Gokyo Trek - Himalaya

טרק ברכס ההימלאייה, באיזור ה-EBC, אבל קצר יותר

תאריך הטיול2016 M10
משך הטיול12 ימים
עונה מומלצתאוקטובר - נובמבר, מרץ - מאי

רקע

החלטתי לצאת לטרק עם אבא שלי בחופשה בין שנות הלימודים באוניברסיטה.
התלבטתי המון לגבי יעד שיהיה מעניין, עם טרק שיהיה יפה ומיוחד (אחרת אבא שלי בחיים לא היה מסכים), ולאחר התלבטות עם חבר (שהוא במקרה גם אחד ממקימי האתר הזה) הוחלט כי האוורסט הוא יעד מעולה.
את הטיסות הזמנו בחודש יולי (כבר היו די יקרות, אבל טסנו עם אלעל), והן תוכננו ליפול בדיוק על החגים ככה שאבא שלי יפסיד כמה שפחות ימי עבודה (תכלס, זו גם בדיוק העונה לטייל שם).
מפאת קוצר זמן (18 ימים סה״כ מחוץ לישראל, 12 ימים סה״כ לטרק) הבנתי כי אין סיכוי שנעשה את כל הEBC, ולאחר התלבטויות רבות איזה חלק מהטרק לעשות, הוחלט כי המטרה היא להגיע לגוקיו ולראות משם את האוורסט (הרוב אומרים כי שם הנוף הרבה יותר יפה מבבייס קמפ).

מידע כללי

אז אחרי הרבה שיעור בית, הוחלט לעשות ב-12 ימים (הכוללים ימי התאקלמות ויום ספייר) את הטרק לגוקיו, שיכלול-
נחיתה בלוקלה, הליכה על לנאמצ׳ה באזר (פירוט מדוייק בהמשך) ומשם דרך העמק (דרך Dole ו-Machhermo) לגוקיו. לגבי החזרה - התלבטנו בין החזרה דרך הפס השלישי של הטרק הגדול (Ranjo La Pass), או דרך העמק (באותה דרך בה באנו), ואמרנו שלפי ההרגשה של הקושי והמצב הפיזי, נחליט כבר בזמן אמת.

הכנות מבעוד מועד

אז החלטנו שאין סיכוי שנסחב את הציוד, משמע - צריך להזמין פורטרים. קראתי המון ביקורות על כל מני סוכנויות טיולים בנפאל, אלו שכל הישראלים הולכים אליהן (סוויסה אדום, סוויסה צהוב, פליי איסט, שי ועוד...) והחלטתי לעשות את כל ההזמנה וההכנות דרך סוויסה האדום.
*הזמנו כרטיסי טיסה (הלוך-חזור) ללוקלה (עלו 300$ לבן אדם) - חשוב מאוד, לדאוג להיות על הטיסות המוקדמות (שלנו הייתה ב6 בבוקר), פשוט כי הטיסות המאוחרת בדכ מתבטלות בגלל מזא (המון חבר׳ה שהגיעו איתנו חיכו מעל ל3 ימים לטיסות כי שלהן התבטלו).
*הזמנתי 2 פורטרים שיסחבו את המוצ׳ילות הגדולות (במייל נאמר לי כי עלות של אחד היא 15$ ליום, בפועל כשהגענו לקטמנדו לסוכנות לשלם, עשו לנו קטע עם המחיר) - אוסיף פרק שלם על הפורטרים כי היה לנו קצת סיפור עם זה ואני חושבת שזה חשוב.

עם ההגעה לקטמנדו דאגנו גם לעשות בסוכנות כרטיס TIMS (אישור כניסה לשמורה, עלות - 11$ לאדם), צריך להביא בשביל זה תמונת פספורט.

כל התיאום מול הסוכנות התנהל במיילים והתשלום בוצע בפועל במזומן בקטמנדו.

פורטרים

אז קראתי על המון סיפורים של פורטרים שעשו בעיות, והתעקשו לישון במקומות ספציפיים (שהיו די דוחים) וכו׳... ועל כמה כדאי להזמין פורטרים מסוכנות ולא באופן עצמאי, כי ככה ׳יש על מי לסמוך׳.
אז החלטתי להזמין את הפורטרים גם דרך הסוכנות, ומראש הדגשתי במייל שלי לסוכנות כי חשוב לי לקבל פורטרים דוברי אנגלית, שעשו את הטרק בעבר ומכירים אותו וידעו מראש שאנחנו נחליט איפה לאכול ולישון ולא הם.
ניסיתי לבקש מהסוכנות פורטרים ספציפיים (שקיבלתי עליהם כמה וכמה המלצות) אבל אמרו לי שאם אני רוצה מישהו ספציפי אני צריכה בנוסף לתשלום היומיומי שלו לשלם עבורו גם טיסות ללוקלה וחזרה, אז החלטתי לוותר (בדיעבד הסתבר לי שטיסות של מקומיים זולות משמעותית, ואולי היה כן שווה לעשות את זה).
במשך כל ההתכתבות שלי עם הסוכנות, הדגשתי פעם אחר פעם כמה חשוב לי לקבל פורטרים טובים ודוברי אנגלית והובטח לי שידאגו לי והכל יהיה בסדר.
בפועל, הגענו למשרדי הסוכנות בקטמנדו יום לפני היציאה לטרק וכשדיברנו על התשלום פתאום ביקשו ממני 20$ ליום לפורטר. כמובן שלא הסכמתי לשלם את זה אחרי שבמייל אמרו לי מחיר אחר (15$ ליום), ואחרי קצת ויכוחים והתפשרות נאמר לנו שנקבל פורטר ומדריך (שגם יסחב מוצ׳ילה) ונשלם על אחד 15$ ליום ועל השני 20$ ליום. באותו רגע עדיין לא ידעו להגיד לי מי הפורטרים שלנו. הסוכן הרים טלפון לאיזה חבר שלו בלוקלה, ביקש 2 פורטרים למחר ואמר לנו לחזור בערב לקבל את השמות שלהם. כשחזרנו הוא פשוט נתן לנו את השם של החבר שלו ואמר לנו שהוא יפגוש אותנו בשדה ויארגן לנו שני פורטרים (כבר פה הבנתי שממש לא דאגו לי כמו שהבטיחו, ושאני הולכת לאכול אותה.. אבל כבר לא היה לי מה לעשות).

את המשך השתלשלות העניינים עם הפורטרים שקיבלו תוכלו לקרוא בפירוט פר יום בהמשך. רק אסכם את העניין פה-
אני חושבת שממש חשוב לקבל פורטר/מדריך דובר אנגלית טובה, שמכיר את הטרק, ואם צריך, שווה לשלם על זה אפילו יותר, זה משנה את החוויה לגמרי!

ציוד

המוצ׳ילה שלי שקלה 16 קילו, ותכלס חוץ מהסופטשל, השתמשתי בהכל.
דגשים חשובים -
* שק שינה שמתאים לטמפרטורות נמוכות (בעיני ציפית ושמיכה של ההוסטל לא מספיקים מבחינת קור, ותכלס, אתם ממש לא רוצים לישון במצעים שלהם)
* מעיל פוך (אני התחלתי להשתמש בו כבר ב-Dole ולא רק בגובה והוא עזר לי מאוד)
* כפכפי גומי עם פס רחב (במקום שורש וכפכפי מקלחת) - אפשר גם להתקלח איתם וגם ללכת איתם מיד אחרי (מתייבשים בשניה), ו...אפשר ללכת איתם עם גרביים :)
* כובע צמר וחמצוואר
* חולצה טרמית סטטית - אני השתמשתי בה יומיום בסיום המסלול (בזמן המנוחה בהוסטלים)
* קלפים, ספר וכאלו - ההליכה יחסית קצרה מדי יום, יוצאים מאוד מוקדם ומגיעים ליעד הבא מוקדם (בין 12 ל15) אז יש המון זמן פנוי, וכדאי שיהיה לכם איך להעביר אותו
* סט טרמי מנדף (להליכה בגבהים)
* ממרחים - אנחנו לקחנו איתנו חמאת בוטנים ושוקולד השחר, וזה שדרג לא פעם בצק חסר טעם
* קרם הגנה - ביומיים הראשונים הולכים בתוך יערות ולא מרגישים ממש את השמש, זו רק אשליה! נשרפתי בטירוף באף, באוזניים, בעורף ובידיים. ממליצה בחום להצטייד בקרם הגנה טוב ולמרוח לפחות פעמיים ביום.
* כדורי טיהור מים - מומלץ לקנות כדורים שהיחס שלהם הוא כדור לליטר (יש כאלה שהם ליותר, ואז צריך להתחיל לשבור). אנחנו קנינו דרך הסוכנות וזה עבד יופי. בקושי יש טעם לוואי (אם מפריע לכם, יש אבקות מיץ בסופרים בקטמנדו וגם בנאמצ׳ה) וזה מאוד נח. תכלס, מספיק לסחוב 2 ליטרים איתכם כל יום ובמידת הצורך למלא במהלך היום (אנחנו סתם סחבנו יותר).

מבחינת ביגוד להליכה - אני רוב הזמן הלכתי עם חולצה מנדפת (קצרה או ארוכה, תלוי בגובה) וכשהיה יותר קריר הוספתי מיקרופליז דק מעל. היה מאוד נח!

* פק״ל - בעייני מיותר בהחלט. השתמשנו בו רק פעם אחת, והוא סתם תופס הרבה מקום ושוקל לא מעט

יום 1 - טיסה ללוקלה והליכה לפאקדינג

בגלל שהזמנו כרטיסים מראש, הייתה לנו טיסה ב-6 בבוקר. צריך להגיע שעה מראש לשדה התעופה, אז הזמנו מונית מהמלון כבר ב4:30 (עלתה לנו 800 רופי בגלל השעה). בתכלס, פתחו את השדה רק באיזה 5:30 וסתם חיכינו שם.
שדה תעופה קטן, מאוד לא מתקדם, אבל יאללה, מחכים כבר להתחיל את הטרק!!
עלינו למטוס, שמחים ומאושרים שהטיסה לא התבטלה, וישבנו בצידו השמאלי (נאמר לי מראש לשבת בצד שמאל של המטוס כי זה הצד עם הנוף היפה, המלצה חשובה!!). לאחר 35 דק׳, ונחיתה מלאה מתח הגענו בשלום ללוקלה עם המוצ׳ילות שלנו מוכנים להתחיל.
2 דק׳ אחרי הנחיתה, מצא אותי הבחור שאחראי על הפורטרים והציג לנו אותם - שני אחים, אחד בן 22 (הוא כביכול הפורטר), לא יודע מילה באנגלית, ואחד בן 32 (הוא כביכול המדריך) והוא יודע 10 מילים באנגלית בקושי. לא מרוצים, אך מבינים שאין מה לעשות התחלנו להתקדם. עצרנו לקנות גז לפקל (כי אסור לעלות עם כזה לטיסה) והתחלנו ללכת לכיוון פאקדינג.
מדובר ביום הליכה די קל, של 3 שעות, לא קשות כלל. קצת ירידות, קצת עלייות, גשרים ,הרבה מים ונוף בעיקר ירוק, עדיין לא ההרים להם חיכיתי.
היו שהמליצו לנו לנסות להמשיך מעבר לפאקדינג כדי לקצר את היום הבא שנחשב די ארוך, אך בגלל גשם לא עשינו זאת. אם המזג אוויר מאפשר - מומלץ בחום.
אחרי בדיקה של 4 הוסטלים שונים, חזרנו לראשון שהיה הטוב שבגרועים (לא זוכרת את השם, אבל הוא די מהראשונים בצד שמאל, והוא בצבע עץ) ונשארנו שם ללילה שעלה 200 רופי לחדר (שאפילו האור בו לא עבד) ומעבר לזה לא כלל כלום (הטענה, מקלחת, שלא עשינו, אוכל וכו׳ בתשלום נוסף).
כאן הבנתי שהישראלי דיל שכולם מדברים עליו - ממש לא פשוט להשיג אותו, בייחוד בעיירות קטנות שהמצב של ההוסטלים בהן די גרוע.
הפורטרים שלנו, בניגוד לכל פורטר אחר שראיתי, החליטו לא לישון איתנו באותו הוסטל וקבענו איתם שעת יציאה למחר (7:00).

יום 2 - פאקדינג לנאמצ׳ה בזאר

זה כבר היה יום יותר ארוך משמעותית (הלכנו בין 7 ל8 שעות, אבל אנחנו מאוד איטיים), יום עם הרבה גשרים ועליות, אינספור מדרגות (תגיעו מוכנים נפשית) ועדיין הנוף מיוער וירוק.
בדרך אחד מהגשרים הקטנים (מעץ) נשבר, והמדריך שלנו החליט שלא בטוח לעבור עליו, אז הוא לקח אותנו בדרך עיקוף שהאריכה מאוד את הדרך וכללה עלייה רצינית ביותר. בדיעבד הסתבר לנו שהיינו היחידים שעשו את העיקוף, וכולם עברו שם, פשוט ממש בזהירות (ובהצלחה).
במונג׳ו עצרנו לעשות פרמיט (עוד איזה אישור שעלה 3400 רופי לאדם) וממש לפני הכניסה לנאמצ׳ה עוצרים להראות את האישורים (TIMS ופרמיט). אחרי מעט גשם ב-10 דקות האחרונות של ההליכה הגענו לנאמצ׳ה והלכנו ישר להוסטל שקיבלתי עליו המלצות KHUMBU LODGE, לקחנו חדר פרטי עם מקלחת ושירותים, כולל חשמל, שקעים וwifi ב2500 רופי לחדר, והיינו מרוצים מאוד מהמקום, אחלה אוכל, חדר אוכל שמחומם כל היום, שירות נעים, מצעים נקיים, מקלחת עם מים חמים, תכלס - ההוסטל הכי טוב שישנו בו כל הטרק.
את המשך היום בילינו במקלחות, אוכל, קריאה וספרים...

יום 3 - יום התאקלמות

יום זה מוגדר כיום התאקלמות ונשארים גם בו לישון בנאמצ׳ה בזאר (שנמצאת בגובה 3440 מ׳). ביום זה עושים מסלול הלוך חזור לתצפית שהיא בערך בגובה 3800 מ׳, על מנת להרגיל את הגוף לגובה ולטיפוס.
נאמצ׳ה עצמה נמצאת על צלע הר ובשיפוע מטורף, וכבר עם היציאה מההוסטל מתחילים לעלות מדרגות, והרבה! הטיפוס לנק׳ תצפית לקח לנו שעתיים, שם עצרנו והשתמשנו בפקל בפעם הראשונה והאחרונה בטיול שלנו. מז״א היה מעולה, שמש, ראות טובה ונוף מקסים.
הירידה לקחה לנו חצי שעה ומשם המשכנו לפגוש חברים באיזו מאפייה וחזרנו להוסטל להמשך מקלחות, קריאה, אוכל, קלפים ושינה.

אמרו לנו שיש מקום בשם ליקוויד בר (Liquid Bar) בנאמצ׳ה שמקרינים בו סרטים אחה״צ וזה נחמד, לא בדקנו את זה, אבל אולי שווה.

אם חסר לכם איזשהו ציוד, כל דבר, זה ה-מקום להצטייד בו לפני המשך הטיול. עדיין יש מבחר מאוד גדול ותוכלו למצוא את מה שתרצו.

יום 4 - מנאמצ׳ה לדולה

ליום הזה יצאנו ב8 בבוקר (באיחור). אחרי שהמדריך שלנו החליט שהוא לא רוצה להצטרף כי הוא מרגיש לא טוב (התלונן על כאבי בטן ביומיים האחרונים), התקשרנו לסוכנות לבקש עזרה, ויצאנו לדרך, עם המדריך.
אחרי שקצת מטפסים בתוך נאמצ׳ה, יוצאים לשביל להמשך הטרק, שביל מישורי די ארוך (שעה-שעתיים) אותו עושים כולם (גם מי שעושה את 3 הפסים). הנוף משם מקסים ומתחילים לראות את הפסגות המושלגות שלהן כל כך חיכיתי. באיזשהו שלב מגיעים לפיצול דרכים -
ימינה למי שממשיך לכיוון הבייס קמפ ושמאלה למי שחותך ישירות לגוקיו (אנחנו). הפורטרים שלנו ביקשו לעשות שם עצירה, והמדריך ביקש ממני כדור לכאבי בטן. כמובן שהוא קיבל, ואח״כ הלך (חשבנו שכדי לחפש מים בשביל הכדור). כעבור 10 דק׳ מופיע מישהו שאנחנו לא מכירים, ולא יודע מילה באנגלית, עם פתק באנגלית מהמדריך שבו כתוב ״אני מצטער, אני לא יכול להמשיך ללכת איתכם, דאגתי למישהו אחר שימשיך במקומי״. מאוד עצבנית התקשרתי לסוכנות שהבטיחו שידאגו למחר למדריך דובר אנגלית. המשכנו עם האח הצעיר והפורטר החדש עד לדולה. מדובר גם כאן ביום לא קצר בכלל (הלכנו איזה 8 שעות, אבל עם לא מעט עצירות), שכולל 2 עליות וירידה גדולה.
בכניסה לדולה יש הוסטל שמחולק ל-2, חלק עליון אותו מנהלת אישה, וחלק תחתון אותו מנהל בעלה. אנחנו הלכנו לחלק התחתון ולקחנו שם חדר (לא זוכרת כמה עלה, אבל גם פה מקלחת, הטענה וwifi עולים כסף).

יום 5 - מדולה למאצ׳רמו

מדובר ביום די קצר וקל, של בין 3 ל4 שעות הליכה.
קיבלנו המלצה מזוג ישראלים ללכת להוסטל שנקרא sherpaland, ואכן הלכנו ישר לשם ואפילו קיבלנו בפעם הראשונה והיחידה את הישראלי דיל (לא משלמים על לינה, אבל מתחייבים על 2 ארוחות).
גם כאן מקלחת וwifi עולים כסף.
המקום מאוד חביב וקטן והאוכל היה די טעים.

שעה בערך לאחר שהגענו הופיע חבר חדש בשם סאנטוס ואמר לנו שהוא המדריך שדאגו לנו שימשיך איתנו משם (הוא ידע קצת יותר מ10 מילים באנגלית).

במאצ׳רמו יש בית חולים קטן שכל יום בשעה 15 עושים בו הרצאות על מחלת גבהים (אם מעניין אתכם).

יום 6 - ממאצ׳רמו לגוקיו

גם יום זה הוא יום די קצר, 3 שעות הליכה, מכיל קצת עליות ומדרגות, אבל בגדול הוא די סביר. הנוף מקסים, ישנם אגמים לאורך הדרך והנופים כבר שונים לגמרי.
עם ההגעה לגוקיו הלכנו ישר להוסטל עליו המליצו לי, fitzroy inn, ובמזל הצלחנו להשיג חדר עם מקלחת ושירותים (החדר האחרון שנותר פנוי במקום).
באופן כללי ההוסטלים בגוקיו היו ממש מפוצצים...

מקום נחמד ומומלץ - המאפייה. יש להם אחלה בראוניז ופאי תפוחים.

יום 7 - יום התאקלמות נוסף

גם זה יום התאקלמות בגוקיו (עיירה בגובה 4880 מ׳). ביום זה החלטנו לטפס לגוקיו רי ולראות את האוורסט ושאר הפסגות משם (תצוגה פנורמית של הרכס).
את הטיפוס התחלנו ב5 בבוקר כשעל הריצפה עדיין שכבת קרח מהלילה. טיפוס די משוגע, בשיפוע רציני, של 550 מ׳ שנמשך שעתיים וחצי עם הרבה עצירות להסדרת הנשימה. אבא שלי אחרי שעה של טיפוס החליט שזה יותר מדי בשבילו, ואני למרות הקושי וכאבי הבטן הקשים (שמיד אפרט עליהם) החלטתי שאין מצב שאני נמצאת שם ולא מגיעה למעלה. אז לאחר מאמץ רב,עשיתי זאת, והגעתי לפסגת הגוקיו רי, בגובה 5380 מ׳, יחד עם המדריך שלנו. הנוף מדהים ולגמרי שווה את הקושי של העלייה!
אחרי ירידה של בערך שעה (לא פשוט בכלל בגלל השיפוע, ואני לא מאלו שרצים בירידות) הגעתי חזרה להוסטל שם חיכה לי אבא שלי. בשלב הזה כבר הרגשתי ממש ממש רע, נשכבתי בחדר האוכל של המקום, ופשוט לא הצלחתי לתפקד. הבנתי שדחפתי את עצמי מעבר לגבולות והחלטתי לכתוב לסוכנות. לאחר תיאור הבעיה והתייעצות איתם, הוחלט לשלוח לנו מסוק שיקח אותנו בחזרה לקטמנדו.
תוך פחות משעה וחצי הגיע מסוק ולקח אותנו בחזרה לקטמנדו, שם הועברתי לטיפול של 24 שעות בבית חולים ושוחררתי.

בצער ובעצב הטרק שלנו הסתיים כאן. וכמו שכתבתי בהתחלה - ניתן היה לחזור בדרך בה באנו (בפחות ימים), או לחזור דרך הפס השלישי בטרק 3 הפסים וכך לחוות נוף שונה ומקומות חדשים (בעיניי עדיף, אך יותר קשה פיזית).

מחלת גבהים

אז אם קראתם עד לכאן, א - כל הכבוד, ב - הבנתם שלא סיימנו את הטרק וחולצנו ממנו ביומו ה-7.
אתאר בקצרה מה קרה ומה הוביל לכך-
ראשית, לקחנו את כדורי הגבהים (אורמוקס) על פי ולפי הוראות הרופא. לכדורים תופעות לוואי שונות, אנחנו חוויני נמלולים בכפות הידיים והרגליים (לא משהו מטריד יותר מדי ברגע שמתרגלים) ומתן שתן מוגבר (חשוב לשתות הרבה!).
כבר ביום ה5 לטיול התחלתי להרגיש לא כל כך טוב, כאבי ראש ובטן, אך השתדלתי להתעלם מהם (טעות) ולייחס אותם פשוט לאוכל הלא רגיל ולגובה. לא חשבתי שמדובר במשהו קיצוני, חריג ושדורש טיפול. מדי יום כאבי הבטן התגברו עד שביום ה-7 כבר ממש סבלתי מהם (שתבינו, הקושי בטיפוס לגוקיו רי עבורי היה כאבי הבטן, ולא הגובה או העלייה עצמה). כאן אחרי שירדתי מהפסגה וכבר הבנתי שהמצב ממש לא טוב החלטתי להפסיק לסבול וללכת לבדוק את עצמי. אכן אובחנתי כבעלת מחלת גבהלים, ולאחר מנוחה טובה ומעט כדורים חזרתי לעצמי.

אני לא אומרת שעל כל כאב ראש או כאב בטן הכי קטן תחליטו לוותר על הטיול ותתחילו לרדת בגובה, אבל תקשיבו לגוף שלכם, ואל תמתחו יותר מדי את גבולותיו.

מאחלת לכם טיול מהנה ומהמם!

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )