adelaide lake- moraine creek

טיול הלוך חזור לאגם adelaide בשמורת ה fjorlands.

משך הטיוליומיים
עונה מומלצתדצמבר- מרץ

מבוא

אז על הטיול הזה שמענו מבחור בריטי שגר ב te anau שאמר שזה המסלול האהוב עליו בניו זילנד. מכיוון שהיינו בדרך לאזור החלטנו בהחלטה של רגע באותו בוקר לצאת למסלול. יצאנו למסלול ללא מידע ורק מבט חפוז במפה, לכן ציפתה לנו הפתעה כשהגענו למסלול בדרגת הקושי. המסלול הוא מסלול קשה ודורש סבלנות וביטחון בהליכה וניווט. יצאנו ליומיים אך אנחנו ממליצים לעשות את המסלול בשלושה על מנת להינות מהעליה ושישאר מספיק זמן על האגם.
תוואי המסלול- המסלול מסומן בסימון של ה DOC לאורך שני שליש מהמסלול, אך על תצפו לסימונים ברורים, הסימון מאוד מבלבל ומאבדים אותו מספק פעמים בדרך למעלה. הסימון שמסומן במפות אינו נכון בכלל, לא במיקום שלו בנחל ולא במיקום הגשרים. אנחנו השתמשנו באפליקציה בטלפון של מפות שנקראת NZ TOPO 50. מצורף הקלטת מסלול עם התוואי הנכון של המסלול.
הגעה- הגישה למסלול היא דרך כביש ה HOLYFORD ויש מפרץ חניה ממש בתחילת המסלול על השלט כתוב moraine creek יש גם חניה גדולה יותר כמה מאות מטרים בקצה הכביש.
למרות כל ההזהרות המסלול מאוד מומלץ בשל יופיו של האגם העמק והקירות התלולים שסוכרים עליך עם מפלים ענקיים מכל פינה.

תיאור המסלול

התחלנו את היום באיזור השעה 11:00 אחרי נסיעה לראשית השביל. השביל מתחיל בגשר היוצא מכביש ה- holyford ומשם ממשיכים בהליכה פשוטה בתוך הבוש של קצת פחות מקילומטר עד לגשר שחוצה את נהר ה moraine creek. הגשר הזה הוא ההתראה הראשונה שקיבלנו על קושיו של המסלול. הגשר הוא גשר של חמישים מטר והוא בכלל לא גשר. כבל פלדה בודד לרגליים ושני כבלי פלדה נוספים לידיים, הגשר נמצא קילמוטר במורד הנהר ממה שמתואר במפה. משם השביל מתחיל לטפס לאורך הגדה הימנית של הנחל בתוך הבוש. השביל מהר מאוד מטפס גבוה ומתרחק מהנחל. השביל בוצי סבוך ממוכשל בעצים שנפלו בעבר (הרבה) שמאלצים אותנו לזחול וטלפס מעליהם, וכדי להקשות עוד על העליה אנחנו כל כמה זמן מאבדים את הסימון ונאלצים לחזור על עקבותינו. העליה לוקחת לנו הרבה מהצפוי במיוחד שאנחנו מבינים שהמסלול במפה לא תואם את המציאות בשטח. בדרך חוצים שני נחלים גדולים יבשים שבהם רוג'ומים עוזרים לנו למצוא את הקצה השני של הסימון. לאחר 4-5 שעות של עליה מעייפת אנחנו מגיעים לנקודה בא הנחל נפתח וממולנו נגלים פסגות שחורות משוננות מכוסות קרחונים, מצידנו קירות גרניט אנכיים הנחתכים במפלים עצומים. שמחים לצאת מהבוש אנחנו ממשיכים במה שנראה כמו אחו יפה אך מתגלה כקצת ביצתי. בקצה הביצה ממש לפני שחוזרים ללכת בבוש מגיעים ל- tent plat. מקום נחמד ושטוח להקים אוהל. בנקודה זאת יש פיצול של שלושה נחלים ואנחנו מראש בחרנו ללכת בנחל האמצעי ( ימני מגיע מהאגם למעלה עם מפל יפהפה, שמאלי מאוד סבוך) ולהפתעתנו הסימון ממשיך ללוות אותנו לעוד קילמוטר עד היציאה שוב מהבוש. מכאן נמצדים לנחל עד לאוכף שלו ונעזרים ברוג'ומים (אל תסתמכו על הרוג'ומים יותר מדי כי יש לכל כיוון בעמק הזה). ההליכה בנחל היא קיפוץ בין בולדרים וחלוקי נחל וכאשר עולים לגדה זה צמחייה עד גובה הברכיים, רק שאתה לא יודע כשאתה מניח את הרגל עד לאן היא תרד. מהאוכף הקטן של הנחל יורדים לנחל שהולך בקצה הבוש (הנחל הימני מהשניים המרכזיים שעולים לאגם) וממשיכים איתו עד לאוכף של ראשית שרשרת הפסגות 1092,1063,1001. האוכף זו היא הנקודה שנחזור לישון בא. מכאן אנחנו המשכנו ללכת דוח לאגם אך ללא הרבה הצלחה. כל הלמעלה של הרכס הזה הוא בלודרים שהרבה מהם בגובה של 6 מטר. מנווטים את דרכנו לאט ובזהירות בין הבולדרים עד שסוף סוף נגלה לנו הנוף לאגם ולפאס שמאחוריו. את הפאס ניתן לחצות רק בעזרת ציוד אלפיני. לאור השעה המאוחרת (20:30) החלתנו לא לנסות לרדת לאגם אלא לחזור חזרה לאוכף ולהקים מחנה. ממה הראינו הנקודת לינה היחידה ליד האגם זה רק בגדה הדרומית שלו ליד ה bivi (בולדר גדול שמספק מחסה- לא מהסנדפלייז)
בבוקר קמנו לבוקר בהיר ונעים והתחלנו בירידה שלעומת העליה הייתה הרבה יותר חלקה מפני שכבר ידענו את התוואי ולאן ללכת. בדרך למטה פגשנו את המטייל היחיד שראינו ביומיים האלה, איטלקי משוגע שמנסה לעלות הפאס לבד. הירידה לוקחת זמן אך הרבה פחות טובענית ולקראת 16:00 היינו חזרה באוטו עייפים ומרוצים. ואחרי נסיעה קצרה חזרה לראשית הכביש של ההוליפורד חיכו לנו בירות צוננות שביקשנו לשים במקרר של החנות מזכרות\ מוזיאון\ קאמפ.

טיפים

  • ממה שאנחנו חווינו אנחנו ממליצים לפרק את הטיול הזה ליומיים וחצי כדי שהימים יהיהו פחות מתישים.
  • הגישה לאגם- אנחנו הלכנו במה שהיה נראה לנו הדרך הכי קלה ואולי אפשרית להגיע לאגם. בסופו של דבר לא מצאנו דרך להגיע לאגם שהיא נוחה אך ממה שאנחנו מבינים יש שני דרכים. או ללכת כמו שאנחנו הלכנו ולהמשיך להקיף ממערב ולקוות שהבולדרים יאפשרו לרדת. והאפשרות השניה היא לנסות ללכת כמו שמטייל איטלקי משוגע שפגשנו בדרך למטה אמר שהוא ינסה ושכך המליצו לו- לעלות לאגם ממזרח ולעלות אליו דרך הבוש, בעצם דוח לאגם. לא יודע באמת מה הדרך הכי טובה להגיע לאגם ממולץ לברר לפני.
  • לינה- יש שלוש מקומות לינה עיקריים השניים שציינתי וה rock bivouc בקצה האגם.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )