טרק סובב האנפורנה בנפאל המדהימה!

נפאל ארץ הטרקים והטבע. בסיפור זה אתאר לכם את דרכי במסלול הסובב אנפורנה. נופים משתנים ומשוגעים וחוויה של פעם בחיים.

גם לנפאל חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיול2018 M04
משך הטיולשבועיים
עונה מומלצתבנפאל יש שתי עונות מומלצות לטיול שבהן לא קר מדי והגשמים לא מעיקים מדי: בין ספטמבר לנובמבר ובין מרץ למאי.

הכנות לטרק סובב אנפורנה

טרק סובב האנפורנה הוא טרק המקיף את רכס הרי האנפורנה שנמצאים בתוך רכס ההימלאיה. הטרק עצמו יפה בצורה יוצאת דופן, ומשלב בין נופים של טבע ירוק, נהרים זורמים, רכסי הרים ומדבריות עצומות. רמת הקושי שלו מוגדרת כקלה, אך הקושי האמיתי בטרק הוא ההסתגלות לגובה משלביו האחרונים של הטרק. בשיאו הטרק מגיע לגובה של 5416 מטר מעל פני הים בנקודת הפס. מגובה של 3500 מטר, עקב החמצן הדליל, ייתכנו שלל בעיות לגוף והופעה של סיפטומים כגון כאבי ראש, סחרוחורות קוצר נשימה ועוד...
מומלץ מאוד להיות בהרצאה של הרב בבית חב"ד לגבי הסיפטומים של מחלת הגבהים ודרכי התמודדות לפני היציאה לטרק ובכללי לקרוא וללמוד- זה יכול להציל חיים!!
ניתן לצאת ולהתכונן לטיול גם מפוקרה וגם מקטמנדו, בהתאם למיקומכם. אנחנו הגענו לקטמדנו מהפיליפינים ולכן התכוננו לטרק בקטמנדו.

אופי הטיול- במהלך הטרק עוברים בין כפרים, שבכל כפר ישנם אופציות לינה בגסטהאוסים פשוטים. יש אוכל לאורך הדרך במסעדות שבכפרים, ככל שעולים בגובה האוכל יותר יקר מכיוון שההובלה שלו יותר קשה. דל באט (המנה הבסיסית המכילה אורז עדשים ומרק) תעלה בתחילת הטרק בין 200-300 רופי, ובסופו כ750 רופי. במקומות הנמוכים עד שלב מסוים יהיה ניתן לקנות השלמות ציוד, אך במחיר הרבה יותר גבוהה כמובן. ניתן לעשות את הטיול על ידי לקיחת המוצ'ילה באופן עצמאי עם כל הציוד, וניתן גם לשכור פורטר במחירים שונים (בין 13 ל-25 דולר ביום) שיסחוב לכם את המוצ'ילה, עד 15 קילו.

אישורים לטיול- בכדי להיכנס לרוב שמורות הטבע בנפאל צריך להצטייד בשני סוגי אישורים: האחד נקרא פרמיט והשני טימס. עלות האישורים הנדרשים לאנפורנה ביחד הינה 1300 רופי לאדם. עדיף לארגן את האישורים האלה מראש על ידי אחת מסוכנויות המטיילים שבתאמל. ישנם 3 סוכנויות מטיילים שפונות בעיקר לקהל הישראלי והן פלייאיסט, סוויסה אדום וסוויסה צהוב. אנחנו סגרנו את האישורים וגם את הפורטר דרך הסוכנות סוויסה אדום והיה מאוד מוצלח. הסוכנות דואגת גם להסעה לתחילת הטרק (700 רופי) ולשליחת הציוד העודף לפוקרה במידת הצורך. בנוסף, ניתן להשכיר שירותי פורטר דרך אחת מן הסוכנויות הללו. כמו שציינתי קודם, עלות השכרת פורטר היא בין בין 13 ל-25 דולר ביום. המחירים משתנים בהתאם לסוכנויות ולהשכלתם של הפורטים (יודע אנגלית, מורי דרך, מנוסים בתחום ועוד...) . בהזדמנות זו אני ממש אשמח להמליץ על הפורטר שליווה אותי ואת בת זוגתי בטיול הזה- לא פחות ממושלם. הנה הקישור לפוסט המלצה שכתבתי עליו בפייסובק: https://www.facebook.com/photo...

ציוד- נפאל לא הייתה מתוכננת בטיול המקורי שעליו חשבנו שטסנו מהארץ ולכן גם לא הצטיידנו בציוד חורף וטיולים שמתאים לטרק שכזה. בדיעבד ובמיוחד שיוצאים לטיול ארוך במזרח שלא מלא בטרקים ובמקומות קרים- ניתן לשמור את הקניות והציוד לנפאל ולשלוח אותו לארץ בסיום הטרק. את הציוד ניתן לקנות בערים הגדולות לפני היציאה לערים- בקטמנדו במרכז התיירותי בתאמל או בפוקרה באזור האגם.
ציוד מומלץ לטיול:
תרופות- ציוד עזרה ראשונה, stop it וקל בטן, אקמול (לא אדויל, זה מסוכן בגבהים), טלק, כדורי טיהור מים (מים מינרלים מאוד יקרים לאורך הטרק וגם ככה שומרים על הטבע היפה), כדורי גבהים (במידה ויש מחלת גבהים או בתור טיפול מונע- לשיקולכם, אני לא לקחתי).
כללי-
כובע לשמש
משקפי שמש (אמיתיות וטובות, חשוב שיהיו בשביל השלג בגבהים שלא תלקו בעיוורון שלגים)
כובע צמר
חמצוואר/באף (חמצוואר דק)
כפפות
חולצות קצרות וארוכות דקות (לא הרבה, תביאו אבקת כביסה ותעשו ביד, חיסכון משמעותי במקום)
חולצה ומכנס טרמית (לא תופס נפח ויעיל מאוד במקומות הגבוהים והקרים),
מכנס טרנינג ומיקופליז מחמם לערב,
מעיל גשם (שיהיה גם טוב לרוח זה עדיף),
תחתונים,
תחבושות ואביזרי הגיינה,
מכנסיים מתפרקים,
גרביים טרמיות ורגילות,
סנדלים או כפכפים לערב,
נעלי טיולים טובות ובעדיפות עמידות למים,
ליינר/שק"ש ללילה (מספקים שמיכות אבל לרגישים לקור או ללכלוך אז מומלץ),
מקלות הליכה (מקל את הטרק בצורה משמעותית),
בקבוק אלומינים (ניתן לחמם שם מים ולהתחמם בלילה),
קרם הגנה,
פנס,
מפה (או מפה בטלפון),
מטען נייד ומטען רגיל,
טלפון לוויני (מאוד מומלץ, אם לא לכם אז לקבוצה שתסתובבו איתה).
אקסטרות- ספר, רמקול נייד, לדרמן/סכין, קלפים.
במידה ויש לכם פורטר מומלץ להעמיס הרבה נשנושים כי בגובה הכל הרבה יותר יקר- ממרחים (מאוד מומלץ), תמרים, שקדים וכל שאר השטויות...

כסף- מומלץ להצטייד בכ1500 רופי ליום בטרק, שיספיקו לאוכל לינה ולקצת פינוקים שמעבר. בכל מקרה מומלץ לקחת כסף עודף לכל מקרה שלא יהיה וגם להסעות בג'יפ במידת הצורך.
לאחר כל ההכנות, ההתרגשות בשיאה ואנחנו מוכנים לצאת לטרק. בהצלחה!

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום הראשון- מקטמנדו לסיאנג

בשעה 6 וחצי בבוקר התייצבנו במשרדי סוכנות סוויסה אדום שבקטמנדו, קיבלנו את הדפים והאישורים הרלוונטים לטרק, נפגשו עם ג'אגן הפורטר שלנו ויצאנו לדרך במיני ואן לעבר העיירה בסי סהר (700 רופי לאדם). חשוב לציין שבמסגרת ה15 דולר ששלימנו להשכרתו של ג'אגן הם משמשים לו לאוכל ולמחייה בטרק, בכל מקרה הסעות ממקום למקום שילמנו לו זה על חשבוננו, דבר שסוכם מראש בסוכנות.
הגענו לעיירה בסי סהר באזור השעה 3 בצהריים, ובשלב הזה ישנם שתי אופציות: לשכור גי'פ בעלות של 1000 רופי לנסוע לעיירה סיאנג מבסי בהר, או להתחיל את הטרק מהעיירה בסי סהר לעבר ה עיירה סיאנג. התלבטנו כל הדרך עד לבסי סהר, עד שג'אגן לקח את התיקים שלנו והעמיס על הג'יפ. הבנו שזו כנראה הדרך העדיפה :) לאחר נסיעה של כ25 קילומטר מבסי סהר לסיאנג (שלקחה כמעט שעתיים), ובה ישבנו עם שאר הפורטרים בתא המטען של הג'יפ וצפינו בהתרגשות (ובפחד מסוים) בדרך המדהימה שנגלתה לפנינו של הנחל עם מי השלגים המופשרים הזורמים בתוכו. הגענו לסיאנג וישנו בהוסטל שממוקם בצמוד למסלול הטיפוס למפל הנחמד שממוקם בעיירה. הכרנו קצת חברים שיצאו איתנו באותו יום לטרק והיו איתנו בהוסטל, הלכנו לביקור קצר במפל והלכנו לישון.

היום השני- מסיאנג לטאל

קמנו בשעה 7 בבוקר לאכול ארוחת בוקר קלילה והתחלנו ללכת במסלול לכיוון העיירה טאל. לאורך רוב היום הלכנו בצמוד לנהר marsyangdi. יום יפה מאוד ואפילו באמצע הדרך ישנה נקודת עצירה במעיינות חמים למי שמעוניין- לנו היה קצת חם מדי למחשבה הזאת. בשעה 16:30 הגענו לעיירה טאל. יום זה ארך כ12 קילומטר והיה ברמת קושי סבירה.
בשלב זה של הטרק הגסטהאוסים עוד ברמה סבירה למדי ומציעים ברובם גם מים חמים (עד לכפר מנאנג שבהמשך הדרך). מים חמים יהיו רלוונטים רק על חימום גז, אלא אם באמת נפלתם על מזג אוויר שמשי ונעים. בשלב הזה כבר התחלנו להתגבש כקבוצה גדולה של בערך 20 חברים שיצאנו איתם לטרק, כקבוצות קטנות מטיילות אך כקבוצה גדולה ביחד.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום השלישי- מטאל לדנקיו

לאחר ארוחת בוקר יצאנו בשעה 8 וחצי לעבר העיירה דנקיו. היום היה באמת ברמה קלילה מאוד והגענו לדנקיו כבר בשעה 14:00. היום ארך כ11 קילומטר. יום יפה מלא בטבע וביערות ירוקים, שלקראת סופו כבר היה ניתן לראות את פסגותיו המושלגות של רכס האנפורנה. באותו היום היה ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, והתכנסנו כולנו במסעדה של הגסטהאוס לדקת דומיה והתחברות למאורע (זה היה ב8 בערב על פי השעון המקומי כמובן). אמנם טיילנו רק יומיים אבל החיבור לחברים בטרק מאוד חזק, הטיול והאינטנסיביות עושה את שלה והחיבור מתרחש בצורה מהירה מהרגיל.

היום הרביעי- מדנקיו לצ'מה

היום התחיל כרגיל ביציאה בשעה 8 וחצי לעבר צ'מה. תחילת היום התאפיינה בעלייה לא פשוטה, אך לאחריה המסלול הפך ל"nepali mishor" (הכינוי של הפורטרים למישור שמאופיין בקצת עליות וירידות). בשלב זה הדלקתי את הרמקול הנייד ושמתי קצת שירים, זה נותן אנרגיות ומשפר פלאים מצב רוח. הגענו לצ'מה באזור אחר הצהריים, ישבנו עם החברים והלכנו לישון. היום ארך כ10 קילומטר. מאוד מומלץ להביא משחקי קלפים להעביר את הזמן לאחר שמגיעים לעיירה בסיום- מאוד משעשע ומחבר בין חברי הקבוצה.

היום החמישי- מצ'מה לאפר פיסנג

לאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך בשעה הקבועה. באמצע הדרך עצרנו במטע תפוחים שמחזיק במסעדת תפוחים טעימה ובפאי תפוחים חלומי. ביום הזה אפשר להגיע לשני מקומות: אפר פיסנג (כ3200 מטר) ולlower פיסנג (3100 מטר). מבחינת הסתגלות עדיף להגיע לאפר במידה ואתם מרגישים טוב. היום היה יפה מאוד וכלל טיפוס בתוך יער כאשר הנוף של רכס האנפורנה מתחיל להתגלות יותר ויותר. המסלול לקח כ14 קילומטר, והקושי העיקרי בו היה החמצן הדליל שאנו מתחילים להרגל אליו עקב חציית גובה 3000 מטר, ובעקבות כך הנשימה נעשית קצת יותר כבדה. אל תבהלו, זה דבר טבעי לגמרי. הגענו לאפר פיסנג ולנוף ההימלאיה המדהים בשעות אחר הצהריים המוקדמות, והלכנו לצפות בטקס נזירי במקדש קטן שהיה בעיירה. היה מאוד נחמד ומעניין.

היום השישי- מאפר פיסנג למנאנג

מאפר פיסנג למנאנג ישנן שתי אופציות לדרך: האחת בדרך הג'יפים הפשוטה יותר והשנייה בדרך טיפוס מצוק שמגיע עד לגובה 3700 מטר עם תצפית מרהיבה על האזור, אך בדרך לא פשוטה בכלל. לאחר התלבטויות רבות החלטנו ללכת בדרך הטבע לתצפית, ובהמשך להתחבר לדרך הג'יפים. לאחר כחצי שעת הליכה הגענו לנקודת ההתחלה של העלייה, שהייתה באמת מאוד מאוד מאתגרת, אך הנוף שבסופה היה יוצא מגדר הרגיל! נוף של הרכס המושלג עם תצפית פנורמית לכל האזור. לכל מי שנשאר עוד כוח ברגליים ממליץ על הדרך הזו! לאחר ארוחת הצהריים ירדנו חזרה על דרך הג'יפים שהייתה די מישורית ומשעממת, אך מאנשים רבים שעשו את כל הדרך בטבע שמעתי שהם הגיעו מאוד מאוחר וחסרי כוחות למנאנג. הגענו למנאנג באזור השעה 5 אחר הצהריים לקראת יום מנוחה בעיירה שנדרש בשביל להסתגל לגובה של המקום, 3500 מטר. בגובה זה החמצן נעשה יותר דליל וצריך לעשות הפסקה בכדי להסתגל לאוויר הדליל ולמנוע מחלת גבהים. מומלץ להגיע או לשלוח מישהו שיגיע יחסית מוקדם למנאנג, בגלל שכולם עוצרים ליום הסתגלות בכפר הזה יש לעיתים מחסור בחדרים. מומלץ להגיע מוקדם ולשריין מקום במידת האפשר.
אין ספק שהיום הזה היה אחד מן הימים היותר יפים שיצא לי לעבור בטרק הזה.

היום השביעי- יום מנוחה במנאנג

כמו שהסברתי קודם לכן, היינו צריכים לעצור ליום למנוחה מכיוון שהגענו לגובה של 3500 מטר. קמנו ביקיצה טבעית ליום די יפה, והלכנו לאגם שנמצא בעיירה. אגם תכול ונחמד להעביר בו את הזמן (פחות מומלץ לשחות, מאוד בוצי...). האוכל במאנג מאוד טעים ויש שם בתי קפה ברמה מאוד גבוהה. בנוסף לכך, ניתן להצטייד בציוד במנאנג מכיוון שהמקום זול באופן יחסי ומאובזר עקב שדה התעופה שנמצא בו. מנאנג היא קצת כמו העיר הגדולה של האזור, ואף ניתן לראות שם רופא שיעזור למי שצריך. אטקרציה נוספת ומנחדה במנאנג היא בית הקולנוע הנמצא במקום שמקרין אותם 3 סרטים כל הזמן.
לקראת הערב התחיל לרדת שלג, שהיה קסום ביופיו. באותו הערב נתקלנו בהתלבטות: לאחר מנאנג ישנם שתי אופציות- לחתוך מהדרך הרגילה אל עבר אגם הטיליצ'ו, שאמור להיות מדהים ביופיו אך הדרך אליו קשה לעומת מה שעברנו עד עכשיו, או להמשיך בדרך אל עבר העיירה הבאה במסלול. לאחר לבטים קשים חלק מחברי הקבוצה החליטו להמשיך לעיירה הבאה ואנחנו- לעבר הטיליצ'ו!

היום השמיני- ממנאנג לטיליצ'ו בייס קמפ

לאחר לבטים רבים שנמשכו מעבר לצפוי יצאנו לקראת השעה 9 אל עבר הטיליצ'ו בייס קמפ. לקחנו בחשבון שיכול להיות שאגם הטיליצ'ו (שעל פי הפורטרים אמור להיות האגם הגבוהה בעולם) יהיה מושלג אך בכל זאת רצינו לחוות את ההרפתקה. יצאנו קבוצה של 11 חברה מגובשים וחדורי מטרה- להגיע לאגם הטיליצ'ו בבטחה. הדרך עד לסרי קרקע, שבה אכלנו ארוחת צהריים והשארנו שם את התיקים הגדולים, מאתגרת קלות עקב הגובה שמתחיל להוות פקטור רציני עקב החמצן הדליל. מומלץ להזמין שם מקום לינה כבר ללילה שאחרי, עקב הביקוש הרב שיש למקום. יצאנו מסרי קרקע לכיון הבייס קמפ ב2 וחצי (מומלץ מוקדם יותר), והדרך הייתה באמת לא קלה. הדרך צרה שמצד אחד מצוק ומצד שני תהום, ולעיתים הדרך לא סלולה מדי. בנוסף לכך ישנם אבנים מדרדרות שמגיעות מהמצוק למעלה אז צריך לטייל במשנה זהירות מחשש להידרדרות אבנים. בשלב מסוים הגיע מולנו בדרך סוס באמצע דהירה! החברה האמיצה שלי באינסטינקט לא טוב החליטה להיצמד לצד של התהום, אבל הסוס למזלנו הרב נעצר ועבר אותנו בזהירות רבה. הדרך אמנם מהממת אך לא קלה בכלל. לשיקולכם :)
הגענו בשעה 5 וחצי אחר הצהריים לאחר כ14 קילומטר בדרך ממנאנג. הגענו מאוחר ולא היה לנו מקום, ואני ועוד 3 חברים ישנו בחדר האוכל של המקום. יש לציין שהגסטהאוסים אחרי מנאנג כבר ברמה יותר נמוכה, ללא אסלה בשירותים ומקלחת חמה לרוב. בכל זאת ישנתי מצוין!

היום התשיעי- אל עבר הטיליצ'ו וחזרה לסרי קרקע

הגענו כ11 כמו שיצאנו לטיליצ'ו בייס קמפ אך עלינו 7 אנשים לפסגה עקב מחלות גבהים וקלקולי קיבה שהפריעו בדרך :( ב6 בבוקר יצאנו לדרך לקראת היום הארוך שמצפה לנו. העלייה להר קשה, והחמצן הדליל מאוד (פסגת האגם נמצאת בגובה 5050 מטר) לא תורם בכלל. העלייה שהייתה צפויה להיות כ3 שעות נמשכה עבורנו כ4 וחצי, אך בסופו של דבר פגשנו את היעד והגענו לאגם! שבאופן קצת מאכזב היה מכוסה שלג כמו שחששנו בהתחלה. למרות זאת, הדרך לאגם ובעיקר הדרך חזור שבה נשמנו קצת יותר טוב הייתה מדהימה ביופייה, ושווה כל רגע וכל מחסור בחמצן. עינב התחילה להרגיש לא טוב בדרך לאגם ובאגם עצמו, אבל איך שהתחלנו לרדת ההרגשה השתפרה פלאים. חזרנו לארוחת צהריים בטיליצ'ו בייס קמפ, ולאחר מכן המשכנו חזרה לסרי קרקע. סך הכל עשינו ביום הזה כ18 קילומטר. יום מאתגר ולא קל בכלל, אך מספק מאוד.

היום העשירי- מסרי קרקע ללדר

יצאנו בשעה 8 וחצי בבוקר לעבר העיירה לדר שנמצאת בגובה 4200 מטר מעל פני הים (גובה דומה לסרי קרקע), ובעצם השתלבנו חזרה אל עבר המסלול הרגיל של הסובב אנפורנה. בימים הללו שאחרי מנאנג מומלץ לשריין מקום מוקדם בגסטהאוסים. הדרך הייתה יחסית פשוטה אך לא מישורית, ובדרך עצרנו לתצפית יפה מאוד על כל האיזור. בארוחת הצהריים הזמנתי צ'יז בורגר, ולמרבה הפתעתי בלי שום הכנה מוקדמת קיבלתי שני פרוסות לחם עם קציצת גבינה ביניהם! תאכלס זו הגדרה יותר מדויקת לצ'יז בורגר. הגענו ללדר באזור השעה 3 לאחר מסלול של כ12 קילומטר, ישבנו מסביב לאח, ומכיוון שאין עצים כבר בגובה הזה אז שרפנו לחימום קקי של יק.
נ.ב- מסקנה מהיום- לא ממליץ לאכול אחרי מנאנג בשר או גבינה, זה כנראה כבר התקלקל בדרך :(

היום ה11- מלדר לhigh camp

ביום ה11 התחלנו את דרכנו מלדר והיו לנו שתי אפשרויות: או לעצור ולישון בעיירה שנקראת טורן פאדי (4400 מטר), או לישון בhigh camp (גובה 4900 מטר). החלטנו להגיע לטורן פאדי ולראות איך אנחנו מרגישים ולקבל החלטה, שהעדיפות הייתה לישון בהיי קמפ כדי לקצר את היום של הפס שאחרי שהוא יום קשה מאוד ממילא. בחלק קצר מן הדרך, קצת לפני טורן פאדי, היה אזור של דרדרת אבנים. למזלו הרע של ישראלי שטייל לפנינו נפלה לו אבן על הכף רגל ושברה אותה. ליוויתי אותו ואת חבר שלו שסחב אותו על הגב בדרך הצרה לעבר טורן פאדי, שם נמצא מנחת המסוקים האחרון לפני נקודת הפס. הוא פונה יותר מאוחר במסוק לקבלת טיפול בקטמנדו. לאחר ארוחת צהריים בטורן פאדי, עלינו לעבר הההיי קמפ. עלייה חדה של כ500 מטר, עסק לא פשוט בכלל, עד שהגענו להיי קמפ באזור 4 אחר הצהריים. חברים שהרגישו טוב טיפסו לפני שמרו לכל החבורה שלנו מקום בחדר קטן וצפוף ללא חמצן, אבל לפחות שהתאים לכולנו. בשלב הזה בנות הקבוצה שטיילו איתנו עשו טעות (כולל עינב) ואכלו פיצה עם גבינה שכנראה תוקפה פג בדרך על ההר. סך הכל היום היה מאוד קצר והיה כ6 קילומטר, והקושי בו היה הקושי של הגובה. בהיי קמפ כבר מרגישים ממש את הפסגות המושלגות, שכל השהות שלנו שם ירד עלינו שלג.

היום ה12- מhigh camp דרך הפס!! לעבר מוקטינט.

ביום של הפס, לאחר לבטים החלטנו לצאת בשעה 6 בבוקר למרות התנגדות קלה של הפורטרים. החלטנו שעדיף לצאת כשיש קצת שמש בחוץ, ובצדק. יצאנו ב6, וחזרנו לאחר כ20 מטר חזרה למסעדה של הגסט האוס עקב קלקול קיבה שהיה לעינב מהפיצה. לאחר כשעה מנוחה וכדור משכך כאבים, התחלנו לטפס אל עבר הפס אני, עינב ועוד חברה שגם התעכבה בגלל הקלקול קיבה מהפיצה. לאט לאט ובזהירות טיפסנו, שהדרך יפה מאוד ומושלגת כולה. היתרון בלא לצאת ראשונים הוא שהחברים האחרים שטיילו לפניך סללו לך את הדרך בשלג הנקי. לאחר טיפוס שהיה אמור לקחת כשעתיים וחצי ונמשך כ5, הגענו לפס!! הנוף מושלג ולא הכי מדהים אך תחושת האופוריה מההגעה מפצה על הכל. לאחר קצת תמונות ומנוחה קצרה, התחלנו לרדת בירידה בדרך מדברית ועצומה לעבר העיירה מוקטינט, שנמצאת בגובה של כ3800 מטר (כ1600 מטר ירידה ב3 וחצי שעות!). הגענו למוקטינט והתאחדנו עם חברינו, שמחים ומאושרים על היעד שכבשנו. כמובן שהדבר הראשון שעשינו היה לשלוח הודעה למשפחות שהגענו חזרה לציויליזציה ולמקלחת החמה (ולאסלה הישיבה הטובה).

ימים 13 ו14- ממוקטינט למארפה וממארפה לפוקרה!

לאחר שמגיעים לפוקרה ישנם שלל אופציות: להמשיך ברגל לעיירה ג'ומסון, להמשיך ברגל את כל מסלול סובב רכס האנפורנה עד לטטופני והמעיינות החמים, או פשוט לקחת ג'יפ לפוקרה. אנחנו ביום ה13 לקחנו בשעות הצהריים ג'יפ ממוקטינט לעיירה מארפה, שם ראינו חיים מקומים ונופים מרשימים, וביום ה14 לקחנו ג'יפ נוסף ממארפה לפוקרה העיר הגדולה בעלות של כ3000 רופי לאדם. הדרך הייתה לא פשוטה, אך לבסוף לקראת 7 בערב הגענו לפוקרה המופלאה וסיימנו את המסע!

סיום מסע- טרק האנפורנה

ללא ספק שמורת האנפורנה היא בין המקומות היפים שראיתי בחיי. עוצמה שהתמונות שצירפתי לא תצליח לתאר, אוויר פסגות וטבע מגוון ומיוחד. נקודות חובה לכל חובבי טיולים באשר הם.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )