סובב מון בלאן - TMB

טיול של 10 ימים מסביב להר המון בלאן

תאריך הטיול2016 M07
משך הטיול10 ימים
עונה מומלצתסוף יוני

מבוא

לא זכור לי מתי בדיוק התוודעתי למסלול הזה, אבל מזה כבר כמה שנים שהוא היה ב- To-Do list שלי וכל פעם נדחה מסיבות שונות. עד שהחלטתי שהשנה אני אעשה את המסלול הזה ויהי מה. החלטתי שזו תהיה מתנת יום ההולדת שאני נותן לעצמי לכבוד גיל 30.
וכבר חצי שנה לפני המסלול התחלתי להתכונן אליו. השלמתי ציוד חסר, הכנתי תוכנית אימונים, קראתי סיפורי דרך, ראיתי את המסלול ב- Youtube ובתמונות. כל מה שנותר הוא לקבוע תאריך.
כיוונתי את עצמי לצאת בתחילת העונה – כלומר סוף יוני. המחשבה שהובילה היא פחות עומס במסלול. בדיעבד אני יכול לומר שהמסלול היה רחוק מלהיות ריק.
מבחינת ציוד שכדאי לקחת למסלול, יש לשאוף לקחת כמה שפחות. נסו להגיע לאיזון בין נוחות ליעילות.
על מה לא לוותר? ביגוד חסין גשם, נעליים אטומות למים, מקלות הליכה, לרגישים לרעש – אטמי אוזניים.
לא לקחת בגדים עשויים כותנה – סינטטי או צמר.
מומלץ להשקיע בגרבי טיולים טובות מצמר מרינו, אשר מסריח פחות ולא יגרום ליבלות. ממליץ לשלב בין גרבי lightweight ל- midweight.
כל פריט שלקחתי שקלתי במשקל קטן (כמו אלה שמשתמשים במטבח) וכך ידעתי פחות או יותר כמה אני לוקח.
שאפתי להגיע לתיק של 6 קילו, והצבתי לי גבול עליון של 8 קילו. בסופו של דבר יצא בסביבות ה- 7 קילו. לא כולל אוכל ומים.
לגבי רמת הקושי של המסלול. עבור המטייל הישראלי הממוצע מדובר במסלול לא קל ויש להיערך לכך בהתאם. בארץ אין מסלולים שדומים לימי הטיול ב- TMB. המון אנשים סובלים מכאבי ברכיים בנקודה כזו או אחרת במהלך המסלול וגם אני זכיתי למנה הגונה מהם.
אני הכנתי לי תוכנית אימונים של 3 חודשים ששילבה ריצה, מדרגות, כוח וגם טיולים מדי פעם (עוד יתרון של לצאת בתחילת העונה הוא שיותר נוח להתאמן או לטייל בחוץ בחודשים הקודמים לטיול, וזאת בניגוד לסוף העונה, שאז תקופת האימון שלכם נופלת על חודשי הקיץ).
מה שחשוב הוא לבנות תוכנית שניתן לעמוד בה, לא חוכמה לבנות תוכנית אימונים מטורפת שבסוף לא תוכלו להוציאה לפועל. מצד שני, חשוב לא להגזים. לא תרצו להיפצע לפני הטיול. ניתן למצוא באינטרנט תוכניות אימון לדוגמה.
את משך זמן הטיול קבעתי לפי 11 ימי טיול + יום אקסטרה למקרה של מזג אוויר סוער. יום עבור ההגעה, יום עבור העזיבה ויום נוסף למנוחה בסוף. בפועל הטיול שלנו ערך 10 ימים ואחריהם בילינו בשאמוני עד הטיסה.
מועד הטיסה נקבע ל 26.6. מרגע זה התחלתי לבדוק את תנאי השביל מדי יום. כשאני לא שוכח שבשנת 2013 ירדו שלגים רבים שגרמו לתנאים קשים בתחילת העונה. בעיקר לא התחשק לי להצטייד בקרמפונים ולסחוב אותם איתי. בשבוע שלפני הטיסה מזג האוויר התחיל להתייצב ואכן זכינו למזג אוויר מעולה עם מעט גשם.
אל הטיול אני יוצא עם חברי אור שהתלבט בהתחלה עם לנצל את ימי החופש שלו לחופשה בסגנון בטן גב. ובסוף החליט לצאת להרפתקה.

יום הגעה – 26.6 – תל אביב – ג'נבה

3 ימים אחרי שחגגתי את יום ההולדת 30 שלי, אני יוצא באיחור של כמה שנים ל TMB.
התכנון המקורי היה להגיע לשאמוני, להצטייד בקצת אוכל, לקפוץ למרכז התיירות כדי לברר על התנאים בשביל ולהגיע ללה זוש – שם הזמנתי לנו מקום ב auberge du cret.
באדיבות אל על, "זכינו" לעיכוב של 6 שעות בטיסה. כך שבמקום לנחות בג'נבה בשעה 10 בבוקר, נחתנו ב- 16:00. אספנו את המזוודות והלכנו לדוכן של AlpyBus שם הזמנתי שאטל שהשעה המקורית שלו עברה ממזמן.
הם מצאו לנו מקום לשאטל של שעה רבע ל- 18:00. החלטנו לוותר על שאמוני ולהגיע ישר ללה זוש. התקשרנו לבקתה והודענו שנאחר.
בסופו של יום הגענו בשעה 20:00 ישר לארוחת ערב שהייתה מפתיעה באיכותה – פסטה ברוטב לא מזוהה אך טעים מאוד וסלמון אפוי. הספקנו ליהנות קצת מהנוף מסביב. איתנו בבקתה כמה צרפתים שעשו את ה GR5, כמה בריטים, ביניהם בחור בשם רובי, בן 25 שהגיע לעשות את המסלול לבד. את רובי אנחנו עוד נראה on-off עד לסוף המסלול. התלבטנו ביננו האם לקחת את הרכבל בבוקר ולחסוך שעתיים. דחינו את ההחלטה לבוקר לפי מזג האוויר.

יום 1 – Les Houches – les Contamines

היום מתחילים לצעוד! קמים לארוחת בוקר בסיסית אך נחמדה – לחם, ריבה, קפה קרואסון. מזג האוויר קצת מעונן. מאחר לא לי ולא לאור יש עיקרון של להיות צדיקי מסלול ולעשות הכל ברגל, אנחנו מחליטים לעשות לנו התחלה קלה ולקחת את הרכבל.
מהבקתה היינו צריכים לרדת לכיוון מרכז העיירה. בדרך עוצרים במאפייה וקונים משהו מתוק. לא באמת היינו רעבים, זה היה יותר מהתלהבות של התחלה.
הרכבל מביא אותנו ל telepherique de Bellevue ואנחנו לוקחים את הוואריאנט. בדרך חוצים את הגשר המפורסם. תחילת ההליכה מישורית יחסית, חוצים פלגי מים, רואים פרות שאין לנו בארץ, ושומעים הרבה בונז'ור. אני שם לב שהצרפתים, מעבר לזה שהם כנראה מאוד אוהבים את השפה שלהם, אוהבים גם את חברות הביגוד וציוד הטיולים הצרפתיות.
העלייה ל col de tricot היא מבין העליות הקלות שנתקל בהם ב TMB אבל בתור התחלה היא מרגישה מאתגרת. אני מוצא לי את הקצב שמאפשר לי להתקדם מבלי לעשות יותר מדי הפסקות. ככל שעולים רואים יותר שאריות של שלג. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי שלג בארץ.
מגיעים לcol de tricot בגובה 2100. ונהנים מהנוף. עושים הפסקת אוכל קלה ורואים את הירידה שמחכה לנו לכיוון בקתת Miage. הירידה נראית לא כיפית בעליל ואכן היא מורגשת טוב ברגליים.
הגענו לבקתת Miage קצת לפני הצהריים, אזור מדהים הם מצאו להם. מחליטים לעצור לקפה. שוב אנחנו נופלים בהתלהבות של התחלה ומזמינים דברים נוספים. השירות מהבקתה איטי. אני זוכר שרק כדי לראות את התפריט חיכינו רבע שעה. בסופו של דבר את השעתיים שחסכנו עם הרכבל בזבזנו בלשבת שם. לא הייתי מרוצה מזה אבל למדנו את הלקח.
ממשיכים לצעוד, שוב עלייה. אבל הפעם פחות נוראית. פוגשים זוג מטיילים צרפתים ששמעו על שביל ישראל. וזה היה נחמד לראות שמביעים עניין בארץ שלנו באופן שלא קשור בדת. באופן כללי לכל אורך המסלול לא הרגשנו בעוינות או פרצופים חמוצים מאף אחד ששמע שאנחנו מישראל. ולהפתעתי גם לא נשאלנו על המצב בין הערבים ליהודים.
לקראת ערב מגיעים ל- Les Contamines. כיוונתי לקמפינג של Le Pontent. בעיקרון אין פה הרבה אופציות מבחינת בקתות. עברנו את Refuge CAF שלפי קריאה באינטרנט לא מומלץ. צעדנו כחצי שעה, הרבה יותר ממה שציפיתי. בסוף כשהגענו גילינו שאין לנו מקום. באסה גדולה! הציעו לנו לשכור אוהל ושק"ש. אבל לא היינו בראש של זה.
חזרנו את כל הדרך לעיירה, חצי שעה שנצטרך שוב לעשות למחרת ובסך הכל שעה של בזבוב זמן. מעצבן!.
ב- Refuge CAF גם אין מקום. בסוף מצאנו מקום במלון בשם le christiania. עלה לנו קצת יותר ממאה יורו כולל ארוחת בוקר. לא נורא בכלל. מעכשיו אנחנו מחליטים להזמין מקומות מראש. ולכן עוד בשלב הצ'ק אין אני מבקש מהפקידה להזמין לנו מקום בבקתת בונום עבור היום שלמחרת. נשאר למצוא מקום לארוחת ערב. העיירה דיי שוממת וכמעט ולא רואים אנשים ברחוב. אפילו המסעדות נראו סגורות פרט לאיזה 2.
היום הראשון לא היה קל, ואפילו שמחתי שלקחנו את הרכבל בתחילת היום. הרגשתי קצת הברך שלי, לא כאב אבל התחושה הייתה חשודה וקצת חששתי מה יהיה הלאה. החלטתי לקנות לי תחבושת אלסטית לייתר ביטחון.

יום 2 – Les Contamines- Refuge Croix du Bonhomme

היום עולים גבוה. לשמחתנו מזג האוויר בהיר. אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו לסופרמרקט הקרוב להצטייד בקצת אוכל לצהריים. אני מחליט לשים את התחבושת האלסטית על הברך, שיהיה.
היום הזה מאופיין כולו בעליות ואין ירידות בכלל. הליכה מישורית של כ 45 דקות עד הכנסייה המפורסמת ומשם מתחילה העלייה. הולכים בתוך יער ואחר כך הנוף נפתח יותר. כמות המטיילים גדולה ומגוונת. מאוד מרשים לראות מטיילים בגיל מבוגר עושים את המסלול, אומנם לאט אך בטוח. ומצד שני לראות מטיילים קלילי רגליים שעוקפים אותך בלי להתאמץ.
עברנו בקתה לא מוכרת, ו 5 דקות אחריה הגענו לבקתת Nant borrant ועשינו שם הפסקת אוכל. בפעם הראשונה במסלול התוודענו לכך שבעלי הבקתות לא ממש אוהבים שמטיילים זורקים אצלהם זבל. עם זאת, המסלול נקי מאוד.
זוג מטיילים מדרום קוריאה מתלהב מחולצה שלבש בחור הולנדי עם כיתוב של מרתון צפון קוריאה. למען האמת גם אנחנו הופתענו. בסוף התברר שהוא לא באמת רץ את המרתון אבל הוא כן היה שם, העיקר יש חולצה. ממשיכים ללכת ורואים פחות או יותר לאן פננו מועדות. ככל שעולים ומסתכלים אחורה, רואים את הדרך שעברה, מבינים שבמדובר בלא מעט, אך עדיין דרך ארוכה עוד לפנינו.
בדרך עוברים נחלים וסימני שלג הופכים נפוצים יותר. לפתע נתקלים בקבוצת רוכבי אופנים צעירים שבדיוק הייתה בהפסקה. תוהים איך הגיעו לכאן עם האופניים ולאן הם בכלל מתכננים להגיע? תעלומה.
בשלב מסוים השביל מתחיל להיות אך ורק בתוך שלג. ההליכה במישור פשוטה יחסית, אבל כשמתחילה העלייה אז כבר צריך לשים לב איפה דורכים ולא להחליק. משתדלים ללכת בעקבות אלה שהלכו לפנינו.
בסוף העלייה מגיעים ל Col du Bonhommeושם יש מבנה עץ קטן שמשמש כמחסה. למעלה נושבות רוחות ומתחיל להיות קר. לא התעכבנו יותר מדי, עשינו כמה תמונות, אכלנו קצת והמשכנו בדרך. מפה הדרך ממשיכה לכיוון מזרח עם עלייה מתונה. מדי פעם ניתן לראות את גובה השלג שאנחנו הולכים עליו. להערכתי לא פחות ממטר.
לא נשאר עוד הרבה עד לבקתה כשלפתע עוקפים אותי בריצה ילדים עם בגדים קצרים ונעלי ספורט, רצים בשלג כאילו היה דשא. לא ייאמן. הבקתה עצמה נמצאת בגובה 2443 מטר וממנה ניתן לראות את הירידה לכיוון les chapieux.
הגענו בסביבות 16:00, יום מעייף. לא עניין אותי כלום, רק רציתי לאכול קצת אז הזמנתי מרק שהיה סביר. המקלחות נפתחות ב 17:00, אחד העובדים מסביר לי שהחימום הוא סולארי ולכן יש לעשות מקלחות קצרות.
בעשרה ל 17:00 הלכתי לעמוד ליד המקלחת, בדיוק פתחו אותה. הייתי צריך לעמוד קצת בתור אבל לפחות המים היו חמים. מקלחת מהירה וקצת כביסה. שגרה שתחזור על עצמה עוד הרבה.
ב 19:00 ארוחת ערב, התיישבנו ליד הקבוצה מהולנד שראינו בצהריים, הם עושים רק חצי מסלול עד קורמייר. אנשים מאוד חברותיים. האוכל היה מאוד טעים. מנה ראשונה מרק(מאותו סוג שהזמנתי קודם) ולאחר מכן תבשיל של בקר ופולנטה. לקינוח קיבלנו פרוסת עוגה.
ניסינו לברר מה צפוי מזג האוויר מחר, והאם ניתן לעשות את הוואריאנט של Col des fours, אבל לא קיבלנו תשובות. ההולנדים מתכננים ללכת מהוואריאנט וזה בעיקרון גם התוכנית שלנו.
השקיעה הייתה מדהימה, ההרים המושלגים נצבעו אדום וכולם יצאו לצלם.
קישקשנו ביננו עד שלאט לאט כולם פרשו לישון. מחר צפוי לנו יום מאתגר.

יום 3 - Refuge Croix du Bonhomme – Refuge Elisabetta

עוד יום של השקמה מוקדמת, ארוחת הבוקר פשוטה יחסית לארוחת הערב שהייתה לנו אתמול.
מזג האוויר נראה טוב ואנחנו מחליטים לקחת את הוואריאנט, שעולה לכיוון Col des fours, אחת הנקודות הגבוהות ביותר ב TMB.
השלג בבוקר קשה וההליכה קצת יותר מאתגרת. קבוצה אחרת של מטיילים שולפת מיקרוספייקס, אלה הגרסה הקומפקטית של הקרמפונים. אנחנו נסתפק בנעליים שלנו.
באמצע העלייה לפס, נשבר לי אחד ממקלות ההליכה, קצת באשמתי. המשכתי בינתיים עם מקל אחד כשאני מאט טיפה את הקצב והולך צעדים בטוחים. למעלה הנוף היה פשוט מדהים. ולפנינו צפויה ירידה תלולה בשלג. אני ממש לא רוצה לעשות את הירידה הזו עם מקל אחד. הוצאתי את המקל השבור בניסיון לתקן אותו או ליתר דיוק להשמיש אותו. ולשמחתי הצלחתי לחבר אותו במצב סביר.
מתחילים לרדת לאט ובזהירות, צעד לא במקום ואפשר למצוא את עצמך מחליק עשרות מטרים למטה בלי יכולת לעצור.
כשהשיפוע מתמתן אני מרשה לעצמי "להיזרק" קדימה עם הגוף מה שהופך לסוג של ריצה בשלג. בין לבין אנחנו רואים נחלים שבוקעים מתחת לגושי שלג גדולים.
הגענו לפיסת אדמה ועשינו שם הפסקה אוכל קטנה, מבט לאחור מראה את הירידה המטורפת הזאת שעשינו.
המשכנו עוד ועוד בירידה, נפרדנו בשלב הזה מהשלג הלבן שליווה אותנו ביומיים האחרונים והגענו שוב לאדמה ולדשא.
מעכשיו הירידה הופכת מתונה יותר. הרבה מים זורמים שמגיעים מההרים מסביב ומהשלג שמפשיר. העמק מתחיל להיפתח ומתחילים לראות באופק את Ville des Glaciers. כמה מבנים שלא בדיוק ברורה לי מטרתם.
הגענו למטה, כמה דקות של מנוחה וממשיכים הלאה לכיוון בקתת Des Mottets. הבקתה עצמה נמצאת במקום מעולה, ונשקף ממנה נוף של העמק וההרים מסביב. פתחנו את ארוחת הצהריים שקנינו מבקתת בונום – ולהפתעתי ראיתי שהיה בה קוסקוס, אפילו היה לא רע.
באופן כללי לאורך המסלול הבקתות שעצרנו בהן בדרך נראו הרבה יותר נחמדות וטובות מהבקתות שבהן ישנו. אני ממליץ למי שיכול לסטות טיפה מחלוקת הימים המומלצת שרוב האנשים(כולל אנחנו) הולכים בה, ולהשאר בבקתות הפחות מפורסמות.
דרך ארוכה עוד לפנינו, מכאן עולים שוב בדרך סלאלום טיפוסית, עוברים נחלים שהפעם הזרימה בהם הייתה חזקה והחצייה שלהם הייתה מאתגרת.
העלייה לכיוון Col De Seigne מפגישה אותנו שוב עם הקרקע המושלגת, אבל אנחנו כבר לא מתרגשים. למעלה היה קר מאוד. מכאן נשארת לנו רק ירידה. שלאחריה יש הליכה מתונה בעמק.
סוף היום ואנחנו עייפים, אבל צריך לתת פוש אחרון בעלייה לבקתת אליזבטה. עלייה קצרה אבל בשלב זה כבר אין הרבה כוחות. את הבקתה הזמנתי עוד מהארץ. קיבלנו חדר עם שתי מיטות קומתיים. לא רע. איתנו בחדר קרן וריצ'ל, אימא ובת מארה"ב, במקרה גם יהודיות. היה לנו חיבור מצוין איתן.
המקלחות פה עובדות בשיטת האסימונים. אסימון מספק 30 ליטר של מים חמים. כשבאתי להתקלח כבר היו 4 אנשים לפני שחיכו גם. וכמו שמרפי אוהב, דווקא כשהגיע תורי נגמרו המים החמים. קיבלתי מים קרים שהפכו למים קפואים. תענוג. אפילו לעשות כביסה במים כאלה זה מאתגר, הקור של המים פשוט כואב.
ארוחת הערב באליזבטה נעשית בשני סבבים בגלל חוסר מקום להכיל את כל האנשים. לפחות אנחנו בסיבוב הראשון. האוכל היה טעים מאוד, מי היה מאמין שנקבל ריזוטו בבקתה, אך בכל זאת לא שבעתי. אני מוצא מקום עם קליטת WIFI נורמלית ומזמין לנו למחר חדר במלון ב Courmayeur.
הברך שלי מורגשת היטב בסוף היום הזה. ועושה רושם שהמצב מחמיר. אני תוהה לעצמי האם הטיול שכל כך ציפיתי לו יאלץ להסתיים לפני הזמן.

יום 4 – Refuge Elisabetta – Courmayeur

קמים לבוקר מעונן. ארוחת בוקר פשוטה, מקפלים את הציוד ויוצאים לדרך.
ערפילים שנראים בגובה מביאים אותנו ללכת דרך עמק Val Veny (וגם העובדה שהרכבל מ Maison vieille נפתח רק למחרת). קרן וריצ'ל מצטרפות אלינו ואנחנו הולכים ברבעיה. שעה וחצי הראשונות של הדרך היו נחמדות אבל לאחר מכן הדרך הפכה לכביש סלול. ממשיכים עוד ולפי המפה והטלפון נראה שאנחנו קצת off route, יכול להיות שטעינו ופספסנו פנייה אבל אף אחד מאיתנו לא זוכר כזו. אנחנו ממשיכים ללכת על הכביש. בפעם הראשונה במסלול הרגשתי שאני פשוט מבזבז את הזמן בקטע ההליכה הזה ואפילו התחלתי להתעצבן. בעיקרון הדרך ממשיכה על הכביש כל הדרך עד Courmayeur ואפשר ויש תצפית על הרכבל שחוצה את העמק הלבן ומנהרת המון בלאן. אני חושב שלחלוטין ניתן לוותר על הקטע הזה במידה ומזג האוויר לא מאפשר לקחת את הדרך הגבוהה.
הגענו בסביבות צהרי היום לעיר. בפעם הראשונה אנחנו מגיעים לעיר של ממש. לא היו הרבה התלבטויות והלכנו לאכול פיצה, שהייתה לא רעה אם כי ציפיתי ליותר. משם המשכנו למלון שהזמנתי יום לפני.
אחרי המקלחת הקרה של אתמול, זכיתי למקלחת מפנקת עם מים חמים בלי הגבלה.
מאוחר יותר יצאנו להסתובב בעיר והחלטתי שזאת הזדמנות טובה להחליף את המקל שנשבר לי וקניתי אחד חדש ופשוט ב 20 יורו.

יום 5 – Courmayeur – Refuge Bonatti

קמנו בבוקר לארוחת בוקר מעולה במלון. איתרנו את הנקודה ממנה המסלול ממשיך, בסמוך למוזיאון האלפיני, ומשם התחלנו בהליכה במעלה העיר עד שמגיעים לשביל שנכנס ליער. עליית זיג-זג אופיינית וממנה זוכים לתצפית על Courmayeur. לא רחוק מבקתת Bertone אנחנו מתחילים לשמוע רעש מסוק שמתקרב, הוא טס ממש מעלינו ופורק אספקה בבקתה. המסוק הספיק לעשות עוד שני סבבים כאלו, ואנחנו מתפלאים מהמהירות.
עשינו הפסקת קפה, וכרבע שעה אחר כך הגיעו גם קרן וריצ'ל.
אני ואור מחליטים לקחת את הוואריאנט דרך Col Sapin ואילו הבנות החליטו ללכת בדרך הרגילה.
החלק הראשון של הוואריאנט היה מאופיין בעיקר בדשא ושלוליות גדולות.
ככל שממשיכים לעלות הנוף הופך מרשים יותר והשיא מגיע ב Tete de la Tronche, אז אנחנו זוכים בנוף של 360 מעלות על כל ההרים סביב. לפי דעתי מדובר באחד המקומות הכי יפים בסלול.
מכאן מתחילה ירידה לכיוון עמק Arminaz. לפי המפה הוואריאנט חוצה את העמק ועולה שוב, אנחנו מחליטים לאלתר וללכת בתוך העמק כשהרים משני צדדינו. השביל לא הכי ברור, ומכוסה לעיתים בצמחייה. ניכר שאין הרבה אנשים שעושים את הדרך הזו אבל גם אין יותר מדי איפה לטעות. כשמגיעים לסוף העמק אנחנו חוברים למסלול הרשמי של ה TMB והליכה של עוד כעשרים דקות מביאה אותנו לבקתה.
בקתת Bonatti הינה מהבקתות החדשות יותר במסלול והנוף הנשקף ממנה מדהים. אנחנו שמים את המקלות והנעליים במקום המיועד, מקבלים מיטות בחדר שמכיל שתי שורות של 8 מיטות. מה שבטוח לילה שקט לא יהיה כאן. משהו שמאוד התרשמתי ממנו הוא שבהרבה בקתות, כל מה שמזמינים נרשם על שמכם והתשלום נעשה בסוף הערב. ועדיין בכל פעם שהייתי מזמין משהו, אף פעם לא נדרשתי להזכיר להם איך קוראים לי. כאילו היה לי מדבקה עם השם על המצח. וזה לא טריוויאלי כשבכל יום מתחלפים כל האנשים.
גם פה המים החמים במקלחת עובדים בשיטת האסימון, אבל לפחות יש מים חמים וניצלתי אותם עד תום.
מכל הברזים פה עקרו את הידית של המים החמים, ולכן את הכביסה אני נאלץ לעשות במים קפואים.
בבקתה יש חדר ייבוש לתלייה של בגדים, אני רק יכול לציין שביום למחרת פרט למגבת שלי, שום דבר לא התייבש. וזה בניגוד למה שהייתי נוהג בימים הקודמים בשיטה שהוכיחה את עצמה – לתלות בחוץ עד החשיכה ואז להכניס פנימה למשך הלילה.
בארוחת הערב אנחנו מיושבים ליד שני ישראלים שהמסלול הוא חלק מהטיול אחרי צבא שלהם. הם טיילו במספר מקומות באירופה והגיעו לכאן. הם התחילו את המסלול באותו יום שבו אני ואור התחלנו, ורק בנקודה הזו נתקלנו בהם. שניהם היו שרופים בצורה מטורפת בכל נקודה בגוף בערך, רק בקורמייר הם השכילו לקנות קרם הגנה.
בבקתה אנחנו גם פוגשים את ידידנו הוותיק רובי, אותו לא ראינו מהיום הראשון בלזוש, ואנחנו מחליפים חוויות.
את הלילה הבא אני מזמין בלה פולי במלון Edelweiss. בינתיים מזג האוויר למחר צופה גשם.

יום 6 – Refuge Bonatti – La Fouly

היום אנחנו נפרדים מאיטליה ועוברים לשוויץ, הבוקר סגרירי ומעונן. היום בפעם הראשונה במסלול אנחנו בכוננות גשם.
הרבה אנשים יצאו היום מוקדם מהבקתה, ואנחנו יוצאים יחסית מאוחר. ההליכה לכיוון מזרח, על צלע ההר. לא עוברת שעה ומתחיל לטפטף ותוך כמה דקות כבר יורד גשם.
על פניו לפי המפה, בקתת Bonatti ובקתת Elena נמצאות באותו קו גובה, מה שגורם לנו לחשוב שההליכה עד לשם תהיה מישורית. אבל נראה שהמסלול יורד למטה. לצערנו.
תוך כדי הירידה הפסיק הגשם, לא היה נורא כל כך. בסוף הירידה ישנה בקתה נחמדה שאפשר לעשות בה הפסקה, ניצלנו את זה רק כדי להוריד את המעילים והמשכנו בדרך. הליכה מישורית קצרה של כמה דקות ועכשיו עולים שוב.
ממש בתחילת העלייה אני מרגיש את הברך, והפעם כאב של ממש. מבחנתי אין יותר מדי ברירות, צריך להמשיך. אני הולך יותר לאט, סובל, כל צעד מלווה בכאב. תוך כדי העלייה הגשם חוזר.
כעבור כשעה אני מגיע לבקתת Elena, ובגלל הגשם הבקתה פשוט מפוצצת באנשים. אני מוריד את התיק ואת המעיל ומתיישב לנוח. אני עייף מנטאלית ובעיקר מודאג. חושב מה לעשות, אם לעצור כאן להיום, או להמשיך.
אני מחליט להמשיך, עדיין מוקדם ויש מספיק זמן, אני פשוט מוריד הילוך וצועד בקצב שלי. מכאן הדרך עולה עד Grand Col Ferret, שזו הנקודה הגבוהה שלנו להיום וגם מסמלת את כניסתנו לשוויץ. שוב הולכים בשלג.
באופק אני מזהה את הר ה Matterhorn המפורסם. מזג האוויר, על אף הגשם והעננים האפורים, לא חוסם את הנוף והראות בסדר גמור.
ההליכה נמשכת עד בקתת Le Peule, מכאן יוצאים שני שבילים לכיוון La Fouly. אחד מתחיל לפני הבקתה וממשיך על ההר. המסלול השני מתחיל אחרי הבקתה ויורד לעמק, ובו אנחנו הולכים. בדיעבד נראה שהדרך הזו היא הפחות מוצלחת מבין השניים.
הגענו לעיירה La Fouly ואיתרנו את מלון Edelweiss. שלחו אותנו להוריד קודם את הנעליים בסוג של חדר מחסן מאולתר. במלון הזה יש שני חדרי Dorms בקומה השלישית. סוג של עליית גג שלפי דעתי עברה הסבה ל Dorms.
ארוחת הערב טעימה, אורז עם חזה עוף ברוטב קארי. המנה הייתה יחסית קטנה ולא ידעתי אם נהוג לבקש עוד אבל ביקשתי וקיבלתי. טיפ: לא להתבייש לבקש 
הלילה עבר לי בצורה נוראית. הבחור שישן לידי לא רק שנחר, הוא גם פלש למזרן שלי, פעמיים! בפעם השנייה אחרי שהרגל שלו כבר נגעה בי, התעצבנתי ונתתי לו מכה חזקה כדי שיבין את הרמז. תוך כדי אני שם לב שהחדר פשוט מחניק. כל החלונות וגם הדלת היו סגורים. ירדתי לקומה למטה והתיישבתי על אחת הספות להירגע ולנשום קצת אוויר. כשחזרתי גיליתי למזלי מזרן פנוי והעברתי אליו את הליינר שלי.

יום 7 – La Fouly – Champex

היום הזה הוא בחזקת יום מנוחה לברך שלי. אז ההליכה להיום התחלפה בלקחת אוטובוס. בעצם 2 – אחד ל Orsieres, ושם חיכינו שעה לאוטובוס ל Champex.
הגענו בסביבות אחת בצהריים ומאחר ולא הזמנו מקום התחלנו לחפש. נכנסים למלון אקראי, אחת מאנשי הצוות ניפנפה אותנו ואמרה לנו לחזור ב 3. נכנסו למקום אחר, שם היה שלט שקבלת קהל רק אחרי 2.
התיישבנו במאפייה סמוכה לנוח קצת ולחשוב מה עושים. האם לחכות באמת עד 2 בחוסר מעש או להמשיך לשוטט בעיר בחיפוש אחרי מקום.
פתאום בזווית העין אני רואה שלט תלוי על דלת Rooms for Rent במחיר של 40 פרנק לאדם. הלכתי לשאול במאפיה לגבי זה ומסתבר שאותה מאפייה משכירה גם חדרים.
היו להם 4 חדרים להשכרה, מקלחת משותפת, סלון ואפילו מרפסת. ממש מציאה. אחרי הלילה של אתמול שמחתי שאני לא צריך לחלוק חדר עם עוד 10 אנשים.
בערב יצאנו לאכול במסעדה. האוכל היה טעים מאוד אבל הסיפור לא היה זול – 50 פרנק לאדם בערך.

יום 8 – Champex – Trient

אכלנו ארוחת בוקר במאפייה למטה, האוכל היה מצויין וטרי כולל ריבת תות שדה תוצרת בית, לחמים, גבינות ושוקו.
היום אני מחליט לנסות לצעוד בלי התחבושת לברך שמלווה אותי מתחילת הטיול כמעט ולראות איך יהיה. המסלול שלנו היום יהיה דרך בקתת Bovine. על הוואריאנט אני נאלץ לוותר.
השילוט בתחילת הדרך לא היה מאוד ברור, ולא היינו בטוחים אם אנחנו על המסלול. בדיקה זריזה באפליקציה וראיתי שאנחנו בכיוון הנכון. העלייה לא הייתה קשה במיוחד(ביחס לעליות קודמות של השביל). רוב הזמן השביל פונה מזרחה לכיוון Martigny, כך שרכס המון בלאן חבוי.
בבקתת Bovine עשינו הפסקת אוכל, קניתי קפה ועוגה במחיר שוויצרי(כלומר יקר) ותוך כדי מגיעים קרן וריצ'ל ואנשים נוספים שראינו על השביל בימים האחרונים. עושה רושם שהרבה אנשים בחרו היום להוריד הילוך ולהקל על עצמם.
היום הזה נחשב יחסית קצר, לכן אנחנו לא ממהרים ורק אחרי שעה בערך אנחנו ממשיכים.
אחרי Bovine השביל ממשיך לעלות עוד כמאה מטר ורק לאחר מכן מתחילה ירידה רצופה עד Col de la forclaz. בדרך רואים הרבה רצי שטח וגם רוכבי אופניים שמגיעים אלינו מהכיוון השני.
עוברים את Col de la forclaz, הדרך ממשיכה במגמת ירידה, עד שהיא יוצאת מהיער והנה אנחנו ב Trient. ספק אם אפשר לקרוא למקום הזה עיירה שכן אפילו סופרמארקט אין פה אבל לפחות מלון יש - La Grande Ourse.
הגענו בסביבות 3 בצהריים. המלון הוא יחסית חדש, אנחנו מקבלים חדר ב Dorms. לפי דעתי זה היה ה – Dorms הכי מרווח שנתקלנו בו בטרק. היו בו 4 מיטות קומותיים, אבל בפועל ישנו רק שני זוגות.
יש עוד הרבה זמן עד ארוחת הערב, אנחנו פוגשים פה זוג ישראלים – אבא ובן שעושים את המסלול עם כיוון השעון. היו אנשים מאוד נחמדים.
בארוחת הערב עצמה הגישו גם אורז עם חזה עוף, כנראה שזו מנה מקובלת בשוויץ.
הברך שלי מרגישה בסדר, הבדל משמעותי לטובה. כנראה שהתחבושת היא זו שגרמה לכאב. לפי דעתי הייתי יכול לעשות את הווריאנט בלי בעיה, וקצת חבל לי.
אנחנו מתקרבים לסוף המסלול, היום הראשון נראה כל כך רחוק מאיתנו.

יום 9 – Trient – Tre Le Champ

היום הזה צפוי גם להיות קצר. רגע לפני שאנחנו באים לצאת אנחנו מצליחים להתחבר ל WIFI אחרי שאתמול הוא פשוט סירב לעבוד לנו. עושים כמה טלפונים לבית ויוצאים לדרך.
יוצאים מהעיירה לכיוון Peuty והשביל נכנס לתוך יער במגמת עלייה כפי שחווינו בימים האחרונים. הנוף המיוער ממצא את עצמו דיי מהר באופן כללי. כך שאם מישהו לא יכול לעשות את כל המסלול, הייתי ממליץ לוותר על החלק השווצרי.
עם הזמן השביל נפתח, ורואים גם סימנים של שלג. באופק אפשר לראות את הבקתה שיושבת ב Col de Balme ומסמלת את חזרתנו לתחומי צרפת.
הגענו לבקתה ועשינו שם הפסקת אוכל עם ה Lunch Box שקנינו מהמלון. לפי כל הרכבלים שרואים באזור נראה שהאזור הזה הוא אתר סקי מאוד פעיל בחורף.
מכאן יש שתי אפשרויות להמשיך, הדרך הגבוהה שעוברת דרך Aiguillette De La Posette או הדרך הנמוכה שיורדת לכיוון Le Tour.
אנחנו בוחרים בדרך הגבוהה(שמתחילה בירידה). גם כאן יש כמה פיצולים ולא תמיד ברור באיזה כיוון צריך ללכת. בדרך כלל הפיצולים האלה מגיעים לאותו מקום, אבל חשוב לוודא את זה במפה.
התצפית מ Aiguillette De La Posette היא של 360 מעלות כמו שאני אוהב. זו אחת הנקודות היפות במסלול לפי דעתי. גם הירידה מספקת נוף יפה מאוד, גשם התחיל קצת לטפטף אבל לא באופן משמעותי.
ב Tre Le Champ יש רק שתי בקתות. הרבה אנשים בוחרים לישון בהמשך הדרך בעיירה Argentiere. אני דאגתי להזמין יום לפי מקום בבקתת Le Moulin(מבוטא לה מולאן) הדרך לבקתה לא כזו ברורה, היא נמצאת קצת אחרי Tre Le Champ לכיוון Montroc.
כשנכנסים ל Tre Le Champ עוברים שביל עם הרבה פסלי טוטם. ואז מגיעים לשילוט שמראה Gite Le Moulin עם חץ שמאלה ולמטה. צריך לרדת, לחצות את מקבץ הבתים, ולעבור כביש.
אומנם הבקתה קצת מרוחקת מהמסלול, לא גדולה, ונראית קצת ישנה אבל זה לא נורא. לנו זאת גם הייתה הבקתה הכי זולה בטיול – 39 יורו. בנוסף יצא שעשינו בה איחוד מבלי להתכוון עם רובי ועם שני הישראלים הצעירים.
הבחור שמנהל את הבקתה עושה כמעט הכל לבד ופשוט מתקתק עבודה, סחטיין עליו. כבר משעות הצהריים הוא עובד על הכנת ארוחת הערב.
בארוחת הערב היו שתי קבוצות גדולות, אחת של אמריקאים צעירים בסביבות גיל 12 שעשו הרבה רעש. תהינו איך הם הגיעו לכאן ובאיזה מסגרת הם. וקבוצה נוספת של צרפתים שבכלל לא ישנו בבקתה אלא רק באו לאכול.
את האוכל עצמו פחות אהבתי, סלט גזר ברוטב תפוז ולמנה עיקרית פסטה ברוטב שמנת וגבינה ומה שהיה נראה לי כמו קורקבנים.

יום 10 – Tre Le Champ – Chamonix

בהתחלה חשבתי להוסיף יום ולעשות לילה בבקתת Lac Blanc, שהיא אחת הבקתות עם הנוף היה הכי יפה. אבל בסוף ירדנו מזה והוחלט לסיים את המסלול. התוכנית היא להגיע עד הרכבל של Brevent ומשם לרדת לשאמוני.
בבוקר נזכרתי שלא ביקשנו שיכינו לנו Lunch Box, הלכתי לבקש מבעל המקום בתקווה שיסכים, והוא אכן הסכים בלי בעיה.
יצאנו לדרך. מהבקתה צריך לחזור אחורה לנקודה ממנה יורדים ל Tre Le Champ. המסלול מוביל אותנו לקטע הסולמות המפורסם. אני חייב לציין שלא מדובר בקטע מפחיד בכלל ולמי שהגיע עד ליום הזה לא צריכה להיות בעיה לעשות אותו. בדרך אנחנו נתקלים בהרבה מטיילי יום, זה אחד הקטעים היותר עמוסים של ה TMB. עלייה לא קשה במיוחד עד הסולמות, אז מתחילים להיות קצת פקקים. מזג האוויר מעולה, כל הדרך יש תצפית ישירה על פסגת המון בלאן.
בסיום הסולמות מגיעים לנקודת תצפית מדהימה, משם הדרך ממשיכה לעלות. נתקלנו באגם מדהים שהיה עליו עוד קצת שלג. מרוב שהוא היה יפה חשבתי בהתחלה שאולי זה ה Lac Blanc אבל זה לא. ממשיכים בעליה, הבקתה כבר נראית באופק.
הגענו לבקתה בסביבות הצהריים. הלכתי להזמין קפה, אבל להפתעתי לא היה להם. הסתפקתי בשוקו וקניתי בנוסף בקבוק מים. בשביל שני אלו נאלצתי להיפרד מלא פחות מ 10 יורו. אכלנו את ארוחת הצהריים שקנינו מבקתת לה מולאן. ה Lunch Box שלו היה אחד המושקעים שקיבלנו.
הנוף מהבקתה פשוט מדהים, ראינו כמה מטפסים שבדיוק ירדו מאחת הפסגות שנמצאות מעל הבקתה. ה Lac Blanc עצמו היה מכוסה שלג כמעט לגמרי ולא מרשים במיוחד. אם לא היינו ממהרים לרכבל היינו נשארים שם עוד אבל היינו צריכים להמשיך. ירדנו עד לבקתה של Flegere. פה כבר המסלול הומה אדם מאחר ויש רכבל שמגיע משאמוני עד נקודה זו ממש. הרבה אנשים שעולים ל Lac Blanc מגיעים דרכו. הרבה משפחות וילדים. לא היינו רגילים לזה.
מאחר והזמן קצת דחק, החלטנו לא להגיע עד לרכבל של Brevent, שנמצא בגובה 2500, אלא להגיע לPlan Praz, שזה הרכבל מתחתיו. בסופו של דבר הגענו לשם בסביבות השעה 16:00. אני בטוח שהנוף מ Brevent מדהים, ולמי שלא לחוץ בזמן אני חושב שכדאי להגיע לשם.
ב Plan Praz בעצם מסתיים לנו המסלול. עשינו את זה! תחושה של שמחה וקצת עצב שכאן זה בעצם הסוף.
קנינו כרטיס לרכבל, תוך כדי הנסיעה רואים את השביל שעולה משאמוני, עושה רושם שמדובר בשביל מאוד תלול ולא קל(למי שמתכנן לרדת ברגל).
לא הייתה לנו הזמנה למלון בעיר לאותו לילה, אחרי שבדקנו בכמה מלונות בסוף מצאנו לנו מקום במלון louvre שהיה במחיר טוב.
ההרגשה הייתה מאוד מוזרה, פתאום אין ארוחות ערב משותפות. לא צריך לעשות כביסה, לא צריך לתכנן את המסלול למחר. ואני מבחנתי מרגיש טוב, הברך לא כואבת, הגוף התרגל לעליות ולתיק, אני בכלל רוצה להמשיך. אבל לכל דבר טוב יש סוף.
עכשיו אנחנו בשאמוני, חזרנו לציוויליזציה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )