצת מעל העיירות של virgental והכביש שעובר ביניהן, אז זה חוסך לנו בטח משהו כמו חצי שעה של הליכה לעומת ירידה ישירות לאחת העיירות.

התכנית הייתה לצאת יחסית מוקדם כדי ללכת כמה שפחות בגשם. הערכנו שאנחנו יכולים להיות למטה תוך משהו בין שעתיים לשעתיים וחצי, לכן קבענו לצאת יחד ב-07:30.
בפועל, כשקמנו בבוקר ב-06:15 ראינו שהתחזית אכן לא מדויקת ושכבר יורד גשם... הרבה לפני השעה 10:00. התארגנו, שתינו קפה (ההולנדים אחלו ארוחת בוקר), ויצאנו קצת באיחור בגלל עיכובים של הרגע האחרון ב-07:50. ההליכה אכן הייתה בגשם רצוף, וגם לא מעט מהדרך (בעיקר למעלה) הלכנו ממש בערפל ככה שראינו רק כמה מטרים קדימה. הירידה בשביל מאוד נוח בהתחלה, באמת לא מסוכן גם כשהכל חלק ורטוב, ובהמשך השביל אפילו נהפך לשביל ג'יפים. לקראת סוף הירידה, כשמגיעים לקו העצים, הוא כנס ליער והופך שוב לדרך להולכי רגל בלבד - אבל עדיין נוח מאוד. גם הפעם הלוואי והייתי יכולה להגיד שהירידה הייתה יפה, אבל אני יכולה רק לנחש... הגענו לחניון בערך ברבע לעשר, קצת תשושים ומאוד רטובים.
כמובן שמעילי הגשם, מכנסי הגשם ומגני הגשם של התיק עשו את העבודה, אבל לא היה נעים במיוחד לעצור אז הלכנו די רצוף, אולי הוצאנו בקבוק מים מדי פעם בעמידה. חוץ מזה הנעליים שלי שסיימו את דרכן היו קצת קרועות, אז המים חדרו אליהן והגרביים שלי נספגו במים...

לכאורה היינו אמורים לפספס את האוטובוס של קצת-לפי-עשר ולחכות לאוטובוס של בערך-אחת-בצהריים, אבל לשמחתנו הוא התעכב בכמה דקות, וממש דקה אחרי שההולנדים עצרו בתחנת אוטובוס והורידו אותנו, כשעוד אספנו את הדברים שלנו מהרכב שלהם, האוטובוס הגיע (ואפילו חיכה לנו איזו דקה עד שהוצאנו הכל ועלינו עליו אחרי שסימנו לו). הנסיעה ל-Ströden לקחה קצת פחות מ-20 דק'. Ströden זו התחנה האחרונה, אז אי אפשר לפספס אותה :)

התוכנית המלאה שלא התממשה

סיפרתי על שלושה ימים שהלכנו בהם, אבל גם הייתה לנו תכנית לעוד חמישה. התכנית הזאת כמעט זהה לתכנית הרשמית של דרך העיט, למעט העובדה שאיחדנו את היום השישי והיום השביעי. עשינו את זה כי הבקתה של היום השישי כבר הייתה סגורה בשלב הזה של השנה. כשהזמנו את הבקתות ראינו את זה וניסינו אולי ללכת בכיוון ההפוך, אבל גם בכיוון ההפוך יצא שבשבוע השני יש בקתות שכבר נסגרו, ובמקומות שהיה נראה לנו פחות נוח או נכון לאחד ימים.

נשאלת השאלה למה לא המשכנו אחרי היום הגשום? טוב, ללכת את היום החמישי כמתוכנן לא היה נראה לנו אפשרי, כי ל-Badener Hütte או לסביבתה לא ניתן לעלות בקלות יחסית או בשעה-שעתיים של הליכה, היא ממש באמצע ההרים.
אז ביום חמישי סתם עשינו טיול יום באזור, אבל באמצע היום יאיר התחיל להרגיש לא טוב, וזה הלך והחמיר במהלך שישי-שבת, ככה שזה לא הסתדר הפעם.
אבל עשינו שם קצת טיולי יום קצרים בסביבה, באחד מהם גם הגענו ל-Stüdlhütte שהיא הבקתה של הלילה האחרון, וזה אזור מדהים! אני בטוחה שהמסלולים יפים. מ-Stüdlhütte עצמה אין נוף משוגע בגלל המיקום והזווית שלה, אבל יש פסגה ממש 100 מטר גובה מעליה, משהו כמו 20 או 25 דק' הליכה ממנה (תלוי קצב כמובן), שמשם יש אחלה נוף. תצפית מצוינת ל-Großglockner, פסגת הקרחון הגבוהה באוסטריה, שיש לו נטייה להתכסות בענן אחרי אזור 11 בבוקר, ולפסגות שסביבו. התמונות שצירפתי כאן מאותו היום.

התכנון היה:

יום 4 - ב-Bonn-Matreier Hütte ל-Badener Hütte
יום 5 - מ-Badener Hütte ל-Matreier Tauernhaus. משם תכננו לקחת אוטובוס חזרה ל-Stroden לרכב שלנו, ולבלות את שישי שבת בדירת אירוח.
יום 6 (כלומר יום ראשון של השבוע שאחרי) - מהדירה ל-Matrei in Osttirol ברכב, משם כמו השביל: מ-Matrei דרך Sudetendeutsche Hütte הסגורה ל-Kalser Tauernhaus. זה היה צריך להיות יום די ארוך - 15.5 ק"מ, 1550 מטר עלייה ו-1300 מטר ירידה. ארוך אבל אפשרי אם מתחילים מוקדם. ההערכה היא לבערך 8 שעות הליכה. כבר עשינו ימים דומים, אז אנחנו יודעים שזה אפשרי, אבל זה בהחלט ארוך ומתיש.
יום 7 - מ-Kalser Tauernhaus ל-Stüdlhütte
יום אחרון - ירידה מ-Stüdlhütte ל-Lucknerhaus. יש שביל קצר שמחבר ביניהם ישירות, ויש בו הרבה מטיילי יום. סה"כ הירידה בשביל הישיר לוקחת פחות מ-3 שעות. דרך העיט עצמה עושה סיבוב ארוך יותר - שימו לב :)

רעיון נוסף לחלוקת הימים - אחרי (קצת) נסיון במקום

שווה לשקול לאחד את היום השני והשלישי ליום אחד, כך שמסיימים את היום השני ב-Bonn Matrier. זה כמובן רק בתנאי שמסיימים את היום הראשון ב-Johannishütte כמו בתכנון הרשמי, ולא ב-Essener-Rostocker כמו שאנחנו עשינו. זאת תוספת של שלוש שעות הליכה ליום הזה שמתחיל ב-Johannishütte ונגמר (אם לא ממשיכים) ב-Eisseehütte, אבל אלה שלוש שעות הליכה לא קשות בכלל. יש עלייה ל-Bonn Matrier, אבל בערך של 500 מטר ומחולקת לשני חלקים עם ירידה קצרה ביניהם.
המסקנה שלנו היא שגם את מתחילים את היום הראשון מאוחר, אולי לא ב-12 אבל באזור 10-11, אפשר בהחלט להגיע ל-Johannishütte לפני 18. אולי במקרה כזה תיאלצו לוותר על המפלים בהתחלה או על Symonisee, כתלות בשעה בה אתם מתחילים ובקצב ההליכה שלכם.

טיפים

• לא תמיד כדאי לחפש איך לאחד ימים או לחלק אחרת את המסלול כדי להאריך ימים קצרים. יש המון מה לראות מסביב לשביל! גם אם נדמה שהימים קצרים, סביר להניח שיש בדרך או ליד הבקתה עוד איזו פסגה/אגם/פאס/משהו שאפשר וכדאי ללכת לראות. להגיע לבקתה מוקדם לאו דווקא אומר יום הליכה קצר. זה אומר שאפשר לצאת עם משקל קל במיוחד למקומות אחרים בסביבה. תפתחו מפה ותסתכלו מה יש מסביב!! ואם במקרה זה אחר צהריים גשום - דווקא נחמד להגיע מוקדם...
• בנוסף למה שכתבתי קודם, הגוף כן מתאמץ וצריך את המנוחה. בחודש הזה באוסטריה עשיתי הרבה טרקים, ולמדתי שכמה שאני בכושר והולכת בקצב יופי יופי, כדאי לי שבערך יום אחד מתוך שלושה יהיה יותר קצר ורגוע, אם אני רוצה להימנע מעייפות מצטברת.
• נשושים לדרך - כמעט בכל הקתות ניתן לקנות וופלים, חטיפי אנרגיה, שוקולד, חטיפים מלוחים וכו' (חלקם כשרים לפי zekasher.com) כך שלא חייבים לקחת הרבה נשנושים מראש. אבל לא תמצאו פירות ואגוזים למכירה. פעם אחת, בטרק סובב שטובאי בכלל, נתקלנו בבקתה של תפוח תמורת יורו, אבל אני ממש לא בטוחה שזה קבוע שם...
• לא לתכנן קניות אוכל/ציוד טיולים ביום ראשון. כמעט כל המקומות סגורים. כבר כתבתי, אבל אם מישהו לא קרא הכל לפרטי פרטים (שזה מאוד הגיוני), חשוב שזה יהיה כתוב פה.
• כתלות במזג האוויר, הפסגות והפאסים יכולים להיות מאוד קרים ועם הרבה רוח, אז כשחושבים על בגדים חמים לא לחשוב רק על השינה והלילה... מעיל רוח, כובע צמר וכפפות יכולים לעשות את ההבדל בין הנאה מהנוף לבין סבל מהרוח.
• מומלץ להביא ספר קל / קינדל / משחקים לבקתות, שתהיה תעסוקה לשעות הערב, אם לא יצאתם לחקור את האגמים שמסביב לבקתה.
• מים - כל אחד אוהב להתנהל אחרת ושותה כמויות אחרות של מים, אבל בגדול, אתם יכולים לסמוך על זה שתראו הרבה מאוד נחלונים קטנים בדרך שאפשר למלא בהם מים. לא צריך להגזים עם כמות המים שסוחבים. אבל מן הסתם גם לא לקחת מעט מדי. אני יצאתי בבוקר בדרך כלל עם 3, שזה בהחלט יותר ממה שהייתי צריכה. ידעתי את זה, ובכל זאת אני אוהבת כשיש לי ליתר ביטחון. יאיר יצא עם 1.5 ולא היו לו שום בעיות.
• לא לשכוח לצאת עם מספיק מזומן, למקרה שתהיה איזו תקלת תקשורת עם האשראי או בקתה שמקבלת רק מזומן (אצלנו זה לא קרה). אולי לא צריך שיהיה לכם מזומן לשלם על כל הבקתות, אבל שווה להיערך לאיזה שניים-שלושה לילות ללא אשראי.
• מים חמים במקלחת עם מטבעות של יורו/שני יורו, או עם אסימונים שקונים במקום. בכל בקתה מדיניות מים אחרת. אם אין לכם מטבעות יפרטו לכם שטר, אבל צריך איזה שטר לפרוט - עוד סיבה להביא מזומן...