סקוטלנד West Highland Way

שבעה ימי הליכה הכוללים 130 ק"מ + יום מנוחה באמצע ויום מנוחה בסוף. לינה באכסניות, בקתות ו-B&B

תאריך הטיול2018 M06
משך הטיולשבוע
עונה מומלצתהעונה המומלצת היה מאי-יוני וכן ספטמבר-אוקטובר. ביולי-אוגוסט השביל יפייפה אבל עלול להיות עמוס מטיילים ובעיקר: עמוס ברחשים (מיג'סט)!

רקע ומידע כללי

[הערה מקדימה: הלכנו טרק של 130 ק"מ, נסענו בתחב"צ וישנו במקומות מסודרים בתקציב יחסית נמוך. אין כאן מידע לגבי טיול במכונית ולגבי סידורי קמפינג]

ה-West Highland Way הוא שביל הליכה של 150 ק"מ, שמתחיל בעיירה Milngavie צפונית לגלזגו ומסתיים בעיר FORT WILLIAM בלב ה-HIGHLANDS בצפון מערב סקוטלנד.
זהו השביל המטוייל ביותר ב-UK, מישום שהוא יפה ועוצמתי, נגיש יחסית, מאתגר באורך שלו, ועם זאת לא קשה מידי מבחינת הפרשי הגבהים: הנקודה הגבוהה ביותר לאורך השביל בגובה 550 מ' מעל פני הים ולמרות זאת, תלכו בנוף של צוקים ועמקים קרחוניים מרשימים (נקראים GLEN), מרחבים ירוקים נידחים, יערות (מעט), נחלים, אגמים (לוכים) ואגמונים.
לאורך השביל יש סידורי לינה נוחים למי שרוצה קצת תנאים בסוף יום הליכה, בכל המקומות יש אפשרויות לקנות אוכל (סופר, פאב או מסעדה).
יתרון נוסף של ה-WHW, הוא שניתן להעביר ציוד בין מקומות הלינה, כך שצריך רק לסחוב תרמיל יום. התרמיל הגדול (או המזוודה) יגיעו למקום הלינה שלכם עוד לפניכם.

החסרון של השביל הוא הברחשים! זה כנראה סוד שמור במשרד התיירות של סקוטלנד, כי אחרת לא ברור איך הם מצליחים למשוך כל כך הרבה מטיילים ביולי-אוגוסט, עם ענני הברחשים עוקצים ומטרידים ביותר! ממליצה להגיע לפני או אחרי החודשים הללו, אז אין ברחשים! יש אפילו אתר "מדד רמת הברחשים", שאפשר להציץ בו כדי להבין על מה מדובר, בקישורים בסוף.
אנחנו התחלנו את השביל ב-21.6.18, ולא היו ברחשים, אבל תוך ימים ספורים התחיל גל חום מטורף, שמש יוקדת והברחשים חגגו ואיתם חבריהם זבובי סוסים עוקצים. למרות זאת היתה חוויה מדהימה של נופים, הליכה, שקט עמוק ומפגש עם אנשים חביבים ביותר: מקומיים ומטיילים מכל העולם.

החלוקה למקטעים:
אם חשוב לכם לסמן V שהלכתם את כל תוואי השביל, בלי דלוגים וקיצורי דרך, אז תתחילו ב-MILNGAVIE. אל תשכחו להצטלם ליד העמוד שמציין את תחילת המסלול והעמוד והפסל שמציינים את סופו במרכז FORT WILLIAM.
לנו היו שיקולים נוספים: נסענו לסקוטלנד לטיול של 3.5 שבועות, שכללו עוד ימי הליכה בטרק אחר (ה-GREAT GLEN WAY לאורך הלוכים הגדולים, לוך נס בעיקר), עוד יומיים הליכה באיי אורקני ואיזור נוסף על החוף הצפון-מערבי. לפיכך וויתרנו מראש על יום ההליכה הראשון של ה-WHW, שאומנם נראה חביב, אך פחות מלהיב מכל מה שתוכנן להמשך. החלטנו להתחיל ישר מ-DRYMEN. בפרק הבא אפשר לקרוא איך הגענו לנקודת ההתחלה.
מוזמנים לחפש את הסיפור-דרך של ימי הליכה נוספים שעשינו בסקוטלנד: לאורך הלוך נס על ה-GGW, ובאיים הצפוניים הרחוקים איי-אורקני.

סיפור-הדרך מחולק לפי ימי ההליכה + פרק נוסף על יום מנוחה שעשינו אחרי יום ההליכה השלישי, + פרק נוסף על יום המנוחה השני שעשינו כשסיימנו את השביל ב-FORT WILLIAM, לפני שהמשכנו לשביל הנוסף.

סימון השביל:
השביל מסומן טוב למדי, ברור וקל לעקוב אחריו, למרות שלא מופיע לעיתים קרובות מאוד. רק פעם אחת פספסנו את הסימון ובפיצול כלשהו (ביום השלישי) לקחנו שמאלה במקום ימינה. קלטנו את הטעות די מהר, אימתנו את התוואי מול הספר וה-GPS ותיקנו.

ספר שביל, מפה, GPS:
בהחלט מומלץ להצטייד באחד מספרי השביל. לנו היה את הספר המעולה של Charlie Loram, שנקרא למרבה הפלא "WEST HIGHLAND WAY", ובו הסברים לרוב, מידע בשפע ומפות מצויירות מפורטות ומדוייקות (אבל לא טופוגרפיות!). חוץ מקטע אחד ובו הצעה למסלול אלטרנטיבי (לא רישמי) לסיום השביל לפני FORT WILLIAM דרך COW'S HILL, הכל מדוייק ומפורט להפליא! באמת תענוג.
כדאי לקנות את המהדורה המעודכנת ביותר: ב-2018 כבר יצאה המהדורה ה-6.
ניתן לקנות ישירות מההוצאה: trailblazer-guides.com, רק שלקח למשלוח 6 שבועות עד שהגיע אלי לירושלים!
ראיתי שאפשר גם לקנות באמזון ואיביי, אבל לא היתה עדיין המהדורה האחרונה, לכן העדפתי לקנות ישירות מהמוציא לאור (ואולי הם מרוויחים עוד כמה גרושים בלי התיווך של אמזון ואיביי).

בכל יום לפני ההליכה נהגנו לסמן עם מארקר את השביל עצמו, שלעיתים קצת הולך לאיבוד במפה המצויירת עם כל החיצים ופיסות המידע.
הנה הצעה: לתלוש את העמודים עם המפות הרלוונטיות לאותו יום (כ-4-6 מפות ליום), במקום לשאת את כל הספר בהליכה.
בנוסף לסימון בשטח ולספר, כדאי, אבל ממש לא חובה, להעזר בתוכנית GPS כלשהי, אפילו פשוטה כמו MAPS.ME כדי לאתר את מיקומכם על המפה אם צריך. כמעט ואין צורך בזה מבחינת ניווט, אלא בעיקר כדי לדעת איפה אתם, כמה הלכתם וכמה עוד נשאר. ראינו מטיילים אחרים רק עם GPS של טרקים, טופוגרפי ומפורט. סבבה להם. בעיני, החיסרון ב-GPS בלבד הוא העדר מידע נוסף (פינות חמד, תצפיות נוף מפתיעות, אתרים היסטורים, באיזה פאב מנגנים בסופש, קצת טריוויה ומידע נוסף), וכן הסיכון שהנייד ישבוק חיים מכל סיבה, ירטב, בטריה תגמר וכו'. לדעתי חובה להיות מצויידים גם במפה ידנית, גם אם לא מוציאים אותה מהתיק.

לינה:
[כאמור, יש אפשרות לקמפינג, אבל לא אוכל להתייחס לכך, כי אנחנו ישנו במקומות לינה מסודרים].
B&B יש ברוב – אבל לא בכל – המקומות שתרצו לעצור, המחירים (נכון לקיץ 2018) הם 30-40 פאונד לאדם ללילה, כולל ארוחת בוקר כמובן.
אכסניות ו- BUNKHOUSE תמצאו ברוב המקומות, המחירים הם 19-25 פאונד ללילה. לרוב מדובר במיטה בחדר משותף ומעורב גברים/נשים (DORMITORIES). תקבלו מיטה עליונה או תחתונה לפי מה שפנוי. המקלחות/שירותים משותפים. בהרבה אכסניות יש אפשרות לחדר TWIN, או TRIPLE – שווה לבדוק. הכל נקי, מצוחצח, ידידותי ונעים. wifi ברמה בינונית/סבירה ברוב המקומות.
בקתות-פרטיות (בקתות-הוביט, כך קוראים להם על השביל): יש אתרי קמפינג וכמה אכסניות עם בקתות קטנות, מאוד בסיסיות וחביבות, במחיר 20-25 פאונד לאדם ללילה, ולזה צריך להוסיף מצעים ב-5 פאונד. כמובן שהמקלחות/שירותים משותפים.
מלונות: החל מ-50 פאונד ללילה ליחיד בחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר מפוארת. לפחות בנקודת אחת על השביל ב-INVERORAN, אופציית הלינה היחידה היא במלון.

חשוב מאוד לתכנן את מקטעי השביל בהתאם לתקציב ולאופי הלינה שאתם רוצים, וכמובן בהתאם למה שעדיין זמין כשאתם מזמינים מראש.
מאוד מומלץ - אפילו חובה - להזמין מראש! כל המקומות בהם היינו (סוף יוני) היו מלאים עד 0 מקום ומי שמגיע בלי אוהל ואין מקום – צריך ללכת קילומטרים רבים (!), או לקחת תחב"צ ללינה איפשהו אחר לאורך השביל.

אוכל:
מקומות הלינה כוללים לפחות אפשרות אחת להתארגן על אוכל: פאב/מסעדה/קפטריה או סופר/מכולת וכד', כך שאין חובה לסחוב אוכל איתכם.
כן חשוב להיות מוכנים מראש ולדעת מה האפשרויות בכל מקטע.
ארוחות באכסניות עצמן: אפשר לקנות ארוחת בוקר בסיסית ב-2-3 פאונד, לעיתים גם מורחבת בסגנון אנגלי ב-5-7 פאונד, וארוחת ערב (לא בכל מקום!) החל ממרק ב-5 פאונד, וכלה בארוחה מלאה ב11-13 פאונד.

בכל מקומות הלינה היתה מסעדה או פאב במקום או בקירבת מקום עם אוכל נפלא, כולל אופציות צמחוניות.

בכל האכסניות ואתרי הקמפינג יש מטבח לבישול עצמי מאובזר ומתוקתק. קחו בחשבון שבחנות באכסניות תמצאו רק מעט מצרכים לקניה (חטיפים, שימורים, ממתקים), אבל כמעט תמיד יש חנות בקירבה, או מוטב שתקנו יום קודם ותשלחו בתרמיל הגדול (או קחו עליכם).
סוד ששווה הרבה: בכמה מהמטבח לבישול עצמי שהיינו בו, היתה ארונית או מדף ובו מצרכים לשימוש חופשי, שהושארו על ידי מטיילים שקנו והשאירו. גם אם תגיעו רעבים, בלי אוכל בתיק, יש סיכוי שיהיה משהו לבשל או להכין עם קצת יצירתיות. ואם לא - שבו בפאב ותהנו מארוחה.

מים:
לרוב אפשר להסתפק בסחיבה של ליטר, ליטר וחצי מים. אפשר למלא בברזים במקומות הלינה, או לקנות ב-HONESTY BOX על הדרך, או בפאב/מסעדה במהלך היום, בימים שעוברים כפר (לא בשלושת הימים האחרונים!). אפשר לקחת מטהרי מים למיניהם ולמלא מהנחלים הרבים על הדרך. ההנחייה הכללית היא לא לשתות ישירות מהם, אלא לטהר, בשל סכנת זיהום חקלאי או אחר, למרות שיש מקטעים שברור שהמים מגיעים מהפשרת שלגים והם טהורים וטובים מאוד.

הקפצת ציוד:
כאמור, אחד היתרונות של השביל הוא האפשרות להקפצת ציוד. כמובן, אפשר לסחוב את כל הציוד על הגב, ראינו אנשים עושים את זה, בעיקר אילו שעושים קמפינג. אבל רוב מי שישן במקומות מסודרים, שולח את הציוד ממקום לינה לבא אחריו. יש כמה חברות שעושות את זה, מזמינים ומשלמים מראש, שולחים להם את רשימת מקומות הלינה והם מאשרים. במקרה שלנו זה כלל דילוג של יום אחד. כל בוקר מאפסנים את התרמיל הגדול (או המזוודה/תיק) במקום מוסכם ובסוף כל יום הליכה מוצאים אותו מחכה לכם. בפעם הראשונה שהם עושים את העברת הציוד, הם מחברים לתיק תגית גדולה ובולטת. בנוסף מומלץ שעל התיק יהיה תג ברור עם השם ופירטי קשר שלכם.
אנחנו בחרנו לעבוד עם AMS והיינו מאוד מרוצות. המחיר שלהם הוא 45 פאונד לכל תיק, עד 20 ק"ג, עבור כל ההקפצות על השביל. הרושם היה שגם החברות האחרות נותנות שירות מעולה.
יום לפני שהתחלנו את השביל עצמו, כשהגענו ל-B&B ב-DRYMEN, בקשנו מפרנסיס שתתקשר עבורינו ל-AMS רק כדי לוודא שהם אכן מגיעים מחר בבוקר לקחת את התיק שלנו. כמובן שהכל היה בסדר.

ציוד נוסף שכדאי להביא:
מגבת: במלונות וב-B&B יתנו לכם מגבות, אבל לא באכסניות ובבקתות.

שקית רב-פעמית מניילון מתקפלת קלה ודקה: שימושי לקניות ולמקלחות המשותפות.

ציוד נגד גשם: שכמיה דקה (!), מכנסי גשם, כיסוי לתרמילים. אנחנו לא השתמשנו בכלל בציוד גשם שהבאנו, כי השמש זרחה בניגוד לכל ההכנות והציפיות. אבל בדר"כ יורד שם גשם כל יום.

כובע צמר וכפפות: למרות שהיה חם בחלק מהימים, כשעלינו לראשי הרים היה בהחלט קריר למעלה!

התגוננות נגד ברחשים: תחשיר למריחה לקנות מקומי! ורשת ראש צפופה! ניתן לקנות בחנויות טיולים באדנבורו, בגלזגו והכי טוב על השביל עצמו.

דברים שימושיים לפיקניקים: פותחן שימורים; מלח ופלפל; סכין וסכו"ם (לא להעלות בתיק לטיסות!); קופסאות פלסטיק עם סגירה הרמטית (מעולה למצרכי אוכל, טונה, אבוקדו, פסטה); גומיות.

דברים שהבאנו והיו מיותרים לגמרי: מצפן; מקלות כביסה וחבל; שכמיה נגד גשם כבדה ומגושמת; הרבה יותר מידי בגדים.

אינטרנט:
ברוב מקומות הלינה וגם בחלק מהפאבים והמסעדות יש WIFI, אבל לא תמיד ולעיתים חלוש ואיטי.
יש מקטעים על השביל שאין בכלל קליטה.

תחבורה ציבורית:
אוטובוסים:
בסקוטלנד יש כמה וכמה חברות אוטובוסים, לחלקן יש אתרי אינטרנט, ולחלקן אין. חלקן קטנות, רק של איזור או קו מסויים. המחירים באוטובוס זולים באופן משמעותי מהרכבות (לדוגמא בקו בין אדינבורו לגלזגו האוטובוס עולה כ-8 פאונד, הרכבת יותר מפי שתיים).
הזמנה מראש: שווה לעשות בירורים לפני שאתם יוצאים לדרך, אם אפשר להזמין מראש - עדיף. אם לא, תגיעו לתחנות המרכזיות מספיק מוקדם כדי לברר אפשרויות של כרטיסי הנחה וכרטיסים משולבים שונים: חופשי-חודשי, שבועי, יומי, לפי איזורים. יש שת"פ בין החברות, כך שאפשר למשל לרכוש כרטיס ל-3 ימים, שיצא זול יותר מאשר לקנות כל נסיעה לחוד. ובכל מקרה, נסיעות בתחב"צ לא מאוד זולות.
שימו לב, שיש מקומות עם תחנות מאוד נידחות, שצריך להיות ערניים שהנהגים עוצרים לכם בכלל. בחלק מהנסיעות הנהגים מקבלים רשימה מסודרת של התחנות בהם הם צריכים להוריד נוסעים, ושנוסעים מחכים ואמורים לעלות.

רכבות:
ברור שנסיעה ברכבת נוחה יותר מאוטובוס, אבל יש הפרש מחירים גדול לטובת האוטובוסים. מצד שני, קל יותר לאתר את הרכבות באינטרנט ולהזמין כרטיסים מראש. שימו לב, שבשעות היום השונות מחיר הנסיעה שונה. ושימו לב שכרטיסים זולים יותר הם לרכבת מסויימת מאוד, שאם תחמיצו אותה, אין החזר כספי, ותצטרכו לקנות כרטיס נסיעה חדש.
יש קוי רכבת בהם אפשר להזמין מקום ישיבה, זה עולה יותר, אבל אם זאת רכבת עמוסה, אז שווה. אם עלתם על רכבת ואין לכם מקום מסומן, שימו לב לכך שהרבה מהמקומות שנראים פנויים, לא באמת פנויים - מישהו שהזמין מקום תכף יעלה ויתפוס את המקום.
אם הזמנתם באינטרנט, שימו לב אם אתם עולים בתחנה בה יש מכונות להדפסת כרטיסים. אם אין, כדי להוציא את הכרטיסים במקום אחר, לפני הנסיעה. אם עליתם על הרכבת בלי כרטיס מודפס, תראו לכרטיסן את הקבלה (ואישור ההזמנה) ויש לשער שזה יתקבל.

כביסה וחדר ייבוש:
ברוב ואולי בכל מקומות הלינה יש אפשרות ליבש ביגוד ונעלים רטובות בחדר-יבוש. לכן אפשר לבנות על כביסה לאורך השביל. בחלק מהמקומות יש גם מכונת כביסה, ופה ושם אפילו מכונת ייבוש וזה כבר יהיה בתשלום נוסף, אבל נמוך.

HONESTY BOX:
עמדה/דוכן/תיבה על השביל באמצע שוםמקום, לא מאויישים, לעיתים מאולתרים למדי, בו מציעים למכירה שתיה וכיבוד קל. יש קופה או קופסא, אליה משלשלים את התשלום (1-3 פאונד), לוקחים מה שקניתם וממשיכים בהליכה. מבוסס על אמון!! מאוד מצא חן בעיננו שמישהו אשכרה טורח למלאי של שתיה ונשנושים באיזה דוכן לא מאוייש בפינה נידחת תמורת פאונד או שניים.

הגעה לתחילת המסלול: ל-DRYMEN

מאדינבורו לקחנו אוטובוס קו 900 של CITYLINK לגלזגו, שיוצא כל 10 דקות מתחנת האוטובוסים של CITYLINK, שנמצאת כ-15ד' הליכה (צפונה) מתחנת הרכבתWAVERLLY ב-NEW TOWN. הנסיעה עלתה כ-8 פאונד. אין צורך להזמין מראש, קונים בקופה בתחנת האוטובוסים. זה ה-405 ירושלים-תל אביב שלהם... שעה ורבע של נסיעה נעימה.

הגענו לתחנת האוטובוסים Buchanan Bus Station בגלזגו, משם הלכנו ברגל 15 ד' לתחנת הרכבת QUEENS STREET ולקחנו את הרכבת ל-BALLOCH. מחיר הנסיעה כ-6 פאונד. אין צורך להזמין מראש, קונים במכונות או בקופה בתחנת רכבת. זאת רכבת פרוורית.

ב-BALLOCH הלכנו ברגל 15 ד' מזרחה (חצינו את הנהר על הגשר מימין לתחנת הרכבת), אל תחנת האוטובוס של קו 309 שנוסע ל-DRYMEN. מחיר הנסיעה 2.5 פאונד. אוטובוס בין הכפרים, קונים כרטיס אצל הנהג.

ב-BALLOCH יש שירותים נקיים צמודים לתחנת האוטובוס. כשמחכים לאוטובוס, זה הזמן לקנות את ה-TABLET הראשון שלכם: הממתק הלאומי של ההיילנדס, מלבן העשוי על טהרת הסוכר והחמאה. יופי של חטיף בלתי-בריאותי בעליל. אח"כ מצאנו גם בטעמי וויסקי. עוד יותר טוב אפילו.

אחרי נסיעה של כחצי שעה בקו 309 ירדנו בתחנת DRYMEN, הלכנו 10 ד' ברגל לB&B הראשון שלנו ל-Lander Bed & Breakfast. בעלת הבית פרנסיס קבלה את פנינו בחביבות, הראתה לנו את החדר החמוד, עם 2 מיטות נפרדות והרבה חלונות לגינה המקסימה שלה. מחיר הלינה 30 פאונד לאדם, כולל ארוחת בוקר נפלאה (מקום הלינה הזה, כמו כל מקומות הלינה לאורך המסלול והטיול כולו הוזמנו 5 חודשים מראש!)
המקלחת אצל פרנסיס קצת קטנה ומיושנת, השירותים ממוקמים ליד החדר הזוגי הנוסף שהיא משכירה, והחדר TWIN שקיבלנו היה קצת מבולגן, אבל באמת לא היה לנו אכפת.
אחרי שהתארגנו ישבנו במטבח, שתינו עם פרנסיס ועם חברתה מרי בעלת המבטא הסקוטי הכבד תה עם חלב וטעמנו עוגיות חמאה ולימון והשיחה קלחה. אחרי השיחה והתה ערכו לנו שתי הנשים סיור מודרך בגינה המושקעת של פרנסיס.
היתרון והכיף של אירוח ב-B&B הוא ההזדמנות להיות עם מקומיים, לשוחח, לשאול שאלות ובעצם להתקרב ולהבין את המקום והתרבות, מה מעסיק אותם (מחירי הכבשים? המהגרים? לא, בעיקר הברייקזיט!). באכסניות ובמלונות מאוד נעים, אבל פוגשים בעיקר מטיילים אחרים ויש פחות הזדמנויות להתקרב למקומיים.
השמש שוקעת כל כך מאוחר (אחרי 11 בלילה!), שהספקנו לעשות סיבוב בכפר, שכלל שביל ליודעי סוד בלבד, המוביל לנקודת תצפית על LOCH LOMOND שלאורכו למעשה נצעד ביומיים הבאים. נא לא לפתח ציפיות גבוהות מהתצפית, כי את ה-LOCH רואים ככתם כחלחל במרחקים, אבל עדין - זהו טיול ערב מקסים.
עברנו בסופר השכונתי, שם אפשר להצטייד בכל טוב להליכה מחר, במידה ולא רוצים לעצור בצהרים באחד משני הפאבים בכפר BALMAHA.
בסופר קנינו מפה טופוגרפית של השביל, מכיוון שזה מימד שחסר בספר שביל שלנו. לא שמנו לב שהיא מדברת במיילים, מה שיצר אתגר קל לתרגם את השביל לק"מ. מעניין שהגבהים מוצגים בשיטה המטרית ולא ביארדים, או רגל...

יום הליכה הראשון, 23 ק"מ: מ-DRYMEN ל-Rowardennan Lodge Youth Hostel

לקראת 9 בבוקר ניפרדנו מפרנסיס ויצאנו לדרך. ערב קודם סימנו לעצמינו קיצור דרך על פי המלצת הספר המעולה שלנו, וכשחברנו לשביל וחלפנו על פני השלט הראשון של ה-WHW התרגשנו מאוד: סוף סוף, אחרי הכנות, ותכנונים של כמעט חצי שנה – הגענו!
עוד נלמד שהשילוט לאורך השביל אמין, בולט, לא תמיד בשפע, אבל בסופו של דבר יופיע תמיד בזמן.

היום הזה לקח לנו 9 שעות הליכה ברוטו (כולל עצירות), יום ארוך אבל מקסים!!
בתחילת היום הולכים בשבילי עפר רחבים, בין שדות, קצת יער. רגע לפני הצהרים כבר מתחילים לראות את LOCH LOMOND היפייפה ואת Conic Hill המשקיף על הכפר BALMAHA ועל הלוך.
העליה לגובה 361 מ' מתונה למדי ונמשכת פחות משעה, רק בסוף קצת יותר תלול. הנוף מלמעלה מרהיב וכמעט עפנו ברוח החזקה. הירידה לכיוון הכפר BALMAHA קצרה ותלולה. לקראת 13:00 הגענו לכפר הקטנטן והציורי על שפת האגם ולמעשה עשינו חצי מהמסלול להיום! החצי השני יקח לנו יותר זמן.

אפשר לעצור ב-BALMAHA לקנות אוכל ושתיה באחד הפאבים או מסעדה במלון, או למצוא מקום נחמד על שפת האגם לפקניק עם מה שקניתם ב-DRYMEN. זה מה שאנחנו עשינו, אנחנו והברווזים שבאו לבדוק אם אפשר לשנורר איזה נישנוש.
במחצית השניה של היום השביל הולך לרוב לאורך האגם, לעיתים ממש על שפת האגם, לעיתים צריך לטפס על גבעה תלולה ואז לרדת. הרוב בתוך סבך או יער שקט וירוק.
בסופו של היום רואים מבין העיצים מהצד השני של מפרץ את המבנה הויקטוריאני של האכסנייה ב- Rowardennan.

זוהי אכסניה של ה-SYHA, האיגוד הרישמי של האכסניות בסקוטלנד. אם יש לכם כרטיס חברות של אכסניות ה-UK או כרטיס בנלאומי (אנ"א) כנראה תקבלו הנחה. האוכל והלינה באכסניות הרישמיות מעט יקרים יותר לעומת מה שתקבלו באכסניות העצמאיות, בהם לנו לעיתים קרובות בהמשך הטיול. דווקא כאן רמת החדרים מעט בסיסית יותר. עדיין – נקי ונעים מאוד.
מחיר הלינה בחדר משותף 23 פאונד לאדם, כולל מצעים, ללא ארוחות.
ישנו בחדר משותף DORMITORIES, שבו 4 מיטות קומותיים. כלומר, חדר ל-8 איש! באכסניות של ה-SYHA מפרידים בין גברים לנשים בחדרים המשותפים. באכסניות העצמאיות מערבבים, למרות שמשתדלים להפריד.
בחדר השינה שלנו היה כיור, חלון שבקושי נפתח (למרות החום...), אבל נוף שווה. יש רדיאטור אבל אין מזגן או מאוורר. בניגוד לאכסניות העצמאיות בהם ישנו בהמשך, כאן לא היו ליד כל מיטה תקע הטענה ולא אור אישי. המרחב בין המיטות מצומצם, ומזל שבסוף איכלסו את החדר רק 4 מתוך ה-8 הפוטנציאלים, כך שהיה מקום לתרמילים, לנעלים ולציוד על הרצפה בין המיטות.
ניתן לקנות כאן ארוחת ערב ו/או בוקר, כולל גירסא צמחונית. מחירי ארוחת הערב: 10.5 פאונד למנה עיקרית גדולה בשרית או תבשיל צמחוני עשיר. 5 פאונד למרק טעים עם לחם וחמאה. מחירי ארוחת בוקר: 7 פאונד לארוחת בוקר אנגלית/סקוטית עצומה למדי, שכוללת: מנה של ביצים, עגבניה, פטריות ושעועית מבושלות, לביבת תפ"א, נקנקיות (או תחליף צמחוני), ובייקון. לחם, חמאה, ריבות, דייסה, קורנפלקסים, שתיה חמה. בהחלט תחושה של שפע! כמובן יש מטבח לבישול עצמי עם כל מה שצריך למי שיש לו מצרכים, או מצא שרידים בארון השאריות-בחינם.
האכסניה ממוקמת על שפת האגם, מול מדשאה, הרים ויער. אם אין ברחשים, או לא קר מידי, מאוד נעים לבלות את הערב בחוץ. השמש שוקעת לנצח, החושך יורד סופית רק אחרי 11 בלילה.
ה-WIFI עובד רק בחדר ההסבה המשותף וגם שם איטי למדי. אולי זה הזמן להזכר איך משחקים מונופול, או אפילו להתחיל לפטפט עם אנשים – את חלקם כנראה תפגשו לאורך השביל במהלך ההליכה ובסוף היום במקומות הלינה השונים.
חדרי המקלחות בנויים מתאי מקלחת פרטיים קטנים למדי בהם ניתן גם להתלבש, אם כי בצפיפות מה. הם נקיים אם מגיעים מספיק מוקדם לפני האחרים. תמיד יש שפע של מים חמים. לא תמיד יש מספיק מתלים. כדאי מאוד להגיע מהחדר עם שקית/תיק בד ובה כל מה שאתם צריכים למקלחת.

סיכום יום ההליכה הראשון: לא קשה, קצת ארוך ומעייף (בכל זאת 23 ק"מ) וכל כך יפה ומשרה שלווה!

יום ההליכה השני, 22 ק"מ: מ- Rowardennan ל-INVERARNAN

תוך כמה דקות מרגע שמתחילים ללכת נתקלים באחת התופעות החביבות לאורך השביל: Honesty Box, שזה אומר שאפשר לקחת מים, עוגה, חטיף או קולה וסומכים עליך שתשאירי כסף בקופה. אין שם אףאחד. בהמשך השביל פגשנו עוד 2 דוכנים כאלה באמצע שוםמקום. באחת השאירו עוגת דבש ושיבולת שועל טריה.

יום ההליכה מתחלק לשני חלקים: 11 ק"מ של מקטע מקסים ולא קשה מידי עד INVERSNAID, שם יש אפשרויות אוכל ולינה ועוד 11 ק"מ של חלק מקסים ויותר קשה ומתיש. את ה-22 ק"מ הללו עשינו ב-9 שעות, כמו אתמול ואהבנו את רובו.

רוב היום הולכים לאורך הלוך: ביער, בחורש, חולפים על פני מפלים שגולשים על הסלעים, והרבה צמחיה עבותה, מידי פעם מטפסים על גבעה ואז שוב גולשים לשביל הנושק לאגם. לקראת סוף היום תוהים האם זה לא יגמר לעולם... הנוף בין העצים אל העבר השני של האגם והיער מסביב מפצים!
הפתעה ממש נחמדה צצה אחרי כ-8 ק"מ מ-Rowardennan בדמות בית חווה בודד ולידו יוזמה ברוכה: בית קפה קטנטן, צופה אל האגם מהשביל. בירכנו וזללנו מאפין אוכמניות ופאי לימון מופלא עם כוס תה בחלב.

החלק השני של היום אחרי INVERSNAID קשה יותר כי הרבה ממנו זה לדלג מעל שורשי עצים, לרדת ולעלות סלעים, מדרגות ומעברים צרים בין הבולדרים. ההליכה איטית ודורשת יותר תשומת לב היכן מניחים את הרגל, צריך להתכופף לא לחטוף ענף בעין. די שונה ממה שהיה עד כה, שהיה תוואי שמאפשר ללכת ולשקוע במחשבות בלי יותר מידי תשומת לב איפה שמים את כף הרגל. שמענו הרבה תלונות ממטיילים על המקטע הזה, שקצת הפתיעו אותנו, כי חלקם טענו שזה היה החלק הקשה ביותר בכל השביל... No way!

האתגר היום ואף בהמשך, הוא איפה ואיך לעצור לנוח או לאכול, בלי שהברחשים אוכלים אותנו. זה לא מצחיק. קיץ 2018 התברך ברמות שיא של ברחשים ושל זבובי סוסים עוקצים, כנראה בגלל גל החום שזכינו לו. זיקני ההיילנדס לא זוכרים גל ברחשים כזה! כל עצירה הופכת לסיוט עם התקפת ברחשיות רעבות לדם אנושי. זאת ההזדמנות להדגיש כמה חשוב להיות מצויידים ברשתות ראש (עם חורים פיצים שקונים בכל מקום בהיילנדס), עם חומר דוחה ברחשים שמורחים על כל פיסת עור חשופה, ולפיכך כדאי ללכת בשרוולים ארוכים: חולצה ומכנס, אפילו הייתי אומרת כפפות קיציות אם יש דבר כזה.

את היום הזה סיימנו באתר הקמפינג והביקתות Beinglas Farm Campsite ב-Inverarnan, שם קבלנו "בקתת הוביטים" משולשת וחמודה במחיר 20 פאונד לאדם, לא כולל ארוחות ולא כולל מצעים לבקתה. מה כולל הבקתה? בפנים מונחים שני מזרונים דקים על הרצפה, יש מדפים, חשמל, רדיאטור לחימום וחלון קטן שנפתח בקושי. צריך לשכור – אם אין לכם – שק שינה, כרית וסדין (ציפה צרה ודקה), תמורת 5 פאונד. לא כזה נוח, אבל אחרי יומיים של 44 ק"מ, היינו נרדמות גם על מיטת מסמרים של פאקיר.
באתר יש מקלחות ושירותים משותפים ואפשרות לעשות כביסה וגם ליבש בתשלום (כ-3 פאונד לערימת כביסה).
יש מטבח בישול-עצמי מינימליסטי, וחנות מצרכים מהטובות על השביל גם מישום שהיא נפתחת כבר ב-7 בבוקר עם לחם טרי.
מה שממש נחמד באתר הזה הוא שיש שם פאב/מסעדה, שהיא מרכז העניינים בו כולם מבלים את הערב: אוכל בשפע לארוחת ערב, אוכל בשפע לארוחת בוקר – בתשלום כמובן, במחירי מסעדה לא אכסניה, אבל טעים ומפנק. מרק דגים נפלא עם לחם וחמאה ובירה מקומית קרה ב-11.5 פאונד.
שם, יחד עם אנשים מכל העולם, ראינו את שוויץ מנצחת את סרביה במסגרת משחקי מונדיאל 2018 בשידור ישיר מרוסיה. המשחקים עוד ימשיכו ללוות ולבדר אותנו לאורך ההליכה על השביל ויחברו אותנו לאנשים באופן מאוד משעשע.
בערב, בגלל שזה היה יום שישי, היתה מוזיקה חיה: זמר סקוטי חייכן, ששר שירים אמריקאים של דון מקלין וג'ון באז. הוא כנראה זיהה בקהל רוב אמריקאי והניח שהם הגיעו עד ההיילנדס בסקוטלנד כדי לשמוע את המצעד האמריקאי של שנות ה-60. האמת? ממש נהנינו.
רק בערב, על בירה ומול משחק מונדיאל, הבנו למה האתר גדוש באורחים מקומיים, רכבים, אופנועים וקרוונים, ולא רק בגלל שזה סופ"ש: פעמיים בשנה מתקיים מירוץ ה-WHW: רצים מקומיים ומכל העולם רצים את כל ה-154 ק"מ של השביל, בהרים, בגאיות, בשבילים וביערות, וזה קורה הלילה! לכל רץ/ה יש צוותים עוזרים, מעודדים ותומכים, והמרוץ עובר סמוך לאתר, על השביל. המרוץ מתחיל ב-1 בלילה ב-Milngavie, ומהיר הרצים יסיים אותו כעבור 16 שעות ריצה(!) האיטי ביותר אחרי 35 שעות. כלומר את INVERARNAN יעברו הרצים החל משעות הבוקר המוקדמות ביותר ואיתנו בפאב בערב ישבו כמה מהצוותים התומכים. זה בהחלט היה מלהיב והצליח באותו ערב להאפיל על הפסד המצער של סרביה במונדיאל.

סיכום יום ההליכה השני: נפלא ללכת לחופו של האגם, לרוב ביער או באחו, אם כי היום קצת ארוך ומציק בקטע מסויים.

יום ההליכה השלישי: 19 ק"מ, מ-INVERORNAN ל-TYNDRUM, ונסיעה ברכבת ל-OBAN ליום מנוחה

היום היינו מוכנות נפשית להליכה קצרה יותר: רק 19 ק"מ, אחרי יומיים של 22 ו-23 ק"מ. בנוסף, התוכנית שלנו היתה לסיים ב-TYNDRUM בשעות אחה"צ, ולעלות על רכבת לעיר החוף OBAN. שם תכננו לישון הלילה ולמחר להנות מארוע מקומי של HIGHLAND GAMES, ורק אחהצ מאוחרים נחזור ל-TYNDRUM ללינה ולהמשך ההליכה.

התחלנו את ההליכה ב-8:30 בבוקר, ועברנו על פני דוכנים של המעודדים והתומכים של רצי מירוץ ההיילנד, כולל דגלים של כל המדינות שרציהם משתתפים. בהמשך היום הבנו שחלק מהתומכים לא רק מנפנפים וצועקים אלא גם רצים חלקים נכבדים מהמסלול לצד המתחרים כדי לעזור להם להתמודד עם 154 ק"מ של ריצת הרים. קשה להאמין שמה שאנחנו ג'יעגענו על פני שבוע הליכה, הם רצו להם בפחות מיממה.

החלק הראשון של היום היה הליכה בעמק, לצד נהר רחב, שביל קרוב וחוצה לסרוגין את הכביש הראשי A82 – הדו מסלולי - שעולה צפונה, ואת פסי הרכבת. השמש זרחה ללא כיסוי עננים, ובהעדר עצים לצל, הבנו שהולך להיות חם. נהנינו מההזדמנות להתרענן עם בקבוק סודה שקנינו ב-HONESTY BOX, שניצבה בין הפרות הרועות באחו ההררי.
לאורך כל היום כל כמה דקות זזנו לצד השביל לטובת רץ או רצה שחלפו על פנינו תוך כדי החלפת ברכות לבביות ואיחולי הצלחה (הם שרצים 154 ק"מ בהרים אחלו לנו בהצלחה...).

קרוב לכפר Crianlarich נמצאת נקודת המחצית של היום הזה ויותר מרגש - נקודת המחצית של ה-WHW. מכיוון שאנחנו התחלנו 19 ק"מ אחרי כולם, נקודת המחצית שלנו, תגיע רק לקראת סוף יום ההליכה הזה, כשנתקרב ל-TYNDRUM. בשל השמש והחום רמת הברחשים עלתה, עד שהיה קשה למצוא מקום ורגע נעים לשבת לנוח ולאכול. מצאנו עצמינו הולכות בקצב מהיר למדי, עם מעט הפסקות. אולי גם המחשבה על הרכבת ל-OBAN דירבנה להליכה נמרצת היום.

החלק השני של היום כלל עליה מתמשכת בתוך יער מוצל ונעים, עם נופים יפים של העמקים והפסגות מסביב, וכמובן ירידה מתמשכת בצד השני. שם אפילו הצלחנו למצוא פיסת יער נעימה להפסקת צהרים קצרה, לפני שהברחשים גילו אותנו והתנפלו עלינו.
החלק השלישי של היום כולל הליכה בעמק רחב ידיים ובו כמה חוות חקלאיות מעניינות שעסוקות בשיקום קרקעות לחקלאות, טיוב קרקעות ושיבוח והתאמת עדרי בקר וצאן.

עברנו על פני אתר ארכיאולוגי הכולל מנזר נטוש של הקדוש St. Fillan מימי ראשית הנצרות בסקוטלנד, בית קברות ימי ביניימי עם סימני צלבים קדומים, אתרי קרבות מהמאות ה13 וה-14, בהם הפסידו הסקוטים את עצמאותם, ועוד שני לוכים קטנים ומקסימים נחבאים בין הצמחיה: אחד נחשב לבריכה מקודשת בעלת סגולות ריפוי, והלוך השני ידוע כלוך בו שקעה החרב העוצמתית של ווילאם וואלס האגדי, כש-ROBERT THE BROUSE זרק אותה למימיו כשהפסיד לאנגלים ולשבטי ההיילנדס שחברו אליהם בתחילת המאה ה-14.
סקוטלנד עשירה בהיסטוריה מרתקת, ולאורך השביל תמצאו שלטים עם הסברים, מידע, שירטוטים וציורים, שבהחלט מעשירים את חוויית ההליכה.

כ-5 ק"מ לפני שמגיעים ל-TYNDRUM כדאי לעצור בקפה ובחנות של אתר בקתות הטיפי - הפסקה מרעננת ומשובבת נפש: פירות, תה, שוקו או קפה, ממתקים (טאבלט כמובן!), נישנושים ומזכרות.

היום ראינו עוד בעל חיים חוץ מברחשים וכבשים: פרות. אילו פרות שנראות כמעט רגילות אבל מעט יותר פרוותיות. צילמתי אותן, אבל לא שמתי לב שמאחוריהן נמצאות ה-פרות בה' הידיעה, כוכבות ההיילנד: HIGHLND COO... פרות עם פרווה ארוכה מאוד וחומה, קרניים מאיימות ופוני מגוחך שמסתיר את העיניים. רק אחרי שמטיילים אחרים שפגשנו בהמשך הראו לנו את הצילומים שלהם של הפרות הללו באותה נקודה בה אנחנו צילמנו פרות רגילות לחלוטין, הבנו את גודל ההחמצה. אם תהיה לי הזדמנות לחזור למקום אחד על ה- WHW זה יהיה לשם, כדי לפגוש ולצלם את הפרות עם הפוני. זו החמצה שהיא ביכיה לדורות. במקום זה קניתי גלויה, שימו לב היא פה למטה, במקום צילום של הדבר האמיתי.
בעל חיים נוסף מעניין שפגשנו היום היו תרנגולות היילנד מוגזמות. גם הצילום שלהם כאן למטה.

את ההליכה היום סיימנו ב-TYNDROM לפני השעה 16:00 והתקשנו להאמין: כבר היינו רגילות לזחול לאכסניה ב-18.00, והנה עשינו את ה-19 ק"מ ב-7.5 שעות. פתאום היה לנו זמן בכפר החביב הזה, כי הרכבת שלנו ל-OBAN יוצאת רק עוד שעתיים וחצי.
התרמיל הגדול כבר חיכה לנו באתר הלינה BY THE WAY, שממוקם מטר מתחנת הרכבת, על השביל. זה המקום בו נלון מחר, כשנחזור מ-OBAN. נכנסנו לחדרון הקבלה של אתר הקמפינג/בקתות/חדרים הזה, וביקשנו רשות להתקלח ולהשאיר את התרמיל עד שנשוב מחר בערב: זה התגלה כסידור המאה, הצלחה מסחררת. התקלחנו, עלינו על ג'ינס והתארגנו לקחת מינימום בתרמילי היום הקטנים, רק מה שצריך להרפתקת OBAN. יצאנו לסיבוב קטן בכפר, גילינו את הפאב, המסעדה, חנות המזכרות והסופר וחזרנו לחכות לרכבת. זאת היתה הפעם הראשונה שממש השתמשנו ברשת-ראש נגד הברחשים, כי זה באמת היה בלתי נסבל.

נסיעת הרכבת ל-OBAN היתה נפלאה בשני מובנים: שעה ורבע של מנוחה בחברת סקוטים ג'ינג'ים ונופים נפלאים.

OBEN:
OBAN התגלתה כעיר חוף מקסימה. כשיצאנו לרחוב מתחנת הרכבת קיבלו את פנינו חבורת ברווזים עליזים וריחות עזים של מסעדות עם אוכל ים משובח (כן, היינו רעבות!). בקושי החזקנו מעמד עד שמצאנו את האכסניה שלנו CORRAN HOSTEL, עשינו צ'ק אין, הפקדנו את התרמילים, וחזרנו על עקבותינו בעקבות הריח הטוב.
זאת היתה אחת הארוחות: הזמנו מנה של האוכל הלאומי הסקוטי בגירסא הצמחונית שלו, ההאגיס עם טאטיז, וכן מנה שכללה דלי של צדפות, שהיו רכות וטעימות לתפארת. נחמד שאפשר היה לקנות בירה בחנות ליד ולהביא למסעדה שלא מוכרת אלכוהול. (האגיס&טאטיז ב-7 פאונד, חצי ק"ג צדפות, עם רוטב חמאה שום ב-9 פאונד, הבירה במכולת 1.75 פאונד).
אחרי האוכל חזרנו לאכסניה, גילינו שהחדר שלנו בקומה השלישית בראש גרם מדרגות צר וגבוה, ושיש לנו שני שותפים צעירים מהודו, שכבר ישנו, כל אחד במיטה העליונה של מיטת הקומותיים. החדר באכסניה מרווח, עם תקע חשמל יחיד סמוך למיטות, שאותו מנסים לנצל כל 4 דרי החדר. אין אור פרטי לכל מיטה, אבל יש ארון משותף, רדיאטור וחלון גדול שדווקא כן נפתח ממנו נשקף נוף מרהיב של המפרץ. חדר המקלחת והשירותים המשותף לכמה חדרים נמצא עוד חצי קומה מעל, והוא היה נקי ללא רבב ונעים ביותר.

CORRAN HOSTEL ממוקמת מצויין, מרחק הליכה קצרצר ממרכז העיירה, אך במקום יחסית שקט, מול הים והנמל. יש פאב/מסעדה בקומת הקרקע, חדר גדול משותף לא ככ מזמין, אך מטבח שירות עצמי מהטובים שפגשנו! המחיר: 19 פאונד לאדם, לינה בחדר דורמס משותף ללא ארוחת בוקר.
בסופו של יום היינו עייפות-אך-מרוצות משלושה ימי הליכה ארוכים ויפייפיים, סה"כ 59 ק"מ על השביל, נסיעה ברכבת ובליסה של ארוחת אמתנית. מחר נלך לצפות במשחקי ההיילנד במתנ"ס המקומי. לא ידענו בדיוק למה לצפות, אבל היינו נרגשות מהמחשבה שנראה גברים בקילטים זורקים כל מיני עמודי חשמל וכדורי ברזל ובנות מקפצות מעל חרבות.

לסיכום היום השלישי: לא קשה, הליכה מקסימה לרוב. שילוב מהנה של טבע, רצים, חקלאות וקצת היסטוריה ופולקלור + נסיעה מרהיבה ל-OBAN. אהבנו!!

יום מנוחה – HIGHLAND GAMES IN OBAN

אם רוצים לעשות יום מנוחה ממהלך ההליכה על השביל, TYNDRUM היא אופציה נוחה ונעימה מאוד:
אפשר לנוח ב-TYNDRUM עצמה, כי יחסית לכפר קטן באמצע ההיילנד יש שם כמה וכמה אפשרויות לינה ואכילה נעימות: מלון מפואר, B&B למכביר, הוסטלים זולים והאתר BY THE WAY בו ישנו, שכולל הוסטל, קמפינג ובקתות. יש בכפר פאב, מסעדה, חנות מזכרות גדולה וסופר על השביל עצמו ביציאה מהכפר (כך שאפשר לקנות מצרכים ליום ההליכה הבא אחרי שיצאתם לדרך).
ב-TYNDRUM יש שתי תחנות רכבת: TYNDRUM UPPER על הקו בין GLAZGOW ל-FORT WILLIAM בצפון, ו-TYNDRUM LOWER, על הקו בין GLAZGOW ל-OBAN על החוף המערבי של סקוטלנד, נושקת לאוקיינוס האטלנטי.

אם אתם ביום מנוחה ולא בא לכם להשאר פה, אפשר וכדאי לקחת את הרכבת ל-OBAN, כי תוך שעה ורבע של נסיעה בנופים מרהיבים, תגיעו לעיר החוף המקסימה. באובן אפשר לבקר במזקקת וויסקי מפורסמת, לטפס למצודה המוזרה החולשת על העיר, לטייל לאורך הטיילת הציורית, לעלות על שיט קצר במפרץ הקרוב לתצפית על עולם החיי, או להצטרף לשיט ארוך יותר לאיים ההיברידיים.
בקניה מראש, כרטיס הרכבת ל-OBAN וחזרה ל-TYNDRUM עלה 24 פאונד לאדם.

אם הגעתם בתאריך הנכון, מתקיימים ב-OBAN, כמו בערים/כפרים אחרים ברחבי ההיילנד, משחקי ההיילנד: HIGHLAND GAMES, אירוע שאין להחמיצו (!!) בו משתתפים בתלבושות מסורתיות מתחרים ומציגים מיומנויות מסורתיות כמו ריקודים מעל חרבות (הבנות), ריצת הרים, זריקת כדורי ברזל, פטישים ועמודי חשמל עצומים לרוחק (בנים, ואף בנות!), תחרויות ספורט קהילתיות, דוכני אוכל מקומי, כולל דוכן עוגות ומאפים של מועדון הסבתות של העיירה, טעימות וויסקי וג'ין, קליעה למטרה וגולת הכותרת: תזמורת של חמת חלילים בלבוש מהודר במיוחד.
משחקי היילנד מתקיימים ברחבי סקוטלנד סביב תאריך היום הארוך בשנה בחודש יוני ובמקומות אחדים גם בתאריכים אחרים. ב-OBAN למשל יש עוד סט משחקים לקראת סוף אוגוסט. הכניסה בתשלום.

אנחנו כאמור נסענו ל-OBAN בסוף יום ההליכה השלישי, ישנו שם ולמחרת על הבוקר הלכנו למשחקים.
בסופו של היום ב-OBAN עלינו על הרכבת חזרה ל-TYNDRUM, עשינו צ'ק אין רישמי להוסטל BY THE WAY: במחיר של 23 פאונד לאדם קיבלנו חדר טווין חמוד, נוח ומאובזר להפליא, במבנה החדש של ההוסטל. חדרי המקלחת והשירותים משותפים, חדר הסבה נעים ביותר עם חלונות ענק אל היער, הכוללים ספות, ספרים ושולחנות האוכל למי שמשתמש במטבח שירות עצמי. הכל חדש, מאובזר, נעים ונקי ביותר.

מאחורינו שלושה ימי הליכה ועוד יום מנוחה מלא חוויות. סוף סוף צנחנו לשינה טובה, בצפיה למחר, לצאת שוב לדרך: לפנינו החלק השני של השביל, עוד 4 ימי הליכה.

לסיכום יום המנוחה: היה פשוט מגניב!!

יום ההליכה הרביעי, 15 ק"מ: מ-TYNDRUM ל-INVERORAN

יום ההליכה הרביעי לפנינו, כ-15 ק"מ בלבד, אותו נסיים בעמק מבודד למדי בו יש רק מלון ובסמוך פינה ל-wild camping ליד הנחל.
לפני תחילת ההליכה דאגתי לחבוש את אצבעות הרגליים בפלסטר רפואי micro-pore (ראו הסבר בטיפים בסוף). לארוחת בוקר אכלנו דייסת שיבולת שועל, הארוחה האולטימטיבית להולכים וגאוות סקוטלנד שמגדלת רק שיבולת שועל וכוללת אותה כמעט בכל מאכל אפשרי. ארזנו, הפקדנו את התרמיל הגדול במחסן התיקים ויצאנו לדרך.

היום ניכנס – כך הבנו – לאיזורים היותר מבודדים ונידחים של ההיילנדס. אפשרויות הלינה והאכילה מצטמצמות (אל דאגה, הכל הוזמן מראש), הכבישים יעלמו (כביש אחד למעשה, ה-A82 שמלווה אותנו כמעט מתחילת המסלול), בלי כפרונים ועוד פחות עיצים.

היופי והייחוד של ארבעת המקטעים האחרונים, עד סוף המסלול ב-FORT WILLIAM הוא הנוף הפראי והבידוד, מה שקיבל בפינו את הכינוי "המדבר הירוק": נוף ההרי, גושי צוקים, שרשראות הרים מאסיביות, עמקים קרחוניים, פה ושם לוכנים קטנים ומעט מאוד עצים וזה לא צחוק. לא מדובר על גובה אלפיני, אפילו לא גובה ירושלמי, סה"כ כמה מאות מטרים מעל פני הים ובכל זאת: נוף קשוח, עוצמתי ונידח.
(הקושי במקרה הספציפי שלנו היה החום והשמש: סקוטלנד ידועה במזג אויר סגרירי, מעונן, מעונן חלקית, ערפילי, ערפל כבד, גשם בדרגות שונות, ומידי פעם שמש או כתם כחול של שמיים. הסקוטים מזמינים תיירים תחת הסיסמא: 4 עונות ביום אחד. אבל אנחנו קיבלנו עונה אחת לאורך 3 וחצי שבועות. זכינו בגל חום מטורף, שלא נראה כמותו מאז סוף עידן הקרח הקודם.... ימים ארוכים של שמים כחולים ושמש קופחת. היופי היה מהמם ואמנם עדיף ללכת לא בגשם, באדמה הבוצית והביצתית, אך בהעדר עצים החום וקרינת השמש העזה קצת הזכירו לנו טיולים שנתיים במכתשי הנגב).

בתחילת היום ההליכה היא בעמק חשוף, מידי פעם עוברת רכבת על דופן ההר, עדיין רואים את הכביש ושומעים את התנועה עליו.
במחצית היום מגיעים לכפרון Bridge of Orchy בו מלון וחצי ו-BUNK HOUSE לצד תחנת הרכבת. אין ברז מים, אין חנות. קפה, בירה או ארוחה אפשר לקנות בפאב של המלון אם נכנסים לשבת. אבל יש גשר עתיק ומרשים ונהר רחב ומזמין, מקום מושלם לפיקניק עם האוכל שקנינו ב-TYNDRUM. משם מטפסים דרך יער (למשך חצי שעה יש צל נעים) לראש גיבעה חשופה שמראשה מתגלה נוף ההיילנדס במלא תפארתו, כולל LOCH TULLA התכול. משם Vירידה ל-INVEROREN HOTEL המבודד.

כל היום לקח 6 שעות נינוחות ביותר ויפות להפליא, אפילו הצלחנו לתפוס תנומה קצרה ביער, מכוסות ומרוחות היטב נגד הברחשים.
מראה ההרים הפראיים והחשופים של ההיילנדס, LOCH TULLA והמלון הנידח עם היער הקלוש סביבו בהחלט מרשימים ומעוררים התפעלות!
הגענו למלון בן המאה ה-19, הניצב לבדו בעמק, כ-3 ק"מ מ-LOCH TULLA, על הדרך הישנה צפונה ל-GLENCOE, ממש על ה-WHW. המלון בהחלט משתדל להציע שירותי אירוח ואוכל על רמה והמחיר משקף את השאיפות הללו: 50 פאונד לאדם ללינה בחדר זוגי עם ארוחת בוקר, אמנם פינוק אמיתי ובכל זאת – מחיר גבוה לתקציב שלנו. אבל, אין הרבה ברירות אם רוצים לחלק את מקטעי ההליכה בצורה הגיונית, לפחות עבורינו.

המלון הויקטוריני שימש במאות הקודמות כאכסניית דרכים לנהגי הבקר והצאן שהובילו את הבקר מאיזורי הגידול בהיילנדס לנקודות מכירה במרכז סקטולנד. אכסניות הדרכים הללו נקראו DROVER'S INN, משמשות היום אתרי קמפינג, מלונות דרכים וכפרונים זעירים לאורך ה-WHW, כמו INVERARNAN בו יש פונדק ומלון וכן את אתר הקמפינג/בקתות Beinglas Campsite בו לנו ביום ההליכה השני; כמו Bridge of Orchy על המלון וחצי שבו ו-BUNKHOUSE מינימליסטי ליד תחנת הרכבת; כמו TYNDRUM שהפכה לכפר גדול (או עיירה קטנה), גם הודות למכרות הזהב שהיו פעילים במאה ה-19 אל תוך המאה 20.

INVERORAN HOTEL ניחן באוירה נעימה בעלת נופך ויקטורייני מיושן שכזה, בשירות ובאוכל מעולה (ארוחת הערב הטעימה והיקרה ביותר לאורך השביל: מרק ב-6 פאונד, מנה עיקרית צמחונית ב-11 פאונד, ובירה ב-4.5 פאונד!), בחדר הסבה מקסים וכמובן בייחוד וביופי שבמיקום המבודד, מוקף הרים, נחל (לידו אפשר להקים אוהל לאוהבי ה-WILD CAMPING) וקצת יער מסביב ממנו מגיחים איילים למצהלת ליבם של האורחים.

בהעדר אינטרנט, עם אור יום אחרי 23:00, ויותר מידי ברחשים בחוץ, מתכנסים האורחים הפחות סוציומטים בחדר ההסבה המלא אוירה, כורסאות נוחות, צילומים מהמאה ה-19 וקרני איילים מקשטים את הקירות, ועל כוס בירה או תה עם חלב, מחליפים חוויות מההליכה, מהרצים שעקפו את כולנו בקלילות, אן מניו-זילנד עם תרמיל ענק, שעקפה את כולנו בקלילות, הברחשים, הברייקזיט, הסדרה OUTLANDER ועוד. כיף של מקום, מומלץ בחום למרות המחיר!

לסיכום יום ההליכה הרביעי: לאט לאט נכנסים להיילנד הקשוחים והמבודדים - מלהיב!!

יום ההליכה החמישי, 16 ק"מ: מ-INVERORAN HOTEL ל-GLENCOE SKI CENTER

למרות שהיום נלך רק 16 ק"מ, צריך לקחת די מים ואוכל, כי אין שום דבר בדרך עד שנגיע למקום הלינה הבא שלנו GLENCOE SKY CENTER.
הספר מגלה לנו שהיום נלך בחלק הכי מרוחק מישוב או כביש, שנעפיל לאט לאט לגובה של 445 מ' מעל פני הים ושנוכל לראות למרחקים אל תוך מרחבי הבור של RORNACH MOOR שהוא השטח הבלתי-מיושב הגדול ביותר בבריטניה: 130 קמ"ר. נסיים בפתחו של העמק (GLEN בהיילנדית) המרשים והיפה מכולם: GLENCOE, בו התרחשו גם כמה אירועים היסטוריים חשובים, ולאורכו מסלולי הליכה וטיפוס רבים.

יצאנו מהמלון אחרי ארוחת בוקר מפנקת במיוחד (כלולה במחיר!), עברנו ליד הנחל ופינת הקמפינג, חצינו גשר ועוד גשר, עוד חווה ל-B&B ופניה לבית האחוזה של משפחת פלמינג המפורסמת (כאן נפטר פיטר פלמינג הסופר, אחיו של איאן פלמינג שכתב את ספרי ג'יימס בונד. והם כולם קרובי משפחה של אלכסנדר פלמינג מגלה הפנצילין. תבוא ברכה על ראשם!), ואז - השביל נפתח למרחבים, וגם הלב.

רוב רובה של ההליכה היום חשופה, מידי פעם חוצים יובלים קטנים בהם זורמים מי הפרשת השלגים ואכן כשמרימים מבט, עוד ניתן להבחין בשרידי שלוגיות בודדות בראש ההרים סביבינו. השקט אין סופי והנוף מפעים בתצורות ההרים המאסיביים והעמקים הקרחוניים סביב.
מידי פעם עוברים בסמוך ליער עבות מגודר (לא לגמרי הבנו מדוע הרבה חלקות היער ששרדו, או ניטעו מחדש, מגודרים), שעציו מטילים כתם צל במידה ונצמדים לגדר.

כשני שליש מהיום הוא במגמת עליה מתונה בשביל נוח למדי. שימו לב לא להחמיץ שתי גבעות-חרוט מעט בולטות יותר לאורך הדרך, שכדאי מאוד לטפס עליהן לטובת התצפית והשקט. זה יום להליכה מדיטטיבית. הולכים וחולמים, הולכים וחושבים, הולכים ומרחפים. לשם כך באנו.
אחרי הנקודה הגבוהה ביותר, השביל מתפתל ופונה מערבה ונכנסים לעמק GLENCOE, כשלפניכם במלא הדרו הר-פירמידה מרשים ביותר BUACHAILLE ETIVE MOR.

עוד קצת ירידה והגענו ל-GLENCOE SKY CENTER בו נלון הלילה.
[הערה חשובה: נקודת הלינה הנוחה והפופלרית KINGSHOUSE בעמק GLENCOE, עוד 2 ק"מ על השביל, היתה סגורה לרגל שיפוצים מאסיבים עד קיץ 2019. לכן מי שהזמין לינות מספיק מוקדם, עוד השיג בקתת-הוביטים ב-SKY CENTER, בעוד רבים אחרים יקחו אוטובוס/מונית לעיירה GLENCOE, שנמצאת 20 ק"מ מערבה בתוך העמק, ללינות באכסניות, מלונות ו-B&B הרבים. מחר הם יחזרו בתחב"צ/מוניות לשביל. אפשר כמובן להמשיך בהליכה עוד 4 ק"מ בעמק עד למקום בו השביל מטפס אל מחוץ לגלן במעלה Devil's Staircase, ומשם לקחת תחב"צ לעיירה GLENCOE, מה שיקצר את יום המחרת.]

כשהגענו השעה היתה 15:00 אחהצ, נכנסנו לפאב/מסעדה שמשמש גם כדלפק הקבלה לבקתות ולקמפינג, קבלנו את המפתח לביקתת ההוביטים שלנו להלילה (במחיר 25 פאונד לאדם), וכן שכרנו שק שינה וסדין (5 פאונד לכל אחת), בהעדר כרית, סוף סוף הג'ינס יהיה שימושי...
הזמנו לאכול את אחת המנות החביבות עלינו: תפוח אדמה אפוי עם כל טוב עליו, סלט ובירה.

בקיץ פועלת מעלית סקי אחת (רק עד 16:30 - שמו לב!) ורצינו לעלות לגובה לתצפת על הנוף. לכן מיהרנו לרכוש כרטיס (12 פאונד לאדם!), להצטייד במעיל מתוך ניחוש שלמעלה יהיה קריר, ולעלות: 15 דקות של עליה בדממה ויופי, מעל פלג מים שגועש את דרכו למטה בנקיק מחורץ.
מעלית-הסקי מגיעה עד גובה 650 מטר, כשליש מגובה ההרים מסביב. בחורף אפשר להמשיך להעלות במערכת מסועפת של יותר מ-10 מעליות שכרגע היו מושבתות. כשקופצים מהמעלית למעלה, כדאי מאוד לקחת את השביל הימני (מערבה), לחצות פלג מים צוננים (טבלנו!) על גשר מתכת מתנדנד ולטפס כחצי שעה לנקודת תצפית מרהיבה על העמק וההרים סביבו. השלוגיות הרבה מעלינו, אבל הנוף מרומם נפש! לא להחמיץ.

אחרי שירדנו חזרנו לבקתה שלנו, התקלחנו בחדרי המקלחת המשותפים (שוב התפעלנו מרעיון של עצמינו להשתמש בשקית הרב-פעמית שלנו כדי לקחת כל מה שצריך לתא המקלחת שיש בה רק מתלה אחד וריצפה רטובה ווילון מוטל בספק). כיבסנו כמה חולצות מזיעות ותלינו בחדר היבוש החם, והתמקמנו במסעדה שמשמשת כמקום המפגש והמרגוע לכל האורחים. זה המקום והזמן להתחבר לאינטרנט, לשדר לעולם מה עשינו ומה ראינו, לענות למיילים, לכתוב ביומן, לסכם הוצאות, לקרוא מה צפוי מחר, ולהתקדם קצת בספר הקריאה שסחבנו איתנו כל השביל.

הכי נחמד - לנהל שיחות עם הולכים מוכרים כמו זוג אנגלים שהולכים עם הבית שלהם על הגב, שלישיית ישראליות ממרכז הארץ ועוד זוג ישראלים חמודים ולהכיר אנשים חדשים, כמו פאולה מטקסס, בת 65, שמחר תעקוף אותנו בכמה צעדי ענק בזמן שנטפס את "שביל הנחש" של ה-WHW המכונה בשם המעודד Devil's Staircase.
בנתיים התיישב לידינו אדם חביב שהתחיל לפטפט איתנו, כדרכם של המקומיים, עם כוס תה בחלב בידו. מתעניין מי ומאיפה אנחנו ומרבה לספר על עצמו ועל העבודה שלו: הוא גר בגלזגו ועובד ב-Kinlochleven (מדובר על 160 ק"מ נסיעה לכל כיוון!), זו העיירה שאליה מועדות פנינו מחר (אם נשרוד את הטיפוס במדרגות השטן...). העיירה ממוקמת על שפת מפרץ יפייפה ובה מפעל הידרואלקטרי ותיק שמפעיל טורבינות חשמל לטובת מפעל אלומיניום. המערכת ההידרואלקטרית עוברת שידרוג מאסיבי ותפקידו כמהנדס סביבתי לענייני מערכות מים, לדאוג שלא תשאר צלקת לאורך התוואי בו מוטמן הצינור החדש שמוביל מים מהמאגר בעמק מעל העיירה ועד המפרץ: "מחר כשתרדו ל- Kinlochleven שימו לב לצינור החדש שקבור במורד ההר – זה אני!" אמר בגאווה. אח"כ קבלנו הסברים לאן נעלמו כל העצים: רכבות קיטור ופסי רכבת, בניה מואצת ופיתוח, יצירת שיטחי מרעה לצאן ולבקר, יצירת מרחב מחיה פתוח לאיילים לטובת צייד, מרחב פתוח לגידול האברש HEATHER, אותו אוהבים לאכול האיילים וגם חוגלות סוקטיות שגם אותן צדים בחדווה. כלומר, מכלול התרחשויות שפגעו באופן בלתי-הפיך ביער. לא בטוחה שהשתכנעתי אבל זה היה ההסבר הטוב והמקיף ביותר שקיבלנו. נפרדנו חכמות ומשכילות יותר והוא יצא לדרכו.

באתר אין חנות לקניית מצרכים (וגם יום קודם ב-INVERORAN אין!), לכן מומלץ לקנות בדלפק אוכל ליום ההליכה מחר, שגם הוא מתאפיין ב-אפס מקום לקנות אוכל לאורכו. קנינו כריכים, עוד תפ"א אפוי וסלט ועוד כוס תה לפני השינה. המקום נסגר לקראת 22:00, והאינטרנט במילא חלש מאוד, כך שהתפזרנו לבקתה, למרות שיחשיך ממש רק עוד כשעתיים. לסיכומו של יום: זה היה אחד הימים המוצלחים ביותר!

לסיכום יום ההליכה החמישי: אחד הימים! GLENCOE עוצמתי ביותר!! העליה במעלית הסקי והעליה לתצפית שדרגו עוד יותר!

יום ההליכה השישי, 15 ק"מ: מ-GLENCOE SKI CENTER עד KINLOCHLEVEN

אחרי לילה קצר וחם, לפנינו יום קצר וחם, החלטנו לצאת מוקדם כדי לטפס את ה- Devil's Staircase לפני החום הגדול.
השמש זורחת בסביבות 4:30. עד 9:00 אין עם מי לדבר באתר, אז הכנו קפה בקומקום בבקתה, השארנו את התרמיל במחסן ויצאנו לדרך ב-6:00. חצינו את הגלן המרהיב, חלפנו על פני KINGSHOUSE בשיפוצים וחיסלנו את הכריכים שקנינו אתמול בערב עוד לפני שהתחלנו לטפס במעלה בעל השם המבהיל.

את השם Devil's Staircase נתנו החיילים האנגלים שחצבו ופילסו את המעלה המזוגזג הזה ב-1750. השם, כך נראה, שיקף עד כמה נהנו מעמלם. אכן, זה לא מעלה קל: עולים 260מ' עד לגובה 550מ', לאורך כ-1.6 ק"מ, אבל החשש ממנו מעט מופרז: לקח לנו שעה טיפוס קטלני, אבל שרדנו, ב-9:00 זה היה מאחורינו וכבר הלכנו כמעט חצי מהמסלול של היום.
מיד בסוף המעלה זוהי הנקודה הגבוהה ביותר על ה-WHW (אלא אם עליתם במעלית הסקי של GLENCOE SKY CENTER לגובה 650+) והנוף אל GLENCOE מצד אחד ואל GLENLEVEN ומאגר המים BLACKWATER שנראה מרחוק בצד השני עוצר נשימה ממש: באוכף בין שני הגלנים, ניפרש נוף אין סופי של הרים, עמקים, ומרחבים. שוב השקט המוחלט, המדבר הירוק והשמים הרחבים.
שם בגובה, לפני הירידה הגדולה, הצלחנו לזהות באופק הרחוק בין הפסגות הרבות את הבן-נוויס המאסיבי, ההר הגבוה ביותר בבריטניה, כ-1,350 מטר, וידענו שמחר נלך למרגלותיו, עם סיום השביל ב-FORT WILIAM.
יש המקדישים יום נוסף בסיום ה-WHW לטיפוס על הבן נוויס, אבל אנחנו ידענו שאין מצב שזה יקרה. יש לנו תוכניות אחרות שכוללות נסיעה ברכבת, ביקור בתאי-נפטון של התעלה הקלדונית ומנוחה לפני שנמשיך לעוד כמה ימי הליכה בשביל ה-GREAT GLEN WAY לאורך הלוך נס ונצפין לאיי-אורקני. כרגע, ביום ההליכה השישי, התרכזנו במה שעוד לפנינו: ירידה מטורפת ל-KINLOCHLEVEN ומחר יום הליכה ארוך של 24 ק"מ עד לסיום השביל ב-FORT WILLIAM.

בעודינו בתחילת הירידה (שתמשך 3 שעות!), חוככות בדעתינו איפה לעצור לעוד ארוחה, הגיעו מאחורינו רצים. אילו אינם אותם רצים של המירוץ – התחרות ההיא הרי הסתיימה לפני יומיים או שלושה. אלו היו שני רצים, שסתם בא להם לרוץ 40 ק"מ בהרים לפני ארוחת צהרים. שני מקומיים סקוטים למהדרין, עצרו את ריצתם לכבודינו, אם כי הם המשיכו לקפץ מרגל לרגל מהסיבה הפשוטה שזבובי הסוסים לא עוקצים כל עוד אתה בתזוזה, וגם כנראה כדי לא לחטוף התכווצות שרירים. פצחנו בשיחת נימוסים במבטא סקוטי כבד, החלפת דעות ועידכונים על מזג האויר הנפלא, על תוצאות המירוץ ההוא (16 שעות לרץ המהיר ו-35 לאיטי), הכל תוך כדי חבטות ונפנופי ידיים כדי להעיף את הזבובים המציקים. ערכנו דיון בזק על הברייזיט ועל הפוליטיקה של המזרח התיכון והופה – הם המשיכו בריצתם לכיוון FORT WILLIAM, עוד 34 ק"מ בהמשך השביל. אנחנו נגיע לשם מחר. הם סיפרו לנו שהבן-נוויס זוכה לעדנה בימים אילו, שכן רבים המקומיים שנוהרים לטפס עליו, כי נדירים הם הימים בהם הוא אינו אפוף עננים וערפל, ושעכשיו ניתן לראות אותו ואת הנוף המרהיב שהנשקף מפסגתו.

אחרי המפגש והשיחה המלבבת הצלחנו למצוא סלע ולשבת אל מול הרוח הנעימה (עדיין לא היה חם כי השעה היתה 9 בבוקר) והנוף המדהים, ללא ברחשים או זבובים, שלפתע נעלמו. זה היה הרגע בו חיסלנו כל שארית של מזון שעוד היתה בתיק ויצרנו את ארוחת האילתורים המושלמת: פריכיות שיבולת שועל, ריבה וגבינת צ'דר. להוציא הריבה, לשום דבר אין באמת טעם. וככה מול הנוף המדהים נשמנו פנימה את היופי והעוצמה של המקום המבודד הזה.

השביל מהאוכף בגובה 550 מ' מעל פני הים ועד KINLOCHLEVEN העיירה על שפת המפרץ בגובה 0, יורד ומתפתל כ-8.5 ק"מ. תוך כדי הירידה, ראינו את הצלקת, ההיא מהמפעל ההידרואלקטרי, וזכרנו כמובן את האורח הפטפטן שישב איתנו אתמול. "כשתראו אותה תזכרו שזאת הצלקת שלי" זכרנו!
המשכנו וירדנו וירדנו וירדנו וירדנו. הברכיים צעקו גוועלד! אבל כבר ב-12:00 הגענו לעיירה, קרסנו במדשאה על גדת הנהר וטבלנו את רגלינו הבוערות במימיו הצוננים וכמה מאיתנו אפילו רחצה בו. אחרי שנחנו, הלכנו לפאב לאכול – תפוח אדמה אפוי עם גבנ"ץ, סלט ובירה – אלא מה, ולצפות במשחק הגורלי בין גרמניה לשוודיה במסגרת מונדיאל 2018. איתנו היתה רבקה הברלינאית, אותה ניסינו לעודד כשהגרמנים הפסידו. בחלק אחר של הפאב שידרו את המשחק של אנגליה נגד מקסיקו, וכאנגליה הפסידה, לא היינו בטוחים אם אנחנו שומעים את הסקוטים המקומיים שמחים או עצובים. אחר כך עשינו קניות בסופר, הסתובבנו 10 דקות לכל כיוון והעיירה נגמרה.

אכסניית BLACKWATER HOSTEL, ממוקמת סמוך למרכז העיירה (פאב, סופר, חנות, מוזאון לתולדות מפעל האלומיניום והמפעל ההידרואלקטרי), על שפת הנחל וקרוב מאוד לשביל. היא נפתחת לצ'ק אין ב-15:00 ואם תגיעו אחרי 19:00 כבר אין איש בקבלה. יש כאן חדרי דורמס וטווין, מחודשים ונקיים. בקתות הוביט הכי משוכללות באיזור, וכר דשא לקמפינג. יש מטבח לבישול עצמי מאוד מאובזר ונעים, עם שולחנות גדולים ומקרר עמוס שאריות של חמאה, מיונז וחלב. אין חדר הסבה משותף. מקלחות/שירותים משותפות לדורמס ולביקתות. אנחנו קבלנו חדר טווין קטנטן, עם מיטה קומותיים ומקלחת ושירותים צמודים, רק לנו. זה היה פינוק נדיר, במחיר 23 פאונד לאדם, ללא ארוחת בוקר. אפילו טלוויזיה היתה מחוברת לקיר, וגילנו שהחזאים מבטיחים שגם מחר יהיה חם. יש באכסניה כיורים לכביסה ושני חדרי יבוש. מזל שלפני השינה הלכנו לבדוק מה שלום הבגדים הרטובים שלנו, וגילנו שהחדר שבו תלינו אותם ליבוש, לא מחומם, לכן העברנו אותם לחדר השני. מסקנה: תמיד תבדקו! החסרון של האכסניה היה שהקירות דקים, החדרים בקומת קרקע על הדרך הראשית של הכפר, ואורחים באכסניה ואנשים בחוץ עשו המון רעש שמנע אפשרות של שינה טובה עד אחרי חצות. דלפק הקבלה היה סגור ולא מאוייש, כך שאפילו לא היה בפני מי להתלונן. נכון שאפשר לישון עם אטמי אוזניים, רק שאם רוצים להתעורר בבוקר עם שעון מעורר, אטמי אוזניים הם קצת חסרון.

לסיכום היום השישי: יום מעט מאתגר פיזית, אבל הנופים והמרחבים הדוממים מפצים!

היום השביעי והאחרון, 24 ק"מ: מ-KINLOCHLEVEN ל-FORT WILLIAM

הבוקר של יום ההליכה האחרון על השביל. התעוררנו מוקדם, ארזנו, הפקדנו את התרמיל הגדול במחסן התיקים, שתינו קפה של בוקר – כמו בכל אכסניה, שתיה חמה ואפילו חלב, חופשי במטבח - לקחנו את כל האוכל שהכנו ערב קודם ויצאנו לדרך.

חצינו את העיירה, ומיד התחלנו בטיפוס, עליה שנקרא לה "שובו של שביל הנחש": כשעה של עליה תלולה ומתפתלת, אך בשונה מ-DEVIL STAIRCASE לפני יומיים, העליה הזאת כולה ביער מוצל. כשיוצאים מהיער אל פתחו של GLEN חדש, נפרש לרגלינו נוף יפייפה, אחד היפים לאורך השביל, של LOCH LEVEN, עם הרים תלולים שנופלים לתוך המים הכחולים, ומסביב עוד ועוד שרשרות הרים ועמקים מכוסים בגוונים שונים של ירוק.
מהר מאוד השארנו את העצים מאחורינו ופסענו אל תוך יום ההליכה הארוך מכולם ודרמטי למדי מבחינת מבחינת הנוף. רוב היום הולכים בגלנים חשופים, עטורי הרים קרחים, עוברים על פני הסירקוס הגדול של ההיילנדס המערביים, עוד הרים חשופים והרבה יערות לשעבר, כרותים, כמו בתי קברות ענקיים של יער. זה היה מדכא למדי וגם הקשה על ההליכה בגלל החום והשמש.

כשחוצים את קו האמצע של יום ההליכה, מגיעים לאיזור עם מעט עצים נמוכים, שהתקבלו בברכה ואפילו נחל שוצף שאפשר היה לחלוץ נעלים ולטבול בו לרענון. כשהמשכנו ללכת, כעבור עוד עיקול או שניים, התגלה הבן-נוויס במלוא הודו, וליווה אותנו ככה מעלינו במהלך השליש האחרון של היום. עוד עליה קצרה ותלולה (מיותרת ומפתיעה כפי שכתוב בספר השביל בכנות רבה), ונכנסנו ליער עבות שיוביל אותנו בירידה מתמשכת על שביל רחב לעבר GLEN NEVIS העמק היפייפה שבסופו על המפרץ הפתוח לאוקיינוס האטלנטי יושבת FORT WILLIAM.

כ-4 ק"מ לפני הסיום החגיגי, בעודינו ביער, החלטנו לסטות כ-600 מהשביל למסעדה/קפה של מתחם כפר הנופש/קמפינג GLEN NEVIS, זאת מישום שנגמרו לנו המים, היה חם ורבקה הברלינאית שהלכה איתנו היום יותר צלעה מאשר הלכה. ההפסקה במסעדת של GLEN NEVIS היתה משובבת נפש: שתינו לימונדה צוננת, נהנינו משירותים נקיים והרבה wifi. אחרי זה היינו מוכנות לגרנד פינאלה.

ואכן, אחרי המנוחה הקצרה המשכנו: רבקה המשיכה על הכביש לכיוון FW וחזרה כעבור ק"מ אחד לשביל הרישמי, וכך דרך הפרברים הגיעה למרכז FW לנקודת הסיום. אנחנו בחרנו בדרך אלטרנטיבית שמוצעת ומסומנת במפת הספר, אך כנראה לא נבחנה על ידי הכותב עצמו, ולכן אין במפה בספר כל סימנים של עליות או ירידות, קושי, נוף וכד'. ואכן מעט הופתענו כשמצאנו את עצמינו מטפסות על COW HILL כדי לרדת בצד השני, אבל לשמחתינו הרווח היה תצפית נוף מקסימה על FW ועל המפרץ כולו.

לבסוף נכנסנו לפרברי FW, ירדנו דרך כמה רחובות תלולים וגרמי מדרגות בין הבתים, חצינו כבישים ולפתע, התגלה לפנינו שלט הסיום של השביל!
היום הלכנו 24 ק"מ ב-10 שעות ברוטו והגענו לקו הסיום, עייפות אך מאוד מרוצות.
בזאת סיימנו את ה-WHW, סה"כ 134 ק"מ ב-7 ימי הליכה. הללויה!!

לסיכום היום השביעי והאחרון: יום ארוך וכרתו לנו את רוב העצים, ועדיין - עוצמתי ומפואר! הידד לסיום!

פוסט-שביל: מה עשינו ב-FORT WILLIAM כשסיימנו את השביל ולאן המשכנו מכאן

FORT WILLIAM עיירה חביבה ביותר, מסעדות ובתי קפה (רובם נסגרים לקראת 18:00, חוץ מפאבים בודדים), חנויות יפות, חנויות וויסקי עם טעימות, חנויות ציוד/ביגוד טיולים, סופר ענק, תחנת רכבת מרכזית, והרבה אוטובוסים לכל מקום!
זו בעצם העיר המרכזית של מערב ההיילנדס. רק אינברנס גדולה ממנה.

מה כדאי לעשות ב-FW:
~ הכי חשוב ולא להחמיץ: לקחת רכבת (או רכב/אוטובוס) מערבה לכיוון MALLAIG דרך GLENFINNAN על התוואי של כביש A830. לא לוותר על זה!!! הרכבת עולה כ-14 פאונד לכל כיוון (אפשר לעלות על אוטובוס בחצי מחיר), הנוף מרהיב, במיוחד גשר הרכבת המפורסם של GLENFINNA שכיכב בסירטי הארי פוטר. אנשים משלשלים את המצלמות שלהם מחוץ לרכבת הנוסעת כדי לצלם אותו. אפשר לפצל את הנסיעה, לרדת בGF, לעשות שם טיול רגלי ולעלות על הרכבת הבאה ל-MALLAIG. שם יש נמל דייגים ומעבורות ציורי ביותר, במרחק מעבר למפרץ רואים נוף הרים וצוקים של האיים באוקיינוס ויש כמה וכמה מסעדות משובחות של מאכלי ים. קבלנו המלצה שהתגלתה כמוצדקת לעלות (10 דקות מתחנת הרכבת) למלון WEST HIGHLAND, ולשבת במסעדה שלהם שנקראת THE TERRACE, בגלל המרפסת עם הנוף המקסים הנשקף ממנה. האוכל והשירות היו מהמשובחים, ונהנו מכל ביס וכל רגע.

שימו לב: הרכבת הג'יקובייט THE JACOBITE HOGWARTS EXPRESS, רכבת קיטור + פינוקים, עושה את אותו מסלול בדיוק. הנסיעה נמכרת כאטרקציה בפי שניים ממחיר נסיעה ברכבת רגילה, ופי שלושה מנסיעת אוטובוס. לשיקולכם.

מה עוד אפשר לעשות ב-FW:
~ לטייל במדרחוב ובטיילת המקסימה (פאב, קניות, מדשאה, ספסל מול המפרץ).
~ לעלות על סירה לשיט במפרץ, פשוט להגיע, סירות יוצאות כל כמה שעות (נראה חביב מאוד. לא עשינו).
~ לבקר במוזאון קטן ומקסים של ההיסטוריה של ההיילנד: הקלנים, האנגלים נגד הסקוטים, הנסיך צ'ארלי היפה ועוד (היסטוריה עשירה ועקובה מדם!).
~ ללכת למוצא התעלה הקלדונית, לצפות בתאי-נפטון, משווה גבהים של המים כשיאכטות עוברות. פרוייקט הנדסי לא יאמן שנבנה לפני יותר מ-200 שנה!).
~ אתר ארכיאולוגי של שרידי המצודה הימי-ביניימית (מככבת בסדרה OUTLANDER).
~ לנסוע למרכז המבקרים והסקי של הבן-נוויס, לעלות על המעלית סקי לתצפית נוף (לא עשינו כך שאין לי מידע first hand).
~ לעלות את הבן-נוויס....

לינה:
אין סוף אפשרויות לינה: מלונות, B&B ואכסניות. שימו לב למיקום, עדיף כמובן באיזור המרכזי (ליד תחנת הרכבת והאוטובוסים והמדרחוב).
אנחנו לנו באכסניה מרשת עצמאית בשם FORT WILLIAM BACKPACKERS. לתקציב שלנו היא היתה נפלאה: מיקום נוח ושירות מעולה של הצוות, ארוחת בוקר בסיסית ולא יקרה, שירותי כביסה ויבוש בתשלום סביר, חדר הסבה מבולגן ומלא אוירה, חצר מקסימה עם בריזה מהים, חדרי דורמס צפופים כמו תמיד, מקלחות ושירותים לא להיט, וחדר טווין שהצלחנו להזמין רק ללילה אחד מתוך השניים.

* מכאן המשכנו לכיוון אינברנס דרך הלוכים הגדולים לעוד יומיים הליכה על השביל GREAT GLEN WAY מעל הלוך נס (כ-35 ק"מ מקסימים ולא קשים מידי!), לאיי אורקני בצפון צפון סקוטלנד, ולכפר GAIRLOCH בחוף המערבי לשיט לוויתנים ו-Inverewe Gardens, גנים בוטניים מפתיעים.

טיפים

  • נעלי הליכה ושלפוחיות/שפשופים: לא אכנס כאן לעומקו של עניין נעלי ההליכה, חכמים והלכנים ממני כתבו והסבירו על כך. מנסיוני: אם מצאתם נעל טובה, איחזו והילכו בה שוב ושוב. ומהי נעל טובה? עבורי זאת הנעל הרחבה מספיק לכפות רגלי הברווז שלי, שהאצבעות לא לחוצות זו אל זו וגורמות לציפורן בבוהן להפוך מציפורן ידידה לציפורן חורשת רעות וחודרנית. הנעל הטובה שלי היא KEEN בגזרה רחבה, וכנראה בשל כך, ברגל שמאל, תמיד, יווצרו לי שפשופים ושלפוחיות בין האצבעות. לכל המקטרגים: ניסיתי נעלים אחרות, מהסוגים הטובים והיקרים ביותר. הכאבים והסבל שלחו אותי מהר מאוד חזרה ל-KEEN המוכרת והאהובה. לפיכך, אני נוקטת בפעילות מנע שעושה את כל ההבדל ותודה לג'ניה הפדיקוריסטית שלי, בוודאות בוגרת הק.ג.ב., שלימדה אותי את הפנטנט הזה: בכל יום לפני ההליכה אני מוודאת שרוב או כל אצבעות רגל שמאל, כל אחת בנפרד, עטופה בפלסטר רפואי רחב ואוורירי (MICROPORE), אפשר להרטיב, אפשר לישון עם זה. התוצאה היא פריחה בשוק הפלסטר הרפואי, והעדר מוחלט של כאב, שפשפוף או שלפוחית! תמונות להמחשה ב"קבצים" מצורפים.
  • לתכנן את המקטעים ולהזמין מקומות לינה מראש!
  • אם אתם ישנים במקומות לינה מסודרים (כולל בקתות הוביט), אין צורך להביא מצעים ושק"ש! מקסימום תשכירו ב-5 פאונד בביקתות.
  • מסתבר שאפשר לבקש בעת הזמנת מקום הלינה את המיטה התחתונה כשיש מיטות קומותיים. לא תמיד ישמרו לכם, אבל שווה לנסות.
  • שווה להביא אטמי אוזניים וגם כיסוי לעיניים, למי שמתכוון לישון בחדרים משותפים. זה יכול לעשות את ההבדל בין לילה קצר ומעצבן, ללילה שקט של שינה טובה.
  • ברחשים: אם הגעתם בעונה שהם מציקים (יולי-אוגוסט), אל תתקמצנו על קניית תכשיר הגנה (מקומי!) ועל רשת ראש.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )