The Hebridean Way

טרק חדש בסקוטלנד שנפתח ב-2017 להולכי רגל אחרי שהיה מוכר במשך עשרות שנים לרוכבי אופניים, בשנת 2017 עוצב ונחצב לטובת הולכי רגל, אנחנו ככל הנראה הישראלים הראשונים שהלכו בתוואי הזה וחצו אותו מדרום לצפון.

תאריך הטיול2017 M09
משך הטיול10 ימים
עונה מומלצתמאי-ספטמבר

הקדמה

Hebridean Way - מהו?

Hebridean Way הוא טרק רגלי חדש שנפתח בשנת 2017 בסקוטלנד ונערך בין 10 ימים ל-14 יום. אך לא סתם סקוטלנד אלא מערבית לסקוטלנד בקבוצת איים שנקראת Outer Hebrides בצמוד לאוקיינוס האטלנטי. הטרק עצמו אורכו כ-247 ק''מ של הליכה רציפה ומשלב בתוכו מעברים מעניינים ושונים שלא עושים בכל יום זה כולל= מעברי מים מעל האוקיינוס האטלנטי , אגמים כחולים(לוכים) ומרחוקים , כפרים מרחוקים ומבודדים , הליכות בשדות ירוקים אינסופיים , הליכה לאורך האוקיינוס האטלנטי ולאורך חופים בתולים , הרים גבוהים ומרוחקים, גאולגיה מרתקת ועוד כיוון ההליכה הוא צפון לדרום . המסלול עצמו בעיקר מוכר לרוכבי האופניים ברחבי בריטניה שנוהגים לעשות אותו בתקופת הקיץ. והשנה הוא נפתח להולכי רגל לאחר שנחצב ועוצב למטיילים. ישנם כ-4 איים מרכזיים שבהם הטרק מתחיל ועובר ונגמר והמעבר בין שניים נעשה דרך מעבורת(הפלגה) קבועה שרצות לאורך האיים ביום ושאר המעברים בין האיים נעשה דרך Casaways שהם מעברי כביש ארוכים לאורך שפשוט חוצים את אוקיינוס האטלנטי ומהווים מעבר בין האיים רגלית או עם מכונית.


האיים שדרכם עוברים: Barra , USIT , Harris , Lewis

אינפורמציה ראשונית

כיוון שהטרק נפתח השנה ב-2017 חיכתי למאי שיצא הספר של הוצאת סיסרון מאת ריצ'ארד בארט, הספר עצמו קטן קומפקטי ומכיל את כל המידע שצריך על המסלול עצמו , השפה , מקומות הלינה ומידע כללי על האיים שמאוד צריך להתחלה. אמליץ עליו מאוד לכל מי שמתכנן ללכת את הטרק עתידית.

לינה:
כאן זה בעצם התלבטות, אנחנו בחרנו ללכת על לינה בB&B ובמלונות כיוון שהחלטנו ללכת עם תיקים בינוניים, כאן חשוב מאוד לציין שהשביל דרכו אנחנו הולכים הוא בעייתי מאוד מבחינת הלינה, יש לפחות להזמין חודש וחצי מראש את כל המקומות ואפילו יותר, לי היה קשה מאוד לוגיסטית לסגור את המלונות/B&B כיוון שחלקם היה מלא ובמהלך הטיול נאלצנו קצת לשנות את המסלול בגלל חוסר הלינה שלא היה זמין במספר נקודות סיום, כאן ללא ספק אוהל יכול לעזור בתחום הזה. הטרק הזה לדעתי מותאם מאוד למי שאוהב לקחת אוהל, ויכול ללון בכל סיום נקודה ללא חשש שמה שיגמר מקום בהוסטל/מלון הקרוב לנקודת הסיום.

אוכל ולוגיסטיקת תכנון:
כיוון שהטרק חדש ובאיים עדיין ההרגשה שהוא בעיקר פחות מוכן למטרקים והולכי רגל(מספרית) שיבואו עתידית וכרגע מתאים יותר ובעיקר לתושבי בריטניה שבאים עם הרכבים שלהם לאיים או בטיסות ופחות לתיירים כיוון שאין מספיק מלונות והוסטלים, וכל תכנון של ההליכה צריך לעשות בתכנון קפדני יום אחר יום בעזרת ספר המסול ואתר המסלול הרשמי(אינפורמציה תבוא בהמשך).

אם אתם הולכים על כיוון המלונות כמונו לרוב הם מציעים מסעדה פנימית והמחיר כולל ארוחת בוקר סקוטית, ביום ההליכה אין מקומות שניתן לעצור בהם לקניה כמעט(דרושה תמיד עוד הליכה נוספת שלא על תוואי השביל הקרוב). אנחנו מהבחינה הזו תמיד לקחנו איתנו ארוחות צהריים בתרמילים שכללו לחמניות ונוטלה, ושקיות טונה שקנינו בסופרים המקומיים שבכפרים הגדולים וביחד עם חטיפי אנרגיה. בנוסף כל יום שאתם מתכננים צריך לבדוק מה המלון/B&B מציע, יתכן שהוא מקנה ארוחות ערב ובוקר ויתכן שהמטבח הוא מטבח שמכינים בהכנה עצמית דברים(Self Service) הדבר מאוד פופלארי בקרב ההוסטלים באיים, הכוונה שאתם באים עם המצרכים שלכם ומכינים לעצמכם את האוכל.

בספר עצמו יש מפתח מרחקים של ימי ההליכה ועם המרחקים ואיתו אייקונים של אותם מצרכים שנמצאים בכפר החל ממרכולית ועד שירותי אוטבוס ובתי חולים שנמצאים. כמעט כל יום בסיפור דרך בספר נפתח בהמלצה כיצד לנהוג באותו יום עם הלינה ועם האוכל מומלץ להסתכל ולתכנן כמו שצריך. למי שרגיל להליכות ועצירות בכפרים/בקתות לארוחות צהריים אז הסיפור בשביל הזה שזה שונה לגמרי מאירופה הקלאסית.

לוגיסטיקת נסיעות: התחבורה הציבורית באיים מפותחת וניתן להגיע עם האוטבוסים ממקום למקום אך צריך לוודא בדיוק מתי הן מגיעות והיכן הן עוצרות, הסקוטים מאוד חביבים בעזרה והם יעזרו לכם כמה שניתן, בנוסף ניתן להזמין מוניות שיקפיצו אתכם ממקום למקום במידה והיום ארוך כדי לקצר מעט מהדרך אך יש לקחת בחשבון שמספר המוניות באיים הוא מועט מאוד ואתם כנראה לא היחידים שמשתמשים בהם וכדאי להזמין כמה שעות לפני אותם.

עלויות לינה:
הלינה משתנה ממקום למקום, ההוסטל הכי זול שלנו היה הGatliff שעלה כ-15 פאונד ללילה והיה רק לינה, והכי יקר שלנו היה 80 פאונד ליחיד בחדר זוגי ל-2, קחו בחשבון שלרוב המחיר היקר יותר כולל גם ארוחת בוקר עשירה בתוכו וצריך לבדוק ולברר את זה מול המלון(לרוב רשום).

טיסות:
אין טיסה ישירה לגלזגו, יש מספר דרכים לטוס האחת זה דרך לונדון והשניה דרך אמסטרדם(לפחות שהיו זמינות לנו). אנחנו בחרנו לטוס דרך לונדון עם אל על וקונקשן של 4 שעות בלונדון ואז טיסה של כ-שעה וחצי לגלזגו עם בריטיש ארוויז.
שימו לב שנדרש ממכם יום המתנה בגלזגו כיוון שלא משנה מתי תגיעו הסיכוי שתספיקו לטיסה לBarra הוא נמוך למדי(באותו היום - לפחות בטיסות מהארץ), האופציה לדעתי הכי טובה והיא כמו שאנחנו עשינו הוא להגיע לשדה התעופה בגלזגו, וללון שם במלון שנמצא סמוך מאוד לשדה תעופה(Holiday Inn).
שימו לב שיש כ-2 טיסות יומיות לBarra - החברה היחידה שטסה לשם היא Loganair הסקוטית ויש להתעדכן בלוח שעות של הטיסות שלה.

עלויות טיסה פנימית:
81 פאונד לטיסה מגלזגו ל-Barra.
97 פאונד לטיסה מסטורנווי לגלזגו.

לו''ז עצמי שלנו:
טיסות כעוגן בגדול:
28 באוגוסט: טיסה בן גוריון - לונדון - המתנה של כ-4 שעות - טיסה לגלזגו.
לילה במלון בשדה בגלזגו.
וב- 29 טסנו לBarra.
וב-30 התחלנו את הטרק.

הגעה יבשתית:
מעבורת מOBAN לBarra או Castlebay שלוקחת מספר שעות.

ציוד מזג אוויר ועונות

לטיול הזה נלקחו תיקים בינונים בנפחים של 45+ שהתאימו בהחלט לטיול, המלונות מספקים שמיכות וסדינים ככה שלא נצטרכנו לקחת שקי שינה ואוהל. כמו בטיול אלפים מומלץ להיות קלים יחסית בהליכה, אמנם אין כאן הליכות גבוהות כמו באלפים אך ההרגשה שהתרמיל קל ולקחת את הציוד הנכון היא יכולה להפוך את הטיול לנהדר.


כמו כל המלצה שלי בטיול אי אפשר לצאת ללא מעיל גשם הגון, מומלץ מאוד ורצוי לקחת מעיל גשם כיוון שהגשם הוא האורח התמידי באזור הזה, בנוסף מכנס גשם הוא חובה כדי להגן על אזור הרגליים ולא לסיים את היום בצורה רטובה. מקלות הליכה הם חובה בכל טיול גם אם הוא קצר או ארוך, היציבות וההגנה שהם נותנים שווה כל גרם.

ציוד נוסף מומלץ: חותלות(גייטרס), אני מאוד ממליץ לקחת אך זה לא חובה כיוון שישנם הרבה הליכות בביצות ובאזורים עמוקים שכל דריכה לא נכונה יכולה להרטיב לחלוטין את הרגליים עד היסוד וככה יווצר מצב לא נעים(אחד כזה גרם לי ליבלות לא נעימות באחד הימים כיוון שהנעל נרטבה לחלוטין ולא הספיקה להתייבש), החבר שטייל עימי לא לקח אני אישית הרגשתי בטוח יותר איתם בדריכות במקומות רטובים.

מבחינת לבוש שלקחתי: 2 חולצות שרוול קצר , שרוול ארוך(תרמי) , 2 מכנסי טיולים(מתקצר ואחד לא) , 3 בוקסרים , 3 זוגות גרביים , לקחתי פליז בינוני(ניתן גם לקחת מעיל פוך שמאוד מתאים), כובע גרב מומלץ להרגשה ולמי שאוהב.

בטיול שכזה במדינה שחיה תחת זרם הגולף ומביא איתו סופות מהאטלנטי ומזג אוויר הפכפכך, הקיץ שלהם הוא כמו החורף שלנו ככה אחת המארחות אמרה לי, המזג אוויר קובע כאן הכל ושהוא מגיע הוא כולל גשמים כבדים, רוחות עזות ושיתוק לעיתים של תנועת המעבורות לאיים. חובה להתעדכן במזג אוויר כל הזמן. לנו היה יומיים(שאחד מהם היה מתוכנן לא להליכה כיוון שהוא נגמר ביעד עם אוהלים) שהגיעה סופה והיינו צריכים פשוט ''לקפץ'' לאותו הוסטל שהיינו צריכים להגיע אליו בסוף היום.

אנחנו זכינו ל-4 ימים ראשונים של שמש שבהם כל התושבים המקומיים התלהבו ולאחר מכן הכרנו את המזג האוויר הפכפכך באזור מקרוב שכלל יומיים של גשם ואחר כך שילוב של שמש וגשם שמש וגשם לקראת סיום השביל.

העונה המומלצת: ממאי עד סוף ספטמבר, אך העונה היבשה והטובה ביותר ללכת את השביל שאין בו מטרדים וחרקים היא מאי, כיוון שיבש יחסית.

סימון ותוואי הליכה ומרחקים

הסימון הרשמי של המסלול הוא בצורת עיגול קטן ולבן שמוטבע על אזורי מפתח לאורך המסלול ובתוכו רשום הדרך ההיברדנית וציור יפה שם ההרים המשולבים באיים. בנוסף ישנם עמודים בהם כיוונים אל היעדים הסופיים והמרחק שנותן אליהם והשפה מוטעמת באנגלית ובגאלית(השפה העתיקה של האזור).

כאחד שטייל הרבה בעולם וקצת טעם סימונים של שבילים, אני חייב להגיד שרמת הסימון של השביל הזה הוא בינונית ומטה. הסימון בין אחד לשני הם במרחקים מאוד ארוכים וניתן בקלות להתבלבל למרות שהתוואי מולך אך לעיתים הוא נעלם(אתם תראו בסיפור דרך בהמשך שזה חוזר על עצמו לעיתים). בנקודת מפתח ופניות מפתח מצאנו את עצמינו מאלתרים לעיתים כדי להגיע לתוואי של השביל. אני לא אומר שאי אפשר ללכת אותו אך היינו ממליצים לא ללכת אליו כמי שחושב עליו כטרק ראשוני שלו באירופה.


אם אתם רגילים לסימונים של כל 200-300 מטר שישנו סימון כאן זה לא הסיפור, נראה שמתכנני השביל בעיקר תיכננו אותו לחבר'ה בבריטניה ולמקומיים שיודעים לטייל ללא צורך בסימון כל כמה מטרים, מצאנו באחד המקטעים מרווח של כ-8 ק''מ בביצה/בשדות בין סימון אחד לשני, אמנם התוואי בביצה נראה בבירור יחסית אך בקלות ההרגשה שיכולה להתפתח היא ''האם אני במסלול עדין?'' רוב המסלול הלכנו כמו שצריך אך לא אשקר שהיו קטעים שעיצבנו אותנו מאוד ונקודות מפתח שביזבזו לנו זמן מיותר מהיום(בעיקר ביום האחרון).


תוואי: ההליכה במסלול עצמה היא משולבת, כאן בתור שונא כבישים קצת התעצבנתי, אוכל להגיד שהמסלול משלב בתוכו כ-70% דרכי הליכה סבירות ו-30% הליכה על כבישים, ישנם מקטעים רבים שבהם ישנה הליכה על הכביש כדי להגיע ממקטע ההליכה נעשת על הכביש(לי אישית זה מבאס תרגליים) וההליכה עצמה נעשת בצורה מסוכנת לעיתים לצד מכוניות שנוסעות בכבישים בסמוך אליך, ככה הם האיים מאוד יפים ומרחוקים אחד מהשני וכבישים ארוכים עוזרים להגיע מהכפר השני אל האחר.


ימי הליכה ומרחקים:
המסלול עצמו יכול להעשות בין 10 ימים ל-14 יום, אנחנו בחרנו בגרסא של ה10 ימים אך עם קצת שינויים שגרמו לכך שהלכנו בערך כ-7 ימים בשל בעיות לינה ומזג אוויר. בנוסף ימי ההליכה בשביל הם לפעמים מאוד ארוכים, המקטעים נעים בין כ-17 ק''מ לקצר ביותר לערך עד כ-35 ק''מ לארוך ביותר.

אז איך מתחילים?

אז איך מתחילים? ,הטרק עצמו מתחיל מכפר זעיר שנקרא Vatersay ב-איי בשם Barra בדרום האיים ונגמר בעיר הבירה המרכזית של האיים שנקראת Stornoway באי Lewis הצפוני.

ההגעה עצמה לתחילת הטרק עצמו מתחילה מהאי Barra שהאטרקציה המרכזית באזור הזה זה השדה תעופה, השדה תעופה של Barra הוא אחד מהמיוחדים בעולם, ישנם כ-2 טיסות יומיות בצהריים מגלזגו, מדוע 2? ומדוע בצהריים רק?, כיוון שבשעות הצהריים הגאות הכי בשפל, על איזה גאות אתה מדבר אתם שואלים?, כן מה שאולי אתם חושבים. המטוס עצמו נוחת בשדה תעופה שממוקם על רצועת החוף ומהווה נקודת התחלה מדהימה וחוויית בטירוף להתחלה של הטרק. לא לדאוג לחוסכים בכסף, לא חובה לטוס לשם ניתן להגיע לשם מהיבשה ודרך מעבורת שלוקחת כ-5 שעות לערך. הטיסה עצמה לוקחת שעה וחצי ומהווה חוויה שלא תחוו כמעט כנראה בשום מקום(מומלץ בהחלט, עלויות ודברים נוספים יגיעו בסיכום הטיול).

יום 1 - Castlebay ל-מלון Polcher Inn שבEriskay

ישנם 2 דרכים ליום הראשון של השביל, המקום לינה העיקרי שממנו מתחיל הטרק הינו Castlebay שהואו כפר דייגים מקסים ששוכן לצד מצודה ימים מרשימה ונמצא הכי קרוב לנקודת ההתחלה. הספר מסיים את היום בלקיחת מעבורת בסוף היום לכפר שנקרא Eriskay באי USIT והאתר הרשמי מסיים אותו בכפר קטן שנקרא Northbay ב-Barra.


כיוון שלא מצאנו מקום באף אחד מהמקומות באזור ולצד המעבורת החלטנו לסיים את היום הראשון שכלל(24 ק''מ של הליכה) מהכפר Vatersay עד אזור המעבורת בנורת'ביי ומשם הליכה נוספת למלון שנקרא Polachar inn שנמצא מעט אחרי Eriskay.



לאחר התארגנויות שעשינו לעצמינו לאחר הטיסה וקניה של מצרכים ב-Castlebay ביקשנו מבעל ההוסטל להזמין עבורינו מונית(מומלץ להזמין יום לפני) ל-7 בבוקר שתקח אותנו לנקודת ההתחלה שהיא Vatersay(ניתן ללכת עד לשם אך ההליכה היא על כביש ומאוד לא מומלצת לחסיכת אנרגיה כיוון שהמקום רחוק). ב-7 בבוקר הגיע הנהג מונית כמו שעון ולקח אותנו לכיוון Vatersay, הנסיעה לוקחת כ-20 דקות והנוף בה הוא מרהיב והכביש הצר הולך לאורך האוקיינוס והולך ומטפס באזורי החולות והמראה מרתק ומהפנט, מזג האוויר הוא מצוין והטמפרטורה קרה ונעימה. לאחר נסיעה בן הנהג מוריד אותנו בהיכל העיירה שהוא נקודת ההתחלה של השביל ושם נמצא השלט הרשמי של ההתחלה שהוא מפוסל מברזל ורקום כדרך ההיברדנית.


ההליכה מתחילה בעצם בצורה מוזרה, אנחנו חוזרים ברגל את רוב המסלול שעברנו עם המונית וההליכה היא על כביש אך מרתקת ויפה, מצד אחד חופים זהובים וזריחה נעימה ומצד השני האוקיינוס האטלנטי בתפארתו, לאחר הליכה של כ-5-6 ק''מ לאורך הכביש אנחנו מתרשמים מהבתים הקטנים שממקומים על פינות הכבישים ומבודדים מהעולם, ניתן לראות עשרות סירות ומלכודות סרטנים מפוזרות באזור. לאחר שחוצים את מעבר הכביש הימי הראשון שלנו אנחנו פונים מזרחה ומתחילים בעליה לכיוון ההר הגבוה הראשון שלנו שהוא הBanin Mharttin הסימון העץ מורה שאנחנו מטפסים ומטפסים בין העשבייה הגבוה לכיוון שיא הגובה, לאחר הליכה ועליה ממושכת גשם פתאומי תופס אותנו ואנחנו עולים מהר על ציוד גשם ולאחר מספר דקות הגשם נעלם והשמש יוצאת שוב.


לאחר ההגעה ומאמץ לשיא הגובה נפתח בפנינו נוף מרהיב של האוקיינוס האטלנטי בכל כוחו, רוח מלווה אותנו באזור הפסגה ומכאן השביל הוא במגמת ירידה והליכה בכיוון מלון Barra הגדול שנמצא לא רחוק על החוף. סימוני העץ מסמנים את הירידה וכל שאנחנו הולכים נחשפים ונחשפים יותר פינות נוף, לאחר מעבר מעל גדר נעלמים סימוני העץ הרשמיים אך אנחנו מוצאים עמודי עץ עם חיצים עליהם שמסמנים, הכיוון הכללי הוא ללכת למלון הגדול שניתן לראותו משיא הגובה. לאחר הליכה של מספר דקות ההליכה מגיעה לחוף מקסים ששוכן לצד המלון וההליכה עליו קצת מוזרה אחרי הטיפוס שעשינו בהר מקודם, לאחר הגעה והסתכלות במפת היום אנחנו לא רחוקים מהמשך תוואי השביל שעובר לאורך הכביש ליד המלון.

בשלב זה אנחנו פוגשים את אנדרס בחור חביב שילך איתנו בימים הקרובים וגם תפס את המונית עם הנהג שלנו והצליח להגיע לפנינו(מכונת הליכה שוודית), מבט קצר לכיוון האטלנטי מראה שגשם הולך להגיע והתארגנות מהירה של מכנסי גשם ומעיל גשם ואנחנו ממשיכים לאורך הכביש עד לכפר הציורי Borve ששוכן בין צלעות ההרים והתוואי השביל עובר בתוכו. בדרך אנחנו פוגשים שוב את אנדרס החביב והוא מספר לנו שהוא כל יום משנן את סיפור הדרך של השביל וזוכר היכן נמצא מה, ללא ספק הבחור מיוחד. השביל ממשיך ואנחנו איתו והוא במגמת עליה לכיוון שביל מרפסת שבשיא גובה, לאחר מעבר של מספר שערי ברזל בדרך לגובה אנחנו נתקלים במכשול הבוץ הראשון שלנו על השביל, הסקוטים שמו באזורי בוץ מעין רשתות פלסטיק למניעת שקיעה עבור המטיילים, אך קשה עדין שלא להתקל בבוץ ככה או ככה, אין דרך להמנע ממנו.


לאחר הליכה על תוואי הבוץ אנחנו מחליטים לעשות הפסקת צהריים ראשונה. הנוף שנשקף הוא מרהיב. כפריים קטנים ובתים בודדים נמצאים למרגלותינו ונמצאים בבידוד מושלם כמו באגדות. לאחר ההפסקה ההליכה נמצאת לאורך שביל המרפסת הבוצי ולאחר מספר קילומטרים התוואי מתחיל לרדת לכיוון מערב לכיוון המעבורת, כאן השביל ממשיך ומזגזג בשביל בוצי ונכנס לתוך ביצה שהתוואי עובר דרכה וצריך לראות היכן דורכים כדי לא להכנס לשלולית עמוקה(מה שקרה לי) מכאן ישנה אפשרות להמשיך בתוואי המקורי ולעבור מקטע הרים עד למעבורת בArmhdor או ללכת על הכביש, אנדרס הציע שנלך על הכביש אם אנחנו רוצים להגיע למעבורת של 14:30. ההליכת כביש היא יחסית פשוטה ועוברת דרך כפרים מקסימים וציורים ואגמי לוכים כחולים ומהפנטים, לקראת 14:20 אנחנו מגיעים עייפים אך שמחים לטרמינל המעבורת ומספר רוכבי אופניים מתרשמים מזה שאנחנו הולכים את התוואי רגלית בזמן שהם רכבו. בדיוק ב14:30 החלה העליה למעבורת ועשרות רכבים חיכו בתור לעלות עם המכוניות שלהם למעבורת, עלינו כל ההולכי על 2 למעבורת והתמקמנו בפינה נוחה במעבורת לקראת המעבר לאי השני שלנו - USIT . לאחר הפלגה של כ-40 דקות הגענו לטרמינל המעבורת בEriskay ומשם ניתן או ללכת רגלית לכפר עצמו שישנם שם אופציות לינה(היו תפוסות), אנחנו בחרנו לקחת את האוטבוס שחיכה שם ויתן לנו הקפצה מעט אחרי הכפר לצומת POLACHA ומשם הליכה קצרה למלון שם חגגנו את יום ההולדת שלי, ושם תם היום הראשון.

יום 2 - מPolachair Inn לHowmore לGatlif Hostel - כ-28 ק''מ

הסיומת של היעד כמו בספר וכמו באתר

כיוון שלא התחלנו ב-ERISKAY חסכנו לעצמינו מספר קילומטרים ליום השני, אנדרס לאחר שנפרדנו ממנו במעבורת ישן ממש בחוף שסמוך למעבורת וככה עשה את כל ה-34 ק''מ המלאים באותו יום.
היום השני בשביל לטענת הספר הוא אחד מהמקטעים הכי שטוחים שכנראה אי פעם תלכו בשביל הליכה רשמי, הם צודקים, אין פה עליות ולא ירידות, כל היום השביל במגמת היצמדות לאוקיינוס האטלנטי והוא מישורי בלבד, כאן חשוב להגיד שGatlif ההוסטל הוא הוסטל של שימוש עצמי, הכוונה שמדי פעם מגיעים השומרת של ההוסטל ובודקת אם הכל בסדר, יש לציין שההוסטל הזה פועל על פי שיטת ''מי שמגיע ראשון'' ובסיום נדרש תשלום סמלי של כ-15 פאונד על השימוש במתקנים(בישול, מקלחת ומצעים שמוצעים שמגיעים).

בשעה 8:00 בבוקר שהשמיים מעוננים אך לא צפוי גשם, לאחר ארוחת בוקר טובה יצאנו מהמלון בשביל עם סימון רשמי שנמצא בסמוך לחוף, ההליכה של היום לא תהיה רב גונית מדי אך הנוף משנה לאורכה מצד המערבי ובכפרים המבודדים שמופיעים מדי פעם. ההליכה ממשיכה בשטחי מרעה עצומים ועוברת ליד שלל מכלאות של כבשים ופרות שנמצאות ומלחחות להן עשב סקוטי בכל טוב. בזמן ההליכה צד שמאל משקיף על האוקיינוס וצד ימין נחפש לכפרים מבודדים שמדי פעם אפשר לשמוע מכונית עוברת במרחק. במרחק ניתן לראות שרשרת הרים שנמצאת למרגלות הכפרים האלה ובשילוב עם עננים שחורים שעוקפים את ההר מראה מראה מיוחד. ההליכה נמצאת בצורה מישורית ולאחר כ-15 ק''מ מבחינים בבית קברות עתיק שנמצא במדרון ירוק שמשקיף לכיוון האוקיינוס, כניסה קטנה פנימה מגלה שזה בית קברות שמוקדש לכל אנשי האיים שלחמו במלחמת העולם השניה. לאחר בית הקברות ההליכה ממשיכה בתוואי תמידי לאורך החוף ומדי פעם מתגלים פינות חמד שהסקוטים הקימו בהם ספסלים. כאן חשוב להגיד שהסימון הוא לא עיקבי, התוואי עצמו הוא ברור ורואים את המסלול אך כפי שנאמר בהתחלה הסימונים הם פעם ב, לאחר מספר קילומטרים מזהים סימון נוסף שנמצא חצי בחוף חצי בצוק(חשוב ללכת בתוואי בסמוך לחוף ולא לעזוב אותו, ניתן לרדת לחוף וללכת לאורכו אך לדעתי זה לא נוח). לאחר מספר קילומטרים מגיעים למגרש גולף שנמצא על קצה צוק של הכפר Akarnish, ניתן לעבור דרך המגרש גולף(לא אמרו לנו משהו) והתוואי והקרקע בו הרבה יותר נוחים להליכה, פגשנו מספר מקומיים שבירכו אותנו לשלום והתקדמנו. בשלב מסוים אחד מסימוני השביל מראה שיש להמשיך בתוואי ישר אך איננו מוציאים שום תוואי בהמשך ומוצאים גדר שלא ניתן לעקוף אותה, לאחר מספר הליכות באזור הלוך ושוב נמצא השער שדרכו עוברים והשביל ממשיך(חסר עמוד שמסמן לאן לפנות שצריך לכיוון השער). לאחר שהתפקסנו על התוואי ממשיכים באותה מגמה ולאחר מספר ק''מ החלטנו עם אנדרס לעצור לצהריים, מצאנו פינה שקטה ממש על הסלעים בחוף וחגננו לנעם יום הולדת עם נוטלה ועוגת מוס אינסטנט שאנדרס הביא עימו, בהחלט רגע משעשע.


לאחר הארוחת צהריים חזרנו לתוואי השביל והמשכנו במגמה לכיוון Howmore, לאחר מספר ק''מ על שביל קרקע טוב השביל הופך להליכת כביש מעיקה של מספר ק''מ, הסימון מורה שנותרו עוד כ-5 ק''מ של הליכה כזאת עד להגעה להוסטל. בשלב הזה אנדרס עוצר לטהר מים ממקור מים סמוך ואנחנו ממשיכים ולאחר מספר ק''מ אנחנו מבחינים במספר בתים מבודדים שנמצאים לאורך גדה עם אגם יפה שם אנחנו מזהים את ההוסטל האבן שלנו. ההוסטל עצמו מורכב מ-2 יחידות אחת זה מבנה מגורים שמחולק ל-3 חדרים של כ-6 אנשים כל אחד ומקלחת. הבניין השני הוא חדר אוכל ומטבח. ההוסטל יושב על גבעה ירוקה וכאן אנחנו פוגשים מספר אנשים שעושים את המסלול באופניים(לא פגשנו אותם לפני) ומחליפים פרטי מידע על השביל ועל מזג האוויר, לקראת 8 בערב כולם יוצאים החוצה לחזות בשקיעה המרהיבה שהייתה מול ההוסטל, בהחלט סיומת טובה ליום לא קל.

יום 3 - מ- Gatlif Hostel ל-Dark Island Hotel ב-Liniclate כ-25 ק''מ.

במקור: היום הזה צריך להגיע לBaila Nan Calliech או בשמו היותר קצר Banbakula(השם של האזור) ולישון בהוסטל היחידי שבאזור שנקרא Nuton שהופך את היום ל34 ק''מ, אך כיוון שלא היה להם מקום החלטנו לישון מעט לפני בDark Island Hotel שמהווה אלטרנטיבה טובה.

מזג אוויר: צלול ונקי
את היום אנחנו מתחילים מוקדם כיוון שמצפה לנו יום ארוך באחת הביצות הגדולות בטיול, מGatliff ההליכה היא במגמת הליכה מזרחה לצד כביש A865 כמספר קילומטרים עד לפניה ימינה לשער ברזל וסימון השביל שמורה להכנס לאזור הביצה הגדולה שבאזור(העיקוף חותך דרך הביצה כדי לא לבצע הליכת כביש ובסופו של דבר חוזר אל הכביש לזמן קצר). לאחר שעוברים מספר שערי ברזיל מבחינים בעשרות הפרות והכבשים שמלווים אותנו לאזור, אייל צעיר דוהר מולינו לאחר ששמע אותנו הולכים באזור והחליט לברוח לו, החלק הראשון של הביצה הולך בשביל נוח יחסית ללא בעיות, אך כאן אנחנו נתקלים ביצורי הMIDGES שהם יתושים קטנים שפשוט מעיקים לך בחיים, הם לא עוקצים אך אוהבים פשוט להפריע לך, באיי הצפוני המצב יותר גרוע, אך אסור לעצור ליותר מדי כיוון שהם נתפסים עליך ולא עוזבים. ההליכה ממשיכה על השביל והולכים לצד עשרות אגמים כחולים בצד אחד ובצד השני שרשרת הרים נוספת נותנת תחושה מדהימה של אווירה, לאחר מספר ק''מ של הליכה התוואי עצמו חוזר לכיוון הכביש המרכזי ויש לעלות עליו לכיוון צפון וללכת מספר ק''מ לצד הכביש שמכוניות חולפות בו(ללכת בזהירות ולהיות עירנים). בדרך פוגשים סוסי פוני שנחים להם באזור ומאכילים אותם, לאחר מספר ק''מ אנחנו פוגשים בפסל הגדול של Our Lady of the Islas שנמצא על גבעה גבוה לצד הכביש והולכים לכיוונו כדי לחבור לשביל המקורי של המסלול.



הנוף שנגלה מגבעה הוא מרהיב, ברקע אפשר כבר לראות את האי הצפוני Harris ואת ההרים הגבוהים שלו ומתחתינו את אחד ממעברי הכבישים(CASaway) ועשרות כפרים מפוזרים במרחב ואגמים כחולים סביבם. לאחר הליכה קלה מהפסל אנחנו מגיעים לכניסה לביצה השניה הגדולה שלנו, כן יש לציין שהסימון הוא ברמה טובה וניתן לראות את עמודי העץ אחד אחרי השני למרחקים, ההליכה נעשת קשה וקשה יותר בשל הבוץ הרב ויש לראות היכן דורכים כדי לא להחליק, ההליכה מתפתלת לאורך הביצה שמכילה בתוכה עשרות אגמונים קטנים ויפים ונעימים לעין, בהמשך נמצאים 3 תחנת רוח עצומות שמהוות מעין עוגן להמשך ההליכה. ההליכה נמשכת ומתפתלת ואנחנו דרך הבוץ מצליחים להגיע לשביל קרקע רך ונוח שנמצא בסמוך לטורבינות הענק, מבט אל הטורבינות מראה כמה אתה קטן בעולם לעומתם. אחרי הטורבינות השביל ממשיך וחובר לכביש הראשי A365 ליד הכפר Ardmore שם עצרנו לצהריים עייפים אך מרוצים. לאחר ארוחת הצהריים ישנו כן(ניחשתם נכון) עוד הליכת כביש ארוכה לכיוון הכפר Liniclate. השביל ממשיך על הכביש ועובר ליד הכפר הגדול Creagorry שם אנדרס החליט שהוא תופס טרמפ לכיוון Banbakule כיוון שהוא מבקר חבר שם, בקרגורי ישנו סופר גדול של CO-OP(הרשת הכי המרכזית באיים) שם הצטדיינו במספר דברים לקראת הימים הבאים. לאחר הביקור בסופר המשכנו בהליכת כביש של מספר קילומטרים לכיוון Dark Island Hotel שם ישנו את הלילה.

יום 4 - מDark Island Hotel ל-Lochmaddy דרך Carnish - עם קיצור - 17 ק''מ

בספר היום מתחיל Banbakula אך בשל אילוצי מקום ישנו בכפר מרוחק יותר, מה שיצר לנו יום מטורף של הליכה, היום המקורי מבאנבקולה ללוכמדי הוא כ-35 ק''מ. כיוון שישנו במקום רחוק יותר נוצר לנו יום של כ-42 ק''מ של הליכה. אמנם אנחנו נהנים ללכת אך 42 ק''מ זה מרוץ ולא דרך להנות, כיוון שרוב תחילת ההליכה במקטע הראשון מתבצעת על כביש החלטנו לוותר עליה ולקחת מונית שתקפיץ אותנו לכפר מרכזי שדרכו השביל עובר בשם Carnish.

מזג האוויר: בהיר אך עם סופה שצריכה להגיעה ביומיים הקרובים


קמנו מוקדם וביקשנו מהבחורה בקבלה שתזמין לנו מונית, דוגמא לחוסר הזמינות של המוניות באזור קפצה לעיניינו לאחר מספר טלפונים שלא ענו, הבחורה בקבלה הבטיחה לעדכן אותנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר ולהתארגן לקראת ההליכה, זמן קצר לפני שיצאנו מהחדר צילצלה הבחורה ואמרה שמחכה לנו מונית בחוץ. קיפצנו למונית וביקשנו שתקפיץ אותנו לCarnish שנחבור אל השביל המיוחד. הבנו שעשינו החלטה נבונה שוויתרנו ללכת על הכביש המרכזי והמשעמם וחסכנו לעצמינו קצת מנוחה לרגליים(השביל מבאנבקולה הולך על תוואי קרקע נוח יותר לדעת אנדרס). בשלב מסוים לקראת Carnish אנחנו מבחינים בבחור עם מעיל ירוק שהולך ומבקשים מהנהג מונית לעצור לידו, זה כמובן אנדרס שהתחיל את הבוקר שלו ב-6 בבוקר כיוון שיש לו יום ארוך בטירוף מההתחלה שלו. חברנו לאנדרס והגענו לתוך הכפר לאחר מספר דקות, אנדרס החליט שהוא הולך על הכביש(הוא היה ממש עייף מהכביש ולא היה לו כוח למעקפים נוספים) ופוגש אותנו בהמשך באזור שקבענו לאחר מכן.


לי ולנעם לקח קצת זמן של הלוך ושוב כדי לאתר את השביל שנמצא ממש מאחורי הכפר עצמו, אין סימון על הכביש או בסמוך לו, לאחר מספר הליכות קצרות וקריאה נוספת של הספר נמצא הסימון מאחורי גן משחקים של אחד הבתים(בספר מתואר שצריך לאתר את גן המשחקים וללכת לידו , אך אין סימון לפני), לאחר הסימון שאותר אנחנו מתחילים להכנס ללב השטח שמאחורי הכפר, עוברים גדר בקר נוספת וסוגרים אותה ולאחר מכן עוברים בתוואי עשבים גבוה שער ברזל חלוד נוסף עד שמגיעים לגדר עצומה שחוצה ממזרח למערב ועוברים דרך מעבר שנבנה עבור השביל עם הסימון האחרון שנראה בשלב הזה. לאחר שעברנו את הגדר, מצד ימין ישנו אגם גדול וכחול, מצד שני גבעות ירוקות ויפות אך היכן הסימון?, ישנם מספר עמודי עץ ללא סימון עליהם והחלטנו ללכת בתוואי שלהם, ההליכה ביום הזה היא בסמוך לכביש המרכזי ככה שאם ישנה התברברות תמיד ניתן לחזור לכביש ולוותר על אזור השדה שהוא יותר מסובך להליכה. לאחר שמצאנו גשר קטן וסימון של השביל עליו הסימון המרכזי נעלם שוב. אנחנו קרובים למספר אגמים כחולים ונמצאים בלב העשבייה ללא סימון בהמשך(מאוד התעצבנו כאן אך לקחנו את זה באופן טוב יחסית), ממולינו נמצאת גבעה עצומה שחולשת על האזור והחלטנו שנעלה אליה כדי להזטדר ולחפש יותר טוב את השביל שצריכים לראות(גם לפי הספר הוא ברור, בשטח מסתבר שלא). בשלב העליה לגבעה החלו רוחות קרות שבישרו על בואה של הסופה שצריכה להגיעה ביומיים הקרובים.


לאחר טיפוס לראש הגבעה הנוף שנגלה שם הוא מטורף. ברקע ניתן לראות את לוכאמדי ושרשרת הרים עצומה שסמוכה אליה, ובהמשך עשרות אגמים כחולים(לדעתי זה אחד הימים הכי יפים בשביל), מספר תמונות על הגבעה עם הנוף והליכה לכיוון הכביש המרכזי. לאחר הירידה מהגבעה צריך להזהר כיוון שיש עשרות בורות מים של הביצה ולראות איפה הולכים(נעם טבל שם טוב). לאחר מספר ק''מ איתרנו את השביל המיוחל שהקרקע שלו נוחה להליכה ונראה כמו השביל שלנו, השביל ממשיך ונע לכיוון הכביש המרכזי אך פונה לפניו למעקף נוסף כדי לא ללכת עליו. לאחר עליה על גשר עץ אנחנו מחליטים לעשות טבילה קצרה בנהר מקסים שעובר מתחתינו ומתחבר לאגם קטן, המים קפואים ונעימים יחסית.

לאחר היציאה מהשביל אנחנו הולכים על כביש מעקף לפני הכביש המרכזי שם אנחנו רואים דמות בירוק ומזהים שוב את אנדרס ששמע אותנו מרחוק ומחכה לנו, אנחנו חוברים לאנדרס וממשיכים ללכת בתוואי והולכים לצד אגם כחול שמכיל מעין חוות דגים שלא בשימוש, הנוף מטריף את הדעת עם ההרים ברקע ואחד מהאגמים הכחולים שהשביל הולך לצידו, הרוחות מתגברות ואנדרס מסביר לנו שזו החזית הראשונה של הסופה, לאחר מספר תמרונים בשביל השביל עולה לפסגה מרכזית שמשם נשקף נוף שקשה לעכל. מולינו מגיעים עשרות רוכבי אופניים שהם בסוג של תחרות איירון מן, לאחר שבירכנו אותם לשלום מגיעים אל יער מקסים שנקרא Langess שמשקיף אל הנוף עם ספסלים טובים. מכאן ישנה ירידה לכביש A867 שמוביל לLochmady.


בסוף הירידה ישנו סימון שמראה על הליכת כביש של כ-9 ק''מ עד ליעד הסופי, עבדכם הנאמן לא מתלהב אך אין ברירה וההליכה נעשת במקטע הראשון בכביש ישן שהולך לצד הכביש המרכזי שמוביל והרחק מהמכוניות, אך בהמשך הוא נגמר וההליכה נעשת על הכביש עצמו וצריך להיות עירני לרכבים, לאחר כשעתיים הליכה על הכביש מגיעים להוסטל המוזמן והולכים לנוח אחרי היום הארוך שעברנו.

יום 5 - מ Lochmaddy ל-Berneray ומעבר במעבורת לאי Harris האחרון ללינה ב- Leverburgh - כ17 ק''מ - יום שהתבטל

היום הזה אמור להיות יום קצר יחסית, אך הסופה במהלך הלילה הגיעה והביאה עימה רוחות עזות וקרות ומזג אוויר שמאוד לא נוח ללכת בו, קיבלנו החלטה בהמלצת בעלת ההוסטל שרק נסבול אם נלך במזג אוויר כזה. ההליכה ביום הזה היא לכיוון המעבורת שב-Leverburgh, ההליכה לפי הספר צריכה להיות מאוד מאוד יפה ו- Berneray מוגדרת כ''תכשיט'' של האזור, בנוסף המעבורות היו בסיכון גבוה להתבטלות בגלל מזג האוויר.


בשיחה עם אנדרס החלטנו שנקח ביחד את המעבורת של 11:30 ובתקווה שהיא לא תתבטל. לאחר ארוחת בוקר בהוסטל ביקשנו מבעלת ההוסטל החביבה שתתקשר עבורינו לנהג מונית מקומי שיקח אותנו לטרמינל המעבורת. ב11 הגיע הנהג מונית בחור חביב וצעיר שנראה כאילו עושה את ההסעות האלה מהצד ברכב הפרטי שלו, בחור חביב מאוד שהתלהב מאוד מהאנגלית שלנו ובעיקר השתעשענו מהמחשבה מהפלאפון הישן שיש לו, כמה הם לא צריכים את כל הטכנולגיה הזו, מדהים. הגענו לטרמינל המעבורת שם היה מכסה מקורה מפני הסופה שבחוץ ואנדרס הגיע כמה דקות אחרינו והעברנו את הזמן בהכנת קפה ושיתוף חוויות מהלילה ומהיום הקודם.


ב11:30 למזלינו החלטה המעבורת לנוח לכיוון המעגן ועגנה שם. כמו במעבורת הראשונה הכבוד הוא קודם כל להולכי על 2 ונכנסו ראשונים לבפנים ואחריו נכנסו עוד שלל מכוניות שעברו בין האיים. לאחר הפלגה של כ-45 דקות במזג אוויר סוער הגענו לכפר Leverburgh שם עגנה המעבורת בטרמינל והלכנו להוסטל שהוזמן מראש בשם BunkHouse שממש קרוב לנמל. נפרדנו מאנדרס שהמכונית שלו חיכתה לו שם והוא חזר לביתו שלו. בכפר העברנו את רוב היום באח פתוח ובמשחקי חברה ובסיור קצר באזור במזג אוויר קודר וקר.

יום 6 - מ-Leverburgh לHograbost Township - כ-16 ק''מ - יום שהתבטל עקב מזג אוויר והחוסר לינה ונסיעה לכפר - Tarbert.

המקטע עצמו מסתיים ביום ה-6 בHogrbost והלינה שם רק במשטח באוהלים, ניתן למצוא הוסטלים מבודדים באזור אך כולם היו בתפוסה מלאה.


יום 7 במקור הולך מHograbost לTarbert
כאן ידענו שיש לנו בעיית לינה, אמנם ישנם כ-2 מקומות לינה מעט אחרי Hograbost אך הם היחידים באזור והם היו בתפוסה מלאה אז ידענו שהיום הזה יתבטל, אך במקום שהוא יתבטל תכננו לעשות חצי ממנו. תכננו לקחת אוטבוס למעט אחרי Hograbost ולחבור לשביל מכיוון הכביש(יש חיבור מאוד קרוב שמגיע עד לTarbert). אך מזג האוויר החמיר ונהיה עוד יותר גרוע ונאלצנו לקחת כאן אוטבוס לעיר בירה הקטנה של האיים שהיא Tarbret, כפר גדול עם שלל מלונות ומקומות לינה. האוטבוס שלקחנו הבהיר לנו כמה המקום הזה יפה שהמזג אוויר מצוין כביש מתפתל לאורכו של האטלנטי ומצויד באגמים קטנים ובמשטח מרעה ירוקים לצידו, אך המזג אוויר החליט שהיום נעביר אותו בנסיעה.


מזג אוויר החמיר ומצאנו את עצמינו בענן גשם גדול בנסיעה אך נהנו מהתחושה שאנחנו מוגנים. הגענו לTarbet לתחנת האוטבוס שם ירד גשם זלעפות ונכנסו להתייבש(מעיל גשם ומכנס גשם עלינו). שני מבוגרים סקוטים החלו לדבר איתנו ולהתעניין מניין באנו במקור והתלהבו שאנחנו מישראל ולמרות המבטא הקשה הצלחנו לערוך איתם שיחה משעשעת ובניהם דיברו גאלית וטענו שהצעירים לא מוכנים ללמוד את השפה כי היא ישנה ולא מעניינת. לאחר שנרגע הגשם מעט החלטנו ללכת לאכול במלון Harris שם נהנו ממרק חם ומדג עטוף בלילת בירה וצ'יפס מקומי.

לאחר הארוחה שמנו פעמינו להוסטל שנמצא מעט מחוץ לטרברט שנקרא Avalon B&B שנבחר בשל המיקום המדהים שלו על אגן ושרשרת הרים שנתחמת על ידי האוקיינוס האטלנטי, בעלת הבית הופתעה לדעת שאנחנו מישראל והביאה לנו עוגה שהכינה עבורינו וכיוונה אותנו לחדר שחולש עם הנוף לכיוון המים, מזג האוויר השתפר אחר הצהריים והעברנו את היום בטרברט בקניות לימים האחרונים של השביל ובהכנה לסוף המסע.

יום 7 - מTarbert לScandle Centere - כ-14.5 ק''מ של הליכה + תוספת של כ-7 ק''מ למעקף מיוחד.

בספר במקור, היום מתחיל מTarbert ומגיע לAline שהוא פשוט יער מקסים שאמורים להיות בו משטחים לאוהלים(בפועל יום אחרי לא ראינו אותם) והוא מקטע של 22 ק''מ, כיוון שנחסכו לנו מספר ימים בגלל ביטול הימים עשינו מקטע קצר שעובר בתוואי של היום המקורי אבל הארכנו אותו עם מעקף(לא חלק מהשביל הרשמי ואין בו סימון רשמי אך הוא חובר אליו בסוף) שניתן לעשות במסלול.


מזג האוויר: נקי אך עם ענני גשם שמגיעים מדי פעם.


היום מ-Tarbert מתחיל עם מזג אוויר מצוין ושמיים כחולים עם מעט עננים, ההליכה מתחילה בהליכה ממרכז הכפר על הכביש לכיוון צפון ולכיוון הכפרון Urgh Beag שנמצא מחוץ לTarbert, הנופים הירוקים והמראה של האוקיינוס האטלנטי מסביב לטרברט הם מהפנטים, לאחר כ-5 ק''מ(רק שם יש סימון) מגיעים לנקודת פיצול עם נוף יפה, מכאן יש 2 אופציות, האחת זה להמשיך במסלול המקורי לכיוון Marig שעובר בין תוואי של הרים שנראה בהחלט יפה, או לעשות מעקף לכיוון ההוסטל Rhenigidale(כמו ההוסטל בגאטליף) שמוסיף עוד כ-7 ק''מ אך מוסיף עוד נוף מיוחד לדרך. שהגענו לפיצול פגשנו את האישה השניה שעושה את המסלול בהתאם, מדובר בגברת בת 61 מברייטון שבריטניה שעושה לבדה את המסלול והיא התחילה כמספר ימים אחרינו(ראינו רק 2 אנשים שעושים את המסלול הספציפי הזה כל התקופה).


הגברת החביבה החליטה כמונו ללכת על העיקוף וכיוונה אותנו להתחלה שלנו אחרי שלא מצאנו בדיוק היכן ההתחלה, התחלנו בעליה הדרגתית על צלע הר לכיוון שיא הגובה שהוא הר בגובה 323 בשם Banin Tharsuinn, העליה היא לא קלה אך התוואי הנוח של השביל היחסי עושה אותו נוח. בשלב העליה החל לרדת גשם זלעפות ומיד התעטפנו במכנסי גשם ובמעילי גשם, הגשם לא פסק עד אשר הגענו לאחר כ-חצי שעה לפסגה ובדרך פגשנו אנשים שמגיעים מהכיוון השני שעושים את המקטע הזה בתור טיול יום ככל הנראה. בפסגה הנוף שנגלה יחד עם המזג אוויר שהתבהר גירה את החושים עד אין קיץ, למטה התגלה לוך(אגם) Loch Trolamarig עצום מימדים כחול ויפהפיה וממול שרשרת הרים מרשימה ושהכל משולב עם שטחי מרעה ירוקים על כל האזורים הנמוכים, בהחלט מראה שמשובב את העין. לאחר מספר תמונות מהפסגה השביל ממשיך במגמת ירידה ובדרך אנחנו פוגשים גל אבנים גדול שמשקיף על האזור וממשיכים במספר תמונות לצידו, השביל ממשיך בירידת Z במגמה לכיוון האגן של האגם ובדרך אנחנו פוגשים מספר רוכבי אופניי שטח שפשוט טסים ומצלמים את עצמם בירידות החדות(משוגעים), לאחר ירידה מתונה מגיעים לכמעט החוף של האגן ועוברים בדרך גשר עץ מקסים שממול עובר נהר מתחתינו וזורם לתוך האגם.


כמובן שאחרי הירידה יש עליה,העליה כאן היא הדרגתית ועולה גם כ-שביל מרפסת ומתהלכת לאורכו של הלוך העצום, בשלב הזה שוב חזר הגשם והתעטפנו במהירות רבה במעילי הגשם ובמכנסיי הגשם אחרי שהתרעננו מהם. הגשם הפעם היה יותר רציני ועברנו בדרך שלל מקורות מים זורמים מקסימים ויפים שבוקעים מן ההר, בהמשך השביל פגשנו כ-20 אנשים שתהינו מה הם חופרים לאורכו של השביל ומסתבר שהם משפצים את השביל, כל הכבוד להם במזג אוויר כזה לעשות את זה. לאחר העליה עוברים בדרך מעין שרידים של כפר ישן ועתיק שנשארו שם רק אבנים ומנסים לדמיין מה הלך כאן, שמגיעים לשיא הגובה של העליה כאן יש אופציה, או לרדת לכיוון ההוסטל או לחזור בחזרה לכיוון השביל המקורי. בחרנו לחזור לכיוון השביל המקורי וחברנו לכביש גישה שמגיעה מהכביש הראשי. גם כאן ישנה הליכה על כביש לכיוון הכביש הראשי A859, בשלב הזה הכביש מתפתל ועולה ובעליה נחשפים מיני אגמים(LOCH MOR) אלפיינים יפים ומקסימים שבחרנו לעצור לארוחת צהריים לידם. לאחר הארוחת הצהריים ממשיכים על כביש האספלט צפונה ובהמשך הכביש מתפתל במגמת ירידה ונחשף האגם העצום Loch Maraig שכביש הגישה עוקף לצידו בהמשך ישנם ספסלים שניתן לנוח בהם בנקודת תצפית יפה. הכביש ממשיך ויורד עד לגובה האגם ומיד אחריו מתחיל לעלות בחזרה לכביש הראשי, בדרך רואים את ההגעה מהמעקף המקורי(Marig) שפשוט חוצה את העמק ממזרח. העליה על הכביש בצורת זיג זג לוקחת כחצי שעה עד הגעה לכביש הראשי. מכאן ההליכה נצמדת לכביש אך לא הולכת עליו מלבד חציה ספציפית בהמשך השביל. השביל בשלב מסוים(הסימון האחרון הוא ממש בכניסה לשביל הזה) הופך לשביל בוצתי ועם סוף סוף סימן אנחנו יודעים שאנחנו בכיוון הנכון, בשלב הזה השמיים מתקדרים מעט ואנחנו ממשיכים בשביל הפנימי לצידו של ההר Cleit ARD, התנאים של השביל בוצתיים ביותר ואנחנו מנסים למנוע מקומות נכונים למעבר ולבסופו של דבר השביל מתחיל במגמת ירידה ונגלה מרכז הספורט של Scaladale שם אנחנו הולכים לבלות את הלילה.


Scaladale הוא מרכז ספורט שמארח ומוציא פעילויות אקסטרים בסביבה, הוא גם הוסטל שמארח ויש בו מטבח self Service נוח ונעים, שם פגשנו מספר רוכבי אופנים שעושים את המסלול.

יום 8 - מ-Scaladale Centre לBalallan כ-21.5 ק''מ הליכה , לינה בRavenspot כ-7 ק''מ משם(עם טרמפ).

מצב השמיים: גשום עם הפוגות


אחרי השכמה מוקדמת ויציאה באזור 8 מההוסטל המיוחד יצאנו בגשם שוטף להמשך השביל, היום נגיע לכפר Balallan שהוא הכפר הארוך ביותר מבחינת בתים בכל האיים, הגשם השוטף לא עזב אותנו לכמעט כל היום. ההליכה מתחילה בהליכת כביש מסורתית על הA859(אין סימון) ומדי פעם הולכת לצידו אך הכביש עצמו הוא רוב התוואי להיום ומדי פעם ישנם הליכות לצידו, לאחר כ-5 ק''מ של אספלט וגשם שוטף השביל(סימון ראשון רשמי) מתכנס לכיוון היער העצום שנקרא Aline Community Woodland הגשם כל הזמן בא והולך וממשיך, ההליכה ביער מקסימה למרות מזג האוויר ועשרות עצי אורן נטועים באדמה ומהווים נוף חריג לצד הכביש, המסלול ממשיך ומתקדם ומטפס באיטיות לשיא גובה של הר הGriamaclet וברגע שהגענו לשם הגשם התחזק והרוח התחזקה ומהרנו לרדת משם. השביל ממשיך, ועובר גדר בקר גדולה ובהמשך ממשיך לאזור ביצתי ביותר אך כאן הסקוטים בנו גשר ארוך של עצים של כ-2 ק''מ שעובר מעל האזור הביצתי הבעייתי, לאחר המעבר הנוח והמתוחזק של העצים המסלול חוזר והולך במקביל לכביש ובשלב הזה הגשם נחלש אך יחזור מיד.


ההליכה מתקדמת במישור יחסי על שביל נוח לכיוון הכפר Arivruaich ובשלב הזה חוזר הגשם אך לא לפני שקשת מדהימה נחשפה קרוב אלינו , היה שווה להרטב בגללה :) , השביל ממשיך ועובר דרך גדר בקר שמבשרת על הביצה הגדולה שמאחורי הכפר, הגשם המשיך איתנו ובשלב הזה הסימונים הפסיקו, סימון אחד היה על שער הברזל שאחריו יש תוואי קל לזיהוי ואחריו השטחים הפתוחים החלו להפתח והחלו להעלם הסימונים, לאחר מספר הליכות ובירבורים בבוץ בסמוך לגדר איתרנו את התוואי(קוליסים של בוץ שמלווים אותך רוב המסע) ועם הזדטרות קלה בGPS התחלנו ללכת בשטח הביצה לכיוון Balallan שבדרך עוברים בסמוך למספר רב של אגמים קטנים ורבוצים, למרות הגשם והרוח המראה הוא מקסים וההרגשה של הבידוד והמרחקים היא אמיתית. התוואי ממשיך ומבצע מעקף גדול באזור Loch Cuthaig שהפך לאזור בוצי יותר ובשלב הזה הגשם פסק אך הרוח המשיכה, לאחר מספר ק''מ השביל ממשיך בתוואי הבוץ עד שהוא חובר לשביל כורכר נוח להליכה ואחרי מעבר גשר מעל נחל(הסימון הראשון אחרי הקודם) אנחנו מתקדמים לתוך הכפר ומאגפים אותו מהצד השני.


ב-Balallan לא מצאנו מקומות לינה(יש סך הכל 1-2) ואחד היה תפוס והמקום השני לא ענה. ואין כמעט מקומות לינה נוספים קרובים, לכן נאלצו לקפוץ למקום שנקרא Ravenspoint Community Hostel שהוא מקום תצפית מוכר באזור שישנו שם הוסטל(self service) ומכולת קטנה. לאחר שסיימנו את ההליכה בתוך הכפר הלכנו לצומת הפיצול בין Balallen לכביש המרכזי שם תפסנו טרמפ עם זוג מבוגרים חביבים ששאלו אותנו עשרות שאלות על ישראל והורידו אותנו בהוסטל.

מחר היום האחרון של השביל.

יום 9 - מLaxay לStornoway כ-22 ק''מ - היום האחרון להליכה

התחזית להיום: גשם כבד

לאחר לילה בRavenspot רחוק מנקודת ההתחלה של היום, השכמנו מוקדם ב6 בבוקר כדי לקחת אוטבוס ב6:30 מההוסטל שמוריד אותנו בנקודת ההתחלה ב-Laxay של היום האחרון של השביל. ב6:30 הגיע האוטבוס ובנסיעה של כ-רבע שעה הוריד אותנו נהג האוטבוס החביב ממש בסמוך לשלט הרשמי של המסלול שמכוון לכיוון הכפר הראשון של היום שהוא Achmore. התוואי של היום חולף במרחב הפתוח והעצום של והבוצתי שבין Laxay לAchmore למקטע הראשון של היום. לאחר שהתכוננו והגשם עוד לא התחיל לרדת התחלנו בהליכה לפי הסימון, לאחר כהליכה של ק''מ לכיוון צפון מזרח ישנו פיצול שבילים האחד עולה לפסגת ההר הסמוך והשני יורד בסמוך למכלאות עזובות של פרות, כאן אין סימון בנקודת המפתח הזו ושיערנו לפי המפה שבספר שזו העליה הנכונה, מסתבר שבדיעבד הסימון בספר ככל הנראה לא נכון והוא כ-200 מטר מוקדם יותר. אחרי שעלינו לפסגה בין פיצול השבילים ישנו עוד פיצול דרכים, ובאף אחד מהם אין סימון, לקחנו פעם אחת את השביל הימני שמאגף אגם קטן והגענו לשביל ללא מוצא, החלטנו לחזור אחורה וללכת לשביל השני, גם הגענו לסופו ושום דבר, אנחנו מוצאים את עצמינו מבזבזים כשעה וחצי לפחות על התברברות כיוון שהיה מצריך סימון קטן שמורה לאן לפנות.


לאחר שחזרנו לנקודת ההתחלה והמשכנו בפיצול הפעם לצד המכלאות לאחר כ-300 מטר התגלה הסימון הקטן והעגול של השביל, התוואי מטפס בהדרגה ובדרך עוברים שער ברזל גדול והתוואי ממשיך ומאגף לוך קטן ללא שם, השביל ממשיך ומגיע לסדרת גדרות ברזל וכאן הסימון נעלם. החלטנו להמשיך בכיוון צפון עם שערי המכלאות הבודדים ופשוט נותרנו ללא סימון או תוואי רשמי, לאחר שהגענו ללוך גדול ולפי הGPS של הפלאפון זיהינו שאנחנו בכלל במקום אחר לגמרי ואנחנו צריכים ללכת בכיוון מערב כדי לחבור אל השביל המקורי, בשלב הזה שרפנו הרבה כוח ואנרגיות בשל התוואי של האזור, עשבים גדולים, בוץ וגשם שלא מפסיק לרדת. מסתבר שאיפה שהשביל המסודר נגמר צריך לקחת פניה ימינה ולעלות לפסגה של ההר מעל, אך אין שם שום סימון ואין שום דרך לדעת את זה. כמו שאמרתי השביל הזה לדעתי לא מוכן לתיירות המונית והסיכוי להתברבר פה הוא גדול מאוד. לאחר הליכה של כ-שעה מהלוך שהגענו אליו הצלחנו להגיע אל תוואי השביל שזיהנו אך גם כאן אין סימון ולפי סימני השטח והמפה הבנו שזה המקום הנכון. התוואי עצמו הוא שביל קוליסי בוצי מאוד שההליכה נעשת מעליו, הוא חוצה בסמוך למספר רב של לוכים ולמרות הגשם הנוף והמרחבים הם עצומים ויפים. הגשם בא והולך ואנחנו יחסית מותשים, מפגש קשה עם הMidges מריץ אותנו מהר כמה שיותר לסיים את המקטע הזה(קראנו לו ביצות האורקים), לאחר בערך כ-8 ק''מ בתוואי השדות הבוציים אנחנו מוציאים את הסימון השני שלנו להיום(אחרי ההתחלה) ורגועים שאנחנו על התוואי הנכון. לאחר כ-2 ק''מ נוספים חוזר הגשם ואנחנו מגיעים מותשים אל הכפר הקטן Achamore עם האנטנות העצומות שלו(זה עוגן רציני שניתן לראות אותו מרחוק במידה ומזג האוויר לא טוב). בכפר עצמו אנחנו נכנסים לתוך תחנת אוטבוס כדי לנסות לנוח מעט ולהכניס ארוחת צהריים לפה.


לאחר הפסקת הצהריים מזג האוויר המשיך להיות הפכפכך והגשם לא הפסיק לרדת, מהכפר מתחילה עכשיו הליכת כביש ארוכה של כ-11 ק''מ עד לסוף המסלול ב-Storonway. ממש אחרי הכפר ישנה פניה לכיוון כביש ישן ועוקף כביש מספר A858 שעליו הולכים. בדרך עוברים עשרות ביתנים קטנים ונטושים ובשלב הזה פגשנו את רוכבי האופניים שנופפו לנו לשלום הם החבר'ה ממרכז הספורט של סקנדל ועודדו אותנו להמשיך. הגשם המשיך וניסינו להפיק את המיטב למרות שהיינו מותשים אבל היינו עם מוטיבציה גדולה לסיים את זה. לאחר כ-11 ק''מ של הליכה על כביש אספלט ארוך ומייגע ומעבר לצד טורבינות ענק ולקראת ההגעה מזג האוויר החל להתבהר ולבסופו של דבר השביל ממשיך לנקודת הסיום שלו שהיא Lewis Castle, השביל פונה לתוך יער מקסים שמוביל אל הטירה, לאחר כ-2 ק''מ מתגלה הטירה העתיקה שהיא נקודת הסיום הרשמית של השביל, אך אין כאן כל תזכורת או ברכה לרגל סיום השביל, נכנסנו לטירה עצמה שהיא מוזיאון בפני עצמו ודבר לא קיבל את פניינו מלבד פקידת קבלה חביבה שלא הבינה מה חבר'ה עם תיקים על הגב עושים כאן, לאחר שסיפרנו לה שהשלמנו את כל המסלול ברגל היא יצאה מגדרה ובישרה לנו כמה מילים נחמדות.


החלטנו לצאת להצטלם ולבקש מהאורחי המוזיאון לצלם אותנו, שסיפרנו להם על התוואי שעשינו הם היו בהלם שהלכנו את כל אלה והתרשמו, מספר תמונות "רשמיות" שסיימינו והליכה להוסטל בעיר הבירה האמיתית של האיים, ''מוזר'' לראות אחרי מספר ימים ''ציוויליזציה'' , מכוניות , אנשים רבים , רעש. מהטבע בחזרה לחיי החברה.

טיפים

  • אז כמו שראיתם השביל הזה מורכב מאינסוף דברים, הוא שונה הוא מיוחד הוא מבודד מאוד, התכנון בו דרוש בקפידה משלל בחינות, דרכי ההגעה לשם דורשות קצת זמן, יש לתכנן כל יום באיתו ולבדוק מזג אוויר ומקומות לינה, לפעמים חוסר במקומות לינה תצטרכו להיות גמישים ולוותר על יום או לאלתר דברים באזור ולשמור על ראש פתוח תמיד.
  • ממליץ מאוד לתכנן את המסלול יחד עם האתר אינטרנט של המסלול כדי לראות עוד אופציות במידה וצריך לעשות.
  • האתר הרשמי יש בתוכו עוד אינפורמציה ופירוט של שלב אחרי שלב במסלול עם התמונות- מומלץ.
  • ממליצים מאוד על הספר הרשמי של סיסרון, בעל האינפורמציה גדולה ביותר ומכין אתכם לכל תרחיש של לינה וסוף יום ודברים נוספים שכדאי לדעת על המסלול.
  • הטרק הזה לדעתי מאוד מתאים למי שאוהב לקחת אוהל כפי שאמרתי, בסקוטלנד אין בעיה להקים אוהל בשום מקום ולעזוב מוקדם בלי להשאיר לכלוך כמובן.
  • לא לוותר על ציוד גשם בשום אופן.
  • מזג אוויר באזור הוא לא יציב כפי שראיתם לא משנה מתי.
  • לא ממליץ על הטרק כטרק ראשון באירופה במיוחד בשל הנסיבות של הסימון הבינוני והנמוך שלו.
  • הטרק עצמו מבודד מהסביבה ומהכפרים, צריך לתכנן כמו שאמרתי יום בעיתו, אנחנו פגשנו רק 2 אנשים שעושים אותו, האחד היה אנדרס שהלך איתנו את 4 הימים הראשונים, והשניה הייתה האישה החביבה מברייטון שפגשנו לאחר מספר ימים. ייתכן שבשיא העונה יש תנועת מטיילים רגליים גבוה יותר, אך צריך לזכור שהטרק חדש למטיילים ויקח זמן עד שיכנס לקצב.
  • השביל מאוד מוכר כשביל לרוכבי אופניים אז כאן תראו הרבה אנשים שחוצים ויחפשו כמוכם מקומות לינה באזור יחד עם שאר התיירים שבאים עם הרכבים שלהם מאנגליה.
  • דרגת הקושי של הטרק: לדעתי בינונית, לא מדובר כאן בהרים גבוהים או בעליות מאוד רציניות, אך הימים ארוכים לעיתים ותוואי השטח מאתגר עד מאוד עם הבוץ והצמחייה הגובה.
  • לאחר מספר ימים בעיר הבירה סטורנווי (מספיק לפחות יומיים שם) והיינו שם 3 לילות שהיו די ויותר, המשכנו בטיסה פנימית לגלזגו(אחלה עיר) שם בילינו עוד כ-3 ימים בשתיית בירה וטיול אורבני ולאחר מכן חזרנו לארץ דרך אמסטרדם.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )