שישה ימים על ה-GR11 בצפון ספרד

טרק בהרי הפירנאיים המרכזיים בספרד, במחוז אראגון, שנחשב לחלק היותר קשה של ה-GR11. הליכה ממערב למזרח.

תאריך הטיול	September 2025
משך הטיול	6 ימים
עונה מומלצת	אמצע יוני עד סוף ספטמבר

תוכן עניינים

רקע

שביל ה-GR11 מחבר את הים התיכון בחבל קטלוניה והאוקינוס האטלנטי באוטונומיה הבאסקית. הוא מחולק ל-45 מקטעים המהווים כ-840 ק"מ הליכה, ובסוף כל מקטע ישנה בקתה, קמפינג או כפר.
הטרק עובר בהרי הפירנאיים הספרדים, ועובר בין מחוזות שונים בצפון ספרד, ולכל מחוז יש מאפיינים שונים מבחינת טופוגרפיה, נופים ואפילו שפה (בסקית \ ספרדית).

הגעה לנקודת ההתחלה

אני התחלתי את המסלול בכפר Sallent de Gallego, הנמצא כ-12 ק"מ מהגבול עם צרפת, אליו הגעתי עם רכב שכור משדה התעופה במדריד. השארתי את הרכב בכפר במהלך ששת ימי ההליכה, מה שאילץ אותי לחזור אליו בסוף היום השישי. את זה עשיתי בעזרת טרמפים ואוטובוס אחד.
אפשר להגיע עם תחב"ץ לכפר, אבל זה לא פשוט, ומצריך שילוב של כמה אוטובוסים או רכבות.

מידע כללי

קושי -
המסלול המתואר כאן נמצא בחלק המרכזי של הרי הפירנאיים, ונחשב לחלק הקשה של הטרק. הייתי מגדיר אותו ברמת קושי קשה, עם חלקים קצרים ברמת קושי קשה פלוס. לא כדאי לצאת לטרק הזה בלי נסיון קודם בטרקים קלים יותר.

הזמנת מקום לינה -
אני ישנתי רק בבקתות בכל חמשת הלילות, בחדרי דורמיטורי בגדלים שונים. חייבים להזמין מקום מראש, וכדאי לעשות את זה כחצי שנה מראש. בעת ההזמנה אפשר גם להזמין ארוחות בוקר וערב, ופיקניק ארוחת צהריים. בעת ההזמנה יבקשו דמי קדימה של כ-10% מערך ההזמנה, ואת השאר משלמים בעת הצ'ק-אין. אפשר לשלם במזומן או אשראי.

בקתות -
כל הבקתות ברמה אירופאית גבוהה עם שירותים ומקלחות (מים חמים), חשמל ותאורה, מסעדה ובאר. בחלקם יש ווי-פיי, ובחלקם יש קליטה סלולרית.
יש שונות די גדולה ביניהן: בחלקן יש מחיצות בין המיטות, בחלקן המזרונים צמודים זה לזה ובחלקן יש מיטות קומותיים המרוחקות זו מזו. בכל הבקתות יש שמיכות, ואפשר לקחת יותר מאחת אם צריך, ולכן לא חייבים שק"ש אלא אפשר להסתפק בליינר. אין אפשרות לבשל לבד, אלא אם כן תדאגו לכלי בישול וגזייה. גם מוצרי יסוד לא ניתן לקנות בבקתות. בכולן יש לא מעט שקעי חשמל (לרוב בחדר האוכל) להטענה.
בכניסה לכל בקתה מבקשים לחלוץ נעליים, ויש שם מקום להשאיר את נעלי הטרק. בנוסף יש שם עשרות זוגות נעלי בית בסגנון קרוקס לשימוש המטיילים, כך שלא חייבים לסחוב נעלי בית בתיק.
בתחילת ספטמבר הבקתות היו בתפוסה של כ-85% בממוצע, ובחודשי יולי אוגוסט זה קרוב יותר ל-95%.

מים -
בכל בקתה יש ברזים למילוי מים שמגיעים ישר מהנחלים. המים מצוינים ואני שתיתי אותם ללא טיהור ולא היו לי בעיות כלשהן. בכל יום עוברים ליד מספר רב של מקורות מים (נחלים, נהרות ומפלים), אבל יש לא מעט בע"ח שרועים ליד מקורות אלו כך שלא בטוח שכדאי לשתות אותם ללא טיהור או סינון.

המסלול -
המסלול מסומן בצבעי אדום לבן ולרוב ברור לאן צריך ללכת. בכל פיצול שבילים יש שילוט שמכווין לבקתה הרצויה, יחד עם ק"מ נותרים ושעות הליכה. כדאי מאוד להוריד קובץ GPX של המסלול לנייד ולשעון החכם, ובנוסף להוריד את מפת האזור לאחת מאפליקציות הניווט. כמעט בכל יום פתחתי את maps.me לפחות פעם אחת כדי להבין איפה השביל.

ציוד -
מכיוון שהבקתות מצוידות ומציעות אוכל, שתייה, חימום ומיטות אין צורך בציוד רב. למסלול של חמישה לילות הסתפקתי בשתי חולצות מנדפות, מכנסי הליכה ליום וטרנינג לערב, גופיה טרמית, מיקרו-פליז ומעיל גשם. למקלחת צריך מגבת קטנה, סבון ושמפו.
אפשר גם לקחת כובע גרב או חם-צוואר, אבל לא יהיה בהם הרבה שימוש אז כנראה שהם לא שווים את המשקל. בכל הבקתות יש נייר טואלט וסבון בשירותים. כדאי מאוד לקחת פנס, אבל רוב הסיכויים שלא תשתמשו בו הרבה.
מאוד חשוב לקחת כובע, משקפי שמש וקרם הגנה. אם השמש לא מוסתרת מאחורי עננים יהיה חם מאוד במהלך היום. כמובן שכדאי לקחת ערכת עזרה ראשונה.

מז"א -
בתחילת ספטמבר מזג האוויר אמור להיות הכי יציב בכל השנה, עם הכי מעט ימי גשם בממוצע. במהלך היום הטמפרטורות מגיעות ל-20 מעלות. בערב כבר קר בחוץ, אבל זה בהחלט לא קור שמתגבר על פליז וגופיה טרמית. בתוך הבקתות חם ונעים.

עלויות -
לינה עם פנסיון מלא תעלה כ-60 אירו ללילה. אם תזמינו משהו קטן לארוחת צהריים, ותשתו בירה או שתיים זה יעלה את המחיר לאזור ה-70 אירו ללילה.

היום הראשון: Sallent de Gallego - Refugio Respamuso

היום הכי קל במסלול, באורך של כ-12 ק"מ.
היום מתחיל מהכפר, בכיוון צפון. בתוך הכפר כבר תראו סימוני אדום לבן.
בעצת בעלי המלון שישנתי בו הלכתי תחילה למפל קטן ויפה בשם "El Salto" המרוחק כ-1.75 ק"מ ממרכז הכפר. יש שילוט שמכווין אליו מהכפר. אם רוצים ללכת על השביל מההתחלה פשוט הולכים לפי השילוט שנמצא בכפר.
כחצי ק"מ לאחר שחוצים את הנחל ליד המפל מתחברים לשביל הרשמי וחוזרים לסימוני אדום לבן במגמת עלייה מתונה בתוך יער. כ-3.5 ק"מ מתחילת היום מגיעים לאזור שנקרא La Sarra: אחו יפה לצד מאגר מים. ממשיכים בתוך היער בכיוון צפון, עדיין בעלייה מתונה. בדרך עוברים ליד כמה נחלים ומפלים קטנים, ואפשר לעצור ליד אחד מהם לטובת הפסקת צהריים קלה.
מתקדמים עם השביל שלאט לאט נהיה מעט תלול יותר, ואחרי כ-7 ק"מ מתחילת היום יוצאים מהיער לאזור חשוף יותר, ושם השביל פונה מזרחה (ימינה) ואפשר לראות את הסכר של האגם שלידו נמצאת הבקתה. הצעדים האחרונים של היום הם במישור עם ירידה מתונה אל עבר הבקתה שנמצאת בגובה של כ-2,200 מ'.
הבקתה לא גדולה, אבל מציעה מגוון די גדול של אוכל ואלכוהול. החדרים מאוד צפופים, וישנים אחד ליד השני. בחלק מהמיטות יש מחיצות ובחלק אין. ברוב החדרים יש מקלחת ושירותים, ויש מים חמים עד 20:00. ארוחת הערב והבוקר סבירות, אם כי לדעתי לא היו משביעות מספיק. כשביקשתי תוספת לארוחת הערב נאמר לי שזה בתשלום. מעולם לא ביקשו ממני תשלום עבור תוספת בבקתת הרים.
אין ווי-פיי או קליטה סלולרית.

היום השני: Refugio Respamuso - Refugio Casa de Piedra

יום לא ארוך אבל לא קל, שכולל העפלה לפס הכי גבוה בכל ה-GR11. אורך: 14 ק"מ.
יוצאים לדרך מהבקתה ע"פ השילוט, ומיד מתחילים לרדת במתינות אל עבר העמק שנמצא מזרחית לבקתה. העמק יפה מאוד, עם מספר נחלים צרים שצריך לעבור מדי פעם. לאחר שעוברים את הנחל האחרון, מתחילים לטפס אל עבר פס Collado de Tebarray בגובה 2,771 מ'. העלייה די תלולה, וקצת לפני שמגיעים לפס יש מספר כבלי מתכת (Via Ferrata) שעוזרים להגיע אליו בבטחה. אל הפס מגיעים אחרי קצת פחות מ-5 ק"מ מתחילת היום, וזה מקום מצוין לאכול משהו קטן לפני שממשיכים בירידה אל עבר הבקתה.
הירידה יותר מתונה מהעלייה, ויש לא מעט אגמים (טבעיים ומלאכותיים) לאורך הדרך. הבעיה העיקרית היא להחליט ליד איזה מהם עוצרים בעת הפסקת הצהריים.
כ-8.5 ק"מ מתחילת היום מגיעים לאגם הכי גדול ביום הזה, ויש בו מספר "איים" קטנים. בצד השני שלו אפשר לראות את בקתת Bachimaña. ליד הבקתה יש סכר גדול שיוצר את האגם, ואפשר לעבור מעל הסכר כדי להגיע לבקתה.
מהבקתה יש עוד כ-3.5 ק"מ בירידה יפה מאוד אל עבר הכפר הקטן שבו נמצאת הבקתה: Banos de Panticosa. הירידה מאוד נעימה, עם לא מעט מפלים קטנים שליד חלקם יש צל עצים ואווירה רגועה.
הכפר קטן מאוד, וידוע כמרכז ספא. אפשר להגיע אליו עם רכב, ומלבד בקתה יש בו מספר בתי מלון ומסעדות.
הבקתה מושקעת ויפה, עם חדרים מרווחים שכוללים לוקרים, מדפים ושקעי הטענה. המקלחות \ שירותים משותפים, ובמצב טוב מאוד. יש ווי-פיי, והאוכל ברמה טובה.
אם רוצים להתפנק קצת, אפשר לישון באחד המלונות בכפר או לאכול באחת המסעדות.

היום השלישי: Refugio Casa de Piedra - Refugio Bujaruelo

יום ברמת קושי בינוני פלוס, בעיקר בשל אורכו: 22 ק"מ.
מתחילים ללכת בכיוון דרום מזרח בתוך הכפר הקטן, ומהר מאוד השביל יוצא מן הכפר ומתחילה עלייה של כ-6.5 ק"מ עד לפאס של היום. המסלול מזגזג במעלה ההר עם לא מעט ספרנטינות, ורוב העלייה מתבצעת ביער מוצל ונעים שמדי פעם מספק הצצה לנוף של העמק ממזרח.
לאחר כ-5 ק"מ מגיעים לאגם מלאכותי גדול, וקצת לפני כן יוצאים מהיער למסלול חשוף שעד הפאס מזגזג בין פסגות של ההרים מסביב. אל הפאס מגיעים לאחר 1.5 ק"מ מהאגם, ובמהלכם עוברים ליד מספר אגמים קטנים, כשכמה קטעים קצרים עוברים מעל מפולות סלעים וזה מאט את קצב ההליכה.
הנוף מהפאס יפהפה, ולמרות שנושבות בו רוחות, עדיין יש חשק לשהות בו לפני שמתחילים את הירידה. הירידה ברובה לא תלולה, אם כי בכמה מקומות היא נהיית מעט יותר תלולה וכדאי להתקדם במשנה זהירות. בערך ק"מ אחד מהפאס יש אזור נוסף עם מפולות סלעים, הפעם יותר ארוך, וגם כאן כדאי לחשוב לא רק על הצעד הבא אלא גם על זה שאחריו (ואחריו).
השביל חוצה את הנחל פעמיים, ואז יורד אל עבר נהר ארה (Ara) שאותו יש לחצות לגדה המערבית שלו. מנקודת החצייה השביל פונה דרומה (ימינה) ונהיה הרבה יותר קל. הוא עובר בתוך אחו רחב ידיים בירידה מתונה אל עבר הבקתה, ומכיוון שבאחו רועות לא מעט פרות ויש פסגות הרים מרשימות משני הצדדים, יש תחושה קלה של טיול בשוויץ.
אחרי כ-13 ק"מ מתחילת היום עוברים ליד בקתה קטנה ולא מאוישת שבה אפשר להקים אוהל, וממשיכים בירידה מתונה אל עבר יער קטן. יש מספר "שערים" שצריך לעבור בתוך היער, שנועדו למנוע מהפרות להכנס אליו. אחרי כ-4 ק"מ מהבקתה הקטנה מגיעים לבקתה נוספת, שנראית מאוישת אם כי אני לא בטוח בכך. מהבקתה הזו השביל מתחבר לכביש כורכר שמתאים לרכבי 4X4, ועליו הולכים קצת יותר מ-3 ק"מ עד שהשביל חוזר למסלול הליכה רגלי בלבד. מנקודה זו השביל כבר לגמרי מישורי, ועם מרבדי דשא יפים, נהר שזורם מימין ומציע שלל נקודות מצוינות לטבול רגליים, ושלטי הסבר על מיני בע"ח וצמחים. מהפיצול יש קצת פחות מ-2 ק"מ עד הבקתה, וממש לפני שמגיעים אליה עוברים על גשר מימי הביניים.
הבקתה היא היחידה שלא שייכת ל-'רט"ג' של ספרד, אלא נמצאת בידיים פרטיות. אפשר להגיע אליה עם רכב, ויש לידה אתר קמפינג גדול. הבקתה עצמה ברמה גבוהה יותר משאר הבקתות, והיא מציעה תפריט מגוון מאוד, ווי-פיי, חדרים עם 5 מיטת קומותיים ושירותים \ מקלחת בכל חדר, ועוד מיני פינוקים קטנים. לטעמי ארוחת הערב הייתה הכי מוצלחת מכל חמשת הבקתות, וגם ארוחת הבוקר הייתה קצת יותר טובה מהממוצע.

היום הרביעי: Refugio Bujaruelo - Refugio Goriz

יום ארוך מאוד שרובו לא קשה, באורך 26 ק"מ.
חוזרים לגשר שצמוד לבקתה, ואחרי שחוצים אותו פונים ימינה והשביל נכנס ליער עבוט ויפה מאוד. מתקדמים דרומה בירידה מתונה לאורך נהר Ara בצידו המזרחי (שמאלי), ולאחר כ-4.2 ק"מ עוברים על גשר מעל הנהר לצדו השני. לאחר החצייה הולכים 3 ק"מ נוספים ביער, עד שמגיעים לכביש אספלט. פונים שמאלה לכביש, והולכים כמאתיים מ' עד שמגיעים לגשר נוסף. אחרי שחוצים את הגשר צריך לעבור לצד השמאלי שלו, ושם ישנו מעבר מתחת לגשר והשביל חוזר לצד המזרחי של הנהר.
מנקודה זו השביל מתחיל לעלות באופן מתון, ועדיין אפשר ללכת בקצב מהיר על השביל ברחב בתוך היער. כ-11 ק"מ מתחילת היום מגיעים לתצפית על מפל יפה, וזו הזדמנות טובה לנוח קצת ולאכול ארוחת צהריים. קצת אחרי המפל, השביל יוצא מהיער לאזור שאפשר להגיע אליו עם רכבים, ולכן בחלק הזה של השביל תראו מעט יותר אנשים (בעיקר בסופ"ש). כ-13.3 ק"מ מתחילת היום מגיעים לחניית רכבים בשם "Pradera de Ordesa". מהחנייה השביל מתקדם בעלייה קצת יותר תלולה אל עבר מפל מפורסם בשם "Cola de Caballo" (זנב הסוס), והדרך אליו הרבה יותר צפופה מאשר החלק הראשון של השביל. רוב הדרך באזור מיוער ומרשים מאוד, ומדי פעם הנהר מציץ מבעד לעצים מצד ימין של השביל וישנם לא מעט מפלים קטנים ויפים שמהווים נקודה מצוינת להתרעננות קצרה. ק"מ אחד לפני שמגיעים למפל, השביל יוצא מהיער לאזור חשוף, ויש שם לא מעט מדרגות ושביל סלול קצר. יש טיפוס קצר על סלעים בסוף העמק, ואז השביל מסתובב שמאלה והמפל מתגלה. אפשר להבין למה הוא קיבל את שמו, ולמה הוא כל-כך פופולרי בקרב המקומיים. מתחילת היום ועד המפל יש כ-22.5 ק"מ. מהחנייה ועד המפל יש מעט מאוד סימוני שביל אדום לבן, אבל יש שלטים שמכווינים לבקתה והשביל מאוד ברור.
כדאי לנוח מעט ליד המפל, כי עד לבקתה יש עלייה תלולה יותר על שביל פחות נוח באזור שחשוף לשמש. עד הבקתה נותרים עוד 3.5 ק"מ, שמרגישים יותר בגלל המרחק הארוך עד לשם וגם בגלל השמש היוקדת.
הבקתה נבנתה מחדש ב-2024, והיא ממש "מפעל" באמצע ההרים שמסוגל לארח מעל 100 מטיילים ועוד כמה עשרות אנשים שישנים באוהלים בקרבתה.
בבקתה אין ווי-פיי, אבל יש תפריט מגוון, בר עשיר והמון שולחנות בפנים ובחוץ. יש לוקרים בכניסה בשביל התיקים וכו', ובחדרים עצמם אין הרבה מקום פנוי והם די צפופים. בעת הצ'ק אין מקבלים אסימון שנותן 4 דקות של מים חמים, כך שכדאי להגיע למקלחת עם תכנית פעולה ולדבוק בה. האוכל ברמה סבירה מאוד, הצוות מאוד נעים ושירותי והאווירה טובה.
מעט אנשים נשארו ללון שני לילות בבקתה, כדי להעפיל לפסגת Monte Perdido המפורסם והיפה מאוד.

היום החמישי: Refugio Goriz - Refugio Pineta

לדעתי זה היום הכי יפה מתוך השישה, והוא כולל ירידה שמוגדרת כקשה ביותר בכל ה-GR11. אורך: כ-15 ק"מ. השלט בתחילת היום ליד הבקתה מורה על 18 ק"מ, אבל זה רק אם הנהר שליד הבקתה בסוף היום זורם, ואז צריכים ללכת 1.5 ק"מ במורד הנהר, לחצות גשר וללכת 1.5 ק"מ במעלה הנהר. מכיוון שבקיץ הנהר יבש לחלוטין, אין בעיה לחצות אותו ממש ליד הבקתה בלי גשר, וזה חוסך 3 ק"מ.
יוצאים מהבקתה ומתחילים ללכת בכיוון דרום מזרח בעלייה מתונה אל עבר הפס הראשון של היום: "Collado de Arrablo" בגובה של 2,343 מ' (הבקתה בגובה 2,200 מ'), המרוחק 2 ק"מ מהבקתה. בפס יש פיצול שבילים: אפשר להמשיך ישר על ה-GR11 הקלאסי ולרדת לעמק Añisclo, או לפנות שמאלה אל וריאנט ה-GR11.9 שעולה מעט אל רכס הרים ומתקדם לארוכו עד הפאס השני של היום.
אני המשכתי על ה-GR11, ומהפאס השביל יורד אל עבר תחתית העמק שבו זורם נהר Bellós בירידה שלעיתים תלולה עם קצת דרדרת. לא ירידה מאוד קשה אבל כזו שמצריכה משנה זהירות. אחרי קצת פחות מ-4 ק"מ מהפאס מגיעים לתחתית העמק ושם השביל פונה צפון-מזרחה (שמאלה) ומתחיל לעלות אל עבר הפאס השני. הסימונים באזור זה לוקים בחסר, אבל בגדול חוצים את הנהר, פונים שמאלה ומתחילים לעלות. העלייה די תלולה ולקוח זמן לעלות את ה-4.5 ק"מ עד הפאס, אבל אם שומרים על קצב סביר זה עובר מהר. בדרך יש נוף מאוד יפה של העמק (מאחור) ומפלים מקדימה. היו באזור הזה לא מעט מרמיטות ועיטים שניסו "לקטוף" אותן.
הפאס השני גבוה מהראשון (2,453 מ'), והנוף ממנו היה לדעתי הכי מוצלח בכל הטרק, בכל הכיוונים. אם מז"א מאפשר, כדאי לשהות שם יותר מרגע או שניים. שני השבילים שהתפצלו בפאס הראשון מתאחדים כאן, ומעתה כולם יורדים באותו השביל. כאמור הירידה אל עבר הבקתה מוגדרת כקשה ביותר בכל ה-GR11, והיא אכן דורשת תשומת לב וערנות, אבל בהחלט סבירה. הירידה מאוד ארוכה, ולעיתים נראית כאילו היא לא רוצה להסתיים, אבל אחרי 4.5 ק"מ מהפאס מגיעים לתחתית עמק Cinca. בערך חצי מהירידה באזור חשוף עם לא מעט סרפנטינות שמקלות על הירידה, והחצי השני באזור מיוער.
כשמגיעים לתחתית העמק יש פיצול שבילים עם שילוט שמכווין ישר אל הגשר או ימינה בלי הגשר. פונים ימינה ומכאן אין כמעט שילוט או סימונים, אבל השביל ברור ותוך חצי ק"מ מגיעים לבקתה עם חיוך גדול. קצת לפני הבקתה חוצים את הנהר היבש.
הבקתה לא חדשה, אבל נעימה ומציעה את כל מה ששאר הבקתות מציעות מבחינת אוכל ושתייה. אפשר להגיע אליה עם רכב. אין ווי-פיי, אבל יש אזור שבו יש קליטה סלולרית, כמה צעדים מהבקתה. בעת הצ'ק אין מקבלים אסימון שמעניק 5 דקות של מים חמים.
הבקתה מחולקת ללא מעט חדרים קטנים אחד ליד השני, שבכל אחד יש שתי מיטות קומותיים וכמה מדפים וווי תלייה לציוד. סה"כ זה פתרון טוב לבעיית הרעש שיש בחדרים גדולים. החדרים ממש לא אטומים לרעש, אבל זה עדיין יותר טוב מהממוצע. האוכל בארוחת הערב היה ממש טוב, אבל בארוחת הבוקר היה די דל ומאכזב.

היום השישי: Refugio Pineta - Parzan

יום לא קשה אם כי די ארוך: 20 ק"מ. החצי הראשון יפה מאוד, והחצי השני הרבה פחות.
יוצאים מהבקתה ופונים ימינה לכביש עפר שמוביל לאתר קמפינג קרוב, ואז השביל נכנס לאזור מיוער ומתקדם לכיוון צפון מערב במקביל לכביש. אחרי כ-1.5 ק"מ השביל מתאחד עם כביש האספלט, עליו הולכים קצת פחות מ-ק"מ עד שמגיעים לכנסיה קטנה שנמצאת ליד מלון גדול. ליד הכנסיה השביל פונה מזרחה (ימינה), עוזב את הכביש ושוב נכנס לאזור מיוער. מנקודה זו השביל עולה אל עבר הפס, לעיתים בעלייה תלולה ולעיתים מתונה. אחרי כ-4 ק"מ מתחילת היום השביל מתיישר ומגיע לאחו גדול בשם La Larri, שם נמצאת בקתה לא מאוישת.
לאחר המישור השביל ממשיך לטפס, ושוב עובר ביער יפה. כשיוצאים מהיער השביל מתקדם מזרחה על צלע הר חשוף, וממשיך לטפס במתינות אל עבר אזור מישורי שבו ישנן תצורות סלע יפות, פריחה יפהפיה וכל זה במעין אמפיתאטרון טבעי שנמצא כ-8 ק"מ מנקודת ההתחלה. לדעתי זה האזור הכי יפה של היום, וזה מקום מצוין לארוחת צהריים.
הולכים כ-ק"מ אחד נוסף, ומגיעים לפס של היום: Collata Las Coronetas. מהפאס יש ירידה לא קשה של 1.5 ק"מ, ואז מגיעים לכביש כורכר שמתאים לרכבי 4X4. הולכים על השביל הזה כמעט עד לכפר פרזן, והוא מתפתל בירידה מתונה מטה מטה לקראת סיום היום. ההליכה קלה, אבל לא יפה ואם הייתה לי הזדמנות לתפוס טרמפ עם ג'יפ, הייתי שוקל את זה בחיוב.
מכיוון שההזדמנות לא התממשה, המשכתי על כביש הכורכר עד לכפר קטנטן בשם Chisagüés המרוחק כ-3 ק"מ מפרזן, ושם כביש הכורכר הופך להיות כביש אספלט מפותל. בערך חצי ק"מ לפני שמגיעים לפרזן, השביל עוזב את הכביש ונכנס לאזור מיוער לדקות האחרונות של ההליכה. מגיעים לכפר, ואז צריך לחצות אותו על מנת להגיע לכביש הראשי.
הכפר קטן, אבל יש בו מספר מלונות, B&B, מסעדות, סופרים ותחנת דלק. יש מספר קטן של אוטובוסים העוברים בכפר ומגיעים לעיר הקרובה (Aínsa), קישורים באזור הלינקים.