טרק ערי האינקה האבודות

טרק מדהים ומגוון, בהרפתקה עצמאית שמחברת בין האתרים הארכיאולוגיים המפורסמים צ'וקקיראו ומאצ'ו פיצ'ו. בדרך עוברים בסביבות שונות, נופים אלפיניים מרשימים, שוהים בכפרים ציוריים, ונרגעים במעיינות חמים מדהימים

תאריך הטיול2014 M05
משך הטיול8 ימים
עונה מומלצתאפריל עד ספטמבר

רקע כללי

טרק זה הוא טרק הרבה פחות מתוייר באיזור המאוד חרוש של קוסקו עד אגוואס קליינטס. ישנם חמישה ימים של הליכה ועוד שלושה שעשינו באגוואס קליינטס.
מדובר בטרק קשה יחסית מבחינה פיזית מכיוון שכל יום עולים לפחות אלף מטרים של גובה, חלק תלול וחלק בגבהים של מעל 4000 מטר.
עם זאת, מבחינת התמצאות ולוגיסטיקה הטרק לא מאוד מורכב. סוכנויות יוצאות אליו מדי שבוע לפחות, והשביל ברור מאוד.
ניתן לארגן את הטיול מקוסקו, מבירורים שלי טיול מודרך כזה עולה כ700 דולר לאדם כולל הכל. אנחנו טיילנו ללא מדריך והעלות הייתה כ650 סול לאדם כולל הכל לשמונה ימים.

הכנות

החלק הקשה היה להשיג מידע מפורט. לאחר שביררנו הכל שאר ההכנות היו פשוטות יחסית.
מפה טופוגרפית ומידע ניתן להשיג במועדון הסיירים של דרום אמריקה בסן בלאס. עקרונית הם מספקים מידע רק לחברים, אבל אני קניתי מפה ב60 סול ונידנדתי להם מספיק כדי שיעזרו לי. סך הכל מפה זה מומלץ אבל לא חובה כי השביל מאוד ברור ולא השתמשנו בה לניווט.
עשינו קניות לחמישה ימים של הליכה וטיפה יותר. ניתן לקנות מצרכים בסיסיים מאוד בכפרים בדרך כפי שאפרט בהמשך.
אני ממליץ מאוד לקנות בשוק סן פדרו, יש שם כל מה שצריך- אמליץ על גבינה, פסטה, קינואה, קמח, שיבולת שועל, חטיפים וכו'... ירקות טריים וביצים ניתן לקנות בכפרים בדרך. אנחנו אכלנו ממש מעולה כל הטיול!
אני ממליץ לברר בקוסקו לגבי חמורים ואם ניתן לארגן זאת מראש זה מצוין. עניין החמורים קצת מסובך כפי שאפרט בהמשך... אני ממליץ בחום על סוכנות qosqo inka tours, עזרו לי המון מבחינת מידע וממה שיצא לי לראות מציעים מחירים זולים יותר בדרך כלל מסוכנויות אחרות.
חובה להצטייד בדוחה יתושים הכי חזק שיש, כי בימים הראשונים באיזור נהר האפורימק יש מלא זבובי חול מתסכלים.
קרם הגנה, כובע וכו', הימים הראשונים נמוכים יחסית וחמים. ניתן להצטייד בגלולות לטיהור מים אם כי אנחנו הבאנו אבל לא השתמשנו, שתינו ישר מהנחלים ומהמים בקמפינגים.
צירפתי כתמונות את המפות החשובות.

היום הראשון- אצל מאמא קטה

ניצלנו הפסקה קלה בגשם השוטף שהפתיע אותנו בעונה היבשה, ויצאנו בשעה 12:00 מקוסקו לכיוון הכפר קאצ'ורה. לקחנות אוטובוס ושתי מוניות כדי להגיע, בעלות לאדם של 15+15+ 10 סול עד לקאצ'ורה. סך הכל שלוש וחצי שעות נסיעה. נראה לי שלקחו מאיתנו יותר מדי כסף שזה קטע מעצבן שילווה אותנו הרבה לאורך הטיול ולכן אציין את המחירים כל הזמן.
הגענו להוספידחה של senora queta (ששמו hospedaje de la mama queta). הסניורה הקצת משוגעת עזרה לנו מאוד להתארגן, עברה בעצמה בין האריירוס (Arieros- נהגי החמורים לצורך העניין) כדי לחפש חמור ורדפה אחרי מוניות... גם ארוחת ערב ובוקר היו טובות וזולות.

ניתן לצאת מוקדם בבוקר מקוסקו לכיוון קאצ'ורה ולוותר על לילה בכפר, אבל אנחנו שמחנו שהגענו באיזור ארבע מה שאיפשר לנו להתארגן ולקבל מידע.
ניסינו כאמור להתארגן על חמור. הסיפור הוא שיש גשר בנהר האפורימק שחמורים לא יכולים לחצות. לכן צריך חמור פלוס אריירו (בעל החמור שהולך איתו) שילכו עד הנהר, ואותו דבר מהנהר ועד למראמפטה בצד השני בקרבת צ'וקקיראו.
דיברנו עם שני אריירוס, אף אחד לא היה נלהב לצאת עם חמור אחד בלבד וללכת את כל הדרך. העלות שהם הציעו זה 30 סול על החמור ועוד 30 על האריירו, ונצטרך לשלם לו על עוד יום כי הוא צריך לחזור ללא מטען. כלומר 120 סול. חוץ מזה נצטרך למצוא עוד אריירו אחרי הגשר.

החלטנו לוותר על כל העניין וללכת עם המוצ'ילות לפחות בירידה עד הנהר.
למדנו שניתן לקצר את הירידה בכ11 קילומטר באמצעות מונית עד סוף הכביש, הסניורה עזרה לנו לארגן את זה בלילה לפני- חשוב מאוד, כי לא מאוד פשוט למצוא מוניות בכפר. והלכנו לישון מבסוטים.
סך הכל עלויות:
17 סול להוספידחה כולל ארוחת ערב.

היום השני- בימבה לעננים

הופתענו להתעורר בשש וחצי מדפיקות חזקות על הדלת, הסניורה אמרה שהמונית הקדימה לשבע וחצי.
אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו בשבע וחצי עם "המונית"- חיפושית עתיקה עם עבירות טובה מג'יפ סופה חדש...
חסכנו עשר קילומטר של עלייה מתונה עם המונית והתחלנו ללכת בעננות כבדה, טיפה גשם מדי פעם.
יש עוד כעשרה קילומטר לנהר האפורימק, ועוד שתים עשרה לצ'וקקיראו.
אחרי כשעתיים של ירידה דיי חדה מגיעים לקמפו קטן שניתן לקנות בו אוכל, אפשר ללכת לישון קצת מתחת בחינם בקמפינג בסיסי מאוד בלי כלום.
המשכנו לנהר, לאחר עוד שעה של ירידה הגענו לאפורימק לקמפינג שנקרא "לה פלייה". כאן ישנות כל הקבוצות שבאות לצ'וקקיראו בצורה מאורגנת. בדרך כלל יש לפחות קבוצה כל יום, אבל בגלל שקיצרנו עם המונית הקדמנו את כולם. כמות זבובי החול כאן ממש מטרידה, וזו אחת הסיבות שתכננו לישון יותר למעלה.
נרשמנו בגשר וחצינו את הגשר באמצעות קרון וחבל שמושכים מהצדדים, חוויה. התחילו לבנות גשר אמיתי ומתישהו בעתיד הקרוב זה יפשט את הדברים קצת יותר.

ניסינו להתארגן על חמור ואריירו שהיו שם, אבל זה לא הסתדר כי הם או מיהרו או שהיו איטיים עבורנו, החלטנו לנסות לעלות עם המוצ'ילות. העננות הייתה לטובתנו לשם שינוי, בדרך כלל ממש חם במהלך העלייה מהרגע שהשמש עולה.
לאחר שעה של עלייה תלולה הגענו לסנטה רוסה תחתון שזה קמפו קטן, ניתן לקנות שם ארוחות ומצרכים בסיסיים. המשכנו עוד עשרים דקות עד לסנטה רוסה עליון שזה קמפינג קטן שאין בו יותר מדי. עם זאת אני כבר הייתי עייף מהעלייה התלולה שעלינו בקצב מהיר יחסית, והחלטנו לישון שם. הייתה לנו פאשלה קטנה בגלל שנכנסנו לאתר לפני שהגיע הבעלים, והוא אמר לנו להזיז את האוהלים מהחלקה היפה שמיועדת לחמורים...
יצא לנו לשוחח שם ארוכות על ספל מרק וקרקרים עם אחד האריירוס, החיים שלהם מרתקים וקשים מאוד. מדי בוקר הם יוצאים בארבע בבוקר לצד החמורים כדי להספיק לקחת את הציוד של החברה שישנים למטה בלה פלייה. הבחור דיבר איתנו הרבה וטען שהוא ישראלי ושישו נמצא בפרו. סך הכל מעניין מאוד...
סך הכל עלויות לאדם:
4 סול ארוחת בוקר.
10 סול מונית.
2 סול לאוהל על הקמפינג.

היום השלישי- צ'וקקיראו

יצאנו בשעה שמונה בבוקר, ביום יפה, בעלייה שהמשיכה להיות חדה עד הכפר מרמפטה. לקח לנו עוד שעה וחצי בקצב מהיר. אחרי חצי שעה של הפסקת צהריים בסוף העלייה, וקפה עם תצפית על צ'וקקיראו שניתן לראות לא מאוד רחוק, המשכנו דרך הכפר שניתן לישון ולקנות בו אוכל.
לאחר עשרים דקות הגענו לשער הכניסה לפארק, שם משלמים דמי כניסה, ודיברנו עם הריינג'ר שהיה מלא במידע על העיר והסביר לנו המון.
עוד שעה ומגיעים לקמפינג, נחמד ובסיסי, יש מקלחות קרות ושירותים.
נחנו קצת והקמנו אוהלים, ועלינו עשרים דקות לצ'וקקיראו. מהקמפינג יש שלטים של לכו בכיוון החץ, אך בטעות בחרנו בדרך הלא נכונה, פנינו שמאלה במקום להמשיך דרך החץ, והדרך הובילה אותנו במקום אל השער הראשי- אל החלק התחתון של בית הכוהנים. יצאה טעות חיובית כי אחרת לא היינו יורדים לשם... צירפתי תמונה של הדרך כי זה טיפה לא ברור.
הופתעתי מאוד מכמה מרהיב האתר, ששימש כפר של אלפי אנשים! הוא מחולק למספר סקטורים- הפלאזה, הדתי, החקלאי, תעלת מים, הלאמות וכו'. רק 30 אחוז מהכפר חשוף כיום, הרבה מהאתר אינו משוחזר אלא פשוט ניקו את החלקים המקוריים שהיו נטושים 500 שנה וכוסו על ידי הג'ונגל. סקטור מומלץ הוא סקטור הלאמות, יש ירידה של עשרים דקות בטראסות עד לתצפית יפה ומרשימה על הטראסות ששובצו קישוטי לאמות יפים...

מומלץ מאוד לפני להדפיס או לפחות לקרוא מוויקיפדיה באנגלית על האתר, יש שם המון חומר שהופך את החווייה למעניינת יותר. המדריכים של הטיולים אינם מספקים מידע, אני מניח שהם גם לא יודעים יותר מדי...
הסתובבנו באתר כשלוש שעות שזה קצת קצר אך ממצה, לא הספקנו לראות את הכל וגם היינו עייפים.
כשחזרנו אל הקמפינג שיחק לנו המזל ושני זוגות המשיכו באופן מודרך באותה דרך כמו שלנו! דיברנו עם האריירו ששמח מאוד לתת לנו חמור אחד. ביקשתי ממנו לתת לנו מחיר טוב וסיכמנו על חמישים סול ליום שזה על הכיפאק. החיסרון היחיד הוא שנאלצנו להתאים את עצמנו למסלול שהם עשו ולהמשיך הלאה במקום להישאר יום נוסף בצ'וקקיראו ולהתקדם מחר לקמפינג באתר הארכיאולוגי של פינצ'יוקונו.
סך הכל עלויות לאדם:
37 סול כניסה לצ'וקקיראו.

היום הרביעי- into the wild

ביום זה עוזבים את המסלול המתוייר יחסית (ועדיין הרבה פחות) שעד הצ'וקקיראו. רוב האנשים פשוט חוזרים את אותה הדרך...
קמנו בחמש וחצי כי מעכשיו היינו צריכים להתאים עצמנו ללוז של האריירו, וחוץ מזה מדובר ביום קשה עם ירידה של 1400 מטר ועלייה של 1400 מטר.
העמסנו הכל על החמור ונשארנו עם המוצ'ילות שהיה בהם רק מים וקצת אוכל ובגדים. אם מארגנים מראש חמור ויודעים בוודאות שלוקחים אותו- אפשר לשקול להביא תיקים קטנים כדי שיהיה אפשר להסתובב איתם ביום, וגם לאחר מכן במאצ'ו פיצ'ו.
עולים בדרך הראשית לצ'וקקיראו ולפני הכניסה הראשית לאתר יש שלט לכיוון הכפר ינמה. משם מטפסים כשעה וחצי ובדרך עוברים בתעלת המים המרשימה שבעבר העבירה את המים לעיר מהמפל בואדי הסמוך. זה גם הסימן לבערך חצי מהעלייה.
מטפסים עד הכתף בצלע ההר, השביל עדיין מאוד ברור, ובשיא הגובה מגיעים לקטע קצת חשוף ותלול, עוברים בזהירות.
מתחילים לרדת כשעה, עוברים כרי דשא נחמדים להפסקה, ואחרי כשעה נוספת מגיעים לאתר ארכיאולוגי נוסף בשם פינצ'יונוקו. האתר עם טרסות מרשימות ומערכת מים שפועלת. יש אתר קמפינג ממש נחמד כאן אם כי מפוצץ ביתושים, ואם זהמתאפשר אני ממליץ מאוד לבלות יום של קצתמנוחה בצ'וקקיראו שבסיומו מקצרים לכאן.

אנחנו המשכנו עוד ארבעים וחמש דקות עד לנחל. חשוב מאוד להסתכל במהלך הירידה על הגדה השנייה ולשים לב היכן מתחיל השביל בצד השני.כל שנה השביל נסחף ומשתנה בעונה הרטובה וזה המקום היחיד בכל הטרק שניתן להתבלבל בו!
בנחל עקבנו אחרי רוג'ומים ללא שביל ממש כעשר דקות. יש רוג'ומים שמסמנים דרכים ישנות אבל בגלל שידענו בערך איפה השביל לא עקבנו אחריהם. חצינו את הנחל על גבי קורת עץ שמשמשת שם כגשר מעל הנחל. המקום נפלא להפסקת צהריים ולמילוי מים לפני עלייה קשה של 1400 מטר, טבלנו בנהר כדי להתקרר מהחום הכבד, והמשכנו למעלה.
העלייה קשה ותלולה אך לאחר שעתיים בקצב מהיר הגענו לפיצול בשביל. שם יש לבחור בין שני מחנות, שניהם באותו מרחק, אך בשמאלי ניתן לקנות מצרכים בסיסיים ולכן המשכנו לשם.
הקמפינג במייזאל יפה מאוד (מוטיב חוזר של הטרק) בשיא הגובה של השלוחה. יש גם מקלחות קרות. הכנו קינואה עם רוטב מירקות טריים שהיה ממש טעים, והלכנו לישון.
סך הכל עלויות לאדם:
ירקות- סול וחצי.
שני סול לאוהל.

היום הרביעי- הפאס המרהיב

יום זה הוא פשוט יום מדהים ויפייפה!
קמנו בשש למזג אוויר שהמשיך להשתפר, והיה שמשי וללא עננים.הכנו פנקייקים וארגנו את הציוד לחמור, ויצאנו בשעה תשע.
השביל ברור ומטפס קצת בהתחלה בצורה חדה, אך אחר כך מתמתן ונהיה הרבה יותר רגוע למשך כשעה. השביל נהיה בוצי וחלק, ואחר כך תלול עוד הפעם. לאחר כשעה וחצי נוספת עולים מעל קו העצים, ומקבלים נופים יפים אבל לא משהו שעוד לא ראינו בטרק. עוד שעה ואנחנו על הפאס. הפאס פשוט מרהיב! לקחנו שעה בפאס הזה, שתינו קפה והסתכלנו על הרכסים המושלגים שמקיפים אותנו מכל כיוון.
בסוף ההפסקה התחלנו לרדת, מרגישים דיי אופוריים, בשביל ממש יפה, בשיפוע נעים, עם דשא והמוני פרחים, עד שהגענו לכפר ינמה. כל פעם שחוצים רכס בטרק הזה מגיעים לאיזור שיוצר מיקרו- אקלים אחר ושונה. החווייה יפה כי עוברים מאיזור מדברי יחסית לג'ונגל, ומשם לחורשה אלפינית כזו בינמה. הכפר ממש ציורי ומהיפים שראיתי בדרום אמריקה. יש מספר קמפינגים ואפילו אחד מהודר כזה למעלה בהמשך הכביש. אנחנו עצרנו במקום הראשון שהיה אפשר לעצור בו, ביחד עם החמורים, הקמפינג יפה מאוד וניתן לקנות מצרכים בסיסיים.
הכביש לינמה נמצא בשלבי בנייה מתקדמים ועוד חודשיים כנראה יהיה ניתן לקחת מפה מונית לסנטה תרזה.
חוץ מזה מכאן ניתן לצאת לאתר ארכיאולוגי נוסף ולא מתוייר בכלל שנמצא במרחק יום הליכה. אחד המדריכים סיפר לי שהוא מרשים יותר מצ'וקקיראו. שווה לברר על זה.
סך הכל עלויות לאדם:
3 סול מצרכים.
3 סול לאוהל.

היום החמישי- הפאס העייף

האריירו העיר אותנו בשעה שש וחצי ואמר לנו שכלב אכל לנו את האוכל. אכן זה מה שקרה ומצאנו את רוב הדברים שלנו מפוזרים ברחבי הקמפינג... לא נורא, השלמנו מצרכים, הכנו ביצים מקושקשות לארוחת בוקר, ויצאנו בשעה שמונה וחצי לאורך הכביש.
השביל עולה במתינות בנפרד מהכביש, שעושה Sים גדולים, לכן עדיף להישאר על השביל.
לאחר כשעתיים וחצי עם נוף יפה בשביל יחסית רגוע, מתחילים לעלות בצורה חדה יותר לעבר פאס נוסף. הגובה והעייפות המצטברת שיחקו תפקיד ולקח לנו הרבה זמן לעלות, הייתה שעה קשה אבל בסוף הגענו לפאס, שגם הוא יפה מאוד ומרשים, עם כי היה לנו הרבה מאוד רוח וקצת מעונן. שמנו לב שברוב הימים מזג האוויר מתחיל נפלא ובצהריים מתחיל להיות מעונן יותר.
לא היה לנו הרבה זמן להתענג על הפאס הפעם, כי משאית הגיע והציע לקחת אותנו טרמפ בארגז. העייפות עשתה את שלה ולא היה לנו חשק לרדת שעתיים עד לטוטורה, אז נכנסו לקופסא. ארבעים דקות של מחלת ים, ופרואני מסכן שלא הפסיק להקיא, והגענו לטוטורה.
גם פה אפשר לקנות אוכל ומצרכים ויש הרבה קמפינגים.
חיכינו להסעה שתיקח אותנו לסנטה תרזה, ההסעה לא הגיע, והלכנו לישון בכוונה לקחת את האוטובוס של שעה חמש בבוקר, לא כי מיהרנו אלא כי זה היחיד שבטוח מגיע- כדי לשים את המורה שמגיע מסנטה תרזה בבית הספר בכפר...
עלויות לאדם:
עשר סול אוכל שהכלב אכל.
שני סול לאוהל קמפינג.
חמישים סול כל אחד לאריירו שלנו- שהיה גבר אמיתי ועזר לנו המון.

היום השישי- המעיינות החמים

אם כך קמנו ברבע לחמש עד להספיק למיניבוס, הוא דרש מאיתנו מחיר כפול של 30 סול עד ללה פלייה שזה ממש מעצבן, אז ויתרנו וחיכינו למיניבוס הבא שידענו שיצא בשעה שבע בערך... המיניבוס הבא רצה 25 סול שזה עדיין מעצבן אבל אין מה לעשות...
אחרי כחצי שעה נסיעה מתחברים למסלול של הסלקנטאי במחנה שנקרא קולקפמפה, כאן אנשים הולכים בצמוד לנחל כחמש או שש שעות עד ללה פלייה ומשם לוקחים אותם באוטובוסים לסנטה תרזה. לדעתי הנוף לא הכי מרשים ועדיף לקחת מונית כמונו.
מלה פלייה יותר פשוט לקחת מונית לסנטה תרזה בחמש סול כל אחד, ועוד חמש סול כל אחד למעיינות החמים הנפלאים בקוקלמאיו.
השתכשכנו במים כמה שעות טובות. בשעות הבוקר המקום ריק ואחרי הצהריים באיזור השעה שלוש מגיעים המון אנשים מהסלקנטאי שישנים כאן את הלילה. כך או כך המעיינות שווים ביותר, זולים, נקיים וחמים.
חיכינו למונית ושילמנו עוד עשרה סול כל אחד כדי שייקח אותנו לתחנת הרכבת בהידרואלקטריקו, משם ניתן לקחת רכבת בעשרים וחמש דולר, או ללכת ברגל כשעתיים וקצת לצד הפסים בהליכה רגועה ומשעממת קצת.
באגווס קליינטס מצאנו הוסטל וחגגנו במסעדה את שובנו לציוויליזציה והוויפיי.
יש עשרים דקות לפני אגווס קליינטס קמפינג עירוני שנראה מגניב, וגם נמצא קרוב יותר לכניסה לאתר, אבל לא היה לנו חשק.
עלויות לאדם:
45 סול כל המוניות.
5 סול כניסה למעיינות החמים.
140 סול כניסה למאצ'ו פיצ'ו כולל ההר (את הכרטיסים צריך לקנות באגווס קליינטס או קוסקו ולא בכניסה לאתר)...
20 סול הוסטל.
50 סול מסעדה ובירה.

היום השביעי- מאצ'ו פיצ'ו

לא אפרט יותר מדיי כי הכל פה ברור וסופר מתוייר. כמה טיפים:
ההר של המאצ'ו פיצ'ו נסגר בשעה 11:00 לטיפוס, הטיפוס לוקח כשעה וחצי לרוב האנשים, אפשר גם בהרבה פחות זמן.
אני מאוד ממליץ לקחת סיור באתר עם מדריך. זה פשוט חווייה אחרת ומבינים הרבה יותר על האתר. הסיורים אינם יקרים והםכ20 סול לאדם לסיור קבוצתי. לי היה קטע מגניב כי התחלתי לדבר עם מדריך במקרה, והוא הזמין אותי לסיור פרטי בספרדית ב40 סול... חפשו את חבייאר אייזק, הסיור איתו היה מרתק.
מומלץ לקנות אוכל למטה בשוק ולאכול מחוץ לאתר (אסור לאכול באתר), האוכל במסעדה יקר בהגזמה.
נשארנו לילה נוסף באגווס קליינטס כדי להספיק ברגוע, לא ראינו סיבה לקום בארבע בבוקר, וגם אחרי השעה שתיים בצהריים האתר מתרוקן מהמוני המבקרים...

היום השמיני- מפוטוקוסי לקוסקו

ביום האחרון של הטיול קמנו בשש בבוקר כדי להספיק לטפס לפסגת הפוטוקוסי. מדובר בהר שווה ותצפית יפה על מאצ'ו פיצ'ו שמשום מה לא הרבה מכירים, ועוד משהו בחינם באגווס קליינטס זה ממש מפתיע...
יצאנו בשבע והלכנו לאורך המסילה של הפסי רכבת ממש ביציאה מאגווס קליינטס דקות ספורות, ושם יש פנייה צרה עם מדרגות לצד ימין.
הולכים במדרגות כעשר דקות ומגיעים לשלב של סולמות עץ. יש מספר סולמות שחלקם מגיעים לגובה של כשלושים מטר. הסולמות יציבים ומעוגנים לסלע היטב, היה חסר שלב אחד בסולם אחד אבל זה לא היה עניין גדול.
אחרי הסולמות עוד חצי שעה של טיפוס במדרגות ומגיעים לפסגה, ולתצפית יפה מהצד על מאצ'ו פיצ'ו.
הטיפוס אינו ארוך או קשה מאוד. הסיכויים ליפול מסולם הם נמוכים, אבל התוצאות של נפילה יהיו כנראה חמורות. לכן אני ממליץ לטפס רק ביום יפה ולא גשום, ורק אם יש לכם ביטחון לטפס על סולם גבוה ללא אבטחה.
הקטע המוזר הוא ששני כלבים הצטרפו אלינו מאגווס קליינטס, חשבנו שהם לא יוכלו לטפס על הסולמות אבל מסתבר שיש כלבים שיכולים!
אחד הכלבים הצטרף איתנו לפסגה, והיה כנראה הכלב הראשון שם! אחרי שגילינו שכלבים יכולים לעלות בסולמות, גילינו שהם לא יכולים לרדת, אז לקחנו אותם עם הידיים למטה...
ב11:00 התחלנו לחזור לצד פסי הרכבת, עם עצירה לטבילה וצהריים ליד הגשר בנהר.
בשעה 14:00 הגענו להידרואלקטריקו ותפסנו את אחד מהאוטובוסים הישירים לקוסקו שעולה40 סול לאדם. הנסיעה לוקחת שש שעות.
אופציה נוספת היא מונית של 15 סול לסנטה מריה ועוד 15 סול מסנטה מריה לקוסקו באוטובוסים מקומיים אבל זה פרוצדורה שלוקחת זמן ולא בטוח חוסכת כסף...
הגענו לקוסקו מבסוטים בשעה מאוחרת.

טיפים

  • חמורים- מומלץ לא להסתמך על המזל ולנסות לארגן מקוסקו. לדעתי יוצאות קבוצות לעתים קרובות שעושות את זה.
  • נושא המוצ'ילות- מומלץ מאוד להביא מוצ'ילה קטנה אם יודעים שלוקחים חמורים.
  • מדריך או לא מדריך- הבעיה היא אך ורק לוגיסטיקה, אם מחליטים שרוצים להתעסק בזה, אז אפשר לחסוך עלות גבוהה מאוד, מבחינת ניווט אין שום בעיה להסתדר והשביל מאוד ברור כל הזמן, והמדריכים לא התעסקו בהדרכה אלא רק בלהיות מורי דרך.
  • צריך הרבה מזומן, והרבה כסף קטן לטיול. באגוואס קליינטס יש כספומטים, אבל עד אז אין כלום.
  • אם מתחשק לכם הרפתקה קצת שונה משאר הטרקים למאצ'ו פיצ'ו- לכו על זה בלי להסס.
  • הכי חשוב- שמרו על הסביבה, החוקים ועל המוניטין (הרעוע קצת) שיש לנו בפרו, ותעשו חיים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )