WHR - Walker's Haute Route - Chamonix to Zermatt

הליכה בשביל הגבוה בין המון בלאן למטרהורן בגרסא המקוצרת

תאריך הטיול2015 M09
משך הטיולשבוע
עונה מומלצתיולי-ספטמבר

כללי

ה-WHR הינו שביל מטיבי לכת בין Chamonix ל-Zermatt. ברשת יש הרבה מידע על השביל (שהטוב מביניהם הוא סיפור הדרך של אלי שנמצא באתר הזה). אני בצעתי את השביל בגרסא מקוצרת של 7 ימי הליכה (10 ימי טיול ברוטו כולל יום ספייר וטיסות). אלה ה-"שומנים" שקיצצתי:
- התחלה מהעיירה Verbier שבשוויץ (היומיים הראשונים הם על ה-TMB אותו כבר עשיתי)
- נסיעה באוטובוס בין Arolla ל-Les Hauderes
- נסיעה ברכבת מ-St Niklaus ל-Zermatt

היתרון של הגרסא המקוצרת זו הוא התמקדות בחלקים השווים והגבוהים של המסלול תוך חסכון כספי די משמעותי. החסרון מתבטא בקושי פיזי רב ביום הראשון.

אני השתמשתי בבקתות לאורך כל הדרך; ניתן להשתמש באוהל (ראו את הסיפור של אלי) אך אני רחוק מלהמליץ על כך. המסלול תובעני ודורש כושר פיזי מעולה והעליות והירידות לא מרחמות על הברכיים. החסכון בכסף הוא משמעותי בשימוש באוהל ובציוד מלא אך ההנאה תהיה מוגבלת (וכך יעידו המטיילים שהלכתי עימם במסלול).
אם אתם מגיעים למסלול כמטיילים סגפניים (כלומר שואפים לחסכון מקסימלי בכסף ומוכנים לקחת משקל גדול על הגב) אני ממליץ לכם לחפש אופציות אחרות. לא חסר. אני הגעתי למסלול הזה די תפרן ביחס לאחרים אבל לא התפשרתי על הכיף ונהנתי מאוד.

כמה טיפים שעזרו לי לחסוך כסף על המסלול:

- סגרתי את הטיסה 4 ימים לפני ב-350$ לג'נבה דרך אל על שזה די זול.
- להזמין כרטיסי רכבת מראש באתר של ה-SBB (למי שעושה את המסלול כמוני אין שום טעם לקנות Swiss Pass או משהו בסגנון)
- הייתי קונה בסופר אוכל לארוחת צהריים ולא לוקח פיק-ניק של הבקתות שהוא יקר להחריד (!). וגם הלחם במאפיות יותר טוב
- אם אתה בן 25 ומטה אתה מקבל הנחות ברכבלים
- בלילה לפני החזרה לארץ ישנתי בג'נבה ב-Geneva Hostel שהוא די גרוע בכללי אבל עולה 36 פרנק עם ארוחת בוקר.

עוד מידע כללי:

השביל אינו מסומן במפות באופן ספציפי (בשונה מה-TMB), אך מופיע במפות כשביל אדום (זהו הסימון הכללי של שבילים הרריים למטיבי לכת). בשטח השביל נראה בסימון בשבילים לבן אדום לבן (אך שוב - זהו סימון כללי ולא ספציפי ל-WHR).
אני מאוד ממליץ להשיג מפות איכותיות. לא מעט פעמים הולכים הלכו לאיבוד. זה לא שהסימון לא טוב - הוא מצוין - אבל לא תמיד יודעים איפה הכיוון ואיזו התפצלות לקחת. לדוגמה, באחד הקטעים באיזור בקתת Moiry השביל יורד לעמק ואז עולה לבקתה. בשטח הסימון לא מופיע ברור, ואני, אילולא GPS הייתי צריך לחצות את קרחון Moiry (מה שקרה ללא מעט מטיילים אחרים).
אל תתנו לסימון זמנים על השלטים להטעות אתכם. הם מתייחסים למטייל בכושר בלי משקל גדול על הגב ובלי הפסקות.

ציוד על הגב:

תיק 30 ליטר
ביגוד (מעיל פוך, חולצת לילה, כובע, כפפות, תחתון , חותלות, מעיל גשם, מכנסי רוח, גרביים חלופיות, כפכפים)
הגיינה (טישו, מגבונים, אלכוג'ל, עזרה ראשונה, קרם הגנה, סבון)
אלקטרוניקה (מטען לפלאפון \ מצלמה, בטריה ניידת, אוזניות, פנס ראש)
שונות (מגבת, סדין משי, פספורט, כסף, קופסא למשקפי שמש, אטמי אוזניים וכיסוי עיניים)

סה"כ בלי מים ואוכל כ-3.5 קילו. לא היה חסר לי כלום לאורך הטיול.

ציוד עלי:
מקלות הליכה (חובה בעיניי)
חולצה ארוכה, מכנס ריצה, נעלי הרים, משקפי שמש

הגעה למסלול

אחרי 3 שעות שינה קמתי ב4 בבוקר לטיסת אל על לג'נבה. בשדה התפנקתי בסנוויץ' ובטרקלין בחינם וזה היה מאותם רגעים שמעידים שהצלחתי במשהו בחיים האלה.
הטיסה עברה חלק והייתה נוחה יחסית. הסרט real steel העביר את הזמן, ובעיקר התעפצתי קשות.
בשדה התעופה של ג'נבה קניתי SIM מקומי של Lycamobile (ראו טיפים) ואחרי זה הלכתי לתחנת הרכבת בשדה, שם הסתבכתי קשות עם קניית כרטיס רכבת לעיירה La Chable. יותר מידי אופציות! בשלב מסויים עובד מקומי ראה אותי וישר הגיע לעזור לי. לצערי פספסתי את הרכבת ב-2 דקות והייתי צריך לחכות שעה.
הנסיעה ברכבת ל-La Chable היא מהאגדות. אגמים, מפלים, עיירות ציוריות. שוויץ הייתה חלק מהתכנית של אלוהים ביצירת גן עדן, זה בטוח.
בעיר Martigny יש להחליף מהרכבת לאוטובוס ושקלתי ללכת לאכול אבל לא היה לי שום תאבון וחשק לפספס אוטובוס שבכל מקרה מגיע פעם בשעה. כשאני מגיע לעיירה Le Chable אני לוקח רכבל לעיר Verbier וזו הייתה חוויה מעולה. הנופים, הקרון הפרטי, החיים הטובים. מפורק מהלילה ומיוזע מהלחות אני מגיע למלון Ermitrage הצנוע והטוב ומקבל מהבעל בית שדרוג לחדר זוגי. יופי.
המלון ממוקמם במרכז העיר והשירות בו מעולה. באיזור יש עננות כבדה ואני חושש מה יהיה מחר, בכל זאת מדובר ביום קשה מאוד עם 3 אוכפים ואני רחוק מלהיות בכושר.
טוב, למה להקדים את המאוחר..

לילה טוב

יום 1

בשש וחמישים השעון מצלצל ואני מתארגן על הציוד שלי. ארוחת הבוקר במלון כללה בול מה שייחלתי לו, קרואסון וקפוצ'ינו. אולי זו לא חכמה לאחל לזה באיזור הזה של העולם, אבל הייתי מבסוט. הראות בחוץ זוועתית ואני תוהה אם זה ישתפר. אני יוצא מהמלון לתחנת הרכבל ובשמונה ורבע אני מעל 2000 מטר בתוך ענן מפלצתי. ההליכה מתחילה בנוחות ואני מפספס מעקף חשוב ומוסיף 400 מטר עלייה מיותרת. אם לא היה עננות בכל מקום, הטיפוס הזה היה חושף נוף מטריף. אני חוזר לשביל המקורי ואני חושש מעט. היום הזה קשוח מאוד. אני מגיע לאוכף הראשון, col termin בקלות יחסית. זה הפעם הראשונה שאני פוגש אנשים, והמון מהם. כולם מתכננים להגיע לבקתה שלי בסוף היום, praflurei, מה שאומר שכולם עושים את אותו המסלול. לאחר האוכף השני אני מבין בדרך הקשה למה אומרים שזה מסלול קשוח. התוואי סלעי, המון הליכות על בולדרים, שיפועים קיצוניים.. המסלול הזה הוא לא משחק ילדים. האוכף השני, col louvie, מתברר כקפיצת מדרגה רצינית מהאוכף הקודם. הדרך אליו ארוכה ומלאת בולדרים מעצבנים. לאחר האוכף היה מישהו שהשתתף בתחרות על השביל והוא פשוט צנח במצנח שהיה לו בתיק את כל הירידה. אני נשבע שהוא היה אולי מטר מהתרסקות. לאחר הירידה מגיעים למדבר אלפיני צחיח ומבודד. עכשיו צהריים ואני עם הלשון בחוץ לא רואה את הסוף. האוכף השלישי, col praflurei, מתברר כקשה מכל השאר. ההליכה אליו ארוכה ומפרכת ואני סופר עשרות הפסקות בדרך למעלה. השעון הסתובב לשעה שלוש וכמו בתחזית התחיל טפטוף. אני נלחץ מאוד ותופס את הרגליים ובאפיסת כוחות רץ לקצה. אני בגובה של כמעט 3000 מטר, בתוך ענן מחורבן, אין ראות ולא מרשה לעצמי הפסקה כי אני חייב להגיע לבקתה. אחרי הליכה של 2 ק"מ אני מצליח להגיח באפיסת כוחות ועם הלשון בחוץ לבקתה.
הבקתה, praflurei, היא בגרועות שהייתי בהן. 70 פרנק לחצי פנסיון בחדר של כמעט 20 איש, להטעין את הפלאפון עלה עוד פרנק, להתקלח 5 ל3 דקות , יש רק 2 תאי שירותים לכולם (נשים וגברים) ועוד 2 משתנות לגברים וכולם נמצאים באותו חדר. אז שהגבר משתין יש מאחוריו אישה שמצחצחת שיניים. 60 איש, 2 שירותים, אבסורד. בבקתה אני פוגש 2 ישראלים, אמיר וחן שעשו את אותו יום כמוני והגיעה כשעה לפני. הם מרשימים מאוד ביכולות שלהם והיה נחמד לדבר עברית בארוחת ערב.
מחר ומחרתיים ימים קשים גם, אך פחות, ושמחתי שיש מסביבי מלא אנשים.
לילה טוב מפרפלורי.

יום 2

בחדר הדורם בפרפלורי החלוקה ברורה. אלו שקמים בעשרים לחמש וארוחת בוקר בין שש לשש וחצי ואלה שעושים כל זה שעה אחרי.
אני כמובן בקבוצה השנייה. הארוחה אלמנטרית ועולה בקנה אחד עם ההתרשמות השלילית שלי מהבקתה. מיד אחרי אני נועל נעליים ויוצא לטיפוס קצר אך תלול לאוכף הראשון col de roux. אחרי ירידה נחמדה לעבר האגם המפורסם lac de dix ומשם שיוט בצידו המערבי עד לנקודה הדרום מזרחית שלו. משם היה אירוע מעצבן. בשטח היה סימון שכדי להגיע לאוכף הבא יש ללכת בדרך אלטרנטיבית שהולכת לכיוון בקתת dix, שמאריכה ומקשה על ההליכה. אני הייתי בטוח שהשוויצרים מנסים לגרום לכולם לעבור דרך הבקתה ולעשות עוד קילומטרז'. בפועל התעלמתי מהשילוט והחלטתי ללכת לפי המפה למסלול המוכר. אחרי רבע שעה של חיפושים מצאתי את המסלול ואת סולם הברזל המרשים שם התחיל טיפוס תלול מאוד לעבר אוכף col de rietmatten. בפועל הסתבר שהשוויצרים שינו את המסלול. הם הפנו את ההולכים אל הדרך האלטרנטיבית כי הם בנו שם שביל נוסף חדש, עדיף בהרבה מהשביל הרשמי בו אני הלכתי. בכך מבין ההולכים באיזור שלי נזרקתי אחורה בפער של חצי שעה ואני גמור מעייפות. השביל החדש שלהם לא נראה במפה בכלל (אין צורך לחצות קרחון..). אחר כך מגיעים לבחירה בין 2 אוכפים, או שעולים יותר ומטפסים ל-col de rietmatten או שהולכים ימינה לאוכף col de chevres ועולים עם סולם. גם כאן שינוי מהידוע לגבי האוכף עם הסולמות. השוויצרים בנו מחדש את כל האוכף ב2 סולמות. אני בחרתי שלא ללכת משם אבל שמעתי מהחברה שהיה סבבה. מצד שני אחת מההולכות אמרה שהיה מפחיד מידי (צריך לעבור מסולם אחד לשני 90 מעלות שמאלה..). אני מתחיל לסחוב את עצמי לכיוון האוכף עם הלשון בחוץ ובעזרת שרשראות שנעצו בקיר הגעתי לאוכף ומשם דוך לעיירה Arolla. הירידה ארוכה מאוד מאוד מאוד.
בחמישה לשלוש אני מגיע ותופס את האוטובוס של 3 לles hauderes שם מצאתי מקום במלון שבו קיבלתי חדר משותף עם 4 מיטות אבל אני לבד בו. ארוחת בוקר ולינה סה"כ 36 פרנק. את ארוחת הערב עשיתי במסעדה של מלון alps, לקחתי מגש פיצה שעלה 14 פרנק. זה הכל. מחר יום קשוח למויירי, לילה טוב

יום 3

אני קם בבוקר להפתעה מספר 1: גשם חזק יורד. אני פותח את התחזית ורואה שהולך להיות גשם גם במהלך היום. וקפוא בחוץ. גם התחזיות השוויצריות לא צפו בשינוי הזה. הפתעה מספר 2: כל הגוף שלי עקיצות. לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שיש פשפשי מיטה בחדר שבו הייתי. אז בהזדמנות זו אגיד ששומר נפשו ירחק ממלון Hotel les hauderes. הארוחת בוקר גם היא מהגרועות שאכלתי.
אני תוהה מה לעשות. אני חושש לעלות לאוכף כששלג / גשם בתחזית. לא הגעתי כל הדרך לשוויץ בשביל לסבול בקור אימים גשם ושלג ולהגיע לבקתה מטונף. במהלך ארוחת הבוקר 2 אמריקנים שפגשתי אתמול אמרו לי שהם מחליטים להישאר במלון. זה האיר לי תמרור אזהרה, לא רק קר וגשום, גם כנראה די לבד. העלייה לcol le tsates אינה סימפטית בכלל. וזה מסוג הימים שצועקים לך להישאר בחום ובבטחון של המלון.
אני מחליט לנוח היום ולא לצאת לדרך. אני עושה טלפון ראשון לבקתת Moiry מנסה לשנות את התאריך של ההזמנה שלי מהיום למחר. לפי התקנון, ביצוע שינוי של פחות מ24 שעות ולא ניתן להחזיר את ההפקדה של ה40 פרנק וזה מבאס אותי. ששמתי לב שהבחור בטלפון לא מדבר אנגלית, החלטתי למנף את המצב לטובתי ובעזרת גוגל translate ביקשתי מבחורה שעובדת במלון להתקשר אליהם ולנסות להזיז לי את ההזמנה למחר. זה מדהים מה שקול נשי ונחמד עושה לגבר בבקתה בגובה 2900 מטר. היא הצליחה לשנות את ההזמנה וגם את הפיקדון לתאריך הרלוונטי. אחרי שהנושא סודר נרגעתי ונתתי לזמן לעבור. אני ביינתים סובל מגירודים בכל הגוף אבל בסדר, לא נורא. אני והאמריקאים עוברים לעיירה הסמוכה La Sage באוטובוס קצר ומגיעים למסעדה / דורמיטורי ומתמקמים. באופק גשם ושלג בהרים ובמהלך היום רואים איך הפסגות מתמלאות בפתיתי שלג.
הדורמיטורי ב-la Sage מעולה. יש בו המון מקום והוא מסודר היטב. האזורים המשותפים נוחים מאוד. ארוחת הערב שלי היום צמחונית כי אמרתי שאיני אוכל חזיר. חתיכות תפוחי אדמה וחביתה מפוצצת חמאה סיפקו לי את התאבון. בהמשך ראיתי את הסרט Rush שהיה מוצלח מאוד וזה העביר את הזמן בקלות.
בתשע אני וה2 אמריקאים סגרנו את האור בחדר המשותף וצללתי לשינה עמוקה.

יום 4

בעשרה לשבע התעוררתי ובחוץ קפוא, כ-2 מעלות. אני מקפל הכל חזרה לתיק ויורד לאכול ארוחת בוקר סבירה. לקראת שמונה אני והאמריקאים יוצאים ליום עם 2 עליות קשוחות, הראשונה כ-1200 מטר לאוכף והשנייה כ-500 מטר לבקתת Moiry. היום אין שום ענן והשמש תצא מתישהו. יש!
אחרי כחצי שעה אחד מהאמריקאים שכח משהו בבקתה והם נשארו ואני המשכתי הלאה. לאט ובטוח אני עולה שעות על גבי שעות לגבי האוכף Col de tsate, לשם שינוי העלייה סבבה ואני נהנה ממנה וסוחב מעולה ומרגיש כמו צ'יטת הרים בהתהוות והמנוחה אתמול היא ה-"אשם" המרכזי. עובר הזמן ואני עוקף נחיל אנשים, ומגיח ב-11 בבוקר לאוכף. הנוף סביר ואני לא מבזבז זמן ומתחיל לרדת למטה במהירות. קר מידי לעצור על הפס. בשניה של מחשבה אני אומר לעצמי איזה כיף שלא יצאתי אתמול. לא הייתי רואה נופים, סופג שלג וגשם, ומסכן את עצמי. אחרי הפסקת אוכל אני מתבלבל מעט בשביל אבל ישר פותח GPS ומתקן את עצמי. קל מאוד לטעות כאן. השביל שמוביל לבקתת Moiry אינו מסומן כמו שצריך. בהמשך יתברר לי שהאמריקאים טעו ולא לקחו את הפנייה שמאלה ולצערי והיו צריכים לחצות את קרחון Moiry.
מכאן מתחילה עליה נצחית ומפרכת לבקתה ואני נאבק. אני גם כאן טועה מעט אבל מבין לאן אני אמור להגיע. אחרי הרבה הפסקות אני מגיע באחת וחצי לבקתה, משאיר אבק לכל שאר החבר'ה. אחרי הימים האחרונים שדשדשתי זה היה מספק. נראה שיומיים הכנה דרושים מאוד למסלול הזה. הבקתה (הסופר יקרה, 88 פרנק לחצי פנסיון) ממקומת בגן עדן. הנוף אגדי. קרחון למרגלות הבקתה, בשילוב אגמי טורקיז וגובה רב נותנים לה 10/10.
אין כאן מים לשתייה והם מאלצים אנשים לשלם 8 פרנק לבקבוק מים. אני דחפתי לתיק פילטר מים קליל שעכשיו מחזיר את העלות שלו בקלות. לקחתי מים מהשירותים, פילטרתי ונקווה שהכל יהיה בסדר.
זה ללא ספק בקתה 5 כוכבים, והמחירים בהתאם.
בארוחת הערב אני פוגש שוב את אמיר וחן הישראלים והיה נחמד איתם לאכול בקר ופירה.
לילה טוב

יום 5

בוקר. קר מאוד מאוד. הלילה היה קשוח כשאחד המטיילים נחר בעצמה כל כך חזקה שזה היה בלתי נסבל. הייתי צריך לשים אוזניות ולשמוע מוזיקה וגם אז רק לטשטש את הרעש.
ארוחת הבוקר הפתיעה מעט לטובה ואני מתארגן במהרה לצאת ליום ארוך לעיירה zinal.
הירידה מהבקתה לא הייתה קשה כפי שחשבתי והסתיימה יחסית מהר אך בעייפות רבה. הקור דוחף אותי קדימה לעבר השמש שבקצה ואני שם לב שמוקדם מהרגיל הבטן מקרקרת מאוד. ככה זה שהדלק להסקה נגמר מהר.
בהמשך השביל איפה שהשמש מתחילה 2 הישראלים אמיר וחן שפגשתי לפני עצרו להתחמם.
ביחד יצאנו לטיפוס לאוכף col de sorebois שבפי כל הדיווחים שקראתי אמור להיות בין הקלים (500 מטר טיפוס). בפועל, היה לי די קשה העלייה הזו. אולי זה הלילה הקשה, אולי הקור, אולי החוסר הכנה הפסיכולוגי לעלייה, אבל זה הרגיש לי קשה משום מה. זה אוכף לכל דבר ומרגיש יותר מ400 מטר גובה. אני מגיע לקצה ומהקור כרגיל לא מצליח להישאר לזמן רב למעלה. אני יורד לכיוון הרכבל שלצערי הרב לא עובד בימי שני ושלישי. הדבר התברר כטראומתי שכן הירידה לזינאל לאחר הרכבל היא קשה ביותר. שיפועים חדים לא נגמרים, אין נוף, ואחרי חצי ירידה הברכיים שלי פשוט כואבות ואני לא מצליח ללכת נורמלי.. בדיעבד, רוב המטיילים בכלל לא הלכו על השביל אלא על הכביש המתון שצמוד לשביל וזו הייתה טעות גדולה שלי שלא עשיתי כמוהם. כדי לשמור על הברכיים חד משמעית לרדת ברכבל או ללכת על הכביש. איזו טעות.
בעיירה אני מוצא את מלון le poste כאולטימטיבי בשבילי. 53 פרנק לחדר לבד (לא רציתי לשמוע על שום חדר משותף אחרת אחרי אתמול) עם ארוחת בוקר. לארוחת ערב לקחתי take away של פיצה מהמסעדה של מלון europa שהייתה מאוד מוצלחת.
הישראלים לנו גם הם במלון והם הסכימו לקחת את הבגדים שלי לסיבוב כביסה שלהם ובערב זכיתי לשם שינוי לבגדים שמריחים סביר.
הברך שלי כואבת מאוד ואני קצת חושש מזה. נקווה שמחר זה ישתפר.
לילה טוב

יום 6

שיט. הברך עדין כואבת. טוב, נלך קצת ונראה איך ירגיש.
ארוחת הבוקר במלון la poste הייתה הטובה ביותר על השביל. תכלס, המכונת אספרסו לשימוש האורחים עשתה את הכל. סוף סוף קפה טוב לבוקר קפוא.
אני אוכל די הרבה ומרגיש את הכבדות. היום בתכנון יום קשה ואני מקווה להגיע במהירות לעיירה Gruben. בחוץ קפוא כרגיל וכמו בצל מוריד את השכבות איך שהגוף מתחמם. בגלל שכל כך קר, הזיעה שלי מקפיאה אותי בעלייה ואני חושב שהייתי צריך למצוא חולצה מתאימה יותר מאשר המכופתרת המסורתית שלי.
היום אני הולך לכיוון ה-frocletta, אוכף שלרוב המטיילים לא עולים דרכו לכיוון gruben. חלק הקבוצה של האנשים מסביבי פיצלו את היום ל-2 והולכים לכיוון מלון weishorn ומגיעים ביומיים Gרונקמ.
האמת, העלייה לfrocletta הייתה נהדרת. אני חד משמעית בכושר כבר ואני גומע את העלייה בקלות יחסית. השרירים ממלאים כוחם מהר יותר והברך משתפת פעולה. הנוף מהאוכף מרשים מאוד ואני נהנה שם למעלה ל5 שניות שלאחריהן אני יורד למטה (כרגיל, קפוא).
הירידה מהאוכף מתחילה נחמד אך בהמשך מבלבלת מאוד. כמעט כל המטיילים הלכו לאיבוד / לא הלכו איך שצריך. אני הצלחתי לתמרן כי הייתה לי הקלטה של המסלול כל הפלאפון ושמתי לב שאני הולך בדרך הלא נכונה אחרי 100 מטר בסה"כ. חשוב מאוד מאוד לשים לב לתוואי ולהשתמש כאן במפה. אני לא ממליץ כאן ללכת על הכביש במקום על השביל כי הדרך למטה בשביל נוחה יחסית ודי יפה.
הגעתי לגרובן ב1 ורבע בצהריים אחרי שיצאתי ב730 מ zinal ובפעם הראשונה אני מנצח את הזמנים של השילוט השוויצרי כמעט בשעה. זה הרגיש לי מעולה. Gruben היא מיני עיירה נידחת עם כמה בתים ומלון. אין מכולת אבל אפשר לקנות (בבוקר) מצרכים מהמלון כמו קולה ושוקולד. ב64 פרנק אני מקבל חצי פנסיון בחדר דורמיטורי שהתברר כאחד הדחוסים ביותר. אני מקווה מאוד שלא יגיעו הרבה אנשים (אין באמת סיבה) ונותן לזמן לעבור.
אז.. הייתה סיבה לדאגה. בגלל שרוב האנשים לא הולכים את המסלול כמו שאמרתי מקודם, אני בעצם התחברתי לכל האנשים שהיו יום קדימה ממני. לאט לאט מגיעים לכאן כ30+ מטיילים שאני לא מכיר והדורמיטורי מתמלא. איזו באסה. אני חושש מאוד מעוד ליל נחירות.
בארוחת הערב פגשתי ילדון בן 18 מארה"ב שהחליט לקחת שנה מהתיכון לפני הקולג' לחופשה באירופה. זה כמו החופשת שחרור שלנו, אבל רק הרבה יותר משמעותי. זה מאוד לא מקובל לאמריקאים לעשות את זה וזה הדהים אותי איך הוא לקח על עצמו שנה להתנדב, לטייל באלפים ולראות עולם בגיל 18. שמו היה ג'וג'ו וצחקתי בלב אם הוא צאצא של ג'וג'ו חלסטרה.
נקווה שלילה שקט יעבור על כוחותינו.

יום 7

הלילה עבר באופן מופתי. אף אחד מכל ה6 אנשים בדורמיטורי לא נחר!! נוגד את כל הסטטיסטיקות.
ירדתי אל ארוחת הבוקר ושם ראיתי את הישראלים אמיר וחן כבר יוצאים לדרך. הארוחה הייתה סבירה אבל אני כבר לא מסוגל לאכול יותר לחם גבינה חמאה וריבה. לא יכול.
אני אורז במהרה לעלייה לכיוון augustbord. גם כאן הרבה אנשים אמרו קלי קלות וכו' וכו אבל זה אוכף גבוהה וארוך ועוברים בדרך הרבה בולדרים והוא לוקח המון זמן לטפס. פשוט צריך להתאים ציפיות. העלייה קפואה ואי אפשר לעצור בדרך. אחרי מאבק ממושך אני מגיח עם אף מדמם (מהקור) לאוכף ורואה נוף מרשים. אני מדלג למטה ופוגש את אמיר וחן וממשיך את ההליכה איתם לכיוון St nicklaus. הירידה מהאוכף כוללת הליכת בולדרים ארוכה מאוד שיכולה להיות מסוכנת וקשה ביותר בגשם ולכן להימנע בכל מצב של גשם.
בשלב מסוים השביל מגיע לנקודת התצפית הכי יפה שהייתה עד עכשיו. עמקים, הרים מושלגים, יערות.. מה לא. אני נמרח כאן חצי שעה ומשם ממשיך קדימה ומשאיר את הישראלים מאחור ויורד לכיוון Jungel שם יש רכבל לst niklaus. בעודי יורד אני מנסה להשיג 2 אמריקאים שהולכים (ולעתים רצים) במהירות על. בסוף הירידה אני פוגש אותם בתחנת רכבל וכולנו מתעכבים כי הבחור שאמור להפעיל את הרכבל (כדי לרדת צריך להתקשר למישהו למטה שמריץ את הרכבל ומשלמים למטה) יצא להפסקת צהריים. בזמן הזה פגשתי את Jack וmary שני האמריקאים הסופר מהירים ושוחחנו כחצי שעה. הם ממש אדירים ומטיילים הרבה וככל הנראה גם יגיעו לישראל בהמשך ושמחתי מאוד להציע להם את עזרתי בכל מה שקשור.
בהשראתם החלטתי לקחת רכבת מst niklaus ל Zermatt התחנה הסופית תרתי משמע של המסלול ולדלג על הליכת עמק משעממת יחסית. צרמאט היא גן עדן עלי אדמות לחובבי הoutdoor. הכל כאן קשור בזה. כל האנשים כאן עם תיקים על הגב. חלק עם גרזני קרח, הרוב עם מקלות הליכה.. חנויות אין ספור של ציוד טיולים..
הדבר הראשון שלי כאן זה להשביע את הבטן ולממש את חזון המקדונלדס של סיום מסלול. לאחר מכן אני פונה לחפש מקום לינה ולפי האינטרנט מגיע למלון Alpina. בקבלה אישה ממש נחמדה שהסכימה לתת לי חדר משלי ב50 פרנק (בדיעבד, זה הכי זול שיכול להיות בכל צרמאט) והיא הסכימה לעשות לי כביסה בחינם. עשיתי מעט קניות אוכל ומעכשיו זה בעיקר מנוחה.
אין ספק ששווה להעביר כאן מספר לילות בצרמאט, אבל לזה נחזור שיהיה קצת יותר ירוקים בחשבון בנק.
לילה טוב מצרמאט

טיפים

  • SIM מקומי - אני השתמשתי בסים של חברת Lycamobile שהינה MVNO על רשת Swisscom שהיא הרשת הכי טובה בשוויץ. מלבד Prafluri ו-Moiry הייתה קליטת 3G\4G לאורך כל המסלול. אני קניתי SIM עם 20 פרנק קרדיט. מתוכם, 12 פרנק הלכו ל-2GB אינטרנט שתקפים למשך חודש והשאר לשיחות פנימיות (עשיתי די הרבה שיחות ונשארתי עם 4 פרנק עודף..). את הסים קונים בסניף הדואר בשדה התעופה של ג'נבה.
  • מתחת לגיל 25 יכולים לקבל הנחות ברכבלים ובכל מיני דברים אחרים - שווה לבדוק
  • לגבי הרכבות - אם אתם מגיעים לעשות בידיוק את מה שאני עשיתי אין שום צורך בכרטיסי רכבת מיוחדים (Pass, Transfer, Half card וכו'). אם אתם מטיילים עוד בשוויץ כדי לכם לשקול את זה. הכל נמצא במסודר באתר SBB השוויצרי.
  • אני ממליץ להשאיר זמן בצרמאט ולטייל שם. נשארתי במלון Alpina שהוא נח זול ופונקציונאלי. יש הרבה אטרקציות, רכבלים רכבות וכו' ועדיף לשאול ב-tourist information בצרמאט מה כדאי לעשות.
  • כדאי להזמין מראש מקום בבקתות Prafleri ו-Moiry

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )