פסגת הר המרה (Mera Peak - 6460m)

רקע

פסגת הר מרה (Mera peak) הינה הפסגה ה"לא טכנית" הגבוהה והפופולארית ביותר בנפאל. עם זאת, הטיפוס לפסגת אינו "קל" ודורש מאמץ פיזי ניכר, כמו גם התמודדות עם הליכה בגובה רב.

הקרבה לאזור האוורסט והנגישות הנוחה דרך שדה התעופה של לוקלה הפכו את המסלול הזה למאוד פופולארי בקרב מטיילים מערביים. השביל מקבל זרם קבוע של קבוצות ומטיילים, אם כי פחות עמוס בהשוואה עם המסלולים היותר מוכרים – אנפורנה ואוורסט. פריסה נוחה של אכסניות ובתי אוכל לאורך הדרך, מאפשרים לעשות את המסלול עם תרמיל קל הכולל רק שק"ש וביגוד חם. בעלייה להר עצמו, קיימות אכסניות אוהלים קבועות במחנה הבסיס ובמחנה הגבוהה, המאפשרות לעשות את הטיפוס ללא ציוד קמפינג או קבוצה גדולה של מלווים.
גם מי שאינו מעוניין "לכבוש פסגות" יכול להנות ממסלול מעניין ויפה, עם נופים אלפינים עוצרי נשימה, וחוויה של "הליכה על הקרח". ניתן לטפס על הקרח - עד לפאס של מרה לה, או עד מחנה הבסיס - ולשוב חזרה באותו יום, בלא לטפס לפסגה.

את המסלול המתואר כאן ניתן לעשות כטרק בפני עצמו, או לחבר אותו אל מסלול "שלושת הפאסים" של האוורסט - דרך מעבר ההרים אמפו לפצ'ה (Amphu Lapcha) המתואר בסיפור אחר.

מידע כללי

תוואי המסלול מטפס ברובו לאורך עמק נהר ההינקו (Hinku), עד ממש לרגלי ההר. לאורך העמק מספר כפרים, עם אכסניות רבות. אכסניות אלו מציעות לינה, מזון מגוון ועשיר, חיבור לאינטרנט, וכן שרותי טעינת חשמל. עם זאת, עלויות המחייה לאורך המסלול אינן זולות. יש לקחת בחשבון עלות יומית של 30-35$ לאדם, ללא עלויות של סבל/מדריך. סעלייה להר עצמו, הלינה הינה במחנות אוהלים אם תנאים בסיסיים יותר, אך עם עלות גבוהה יותר.

באופן רשמי, הטיפוס לפסגה כרוך בהוצאת "רישיון טיפוס" (permit) ובליווי של מדריך מקומי מוסמך. יחד עם זאת, לאורך המסלול אין עמדת בידוק לרישיון זה, והגישה עד למחנה העליון הינה פתוחה לכל מטייל.
עלות של רישיון טיפוס משתנה בין עונות השנה בהתאם למידת הביקוש – בין 250$ בעונה האביב (מרץ-מאי) ל-70$ בחורף (דצמבר-פברואר). באופן רשמי, יש להסדיר את הרישיון לפני היציאה לטרק, בקטמנדו. עם זאת, הבנתי שניתן להסדיר את הטיפוס גם בכפר האחרון לפני ההר – קארה.
בנוסף לרישיון זה, יש גם עלות כניסה לפארק הלאומי "מאקאלו-בארון", העומדת כיום על כ-22$ (3,000 רופי). תשלום זה מתבצע באחד הכפרים לאורך המסלול.

הרוב הגדול של המטיילים במסלול זה מגיעים בקבוצות מאורגנות, עם מדריך וסבלים מטעם סוכנות טיולים רשמית. עם זאת, נראו מטיילים "חצי-עצמאיים" עם מלווה מקומי אחד או שניים, וכן גם מטיילים בודדים ללא מלווה. השביל עצמו נוח וברור ומפעילי האכסניות מתקשרים באנגלית סבירה, לכן לדעתי אין ממש צורך ב"מדריך" במהלך הטרק עצמו, אלא רק בעלייה להר. למי שמעוניין, ניתן לשכור סבל (porter) בלוקלה, ולחסוך את דמי התיווך של הסוכנויות.
כאשר מגיעים לכפר קארה, ניתן להשכיר ציוד טכני ולהסדיר מדריך מקומי עבור יומיים של עלייה וירידה מההר. למשל, מטייל שפגשתי בדרך סיפר כי סיכם עם מדריך מהכפר על תשלום של 100$ עבור לווי ושכירת ציוד. זאת לאחר שכבר היה בידו רישיון טיפוס.

העונות המומלצות למסלול זה הן האביב והסתיו. עם זאת, שינויי האקלים הגלובאליים משפיעים גם על עונות הטרקים של נפאל. באביב, חודשים אפריל ומאי הופכים פחות יציבים, עם סיכוי גבוה יותר לימים מעוננים ולסופות שלג. לעומת זאת, האביב גם מציע יותר יופי של שלג על הקרקע, גם במקומות יחסית נמוכים. בסתיו, גשמי מונסון נמשכים בדרך כלל עד תחילת אוקטובר, ולכן ספטמבר אינו נוח לטיול בהרים. אוק'-נוב' ולעיתים גם דצמבר מתאפיינים במזג אוויר יותר יציב וחמים. מצד שני, החום משפיע לרעה על המסת שלג, והופך את הנוף לאורך המסלול ליותר "קירח".

מבחינת ציוד, התנאים הנוחים לאורך המסלול מאפשרים לטייל עם ציוד קל בלבד – שק שינה טוב וביגוד חם. הטיפוס על הקרח יחייב ציוד נוסף שאותו ניתן לשכור בכפר קארה. יחד עם זאת, ממליץ להצטייד בקרם הגנה, ומשקפי שמש להגנה מפני הקרינה בשלג, וכן מיקרו-ספייקים/ קרמפונים לנעליים במידה שאתם חושבים על טיפוס עצמאי.

הגעה

בדומה לטרק לאוורסט, גם המסלול אל פסגת הר מרה מתחיל בעיירה לוקלה (Lukla). ההגעה מקטמנדו אל תחילת המסלול אפשרית בשתי דרכים עיקריות – באמצעות טיסה ללוקלה או באופן יבשתי, באמצעות נסיעה אל העיירה סאלרי (Salleri) ומשם בג'יפ אל הכפר קאריקולה (Kharikhola).

הגעה בטיסה ללוקלה הינה האופציה הנוחה, אך גם היקרה יותר. שלוש חברות תעופה מקומיות מפעילות את הטיסות ללוקלה – Tara, Sita, SummitAir. בעבר היה צורך להיעזר בסוכנויות מקומיות להזמנת הטיסה, אך כיום כל החברות הללו מאפשרות הזמנה דרך האינטרנט, שהיא נוחה וזמינה ולפעמים גם זולה יותר. בעונות השיא של הטיולים (אביב וסתיו), מרבית הטיסות ללוקלה יוצאות משדה תעופה קטן בשם ראמהצ'אפ (Ramechhap/ Manthali), הממוקם כ-4-5 שעות נסיעה מקטמנדו. הטיסות מתקיימות בשעות הבוקר, ולכן מחייבות יציאה לדרך סביב אחת בלילה. אם זאת, גם בשיא העונה עדיין מתקיימות טיסות ישירות מקטמנדו ללוקלה, אחת לכמה ימים. כדאי לבדוק את אתרי החברות המקומיות, כדי לנסות למצוא טיסה ישירות מקטמנדו.

אפשרות שנייה הינה בנסיעה יבשתית מקטמנדו לסאלרי, ומשם לכפר קאריקולה. אופציה זו הינה זולה יותר ואך גם ארוכה ומתישה בהרבה. הערכה שקיבלנו היתה שהנסיעה בג'יפ פרטי תארך כ-15 שעות. בתחבורה ציבורית, ייתכן אף יותר. עם זאת, אופציה זו גם מאפשרת להתחיל את המסלול בנתיב נמוך והדרגתי יותר, ובכך לאפשר הסתגלות יותר איטית לגובה.

המסלול המתואר בסיפור דרך זה מתייחס לנתיב המתחיל בלוקלה ומטפס בתוך יומיים לגובה של 4,600מ'. זהו נתיב גבוה המגביר את הסיכון לבעיות של הסתגלות לגובה ותסמינים של מחלת גבהים. מסלול זה מתאים לאנשים שיש להם נסיון קודם עם טרקים בגובה רב, ולכן מודעים יותר להשפעה האפשרית של הגובה עליהם.

אפשרות אחרת – שאותה אזכיר כאן בקצרה – היא הליכה בנתיב נמוך יותר, המטפס את הגובה בהדרגה, על פני מספר ימים, ובכך מקל על ההסתגלות לגובה ומקטין את הסיכון למחלת גבהים. נתיב זה עובר במשך 4-5 ימים בין הכפרים – Lukla, Puiya, Panggom, Ramailo Dada, Chatra Khola, Khote . זהו הנתיב היותר מקובל, בו הולכים רוב המטיילים במסלול, אך גם מצריך יותר ימים להגעה להר.

יום 1 - לוקלה (Lukla – 2850m) לצ'וטנגה (Chutanga – 3500m)

4.5 קמ' , 3-4 שעות
אחרי טיסה ללוקלה, ארוחה קלה, מתחילים ללכת.
השביל המוביל מלוקלה לצ'וטנגה מתחיל ממש מול הכניסה לאולם הנוסעים של שדה התעופה. שביל מרוצף בין בתים המוביל לכיוון דרום-מזרח, הרחק ממרכז העיירה. כעבור כ-100מ' יוצאים מהתחום הבנוי של העיירה, ומתחילים לטפס באופן הדרגתי בין שדות וחלקות מעובדות. לאורך השביל פזורים בתים בודדים, ולשטים קטנים מצביעים על הכיוון הרצוי “to Mera”. כעבור 1.6 קמ' מגיעים לגשר ברזל תלוי, ואחריו מקבץ בתים אחרון. כ-2 קמ' אחרי תחילת המסלול, השביל חוצה ערוץ נוסף ומתחיל לטפס בתלילות על הגדה הנגדית. טיפוס זה נמשך לאורך כ-שני קמ', מתוך חצייה של מספר ערוצונים יבשים. שלט קטן בסוף העלייה מציין "חצי שעה לצ'וטנגה", במרחק 3.7 קמ' מתחילת המסלול. לאחריו למקבץ ראשון של בתים. הכפרון צ'וטנגה מגיע כעבור עוד 150מ' טיפוס, על חצי קמ' מרחק. בכפר 2-3 אכסניות.
בשל הפרשי הגבהים בין לוקלה לצ'וטנגה (700 מ'), מומלץ לעצור כאן ללינת לילה ולא להתקדם גבוהה יותר. יחד עם זאת, אם הגעתם למקום בשעה מוקדמת, מומלץ להמשיך הלאה לטיול התאקלמות של הלוך וחזור – לטפס עוד במעלה המסלול ואז וחזור ללינת לילה בצ'וטנגה. המאמץ הנוסף יסייע להקל את תסמיני מחלת הגבהים.

יום 2 - צ'וטנגה לטולי קראקא (Thole Kharaka – 4230m) דרך מעבר ההרים צ'טרה לה (Zatra La pass- 4620m)

5.5 קמ', 7-8 שעות
לאחר שעוברים את בתי הכפר, השביל חוצה פלג מים צדדי ומתחיל בטיפוס תלול לאורך הערוץ המרכזי בעמק. השביל מטפס במעלה השלוחה, בתוך חורש, תוך שהוא חוצה ערוצים יבשים במרחק 800 ו-1300 מ' מהכפר. כעבור כ-2-3 שעות מגיעים אל מקבץ בתים בגובהה 4050מ', זהו הכפר קראקא טנג (Kharaka Teng) המסמן את נקודת האמצע בטיפוס אל הפאס. במקום 2-3 אכסניות בסיסיות ומהווה תחנה אחרונה לאוכל ומים לפני הפאס. למי שחווה בעיות עם הגובה או תסמינים של מחלת גבהים, מומלץ לבלות כאן לילה נוסף להתאקלמות, כדי להקל על התפקוד בהמשך הטרק.

לאחר הכפר קראקא טנג, השביל מטפס בתלילות ישירות במעלה המדרון (דרומה) – כ-150מ' גובה על פני 400מ' מרחק. לאחר מכן, השביל ממשיך לטפס בשיפוע דומה, אך במסלול מעט אלכסוני לכיוון ימין (דרום-מערב) למשך עוד כ-400 מ'. בנקודה זו השביל הופך לגרם מדרגות, השיפוע מתמתן מעט, והשביל חוצה עמק קטן לפני שמתחיל לטפס בחדות על השלוחה שמעבר לעמק, לכיוון שמאלה (דרומה) לעבר הפאס הראשון – 4520מ'. פאס זה נמצא במרחק של 2.8 קמ' מתחילת היום, כ-1.2 קמ', 2-3 שעות מקראקא טנג.

לאחר הפאס הראשון, השביל יורד מעט בגובה, ומושך שמאלה, לכיוון דרום-מזרח, תוך שהוא מקיף את הבסיס של מצוק סלע בולט. לאחר מכן השביל חוזר ומטפס כ-100מ' גובה על פני כ-800מ' מרחק, במספר עליות קצרות. כקילומטר לאחר הפאס הראשון מגיעים לפאס המרכזי של צטרה לה, המסומן ברוג'ומים גדולים, עם דגלי תפילה. מיד אחרי הפאס יש בית תה קטן המאפשר מנוחה וארוחה קלה. מכאן השביל יורד בהדרגה לאורך השלוחה למשך כ-500מ', ואז פונה בחדות ימינה ושומר לזמן קצר על קו גובה, לפני ירידה חדה נוספת במורד הרכס – 200מ' גובה על פני כקילומטר – אל בתי הכפר טולי קראקא הנראים בעמק קטן בין הפסגות סביב.

יום 3 - טולי קראקא לקוטה (Kothe – 3600m)

7 קמ', 6-7 שעות
המשך השביל מטולי קראקא מושך בחדות שמאלה (מזרחה) – בין המבנים ולעבר הנחל – ולא במורד העמק כפי שניתן לצפות. השביל חוצה את הנחל ושומר על קו גובה, לרוחב מדרון של דרדרות ובולדרים הנמצאים לרגלי קיר מצוק גדול לרוחב הגדה השמאלית של העמק. לאחר כ-600מ' – אחרי שהקיף את הקצה הרחוק של המצוק, השביל חוזר ומטפס במעלה השלוחה במספר עליות קטנות. השביל מגיע לשיא הגובה כ-1.2 קמ' מהכפר, וממשיך משם בשיפוע מתון במעלה עמק קטן לעבר אוכף ברור במסומן במספר רוג'ומים גדולים. האוכף/פאס נמצא במרחק של 1.4 קמ' מתחילת היום.

מעבר לאוכף, השביל מושך שמאלה ושומר פחות או יותר על קו גובה, עם עליות וירידות קטנות, למשך כ-600מ' – עד לגל אבנים גדול, המציין את תחילת הירידה. מכאן בשביל יורד בתלילות – תחילה בזיגזגים קטנים ואח"כ בתוך תוואי של ערוץ נחל. בקטע זה השביל מאבד כ-300מ' גובה על פני קילומטר אחד, עד שהוא חוצה ערוץ סלעי תלול. מעט אחרי נקודה זו מגיעים אל בית התה הראשון. השביל ממשיך לרדת לאורך תוואי של ערוץ נחל, עד למפגש עם השביל הראשי של העמק בטאקתור (Thaktor), כעבור כ-500מ'.

אחרי טאקתור, השביל יורד אל עבר הנהר וממשיך לאורכו בעליה מתונה במשך כ-2 קמ'. בנקודה זו השביל מתחיל להתרחק מהנהר ולטפס במעלה הגדה השמאלית, כדי לעקוף אזור מצוקי בערוץ. שיא הגובה של המקטע הזה מגיע אחרי 750מ', ואז השביל מתמתן ומתחיל ירידה הדרגתית לעבר הנהר והכפר קוטה, כ-3 קמ' אחרי טאקתור. בכפר קוטה יש מספר אכסניות, כמו גם נקודת הבידוק והתשלום עבור הכניסה לשמורת מקאלו-בארון.

יום 4 - קוטה לט'אנגנאק (Thangnak – 4280m)

9 קמ', 5-6 שעות
ביציאה מקוטה נמצאת נקודת התשלום עבור הכניסה לשמורת מקאלו-ברון. ניתן לשלם ברופי או בדולרים, בשער החלפה טוב מאוד. השביל עצמו מתנהל בעצלתיים לאורך הנהר, על הגדה השמאלית (מערבית) שלו. כעבור כ-4 קמ' מגיעים למקבץ של בתי תה, המסמנים את נקודת חצי הדרך בין הכפרים. במקרה הצורך, ניתן לישון במקום זה, בתנאים בסיסיים למדיי. כקילומטר אחרי בתי התה, השביל חוצה ערוץ נחל צדדי, שימו לב לגשר עץ המאפשר מעבר יבש להולכי הרגל, בעוד חיות מטען חוצות במים. כ-2 קמ' אחרי חציית הערוץ, השביל עובר על פני מנזר קטן. שני קמ' נוספים מביאים אותנו אל הכפר ט'אנגנאק, אשר בתיו נראים למרחוק עוד קודם לכן.
מהכפר עצמו מובילים שבילים במעלה הגדה מצד שמאל – אל מספר נקודות תצפית גבוהות - המאפשרות לבצע טיולי הסתגלות בשעות אחה"צ.

יום 5 - מט'אנגנאק לקארה (Kare – 4900m)

5.5 קמ', 5-6 שעות
אחרי ט'אנגנאק, השביל חוצה שדה של סלעים ובולדרים לאורך כ-700מ', לפני שמתחיל טיפוס יחסית תלול במעלה המורנה. במרחק של 1.2 קמ' מהכפר, השביל מתמתן מעט ועובר לצד אוכף קטן לפני שמתחיל טיפוס קצר נוסף. בנקודה זו ניתן לראות שביל מטושטש המתפצל שמאלה (צפונה) ומוביל לחציית האוכף, אל עבר רוג'ומים הנראים על קו האופק. שביל זה מהווה טיול צד המוליך כ-200מ' לכל כיוון אל עבר תצפית מרשימה על אגם קרחוני יפה. מיקום התצפית מסומן בברור במקבץ גדול של רוג'ומים. לאחר מכן יש לחזור אל השביל הראשי.

מנקודת הפיצול השביל מטפס עוד כ-50מ' בגובה על פני 300מ', ומגיע לבקעה קלועה בין רכסי המורנה, עם שלוליות מים בתוכה. אחרי היציאה מהבקעה, השביל מטפס בהדרגה לאורך הגדה הימנית (דרומית) של ערוץ נחל במשך כ-1.2 קמ', עד שהערוץ נפתח לבקעה אלפינית נוספת. השביל מוליך לאורך הצד הדרומי ואז המזרחי של בקעה זו, במשך כקילומטר, עד לבית תה בודד (Pachpokhari), המסמן את תחילת העלייה האחרונה – 4.3 קמ' מתחילת היום.

לאחר בית התה, השביל עולה מקטע קצר ותלול (80מ' גובה על 200מ' עליה), ואחריו קטע מתון, לפני שמתחיל טיפוס יותר הדרגתי לאורך ערוץ נחל, עם נוף של בתי הכפר קארה מרחוק. הכפר בנוי במדרון, משתי הצדדים של ערוץ נחל אשר זורם בעיקר בשעות אחה"צ – בשל הפשרת קרחונים. בחלקו הנמוך של הכפר יש גשר המאפשר חצייה נוחה של הפלג. בחלקים הגבוהים יותר יש צורך לדלג מעל המים – כאשר הנחל זורם. המשך המסלול נמצא בגדה הימנית (מזרחית) של הערוץ הזה.

בקארה ניתן לשכור מדריך וציוד מקצועי לקראת העלייה להר. כמו כן, מומלץ לעשות בכפר עצירת התאקלמות של יום אחד, במהלכה נטפס על הגבעות סביב, כדי להתאקלם ולהסתגל לגובה.

יום 6 - יום התאקלמות בקארה

לאורך השביל מקארה לפסגת ההר פועלות שתי אכסניות בסיסיות במתכונת של מחנה אוהלים קבוע, בהם הלינה מתבצעת בתוך אוהלים בשטח. בשל העלות הגבוהה והתנאים הבסיסיים של שהייה במחנות שעל ההר, מרבית המטיילים מעדיפים לקצר את השהות על ההר ללילה אחד (במחנה העליון), ולעשות התאקלמות ארוכה יותר בקארה. החסרון בגישה זו בא לידי ביטוי בתסמינים חזקים יותר של מחלת הגבהים, כתוצאה מטיפוס של 900מ' ביום אחד – בעלייה למחנה הגבוה יותר.
ניתן למתן תסמינים אלו באמצעות קיום "יום התאקלמות" בקארה, במסגרתו נשים את הדגש על פעילות גופנית אינטנסיבית וטיפוס משמעותי בגובה.

שתי כיוונים אפשריים ליום התאקלמות:
1) לעלות בשביל הראשי עד מחנה הבסיס (הנמוך יותר), או אפילו עד מעבר ההרים של מרה לה.
2) טיפוס על השלוחה מערבית לכפר, בנסיון להגיע לגובה של 5,200מ'.

יום 7 - מקארה למחנה העליון (Mera High Camp – 5800m)

4.5 קמ', 6-7 שעות
במעלה הכפר קארה, חוצים את הנחל לגדה הימנית (מזרחית) ומטפסים על המורנה מצד ימין. השביל ממשיך על קו הרכס במעלה המורנה עוד כ-400מ', ואז מושך ימינה (דרום-מזרחה) לרחוב השלוחה (Traverse) תוך המשך טיפוס הדרגתי במשך כ-800מ', עד לחציית הרכס, כ-1.5 קמ' מהכפר. מכאן, השביל יורד מעט אל תוך עמק קטן שבו ממוקם מחנה הבסיס התחתון (Mera Base Camp – 5150m) – מבנה אבן נמוך ולידו מספר אוהלים. לאחר חציית העמק, השביל מטפס מעט וחוצה גוש סלעי, לפני שמגי לנקודת המפגש עם הקרחון, כ-2 קמ' מתחילת היום. מנקודה זו ואילך ההליכה הינה בלעדית על הקרח ויש להתארגן בהתאם – לנעול ספייקים או קרמפונים, להימרח היטב בקרם הגנה, וללבוש ביגוד מתאים.

המקטע הראשון על הקרח הינו תלול למדיי – טיפוס של כ-100מ' גובה על פני מרחק של כ-200מ'. המשך הטיפוס לאחר מכן יותר מתון, עם מקטעים תלולים מדיי פעם. כ-500מ' אחרי תחילת הטיפוס על הקרח – כ-2.5 קמ' מתחילת היום – ניתן לראות שבילים ומוטות ברזל המוליכים שמאלה (מזרחה) מהשביל הראשי – אל עבר מעבר ההרים מרה לה (Mera La pass) והשביל המוליך לאמפו לפצ'ה (Amphu Lapcha pass).

השביל במעלה הקרחון נמשך עוד כ-2 קמ', אל עבר גוש סלעי גדול הנראה בברור על הקרח, מעט שמאלה מהפסגה. המחנה העליון, המורכב ממקבץ של אוהלים, ממוקם לרגלי גוש הסלע, בצידו המרוחק.

יום 8 - מהמחנה העליון לפסגת הר המרה (Mera Peak – 6460m) וחזרה לקארה

9 קמ', 9-10 שעות

*** תאור זה מבוסס על התרשמות כללית ושיחות עם מטפסים אחרים. זהו חלק שלא עשיתי בעצמי. ***

ההשכמה והיציאה מהמחנה העליון לעבר הפסגה נעשות בשעות החשכה (סביב 2-3 לפנות בוקר), זאת כדי להבטיח הליכה על קרח קפוא ויציב וכן תצפית מיטבית מהפסגה. חום השמש מוביל להפשרה של הקרח וכן ליצירת עננות סביב הפסגה במהלך היום. המרחק מהמחנה לפסגה הוא כ-2.4 קמ', והטיפוס נמשך כ-4-5 שעות. רוב העלייה היא בדרגת קושי בינונית, מלבד מקטע תלול אחד באורך של כ-400מ', המתחיל כקילומטר אחרי המחנה. יחד עם זאת, בשל הגובה הרב והמאמץ, מטפסים רבים חווים תסמינים יותר חמורים של מחלת גבהים – כאבי ראש, שיעול, והקאות. ביום של ראות טובה, הנוף מהפסגה עוצר נשימה.

הדרך למטה קלה ומהירה בהרבה – 6.5 קמ', 4-5 שעות.

הדרך חזרה

לאחר הירידה מההר, עומדות בפני המטייל שלוש אפשרויות לסיים את הטיול:
1) לעשות את הדרך חזרה בשלושה ימים, באותו מסלול בו הגענו:
יום 9 - קארה לקוטה – 14 קמ', 7-8 שעות – ירידה בלבד
יום 10 - קוטה לטולי קראקא – 7 קמ', 8-9 שעות – בעיקר עלייה
יום 11- טולי קראקא ללוקלה – 10 קמ', 8-9 שעות – עלייה בהתחלה, בעיקר ירידה

2) למי שקצר בזמן והפרוטה מצוייה בשפע בכיסו, ניתן לארגן טיסת מסוק חזרה ללוקלה. עלות של מסוק מקארה היא כ-2400$, בעוד מקוטה העלות יורדת לכ-1500$ "בלבד". מומלץ לפנות לבעלי האכסניות לצורך עזרה בתאום הטיסה.

3) להרפתקנים, הרוצים לחבר את פסגת מרה עם טיול באזור האוורסט, ממליץ לחפש את סיפור הדרך על מעבר ההרים אמפו לפצ'ה (Amphu Lapcha).

טיפים

• מחלת גבהים – קשיים בהסתגלות לגובה ומחלת גבהים הם סיכונים משמעותיים למטייל המערבי, במיוחד בגבהים של מעל 3,000. עלייה הדרגתית בגובה ועצירות התאקלמות, בשילוב עם טיפול תרופתי, הם הדרכים הטובות ביותר להתמודדות עם הסיכון. למתעניינים, ראו הפניה למאמרים בנושא בסעיף הקישורים. טיפול תרופתי מומלץ כדי להקל על ההסתגלות לגובה, הינה נטילת כדורים של אורמוקס במינון של חצי כדור, פעמיים ביום. את הכדורים ניתן לקנות בבתי מרקחת בארץ, עם מרשם מרופא המשפחה. מומלץ להתחיל עם הכדורים כיומיים לפני ההגעה לגובה של 3,000מ' – כלומר, עם תחילת המסלול. עם הסימפטומים מחריפים, להכפיל את המינון ולרדת בגובה באופן מיידי.
• טיהור מים – באופן כללי בנפאל, חשוב מאוד להקפיד על טיהור וסינון של מי שתיה וכן גם של מים לבישול. הפרשות של בעלי חיים ובני אדם, בנוסף לאמבות ומיקרו-אורגניזמים הנפוצים במים המקומיים, הן סיבות כבדות משקל לכך. ישנם מגוון של אמצעים לטיהור וסינון של מים. ההעדפה שלי היא לשימוש ביוד/ פולידין נוזלי לצורך טיהור מים. היוד הוא קל משקל וניתן לרכישה בקלות בכל בית מרקחת. שלוש טיפות של פולידין נוזלי מטהרות ליטר אחד של מים. היוד הורג 95% מכל הבטריות והטפילים האפשריים. חשוב לזכור להמתין חצי שעה מרגע הכנסת הפולידין למים ועד שהם ראויים לשתייה. זאת במטרה לאפשר ליוד לעשות את פעולתו, וכן גם להתמוסס ולהתפרק במים.
• אפליקציית ניווט – למי שאין ברשותו מכשיר ניווט ייעודי, חשוב להתקין מראש אפליקציית ניווט על הטלפון, עם מפות אופליין. ההמלצה שלי היא להשתמש באפליקציה Mapy.com . האפליקציה הינה חינמית, קלה ונוחה לשימוש, עם כי דורשת רישום ויציאת חשבון משתמש. כוללת מפות אופליין באיכות גבוהה.
• סים מקומי - ממליץ לרכוש סים מקומי של חברת Nepal Telecom (NTC). סים זה מעניק כיסוי נרחב וטוב יותר באזורים ההרריים של נפאל. ניתן לרכוש בשדה התעופה, וכן בסוכנויות הטרקים בקטנמדו.
• מזג האוויר באזורים ההרריים מאוד הפכפך ונתון לשינוים מהירים. יום שמשי ויפה עשוי להפוך לסופת ברד וגשם בתוך שעה בלבד. הנסיון שלנו מלמד כי הסיכוי לגשם/שלג גובר בשעות אחר הצהריים, עם כניסת עננות מהאזורים הנמוכים יותר.