טרק ה-Cerro Castillo בצ'ילה

רקע

סרו קסטיו (הר הטירה) הוא טרק פחות מוכר בפטגוניה הצ'יליאנית, הנמצא בשמורה שהוכרזה כפארק לאומי רק ב-2018. הכניסה נמצאת על הקרטרה אוסטרל המפורסם של צ'ילה.
הפארק הוא אחד מהמקומות הבודדים שניתן לראות את צבי ה-Huemul, אם כי זה די נדיר. בפארק יש מאמץ של ריבוי צבאים אלו.
יש מספר רב של אפשרויות טיול בפארק, כאשר אפשר לבנות טיולים בין יום אחד לארבעה ימי טיול למסלול המלא. הטרק לא עמוס בכלל, ויכול להוות חלופה ראויה למסלולים הצפופים יותר של פטגוניה.

מידע כללי

כללי -
למעט מים שיש בשפע ובאיכות מעולה, במסלול אין כל בקתות, מסעדות או חנויות כך שחייבים לקחת את כל הציוד והאוכל על הגב. גם פחים אין, לכן חייבים להוציא את האשפה מהפארק לפני שיש אפשרות לזרוק אותה לפח.

אורך המסלול -
המסלול המלא לוקח ארבעה ימים, אבל אפשר לקצר אותו לשלושה ימים אם משלבים שני ימים. כמובן שאפשר לוותר על חלקים מסוימים ולטייל רק יום או יומיים בהיילייטס של המסלול. המסלול המלא הוא כ-50 ק"מ.

הזמנת מקום -
אין צורך להזמין מקום מראש (וגם אין יכולת כזו). לרוב בכל אתר קמפינג יש לא יותר מ-25 אנשים בכל יום.

קושי -
הייתי מסווג את הטרק ברמת קושי בינונית, אבל יש שני מקטעים ברמת קושי קשה: העלייה לשני הפאסים (אחד ביום השני ואחד ביום השלישי). השביל לרוב מאוד ברור ומדי פעם יש שילוט (משולש צהוב הפוך או עמוד שחור ואדום) או רוג'ומים שמכווינים למסלול הנכון. כל המסלולים שמופיעים במפה בתחילת סיפור הדרך הזה הוקלטו ע"י GPS. בתקופת הקיץ השמש זורחת באזור שש בבוקר, ושוקעת מעט אחרי עשר בלילה כך שיש המון שעות אור.

לינה -
מותר לישון רק באתרי קמפינג של הפארק, ויש ארבעה כאלו. בכל אתר יש שירותים, שולחנות פיקניק רבים ולרוב גם מחסה כלשהו מהרוח. בכולם יש מקור מים שנמצא לא יותר מ-100 מ' מאתר הקמפינג. רואים שהשקיעו בהכנת הנקודות להקמת האוהל, ולרוב אין שם שורשים בולטים, אבנים גדולות וכו'.

מים -
אני לא פילטרתי את המים ולא היו לי כל בעיות, אבל אפשר כמובן לטהר אותם אם אתם לא בוטחים באיכות המים. כמעט שאין בע"ח בכל שטח הפארק, למעט הק"מ הראשונים של היום הראשון.

ציוד -
מזג האוויר יכול להיות הפכפך, וגשם יכול להתחיל בכל רגע. לכן מעיל גשם טוב וכיסוי לתיק הם בגדר חובה. בלילה הטמפ' מגיעות לאזור של 6 מעלות, כך שצריך אוהל, שק"ש ומזרן שמתאימיים לכך. רצוי לקחת גם גזיה לבישול אוכל ושתייה חמים, ומטען נייד למכשירי חשמל. פנס גם חייבים, אם כי לי לא יצא להשתמש בו בכלל במהלך הטרק. מקלות הליכה עוזרים מאוד, וגם כפכפים \ סנדלים קלים לאזור הקמפינג. ביגוד חם לערב, אבל לא חייבים יותר מגופייה טרמית טובה ופליז או מעיל פוך. כשקר בחוץ אפשר פשוט להכנס לאוהל ולשק"ש, ולקרוא ספר. במהלך היום חמים בד"כ, ואני הסתפקתי בחולצה מנדפת קצרה. כובע רחב שוליים וקרם הגנה יעזרו נגד השמש.

עלויות -
טרק של ארבעה ימים עולה 28,000 פזו צ'יליני, ומשלמים ביום האחרון ביציאה מהפארק. אפשר לשלם במזומן או אשראי.

מז"א -
בכל פטגוניה מזג האוויר יכול להשתנות במהלך היום, ולכן חייבים להיות ערוכים מבחינת ציוד ולבוש. כדאי שכל הציוד יהיה אטום בתוך התיק. בשני הפאסים יכולה לנשוב רוח חזקה מאוד, שלעיתים אפילו מפילה אנשים ומאלצת אותם או לחזור אחורה או לזחול על השביל. אם צפוי מז"א קודר או סגרירי, כדאי לחכות כמה ימים לחלון הזדמנויות מוצלח יותר. בכניסות לפארק יש תחנת ריינג'רס, והם יכולים לתת תחזית הכי מדויקת לגבי סכנות מז"א.

הגעה לטרק

הטרק נמצא במחוז Aysen, והעיר הגדולה במחוז נקראית קויהייקה (Coyhaique). יש נסיעה של כשעה וחצי מהעיר לתחילת המסלול.
הדרך הכי קצרה להגיע לקויהייקה היא בטיסה לעיירה בשם בלמסדה (Balmaceda). יש טיסות יומיות מסנטיאגו ויעדים נוספים בצ'ילה. בשדה התעופה של בלמסדה יש מספר חברות הסעה שייקחו אתכם לקויהייקה, נסיעה של כ-50 דקות שעולה 9,000 פזו. הם יורידו אתכם בכל כתובת שתרצו. ליד איסוף הכבודה יש שלושה דוכנים של החברות האלו, פשוט לוקחים מאחת כרטיס ומראים אותו ביציאה מהטרמינל. כבר יובילו אתכם למיניבוס המתאים.
נקודת ההתחלה של המסלול נקראת Las Horquetas (המזלגות), והיא נמצאת על הקרטרה אוסטרל, כשעה וחצי בנסיעת אוטובוס מקויהייקה. ישנם כמה אוטובוסים שיוצאים מהתחנה המרכזית של קויהייקה אל עיירה בשם Villa Cerro Castillo (בשמונה בבוקר בד"כ), וכרטיס עולה 8,000 פזו. פשוט מבקשים מהנהג שיוריד אתכם בנקודת התחלת המסלול, הם מכירים אותה היטב. היא נמצאת כעשרים דקות לפני שמגיעים לעיירה. כדאי לקנות כרטיס יום לפני הנסיעה ליתר בטחון.
נקודת הסיום של הטרק היא העיירה Villa Cerro Castillo, ומשם ישנם אוטובוסים שחוזרים לקויהייקה. ממה שהצלחתי להבין במרכז התיירים בעיירה, האוטובוס האחרון יוצא באחת בצהריים. במידה שהגעתם אחרי אחת אפשר לנסות לתפוס טרמפ בחזרה לעיר, או לישון בעיירה.

היום הראשון: קמפינג Rio Turbio

אורך המסלול של היום הראשון: 16.5 ק"מ.
האוטובוס עוצר על שולי הקרטרה אוסטרל ליד הכניסה לפארק, שנמצאת ליד שלט עץ גדול. פחות מ-ק"מ לאחר הכניסה לפארק מגיעים לעמדת הריינג'רס, ושם מקבלים תדריך על המסלול, נקודות חשובות ואפשר לשאול שאלות על מז"א וכו'. ב-10 ק"מ הראשונים הולכים על שביל רחב ומישורי לרוב, שמתאים גם לרכב 4X4. בתחילת ההליכה עוברים ליד כמה חוות בקר, ולכן מדי פעם יש גדר שניתן לעבור מעליה בעזרת מדרגות. אם הגעתם לגדר בלי מדרגות אתם לא על השביל הנכון. לאחר כ-3 ק"מ נכנסים ליער יפה שמעניק מחסה, ובמשך רוב היום נכנסים ויוצאים מהיער. כ-13.5 ק"מ מתחילת היום מגיעים לבקתת ריינג'רס נטושה, בה ישנם כמה שולחונות פיקניק ושירותים. קצת לאחר מכן עוברים ליד נחל, שם כדאי למלא מים לשאר היום. הנהר שנמצא ליד הקמפינג נקרא Rio Turbio (הנהר הבוצי) ולכן לא מומלץ לשתות את המים בלי הרתחה.
כ-3 ק"מ לאחר הבקתה מגיעים לאתר קמפינג הראשון. באתר יש שירותים, ברז מים, שולחנות ומחסות מהרוח.
בכל היום הראשון ישנם שלושה נחלים שצריך לחצות ללא גשר, כך שצריך לחלוץ נעליים מדי פעם. הנחלים די מרוחקים האחד מהשני, כך שלא כדאי להשאר עם סנדלים.

היום השני: קמפינג El Bosque

אורך המסלול של היום השני: 10.5 ק"מ.
יוצאים לדרך באותו הכיוון של המסלול של היום הראשון (דרום מערב), ובהתחלה השביל מישורי בתוך יער. לאחר כ-ק"מ אחד מתחילים לטפס אל עבר הפאס הראשון: Pass Penon (פאס הצוק). בהתחלה השביל עובר דרך יער יפה, ולאט לאט מתחיל לטפס במעלה ההר. לאחר 3.5 ק"מ מתחילת היום הוא יוצא מהיער ומשלב זה הולכים בערוץ נחל. ניתן לראות את הפס מצד שמאל של השביל, ודי מהר חוזרים ללכת בתוך היער. בפעם הבאה שהשביל יוצא מהיער כבר נמצאים לא רחוק מהפס, ואפשר לראות את השלוגית שצריך לחצות כדי לעבור את הפאס. בסוף דצמבר הלכתי כ-ק"מ אחד על השלוגית, אבל זה כמובן משתנה משנה לשנה ובתקופה שמטייילים. הריינג'רס ממליצים להגיע לפאס לפני 11:00 כדי להמנע מרוחות, ולכן כדאי לצאת לדרך באזור 08:00.
בירידה מהפס יש דרדרת, ובמקומות מסוימים יש חבלים שמחוברים לסלעים כדי לעזור בירידה. לאחר שמגיעים למישור השביל מתקדם אל עבר יער נוסף, אליו מגיעים לאחר כ-8 ק"מ מתחילת היום. השביל מזגזג בתוך היער, ומדי פעם עוברים מעל נחלים בעזרת גשרי עץ. כשמגיעים לנהר רחב השביל פונה ימינה, אין צורך לחצות את הנהר, ואז חוזרים לתוך היער. מדי פעם ישנם מדרגות עץ על השביל, ומהר מאוד מגיעים לקמפינג El Bosque (היער). גם כאן יש שירותים (בור ספיגה), שולחנות ומחסה מהרוח.
אם תרצו להגיע לאגם Los Tempranos (הקרחונים), תלכו על השביל שמוביל אל השירותים ופשוט תמשיכו עליו כ-ק"מ אחד עד הלגונה. בהחלט שווה את ההליכה.

היום השלישי: קמפינג Neozelandes

אורך המסלול של היום השלישי: 12.5 ק"מ. בעיני זה היה היום הכי יפה בטרק.
מתחילים את היום בעלייה בתוך היער, ולאחר פחות מ-ק"מ מגיעים לנחל קטן, וכאן הסימון לוקה בחסר. צריך לפנות ימינה במעלה הנחל, ולאחר כ-50 מ' תראו מצד שמאל את המשך השביל בתוך היער. המקום מסומן ע"י מספר רוג'ומים. לאחר מכן יש הליכה קצרה ביער, וכשיוצאים ממנו אפשר לראות את הסרו קסטיו היפה והמרשים. יש עוד כ-1.5 ק"מ עד שמגיעים ללגונה התכולה שלמרגלות ההר, והשילוב של שניהם פשוט מושלם. מעט לפני שמגיעים ללגונה חוצים נחל קטן שיוצא ממנה, וזאת הנקודה האחרונה עד אחרי הפס שניתן למלא בקבוקים (יש כ-6 ק"מ עד נקודת המילוי הבאה).
מהלגונה חוזרים מעט אחורה אל השביל שמטפס אל עבר נקודת התצפית העליונה על ההר והלגונה, שנראית אפילו יותר כחולה מלמעלה. ליד התצפית העליונה יש "שביל חירום" שיורד אל עבר העיירה (Villa Cerro Castillo) וניתן להשתמש בו במקרה של מז"א גרוע, פציעה או סתם אם נמאס לכם מהטרק. מטיילים שרוצים לטייל רק יום או יומיים בד"כ עולים בשביל החרום, מגיעים לפס השני ויורדים בחזרה לעיירה.
מהתצפית העליונה מתחילים לטפס אל עבר הפאס השני: Pass Morro Negro (האף השחור) בגובה 1,724 מ'. העלייה תלולה אבל לא קשה מאוד, והשביל מזגזג אל עבר הפס בעלייה שמזכירה עליות של מדבר יהודה. מהפס רואים את כל העמק מהצד הדרומי של הפס, וזה מראה מרשים ביותר שמתחרה בזה של הלגונה וההר. הפס ידוע כמקום שרוחות חזקות נושבות בו לעיתים, וגם אליו מומלץ להגיע אליו לפני הצהריים.
בירידה מהפס יש דרדרת ואבני צפחות והיא די תלולה, לכן כדאי ללכת בקצב איטי. לאחר שהשביל נכנס אל יער הוא מתמתן, ואחרי כ-2 ק"מ מתחילים לשמוע את הנהר שבו אפשר למלא בקבוקים. כמה צעדים אחרי אחרי הנהר מגיעים לאתר קמפינג בשם Porteadores (הסבלים). כאן יש נקודת החלטה: אפשר להקים את האוהל ולהודות על היום היפה הזה, להקים אוהל וללכת כ-12.5 ק"מ נוספים עד ללגונה דאף (Duff) היפה ולחזור לקמפינג (6.25 ק"מ לכל כיוון), או להמשיך כ-3.6 ק"מ עד לקמפינג Neozelandes (ניו זילנדים) ושם להקים אוהל. כמובן שאפשר לפנות שמאלה לפני הנהר ולרדת עם השביל אל היציאה מהפארק.
אני בחרתי באופציה השלישית, והקמתי את האוהל ב-Neozelandes. ההליכה בין שני אתרי הקמפינג לא קשה, בעלייה מתונה בתוך יער. לטעמי האתר העליון יפה יותר מהתחתון, ולרוב פחות צפוף ממנו.
מהקמפינג העליון אפשר ללכת (בלי תיק) אל לגונה דאף, זה 2.7 ק"מ לכל כיוון. העלייה לא הכי קלה, אבל בלי תיק זה מרגיש קליל. הלגונה מאוד יפה, עם קצת קרחונים צפים ואווירת שלווה קסומה.
גם באתר Neozelandes יש שירותים, שולחנות, מחסה מהרוח ומקור מים קרוב.

היום הרביעי: Villa Cerro Castillo

אורך המסלול של היום הרביעי: 8.5 ק"מ עד ליציאה מהפארק, ועוד כ-6 ק"מ עד לעיירה.
יום פשוט ודי קליל, שמתחיל בירידה ביער אל קמפינג Porteadores. אחרי שעוברים אותו השביל ממשיך ביער בירידה מתונה, וכאן יש סיכוי לראות נקרים ומיני ציפורים נוספות. יש אפילו מצפור שמיועד לצפרים. אחרי כ-8.5 ק"מ מגיעים לעמדת הריינג'רס שבה משלמים עבור הטרק (משלמים ביציאה ולא בכניסה). עבור שלושה לילות משלמים 28,000 פזוס, במזומן או אשראי. לאחר מכן יש עוד הליכה של 6 ק"מ על שביל עפר שמתאים גם לרכבים עד העיירה. אפשר לנסות לתפוס טרמפ עד לשם, ההליכה די משעממת ולא יפה במיוחד. באמצע יש עלייה תלולה וקצרה שקצת מוציאה את המיץ.
צריך לחצות את הקרטרה אוסטרל כדי להגיע לעיירה, והמקום הראשון אליו מגיעים הוא הכיכר של העיירה. בכיכר יש מודיעין תירים, ושם יכולים להגיד לכם איפה ומתי האוטובוס בחזרה לקויהייקה עוצר. נסיעה של פחות משעתיים עולה 8,000 פזוס.

טיפים

• בקויהייקה יש סופרמרקט בשם Uniumarc, שבו אפשר למצוא את כל מה שצריך לטובת הצטיידות באוכל ושתייה
• גז לפק"ל קפה אפשר לקנות בחנות Doite שנמצאת בפלאזה דה ארמס של קויהייקה
• מסעדה איכותית ויקרה בעיר: DaGus ברחוב Lautaro 82
• בחודשי דצמבר וינואר יש לא מעט זבובי Tabanos בפארק שמאוד מציקים, כך שדוחה חרקים יכול להיות שימושי
• אפשר ללכת בכיוון ההפוך ממה שמתואר כאן, אני לא חושב שיש הבדל גדול בין שני הכיוונים
• חברות ההסעות שמסיעות משדה התעופה של בלמסדה לקויהייקה מסיעות גם בכיוון ההפוך. אפשר לקבוע עם חברת TyT במספר: 56-9-9312-3939+

קישורים חיצוניים

• האתר של הטרק
• סיפור דרך מפורט של המסלול