טרק של שבוע באזור סרי מוגול

המסלול המעגלי המפורסם של סרי מוגול, עם יומיים נוספים בעמק ג׳יפטיק הלא מוכר. טרק מגוון מאוד עם ארבעה פאסים עם נופים משובחים, מפגש עם מקומיים ועם חיות בר, צבעי שלכת ואגמים יפיפיים

גם לקירגיזסטן חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיול2018 M08
משך הטיולשבוע
עונה מומלצתביולי-אוגוסט סיכוי הכי טוב למזג אוויר בהיר. בסביבות אמצע ספטמבר העצים מתחילים להיצבע בצבעי השלכת.

אזור סרי מוגול

הרכס שממוקם מצפון לכפר Sary Mogol ובו נמצאים רוב מסלולי הטיול המעניינים של האזור נקרא רכס האלאי (Allay Ridge). הרכס נמשך ממזרח למערב בשטח קירגיזסטן והוא מחבר את הרי הפמיר מדרום לרכס ה-Tien Shan שממוקם מצפון מזרח.
הפסגות המרכיבות את הרכס נישאות לגבהים של יותר מ-5,000 מטר וזהו אחד האזורים היפים בקירגיזסטן.

המסלול הפופולרי ביותר ברכס ממוקם מצפון לכפר Sari Mogol ונקרא לפי המפת סימון שבילים של האזור Heights of Allay. זהו סיבוב של כ-5 ימים שמתחיל ונגמר באזור הכפר, ניתן לעשות אותו גם בווריאציות שונות ומקוצרות יותר.
חוץ מהטרק הזה ישנן עוד אפשרויות רבות למסלולי טיול אך אלה דורשים לרוב ניסיון ויכולות ניווט בסיסיות. מפת סימון שבילים טובה שמכסה את כל האזור נקראת OSH/ALAY REGION TREKKING MAP (תמונה מצורפת בפרק הבא) ועליה מסומנים שבילי ההליכה (למרות שלא תמיד הם קיימים במציאות).

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

התוכנית המקורית

לפני הכל,
משהו קצת מבלבל שכדאי לדעת לפני שמתכננים את הטרק באזור. ישנם שני כפרים בעלי אותו שם - סארי מוגול (Sary mogol). זאת אומרת, לדוברי הקירגיזית זה לא נשמע אותו הדבר אבל לשאר העולם כן.
לכן כדי לא לייצר בלבול בסיפור דרך הזה נקרא לכפר Sary Mogol שנמצא מדרום לרכס וממנו יוצאים לטרק סארי מוגול הגדול. הכפר השני שנקרא גם הוא Sary Mogol, מכיל כמה בתים בודדים וממוקם צפונית יותר יקרא סארי מוגול הקטן.

בסיפור דרך זה נפרט על המסלול שאנחנו עשינו בסופו של דבר אך הוא היה שונה ממה שתוכנן לפני שיצאנו. התוכנית היתה לעשות טרק מעט שונה מהסיבוב הרגיל (והמוצלח) אך בגלל פאס לא עביר נאלצנו לחזור על עקבותינו ולחבור לסיבוב הנ״ל, כך יצא שהוספנו יומיים הליכה באזור לא מטויל ויפהפה.
אפרט על המסלול שתכננו כי אנחנו בטוחים שזה יכול להיות מסלול מצוין, צריך רק לאסוף קצת יותר מידע על הפאס ואולי לעשות את זה מהצד השני.

אז התכנון היה לעשות את החצי המערבי של המסלול המעגלי עד לסארי מוגול הקטן ביומיים, לפנות מערבה במקום מזרחה ולעלות בוואדי שנקרא Kindik לכיוון דרום (עוד יום הליכה). שם לחצות את Kindik Pass, להמשיך מערבה בוואדי ללא שם, כולל חציית פאס די מתון ולסיים את המסלול באגמים שנקראים Dam Jailoo Lakes, עוד יומיים - שלושה.
כאמור, כשהגענו למרגלות Kindik Pass הוא היה נראה לא עביר ולא היה קיים שביל מהצד שאנחנו באנו (השקענו הרבה בלחפש אותו). אחרי זה כששאלנו בגסט האוס לגבי הפאס אמרו שבודדים עושים את הפאס הזה, לרוב עם מדריך ושמקובל לעשות זאת מהצד השני. כדאי להתעניין אצל הבחור בcbt בסארי מוגול, הוא גם יכול לארגן מדריך מקומי, לצערנו אנחנו לא עשינו את זה.

אם בא לכם מסלול מקורי ומעניין, כדאי לשקול את המסלול הזה. וכמובן לא לשכוח לכתוב סיפור דרך :)

הכנות לטרק ומנהלות

אוכל - בסרי מוגול יש משרד CBT וחנות קטנה, זהו. באופן כללי, את כל ההכנות לטרק מומלץ לבצע לפני ההגעה לכפר ולא כדאי להסתמך על קניות שם. כן אפשר לעשות השלמות של לחם וכל מיני מצרכים בסיסיים אחרים שנמצאים במכולת.
אם אתם מגיעים מאוש כמו רוב המטיילים, אפשר להצטייד בבזאר של אוש אך גילינו שיש גם סופרמרקט מערבי לחלוטין עם הרבה מצרכים שאין בבזאר. קוראים לסופרמרקט Gipermarket Frunze והוא מופיע ב-Google Maps. סופר די שווה!

גז – ממה שהבנו, לפעמים יש אפשרות לקנות גז ב-CBT אבל לא תמיד יש במלאי. אנחנו הגענו מאוש וגם שם לא היה קל למצוא. לאחר חיפושים רבים והיעזרות במקומי שלא הסכים לעזוב אותנו עד שנמצא את מה שאנחנו מחפשים, הגענו לסוכנות טיולים שאנחנו לא בטוחים את שמה (דקורה על המפה) שם אפשר למצוא מידע על טיולים באזור אוש וגם לקנות מיכלי גז קטנים וגדולים.

מפה טופוגרפית – די הופתענו לגלות שיש מפה טופוגרפית חדשה ומצוינת לאזור סרי מוגול ורכס Alay. אנחנו ראינו את המפה בגסטהאוס בו ישנו (Lenin Peak) ושם גם קנינו אותה ב300 סום. המפה נקראת:
OSH/ALAY REGION TREKKING MAP והיא בקנה מידה של 1:100,000.

מידע על הטרק – אנחנו ישנו בגסטהאוס Lenin Peak בבעלותו של עבדול אחרי המלצות שקיבלנו מחברים.
החבר׳ה בגסטהאוס יכולים לעזור בתכנון המסלול, את מה שאנחנו רצינו לעשות הם לא הכירו כל כך טוב.
אפשר להיעזר גם במשרד ה-CBT שנמצא במרחק של כ10 דק׳ הליכה מהגסטהאוס, הבחור שפגשנו שם כשחזרנו מהטרק היה נחמד ועשה רושם רציני.
לפני שיוצאים מומלץ לבדוק את מצב השלג במסלול כדי להבין את רמת הקושי, במיוחד אם מטיילים בסוף או תחילת העונה.

הגעה מסרי מוגול לטרק – נק׳ ההתחלה של הטרק נמצאת כ-15 ק״מ מסרי מוגול, בערך חצי יום הליכה. אפשר לוותר על הקטע הזה באמצעות הקפצה של ג׳יפ. כנ״ל לגבי היום האחרון במסלול, מנק׳ הסיום של המסלול הרגלי ועד לסרי מוגול.
המחירים שלקחו לנו על ההסעות (ללא מיקוח) היו:
הקפצה לנק׳ תחילת הטרק – 2000 סום.
הקפצה מנק׳ סיום הטרק – 1000 סום.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום הראשון - חציית פאס Sari Mogol (גובה 4,303 מ׳)

סה״כ מרחק - 16.9 ק״מ
סה״כ עליות - 1,040 מ׳
סה״כ ירידות - 470 מ׳

את היום הראשון התחלנו לאחר לינה עם אוהל בנק׳ ההתחלה של הטרק. בהתארגנות זריזה במיוחד הספקנו לישון בשטח באותו יום בו נחתנו באוש. השמיים היו נקיים מעננים ושביל החלב נראה בבירור מעל לפסגת הלנין פיק.
ההחלטה לישון בשטח ולא בסארי מוגול נבעה בעיקר משיקולי התאקלמות לגובה. רק הגענו מהארץ והתוכנית הייתה שהלילה הבא יהיה קצת אחרי הפאס הראשון, פחות או יותר בגובה 4,000.
נק׳ ההתחלה של הטרק ממוקמת בגובה של כ-3,300 מ׳ ואילו סרי מוגול בגובה 3,000. מבחינת התאקלמות לגבהים כנראה שבכל מקרה עדיף לישון בתחילת המסלול.

שימו לב שזהו יום יחסית ארוך.
טיפוס של כ-1,000 מ׳ עד לגובה של 4,300 מ׳ וירידה של לפחות 350 מ׳ עד למקום מתאים להקמת האוהל. אם אתם בכושר ומאוקלמים כבר לגבהים אז לא צריכה להיות בעיה. אם לא, צריך לקחת בחשבון את האפשרות לישון לפני הפאס ובכל מקרה כדאי להתחיל את היום כמה שיותר מוקדם.

ההליכה מתחילה בעמק רחב ויפה לצד נחל זורם ומעולה לשתיה. לאחר כ-2.5 ק״מ הליכה מתחילים טיפוס די תלול לכיוון מערב שבאיזשהו שלב מתמתן. במהלך הטיפוס יש כמה נק׳ תצפית מעולות ובכלל ההליכה מאוד יפה. השביל ברור לאורך כל הדרך ומדי פעם יש חצים אדומים גדולים שמכווינים לאן ללכת.
פחות או יותר בגובה 4,000 מ׳, כשמתחילים לראות את האגמים שנמצאים למרגלות הפאס צריך לשים לב שהשביל המטפס אל הפאס שובר בחדות ימינה מהשביל הראשי עליו הולכים (יש חץ אדום והנק׳ מסומנת על המפה בסיפור).

300 המטרים האחרונים של הטיפוס לפאס עוברים על דרדרת יחסית תלולה שמרחוק נראית קצת לא עבירה אך כשמתקרבים נראית הרבה פחות גרוע.
הנוף מהפאס מדהים! בצד אחד רואים את האגמים והפסגות המושלגות מעליהן ובצד השני עוד אין סוף פסגות מחודדות. למרות הרוח הקרה כדאי להישאר קצת וליהנות מהנוף לפני שמתחילים את הירידה ממנו.
לאחר עצירה של כ-30 דק׳ לאוכל וצילומים בפאס התחלנו בירידה לכיוון צפון. הירידה תלולה בהתחלה אך מהר מאוד השביל הופך לדי נוח.
בשלב כלשהו יש נחל שצריך לחצות, כשאנחנו היינו לא היה קשה למצוא מקום לעבור בלי להוריד נעליים.

בגלל שהיום התקדם וכבר נהיה קריר, החלטנו להקים את האוהל שלנו על משטח דשא סמוך לנחל כאשר מד הגובה בשעון הראה 4,000 מ׳, המשטח נמצא כ-10 דק׳ הליכה מנק׳ החצייה של הנחל.
ממה שראינו, רוב הקבוצות ממשיכות לרדת עוד קצת עם הנחל וחונות בסביבות גובה 3800 מ׳.

היום השני - ירידה עד לכפר Sari Mogol וטיפוס במעלה הנחל Kindik

סה״כ מרחק - 16.96 ק״מ
סה״כ עליות - 450 מ׳
סה״כ ירידות - 1,400 מ׳

היום התחיל עם מזג אוויר מצוין ומרמיטות שיצאו להתחמם עם הגעת קרני השמש אל תוך הוואדי. אחרי הפסקה של כ-40 דק׳ לצילומים התחלנו את הירידה לכיוון סרי מוגול (הקטן).
הירידה נוחה יחסית והשביל ברור לאורך כל הדרך. צריך לשים לב שככל שמתקרבים לכפר סרי מוגול הנחל הולך ונהיה עוצמתי יותר והחציות נעשות על גשרים. הגשרים מסומנים במפה הטופוגרפית וגם במפה של הסיפור דרך הזה.

אנחנו הגענו אל הכפר אחרי קצת פחות מ-4 שעות הליכה, מה שהשאיר לנו עוד זמן להתקדם במסלול ולקצר את היום הבא שהוא יום טיפוס ארוך יחסית. אחרי עצירה קצרה להתרעננות בנחל, הגענו לכביש הראשי שמחבר את סרי מוגול ושם פגשנו את Ermamat – בעל מסעדונת קטנה שסידר לנו ארוחת צהריים טעימה והסעה אל הוואדי הבא כדי לחסוך את ההליכה על הכביש.
הנסיעה לקחה כ-15 דק׳ על שביל העפר ועלתה לנו כ-2000 סום. בדיעבד מחיר יקר, כדאי להתמקח.

הנחל לצידו מטפסים כדי להגיע אל האגמים נקרא Kindik ולפי המפה הטופוגרפית איתה טיילנו ישנם שבילים בשני הצדדים שלו.
בפועל, לאחר שהלכנו את שני הצדדים אפשר לומר בוודאות שכדאי ללכת על הצד המזרחי של של הנחל. שם השביל ברור כמעט לאורך כל הדרך.
החלק השני של היום היה גשום ובחלק המערבי של הנחל היה קשה למצוא מקום נורמלי להניח את האוהל.
אחרי כ-350 מ׳ של טיפוס מצאנו מקום סביר ושם העברנו את הלילה.

היום השלישי - טיפוס לאגם שלמרגלות Kindik Pass

סה״כ מרחק - 12.3 ק״מ
סה״כ עליות - 794 מ׳
סה״כ ירידות - 60 מ׳

מכיוון שאנחנו לקחנו את הצד המערבי של הנחל, מה שהסתבר כטעות בדיעבד, העברנו את שעות הבוקר בחיפוש אחר מקום טוב לחצות את הנחל לגדה השניה ולאחר שהבנו כי נצטרך להתקדם עוד הרבה במעלה הנחל פשוט מצאנו שבילי יאקים והלכנו עליהם. ההליכה לא היתה נוראית אבל פחות נוחה משמעותית מההליכה על השביל בגדה המזרחית.

היום היה מעונן וקריר וקרני השמש פגשו אותנו לראשונה בעמק רחב עם המוני יאקים, ממש לפני עיקול של הנחל לכיוון מערב - שם עצרנו לארוחת בוקר מפנקת של דייסת קוואקר וגרנולה.
השביל שמטפס לכיוון האגם יחסית ברור לאורך היום עד לנק׳ בה הוא פשוט לא קיים יותר. הנק׳ הזו נמצאת פחות או יותר בגובה 3,800 מ׳, באזור בו צריך לפנות שמאלה מהנחל הראשי לאחד היובלים אשר נשפכים אליו.
בדרך הלוך, הקדמנו בטעות בנחלול אחד, מה שגרם לנו ל״תפירה״ קטנה אבל לא רצינית (המסלול מסומן במפה).

אזור האגם יפהפה! ובהחלט אחד המקומות השווים ביותר לאורך כל הטרק. פסגות מחודדות ומושלגות, קרחונים ומס׳ אגמי טורקיז עם מים קפואים.
ההגעה היחסית מוקדמת לאגם איפשרה לנו לחקור את האזור וגם לצלם את המרמיטות וציפורי המים שהיו סביבנו. מזג האוויר התבהר לקראת ערב ואיל כמובן ניצל את ההזדמנות לקצת צילומי לילה.

היום הרביעי - טיפוס לתצפית וירידה ל-Sari Mogol

סה״כ מרחק - 15.96 ק״מ
סה״כ עליות - 260 מ׳
סה״כ ירידות - 1,359 מ׳

כאמור, התוכנית המקורית שלנו היתה לחצות את Kindik Pass וללכת לכיוון האגמים המסומנים במפה ומשם לרדת לכיוון Sari Mogol. במפה הטופוגרפית שקנינו היה מסומן שביל והנחנו שגם אם זה לא יהיה שביל ברור מאוד, לפחות תהיה לנו הכוונה כללית מאיפה לטפס. בפועל, הסתובבנו בכל אזור האגם כדי לחפש את השביל אבל לא היה כזה.
הפאס תלול מאוד ויש במרכזו קרחון, לפי הסימון במפה השביל מטפס משמאל לקרחון ושובר ימינה ממש על הסכין. בפועל, החלק השמאלי לקרחון היה מצוקי מאוד ולא היה נראה כי יש סיכוי לטפס עליו ללא ציוד טיפוס וגם מימין לקרחון לא הצלחנו לראות מקום שנראה עביר.

החלטנו לוותר על חציית הפאס, להנות עוד קצת מהאזור היפהפה בטיפוס אל תצפית המשקיפה לאגמים וקרחונים שנמצאים מזרחית לאגם עליו ישנו, לרדת בחזרה את הנחל בו עלינו יום לפני ולחבור בחזרה לטרק המעגלי שמסתיים בסופו של דבר ב-Sari Mogol.

את הירידה עשינו הפעם על השביל שבגדה המזרחית של הנחל, כאמור, שביל הרבה יותר נוח וברור.
הירידה מסתיימת בשביל הג׳יפים ממנו הגענו והפעם ניסינו את מזלנו בטרמפים. הקירגיזים כמעט תמיד עוצרים, גם אם אין להם מקום ברכב. לא עברו יותר מ-25 דק׳ וכבר היינו על רכב, דחוסים עם הציוד שלנו ומרוצים מכך שנחסכה מאיתנו ההליכה עד ל-Sary Mogol.
את הלילה העברנו בגסט האוס ב-Sary Mogol אצל Ermamat.

היום החמישי - מ-Sari Mogol ל-Kojokelen

סה״כ מרחק - 24.04 ק״מ
סה״כ עליות - 1,545 מ׳
סה״כ ירידות - 1,698 מ׳

היום הזה הוא הדובדבן של הטרק ובאמת באמת שלא כדאי לפספס אותו! גם אם עושים וריאציות שונות של הטרק, כדאי לתכנן שהיום הזה יהיה כלול בתוכנית.

אחרי ארוחת בוקר במסעדה של בעל ה-Home Stay, לקחנו הקפצה עם רכב לתחילת המסלול בכפר Kyzyl Chara (עלתה לנו 500 סום) והתחלנו יום הליכה ארוך שמסתיים בכפר Kojokelen.
הנהג הוריד אותנו באיזשהי נק׳ באמצע שומקום (מסומנת במפה), בפועל נראה היה שעם עוד קצת רצון הוא יכל לקדם אותנו בתוך הכפר ולחסוך איזה 20 דק׳ הליכה. לא נורא.

מ-Kyzyl Chara מתחילים עליה בשיפוע די תלול וכמעט קבוע עד לפאס שנקרא Kosh Moynok בגובה 3,225 מ׳. העליה לא קשה ואפילו יחסית נוחה, לנו היא לקחה שעתיים ו-45 דקות בקצב יחסית מהיר. עצירה קטנה לנשנושים והתחלנו את הירידה אל העמק בו זורם הנחל שנקרא Kosh Moynok. הירידה נוחה ופשוטה וצריך לשים לב שהולכים עם השביל שמגיע בסופו של דבר לגשר שחוצה את הנחל - נק׳ מצוינת לארוחת צהריים.
כמו פעמים רבות במהלך הטרק, גם כאן הפתיע אותנו עוף דורס גדול ששייט בגובה נמוך, קצת מעלינו והפך את ההפסקה להרבה יותר מעניינת.

מהנחל מתחיל טיפוס לפאס שנקרא Sary-Bel Pass בגובה 3,137 מ׳, עליה של כ-300 מ׳.
אפשר להגיד שמ-Sary-Bel Pass מתחילים לראות את ה-Highlights של היום. סלעים אדומים שהם סוג של קונגלומרט, מופיעים בצורות לא שגרתיות וגרמו לנו להתפעל בכל פעם שנחשפו עוד מהם. בתקופה שאנחנו טיילנו (תחילת-אמצע ספטמבר) גם צבעי השלכת על ההרים היו די מטורפים והשילוב של הכל ביחד פשוט הפך את היום הזה למושלם (אפשר להתרשם בתמונות).

במפה סימנו נק׳ אדומה שמזהירה לא לטעות בשביל בנק׳ שאנחנו טעינו. חוסר תשומת לב בניווט גרמה לנו לרדת עם השביל שנראה מאוד ברור כלפי איזשהי חווה לא מאוישת ובכך ״תפרנו״ עוד 200 מטר של ירידה ולאחר מכן עליה בחזרה. שימו לב שאמורים לחצות מין ״פאס״ קטן שמגיעים אליו בירידה.

השביל חוצה דרדרות, קצת יערות ומתחיל לרדת אל תוך וואדי בסופו של דבר מוביל לכפר Kojokelen. בתוך הוואדי איבדנו את השביל באיזשהו שלב אבל אם ממשיכים פשוט למטה, מוצאים אותו בחזרה.
בתחתית הוואדי, ממש לפני שמגיעים לכפר, מתגלה פתאום פארק מסודר שמותאם לתיירים המגיעים לטיול יומי ובו מערה עם מעיין צלול וכמה ספסלים מפוזרים בין העצים.

את היום סיימנו בגסט האוס שנקרא ???, המקום מנוהל על ידי משפחה חמודה ביותר עם בנות שכל הערב הסתובבו סביבנו וציחקקו - ממליצים בחום.

היום השישי - התקדמות לעבר הפאס Jibtik

סה״כ מרחק - 18.88 ק״מ
סה״כ עליות - 1,350 מ׳
סה״כ ירידות - 34 מ׳

זהו יום פשוט מאוד לניווט.
מ-Kojokelen ממשיכים פשוט על שביל הג׳יפים ועולים במעלה הוואדי במשך כל היום. שביל הג׳יפים מתחלף באיזשהו שלב לשביל הולכי רגל ובדרך ישנן גם כמה יורטות.
אחת היורטות בבעלות המשפחה מהגסט האוס וזהו מקום פופולרי ללינה אם עושים את הטרק בכיוון ההפוך, היורטה הזאת מסומנת גם במפת סימון שבילים כמקום לינה.

מז״א היה סגרירי ואנחנו הלכנו את הדרך מהר יחסית עם עצירה באחת היורטות שבדרך לתה וקצת לחם ועוד עצירה לארוחת צהריים כשסוף סוף יצאה קצת שמש.
כדאי לשים לב שבאיזשהו שלב השביל מטפס מעל לוואדי ואין גישה למים למשך כמה שעות. אנחנו מצאנו נביעה קטנטונת והיינו צריכים להנדס אותה כדי למלא מים ולהציל את הפסקת התה שלנו אבל אם רוצים ללכת על הצד הבטוח כדאי לסחוב עוד בקבוק מים ביום הזה.

את האוהל הקמנו בנק׳ יחסית שטוחה בסמוך לשביל ממש לפני שהשמש עזבה אותנו והשלג התחיל להתגבר. הנוף היה מעולה והרעש של פתיתי השלג הפוגעים בכיסוי האוהל בישרו את שמצפה לנו מחר בעליה לפאס.

היום השביעי - חציית הפאס Jibtik וסיום הטרק

סה״כ מרחק - 15.52 ק״מ
סה״כ עליות - 598 מ׳
סה״כ ירידות - 1,023 מ׳

אחרי לילה קפוא, התעוררנו בשעה מוקדמת וגילינו שהשלג ממשיך לרדת. הלבן שעל ההרים התעבה ועומק השלג הגיע כבר לכמעט חצי מטר. במהירות התחלנו לקפל את הציוד, לארגן את התיקים ויצאנו לדרך.
נק׳ חשובה שצריך לשים לב אליה . לכיוון הפאס עולים שני שבילים: שביל אחד בשביל סוסים והשני להולכי רגל שמדי פעם חובר לשביל הסוסים.
ישנם חצים קטנים שמסמנים את הפניה משביל הסוסים אבל צריכים להיות עירניים כדי לא לפספס זאת, גם אם פספסתם אז לא נורא, פשוט תלכו קצת יותר.

למזלנו, למרות שהכל היה מכוסה שלג, מישהו הלך את השביל יום לפני והשאיר לנו עקבות ברורות שהכווינו אותנו מצוין. העליה לא קשה מדי ואפילו די נוחה וה-200 מ׳ האחרונים הם טיפוס יחסית תלול על דרדרת. כשאנחנו הגענו לפאס היה קפוא לאללה ולא נשארנו שם יותר מכמה דק׳ ספורות.

מזג האוויר התחיל מעט להתבהר אחרי הפאס וכשקרני השמש נגעו בנו הבנו שזה הזמן הנכון לחמם עוד לחם על הגזיה ולאכול את ארוחת הבוקר שלא נאכלה עדיין. השביל שיורד מהפאס ברור לאורך כל הדרך וגם פה כמו בעליה צריך לשים לב מתי שביל ההולכי רגל מתפצל משביל הסוסים כדי לחסוך את הקילומטרז׳ המיותר.

בקצה הוואדי מגיעים לגדר תיל שיש בה שער קטן שצריך לפתוח בעזרת התרת חוט ברזל. משם בעצם אפשר כבר להזמין ג׳יפ שיאסוף אותכם.
אנחנו המשכנו עוד קצת על השביל, עצרנו לנוח במקום שכבר היתה בו קליטה ובמשך כ30 דק׳ ניסינו לתפוס את עבדול מהגסטהאוס כדי שישלח לנו מונית. לא היה קל אבל בסוף זה עבד. דרך אגב ניסינו לסגור את עניין הטרמפ מראש על ידי שליחת sms מהמכשיר הלוויני שהיה לנו אל עבדול, זה לא עבד ובדיעבעד נראה לנו שזה בגלל שעבדול לא ממש יודע לקרוא אנגלית, אלא רק לדבר.

טיפים

  • מזג האוויר בקירגיזסטן לא תמיד צפוי וסערות שמביאות איתן כמויות אדירות של שלג הן דבר שבשגרה, במיוחד בחודשי סוף העונה - קחו ספיירים בתכנון הזמנים לטרק.
  • אם לא רוצים לחזור לסארי מוגול יש אופציה לא רעה בכלל: הולכים מסארי מוגול הגדול לסארי מוגול הקטן ומשם ל-Kojokelen, מ-Kojokelen אפשר לקחת מונית של 3 שעות לאוש. הטרק הזה יקח כ3-4 ימים והוא עובר ברוב החלקים היפים של המסלול המעגלי.
  • היורטות פתוחות בדרך כלל בחודשי הקיץ יולי-אוגוסט וקצת ביוני-ספטמבר, תלוי במז״א. לא כדאי להסתמך על זה ואם מעוניינים לישון שם אז מומלץ לנסות לברר קודם עם ה-CBT.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )