מ- Jeti-Ögüz ל-Altyn Arashan - טעימה מרכס ה- Tien Shan

טרק מדהים של 5 ימים בצפון-מזרח קירגיזסטן - 3 עמקים, 2 פאסים, אגם אחד ונופים לא נשכחים

תאריך הטיול2013 M09
משך הטיול6 ימים
עונה מומלצתיולי-ספטמבר

הקדמה

לטרק הזה יצאנו בשבוע השני שלנו בקירגיזסטן, בספטמבר 2013. בהיעדר הרבה מידע על הטרק (נכון לאותה תקופה), תחקרנו את שרי וגיא, שפגשנו ב- Sakura Guesthouse בבישקק. לגיא ושרי היו הרבה עצות מועילות, אבל בגלל מזג אוויר לא צפוי, כמתואר בהמשך, נאלצנו להפגין הרבה גמישות בתכנון המסלול.

התוואי הכללי של הטרק שאנחנו עשינו מתחיל בעמק Jeti-Ögüz, עולה עד ל- Teleti Pass (גובה 3800 מ') ויורד לעמק Karakol. מהעמק, עולים לאגם Ala-Kul וממנו ממשיכים לפאס נוסף (3900 מ'), ויורדים לעמק Altyn-Arashan. מכאן אפשר להמשיך החוצה לכיוון העיר Karakol. בגרסה זו, הטרק לוקח כרגיל כ-5 ימים.

משום שכל העמקים נשפכים לבקעה של אגם Issyk Kul, ולכיוון Karakol, אפשר לחשוב על הרבה וריאציות - ניתן לקצר את הטרק על ידי כניסה מעמק Karakol (ולוותר על Jeti Ögüz והפאס הראשון), או לחילופין להמשיך דרך פאסים נוספים מעבר לעמק Altyn-Arashan.

זהו אחד הטרקים המפורסמים בקירגיזסטן (ובצדק - אל תוותרו עליו!), אך כאשר אנחנו עשינו אותו ראינו מטיילים מעטים מאוד, בייחוד עד לעמק Karakol.

הגעה ל-Karakol, הצטיידות ומפות

מבישקק ל- Karakol:
לוקחים אוטובוס מתחנת האוטובוס המערבית - ("זפדני אבטובוגזל" - западный автовокзал) ל- Karakol, בערך 7 שעות, ב- 350 סום. ב- Karakol יש הרבה הוסטלים - אנחנו הלכנו ל- Neofit Guesthouse, שאופיין באווירה סובייטית קמעה ועיצוב שנוי במחלוקת, אבל היה נחמד וזול.

מפות מה- CBT:
חוץ מהמפות הסובייטיות שמסתובבות באינטרנט, כדאי מאוד ללכת למשרדי ה-CBT שנמצאים ברחוב אבדורחמנוב ולקנות מפה טופוגרפית, 1:100,000. כשביררנו שם, הראו לנו כמה נקודות אפשריות להקמת אוהל לאורך המסלול ועברו איתנו על התוואי. הבחורה איתה דיברנו לא עשתה את המסלול בעצמה, לכן היה קשה לקבל מידע מפורט על נקודות חשובות. יכול להיות שמאז הם השתפרו ובכל אופן כדאי להתייעץ איתם. ביררנו איתה מה תחזית מזג האוויר לשבוע הקרוב, והצפי היה למזג אוויר שמשי במשך כל השבוע (רמז - זה לא היה ככה).

אוכל, גז וכו':
קנינו בלוני גז עוד בבישקק, בחנות Red Fox. לפי מה ששמענו, אפשר להשיג בלוני גז ברחוב לנינה 130 - לא בדקנו בעצמנו. יש שוק לא רע להצטיידות בירקות, אורז ועדשים. קנינו אוכל ל-7 ימים, משום שתכננו במקור לעשות גיחות לעמקים נוספים במהלך הטרק. בדיעבד זו הייתה החלטה חכמה מאוד - במזג אוויר טוב הטרק לוקח 5 ימים, אבל חובה לקחת בחשבון עיכוב של יום-יומיים.

יום 1 - נסיעה מ- Karakol, הליכה בעמק Jeti-Ögüz

יצאנו בעיכוב קל בבוקר מ- Neofit לאזור המרשרוטקות שליד השוק "Ak-Tilek". בשל קשיי השפה, לא הצלחנו למצוא את המרשרוטקה המבוקשת ל- Jeti-Oguz. הסתובבנו שם למעלה משעה, והתחלנו להעלות השערות להיעדר המרשרוטקה - אולי בגלל יום שישי?
בלית ברירה, התחלנו להתמקח עם נהגים פרטיים שייקחו אותנו לתחילת המסלול. בקירגיזסטן, כל מכונית היא מונית פוטנציאלית. בסוף, במר ייאושנו, שילמנו לנהג 250 סום והגענו אחרי נסיעה לא ארוכה ל- "Jeti Oguz Sanatori".

התחלנו ללכת קצת אחרי הצהריים, וראינו את צוקי הסלע האדמדמים שליד הכפר. השם "Jeti Oguz" משמעו מילולית "שבעה שוורים" - זה הכינוי שניתן לצוקים המרשימים, והוא מתקשר לאחת האגדות על חאן אכזר ואשתו הבוגדנית. בנקודת ההתחלה יש בית הבראה (זהו ה- Sanatori) שמסתבר שבוריס ילצין ואסקר אקייב (נשיא קירגיזסטן דאז) קיימו בו פגישה חשובה ב-1991.
השביל מתחיל משמאל לחנות הקטנה שנמצאת בקצה הדרך - ההליכה בהתחלה היא על דרך עפר טובה ורחבה. העמק נעשה בהדרגה מרשים וירוק, וחולפים על פני הרבה יורטות לבנות. כדאי לשמור מרחק, כי כרגיל היורטות מצוידות בכלבים לא מחוסנים. בדרך חולפים על פני מערה ששלט מפנה אליה - לא מאוד מרגש. ההליכה בעמק נעימה ונוחה.

עצרנו אחרי כמה קילומטרים באזור שטוח ומזמין ליד הנהר (סמוך להתמזגות הערוצים המשמעות. אספנו עצים למדורה ואכלנו ארוחת ערב.

יום 2 - יום מנוחה

יום זה היה יום כיפור, וגדי רצה לעצור ולצום. לא קרה כאן יותר מדי - קראנו, הסתובבנו ואני ניסיתי את כוחי בדיג בנהר. אני לא יודע אם לייחס את הכשלון לחוסר הניסיון שלי בדיג, או לכך שלא היו דגים בנהר. במהלך היום היה טפטוף קל ומציק, שהרטיב את עצי המדורה שלנו. לקראת הערב הדלקנו מדורה (עם קצת עזרה מהדלק בבנזיניה) והלכנו לישון. יום נטול מאורעות.

יום 3 - מעמק Jeti-Ögüz ל- Teleti Pass

קמנו לשמיים צלולים והמשכנו ללכת לאורך הנחל. בפיצול הואדיות יש מספר יורטות ושלט לבן עם כיתוב ברוסית. פונים עם דרך העפר שמאלה, במעלה הערוץ ומטפסים בהדרגה על הגדה ה- True Left. העליה נעשית באזור מיוער, שבשלב מסוים נפתח, ונכנסים לעמק רחב ומתון, ללא עצים. כנראה שמוקדם בעונה האזור מלא פרחים - זהו ה- Dolina Svetov - "עמק הפרחים".

כדאי ללכת בשולי העמק, כי בסמוך לערוץ שעובר במרכזו האדמה ביצתית ולא נוחה להליכה. בהמשך העמק מגיעים לגשר עץ קטן שעליו חוצים לגדה ה- True Right. ממשיכים עד לשלט לבן המסמן את בסיס המעלה לפאס. פונים צפון מזרחה (שמאלה) ועולים לכיוון הפאס, במה שמתחיל כאזור דרדרת סמוך לאפיק. המעלה מרוג'ם בחלקו, ודי תלול בהתחלה.

בעונה שאנחנו היינו, די מהר מגיעים לאזור מושלג, וממשיכים במגמה כללית לשביל סרפנטינות שרואים בהמשך. אם השביל לא מכוסה בשלג, הדרך לפאס ברורה מאוד. אחרי הסרפנטינות ממשיכים לעלות באזור מתון יותר ומרוג'ם היטב, עד שרואים את ה- Teleti Pass (בגובה 3800 מטר), שהיה מושלג, אך עביר לחלוטין.

לפאס הגענו בערך ב-2 בצהריים, והשמיים היו צלולים לחלוטין. אחרי עצירה קצרה בפאס התחלנו לרדת, ובן רגע הופיעו עננים כבדים שהחלו להמטיר גשם וברד. מיהרנו לרדת מהפאס ולהמשיך עם השביל המרוג'ם. המדרון המושלג עליו יורדים הופך לדרדרת יחסית נוחה. הערוץ איתו יורדים מתעקל שמאלה, וממשיכים בירידה עקבית בתוואי עם צמחיה נמוכה. מהר מאוד הגשם והברד התחלפו בגראופל ובשלג והראות הלכה והתקצרה למטרים בודדים. המשכנו במטרה להגיע לאזור שטוח בו נוכל להתמקם ולהסתתר מהשלג שהמשיך לרדת בעוז.

השלג נערם מהר, והבנו שאין זמן לבזבז. נאלצנו להקים את האוהל באזור חשוף, על שיפוע לא קטן. בדקות המעטות שלקח להקים את האוהל התיקים שלנו כבר התכסו לחלוטין, וזינקנו להסתתר בתוך האוהל. ניסינו לסחוט את הבגדים הרטובים במרפסת האוהל, תוך ניסיון לשמור על פנים האוהל יבש וחם. נקלענו לסיטואציה די גרועה, אבל הבנו שצריך לשמור על חדות ולהיזהר מהיפותרמיה. בחסות האדרנלין הצלחנו לעשות סדר בדברים ולהעריך את חומרת המצב.

השלג המשיך להיערם, והיינו צריכים מדי פעם לנער את האוהל מבפנים כדי שהשלג לא יכביד על המוטות. גרפנו שלג טרי עם סיר והכנו תה להרגעת הרוחות. נכנסנו לאוהל קצת אחרי 16:00, ולא יכולנו לצאת כל עוד השלג המשיך לרדת. לא רצינו לבשל בתוך האוהל, ואכלנו לחם וגבינה לארוחת ערב. בתוך שקי השינה היה מספיק חם, והשלג נחלש מעט לקראת הלילה. ניסינו לישון, ומדי פעם במהלך הלילה טפחנו על דפנות האוהל כדי להפיל את השלג שהמשיך להצטבר.

יום 4 - מה- Teleti Pass לעמק Karakol

אחרי לילה ארוך ומושלג - קמנו לבוקר ארוך ומושלג. השלג המשיך לרדת גם בבוקר, ופסק רק לקראת הצהריים. שמחנו לצאת מהאוהל לשמיים בהירים, וכ-40 ס"מ של שלג. ארזנו את התרמילים והמשכנו ללכת בגדה ה- TL של הערוץ. לא היה ניתן לראות את השביל, אך מדי פעם זיהינו רוג'ום מכוסה שלג. התקדמנו באיטיות עם שלג עד מעל הברכיים.

בעקבות טיפ של שרי וגיא, חצינו לגדה ה-TR של הערוץ, בנקודה עם בולדרים שהיה אפשר לדלג ביניהם. הרטבנו קצת את הנעליים (שגם ככה היו רטובות מהשלג), אבל הצלחנו לטפס על הגדה הנגדית, זרועת הבולדרים. התקדמנו באיטיות בדילוגים על הבולדרים המושלגים, עד שהגדה התמתנה, והחלו להופיע רוג'ומים בתחפושת שלג, אחרי שהסתיים מקטע הסלעים. כאן ההליכה נעשית שוב מהירה ודי נוחה, ואפילו הצלחנו לזהות את השביל ולהתקדם לאורכו.
בדיעבד, יכול להיות שכדאי לחצות לגדה ה-TR רק באזור השטוח של הגדה, כלומר אחרי הבולדרים, ולהישאר עד אז בגדה ה-TL.

אחרי כ-2 ק"מ באזור השטוח יצאנו מקו השלג, והופיעה שוב צמחיה. השביל מתחיל לאבד גובה מהר, ויורד בסרפנטינות דרך אזור מיוער לעבר עמק Karakol. בסוף הירידה התחברנו לערוץ המרכזי של העמק, ועצרנו לנוח ולהתאושש מההליכה בשלג. מכאן המשכנו בהליכה קלה בעמק, בגדה ה- TL של הערוץ, עד שהגענו לאזור רחב בעמק בו נמצא ה- "Karakol Basecamp". בפועל, לפחות בזמן שאנחנו היינו במקום, היו שם שרידי מבנה של שירותים, ואוהל של שומר יערות קירגיזי, לא מאוד תקשורתי. חוץ מאיתנו, היו במקום שני הולנדים ומדריך רוסי בטרק מאורגן.

ממה שהבנו מאנשים אחרים, מוקדם יותר בעונה (אולי עד אמצע ספטמבר) יש במקום קצת יותר תשתיות - אולי איזו משאית שאפשר לקנות ממנה מוצרים בסיסיים. ישנה שמועה אפילו על סאונה ניידת שנמצאת על משאית.

הסתובבנו באזור ואספנו עצים למדורה. העצים היו רטובים למדי, אבל הצלחנו אחרי כמה ניסיונות להדליק מדורה ולנסות לייבש את הנעליים והגרביים. נשארנו לישון בעמק, במטרה לעלות מחר בבוקר לכיוון אגם Ala-Kul והפס השני. לא ידענו מה מצב השלג בפס הבא אחרי סופת השלגים שהכתה בנו אתמול, אך קיווינו להתחיל לטפס מחר, ובמקרה הגרוע לחזור אחורה ולצאת דרך עמק Karakol.

יום 5 - מעמק Karakol לאגם Ala-Kul והפאס השני

קמנו בבוקר לגלות שהאוהל שלנו מכוסה שלג, וכך גם כל העמק. הנקודה בה ישנו נמצאת בגובה די נמוך - בערך 2600 מטר, ובכל זאת הצטברו כמה סנטימטרים של שלג. צילמנו קצת תמונות והמשכנו הלאה.

על מנת להגיע לתחילת העליה אל עבר האגם יש לחצות שני גשרים - אחד מעל יובל קטן, והשני חוצה את הערוץ המרכזי של עמק Karakol.
הגשר הראשון חוצה את היובל שמתחבר לעמק מכיוון מערב, מעט צפונה ל- Basecamp. הגשר (הקטן מבין השניים) נמצא מעט במעלה היובל. אחרי חציית הגשר הראשון, ממשיכים צפונה עם העמק על דרך הג'יפים ומגיעים לגשר העץ הגדול שחוצה את הערוץ המרכזי.

העליה לאגם מתחילה באזור מיוער ומעט סבוך. כל האזור היה מושלג, והלכנו אחרי העקבות שהותירה קבוצת אנשים שצעדו לפנינו. קשה לדעת כמה טוב הסימון כאן - בשלג עמוק אפשר להתברבר כאן. לאחר עליה של כמה מאות מטרים בגובה האזור המיוער נפתח, וממשיכים בעליה תלולה על הגדה ה- TR לאזור זרוע בולדרים. בשלב זה השמש שכבר עלתה החלה להמיס את השלג באזורים החשופים, מה שהקל על הדילוג בין הבולדרים. המקטע הזה מסומן היטב ברוג'ומים, שמוליכים חזרה למקטע מיוער. ככל שעולים בגובה העצים הולכים ומתמעטים, וחוזרים לצעוד על שלג. בכל העת נמצאים על הגדה ה- TR של הערוץ שמנקז את האגם. לקראת סוף העליה רואים מפל גדול שנשפך מהמפלס של האגם, ומטפסים בדרדרת תלולה (ומושלגת, בעת ביקורנו), כשלמעשה זו הדרך היחידה לעלות - הכיוונים האחרים חסומים על ידי מצוקי סלע והערוץ הגועש.

מאמץ אחרון, ולפתע נגלה האגם במלוא הדרו - מחזה מרשים מאוד, שהותיר אותנו פעורי פה. מה שכן - קר פה לאללה, והרוחות ממש לא עוזרות. ב-CBT ב- Karakol המליצו לנו לישון בסמוך לאגם - ואכן, יש מספר נקודות עם מחסות אבנים (דמויי מלכודות נמרים) על גדת האגם ובסמוך לנקודת התצפית הראשונה בקצהו המערבי. בעונת הביקור שלנו היה נראה כי לינה כאן תהיה מעשה מזוכיסטי למדי, בגלל השלג והרוחות החזקות.

עצרנו לארוחת צהריים מתפעלים מיופיו של האגם וההרים המושלגים התוחמים אותו. מכאן, ממשיכים בהליכה של כשעה וחצי-שעתיים על הדופן הצפונית של האגם, כששומרים כל הזמן על גובה אחיד, בערך כ-100 מטר מעל פני האגם. השביל מאבד מעט גובה כאשר מתקרבים לקצה המזרחי של האגם, ולאחר מכן ממשיך בעליה רציפה לעבר הפאס.
כשאנחנו היינו שם - המדרון אליו עולים היה מכוסה שלג, והשביל אל הפאס בלט בקונטרסט חד. הפאס עצמו אינו נקודה מאוד מובהקת בתוואי, ויכול להיות שדווקא כשאין שלג קשה יותר להתאפס על מיקום השביל לפני העליה. לקראת סוף העליה מבחינים ברוג'ום ענק ולפתע נגלה נוף אינסופי של פסגות ה- Tien Shan. הרוחות מטורפות, אבל הנוף מנצח. כשסיימנו להתפעל מהנוף משני צידי הפאס, התבוננו לעברו השני, וראינו מדרון תלול ביותר, מכוסה שלג. הפאס בגובה 3860 מטר.

המדרון האימתני היה נראה כמו מסלול סקי, ולא ידענו אם נוכל לעבור אותו בהליכה. העובדה שהמדרון נמצא במפנה הצפוני גרמה לכך שהשלג נותר במצב פודרה, ולא נמס וקפא, מה ששיחק לטובתנו. המשכנו מעט שמאלה אחרי הפאס, לחלק יותר מסולע של המדרון, והתחלנו לרדת בפיתולים את המדרון התלול. הצעד הראשון מעבר לפאס היה קצת מפחיד - כמעט כמו לצעוד לתהום. צריך להיזהר מאוד בירידה הזאת, בייחוד במצב המושלג. לקראת סוף המדרון חתכנו שמאלה על קו גובה לעבר שביל ברור למדי היורד בין גבעות מתונות, כשכל העת לפנינו נוף עוצר נשימה.

לעלות את הפאס מהכיוון ההפוך נראה כמו משימה מאוד לא סימפטית - לא הייתי ממליץ על היפוך הכיוון של הטרק.

המשכנו אל אזור הגבעות המסולעות על שביל ברור, וההתקדמות הייתה מהירה. בהדרגה העמק מתרחב והגבעות המסולעות מפנות מקומן לגבעות מוריקות, כלצידן מופיע ערוץ קטן. צעדנו על הגדה השמאלית של הערוץ, ועצרנו לישון ליד עדר סוסי בר בכר דשא שטוח קרוב לערוץ. קיווינו שלפחות הלילה לא ירד עלינו שלג.

יום 6 - Altyn Arashan

לשמחתנו, הלילה היה נטול שלג, אבל קר מאוד - אפילו יותר מהלילות הקודמים. שמן הזית והמים בבקבוקים קפאו לחלוטין בתוך האוהל. התחלנו ללכת לצד הערוץ בגדה השמאלית. לפי טיפ של שרי וגיא, המשכנו עד שהבחנו במסגרת עץ אנכית מוזרה, שנראית כמו שער כדורגל. בטרק אחר, באזור Arslanbob הבנו שהמבנה הזה קשור איכשהו לרועי הסוסים שבאזור.

מעט אחרי "שער הכדורגל" מחפשים מקום טוב לחצות לגדה הימנית - אנחנו חצינו אחרי אזור מעט מבולדר. ממשיכים במורד הערוץ עד שמתחברים לערוץ המרכזי של עמק Altyn-Arashan - מחוז חפצנו, עמק המעיינות החמים.

ממשיכים במורד הערוץ המרכזי בגדה השמאלית. יש הרבה ערוצים צדדיים שמתחברים ונאלצנו לעבור לסנדלים על מנת לחצות את המים הקפואים. יכול להיות שיש שביל יותר עליון שמדלג על הערוצים - שווה בדיקה. הלאה במורד העמק עוברים על פני גשר עץ רעוע מאוד שחוצה את הערוץ המרכזי - כמעט התפתינו לנסות לחצות אותו, אבל טוב שלא ניסינו. בהמשך הערוץ, ממש מול אזור המעיינות החמים יש גשר מצוין.

באזור המעיינות החמים יש כ-3 גסטהאוסים, שלכל אחד מהם יש מעיין חם משלו, מסודר ומקורה בבקתה. הלכנו לגסטהאוס השני אחרי הגשר - Yak Tours, בבעלותו של Valentin, שמנהל גם גסטהאוס עם אותו השם ב- Karakol (רחוב Gagarin). בביקורנו, Valentin לא היה, והמוקם נוהל על ידי בחורה נחמדה מאוד בשם Alona (אולי הבת שלו?).
הלינה - 250 סום לראש, ארוחות (צהריים/ערב) - 200, ובוקר ב-100 סום. כמו כן, תמורת 250 סום מקבלים מפתח למעיין החם (שנמצא קצת רחוק, ליד הגשר הטוב שחצינו, בבקתת עץ עם גג כחול), ואפשר לבלות שם ללא הגבלת זמן.
המקום שמדרום ל- Yak Tours נקרא Arshan Tours, ובו גובים 500 סום ללילה.

המעיינות החמים הם הדבר הכי טוב שאפשר לבקש לסיום הטרק הזה. מדובר בבקתה שבתוכה בריכה קטנה המוזנת ממעיין חם. המים חמים, וכיף לרבוץ שם כמה שעות טובות. בתוך ה- Guesthouse יש שלט שמפרט את סגולותיהם הרפואיות של המים, ועל הרכב המינרלים והקוליפורמים שלהם - לא התעמקנו בזה.

התכנון המקורי היה לאכול ארוחת ערב בגסטהאוס, ולישון בחוץ באוהל. אחרי האוכל, כשיצאנו לקור העז הבנו שמדובר ברעיון מטופש מאוד, וחזרנו פנימה לישון על מיטה בתשלום.

יום 7 - מ- Altyn Arashan חזרה ל- Karakol

ביום האחרון של הטיול המשכנו על דרך עפר ברורה שממשיכה צפונה בעמק. לפי מה ששמענו, במעלה הגדה הימנית של העמק יש אזור של "Wild Hot Springs" - כלומר מעיינות בחינם. לפי התיאור שקיבלנו, הם ממול לנקודה בה הגדה השמאלית נעשית מסולעת ולא מיוערת. לא טרחנו לבדוק את הנושא.

ממשיכים לרדת עם דרך העפר בהליכה נוחה וברורה. מדובר בהליכה של כ-4 שעות. שימו לב שהסימון במפת ה- CBT בקטע האחרון לא מדויק - בשלב מסוים השביל חוצה על גשר לגדה המערבית, בניגוד למסומן. כאשר הדרך מגיעה לרחבת עפר גדולה (לפני הכפר Aksu) ניתן לקחת את מרשרוטקה מספר 350 חזרה ל- Karakol.

טיפים

  • הטרק הזה הוא ללא ספק אחד האהובים עלינו בקירגיזסטן, ובכלל. אפשר לטרק באזור בעמקים שונים, ולתפור מסלול כאוות נפשכם. עם זאת, צריך לזכור שמדובר באזור מבודד, ושאין מקומות ישוב לכל אורכו (למעט כמה גסטהאוסים במורד עמק Altyn Arashan, באזור המעיינות החמים).
  • זה
  • הטרק אמנם לא עובר בגבהים קיצוניים במיוחד - אבל חשוב להיות מודעים לסכנות של מחלת גבהים, שיכולה להיות קטלנית גם בגבהים של 3500 מטר. תגיעו לטרק הזה מאוקלמים, אל תטפסו מהר מדי, ואם מופיעים סימנים של מחלת גבהים (AMS) - הפתרון הטוב ביותר הוא לרדת חזרה בגובה. קצב ההתאקלמות והתגובה לעליה בגובה שונים מאוד בין אנשים שונים - תמיד תפקחו עין על החברים שלכם, ותוודאו שאף אחד לא ממשיך לעלות בגובה כשמופיעים סימני ה-AMS.
  • אפשר להגיע גם ישירות ל- Altyn Arashan (מכיוון Aksu, הנקודה בה הטרק שלנו הסתיים), ובכך להנות ממעיינות חמים בלי לעבוד קשה.
  • הכיוון המומלץ של הטרק הוא כפי שתיארתי אותו. לדעתי הפאס השני (שמפריד בין האגם ל- Altyn Arashan) מאוד לא נוח לטיפוס, ואפילו מסוכן בתנאים של שלג בכיוון ההפוך. חוץ מזה - הרבה יותר כיף לסיים טרק במעיינות חמים מאשר להפך.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )