Rabbit Pass

טרק קיצוני (4-5 ימים) שעולה מדרגה לאלה שנהנים בשמורת הר אספיירינג

משך הטיול4 ימים
עונה מומלצתנובמבר - מרץ

מידע כללי על הטרק

זהו טרק מיוחד מאוד בניו זילנד - מאוד שקט וכמעט ללא אנשים נוספים. הסיבה לכך היא שהוא פחות נגיש, אינו מעגלי והמסלול עצמו יותר קשה.

את הטרק ניתן לבצע במספר דרכים שונות.
1) ניתן להמשיך מטרק הגליספי היישר לתחילת המסלול של הראביט פאס. דבר זה מייצר טרק שינוע בין 6-8 ימים.
2) ניתן להתחילו בנפרד לגמרי ולהתחיל את היום הראשון מהעיירה מקרורה או ב-Jet Boat או בהליכה רגלית.

10 ימים לפני הטיסה חזרה לארץ החלטנו לחזור לאזור בו נהנינו מאוד מהטרקים והלשלים את הטרק האחרון באזור שעוד נשאר יבש מרגלינו.
מסיבה זאת, בחרנו לקחת את הסירה במעלה הנהר ובכך לדלג על היום הראשון שכבר עשינו אותו חודש לפני כן כאשר טיילנו את הגליספי פאס.

נקודה חשובה ועיקרית:
יש הבדל גדול מאוד בין Track לבין Route. הראשון הוא הטיול הרגיל אליו אנחנו רגילים - מסלול מסודר, במידה וצריך ברזלים, כבלים או חבלים הם יהיו שם.
השני הינו בעייתי. אנחנו לא ביררנו מספיק על הטיול כי כבר היינו לקראת סוף ניו זילנד והשאננות הייתה בעוכרינו. כמעט כל ה"טרק" הוא Route, המשמעות היא שהדרך לא מתוחזקת, סימני דרך קשה למצוא או שפשוט אינם נמצאים והכי מסוכן זה שבמקומות בהם צריך ברזלים וחבלים - הם לא קיימים.
כך יצאנו לחוויה אדירה שעם קצת למידה ומחשבה על המסלול לא היינו נתקלים בה.

יום א'

כפי שאמרתי, לקחנו את ה-Jet Boat ושילמנו 80 דולר. אבל כבר ידענו שזה שווה את זה כי את אותה דרך כבר הלכנו והיא לא מתוחזקת בכלל. היום הראשון הוא הליכה בתוך הערוץ - שכמו כל המסלולים בניו זילנד מאוד ירוק, מלא מים אך משהו קטן היה שונה.

במהרה איבדנו את הנתיב המסודר (שכנראה בכלל לא קיים) ופשוט המשכנו ללכת בצד הנהר בציפייה להגיע בסופו של היום לבקתה החמימה.
הדרך הייתה עמוסת עשב ושיחים ולא פעם דרכנו בתוך בור ונפלנו על הפנים. מקלות ההליכה התעקמו והגוף גירד מצמחים לא נעימים.
בסופו של דבר היום הזה לא מדהים וטומן בחובו הליכה לא פשוטה אך מאוד מאתגרת.
בסיום היום הגענו לבקתה קטנה, שכן בטיול זה לא פוגשים הרבה אנשים אם בכלל.
זוג קנדים חיכה שם והיה בטוח שהוא הולך לישון לבד בבתה אך הגענו שלושת הישראלים והרסנו לו את הערב...סתם....ייבשנו את הבגדים הרטובים על הטנור והלכנו לישון - מצפים ליום המחרת.

יום ב'

ימים ב'-ג' בטיול הם גולת הכותרת ובהחלט היו שווים את ההליכה המפרכת.

ביום השני יוצאים למסלול הלוך חזור לעבר שלושה אגמים במעלה ההרים. משאירים את כל הציוד על המיטה וכך מבטיחים שהיא תישאר שלכם גם בלילה למחרת. יוצאים קלים עם ציוד הכרחי בלבד (אוכל, מעילים, מצלמות).
במרחק 50 מטר מהבקתה צריך לחצות נהר לא פשוט. גם אם אתם לבד בטיול רצוי לחצות עם עוד אנשים שכן הזרימה מעט חזקה וחצייה בתמיכה משותפת היא חשובה.
עצה ידידותית - תשקיעו חצי שעה בחיפוש אחר נקודה טובה לחצייה ובסוף תאמינו בעצמכם שאתם לא הולכים ליפול. לנו זה הצליח!
כשחוצים נהר עדיף לא לנסות לדרוך על אבנים שבתוך המים, זה מתכון בטוח להחלקה. מאחורי אבנים גדולות נוצרת מערבולת שבה אין זרימה והיא אוספת אדמה כך שהמים רדודים יותר (תנסו לדמיין בראש, אם לא תצליחו פשוט תאמינו).
האגם הראשון שמגיעים אליו הוא Lake Diana - אגם יחסית קטן עם השתקפות יפה של ההרים המושלגים והעצים הירוקים.
בהמשך מגיעים לאגם הגדול והכחול (בחודשים קרים כמובן כל האגמים מכוסים קרח) - Lake Lucidus. זהו אגם מאוד יפה שאף שווה טבילה במים. התצפית היפה יותר על האגם היא כאשר ממשיכים מסביב ומגיעים מלמעלה.
האגם האחרון והעליון ביותר ממנו כל הנחל מתחיל הוא Lake Castalia. מדובר באגמון קטן שנמצא בין קירות וקרחונים. המים הם עכורים ולא יפים כמו בקודמים אך זה סיום ראוי לחצי היום ולארוחת צהריים.

עושים את אותה דרך חזרה וישנים בבקתה.

יום ג'

ביום השילישי לטיול התכנון הוא ללכת כ-2-3 שעות עד לראביט פאס, לעבור את הפאס ולישרון באחד המישורים שנמצאים בעמק המטוקיטוקי. תכנון זה מוביל לטיול של 4 ימים.
לרוע מזלנו נתקלנו במזג אוויר קשה דווקא ביום זה.
הגענו למרגלות העלייה לפאס כאשר גשם ורוחות מלווים אותנו. נתקענו בתוך דיון פילוספי האם כדאי להסתכן ולעלות כאשר הכל רטוב וערפל עוטף את כל הפסגות.
לאחר כ-3 שעות של דיונים הגענו להחלטה שנישן באוהל ונקווה למזג אוויר טוב ביום למחרת.
אחת הבעיות בעלייה התלולה היא שלא ניתן לראות את כל סימני הדרך שמתווים את המסלול. כדאי להתכונן בהתאם ולפני הטיול לבקר באחד ממשרדי ה-DOC, להתסכל בספרים ולצלם במלמה דיגיטלית את נתיב העלייה המשורטט.
זוג הקנדיים עשה את זה וכאשר ראינו שגם הם מוותרים על הטיפוס באותו יום החלטנו שנחכה להם ונעלה איתם בבוקר.
אם כך, הארכנו את הטיול ביום נוסף ולמזלנו הבאנו מספיק אוכל.

יום ד'

בבוקר למחרת מזג האוויר התבהר - קמנו לשמיים כחולים והיינו מוכנים לעלייה.
העלייה הייתה בצעד אחר צעד - מאוד תלולה ומחליקה.
כאשר הגענו למעלה נשמנו לרווחה וגם הנוף היפה נפרש לנגד עינינו.
לאחר העלייה ישנה הליכה של כשעה בתוך מעבר הרים בין Wilkin River ל-East Matukituki River.
בתום המעבר מחכה ירידה לא פשוטה.
שיעור גיאולוגיה קטן: המים המחלחלים לתוך האבן קופאים בחורף ושוברים את האבן מבפנים. דבר זה חוזר חלילה בכל שנה וזה יוצר אבנים עם סדקים ושברים.

בירידה מהפאס צריך להתמודד עם אבנים שבהפעלת משקל עליהם פשוט יפלו מטה.
הבחור שסכב את האוהל אצלנו החליט שהוא מפריע לו וכמעט מפיל אותו והחלטנו שיזרוק אותו למטה ונקווה שיישאר שלם...בהחלט ירידה לא פשוטה.

לאחר שיורדים מתחילה ההליכה לאורך הנחל. אין צורך לנסות להשאיר את הרגליים יבשות. המסלול כולו מתוכנן למעברים של הנהר מצד לצד. אם משלימים עם זה מוקדם נהנים הרבה יותר.
בסיום היום מקימים אוהל באחד המישורים שלצד הנהר (sand flyes בשפע), אוכלים אורחת ערב וכנראה נשארים כלואים בתוך האוהל עקב כמות היתושים הנוראיים (להביא קלפים וספר).

יום ה'

במידה ואכן מזג האוויר הכריח אתכם להאריך לחמישה ימים את הטיול, היום האחרון הוא קליל ומישורי. גם הדרך משתפרת ואין צורך להירטב.
עוברים מספר גשרים שבנויים משלושה כבלים (הניו זילנדים בונים טוב אין מה לדאוג).

בסיום עוברים במספר שטחים פרטיים של חקלאים ופעם נוספת חוצים את הנהר הגדול, וכמובן מקווים לתפוס טרמפים בקלות.

טיפים

  • חובה לסחוב אוהל לטרק בגלל שלפחות לילה אחד יהיה ללא בקתה
  • לרגע אחד לא לחשוב להתחיל את הטיול בכיוון ההפוך. את העלייה לפאס מסוכן מאוד לנסות כירידה
  • מכיוון שהמסלול אינו מעגלי, בסוף המסלול אפשר לתפוס טרמפים עם תיירים שנוסעים לראות קרחון בהמשך עמק המטוקיטוקי או לתכנן מראש שמישהו יחכה לכם ויקח אתכם לוואנאקה.
  • למלא הצהרת כוונות במשרד ה-DOC - חובה!

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )