טרק סובב הטולבצ'יק

מסלול יפהפה של 5 ימים סביב (ובמעלה) הטולבצ'יק

גם לרוסיה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולJuly 2019
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתיולי-ספטמבר

רקע

שמורת הקלוצ'סקיה, היא שמורה גדולה שכוללת בתוכה מקבץ מרשים של הרי געש פעילים, שדות לבה, כרי דשא ירוקים,פרחים, בעלי חיים, מגוון שבילי הליכה והכי חשוב - ממוקמת סמוך לכפרים כך שלא צריך מסוק כדי להגיע. יעד מושלם למטרק העצמאי בקמצ'טקה! אנחנו בחרנו לעשות מסלול חצי מעגלי שמקיף את הר הטולבצ'יק. המסלול עצמו (מלבד הטיפוס לטולבצ'יק) הוא יחסית מישורי וקליל מבחינת ההליכה - אבל אל דאגה, תסמכו על קמצ'טקה שתערים אתגרים אחרים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הגעות והכנות

*הרשמה, מפות ומידע - לפני היציאה לטרק צריך להוציא פרמיט לטיול בשמורה שכרוך בתשלום סמלי. אפשר להוציא אותו במרכז המבקרים שנמצא ביליזובו (אולי אפשר לשלם גם לריינג'ר בשמורה עצמה). במרכז המבקרים אפשר גם לקבל מפה חמודה של השמורה וקבצי gps מעולים. המפה טובה כדי לתכנן בגדול את המסלול ולהתמצא במרחב אבל לא לניווט. בשביל הניווט עצמו השתמשנו בקבצי treks לgps שיבגני מהמרכז התקין לנו באדיבות ישירות למכשיר. הקבצים האלו הם בעצם עקבות של המסלול שעשו מטיילים קודמים (או כנראה הפקחים). בנוסף אפשר לקבל מהמרכז גם מפה טופוגרפית לgps של קמצ'טקה- מפה מעולה לניווט, הרבה יותר מוצלחת מאלו שאפשר לקנות דרך גרמין ואפילו בחינם. חשוב מאוד להגיע עם gps למסלול מאחר ובחלקים נרחבים אין בשטח שביל אמיתי ופשוט עוקבים אחרי הנתיב ה'דמיוני' בgps. כמו כן, בימים מעוננים אפשר בקמצ'טקה לפספס הר של 5000 מטר שנמצא ממש מולכם (סיפור אמיתי) כך שניווט קלאסי עם המפה עשוי להיות בעייתי. שימו לב שהכביש והכפרים אחרי קוזבירסק מוגדרים כשטח צבאי, מה שאומר שאם רוצים להתחיל את המסלול מקלוצ'י (שם יש שביל שיוצא ישירות מהכפר ואין צורך בג'יפ) צריך לעשות איזשהו תאום מול הצבא. הבנו שזה לא מאוד מסובך אבל יכול לקחת זמן...אנחנו ויתרנו והתחלנו מקוזבירסק.

*מים - אחד מהאתגרים בטרק הוא חוסר הוודאות לגבי מצב המים. האזור ידוע בכך שמקורות המים שבו לא תמיד זורמים ומשלב מסוים בעונה יבשים לגמרי. הבעיה כמובן זה שהרבה פעמים הפקחים לא יודעים להגיד מה המצב שם כרגע- חברים שטיילו שם בערך שבועיים אחרינו סיפרו שחלק ממקורות המים שאנחנו ציינו כבר התייבשו. כדאי להיות מודעים לזה ולקחת אקסטרה מים (גם אם בסוף לא תצטרכו אותם). לכן גם מומלץ (לדעתנו) להתחיל את המסלול מסטוליק - הנק' שיותר קשה להגיע אליה ואין בה מים לרודניק היכן שיש גם מים וגם הרבה יותר תנועה.


*דרכי הגעה - הבסיס ליציאה למסלול הוא קוזבירסק, אליו גם חוזרים בסוף (אבל מכיוון אחר). מקוזבירסק למחנה סטוליק שבתחילת המסלול יש בערך 5 שעות נסיעה. זה יעד שקצת יותר קשה להגיע אליו מאשר מחנה רודניק המתויר שנמצא בסוף המסלול. אנחנו ניסינו פעמיים להגיע לסטוליק - בפעם הראשונה הגענו מאסו לקוזבירסק ממש בתחילת העונה - העיירה הייתה נטושה להפליא, הגענו להוסטל של מריה שם היא ובעלה עשו טלפונים והודיעו לנו בעצב שאין אף קבוצה באופק שמתכננת להגיע לשם בשבוע הקרוב ושבכל מקרה מזג האוויר שם עדיין הפכפך וקר ובמילים אחרות- שסיכויינו לתפוס לשם טרמפ כרגע שואפים לאפס. אפשר לשכור ג'יפ פרטי במחיר מבהיל. שלושה שבועות מאוחר יותר, הגיע הזמן לטייק 2. הפעם ניסינו לרחרח כבר מיליזובו - במרכז המבקרים של השמורות מריה הייתה נחמדה בצורה יוצאת דופן - ובדקה ברישומי המרכז האם יש אנשים שמתכננים להגיע לסטוליק. היא איתרה בשבילנו את לנה, שאירגנה קבוצה שיוצאת לאזור והסכימה תמורת 3000 רובל לאדם לאסוף אותנו מיליזובו עד תחילת המסלול כולל לילה באמצע בקוזבירסק. כמה ימים מאוחר יותר,בליווי ראפ רוסי בווליום עוצמתי, יצאנו לדרך בג'יפ של אנדריי . התוכנית של הקבוצה שלהם הייתה לעשות טיול כוכב של יומיים בסטוליק ואז לקפוץ עם הג'יפ לרודניק ולטייל שם בצורת כוכב עוד כמה ימים - כך שלא היה ברור עם נהיה מסונכרנים איתם בחזור. בכל מקרה, רודניק הוא בסיס למספר מסלולים קצרים כך שהוא מהווה יעד הרבה יותר נוח לחזרה בטרמפים.

יום ראשון

לאחר כמה שעות נסיעה קופצנית ומאובקת בג'יפ של אנדריי הגענו לקמפ-סייט סטוליק שם החברה עצרו לארוחת צהריים ולארגון הבסיס שלהם ליומיים הקרובים. הם הציעו לנו לחכות איתם עוד שעתיים עד שיתחילו לטייל ויקדמו אותנו עוד כמה קילומטרים במסלול אבל בשל קוצר הרוח שלנו להתחיל סוף-סוף (בשילוב עם כמות היתושים העצומה) הודנו להם, נפרדנו בחיבוקים חמים והתחלנו ללכת. הקילומטרים הראשונים של המסלול עוקבים אחרי דרך הג'יפים שהופכת בשלב כלשהו לשביל צר ובסוף כראוי לקמצ'טקה נעלמה כליל. הנוף ביום הזה היה בעיקר של כרי דשא ירוקים ושלל פרחים קטנים ויפים שהשתלבו בצורה קצת סוראליסטית עם סלעי הגרניט הגעשיים. בשל מזג האוויר המעונן, הטולבצ'יק עצמו נשאר חבוי מלבד הבלחות קצרות של פסגתו המושלגת מבעד לעננים. לקראת הערב הגענו אל חציית הנהר. הנהר, זרם לו בשצף בצבע שחור ולאחר שיטוט קצת לאורך הגדה בחרנו (די באקראי- כי לא הייתה דרך אמיתית לאמוד את העומק של הנהר) נקודה לחצייה. בסופו של דבר,הנהר הגיע עד בערך לברכיים ועל אף הזרימה החזקה והראות האפסית הסתבר כיחסית פשוט למעבר (אם כי די מלחיץ). המשכנו במסלול עד לנק' המים המסומנת במפה. לצערנו לא מצאנו שם זרימה נחמדה כמו שקיווינו אלה שלוגית שנמסה לאיטה לתוך סדרת ברכות ביצתיות משהו. אחרי חיפוש קצר אחר מקור מים אטרקטיבי יותר נכנענו ומילאנו את הבקבוקים מאחת ה'שלוליות' שנראו סבירות. החלטנו לעשות את הלילה שם בסביבה, גם בגלל הקרבה למים אבל בעיקר בגלל עמודי הסלע המחודדים שהיו מפוזרים בסביבה אליהם קשרנו את האוכל בלילה בהעדר עצים או הגנה טובה יותר לאוכל מפני הדובים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום שני

קמנו ליום קצת יותר בהיר ולאחר ארוחת בוקר קלה התחלנו לצעוד. השביל (הדמיוני ברובו) הלך בין כרי דשא ירוקים מלאים במחילות ותלוליות של סנאי קרקע חמודים ומרמיטות שמנמנות שעמדו על המשמר והזהירו בצווחות את שאר הלהקה שזרים מתקרבים. בנוסף זכינו לראות עוף דורס גדול שהגדרנו בשמחה (אך לא בבטחון רב) כעיטם צפוני (steller sea egale). בשלב מסוים העננים מולנו טיפה התפזרו והופתענו לגלות פסגה של הר תלויה בגובהה וזווית פשוט לא הגיונית. הבנו שההר שמולנו הוא הקלוצ'סקיה - הר געש פעיל בגובהה של כמעט 5,000 מטר, מראה מרשים ביותר. לקראת הצהריים הגענו לנק' המסומנת במפה כאזור פיקניק ומילוי מים והפעם דווקא מצאנו מפלון צלול שזורם מההרים. דא - בנק' פיקניק קיים שולחן פיקניק מקורה אבל לא בקתה עם דרגשי לינה או משהו כזה. לאחר התחרדנות בשמש וצפייה ממושכת במשפחות הסנאים מרובות הגורים ששיחקו באזור המשכנו לעבר מה שמסומן במפה כ"פס". הפס המדובר היה קליל להפליא והוביל לרמה נוספת. ברמה הזאת הצלחנו לזהות שועל שרץ לו בשלג וגם קבוצה קטנה ורחוקה של כבשי שלג מדלגות בקלילות על המדרונות. סך הכל יום מוצלח מבחינת תצפיות. גם הפעם בחרנו מקום להתמקם בו ללילה לפי הקרבה לעמודי סלע אליהם אילתרנו קשירה לאוכל.

יום שלישי

פתחנו את העיניים לבוקר שמשי וצלול ,ללא ענן בשמיים. הנוף מסביבנו היה עוצר נשימה - לכל כיוון שהסתכלנו ראינו הרי געש קונוסים בעלי פסגות מושלגות בניהם כמובן גם את הר הקלוצ'סקיה. לקראת העלייה ל'פס' של טולוד פגשנו לראשונה מאז שיצאנו קבוצת מטיילים נוספת, שעשתה את המסלול בכיוון ההפוך. המדריכים של הקבוצה (שהתפלאו לראות זוג ללא מדריך) עדכנו אותנו שעד הפס יש כמה מקומות למלא מים וכן ליד בקתת טולוד. גם ה'פס' הזה היה קליל ובקושי מורגש. לקראת בקתת טולוד תוואי השטח הולך בתוך ערוץ נחל קצת פחות נוח להליכה. ולקראת בקתת טולוד מתחיל חורש נמוך (ומיותש ביותר!). קצת לפני שהגענו לבקתה,
הבחנו באמא דובה וגור שנמצאים על השלוחה מעלינו. הדובה הסתכלה עלינו והמשיכה לאכול בנחת וכך גם הגור, אז ניצלנו את ההזדמנות להמשיך לתצפת עליהם, בשלב מסוים הדובה נשכבה על השלג והניקה את הגור!! ללא ספק אחת מתצפיות הטבע היותר משוגעות שיצא לנו לראות. הדובה סיימה להניק והתחילה לרדת בשלוחה לכיווננו והבנו שזה הזמן להתחפף ומהר כי לא רק שאנחנו בתוך החורש הצפוף גם יש נהר חזק ומרעיש לידנו. לאחר התברברות קצרה הבנו שהמשך הדרך היא בצד השני של הנחל - בנק' הזו דווקא יש איזה סמי שביל ואפילו רוג'ום קטן. חצינו בזריזות את הנחל וטיפסנו טיפה במעלה הגבעה, כשהסתכלנו לאחור ראינו שהדובה חזרה לאכול בשלווה בשלוחה וכל הבהלה הייתה לשווא. מומלץ למלא מים ללילה בנחל הזה מאחר ואין מים ממש צמוד לבקתה. במחנה טולוד יש בקתה קצת מרופטת ובה כמה דרגשי שינה, פינת פיקניק והמוני יתושים. בכל מקרה שמחנו שיש הלילה מקום מוגן (לנו ולאוכל) מפני הדובים.

יום רביעי

היום הזה היה יחסית קצר, הלכנו לקמפ-סייט רודניק, ממנו אפשר לתפוס טרמפים בחזרה לקוסבירסק או לעלות לטולבצ'יק. קצת אחרי בקתת טולוד עוברים ליד נחל בו אפשר למלא מים. הדרך ביום הזה עוברת בין היתר בשדות לבה מגניבים שהזכירו לי שוקולד נמס ולנמרוד שערות חלווה (כל אחד ומה שהוא רצה לאכול). הסלעים היו לפעמים עגלגלים וקלים להליכה ולפעמים מחודדים,שבורים וקצת יותר מאתגרים. במהלך היום מצאנו כמה פלגים למלא מהם מים אבל חברים שהיו שם שבוע וקצת אחרינו לא מצאו שם כלום - אז אולי כדאי למלא ליד טולוד אקסטרה מים. בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגענו לרודניק וחטפנו הלם תרבות! אחרי ארבעה ימים שקטים בהם כמעט ולא ראינו אנשים, גילינו מחנה פעיל עם עשרות אוהלים שאיכשהו נתן הרגשה של חניון לילה במדבר באיזה חג. מרבית האנשים היו חלק מקבוצות שהגיעו לטפס אל הטולבציק ולהסתובב בשאר האטרקציות באזור שדורשות הליכה פחות מאומצת. במחנה יש מים, תחנה של פקחי השמורה, חדרי אוכל מקורים לקבוצות (בתשלום). אין מקום לקנות מצרכים, אבל ככשאלנו את הריינג'ר הוא ישר פתח מגירה ושלף לנו חבילות אורז,עדשים,כוסמת וממליגה - שנקח מה שבא לנו. כאן גם ביקשו לראות את אישור הטיול בשמורה שהוצאנו ביליזובו.

יום חמישי - טיפוס לטולבצ'יק

הטיפוס לטולבצ'יק הוא יום מרהיב אך לא פשוט בכלל - בניגוד לרושם שמתקבל לפי כמות המטיילים מכל הגילאים (אין מה להגיד - הרוסים כמה רמות מעלינו ברצינות). ההליכה היא הלוך-חזור באותו שביל, וסך הכל יש כ-30 ק"מ הליכה עם טיפוס של בערך 1300 מטר.
התחלנו את היום עם אור ראשון, כשאת ארוחת הבוקר והקפה החלטנו לדחות לאחרי תחילת ההליכה. קצת אחרי שיורדים מדרך הג'יפים עוברים בשדה לבה רחב, שימו לב לחצים הלבנים שמרוססים על הסלעים ומראים את הדרך הנוחה ביותר לחצות את השדה. אחרי שדה הלבה בעצם מתחילים לטפס. בהתחלה במתינות ואז בשיפוע הולך ועולה. הדרך עוברת בגבעות של אפר געשי שחור, שמנוקדים מדי פעם בפרחים בצבעים עזים וככל שעולים הנוף נעשה לבן יותר. את השביל על גבי השלג אפשר לזהות לפי העקבות של המטיילים הקודמים, כשאנחנו היינו שם השלג כבר היה רך ככה שסטייה מהשביל לטובת קיצור דרך שנראה מפתה, הביאה אותנו לא פעם לשקיעה בשלג עד אמצע הירך. השליש האחרון של ההליכה היה כבר כולו בשלג שהגיע בערך עד לברכיים. פה פגשנו לשמחתנו שוב חלק מהחברה החמודים שהקפיצו אותנו, הולכים עם רמקול שמנגן את מיטב האלקטרו-פופ הרוסי שכל כך התגעגענו אליו (: מיותר לציין שהם עקפו אותנו בקלילות. כאשר מגיעים לפסגה אפשר לראות את המכתש העצום של הטולבצ'יק ונופים פתוחים ומושלגים שמזכירים יותר מהכל נוף מחלון של מטוס. בלי להתבלבל, לנה ומריה (הצד הנשי של המשלחת) שלפו לתדהמתנו מהתיק שמלות חגיגיות שהן נשאו כל היום בתיק, בשביל תמונה מנצחת בפסגה.
ראינו בגי-פי-אס שיש שביל קטן שממשיך ימינה לאורך שפת המכתש וכן היו שם עקבות בודדות של מטיילים קודמים. המשכנו ללכת איתו בזהירות עוד קצת כדי שנוכל לראות את הר הקלוצ'סקיה ובכלל את הנוף מהצד השני. ההליכה על שפת המכתש היא לא שביל של ממש, וצריך להיות אקסטרה זהירים אם בוחרים ללכת שם (יש תהום די גדולה משני הכיוונים) בנוסף ממש במטרים הראשונים כשפונים ימינה מהתצפית על המכתש, יש טיפוס מעט מאתגר וחלקלק שצריך לראות שאף אחד לא יורד בזמן שאתם עולים ולהפך. אין ספק שזה היה שווה את המאמץ - בכל כמה דקות פסגה חדשה נגלית לעין . לבסוף, (בקושי רב) החלטנו לעשות את המעשה האחראי בהתחשב בכך שיש לנו עוד 15 קילומטר הליכה,להסתובב ולהתחיל בירידה. הירידה היא אומנם קצת יותר זריזה אבל לא בטוח שיותר קלה...די מהר הנעליים, הגרביים והמכנסיים עד גובהה הברך נספגו במים כליל. הגענו לקמפ' באור אחרון של שקיעה, עייפים,רעבים אך מרוצים מאוד.

בבוקר למחרת, חיפשנו לנו טרמפ בחזרה לקוזבירסק. לחברה שלקחו אותנו בהלוך לא היה מקום בשבילנו הפעם, אבל די מהר מצאנו קבוצה שנוסעת לקוזבירסק בקאמז בעוד כשעה. לאחר בדיקה מול המדריכה והנהג התברר שיש בדיוק שני מקומות פנויים והצתרפנו אלהם בשמחה. על הדרך אפילו הרווחנו עצירה ביער המת - אטרקציה תיירותית נחמדה שנמצאת שם באיזור.

טיפים

  • דובים - אז בערך כמו כל מקום בקמצ'טקה גם כאן יש דובים. רוב המסלול אומנם לא עובר ביער כך שהסיכוי להפתיע אותם בזמן הליכה הוא יחסית נמוך אבל כן חשוב מאוד להקפיד על הכללים ולא להשאיר אוכל בסביבת האוהל. קבוצת מטיילים שפגשנו ביליזבו סיפרו לנו שהם ראו שם לא פחות מ-7 דובים (!). אנחנו אכלנו ארוחת ערב ואז המשכנו ללכת עוד קצת לפני ההתמקמות ללילה.
  • יתושים - שפע של יתושים! תגיעו מוכנים נפשית (;
  • הנסיעה חזור בקאמז הייתה קופצנית, מחניקה ואיטית עד כאב, ככה שאם במקרה יש לכם את האופציה להיות בררנים- אין ספק שטרמפ עם ג'יפ מנצח!
  • אם אתם מגיעים חזרה לקוזבירסק בצהריים אל תבנו על מקלחת חמה - את המים לבאניה מרתיחים רק בערב...אפשר לרחוץ בנתיים במים קרים

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )