ניו זילנד למטרקים

במדריך הזה אנסה לעזור לכם כמה שיותר לדעת למה להתכונן ולמה לצפות בכל מה שקשור לטרקים ומסלולי טיול בניו זילנד.

גם לניו זילנד חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולDecember 2018
משך הטיול3 חודשים
עונה מומלצתנובמבר-אפריל

הקדמה

ישנן הרבה סיבות טובות להגיע לניו זילנד, אבל הסיבה העיקרית והחשובה מכולן היא כמות הטרקים ומסלולי הטיול שהיא מציעה במגוון ענק של נופים מהיפים ביותור שיש לכדור שלנו להציע. אם אתם חובבי טרקים וטבע מושבעים, אז ניו זילנד היא בהחלט היעד האולטימטיבי בשבילכם. 
ה(DOC (Department of Conservation, הגוף האחראי על סימון המסלולים בניו זילנד, בנה מעל 950 בקתות מטיילים, ומתחזק אלפי מסלולי טיול מסומנים ברחבי המדינה. מגוון המסלולים בניו זילנד רחב מאד, וכל אחד יכול למצוא את סגנון המסלולים שמתאים לו. בין אם אתם מעדיפים טרקים של כמה ימים או מעדיפים מסלולי יום, תנאי שטח מאתגרים או טיולי משפחות, מקומות המוניים או פינות שקטות ומבודדות, אתם תמצאו את מה שמתאים עבורכם.
בקיצור, ניו זילנד היא גן עדן לכל מי שאוהב לטייל בטבע, או לצאת ל-tramping בלשון המקומיים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

תכנון הטיול

אומרים שכדי למצות את ניו זילנד, דרוש יותר מזמן-חיים שלם, וגם המקומיים הזקנים ביותר שחרשו את את ניו זילנד יותר מ-50 שנה עוד לא הספיקו להגיע לכל המקומות שהם חולמים עליהם. לרוב, המטייל הישראלי מגיע לניו זילנד למשך שלושה חודשים (כמות הזמן שהויזה מאפשרת), וזה טיפה פחות... לכן כדי לנצל את הזמן שיהיה לכם כמה שיותר טוב, כדאי לעשות כבר בבית איזשהו תכנון מקדים של היעדים אליהם תרצו להגיע, ולתכנן מראש לוח זמנים שעליו תתבססו. גם אם אתם חובבי ספונטניות כמוני, זה יעזור לכם מאד בזמן הטיול.
נקודת ההתחלה של הטיול תלויה בעונה שבה אתם מגיעים. רב האנשים מתחילים את הטיול בסוף הסתיו\תחילת הקיץ שזה חודשים נומבר-דצמבר בניו זילנד. במקרה הזה נהוג להתחיל באי הצפוני ואחר כך לעבור לדרומי. במקרה ואתם מתחילים את הטיול קצת יותר מאוחר, ואתם מגיעים רק לקראת סוף הקיץ, רצוי להתחיל באי הדרומי (הקר יותר) ולהתקדם צפונה ככל שהעונה מתקררת.
האי הדרומי נחשב יפה יותר מהצפוני (עוד לא נתקלתי במישה שחושב אחרת), ויש בו יותר מקומות לראות, ולכן נהוג להקדיש לו יותר זמן. רב המטיילים מקדישים שליש מהזמן בטיול לאי הצפוני ושני שליש מהזמן לאי הדרומי, אני הקדשתי לצפוני אפילו פחות.
כדי להיות מוכנים, אני ממליץ להכין מראש לפני הטיול רשימה של טרקים ויעדים שאתם רוצים להגיע אליהם. המקורות הכי טובים שאני מכיר למציאת מסלולים הם כאן באתר סיפורי דרך (עצה מיותר אם אתם כבר פה ;)) ודרך האתר של הDOC ששימש אותי הרבה ועזר לי מאד לפני ובמהלך הטיול. באתר של הדוק אתם יכולים לחפש מסלולים לפי איזור, רמת קושי, כמות זמן, ולקבל עליהם הסבר מלא ומפורט.

https://www.doc.govt.nz/parks-...

התניידות

99% מהמטיילים בניו זילנד שוכרים או קונים רכב. אני התניידתי בטרמפים ואני מרוצה מאד מההחלטה. ניו זילנד היא יעד מעולה לטרמפיסטים. היא ארץ בטוחה, והרבה נהגים עוצרים לטרמפיסטים, מה גם שטרמפים הם חוויתיים מאד ומפגישים אתכם עם הרבה אנשים.
בחודשיים וחצי של טיול תפסתי קרוב ל-100 טרמפים בזמן המתנה ממצוע של כ-15 דקות ותמיד הגעתי ליעד שרציתי להגיע אליו, ככה שאני לא חושב שהטרמפים עלו בהספק של הטיול. ברב המוחלט של המקומות תוכלו לתפוס טרמפים גם לנקודות ההתחלה והסיום של הטרקים.
הרבה פעמים קרה שנהגים שאספו אותי לקחו אותי לראות מקומות מעניינים, והשמועה מספרת על מטייל ישראלי אחד שעלה על טרמפ שהסתיים ב-4 ימים של חופשת דיג מפנקת באי הצפוני.
אם אתם שוכרים או קונים רכב, מן הסתם יהיה לכם יותר חופש תנועה, אבל תהיו מוכנים להתרגל לנהוג בצד ההפוך של הכביש :)
על תחבורה ציבורית אין מה לדבר. התחורה הציבורית בניו זיךנד יקרה מאד ולא מגיעה לרב המקומות. אפשר לקחת שאטלים לחלק מהטרקים, אבל זה גם מאד יקר.
אז רכב או טרמפים?

טרמפים:
יתרונות:
* חוסך הרבה מאד כסף על רכב, דלק וחנייה.
* מאד חוויתי והרפתקני, פוגשים הרבה אנשים מעניינים.
* ידידותי לסביבה (חוסך בדלק)
* אתם לא צריכים לחזור לקחת את הרכב בטרקים שאינם מעגליים.
חסרונות:
* פחות חופש תנועה
* אין לכם מקום להשאיר בו ציוד, ככה שאתם מוגבלים במה שאתם יכולים לקחת
* לפעמים צריך להעזר בסבלנות, ויכול להיות שתגיעו ליעד שעתיים-שלוש מאוחר יותר מאשר אם היה לכם רכב
* לפעים צריך לחכות במזג אוויר לא נוח כמו בשמש חזקה (קרה לי הרבה), או בגשם (קרה לי פעמיים).

רכב:
יתרונות:
* יש לכם חופש תנועה מלא
* אתם יכולים לקחת הרבה ציוד
* משמש אתכם גם כמיטה בלילה
* אתם שולטים במוסיקה (תכל'ס, זה מה שהיה לי הכי חסר)
חסרונות:
* יקר מאד
* הרכבים הם לרב ישנים, מחליפים בעלים בתדירות גבוהה ועלולים ליצור בעיות (יצא לי להתקל כמה פעמים במטיילים שנתקעו שבועיים באותו מקום כי הם נאלצו לשלוח את הרכב למוסך)
* במידה ואתם קונים רכב, אתם מבזבזים הרבה מאד זמן מהטיול על הקנייה והמכירה של הרכב

ההחלטה מאד תלויה בסגנון הטיול שלכם. אם אתם מתכננים להגיע בעיקר לאתרים ולמסלולי יום, אז יכול להיות שרכב תהיה אופציה עדיפה עבורכם. אם אתם מתכננים לצאת להרבה טרקים ארוכים, אז טרמפים זה לחלוטין עדיף. בנוסף, אם אתם מטיילים בזוג או בקבוצה, יהיה לכם קשה יותר לתפוס טרמפים. לחלק גדול מהטרמפים שעליתי עליהם הייתי צריך להדחס פנימה עם התיק ואם היה איתי עוד מישהו אז לא היה לנו מקום. ולמרות זאת, זה עדיין אפשרי לתפוס טרמפים בזוג וראיתי גם זוגות שמטיילים ביחד בטרמפים ושורדים.

לגבי הדילמה האם להשכיר רכב או לקנות אחד. אני חושב שלזמן טיול של עד שלושה חודשים לגמרי עדיף להשכיר, למרות שזאת האופציה היקרה. קנייה ומכירה של רכב זאת פרוצדורה לא נוחה שגורמת להרבה כאב ראש ועולה לכם בהרבה מאד זמן מהטיול(לפחות יומיים בתחילת הטיול, ולפחות שבוע בסוף).

יש הרבה עניין גם בסוג הרכב שכדאי לכם לקנות\להשכיר, ואיך עושים זאת. אבל בזה אני כבר לא מבין..

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מזג אוויר

הקיץ בניו זילנד נמשך פחות או יותר מדצמבר עד פבואר, וזאת עונת הטיולים האידיאלית. רב הזמן מזג האוויר נעים מאד ולא חם או קר מדי, אבל הגשם עדיין נפוץ, ונדיר מאד שיש שבוע שלם רצוף ללא גשם.
אוקטובר-נובמבר ומרץ-אפריל הם גם חודשים שאפשר לטייל בהם, אבל הם יותר קרים, ויש יותר ימים של מזג אוויר רע.
מזג האוויר בניו זילנד יכול להתחלף ממש מהר ולפעמים ביממה אחת תחוו את כל עונות השנה.
התחזית בדרך כלל מדוייקת, אבל אמינה רק ל-48 שעות הקרובות, מה שעוד מקשה על התכנון קדימה, ולטרקים ארוכים תצאו לדעת בלי לדעת מה מחכה לכם בימים האחרונים.
אתם יכולים למצוא תתחזית מדוייקת באתר Yr Weather לנקודות ספציפיות בטרקים כולל כמות מילמטרים של גשם ועוצמת הרוח.

כמו שבטח כבר הבנתם, גשם מאד נפוץ פה, גם בקיץ. בפיורדלנד למשל, שזוהי כנראה שמורת הטבע הכי פופולרית בניו זילנד, רק בקיץ יורד גשם בחצי מהימים. זהו אמנם איזור קיצוני אם אתם לא רוצים לנצל טוב את הטיול, ולצאת גם לטרקים של כמה ימים, תצטרכו להתרגל להליכה בגשם ולכן רצוי להצטייד במעיל גשם טוב וכיסוי תיק.
בימים שבהם אתם הולכים ביער, אין שום בעייה ללכת בגשם כל עוד הוא לא ממש חזק. אם אתם מטפסים גבוה ועולים מעל ה-bushline ויוצאים מהיער, אז הרוח מתחזקת, העננים מסתירים את הנוף ואז הגשם כבר יותר מבאס.
רב הגשמים לא נמשכים מעל 24 שעות, ככה שחבל לוותר על טרק של כמה ימים בגלל יום או יומיים של גשם. ואם הגשם חזק, תמיד אפשר לקצר ימים ימים, או לחכות עוד לילה בבקתה ולחכות שיתבהר.

עוד משהו שכדאי לשים לב אליו זה הרוח. בגבהים מסויימים הרוח יכולה להגיע לעוצמות מאד גבוהות של 100 קמ"ש ואפילו יותר, וזה יכול עלול להיות מסוכן. כשיש רוחות חזקות כדאי להתקשר למשרדים של ה-DOC ולברר האם כדאי לצאת לטרק.

ה-Great Walks

כנראה שאחד הדברים הראשונים שנתקלתם בהם כשהתחלתם לחקור קצת על מסלולי טיול בניו זילנד הם הGreat Walks (וזה לא במקרה)....
קודם כל, שזה יהיה ברור- הגרייט וולקס הם לא המסלולים הכי יפים בניו זילנד! אז למה הם כל כך פופולרים וכולם מדברים עליהם כל כך הרבה?
הגרייט וולקס הם בעצם אוסף של כמה מסלולים שה-DOC משקיע בהם הרבה מאד משאבים על מנת שיהיו מונגשים לקהל הרכב. הם מתוחזקים ברמה מאד גבוהה (יותר מדי גבוהה לטעמי) והם מתאימים גם למשפחות עם ילדים קטנים או למי שנמצא בכושר פחות גבוה. בהתאם לזאת, גם המחירים שלהם מאד גבוהים וחלקם מגיעים ל-130 דולר ללילה!
זה נכון שאלה בדרך כלל מסלולים מאד יפים, חלקם באמת מהיפים שיש בניו זילנד, אבל לא חסרים מסלולים יפים יותר שעולים משמעותית הרבה פחות.

מכיוון שהגרייט וולקס הם אחד ממקורות ההכנסה הכי גדולים של הDOC, הם משקיעים הרבה מאד כדי לפרסם אותם בפרסום שלהם, והם זוכים להרבה מאד חשיפה. ישרלאים רבים נופלים למלכודת הזאת, ולמרות שהם מסוגלים ללכת במסלולים יותר מאתגרים ברמת תחזוקה יותר נמוכה, הם הולכים רק את הגרייט וולקס כי על זה הם שמעו.

בגלל שהמסלולים כל כך פופולריים, הם גם מאד המוניים, והגרייט וולקס לא מתאימים למי שמחפש את השקט של הטבע. בנוסף רמת התחזוקה הגבוהה גורמת לפי דעתי למסלולים להרגיש יותר מלאכותיים ופחות אותנטיים, מה שמוריד מהחוויה.
עוד חסרון בגרייט וולקס הוא שהם דורשים הזמנה (Booking) של הבקתות הרבה זמן מראש, דבר שלא מאפשר גמישות במהלך הטיול, ומחייב אתכם גם במקרה שנפלתם על מזג אוויר רע.
אין אפשרות לישון עצמאית באוהל לאורך הגרייט וולקס. ברמת העקרון, לפי החוק אתם יכולים לישון באוהל 500 מטר מהמסלול בלי לקבל כנס, אבל זה לא תמיד אפשרי ולפעמים גם מסוכן.

אם בכל זאת אתם מרגישים שהגרייט וולקס מתאימים עבורכם, אז אני אתן הסבר קצר על כל אחד.

Lake Waikaremoana- כנראה הגרייט וולק הכי פחות מפורסם, זול יחסית לאחרים ונועד בעיקר כדי לקדם את האיזור שהוא נמצא בו.

Tongariro Northern Circuit- הגרייט וולק הזה הוא בעצם תוספת של יומיים לטונגרירו קרוסינג, המסלול היומי המפורסם בניו זילנד. יצא לי ללכת את רובו כחלק מהקרוסינג, וטרק הruhapehu circuit שיש להם כמה קילומטרים חופפים. על הקרוסינג אל תוותרו כמובן, אבל על כל שלושת הימים אפשר לדלג.

Whanganui Journey- יאמר לזכותם של הDOC שהם חשבו על דרך מאד יצירתית לקדם את האיזור של המסלול הזה. הגרייט וולק הזה הוא בכלל לא Walk אלא מסלול שיט בקאנו. ניתן גם לעשות רק יום או כמה ימים ממנו ולא חייבים לשוט את כולו (5 ימים). רב מי שדיברתי איתו שיצא לשיט הזה מאד נהנה ממנו.

Abel Tasman- זהו אולי הגרייט וולק היחיד שניתן להגיד עליו שהוא ייחודי ואין לו תחלופה דומה וזולה יותר. זה מסלול שהולך כולו לאורך החוף והוא אחד המסלולים האהובים בניו זילנד. ניתן גם ללכת רק קטעים ממנו או לשוט לאורכו בקייאק.

Heaphy Track- גרייט וולק זול יחסית שנועד לקדם את איזור הkahurangi national park. פארק לאומי מדהים, אבל הגרייט וולק עצמו לא ברמה של טרקים אחרים באיזור.

Routeburn- המסלול מחבר בין הפיורדלנד לאיזור mount aspiring. זהו בהחלט אחד המסלולים היפים בניו זילנד, אבל ניתן למצוא לו תחלופות לא פחות יפות. המסלול קצר יחסית (32-34 ק"מ) ואני משיקולי קמצנות הלכתי את כולו ביום אחד ארוך (11 שעות הליכה).

Kepler- גם כן נחשב לאחד המסלולים היפים והמפורסמים בניו זילנד. הקפלר והרוטברן הם יחסית דומים ואחד הויכוחים הכי חמים בעיר הוא איזה מהם עדיף. אני לא רואה סיבה לצאת לשניהם.

Milford- המסלול הכי מפורסם בניו זילנד. כדי ללכת אותו צריך להזמין מקום לפחות שנה מראש. זהו אכן מסלול מדהים, רמה אחת מעל שאר הגרייט וולקס, ומתמודד להיות המסלול היפה ביותר בניו זילנד. ולמרות זאת, הוא עדיין ככל הנראה אוברייטד, ואינו מצדיק את שריון של שנה מראש והוצאה של מעל 1500 שקל, אלא אם כן אתם באמת בעלי אמצעים.

Rakiura Track- נמצא בסטיורט איילנד. זול מאד יחסית לשאר הגרייט וולקס. אני הלכתי בערך חצי ממנו כחלק מהnorthwest circuit (המומלץ!). לעומת הטרקים האחרים (והמאד מאתגרים וארוכים) בסטיורט איילנד, אין בו משהו מיוחד, ולא הייתי נוסע לסטיורט איילנד במיוחד בשבילו.

לינה, אוכל ומים בטרקים

אחד היתרונות הכי גדולים בניו זילנד, היא רמת התשתיות הגבוהה מאד שיש למטיילים. כל מה שאתם זקוקים לו קיים ובר השגה, אתם רק צריכים לשלם ולקחת :)

לינה:
ברחבי ניו זילנד מפוזרות מעל 950 בקתות מטיילים (huts) שנבנו ע"י הDOC או ע"י tramping clubs מקומיים. הבקתות הן לרב מאד זולות (כל עוד אתם לא בגרייט וולקס), נוחות מאד למטיילים, מספקות הגנה בטוחה מגשם ומזג אוויר קיצוני והן מקום נהדר לפגוש מטיילים נוספים אחרי יום ארוך וקשה. אני סך הכל בטיול שלי ביליתי 38 לילות ב-36 בקתות שונות (כן.. ספרתי...), שזה מעל ממחצית הלילות שהיו לי בטיול.

הבקתות הן חלק גדול מתרבות הטיולים פה, ובחלק מאיזורי הטיול יש כל כך הרבה בקתות מפוזרות שהמקומיים הותיקים בכלל לא נוהגים לתכנן מסלול מראש. הם קמים בבוקר, בוחרים את בקתה הבאה, הולכים אליה, ומבלים ככה שבוע. זאת בעצם המשמעות האמיתית של המושג tramping.

התנאים בבקתות משתנים בהתאם לסוג הבקתה והגודל שלה אבל בכל הבקתות בלי יוצא מן הכלל יהיה:
- מיטות ומזרונים (אין מצעים כמובן)
- מטבחון (בתנאים משתנים)
- אח
- הגנה מלאה מגשם ומזג אוויר קיצוני
- שירותים (נקיים יותר ופחות)
- ספר נוכחות בו אתם ממלאים את הפרטים שלכם (שידעו שעברתם בבקתה למקרה שמחפשים אתכם)
חוץ מבקתות קטנות ונידחות, בכל הבקתות יש מים זורמים שמקורם מהנחלים הקרובים או הגשמים האחרונים. מומלץ לבדוק את המים במיכל, קרה לי שגיליתי שם עכבר מת פעם אחת.
אין בבקתות ציוד בישול, ומצעים, ואת זה אתם צריכים להביא בעצמכם.

גודל הבקתה משתנה בהתאם לכמות המטיילים באיזור. בבקתות גדולות במיוחד ייתכן ויהיה ריינג'ר או warden ששוהים בבקתה באופן קבוע. ישנם 4 סוגים של בקתות:
serviced huts- מחיר 15 דולר ללילה, בקתות גדולות יחסית הנמצאות באיזורים מטויילים. תמיד יהיו מים זורמים ונקיים, מטבח גדול ושולחן אוכל עם ספספלים.
standard huts- מחיר 5 דולר ללילה, קטנות יותר מהserviced ונמצאות באיזורים פחות מטויילים. לא תמיד יהיה בהן את כל מה שיש בserviced.
basic\bivvy- חינם, חדר קטן שנראה יותר כמו מחסן מאשר בקתה ויש בו לרב מקום ל2-6 מטיילים. תנאים מינימליים.
great walk huts או בקתות אחרות שדורשות הזמנה מראש- מבחוץ הן נראות יותר כמו מלון קטן מאשר בקתה, אבל מבפנים התנאים לא שונים משאר הבקתות (חוץ מזה שהן מלאות בהסברים על הקירות על החי והצומח על באיזור). בגרייט וולקס תמיד יהיה ריינג'ר שנשאר בבקתה באופן קבע. גם הangelus hut והmueller hut המפורסמות נמצאות תחת הקטגוריה הזאת.

התשלום לבקתות נעשה באמצעות כרטיסים מיוחדים אותם אתם יכולים לרכוש במשרדים של הdoc. אי אפשר לשלם במזומן בבקתה, חייבים לרכוש את הכרטיסים.
לרב הבקתות אין צורך להזמין מקום מראש (אם יש צורך, הDOC יציין זאת באתר), ואתם פשוט מגיעים לבקתה ותופסים מיטה. נדיר שהבקתות מתמלאות עד הסוף, וגם אם כן, יש תמיד מזרונים ספייר שאפשר לפזר על הרצפה.
הDOC מאפשרים לינה באוהל מחוץ לבקתה ושימוש במתקנים שלה במחיר זול יותר.
אם אתם מתכננים לטייל הרבה, האופציה הכי טובה היא לרכוש מנוי חצי שנתי לבקתות שעולה רק 90 דולר (backountry hut pass). את המנוי אפשר לרכוש בכל סניף של ה DOC, והוא תופס לכל הבקתות הstandard והserviced. מאד מומלץ.

כמובן שאתם המטיילים צריכים לזכור שאין אף אחד שמסדר אחריכם בבקתה, ומצופה ממכם להשאיר אחריכם נקי, ולקחת אתכם כל מה שהבאתם חזרה (כולל בלוני גז ריקים).

לינה באוהל:
הלינה באוהל פחות נפוצה כאן בטרקים מכמה סיבות:
- גם ככה יש את הבקתות שהן יותר נוחות
- יש בניו זילנד כמויות פסיכיות של טל, וכל בוקר מתעוררים לאוהל סחוט במים.
- כמות הסנדפלייז הופכת את השהייה בחוץ לאחר ההליכה ללא נעימה ובלתי אפשרית.

ובכל זאת אם אתם מעדיפים לישון באוהל החוקים ללינה בשטח משתנים בניו זילנד משמורה לשמורה. יש איזורים שבהם מותר לישון על יד השביל, ויש איזורים בהם צריך להתרחק 200 מטר ממנו, אבל אני לא חושב שיש מישהו שבאמת אוכף את זה.
לפעמים תרצו לישון באוהל כדי לחסוך בכסף (בייחוד בגרייט וולקס), ולעתים נדירות, אין בקתה באיזור וזאת תהיה הדרך היחידה.

מים:
מים זה הדבר האחרון שצריך להדאיג אתכם כאן. מכיוון שאין בניו זילנד יונקים גדולים, המים בנחלים נשארים נקיים ואין שום בעייה לשתות מהם. נדיר שסחבתי מעל 2.5 ליטר על הגב. אם יש כמה שעות רצופות בלי מקור מים, תמיד יציינו זאת בהסבר של המסלול, ותוכלו לראות זאת במפה.

אוכל:
הסופרים בניו זילנד מאד ידידותיים לתרמילאים ותוכלו למצוא בהם את כל האוכל שמתאים לטרקים. מומלץ להצטייד תמיד ביומיים אוכל אקסטרא כדי להיות מוכנים לעיקובים בשל מזג אוויר.

המסלולים

ניו זילנד כוללת מגוון רחב מאד של מסלולים ברמות קושי שונות. אם אתם לא בטוחים בכושר שלכם ואתם מעדיפים מסלולים פשוטים יותר, אז יש לכם את הגרייט וולקס ועוד הרבה מסלולים יומיים מדהימים. רב הטרקים הרב-יומיים הם יחסית מאתגרים וכוללים הרבה שיפועים חדים, הליכה בבוץ, חציות נחלים והליכה בתנאי שטח הליכה קשה עם הרבה סלעים ושורשים. את רוב הטרקים הרב-יומיים הDOC מגדיר כ-advanced walking tracks, שזה בערך מקביל למסלולים למיטיבי לכת בארץ מבחינת הרמה. המטייל הישראלי הממוצע בגיל של אחרי צבא בהחלט מסוגל ללכת אותם. ישנם מסלולים שמוגדרים כexpert והם ברמה גבוהה יותר, ומלבד כושר גבוה, רצוי שיהיה לכם ניסיון טוב כדי לצאת אליהם.
לבעלי ניסיון גבוה, בכל איזור יש גם הרבה טרקים לא מסומנים, חלקם אפילו מופיעים באתר של הDOC. בגלל שאין עליהם שביל הליכה נוח, הם יותר קשים להליכה, בייחוד בחלקים הסבוכים של היער. מבחינת החוק, אין שום בעייה ללכת לא על השביל בניו זילנד, ישנם אפילו בקתות מטיילים שאין אף שביל מסודר שמגיע אליהם. אבל, תעשו את זה רק אם אתם הולכים במסלול שקראתם עליו ושאתם יודעים ובטוחים שהדרך קיימת ובטוחה, אף פעם אל תמציאו מסלול בעצמכם.

במרבית הטרקים ומסלולי הטיול הסימון ברור וקשה מאד ללכת לאיבוד, אבל יצא לי ללכת בכמה מסלולים בהם הסימון לא היה מספיק ברור ולכן תמיד כדאי שתהיה לכם מפה או תצלום שלה על הטלפון. אני מאד ממליץ על אפליקציה שנקראת nz topo50 maps, מפה טופוגרפית של ניו זילנד עם כל הטרקים והמסלולים המסומנים עליה. האפליקציה עולה כסף, אבל המחיר סמלי ביותר.
אפשר למצוא את המפה הטופוגרפית הזאת גם באינטרנט אבל היתרון של האפליקציה הוא שאינה זקוקה לאינטרנט, ואפשר להשתמש בה גם באמצע הטרקים.
* כדאי לדעת: רב המסלולים מסומנים על המפה ע"י קווים מקווקווים, מסלולים אלה נקראים walking tracks. כשהמסלולים מסומנים בנקודות, זה אומר שאין שביל בשטח והמסלול פשוט מסומן ע"י מקלות שמראים את הדרך. קטעים אלה נקראים routes.

בהרבה איזורי טיול, הdoc לא טרח להגדיר טרקים ספציפיים, והשיטה הכי טובה לטייל היא פשוט להגיע עם אספקה לכמות זמן מסויימת, ולאלתר את הטרק תוך כדי. יש כל כך הרבה מסלולים ובקתות שתמיד יהיה לכם לאן להגיע.

מילה על חציית נחלים. זו אחת הסיבות הכי שכיחות לפציעות של מטיילים בניו זילנד, וחשוב לדעת איך עושים את זה.
ברב הטרקים, חציית נחלים זה דבר שבשגרה. במסלולים ברמת תחזוקה גבוהה שמיועדים למטיילים פחות מנוסים לא תתקלו בזה, אבל בטרקים הרציניים יותר אתם מצופים לדעת איך לחצות נחלים.
המסלולים אף פעם לא יובילו אתכם לנחלים שהם מסוכנים לחצייה במזג אוויר רגיל, אבל ברגע שיורד גשם זרימת הנחלים גוברת והעסק נהיה מסוכן. זרם חזק יגרום לכם מהר מאד לאבד שיווי משקל, ליפול למים, להשחף עם הזרם, להסתכן בפציעה, בהיפוטרמיה ואפילו במוות.
אז איך חוצים?
* אם אתם לא רואים את הקרקעית של הנחל, אל תחצו
* אם הנחל זורם מהר יותר מקצב ההליכה שלכם, אל תחצו
* אם הנחל יותר גבוה מגובה היריכיים שלכם, אל תחצו
כשאפשר לחצות:
* תחפשו את הנקודה הכי נוחה לחצייה
* תחצו באלכסון עם כיוון הזרם
* תפתחו את הקליפסים ותשחררו את הרצועות של התיק ובמקרה שאתם נופלים, תוכלו להוריד אותו ולקום במהרה.
* אם אתם בקבוצה תחצו ביחד ותהיו צמודים כגוש.
* אל תורידו נעליים בחצייה. אתם מעדיפים להרטיב את הרגל מאשר לאבד אותה. חוץ מזה שאחרי חצייה כנראה שיהיו אחריה חציות נוספות, ולהוריד ולנעול את הנעליים חזרה כל פעם זה מתיש ברמות.
תהיו ערוכים גם למצב שלא תוכלו לחצות, ותצטרכו לחזור חזרה ולהמתין שהזרימה תחלש. הDOC לפעמים מזהיר מראש על חלק מהנחלים שלא ניתן לחצות אותם במזג אוויר קיצוני ושייתכן ותאלצו להמתין.

איזורי טיול באי הצפוני

זאת רשימה מקיפה של כל השמורות ואיזורי הטיול באי הצפוני. על כל איזור ציינתי גם כמה מהטרקים הבולטים שנמצאים בו, אך יש עוד המון מסלולים וטרקים נהדרים שלא מופיעים כאן ברשימה.

Northland: זהו חצי אי ארוך היוצא מאוקלנד ונמשך עד הקצה הצפוני של ניו זילנד. האיזור מאופיין ברצועות חוף ארוכות, ושרשראות הרים נמוכות עם צמחייה מקומית. רב התיירים מגיעים לאיזור הזה בשביל אטרקציות ונקודות עניין אבל יש בו גם כמה מסלולי טיול יפים, רובם מסלולי יום. אין הרבה בקתות באיזור, ככה שאם תרצו לחבר בין המסלולים תצטרכו אוהל.
טרקים בולטים:
* Te Paki Coastal Track- טרק קליל וחמוד של 3-4 ימים לאורך רצועת החוף הצפונית ביותר בניו זילנד.

Coromandel: חצי אי בצפון האי הצפוני, עם הרבה נוף ירוק לעבר החופים שמסביב. יש כאן בעיקר מסלולים יומיים שהמפורסם שבהם הוא Kauaeranga Kauir Trail אותו ניתן לבצע גם עם לילה אם הזמנתם מקום מראש בבקתה.

Te Urewera: אחד הפארקים הלאומיים הגדולים באי הצפוני. התיירים פחות מגיעים לכאן, אבל הניו זילנדים המקומיים מאד אוהבים לטייל פה. ה-Lake Waikaremoana גרייט וולק נמצא בשטח השמורה וישנן גם הרבה אופציות טיול נחמדות אחרות. אין פה כל כך טרקים מסודרים של כמה ימים אבל יש כאן מלא בקתות, והמקומיים אוהבים לחקור את המפה ולבנות לעצמם את הטרקים מתוך המסלולים הרבים שיש כאן המחברים בין הבקתות.

Tongariro National Park: זהו אחד הפארקים הלאומיים הותיקים ביותר בעולם, ואולי המפורסם ביותר בניו זילנד. הפארק מאופיין בפעילות געשית גבוהה המעניקה לו נוף מיוחד במינו. כאן תוכלו למצוא את mt. doom המפורסם משר הטבעות.
טרקים בולטים:
* tongariro crossing- המסלול היומי המפורסם ביותר בניו זילנד, שעובר ממש ליד הר הנגראוהואה, או במילים אחרות mt.doom, וממשיך לred crater המדהים. אורך המסלול כ-20 ק"מ והוא כולל עלייה ארוכה ותלולה, שבסוף כולם עוברים אותה. אין אפשרות להגיע לנקודת ההתחלה באוטו ולכן חייבים לקחת שאטל להתחלה.
* tongariro northern circuit great walk
* Round The Mountain Track- טרק מדהים שלוקח את הnorthern circuit בהליכה. הטרק מקיף את הר הראופהו המדהים ולוקח 3-5 ימים. הייחודיות בטרק היא בכמות הנופים השונה שעוברים בו בזמן כל כך קצר. שלוחות הרריות גדולות, יערות סבוכים, מדבר, קרחונים וכל זה ב-60 ק"מ.

Egmont\Taranaki: הטרנקי הוא אחד היעדים המרשימים בניו זילנד, זהו הר געש עצום, בעל צורה מושלמת, ויש מסביבו מסלולי טיול רבים.
טרקים בולטים:
* הSummit- לא דרוש יותר מיום אחד כדי לכבוש את הפסגה. יש מסלול טיול מסודר שעולה אליה ויש ממנה נוף מדהים. זהו אחד המסלולים הכי פופולרים בניו זילנד אבל הוא גם יחסית מאתגר ומכיוון שהוא מאד פופולרי, הרבה מטיילים שאינם מספיק מנוסים יוצאים אליו, בעקבות זאת זהו המסלול עם הכי הרבה תאונות וחילוצים בניו זילנד.
* Around The Mountain Circuit- למי שרוצה את החוויה בשלמותה, טרק של 3-4 ימים שמקיף את כל ההר.
* Pouakai Crossing- הPoukai הוא רכס הרים גבוה המשקיף על הטרנקי. אפשר ללכת את הטרק כמסלול יומי, או לחבר אותו עם מסלולים נוספים ולהפוך אותו לטרק של 2-3 ימים.
* Syme Hut- הפנינה הסודית של הטרנקי. טיפוס קשה לבקתה הגבוהה ביותר באי הצפוני שנמצאת מרחק נגיעה מהפסגה. תוכלו להשאר לישון בבקתה ולהנות גם מהשקיעה בערב וגם מזריחה בבוקר. עבורה מכאן הייתה השקיעה הכי יפה שראיתי בחיים.

Whanganui National Park: מלבד המסע קנואים המפורסם, הפארק הלאומי מכיל גם כמה מסלולי טיול באורחים שונים עם נוף יערות ניו זילנדי אופייני.

Kaweka Forest Park- זהו אמנם לא אחד מהיעדים הפופולרים בניו זילנד, אבל אם אתם מחפשים חוויית טבע שקטה ואמיתית, האיזור הזה מכיל הרבה פנינות סודיות לחקור אותן, כמו בריכות חמות, או פסגות גבוהות ומדהימות שעולות מעל הbushline. האיזור מכיל הרבה בקתות ואין כאן טרקים מובנים, וכמו באיזורים רבים אחרים בניו זילנד, אתם תצטרכו לפתוח מפה ולהרכיב את הטרק שלכם בעצמכם.

Ruahine Forest Park- עוד איזור שהתיירים עוד לא גילו. חוויית שטח מאתגרת ושקטה בנוף הררי מרשים. ההליכה כאן היא מאתגרת יחסית, ולחלק מהבקתות אין בכלל שבילים מסומנים שמובילים אליהן. בדומה לKaweka forest park, את הטרק שלכם אתם תרכיבו בעצמכם. אם אתם רוצים ללכת בתוואי בלי שביל מסודר, תעשו זאת רק אם בדקתם מראש שזה מסלול אפשרי שהלכו אותו לפניכם.

Tararua Forest Park- השמורה שנמצאת רק שעה נסיעה מוולינגטון היא הגדולה ביותר באי הצפוני, והיא מציעה המון לחובבי טבע מושבעים שמחפשים קצת אתגר. וגם מי שמחפש מסלולים פשוטים יותר יכול למצוא כאן המון. השמורה כוללת נוף טרופי אקזוטי, לצד רכסים ירוקים ענקיים. החסרון הגדול הוא מזג האוויר הבעייתי באיזור, ואם אתם מתכננים להשאר כאן כמה ימים תצטרכו להשלים עם העובדה שיהיה לכם גם גשם. השמורה מלאה בבקתות ואתם יכולים לטרק בה בדרך ה"קיווית" הישנה ולהחליט כל בוקר לאן יהיה היעד הבא שלכם בהתאם למצב רוח שלכם ושל אלוהים (מזג האוויר). יש גם טרקים בנויים של כמה ימים שאתם יכולים לטייל על פיהם.
טרקים בולטים:
* Tararua Southern Crossing- הטרק הכי קלאסי ונפוץ בשמורה, אורכו שלושה ימים והוא עובר בחלק מהנקודות הכי יפות ומרשימות בפארק (ובניו זילנד בכלל). נחשב מאתגר יחסית.
* Tararua Northern Crossing- ואם הסאות'רן קרוסינג לא מספיק מאתגר בשבילכם, הנורת'רן נחשב קשה ומאתגר אפילו יותר, ודורש גם יכולת ניווט, ועל כן, הוא גם פחות מטוייל.

איזורי טיול באי הדרומי

זאת רשימה מקיפה של כל השמורות ואיזורי הטיול באי הצפוני. על כל איזור ציינתי גם כמה מהטרקים הבולטים שנמצאים בו, אך יש עוד המון מסלולים וטרקים נהדרים שלא מופיעים כאן ברשימה.

Marlborough Sounds: זהו האיזור איתו אתם פותחים את האי הדרומי. יש כאן נוף מאד מיוחד של אין-סוף מפרצים כחולים וגדולים שנכנסים לתוך רכסים ירוקים ויפים. חוץ מהקווין שרלוט המופרסם האיזור מציע עוד כמה מסלולי טיול, זולים יותר, רובם קצרים של כמה שעות. למי שנמאס קצת מללכת אפשר לשכור כאן קייאקים ולחקור את האיזור בשיט.
טרקים בולטים:
* Queen Charlotte Track- טרק קליל שמתאים גם למשפחות עם ילדים. המסלול הוא גם שביל אופניים ככה שההליכה היא בתוואי נוח ופשוט. משך הטרק 3-5 ימים. זהו טרק יקר וצריך לשלם כ-70 דולר על ווטר טקסי כדי להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול ועוד 20 דולר בשביל אישור מעבר לשטחים פרטיים. אפשרי להגיע ברכב לתחילת-אמצע המסלול וללכת אותו משם וככה לחסוך את הווטר טקסי. ניתן ללכת רק חלק מהטרק בתור מסלול יומי.

Mount Richmond Forest Park: זה נחשב לאחד האיזורים המרתקים בניו זילנד. אני באופן אישי לא הספקתי לעבור בו בטיול שלי, אבל שמעתי עליו הרבה חוות דעת טובות ואני קצת מתחרט על שדילגתי עליו. השמורה מאופיינת בנוף הררי מרשים מכוסה ביערות, והיא מציע המון מסלולי טיול, רובם מאתגרים יחסית. הדרך הכי טובה לטייל כאן היא לבנות לעצמכם את הטרק ובכל בוקר אתם יכולים להחליט לאן אתם רוצים להגיע בהתאם למזג אוויר ולמצב רוח.
טרקים בולטים:
* Mt Richmond- מכיוון בלנהיים הטיפוס למאונט ריצ'מונד, הנקודה הכי גבוהה בפארק, וחזרה למטה לוקח יומיים. כמובן שניתן לחבר את הטיפוס להר עם מסלולים נוספים באיזור ולהפוך את הטרק ליותר ארוך.
* Pelorous Track- הטרק הרב-יומי המובנה היחיד בפארק. לוקח 3-4 ימים.
* Alpine Route- יומיים מאתגרים שעוברים בחלק מהנקודות הכי יפות בפארק.

Abel Tasman National Park: האבל טסמן היא שמורת טבע קטנה מאד, אבל בין המפורסמות בניו זילנד. האבל טסמן גרייט וולק הוא אחד המסלולים האהובים בניו זילנד. מלבד הגרייט וולק השמורה מציעה עוד מספר קטן של מסלולים שלא זכו לחשיפה גדולה.
טרקים בולטים:
* Abel Tasman Great Walk- אולי הגרייט וולק היחידי שאין לו באמת תחליף זול ראוי. אפשר ללכת חלק מהטרק בתור מסלולים חד-יומיים.

Kahurangi National Park: קאהורני הוא הפארק הלאומי השני בגדולו בניו זילנד, והאנדרייטד ביותר לדעתי. הפארק מאופיין בצורות גאולוגאיות ייחודיות של רכסים אלכסוניים ומחודדים שיוצרים נוף שאין שני אליו בעולם. הפארק מלא כולו בטרקים ומסלולי טיול שרב התיירים בניו זילנד עוד לא שמעו עליהם, והוא מתאים גם למי שמחפש חוויה אתגרית של כמה ימים וגם למי שמחפש מסלולים צנועים יותר של יום אחד.
טרקים בולטים:
* Heapy Track- גרייט וולק זול יחסית, מאד קל וידידותי, אבל הנופים בו הם לא מהטובים ביותר שיש לאיזור להציע.
* Mt. Owen- טיפוס לנקודה הכי גבוהה בפארק, לוקח יומיים לעלול ולרדת חזרה. נופים מרשימים מאד.
* Douglas Range- אולי הטרק המרשים ביותר שעשיתי בניו זילנד. מסלול מאתגר מאד שכולל הליכה בשבילים לא מסומנים ובסבך צפוף, הוא אף מצריך יכולת ניווט. הטרק הולך לאורך קו רכס מחודד המשקיף על ההרים שמסביב ונותן תחושה של הליכה על השמיים. 5 ימים

Nelson Lakes National Park: אחד היעדים שאף מטייל בניו זילנד לא מפספס. ההרים בפארק הלאומי הם תחילתם של הSouthern Alps, שרשרת ההרים הגדולה שחוצה את האי הדרומי. הפארק כולל רכסי הרים מרשימים, וכמו ששמו מספר, אגמים גדולים ויפים. בפארק תמצאו מגוון רחב של מסלולים, מטיולים פשוטים וקצרים למשפחות ועד למסלולים לא מסומנים לבעלי ניסיון גבוה.
טרקים בולטים:
* Angelus hut- אחד הטרקים האהובים על הישראלים. הטיפוס לבקתה לוקח יום שלם, וצריך לשריין אותה לפחות כמה ימים מראש. הבקתה הזאת התייצבה במקום מכובד על שביל החומוס, ובצדק מוחלט. הדרך הכי טובה להגיע לבקתה היא לעלות דרך הspeargrass track, או דרך mt. cedric אם אתם מוכנים להשקיע יום נוסף. את הרוברטס רידג', החלק הכי יפה בטרק, תשאירו לירידה.
* Travers Sabine- הטרק הזה הוא אופציה מעולה למי שמחפש משהו ארוך של 4-6 ימים, יחסית פשוט ולא מאתגר מדי. נהוג להוסיף לטרק הזה עוד יום הליכה לblue lake, אחד האגמים הצלולים בעולם, וניתן גם לשלב אותו עם האנגלוס האט.
* Waiau Pass- מסלול מאתגר אבל מתגמל מאד לבעלי כושר גבוה. הפס הוא חלק מה-TA, שביל הליכה החוצה את ניו זילנד, ומטיילים רבים שהלכו את השביל טוענים שזוהי הנקודה היפה ביותר בו. ניתן להגיע לפס דרך הבלו לייק מהtravers sabine, או להגיע אליו מהצד הדרומי שלו מכיוון Lewis Pass.
* Mount Robert Circuit- למי שמעוניין רק בטיול יומי, Mt Robert הוא האופציה הטובה ביותר.

Lake Summer Forest Park: איזור בסאות'רן אלפס שמכסה את רב השטח שבין Nelson Lakes לArthur's Pass. רב המטיילים שנשארים בניו זילנד שלושה חודשים מפספסים את האיזור הזה, למרות שיש לו הרבה מה להציע. האיזור מאופיין בנוף הררי גבוה לצד הרבה אגמים, ותוכלו למצוא כאן גם כמה בריכות חמות טבעיות. יש באיזור מגוון מסלולים, ממסלולים פשוטים ועד מסלולים לא מסומנים שדורשים ניווט.

Arthur's Pass National Park: הפארק הלאומי ארתורס פס, אחד היעדים הפופלרים בניו זילנד, הוא גן עדן למטרקים. הפארק הלאומי הזה מכיל בתוכו כמות פסיכית של טרקים ובקתות, וגם המון מסלולי יום פשוטים. בכל מה שקשור לטרקים ארוכים, תהיו מוכנים למסלולים עם תחזוקה מינימלית שכוללים הרבה חציות נחלים, וקטעים ללא שביל הליכה ברור. הDOC מציע באתר המון אפשרויות לטרקים רב יומיים, אבל הדרך הכי טובה לטייל פה היא לחבר בעצמכם את המסלול במהלך הטיול.
טרקים בולטים:
* Avalanche Peak- זהו המסלול החד יומי הכי מפורסם בארתורס פס. טיפוס קשה אבל קצר של 3-4 שעות והגעתם לאחת הפסגות הכי יפות בsouthern alps.
* Harman Pass- מאתגר אבל מתגמל מאד. בטרק עוברים נוף הררי פנורמי מדהים, נחלים עוצמתיים ויש גם בריכה חמה טבעית ליד אחת הבקתות. ממליץ מאד
* Three Pass- למי שמחפש את האתגרית ביותר, זה כנראה הטרק הכי יפה בארתורס פס. חלק מהמסלול מצריך ציוד הליכה בשלג, מומלץ רק לבעלי כושר וניסיון גבוה.

Central Souhthern Alps: כל האיזור שבין ארתורס פס לאגמים, הוא איזור לא מטוייל כל כך. אבל אם אתם מחפשים מסלולים נידחים לבקתות שקטות וקטנות במסלולים חצי מסומנים, יש לכם הרבה מה לחקור ולחפש כאן. חלק מהמסלולים הם מאתגרים במיוחד ומתאימים רק למטיילים המנוסים ביותר. הגישה לרב הבקתות באיזור הזה היא דרך החוף המערבי, משם יש כל מיני מסלולים, מתוחזקים יותר ופחות אשר עולים לבקתות, חלקן נמצאות במיקומים מדהימים שמעט מאד אנשים מגלים עליהם. מטפסי ההרים הרציניים ממשיכים מכאן לכיוון מעברי ההרים.

האגמים: הכוונה היא לכל האיזור של האגמים הגדולים, מLake Tekapo ועד Lake Hawea, שנמצא דרומית לMount Cook והSouthern Alps. הנוף מאופיין בהרים קרחים מכוסים בעשבייה, שמשקיפים על האגמים הענקיים והמרשימים. אין כאן כל כך טרקים ארוכים, אבל תוכלו למצוא פה כמה טיולי יום יפים, או בקתות קטנות לטפס אליהן ללילה ולחזור.

Mount Cook National Park: איזור שאסור לפספס בטיול בניו זילנד. מאונט קוק הוא ההר הגבוה ביותר בניו זילנד. כאן יש את הנוף המושלג הכי מסיבי שתמצאו בניו זילנד עם קרחוני ענק והרים לבנים. מאד דומה לאלסקה. טרקים ארוכים אין פה, אבל יש בשמורה של מאונט קוק הרבה מסלולים קצרים יפים ואפשר לבלות כאן כמה ימים טובים. (כל עוד מזג האוויר נוח). מי שמחפש קצת יותר אתגר, עם קצת מחקר תמצאו שיש כאן גם כמה מסלולים לא מסומנים מעניינים.
טרקים בולטים:
* Hooker Valley Track: מסלול יומי קצר ויפה שמתאים לכולם.
* Mueller Hut: עוד נקודת ציון דרך חשובה על שביל החומוס. המולר האט היא אחת הבקתות היפות ביותר בניו זילנד, והיא משקיפה מגובה רב על מאונט קוק ועל העמקים שתחתיו. אפשר לעלות לכאן כמסלול יומי ולרדת חזרה (כ-6 שעות במצטבר), ואפשר להשאר כאן את הלילה ולהנות מהזריחה המדהימה בבוקר. לבקתה צריך לשריין מקום כמה שבועות מראש, אבל יש גם קמפסייט קרוב עם קירות של אבנים שחוסמות את הרוח.
* Ball Pass Crossing: האופציה הטובה ביותר במאונט קוק למי שלא מפחד מקצת אתגר. זהו טרק של 3 ימים שבשיאו חוצים את הBall Pass. הנוף עוצר נשימה ואפשר לראות את מאונט קוק ממש במרחק נגיעה. המעבר של הפס מצריך ציוד להליכה בשלג, אותו ניתן להשכיר בmount cook village.

הקרחונים: איזור הקרחונים הוא יעד מאד פופלרי לתיירים בניו זילנד, אם כי הוא פחות עשיר בטרקים ומסלולי טיול. יש כאן הרבה הליכות קצרות של מאד, ואולי כמה טיולי יום יום טובים. האטרקציות הן יותר העניין כאן.
מסלול אחד מפורסם שאמנם לא נמצא בקרחונים, אבל נמצא באיזור הוא הCopland Track, גם כן מסלול מאד אהוב על ישראלים שכולל בריכות חמות על רקע קרחונים. רק שימו לב שצריך לשריין את הבקתה מראש.

Aspiring National Park: לפארק הלאומי הזה מתקבצים כמה מהטרקים הכי בולטים בניו זילנד והוא אכן מצדיק את השם הענקי שעומד מאחוריו. קשה לי למצוא את המילים כדי לתאר כמה האיזור היפה. איזור שאסור לפספס.
טרקים בולטים:
* Rob Roy Glacier- המסלול הזה שיוצא מעמק המטוקיטוקי המפורסם נחשב למסלול היומי הכי יפה בפארק. רמת קושי רלה ומתאים לכולם.
* Gillespie Pass- אחד הטרקים הכי יפים בניו זילנד. הטרק לוקח 3-4 ימים ויש בו כמה קטעים מאתגרים שמצריכים כושר טוב.
* Rees-Dart- טרק מאד מטוייל של 3-5 ימים. הטרק די פשוט ואין בוא קטעים מאתגרים מדי. רב הזמן הולכים לאורך העמקים כשמסביב רכסים מושלגים. זה מסלול יפה, אבל לא הטוב ביותר שיש לאיזור להציע.
* Cascade Saddle- שתי דרכים להגיע לנקודה הזו, שהיא מתמודדת ראויה להיות הנקודה הכי יפה בניו זילנד. האחת והפשוטה יותר היא דרך הריס-דארט בתור תוספת של יום לטרק. השנייה והקשה יותר היא מעמק המטוקיטוקי משם יש טיפוס קשה ותלול של כמה שעות עד לסאדל.
* Rabbit Pass- נחשב לאחד המסלולים הכי מאתגרים בניו זילנד. הגישה לטרק היא דרך הווילקין ולי או הגילספי פס, והוא כולל מקטע טיפוס אחד ידוע לשמצה למעבר הרים מדהים ביופיו
* Roy's Peak- זה אמנם לא חלק משטח השמורה, אבל המסלול הזה עדיין נמצא באיזור. זהו מסלול יומי מאד מאד מטוייל שיוצא מוואנקה ועולה לאחת הפסגות שמעליה. יפה מאד אבל המוני בטירוף.

Fiordland National Park: הפארק הלאומי הגדול ביותר, וכנראה גם היפה ביותר בניו זילנד. יערות גשם על גבי הרים חדים ותלולים שמתנוססים מעל אגמים ופיורדים ענקיים. ביחס לגודלה העצום (יותר ממחצית שטחה של ישראל),אין בפיורדלנד הרבה טרקים ומסלולי טיול, אבל עדיין יש מגוון מספיק רחב של מסלולים כדי למצוא את מה שמתאים לכם.
שני החסרונות העיקריים בפיורדלנד הם מזג אוויר וסנדפלייז. זהו איזור גשום במיוחד ואפילו בקיץ בחצי מהימים יורד גשם ככה שנדיר מאד למצוא מספר ימים בהירים רצופים.
טרקים בולטים:
* שלושת הגרייט וולקס- רוטברן, קפלר, מילפורד
* Getrude Saddle- מסלול יומי אך מאתגר, לעבר אחת התצפיות הכי יפות בניו זילנד המשקיפה על כל עמק המילפורד. הטיפוס בשיפוע תלול מאד, ומסוכן לצאת אליו בגשם. אם יש מזג אוויר טוב, אפשר להשאר למעלה בלילה עם אוהל, ויש סלעים שחוסמים את הרוח.
* Lake Mariane- מסלול קצר ופשוט, עם נוף מהמם.
* Dusky Track- נחשב לאחד הטרקים המאתגרים בניו זילנד. אורכו כ-8 ימים, והוא כולל הרבה הליכה מאתגרת ביער הטרופי דרך הרבה בוץ ותוואי הליכה קשה. עם זאת, זה טרק מדהים עם נופים משוגעים שמעביר את החוויה של פיורדלנד בצורה הטובה ביותר.
* Hollyford Track- טרק יחסית קל, עם נוף טרופי ופראי אותנטי. הטרק הולך לאורך נהר ההוליפרוד והוא לוקח 4-8 ימים. אין בו טיפוס לגובה אלא בעיקר הליכה ביער.
*Pyke-Big Bay- הטרק הזה משלים את ההוליפורד לסיבוב מעגלי, אבל בניגוד להוליפורד, תנאי ההליכה כאן הם קשים מאד וכוללים הרבה בוץ וחציות נחלים.
* Green Lake- מסלול יפה של יומיים בחלק הדרומי של השמורה, יש באיזור עוד כמה מסלולים שאפשר לחבר. אופציה נהדרת למי שמחפש משהו קצר אבל איכותי.

Stewert Island: סטיורט איילנד או Rakiura, הוא אי גדול יחסית בקצה הדרומי של ניו זילנד. לאי יש נוף מאד ייחודי, שונה מאד ממה שראיתם עד עכשיו בטיול והוא יכול להוסיף הרבה מגוון. האי הוא גם המקום הטוב ביותר להבחין בkiwi. יש באי גרייט וולק קצר אחד, ועוד כמה מסלולים קצרים של כמה שעות בודדות, אבל הם לבד לא מצדיקים את ההגעה לאי שהיא השקעה כספית לא קטנה. לעומת זאת שני הטרקים הארוכים באי (northwest circuit והsouthern circuit) הם מיוחדים במינם ושווים את המאמץ. בדרך תעברו בחופים מקסימים, יערות אקזוטיים, הרים מיוחדים, והתחושה הכללית שאתם נמצאים בסוף העולם. למרות שהטרקים ארוכים מאד, הנוף בהם משתנה ולא חוזר על עצמו, אז כל עוד אתם לא פוחדים מבוץ, אתם תהנו מהם מאד.
ישנה גם אפשרות לחבר את שני הטרקים ביחד, זה אמור לקחת 10-12 ימים אם אתם בכושר טוב.
טרקים בולטים:
* Rakiura Track- גרייט וולק, לא מומלץ
* Northwest Circuit- טרק אשר מכיף את כל רצועת החוף הצפונית של האי. לוקח 7-10 ימים
* Southern Circuit- טרק קצר יותר אבל פחות מטוייל דרומית מהנורת'ווסט. לוקח 5-6 ימים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )