אוורסט - שלושת הפסים

טרק של 12 יום בשמורת האוורסט הכוללת שטחים ירוקים, מדבריות קפואות, קרחונים מתפרקים, הרים עצומים, אגמים קפואים וכמובן אנשים מצוינים. הטרק שעשינו כלל את מחנה הבסיס של אמה דבלם, קאלה פטר ואת שלושת הפסים. היה משוגע!

תאריך הטיול2016 M10
משך הטיול12 ימים
עונה מומלצתספטמבר - נובמבר, אפריל - מאי

יום הנחיתה

אל נפאל הגענו דרך תאילנד (אין טיסות ישירות מישראל). טיסה די יקרה סה"כ, כ1,600 דולר.
נפאל היא מדינת עולם שלישית, מבחינים בזה עוד מהאוויר לפני שהמטוס נוחת. את העוני רואים כבר מהאוויר...
מיד לאחר הנחיתה לקחנו עם ישראלים נוספים מונית לגסטהאוס ממש ליד הטאמל, Home Travlers, גסטהאוס טוב ומגניב, עם הרבה חבר'ה צעירים מכל העולם - אבל בעיקר מישראל.
ביום הבא שהיינו בקטמנדו - בעיקר בשביל להתכונן לטרק.

הכנות לטרק

ביום הבא הסתובבנו קצת בטאמל, בעיקר בשביל לסגור פינות אחרונות לטרק..
הטאמל - אזור מרכזי בקטמנדו, סוג של דיזינגוף נפאלי.. הרבה חנויות, הרבה אוכל, הרבה ברים, הרבה מקומות לינה, הרבה ישראלים וגם הרבה סמים :)

דברים שעשינו באותו היום:
- המרת דולרים לרופי. את ההמרה ביצענו במשרד של הסוויסה הצהוב, היחס הלא מדויק להמרה הוא 1 דולר = 100 רופי נפאלי. לקחנו כ-60,000 רופי לטרק.
- תדרוך על סכנות בטרק והשכרת טלפון לוויני בבית חב"ד.
- קניות אצל קרמבו - פק"ל קפה, סופטשל, כובע צבר, חמצוואר ושלל פריטים נוספים שלא הבאתי מהארץ. למי שלא שמע - קרמבו זו בעצם חנות שלמוכר שלה קוראים קרמבו. קרמבו הוא בחור נפאלי חמוד שלמד עיברית על בוריה. הוא גם יודע לקלל :) ומעבר לזה - הוא פשוט מנצח את המחירים בטאמל. הוא גם די אמין והאיכות סבבה. בכל מקרה - קיימות שמועות שככול שמתרחקים מהטאמל מחירי הציוד נהיים נמוכים יותר ויותר. לא בדקתי את הטענה אך נשמע הגיוני.
- צ'וקלוקים - יש כל מיני סופרים באזור. חלקם נראים מערביים יותר וחלקם פחות, בחרנו אחת וציידנו את עצמנו בצידה לטרק (בטרק הדברים יקרים יותר, אבל לא בהרבה).
- סיור במקומות שווים בקטמנדו - כיכרות מרכזיות, מקדש הקופים והתנב"זות בטאמל.

קטמדנו - לוקלה - מוג'ו

ביום הבא קמנו מוקדם בבוקר ולקחנו מונית לשדה"ת.
מיד כשהגענו יכלנו להיווכח שכל הטיסות ללוקלה (הכפר שאליו טסים בשביל להתחיל את הטרק) נדחו בגלל מז"א.
בימים שלפנינו כל הטיסות בוטלו ולכן פחדנו שהדבר יקרה גם אצלנו.
למרבה המזל - לאחר כמה שעות של המתנה עלינו למטוס.
לאחר טיסה של כחצי שעה נחתנו בלוקלה. נחיתה מדהימה. נוחתים בשיפוע של 17 מעלות כאשר יש הר בקצה המסלול. חוויה מפחידה :)

בלוקלה עצמה יש כמה מסעדות מערביות. אפילו starbucks! די מפתיע לראות את זה שם.

לאחר הנחיתה מצאנו מסעדה נחמדה באזור. מילאנו אצלה מים - טיהרנו אותם, לקחנו כחצי כדור גובה ויצאנו לדרך.
באותו יום הלכנו כ-15 ק"מ עד לכפר שנקרא מוג'ו.
הדרך כולה די טרופית - עשרות מפלים, הרבה ירוק, הרבה גשרים ודי חם.
מעבר לכך - הדרך כוללת הרבה עליות וירידות קצרות, אבל ביום הראשון של הטרק לא באמת שמים לב :)
לצערנו בימים הראשונים הייתה עננות כבדה והמון גשם - דבר שקצת ביאס, אבל עדיין היה מדהים.

חשוב - אחד מהתסמינים של כדור גובה הוא שתן מרובה. בקטע היסטרי. מי שמתכנן לקחת כדור כזה, שיהיה מוכן.

בהגיענו למוג'ו מצאנו גסטהאוס טיבטי שנראה נורמלי. בחרנו בו, אכלנו והלכנו לישון :)

מוג'ו - נמצ'ה

קמנו בבוקר, ובחד"א של הגסטאהוס פגשנו זוג ישראלים, שלאחר פטפוט קצר, החלטנו לטייל ביחד -> דבר שללא ספק הפך את הטרק להרבה יותר שווה. אנשים זה בסוף הכל :)

התחלנו להתקדם לכיוון נמצ'ה בזאר - הכפר מפותח ביותר באזור.
ההליכה במתווה דומה מאוד למתווה ביום הקודם, עד שבשלב מסוים מתחילה העלייה לכיוון נמצ'ה.
העלייה עצמה די קשה, לא כמו העליות שהולכות להיות במהלך המסלול אבל עדיין :)
סדר גודל של כ600 מטר עליה, בגובה יחסית נמוך, בטמפרטורה סבירה שמאפשרת לעשות את המקטע בדרייפיט ללא שום בעיה.

הגענו לנמצ'ה באזור 11:30, בדיוק לארוחת צהריים (כלומר סה"כ הלכנו בערך 3.5 שעות).
מצאנו גסטהאוס בינוני וסביר שהחלטנו ללון בו. חשוב לציין - יש גסטהאוסים שווים במיוחד בכפר הזה, כאלה שמתאימים לאנשים מפונקים מאוד. המחיר בהתאם :).

במשך היום ירד גשם והחלטנו להישאר בגסטהאוס לנוח מעט. כשהגשם הפסיק, לקראת אחרה"צ, עלינו לקצה של נמצ'ה בשביל לבחון את האזור.
בדרך נתקלנו במוזיאון השרפה - מוזיאון שמציגים בו את התרבות של השרפות, האוכלוסיה המקומית. בסוף גם הראו לנו מצגת עם תמונות יפות מרחבי השמורה באזור. סה"כ די נחמד.
יש עוד מספר מוזיאונים בקצה העליון של הכפר - סוג של ארכיון של שרפות שטיפסו על ההר, אנשים שנהרגו על ההר ושלל מוצגים נוספים שקשורים מין הסתם להר.

בסוף גם נתקלנו בפסל מגניב - אבן מים המלח לצד אבן מפסגת האוורסט עם כיתוב בעברית שמסביר שהפסל בא לייצג את השיתוף פעולה בין נפאל לישראל, בעיקר בעיתות משבר.

חזרנו לגסטהאוס והלכנו לישון, מחר יום ארוך..

נמצ'ה - מילינגו

לרוב מומלץ לבצע יום התאקלמות לגובה בנמצ'ה, החלטנו לא לבצע אותו בנמצ'ה אלה לפרוס אותו ובעצם להאט את העליה שלנו בגובה לאחר מכן, ככה שבסופו של דבר העליה בגובה מתקזזת.

את הלילה של אותו יום תכננו לבצע בכפר שנקרא מילינגו, 3,900 מטר, כפר נחמד על הדרך. החלטנו לקחת דרך טיפה יותר ארוכה מהדרך הישירה בשביל לראות כפרים שהמליצו לנו עליהם - קומג'ונג וקונדו.

יצאנו מנמצ'ה בבוקר לכיוון הכפרים, ההתחלה כללה עליה של 350 מטר וזו הפעם הראשונה שהרגשתי את ההשפעה של הגובה.
ההשפעה של השהות בגובה זה, באה לידי ביטוי בעיקר במידת ההתעייפות מביצוע פעולות, שחלקן יכולות להיות פשוטות, ממש כמו ללכת 100 מטר.
הופתעתי מאוד באיזה מהירות התעייפתי מעליות קצרות.

בטעות הגענו ישר לקומג'ונג ודילגנו על קונדו- תאכלס אין הרבה מה לראות בקומג'ונג, אבל הדרך די יפה. בכל מקרה - הזוג שטייל איתנו עבר שם בדרך חזרה וטען שקונדו אכן יפה. אז לשיקולכם..

משם המשכנו לכיוון מילינגו, בדרך עצרנו על גדות אחד הנהרות, הכנו פק"ל קפה ואכלנו תמרים מהארץ. היה מגניב :)
אגב, כמעט ולא היו מטיילים בשביל שבו הלכנו, דבר שדי הוסיף לחוויה.

הדרך כללה מספר עליות וירידות, כאשר העלייה המרכזית לכיוון טינבוצ'ה היא באורך של כ-600 מטר. זה אומנם כלום לעומת מה שמצפה לנו בהמשך הטרק אך עדיין היה מעייף.

הגענו לטינבוצ'ה באזור השעה 16:00, בכפר יש מאפייה מופרסמת שהיא די מפוצצת. עצרנו במאפייה שאכן הייתה שווה והמשכנו לכיוון מילינגו.
בדרך למילינגו כבר נהיה מאוחר, והפורטרים של הזוג שטיילנו איתו המליצו לנו ללון באחד הגסטהאוסים לפני מילינגו, שכן מילינגו קטנה ולא תמיד יש מקום.

הקשבנו לעצתם - הגענו לגסטהאוסים שהיו ממש באמצע שום מקום והלכנו לישון.
חשוב לציין - הגסטהאוסים היו בגובה 3,700.

מילינגו - אמה דבלאם בייס קמפ

כשהגענו לכפר בערב הקודם - הכל היה מעונן ולא היה ניתן להבחין בנופים כל שהם,
אך כשהתעוררנו בבוקר שמנו לב להרים המשוגעים שמסביבנו. הדבר הזה קרה כמה ימים וכל פעם הפתיע אותנו מחדש.

אחד ההרים שראינו על הבוקר היה אמה דבלאם - אחד מההרים היפים ביותר בשמורה.
בגלל שרצינו לשמור על פער נמוך בגבהים בין הלילות, ע"מ לבצע התאקלמות נכונה, לא רצינו לעלות גבוהה מדי אך עדיין רצינו לנצל את היום במלואו,
הפתרון הכי טוב שמצאנו היה לטפס לבייס קמפ של אמה דבלאם.
אין הרבה אנשים שבוחרים לעשות את זה, בגלל שהם מבצעים את המסלול הסטנדרטי וחבל.
הטיפוס לשם היה חוויה מצוינת עם נוף מדהים. מעבר לכך - הגובה של הבייס קמפ, 4,560 מטר, שיפר את ההתאקלמות שלנו.

הטיפוס לבייס קמפ חוצה את גובה בו עצים יכולים לצמוח, ומשלב מסוים כבר לא ראינו עצים אלא צמחיה נמוכה ועשב.
הבייס קמפ עצמו נמצא בשטח שטוח יחסית, עמוס צמחיה ירוקה והמון נחלים קטנים. לעומת האוורסט בייסקמפ, הבייסקמפ של אמה דבלאם היה מאוכלס במשלחות, דבר שהיה נחמד לראות.

כמובן שלפני הירידה הכנו פק"ל קפה ו"דפקנו" שנ"צ על הדשא. גם הפעם היה שווה.

לאחר שירדנו, המשכנו לכפר פנגבוצ'ה, הכפר נמצא בגובה 3,900 ושם בחרנו ללון.

פנגבוצ'ה - דינבוצ'ה

היום הנ"ל היה די קליל.
לא העמסנו על עצמנו יותר מדי והתחלנו אותו די מאוחר.
הדרך עצמה קלה ולא דורשת הרבה מאמץ.
גם הפעם מצאנו בדרך מקום נחמד ליד נחל והכנו פק"ל קפה. גם הפעם היה שם שנ"צ.
ההליכה עצמה הייתה סה"כ כ-6 ק"מ ללא עליות משמעותיות, דבר שגרם לנו להגיע לדינגבוצ'ה מוקדם.
גובה דינבוצ'ה - 4,400 מטר.

ניצלנו את היום השמשי שהיה למקלחת Bucket חמה ולכביסה. מצאנו בית כפה נחמד בכפר וחגגנו על הWifi. וזהו.
בגדול יום די חפש"נות, וטוב שכך. תכננו יום למחרת לבצע את הפס הראשון - דבר שדורש פעילות גופנים די עצימה.

דינבוצ'ה - קונגמה לה פס - לובצ'ה

ביום הזה תכננו את הפס הראשון בטרק. התכנון המקורי היה לעשות את הפס מצ'וקונג כמו רוב האנשים, אך בגלל אילוצי זמנים של הזוג שטיילנו אתם החלטנו לוותר על צ'וקונג ולבצע אותו מדינבו'צה, אשר נמוכה ב400 מטר מצ'וקונג ומשפיעה על המאמץ שנדרש בשביל לבצע את הפס. שיקול שצריך לקחת במידה ומבצעים מדינבוצ'ה את הפס!

העלייה לפס הייתה אחד הדברים העצימים ביותר שיצא לי לבצע.
עליה של כ1,200 מטר בגובה גבוהה מאוד, עם 20 ק"ג על הגב זה דבר לא פשוט.

הפס נמצא בגובה 5,500 מטר והנוף ממנו מרשים.
לפס הגענו אחרונים, דבר שגרם למעט חרדה.
בעקבות הרצון לא לסיים מאוחר הפעם לא דפקנו שנ"צ או הכנו פק"ל קפה.

ירדנו מהפס והגענו לקרחון - הגענו לקרחון בדיוק כשירדה החשכה, דבר שממש לא ממולץ לעשות.
הקרחון קורס לתוך עצמו והוא די מסוכן.
חציית הקרחות הייתה מעצבנת ומתישה. המון עליות, ירידות ופחד ליפול.
בגלל שהיה גם לילה - לא ידענו מה הכיוון הנכון ללכת בו, דבר שהוסיף לסיכון (יש נתיבים שאסור ללכת בהם בקרחון בגלל סכנת הקריסה).
אני ממליץ למי שהולך לחצות אותו, שיעשה אותו בשעות היום עם קבוצות נוספות שיודעות מה נתיבי ההליכה. יכלנו להימנע מהסיכון שלקחנו אם היינו עושים את זה.

סיימנו את הקרחון והגענו לכפר לובצ'ה.
סיימנו את הפס אחרונים והגענו כשכבר היה חשוך לכפר. למזלנו - הפורטרים של הזוג שאיתם טיילנו הגיעו ללובצ'ה מוקדם ושריינו לנו חדר.
במידה ואתם מטיילים עם פורטרים - זה יעיל מאוד לעשות את זה.
גובה לובצ'ה - 4,900 מטר. שמרנו על הפרשי גובה סבירים בין לילה ללילה למרות שלא נצמדנו להמלצות לימי התאקלמות.

טעויות שעשינו באותו היום וכדאי שתמנעו מהם:
1. התחלנו את ההליכה לכיוון הפס די מאוחר, באזור השעה 08:00, דבר בעייתי מאוד - כיוון שהסבירות שנכנס לחושך לפני סיום הפס גבוהה יותר. הסיבה ליציאה מאוחרת - ארוחת בוקר שלקחה לגסטהאוס המון זמן, למרות שהזמנו אותה לילה מראש. הדבר הזה חזר על עצמו בעוד גסטהאוסים. אסור להזמין ארוחת בוקר לשעה מוקדמת, פשוט כי הנפאלים לא יודעים להכין אותן בזמן. מה שכן צריך לעשות זה להזמין סנדווביץ' לדרך ולסגור עינין.

2. הערכנו ע"פ אחת המפות שהיתה לנו שקיים נתיב לפס מדינבוצ'ה - דבר שלא מצאנו לו ביטוי בשטח. כמובן שזה עיכב אותנו. יכול להיות שקיים נתיב אך לא זיהנו אותו.

3. נכנסנו לקרחון בלילה - כנראה שזה הדבר הכי מסוכן שעשינו. לכו ביום :)

לובצ'ה - גורק שפ

קמנו מאוחר, כמעט יקיצה טבעית אפילו. הפס אתמול עייף אותנו עד מאוד.
ההליכה מלובצ'ה לגורק שפ, הכפר הקרוב ביותר לאוורסט(!) אורכת כ-4 ק"מ, לכן הרשנו לעצמנו להתמהמה הרבה בדרך.

יצאנו מאוחר, כמעט באזור הצהריים לגורק שפ, בדרך עשינו הרבה עצירות וישנו לא מעט ;)
רוב הדרך נוחה ונמשכת לאורכו של הקרחון שחצינו בלילה הקודם.
בשלב מסוים הדרך לגורפ שפ כוללת מספר עליות וירידות מעצבנות, אך לא כל כך נוראיות.

הגענו לגורפ שפ בשעות הצהריים, והתלבטנו מאוד אם לטפס על קאלה פטר בשקיעה או בזריחה.
קאלה פטר - הנקודה הגבוהה ביותר בניתן להגיע אליה בשמורת האוורסט ללא טיפוס טכני. יש ממנה תצפית מדהימה על ההאוורסט ובכללי על שלל ההרים שבאזור והיא די נקודת חובה לכל מי שעושה את הטרק.
אחד החסרונות העיקריים לטיפוס בשקיעה הוא הסבירות לעננות גבוהה, דבר שהורס את הנוף מהפסגה. אחד החסרונות העקריים לטפס בבוקר - קור איימים, קימה מוקדמת מאוד ובגדול הרבה סבל.

קאלה פטר - דזונגלה

בסופו של דבר החלטנו לטפס את קאלה פטר בזריחה, העברנו את הלילה באחד הגסטהאוסים והלכנו לישון.
גורפ שפ נמצאת בגובה 5,100 מטר (כ16,000 רגל!), נקודת הלינה הגבוהה ביותר שאנחנו הולכים ללון בה במהלך הטרק.
אחד התסמינים של לינה בגובה זה חוסר יכולת לישון מסיבה לא מוסברת, וכן - גם אני והחבר שטייל איתי לא נרדמנו, וגם הזוג שטיילנו אתם, לא נרדמו.
דבר שכמובן לא הקל על הטיפוס לקאלה פטר.

בשביל לזכות לראות את הזריחה על האוורסט, קמנו ב04:00, כאשר בחוץ היה 10- מעלות. גם עם שתי תרמיות, פליז ומעיל - קר מאוד. השלוקר קפא ולא היה אפשר לשתות. ובכללי כולנו די סבלנו.
העלייה עצמה היא בערך כ500 מטר ולקח לנו כשעתיים לעשות אותה. הגובה והקור כמובן משפיעים מאוד.
כשהגענו לפסגה נתקלנו לראשונה בקבוצת ישראלים נוספת, שמה שזיהה אותם היה כמובן הפק"ל קפה שהם עשו. זה היה די מצחיק :)

לא יכלנו להנות בגלל הקור. זה פשוט לא היה שווה את זה. אני ממליץ לכל מי שמתכנן לטפס על הקאלה פטר לשקול טוב טוב אם הוא רוצה לעשות את בבוקר. זה הרגיש כמו אימון הכנה לגיבושים ארוך במיוחד. אין שאלה - עדיף לטפס על זה בצהריים\לילה ולהסתכן בעננות. גם טיפוס לא בזריחה עצמה, בבוקר המאוחר יכול לעבוד. אבל לא ב04:00 בבוקר.

בדרך למטה השמש יצאה והחלטנו להתחרדן קצת בשמש. זה הפך את הירידה להרבה יותר נעימה.

ירדנו מההר, חזרנו לגסטהאוס, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו דרומה לכיוון לובצ'ה. לאחר לובצ'ה נפרדנו מהזוג שטייל איתנו. הזוג המשיך לכיוון צ'וקנג לבצע את הטיפוס לאיילנד פיק, הר בגובה 6,100 מטר הכולל טיפוס טכני ואנחנו המשכנו לכפר בשם דזונגלה ע"מ לבצע את הפס השני בטרק שלנו.

הדרך לדזונגלה מדהימה. הולכים צמוד לאגם מרשים. הרבה הרים ענקיים מסביב. בדרך פגשנו אדם שזיהנו אותו כישראלי בגלל שהוא טייל עם שורש. כל הכבוד.

הגענו בשעות הערב לדזונגלה.

דזונגלה - צ'ולה פס - גוקיו

לדעתי הפס היפה ביותר שקיים בטרק.
הדרגת קושי שלו הייתה משמעותית הרבה יותר קלה מהפס הראשון.
גם בגלל המתווה וגם בגלל שאנחנו כבר יותר מאוקלמים לגובה.

יצאנו בין הראשונים לפס. באזור השעה 05:00 כבר היינו בדרך. זיהנו שני מטפסים על ההר צ'ולה שהיה צמוד לגסטהאוס שלנו. נראה מענין.

הדרך עצמה לפס כוללת סוגים שונים של מתווי הליכה. טיפוס תלול על אבנים, הליכה על שלג, הליכה מישורית וכדומה. סה"כ קליל וכיף.
גובה הפס כ5,600 מטר.
בירידה מהפס פגשנו ישראלי שהצטרף אלינו בדרך לגוקיו.

ההליכה לגוקיו דורשת חציה של קרחון נוסף, הפעם פחות מסוכן מהקודם. בדרך נתקלנו בהרבה נופים "קרחוניים".
הגענו לגוקיו בשעות הצהריים המאוחרות וכבר התחיל להיות עמוס.
גוקיו באותו לילה הייתה בתפוסה כמעט מלאה, ואנשים ישנו בחדרי אוכל של גסטהאוסים. עדיף להגיע מוקדם בשביל להימנע ממצב כזה ולהגיע מוקדם.

גוקיו עצמה די קטנה, היא נמצאת על אגם יחסית גדול והאמת שאין בה כמעט מה לעשות חוץ מלישון ולשחק קלפים.. אם מישהו מתכנן להעביר שם יום כי היא נשמעת מענינת אז הוא טועה. הוא ישתעמם למוות :)

האגמים של גוקיו

החלטנו שהיום יהיה יום מנוחה לקראת הפס האחרון.
לכל מי שמגיע לגוקיו ממליצים ללכת לאגמים שנמצאים צפונית לכפר, סדר גודל של יום הליכה.

יצאנו מוקדם נורא לאגמים. היה נחמד לראות שהאגם של גוקיו היה קפוא בבוקר.
הגענו לאגם הרביעי של גוקיו. הוא היה ממש לא מרשים ולא הבנו על מה הדיבור.

החלטנו לחזור לגסטהאוס ולא להמשיך לאגמים הנוספים. כשהסתכלנו על תמונות משאר האגמים הבנו שלא הפסדנו כלום. אני לא ממליץ :)
בגוקיו יישנה תצפית יפה על האזור - גוקיו ריי. בגלל העובדה שהנוף משם זהה לנוף שנראה למחרת בפס החלטנו לוותר על הטיפוס.
את שאר היום העברנו במשחקי קלפים בגסטהאוס.

גוקיו - רינג'ו פס - נמצ'ה (?)

יצאנו לפס האחרון מוקדם מאוד. היינו הראשונים שהתעוררנו בגוקיו לדעתי :)
לקחנות סנדביץ' עם גבינת יאק ויצאנו לדרך.
היה ערפל סמיך מאוד באותו בוקר, הדבר הקשה על הניווט שלנו בנתיב.
בשלב מסוים - לאחר כמה שעות של טיפוס, יצאנו מתוך הערפל ונפרסו למולנו שלל הרי ההימלאיה באזור - אוורסט, צ'ולה, לבוצ'ה, אמה דבלאם ודומיהם. נוף מרהיב.
הזכיר את התחושה שחוצים את העננים לאחר המראה ביום גשום.
משלל בחינות, הפס עצמו היה הקל ביותר מבין השלושה.
לאחר שירדנו מהפס המשכנו ללכת בירידה בזווית יחסית קבועה והגענו לכפר שתכננו לישון בו ב11:00.

הגענו למסקנה שזה לא סביר ושווה שננצל את הזמן שנותר בשביל להתקדם כדי שנחזור לקטמדנו מוקדם יותר, וגם בשביל להנות מקצת יותר ת"ש בנמצ'ה.
החלטנו להמשיך עד לנמצ'ה, הליכה של כ20 ק"מ.
ירדנו לגובה הנמוך מ4,000 במהלך ההליכה, דבר שהקל משמעותית את ההליכה.

באותו יום ראיתי באופן ברור מאוד את ההשפעה של הגובה.
עליה של 30 מטר, בבוקר, בגובה 5,000 הייתה מעייפת, בגובה 3,500 הייתה קלה מאוד.

הגענו לנמצ'ה באזור השעה 18:00, היינו גמורים להחריד והלכנו די מהר לישון.

חשוב ציין - ההליכה לנמצ'ה ישר מהפס האחרון לא מומלצת בשום מדריך טיולים. בגלל שהגענו לכפר שתכננו ללון בו מוקדם ובגלל שהרגשנו שיש לנו הרבה שאפתנות ותושיה הלכנו לנמצ'ה. לרוב האנשים זו הליכה של יומיים.

נמצ'ה - קטמנדו

יצאנו מנאמצ'ה מוקדם מאוד לכיוון לוקלה.
הדרך עצמה הייתה מפוצצת במטיילים.

לטרק יצאנו מספר ימים לפני תחילת העונה ולכן היה די רגוע, כעת היה מפוצץ.
אם אין לכם בעיה לספוג כמה ימים של גשם ועננות הייתי ממליץ לכם לעשות את זה.

הגענו ללוקלה בערך ב14:00.
הערכנו שבשעה הזו כבר אין טיסות חזרה לקטמנדו ולכן עדיף למצוא מקום לישון בו.
החבר שטייל איתי העריך שאני טועה ובחר לבדוק טיסות בכל זאת - ולמרבה ההפתעה, יש מקום על טיסת מטען שהגיע לשדה. מהמטוס פרקו את כל הציוד והעלו אותנו.
היה קל מאוד להקדים את הטיסה לאותו הרגע, מסתבר שהנפאלים עושים את זה הרבה ובלי בעיות.

כבר בשעות הערב זכינו לחזור לזוהמה של קטמדנו ולהנות מהצעות לקנות סמים בטאמל.

קטמנדו קטמנדו

ביצענו את הטרק בסדר גודל של 12 יום. דבר הקצר משאר המסלולים הנפוצים.
הדבר נבע מוויתור על צ'וקונג, ההליכה לנמצ'ה לאחר הפס האחרון ומהטיסה שהצלחנו לתפוס עליה מקום.
אפשר היה גם לקצר את הטרק ביום נוסף ולקצר את השהות בגוקיו, מי שיש לו את הכוח - מומלץ.

את שאר הזמן בנפאל העברנו בלאכול (הרזנו המון במהלך הטרק), בנג'י, רפטינג, קניוניג, טיול בערים קרובות ועוד.
שימו לב שאין באמת מה לעשות בקטמנדו יותר משלושה ימים. בשלב מסוים די נמאס לנו.

סה"כ חוויה די יחודית ומאתגרת. מומלץ בחום לכל אחד :)
במידה ואתם פוחדים מהאתגר הפיזי - אפשר לוותר על החלקים המאתגרים גופנית בטרק ולבצע את המינימום הנדרש בשביל להגיע למקומות השווים. נתקלנו בישראלי בן 70 שביצע את הטרק עם הבן שלו. הכל אפשרי.

מוזמנים לפנות לכל שאלה.

טיפים

  • כאשר מסיימים את הטרק ומגיעים ללוקלה, לבדוק במהירות האם קיימות עוד טיסות לקטמנדו. הדבר יכול לחסוך לילה בלוקלה, במידה ואתם מעונינים.
  • ממולץ לוותר על האגמים של גוקיו. הם לא כאלה יפים.
  • מומלץ לא לעלות על קאלה פטר בזריחה. קר מאוד וזה לא שווה את זה.
  • להתחיל את הטיול לפני תחילת העונה ולצבור פער קטן מרוב המטיילים. בדרך חזרה היה עמוס מאוד בשבילים המרכזיים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )