טרק בנאליצ׳בו

מסלול קלאסי בקמצ׳טקה - הרי געש, ברכות חמות, דובים, פריחה צבעונית וכל טוב. ששה ימים בשמורה הסמוכה לאליזובו

תאריך הטיול2014 M07
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתיוני-ספטמבר

רקע

את המראה המרשים של הרי הגעש Avachinsky ו- Koriasky שבשמורת נאליצ׳בו רואים בבירור (במזג אוויר טוב) כבר מהעיר פטרופבלובסקי-קמצ׳טקי. הפאס בין שני ההרים נראה במרחק נגיעה ממש מהשדה הסמוך לחצר הגסטהאוס שלנו, אצל יבגני וגלינה, וחיכינו כבר להגיע אליו בעצמנו.
מיקומה של השמורה, הנמצאת כשעה נסיעה מהעיר, הופך אותה ליעד נגיש ופופאלרי. נאליצ׳בו מציעה מהמיטב של קמצ׳טקה- הרי געש, מעיינות חמים, פריחה והזדמנות לפגישה עם חיות. כל זה, בשילוב (לא אופייני) עם מידע נגיש על השמורה ושבילים נוחים ומסומנים הופך אותה ליעד שווה ובהחלט אפשרי לטיול עצמאי.
למסלול אותו רב הקבוצות עושות כדאי להקדיש בין 6-10 ימים.

הגעה והכנות

במרכז העיירה יליזובו נמצא המשרד של הארגון האחראי על השמורה. להפתעתנו הייתה שם עובדת שידעה אנגלית די טוב וצוות שהיה שמח לעזור. ניתן להתעדכן שם במצב השבילים ושאלות נוספות. כשהגענו לראשונה לקראת סוף יוני, הם המליצו מאוד לחכות כי עדיין יש המון שלג. לקחנו מהם ברושור (ברוסית) עם מפה בסיסית של השמורה וכן קובץ עם עקבות ג׳י פי אס של רב המסלול. כניסה לשמורה עולה 300 רובל אותם ניתן לשלם מראש במשרד או בשמורה עצמה. למעוניינים ניתן גם להזמין מראש מקום בבקתות שבמרכז השמורה/ בדרך אליו.
אנחנו החלטנו להתחיל מפינצ׳בו ולסיים בטיפוס על אוואצ׳ינסקי. לפינצ׳בו נסענו עם בעלה של יוליה, הבת של יבגני וגלינה, תמורת סכום סמלי בהחלט של 500 רובל. הנסיעה מיליזובו לוקחת כחצי שעה ורובה, כמובן, בדרך עפר. בדרך חזור החלטנו להסתמך על טרמפים (מטיילים רבים גם מגיעים לאוצ׳ינסקי לטיולי יום).

יום א׳- יוצאים מפינצ׳בו

יום הליכה של כ-6 וחצי שעות. כ-15 ק״מ.
אחרי פגישה עם השומר המוזר אך הנחמד בכניסה לשמורה, שרשם אותנו והראה לנו בהתרגשות שמות של עוד כמה ישראלים שהיו רשומים בספר שלו לפני כמה שנים, יצאנו לדרך. השומר החביב ליווה אותנו כמה מאות מטרים ולפני פרידה, בעזרת תנועות ידיים וקולות מצחיקים, תדרך אותנו לגבי מפגש אפשרי עם דובים.
ההליכה היא בשביל נוח ביער, ברובה לאורך הנהר. לאחר כשש שעות בקצב בינוני והרבה עצירות הגענו בסביבות שש לנק׳ עם גגון עץ בנוי ומתחתיו שולחן והרבה עצים למדורה. עצרנו, הקמנו אוהל ובישלנו ארוחת ערב. לאחר כשעתיים, עדיין היה אור והחלטנו לעשות את הבלתי ייעשה: קיפלנו את האוהל והמשכנו עוד כארבעים דקות עד לנק׳ ראויה, מעט גבוהה יותר מהנהר שם הקמנו מחדש את המחנה ללילה. בקיצור, חיינו על הקצה ולקחנו את החופש לישון באוהל איפה שרוצים בשתי ידיים.
אם רוצים, אפשר בקלות לתכנן את היום ככה שאת הלילה מעבירים בבקתה שבהמשך (שאם אנחנו לא טועים מחירה 300 רובל, לא פגשנו בריינג׳ר במקום).

יום ב׳- לינה בפאס

יום הליכה של כ-6 שעות. סה״כ כ-10 קילומטר וטיפוס של 600 מ׳.
קמנו מאוחר לעוד יום יפה והמשכנו בשביל שהיה ברור ונוח להליכה. לאחר כחצי שעה הגענו לשתי הבקתות ועצרנו לצלם קצת את הפרחים היפים. השביל ממשיך בעליה מתונה ולאט לאט נגלה נוף ההרים הירוקים והשלוגיות. באחת העצירות בדרך, הבחנו לפתע בדב מתהלך לו כמה מאות מטרים מאתנו, בצד השני של הנהר. שמחנו לראות אותו מרחוק והמשכנו ללכת, מקפידים לשרוק ולעשות רעש. לאחר כמה דקות הבחנו פתאום בדב גדול כמה עשרות מטרים מאיתנו! כנראה שזה היה אותו דב שמבלי ששמנו לב התקדם לעברנו. אפילו לא ניסינו לצלם ופשוט הסתלקנו משם.
לקראת ההגעה לפאס העלייה הופכת מעט יותר תלולה אך עדיין בשיפוע נוח וחלקה על שלוגיות. הגענו אחה״צ לפאס (כ-1100 מ׳). הנוף היה מאוד יפה, מזג אוויר היה נאה, ראינו כי טוב והחלטנו להעביר פה את הלילה. דאגנו למלא מים בעלייה כי בפאס עצמו אין.
צפינו בהר הגעש ז׳ופאנובסק מעלה ענני עשן מרשימים ובסנאי הקרקע הסקרנים שהסתובבו באזור. שקיעה לא ממש היייתה, אבל הזריחה הייתה מרשימה.

יום ג׳- הגעה למרכז השמורה

יום הליכה קל של כ 4 שעות. כ-12 ק״מ, ירידה של כ-400 מ׳.
השביל הוביל אותנו מהר אל עבר הסנטר שהוא מעיין כפר קטן בלב השמורה ובו די הרבה בקתות במחירים משתנים. אנחנו בחרנו באחת מהיקרות- 700 רובל לאדם (בכל בקתה מקום ל-4). פה גם גבו מאתנו את דמי הכניסה לשמורה ו-200 רובל נוספים עבור השימוש בברכות החמות. בשיא העונה יש אפילו חנות קטנה עם מוצרים כמו שוקולד, קופסאות שימורים ובירות. ברגע שהגענו לסנטר, מעט אבודים, ניגש אלינו בחור מבוגר ופקד עלינו להניח את התיקים ולהצטרף לקבוצתו ולאכול ממרק הבורשט שהכינו. כמובן שלא התווכחנו וקיבלנו גם לחם טוב וגבינה בצד. הסתבר שמדובר בפרופסור חביב וכריזמטי לגיאולוגיה שהגיע מפטרו עם חבורת סטודנטים בני 19. הם הגיעו במסוק להעביר שבוע של התנדבות במרכז השמורה. כולם שמחו לפגוש אותנו ומאותו הרגע הפרופסור פשוט קבע עובדות בשטח ומצאנו את עצמנו מצטרפים ללו״ז שתפר לנו עד לבוקר למחרת. אחרי המרק הלכנו לסיור למעיין יפה במיוחד עם מים רותחים בטמפ׳ של יותר מ-60 מעלות (לא נכנסים). המשכנו לסיבוב באזור בו שרידי גייזרים ועוד כל מיני תופעות גיאולוגיות אותם ניסה להסביר לנו הפרופ׳ בעזרת המתורגמן- מדריך צעיר של קבוצת תיירים אירופאים עליו פקד גם להצטרף לסיור. היה מעניין ומצחיק וקיבלנו זמן חופשי עד ארוחת הערב. אנחנו הכנו להם טחינה (לא הייתה התלהבות) והם דחפו לנו הרבה אוכל, שוקולד ופינוקים שיהיה להמשך. לקראת החושך הלכנו לברכות החמות- יש במרכז שלוש. לאחר בדיקה מעמיקה, נבחרה מס׳ 2 למוצלחת ביותר. נוף ההרים מסביב וטמפ׳ הברכות עשו את העבודה והיתה אווירה מגניבה. כולם מגיעים לפה עם שמפו וכו׳ כדי לעשות מקלחת של ממש ומקפידים למרוח על עצמם את הג׳יפה שבתחתית הברכה.

יום ד׳

יום הליכה של כ-9 שעות, 17 ק״מ.
קבוצת הארופאים שפגשנו במרכז הגיעה מהצד של אבאצ׳ינסקי וספרו שלקח להם שלושה ימים להגיע משם ולקבוצה אחרת ארבעה ושהדרך קשה. הסיפורים שלהם גרמו לנו להיות דרוכים ולצפות להליכה קשוחה שבפועל לא ממש הגיעה.
המשכנו בשביל שהמשיך להיות ברור ונוח במגמת עליה מתונה. לאחר כשלוש וחצי שעות הליכה הגענו לבקתה קטנה (לא נראית מאוד נעימה לשינה) ועצרנו לארוחת צהריים במהלכה לשמחתנו מזג האוויר המעונן השתנה והשמיים נפתחו. בהמשך השביל הוסיף להיות די ברור ובמקומות מסוימים אף היו חבלים לסייע במקומות מחליקים. בסביבות 16:00 הגענו למפל מרשים מעליו ניצב קוריאסקי- מחזה יפה במיוחד. בשביל להגיע למפל יש שביל שסוטה מהדרך מס׳ דקות. אל דאגה לא כאן צריך לחצות את הנהר, אלא בגשר שנמצא כמה עשרות מטרים במורד. אחרי החצייה המשכנו עוד כשעתיים בטיפוס פשוט והאזור מסביב היה יפה ופורח במיוחד. בסוף הטיפוס מגיעים לראש גבעה בה יש הרבה רוג׳ומים אבל פחות או יותר ממנה מפסיק השביל הברור. מפה כבר ניווטנו בעיקר בעזרת מכשיר ה- GPS. לא רחוק משם מצאנו מקום נחמד להקים אוהל לצד נחל קטן ועשינו מדורה.

יום ה׳- הגעה לאבאצ׳ינסקי

יום הליכה של כ- שעות, 22 ק״מ, כ-550 מ׳ טיפוס.
לצערנו קמנו לתוך ענן מטפטף שלא עזב אותנו כל היום, וככל שעלינו המצב החמיר. בראות המוגבלת ה-GPS היה הכרחי ובלעדיו כנראה היינו מתברברים לגמרי. אין שביל (אנחנו לא מצאנו אחד לפחות) אבל תוואי השטח נוח להליכה ולרב גם ראינו עקבות ברורות בבוץ.
לשמחתנו לא היו נהרות שהיה קשה לחצות או סבך מעצבן כמו שהפחידה אותנו קבוצת הארופאים. מזג האוויר המעצבן גרם לקצב הליכה מוגבר והגענו לפאס לקראת ערב לאחר 18 ק״מ. הרוחות העזות והעובדה שכמעט לא ראינו כלום גרמה לנו להתחפף משם די מהר בתקווה למצוא בקרוב מקום מוגן להעביר בו את הלילה הקר. המשכנו עוד כשעה בירידה זהירה בשלוגיות עדשלפתע ראינו מרחוק משהו שנראה כמו אוהלים והחלטנו לנסות להגיע עד אליו. זה לקח עוד שעה קלה ולאחר יום הארוך מצאנו כמה חדרים, חדר אוכל ומרכז מבקרים. מזג האוויר היה נורא וקיווינו למצוא חדר/ מבנה להקים מאחריו אוהל. לא היו חדרים פנויים אבל אלכסנדר, רוסי מבוגר שאחראי על המקום מטעם השמורה וגר בחדרון מאחורי המרכז מבקרים הציע לנו לישון במבנה במרכז. היינו אסירי תודה ואלכסנדר, שעל אף החזות הרוסית הטיפוסית האדישה התגלה כאדם אדיב ונחמד במיוחד נתן לנו גם לבשל במטבח שלו והוציא לנו שמיכות ושקי שינה.

יום ו׳- לא מטפסים, אלא בורחים מהסופה

למחרת קמנו ליום גשום במיוחד. ההתבלטות היתה קצרה עד להבנה שאין כל טעם לנסות לטפס. לפני שהספקנו להתחיל לחשוב איך נצא מפה, אלכסנדר חברנו היקר נכנס ואמר לנו ברוסית שהוא סידר לנו טרמפ עם קבוצת תיירים שיורדת ושנהיה מוכנים ב-11:00. מקצוענות!

טיפים

  • מים- לארוך המסלול נחלים רבים בהם ניתן למלא מים. אנחנו טיהרנו את המים בחלק מהמקרים
  • מפות- המפה בברושור החינמי מאוד בסיסית ותכלס לא מספיקה, ובהחלט היינו צריכים את ה-GPS. אפשר להשיג מפה סובייטית של 1:100,000 באינטרנט, ואולי גם בקנה מידה יותר טוב בחנויות ספרים בעיר
  • יתושים- חובה לקחת חומר נגד יתושים, גם רשתות לפנים מומלצות
  • דובים- כמו בכל מקום בקמצ׳טקה, צריך לשמור על כללי זהירות, קראו על כך באריכות בסיפור הכללי שכתבנו על הטיול

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )