Bowron Lake Circuit - טיול קנו/קיאק מעגלי של עד שבוע ברוקיס הקנדיים

טיול קנו/קיאק מעגלי של 120 ק''מ בשרשרת של אגמים ונחלים ברוקיס הקנדיים שבבריטיש קולומביה. טיול ייחודי במינו בכל העולם, המאפשר לחותרים מתחילים או מנוסים להשלים סיבוב עצום מימדים בימים שלמים של חתירה בטבע הפראי של קנדה, בנופים עוצרי נשימה, במים יחסית שקטים, וכל זה בשמורת טבע קנדית מאורגנת ומסודרת היטב שמכילה כל מה שמטייל בwilderness הקנדי צריך

תאריך הטיול2015 M09
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתמאי עד ספטמבר

תיאור

Bowron Lake Provincial Park היא שמורת טבע הנמצאת בבריטיש קולומביה שנועדה לשמור על הטבע הפראי של הרי הרוקיס הקנדיים, וממוקמת מעט מערבית לשמורות ג'ספר והר רובסון (אך בנסיעה רחוקה מהן מאוד). רוב המבקרים מגיעים לפארק על מנת לבצע טיול חתירה של כמה ימים, בן אם בחתירה הלוך וחזור במערב הפארק בלבד או הקפה מלאה של הפארק במסלול המעגלי.

הBowron Lake Circuit הוא אחד ממסלולי החתירה המעגליים המפורסמים בעולם. מסלול מאוד ייחודי ויוצא דופן, אך אם זאת לא מסובך במיוחד לביצוע ומתאים לחלוטין גם לחותרים מתחילים (ואפילו לאנשים ללא ניסיון כלל אם כי זה תמיד סיכון מסויים) וגם לחותרים מנוסים שמחפשים אתגר. המסלול כולל בערך 110 ק"מ של חתירה במים, בעיקר באגמים אך לא רק, ובערך 10 ק"מ של נסיעת הסירה על הקרקע (Portage) בעזרת עגלה ייעודית לקיאק או לקנו (חובה לשכיר/להביא עגלה בשביל להכנס למסלול).

בטיול בBowron Lake Circuit שטים בכל יום לרגלי רכס הקריבו המהמם, שהוא חלק מהרי הרוקיס הקנדיים, ואף על פי שהמסלול מעגלי הוא כולל נופים מדהימים ושונים בכל יום, ובנוסף חתירה במתארים מגוונים - מאגמים עצומים, נחלים עם זרימה חלשה, ועד "ביצות" רדודות בהם רובצים הרבה איילים קוראים (Moose). הפארק הוא אחד מהמקומות בבריטיש קולומביה בהם עדיין מסתובבים הרבה דובי גריזלי, והסיכוי לראות אחד נחשב גבוה יותר מהרבה פארקים אחרים (כמובן שצריך להקפיד על כללי הזהירות המפורטים בהמשך). במהלך הטיול יש טיול רגלי קצר אל עבר מפלי הקריבו (Cariboo Falls), מפלים מרשימים ביותר בעוצמתם.

לדעתי זהו אחד מטיולי החתירה המיוחדים והמרשימים ביותר בעולם, ומבחינתי העובדה שאפשר לעשות אותו ללא מדריך או קבוצה הייתה יתרון עצום על פני טיולים "יותר מעניינים" אחרים בבריטיש קולומביה. טיול יותר מעניין לדעתי יהיה טיול קיאקים באוקיינוס הפסיפי באזור וונקובר איילנד, ויכול להוות הזדמנות מדהימה לחקור את קו החוף הפראי ולראות הרבה לוויתנים ושאר חיות ים אך יחייב בהכרח ניסיון משמעותי בשייט בקיאקים או לחלופין מדריך בטיול מאורגן יקר במיוחד, ולא לכולם זה מתאים, לא לתקציב ולא לאופי הטיול. בקיצור הBowron Lake Circuit הוא הרפתקאה שכל תרמילאי יכול לחתור לתוכה.

מה הופך את הBowron Lake Circuit לטיול "יחסית" פשוט שמתאים לא רק למכורים לדבר:
1. הצורה המעגלית של המסלול הופכת אותו למאוד מאוד פשוט לניווט. בנוסף ניתן להשכיר את כל הציוד הנחוץ מלבד ביגוד ואוכל במקום.
2. כל עוד אין רוחות המים באגמים שלווים, ויש מעקף יבשתי לכל הנקודות בנחלים בהם המים סוערים. לעיתים ייתכן מצב שעקב רוחות וגלים לא ניתן יהיה לחתור אפילו מס' ימים, וצריך להיערך לזה מבחינת אוכל.
3. הפארק מאוד מאורגן וכולל המון מחנות מסודרים ללינה (Campsites), מספר בקתות למחסה בלילה, עץ להסקה לשימוש חופשי (אותו צריך לאסוף מנקודות מסומנות), וגם קווי טלפון למקרי חירום וריינג'רים שמסיירים במים בסירות מנוע (סירות המנוע היחידות שמורשות לנוע בפארק).

התחלתי לכתוב סיפור דרך על הטיול שעשיתי, בסוף יצא לי מדריך מפורט, מקווה שלמישהו יצא להשתמש בו ;)

עונה מומלצת

הפארק נפתח באופן רשמי ב15 במאי ונסגר ב30 בספטמבר. ניתן באופן מעשי להיכנס גם בשאר השנה, אבל כל השירותים אותם מספק הפארק לא פועלים - קווי טלפון למקרי חרום, ריינג'רים המסיירים במים, עצים להסקה, וייתכן ואף בקתות המחסה יינעלו. אין ספק כי יש אנשים שעושים את הטיול גם מחוץ לעונה הרשמית אבל אני לא הייתי ממליץ על זה מכל הסיבות הנ"ל, וזה עוד בלי לדבר על מזג האוויר בעונות הקרות.

בסביבות יולי אוגוסט ייתכן עומס רב במסלול ומומלץ להזמין באתר או בטלפון אישור לטיול בפארק, ואולי גם מחנות לינה, כמובן שתמיד יש מקומות שבהם מי שמגיע ראשון תופס את המקום קודם (First Come First Serve) אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון מראש. במידה ויהיה עומס רב בעונת השיא ולא תהיה לכם הזמנה ייתכן ותאלצו לחכות מס' ימים עד שצוות הפארק ייתן לכם להתחיל את המסלול. הבקתות הן ספורות והרבה יותר עמוסות לכן לא ניתן לבנות עליהן בתכנון המסלול, כמובן שכשמצליחים להכנס לאחת זה תענוג צרוף הכולל גג, ואח להסקה(!). אני אישית עשיתי את הסיבוב המלא בסוף ספטמבר, וכבר כמעט לא היו אנשים בפארק כולו, מצאתי את עצמי חותר לבד לגמרי כל ה48 שעות הראשונות עד שתפסתי את הזוג השווצרי שנכנס לפני, וגם אחר כך היה מאוד נדיר לראות אנשים במהלך החתירה במים, אני מאמין שבתקופה שונה בשנה זה היה נראה שונה לחלוטין. בנוסף הסתיו בשמורה, כמו בהרבה מקומות אחרים בקנדה הוא מדהים ומספק אווירה שונה לגמרי למסלול, לא שאני ממש יודע איך זה נראה בעונות אחרות בשנה.

דרכי הגעה ולינה

הפארק נמצא אמנם קרוב גאוגרפית לשמורת ג'ספר אך במערכת הכבישים הוא רחוק בהרבה, מעל 6 שעות נסיעה דרך העיר הצפונית פרינס ג'ורג' וכולל נסיעה של מעל 20 ק"מ בשביל עפר עד הכניסה לפארק עצמו. מוונקובר זמן הנסיעה הוא מעל שמונה שעות, ורוב הדרך לא ממש עוברת ליד אזורי עניין מאוד ייחודיים ביחס לבריטיש קולומביה ואלברטה מכוון שהיא נמצאת ממערב לרכס הרוקיס וממזרח לרכס החוף.

ה"עיר" הקרובה ביותר, במרחק 100 ק"מ, היא קוונל (Quesnel), מקום די שכוח אל אך כדאי לבצע בו (אם לא קודם) את הקניות של המזון, שכן בהמשך אין ממש אוכל לקנות בזול, או שום דבר אחר בתכל'ס מלבד כפרים קטנים. אין באזור גם שום הוסטלים, רק מוטלים וקמפגראונדים. סמוך לפארק ישנם מספר לודג'ים וקמפגראונדים חביבים.

למי שמגיע לאזור ללא רכב, עד קוונל אפשר להגיע בעזרת Greyhound בעלות אסטרונומית (100 דולר קנדי ממוונקובר גם בהזמנה מראש), ואח"כ עד לפארק עצמו לא מצאתי שום עדות לקיומה של תחבורה ציבורית. אני אישית ממליץ על טרמפים (או Rideshare בפייסבוק), לוקח הרבה זמן וסבלנות של פיל אבל בסוף כמעט תמיד מביא אותך ליעד בחינם ובתוספת של עוד כמה סיפורים לנכדים (מעולם לא חשבתי שאני אוכל סטייק מלב של מוס). **חשוב מאוד לצאת כמה שיותר מוקדם כדי להימנע ממצב שבו החושך יורד ואתם עדיין על הכביש.

Wells, העיירה הקרובה ביותר לפארק היא עיירה וותיקה וחביבה שמאכלסת הרבה אמנים ורוח של ניואייג' וקיימות, ונכון להיום גם מכוונת לתיירות המגיעה לאזור. המקום היחידי שיצא לי בו לאכול פיצה בפיצרייה שבה האופים טוחנים את הקמח בעצמם (גם כן מנפלאות הטרמפים).

לחובבי ההסיטוריה Barkerville הסמוכה היא אחת העיירות הראשונות בבריטיש קולומביה ונוסדה כשהבהלה לזהב הגיע לאזור. קיום העיירה הישנה היא קיום מוזיאון הפתוח למבקרים. לי אישית לא יצא לבקר בעיירה.

ציוד ולוגיסטיקה

כמו שציינתי קודם את **כל הציוד** מלבד בגדים ואוכל ניתן להשכיר במספר לודג'ים שעובדים בפארק (ואולי סירות גם מהפארק עצמו, לא בדקתי את זה). עלויות ההשכרה אינן נמוכות ומי שיכול הייתי ממליץ לו להגיע עם כמה שיותר ציוד קמפינג מראש (ומי שמסתובב עם סירה שאפו!).

ציוד חובה עיקרי לקמפינג:
* ביגוד חם - עדיף כמה שפחות כותנה וכמה שיותר צמר וחומרים אחרים שפחות מקררים אותך למוות כשאתה רטוב, וגם מתייבשים יותר מהר.
* מעיל גשם טוב לחלוטין חובה, ומאוד מומלץ גם מכנסיים עמידים לגשם או מכנסיים שיהיה נוח לחתור איתם גם כשירטבו מעט.
* סנדלים או נעליים נוחות לסירה, שוב מאוד מומלץ גרבי צמר כי הרגליים נכנסות הרבה למים כשיורדים ועולים מהסירה.
* אוהל איכותי ועמיד לגשם. אי אפשר לסמוך על הבקתות לאורך כל המסלול. הן יכולות להיות מלאות או מזג האוויר יכול למנוע ממכם להגיע אליהן באותו היום, ולילה בלי אוהל בקנדה יכול להיות סכנת חיים ממשית גם בקיץ.
* מזרון ושק שינה שיספקו הגנה מספקת עד לטמפרטורה של 0 מעלות צלזיוס, ביולי אוגוסוט אולי כמה מעלות מעל.
* ציוד בישול ואוכל שיספיקו לשמונה ימים או יותר. לקחת תמיד יותר מהמתוכנן כי ייתכן שמזג האוויר ייכפה להישאר יותר זמן בתוך השמורה, וגם ככה הסירה סוחבת הכל.
* אמצעי לטיהור מים לשתייה.
* שקיות אטומות למים או הרבה מאוד שקיות זבל שישמרו את כל הציוד שלכם יבש במידה והסירה מתהפכת.
* גרזן - על מנת לבקע את העצים להסקה, ובתור ישראלים מצויים כדאי גם לשאול מישהו איך להשתמש בו נכון, לי לקח קצת זמן להבין ;)
* תיק נוח לנסיעת הציוד על הגב במהלך הפורטז'ים - לא חובה לחותרים בקיאק.
* שאר ציוד הכרחי לקמפינג וכו'.

מומלץ:
* תרסיס גז להגנה מפני דובים (Bear Spray). אני אישית לא יוצא לטייל בקנדה בלעדיו.
* משקפת - פחות נהרסת ממצלמה כשהיא נופלת למים במהלך החתירה.
* כפפות נוחות לחתירה.
* חליפה ייעודית לחתירה.
* בחודשי העומס אולי כדאי להביא גם "קופסאות עמידות לדובים" על מנת שיהיה נוח לאכסן את האוכל במידה וכספות האחסון הקבועות במחנות הלינה עמוסות.

את כל הציוד לחתירה סביר להניח שתשכירו במקום ושם כבר יציעו לכם את האופציות השונות, מי שכבר מגיע עם סירה יצטרך כמובן להשכיר עגלה על מנת לסחוב את הסירה בכל המעברים הקרקעיים (פורטז'ים).

עלויות

כל המחירים הם בדולר קנדי, וללא תוספת מיסים. עודכן במרץ 2016 מהאתר של Becker's Lodge.
www.beckerslodge.ca

מחיר ההשכרה הוא לשמונה ימים, מעבר לכך יהיו קנסות.

כניסה לפארק לסיבוב המלא - 60$

קנו לשלושה אנשים - 380$
קנו לאדם אחד - 200$
קיאק לאדם אחד - 220$

עגלה לפורטז'ים - 40$

אוהל - 80$
שק שינה - 40$
מזרון - 20$
שקיות אטומות למים - 10$~30$ לאחת
גרזן (לא לשכוח!) - 5$

שיעורי חתירה - 30$ לשעה לאדם

יש כמובן עוד לא מעט ציוד שאפשר להשכיר, ממש הכל מלבד אוכל וביגוד.

לא לשכוח שכל עוד לא מגיעים בטרמפים צריך להוסיף גם את עלות הנסיעה לשום מקום הזה, ועלות של אוכל היא יחסית זניחה ביחס לכל השאר.

קנו או קיאק?

בעקרון המסלול נחשב כCanoe Route, וככזה רוב האנשים שמגיעים למסלול מבצעים אותו בקנו. אני בתור חובב קיאקים ובגלל שיצאתי לעשות את המסלול לבד העדפתי בהרבה להשכיר קיאק. לדעתי מכל המשכירים השונים ניתן גם לקבל הסבר טוב ומקיף וגם שיעורי חתירה ובטיחות - קריטי למי שלא התנסה בחתירה מעולם.

למי שלא חתר בכלים השונים אני אנסה בקצרה להסביר את ההבדלים העיקריים הרלוונטיים למסלול:

קנו (Canoe):
* כלי פתוח שיותר קל להיכנס ולצאת ממנו, אבל גם יותר מים יכולים להיכנס אליו במקרה של גלים (על בטיחות במים בפרק של בטיחות).
* יותר פשוט לתמרון, אך דורש יותר מאמץ פיזי לחתירה (התנועה מתרכזת יותר ביידים).
* רגיש יותר לגלים ורוחות.
* הרבה יותר זול להשכיר קנו לשני אנשים מאשר קיאק לשניים וכמובן מאשר שני קיאקים לשניים.
* לדעתי יותר קל לשני אנשים לסחוב קנו בפורטז'ים הרבים.
* אפשר לסחוב הרבה יותר ציוד.

קיאק (Sea Kayak):
* לדעתי כל הקיאקים שמציעים להשכיר באזור הם קיאקי ים, מהסיבה הפשוטה שהם המתאימים ביותר למסלול כזה ארוך.
* יש בתצורה אישית ויש בתצורה זוגית, קיאק זוגי מן הסתם יותר משתלם כלכלית עם כי פחות חוויתי לדעתי.
* צריך להיכנס ולצאת בזהירות על מנת לא להפוך את הקיאק (99% מההתהפכויות קורות בשלב הזה, לא שיש באמת סיבה שזה יקרה).
* בעבודת חתירה נכונה המאמץ הפיזי הנדרש הוא מאוד קטן יחסית לכמות הציוד שסוחבים והמרחק שעוברים. תנועה נכונה צריכה להתבצע יותר באמצעות שרירי הבטן המסיביים ופחות באמצעות הידיים.
* הקיאק הרבה פחות רגיש לגלים ורוחות.
* פחות נוח לארוז ציוד בתאים הייעודיים מאשר בקנו הפתוח
* קיאקים יותר כיפיים ;)

המסלול עצמו

מהרגע שאתם ערוכים ומוכנים להיכנס למסלול העסק נהיה באמת יחסית פשוט. מגיעים לכניסה לפארק לראות סרט קצר והסבר על הפארק וכללי הבטיחות. נרשמים בקבלה, נפרדים מ60$ קנדי ויוצאים למים, או יותר נכון לפורטז' הראשון והארוך ביותר בכל המסלול, 2.4 ק"מ עד ה"טבילה הראשונה" במים.

כל קבוצה מתקדמת לפי איך שמתאים לה/איך שהיא תכננה מראש עד למחנה בו הם רוצים ללון בלילה. הדבר היחידי שיכול לסבך את העניין הוא מזג האוויר הלא צפוי, תחזית מזג האוויר באזור ההרים באופן כללי אינה אמינה במיוחד ומכוון ששטח הפארק עצום אז גם בתכל'ס צריך תחזית ספציפית לכל אגם ולא ממש נראה לי שיש מישהו בעולם שיודע לספק את זה. יש להערך בהתאם ובעיקר לא להתבאס אם נאלצים כמה שעות או אפילו יום להישאר במקום ולא להתקדם עקב הרוחות והגלים. גשם בלבד, שאינו מלווה ברוחות, לא אמור להפריע לא במים ולא ביבשה אם אתם ערוכים היטב, קצת מבאס אבל תמיד אפשר לנסות להסתכל למעלה ולראות שכשעליכם יורד גשם בהרים למעלה יורד שלג.

ההמלצה שלי היא לא לתכנן פחות מארבעה ימים של חתירה במזג אוויר טוב. ההשכרה לרוב גם ככה תהיה לשמונה ימים, והקנס על ימים נוספים אינו גבוה באופן יחסי לעלות הטיול. שמונה ימים זה באמת די הרבה זמן לחתור את הכל, ולאורך רוב העונה יש המון שעות אור (בכל זאת קנדה).

המפה והברושור שתקבלו בכניסה למסלול מאוד שימושיים ומפורטים, לא ממש טופוגרפיים אבל מייתרים את הצורך ברכישת מפה מלאה. כל נקודות העניין מסומנות יחסית בקרוב במפה, וחלקים בעייתים מפורטים במפה מוגדלת. ישנו גם סיפור דרך מאוד מפורט הכולל מרחקים של כל אגם וכל פורטז', והסברים על הקטעים היותר טריקיים במסלול (לדוג' הRoller Coaster).

הדגש הכי חשוב לניווט ובטיחות במים הוא - תמיד לחתור קרוב לחוף. תמיד לחתור ב"צד המפותח". לאורך רוב המסלול לשמאלכם, איפה שנמצאים רוב המחנות, הטלפונים, ובקתות הריינג'רים. ככה בכל מצב שלא תתקלו בו תוכלו להגיע לחוף מהר, וגם למצוא יותר בקלות אתר להעביר בו את הלילה.

עצים להסקה שנאספים ע"י צוות הפארק כמעט תמיד ימצאו גם בצד הזה ובמרחק מה ממחנות הלינה, ויסומנו במפות שתקבלו בכניסה למסלול. כמו בכל פארק בקנדה אין לאסוף או לכרות עצים באזור המחנה. בקנו אפשר לקחת עצים במהלך החתירה וכמה שיותר קרוב לאתר בו אתם רוצים ללון. בקיאק כדאי לפרוק את כל הציוד במחנה ואז לחתור לעבר הנק' הקרובה ביותר לאיסוף עצים להסקה.

בחלק גדול מהמחנות יש נחלים עם מים זורמים, במחנות הללו יהיו לרוב יותר מעופפים, לשיקולכם.

בטיחות

נושא הבטיחות במסלול הוא קריטי ביותר, בגלל המרחק הגדול של הפארק מיישובים ובתי חולים, והמרחק בו נמצאים החותרים מהכניסה לפארק, כל פינוי בשטח השמורה יצטרך להיות די מורכב, וכמובן שאין באמת סיבה להגיע למצב כזה. את הסכנות צריך לחלק לסכנות ביבשה וסכנו במים, ואמנם יש דברים רבים שצריך לקחת בחשבון אך כל זה לא הופך את המסלול למסוכן מידי, לא אמור למנוע מאף אחד לצאת למסלול. בהערכות נכונה אין סיבה ששום דבר יפגע בחוויית הטיול, אפילו שהניסוח שלי הוא מעט קיצוני ומחמיר.

סכנות במים:
המים ברוב האגמים, במיוחד בתחילת וסוף העונה, מאוד קרים. הסכנה הכי גדולה היא התהפכות במים וירידת טמפרטורת הגוף עד כדי היפותרמיה עוד לפני הגעה לחוף. בעונות שבהם קר במיוחד כבר אחרי כמה דקות במים הגוף לא יוכל להזיז את השרירים ולשחות ממש, ובשלב הזה כבר יהיה מאוד קשה להציל את המצב. זה אמנם נשמע מאוד מלחיץ, אבל התהפכויות בסירה הם מאוד נדירות, ואין סיבה להגיע למצב הנ"ל אם עוקבים אחרי כל כללי הבטיחות:

* תמיד לחתור קרוב לחוף. ככה בכל מקרה של התחלת גלים, או התהפכות בלתי צפויה, הטיפול וההגעה לחוף יהיו מהירים ויעילים הרבה יותר. במקרה של התהפכות ושחייה במים הקרים יכול להיות לא פשוט בכלל לעלות בחזרה על הסירה, ואם אפשר יהיה לעמוד או לשחות מהר לחוף המצב ידרדר הרבה פחות. מלבד היתרונות הבטיחותיים הברורים גם הניווט יהיה יותר פשוט, יותר קל לעקוב ולמצוא את האתרים המסומנים במפה (מחנות, עצים להסקה, בקתות, פורטז'ים ועוד), יש יותר סיכוי לראות חיות בר.

* לא להתחיל לחתור במזג אוויר סוער, ברוחות ובגלים. הדרך הכי בטוחה היא פשוט להימנע מכניסה למים כאשר הם לא רגועים, החוק הכי פשוט אומר שכאשר הגלים נשברים ונוצר בקצה הג חלק קטן לבן (White Caps) אז לא נכנסים למים. או כמו שהבחור שהשכיר לי את הציוד אמר - When you see this whitecaps don't get into the boat unless you are willing and capable to swim.

* לחתור תמיד ב"בצד המפותח" של האגם. לאורך רוב המסלול כמעט כל המחנות, בקתות הריינג'רים, הטלפונים, העצים להסקה וכו' נמצאים באותו הצד. אין סיבה שלא לחתור קרוב לחוף הזה וככה במקרה וצריך לעצור את החתירה לאותו היום אפשר למצוא מחנה לא במרחק רב ולהישאר שם עד יעבור זעם.

* תמיד לעלות ולרדת בזהירות מהסירה. בקבוצה שווה לקחת את הזמן ולייצב אחד את השני אם אתם לא מאוד מנוסים, במיוחד בקיאקים.

* להחזיק תמיד בגדים יבשים ושאר דברים קריטיים לשמירה על חום הגוף כמו השק"ש בצורה אטומה לחלוטין למים. כנ"ל ציוד להצתת אש.

* להביא מספיק אוכל ככה שלא יהיה חסר גם אם צריך להאריך את הטיול עקב מזג האוויר, ואז לא יהיה שום צורך להיכנס למים סוערים.

סכנות ביבשה:
הסכנות ביבשה אינן שונות במיוחד מהסכנות בכל טיול בטבע הקנדי. הסכנות העיקריות נובעות ממזג האוויר, ומחיות הבר:

* יש להיערך בהתאם גם בקיץ לכל סוגי מזג האוויר, ובמיוחד לגשם. אוהל עמיד למים בצורה טובה הוא הכרחי.

* אם אתם כבר מטיילים בקנדה אתם בוודאי מודעים לסוגיית הדובים, שהם אמנם מאוד מפחידים אך לרוב לא מאוד מסוכנים ובהתנהגות נכונה אין שום סיבה להיפגע מדוב. באזור הפארק חיים הרבה דובי גריזלי, ועל כן יש אפילו להחמיר בנהלים. לא אפרט את כל כללי הזהירות כי הם מופיעים בהרחבה בכל פארק בקנדה רק אציין את הדברים החשובים ביותר.
1) טיפול באוכל ובחפצים עם ריח חזק ולא טבעי במהלך הלינה הוא הכלל הכי משמעותי. סטטיסטית בכל הפארקים בהם הכניסו אמצעי לשמירה על האוכל (כספות או חבלים לתלייה) החיכוך של המטיילים עם הדובים ירד בצורה דרסטית, וכמעט נעלם.
2) כאשר רואים דוב ביבשה להתנהג על פי הכללים בצורה רגועה, כאמצעי אחרון ורק במקרה קיצון יש להשתמש בגז המדמיע אם יש.

* לא להתקרב לאיילים קוראים (Moose) יתר על המידה. אלו חיות גדולות והן יכולות להיות מאוד מסוכנות.

טיפים

  • לא לשים בסירה אוכל לנשנושים בהישג יד, הוא יאכל ללא הפסקה. אני סיימתי את המסלול מכור לTrial Mix גרוע.
  • ספרון שירים קטן או משהו לעשות בזמן החתירה. במיוחד עם חותרים לבד.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )