טרק חמשת הפאסים, והרוטברן לקינוח

טרק בן שבעה ימים בשמורת Mt. Aspiring בניו זילנד. ששת הימים הראשונים עוברים בתוואי לא מסומן ברובו בנופים אלפיניים, מבודד מכל נפש חיה. ביום השביעי והאחרון מתחברים למסלול ה-Routeburn עמוס המטיילים והיפה, שמסתיים בשמורת הפיורדלנד

משך הטיולשבוע
עונה מומלצתדצמבר עד פברואר

רקע והכנות מקדימות

בשמו של הטרק הזה נתקלנו לראשונה בסיפור המופיע באתר זה. התיאור של אייל ויפעת עשה לנו חשק, ואחרי לא מעט טרקים באי הדרומי, הרגשנו מוכנים לקראת האתגר. התחלנו ללקט מידע על המסלול ולעבור על המפות. במשרדי ה-DOC לא ידעו לספר לנו הרבה על המסלול והתנאים העדכניים בו. במשרד שבקווינסטאון ישנו קלסר עם דיווחים של מטיילים שהיו בטרק, אבל ככל הנראה השנה לא היו מטיילים אחרים שיצאו אליו לפנינו (למיטב ידיעת ה-DOC).
זה טרק מאוד לא מתויר, וחלקים גדולים ממנו אינם על שבילים מסומנים. לאור כל זאת, החלטנו לשכור גם לחצן מצוקה לווייני (PLB), בעלות של 40$ לשבוע. הטרק אינו עובר בבקתות, וחוץ מאוהל סחבנו אוכל ל-9 ימים, למקרה שנתקע מעבר למתוכנן.
הרעיון לצרף את הרוטברן לסופו של טרק חמשת הפאסים עלה כשנודע לנו ששני חברים מתכוונים לעשות את הרוטברן ממערב למזרח בערך בתאריכים שלנו. השארנו אצלם מפתח ספייר של האוטו שלנו, כדי שיוכלו לחזור לאוטו שלהם, ולהקפיץ לנו את האוטו לסוף המסלול.
יצאנו לטרק אחרי כמה ימים גשומים למדי. את הימים האלה העברנו בריפרש על אתרי מזג האוויר ובמעקב אחרי מפות העננים. בערב שלפני צאתנו לטרק ראינו שצפויים כמה ימים יפים, והחלטנו לקפוץ על ההזדמנות.

התוואי הכללי של הטרק הוא עליה בעמק ה- Beans Burn, חציית ה-Fohn Saddle וה-Fiery Col, ממנו יורדים אל ה-Cow Saddle. מפה ממשיכים בעמק ה-Hideen Falls Creek, ומטפסים אל ה-Park Pass. פה חרגנו מהמסלול המקובל שממשיך ל-Sugarloaf Pass (כמתואר בסיפור הדרך של אייל ויפעת), והמשכנו לעבר אגם Nerine. אחרי האגם חצינו את ה-North Col, וירדנו ב- Routeburn North Branch. כאן מתחברים למסלול הרוטברן, שחוצה את ה-Harris Saddle (שהוא בעצם הפאס השישי בטרק...) ויורד אל חניון ה-Divide.
המסלול הרגיל כמעט מעגלי, וחוזר אל חניון ה-Routeburn Shelter.

ניווט בטרק

לאורך סיפור הדרך השתמשתי במונחים המקובלים True Left ו-True Right כדי להתייחס בצורה ברורה לגדות הערוץ. הגדה ה- True Left (או בקיצור, TL) היא הגדה השמאלית של הערוץ, כשמתבוננים במורדו, לכיוון הזרימה. זה עדיף על ביטויים כמו "גדה צפונית" - בייחוד כשמדובר בערוץ מפותל.
המפות שעשינו בהן שימוש הן של Topo50 - מפות 1:50000 שנמכרות בכל מרכז מבקרים של ה-DOC ב-9$ למפה. לטרק צריך את מפות CA09 ו-CB09. יש לטרק גם מפה של NewTopo שפחות אהבנו, והסתפקנו ב-Topo50.
לקחנו לטרק גם מכשיר GPS של Garmin שקניתי לפני כמה שנים, שהיה שימושי כדי לאתר את עצמנו על המפה בקטעים מיוערים, ואפשר לנו לדעת את גובהנו בעליות לפאסים.
צילמנו קטעים מהספר Moir's Guide North - אחלה מדריך לטרקים ב-Southern Alps. אפשר למצוא אותו בספריות או במשרדי DOC שונים, או לקנות אותו ב-40$.

הגעה למסלול

את הטרק התחלנו בחניון של Lake Sylvan. החניון סמוך לחניון ממנו מתחיל מסלול הרוטברן (Routeburn Shelter). אנחנו יצאנו בצהריים מקווינסטאון, אחרי שוקו ועוגיה (1$ ב-Cookiebar!), ומעבר על הקלסר שב-DOC.
אחרי ארוחת צהריים בחניון (אנחנו אכלנו פסטה, והסנדפלייז אכלו אותנו), הקפצנו את הרכב לחניון הסמוך של תחילת מסלול הרוטברן. משם חזרנו בטרמפ קצר, והליכה של כמה מאות מטרים. כאמור, השארנו את האוטו בחניון הרוטברן על מנת שיקפיצו לנו אותו לסוף הטרק, בקצה המערבי של טרק הרוטברן, בחניון ה-Divide שבפיורדלנד.

יום 1 - מחניון Lake Sylvan ל-Rock Bivvy שב-Beans Burn

יום של כ-5-6 שעות הליכה.
יצאנו לדרכנו אחר הצהריים, עם תיקים עמוסים לעייפה, בבגדים נקיים וציפייה לבאות.
קטע ההליכה עד ל-Rockburn Hut לקח לנו כשעה וחצי. השביל מסומן במשלושים כתומים. אחרי נקודת תצפית על האגם, כבר לא רואים אנשים והסימון קצת פחות מוצלח, ועל השביל הרבה עצים נפולים. שימו לב, ה-Rockburn Hut כבר לא קיימת - הבקתה ניזוקה בהצפה בחורף של שנת 2014, וה-DOC החליטו שלא לשפץ אותה. השלטים של ה-DOC עדיין מפנים אליה, אבל חוץ מרחבה בין העצים, רק הסנדפלייז נותרו.

בקטע הבא מתקדמים עד להתמזגות ה-Beans Burn וה-Dart River. מקטע זה לקח לנו כשעתיים וחצי.
משרידי הבקתה ממשיכים כ-3 דקות עם הסימון לעבר הגשר שחוצה ערוץ צד שנשפך ל-Dart River. כאן שלט מודיע באופן חגיגי שהסימון מסתיים. פה מתחילה הליכה בשביל בסבך הניו זילנדי האופייני (הידוע בכינוי ׳בוש׳). מתחילים קצת סימונים של שביל מלכודות (בכחול וורוד), חוצים עוד ערוץ קטן (לא צריך להוריד נעליים), יוצאים מהבוש לגדת ה-Dart לרגע קצר, וחוזרים לבוש עם סימוני מלכודות, להמשך הלחימה בסבך. בהמשך יוצאים שוב לגדה השטוחה, ומגיעים להתמזגות הנחלים של ה-Dart וה-Beans. הנקודה הזאת שוקקת סנדפלייז. חוצים את ה-Beans ל-TL, במים קרים שמגיעים למותניים. על הגדה עגנו שתי סירות גומי, וליד נמצא קמפסייט קטן עם שירותים. לא כדאי לעצור כאן.

פה מתחיל שוב סימון כתום - זהו ה-Beans Track. עוברים אזור מגודר ש-Moir מזכיר. השביל מתחיל לטפס על הגדה ה-TL של ה-Beans. חלקים מהשביל קצת נעלמים בתוך שיחי שרך גדולים. נראה שאין כאן כמעט מטיילים (מפתיע, בהתחשב במקטע הבוש הלא מסומן שמוביל עד כאן), אבל הסימון די טוב. הליכת הבוש ממשיכה, עד שחוצים על גשר יפה את הבינס ל-TR. מול הגשר במורד הערוץ נמצאים בולדרים ענקיים עליהם צומחים עצים. די מגניב.
כאן מתחיל טיפוס תלול על שלוחה לאוכף קטן, בגדת הנחל (מתרחקים קצת מהערוץ). אחרי האוכף יורדים בבוש לגדת הנחל השטוחה. צריך לחצות ערוץ קטן, בו הרטבתי קצת את הנעליים. לא נעים, אבל עוד רגע מסתיים היום. פה עקבנו אחרי התיאורים של Moir כדי למצוא את נקודת הלינה שלנו.
מתקדמים כחמישים מטר במורד הנחל. כאן צריך למצוא שביל שנכנס לתוך הסבך (בחזרה מעבר לערוץ הקטן). מטפסים עם השביל כ-40 מטר, ומגיעים ל-Rock Bivvy מגניב. זה למעשה חלל מתחת לבולדר ענק, עם שטח להדלקת מדורה ואבנים נוחות לשבת עליהן. במזג אוויר סוער זה יכול להיות אחלה מחסה יבש מהגשם. הגענו לכאן בסביבות 9 בערב, כשעה וחצי אחרי חיבור ה-Beans וה-Dart. אחרי ארוחת ערב, פרשנו שקי שינה בחלל הפנימי של ה-Bivvy. זה נוגד קצת הרגלים מהארץ, אבל מסתבר שכאן אין קדחת מערות. היה יבש ונוח.

יום 2 - במעלה ה-Beans Burn ל-Split Rock Bivvy

את היום השני התחלנו מאוחר - השינה ב-Bivvy הייתה מוצלחת מאוד, ויצאנו לדרך רק ב-11. קטע ההליכה של היום אורך כ-5-6 שעות.
השביל המסומן מאתמול נפסק בנקודה זו, אבל תחילת ההליכה היא באזור הפתוח של הגדה השטוחה. לאחר מכן, הסימון מופיע מחדש כשנכנסים לבוש (בניגוד למסומן במפות ה-Topo50 - במפות ה-NewTopo מופיע הסימון האמיתי). השביל שוב די סבוך, אבל מסומן בצורה סבירה במשלושים כתומים. ההתקדמות איטית למדי (אולי 1-2 קמ״ש), וקשה לדעת רק מהמפה איפה נמצאים. אחרי כשעתיים וחצי הגענו להפוגה רגעית בבוש, ועשינו עצירת צהריים. המשכנו לאיטנו בסבך, עדיין עם סימון. בשלב מסויים סימוני המלכודות יורדים לכיוון הערוץ, וסימון השביל נפסק (כפי שמופיע ב-NewTopo). קשה להתאפס על המיקום רק בעזרת המפה, וה-GPS אפשר לנו לדעת שהגענו לנקודה זו. זה קורה בערך בקו גובה 800 מטר. אנחנו עלינו פה קצת במעלה הגדה דרך הבוש, והיינו צריכים להיאבק. התיאור של Moir ממליץ להישאר עם הערוץ. זה אולי מצריך הרטבה של הנעליים, אבל יכול לעבוד. קצת מאמץ בבוש, ומגיעים לאזור עשביה. ההליכה כאן לא נוחה, אבל מהירה יותר. אחרי עוד כמה קטעי שיחים ובולדרים, עוברים קפל קרקע ורואים את ה-Split Rock Bivvy בבירור. זה אזור בולדרים גדול. חלל הלינה המומלץ נמצא בצד הצפוני - הגענו אליו אחרי הליכה של כמה מטרים בתוך המים, בצמוד לגדה. חלל הלינה קצת מוגבה, ושוב יש מקום למדורה וייבוש נעליים. אחרי ארוחת ערב, הלכנו לישון בתוך האוהל, שהצלחנו לדחוף לתוך ה-Bivvy, כדי להימנע מסנדפלייז.
מתישהו במהלך היום פגשנו שני אנשי מלכודות אופוסומים של ה-DOC - אוחזים בקרטונים של ביצים. הם לא ידעו על מצב השלג בפאסים. משום מה הם היו לבושים באפודים זוהרים, וההבעה על פניהם לימדה אותנו שזו לא המשימה החביבה על עובדי ה-DOC. אלו הם שני האנשים היחידים שראינו ב-5 הימים הראשונים של הטרק.

יום 3 - מה-Split Rock Bivvy ל-Fohn Lakes (דרך ה-Fohn Saddle)

גם היום נשארים בגדה ה-TR של הבינס, עד לטיפוס לאוכף ה- Fohn Saddle. ההליכה ביום זה אורכת כ-4 שעות.
יצאנו שוב די מאוחר (בסביבות 9). הלכנו כשעה בנחל, באזור פתוח, חוצים את הערוצים הבאים שמתנקזים ל-Beans Burn.
חששנו ממצב השלג בפאס - בימים שקדמנו לצאתנו לטרק שרר מזג אוויר סוער, ולא ידענו אם מחכה לנו פאס חסום בשלג.
ראינו שלוחה יחסית מתונה שעולה לאוכף, והתקדמנו לעברה. שלוחה אחת לפניה ראינו רוג׳ומים שעולים לנקיק סלעי. אחד מסיפורי הדרך שצילמנו מהקלסר בקווינסטאון תיאר את העליה בנקיק כקשה, והחלטנו לעלות בעליה תלולה על השלוחה, נאחזים בקרנות ה-Tussock. תחילת העלייה בגובה 940 מטר. לא מצאנו שביל שעולה, ופשוט משכנו את דרכנו למעלה. אחרי טיפוס ראשוני של כ-200-300 מטר, העליה התמתנה מעט, וכבר מצאנו שרידי שביל שהמשכנו עליו לעבר הפאס. חשוב לשים לב לא לעלות לאוכף של Fohn ופסגת ה-1611. בהמשך העליה רואים כבר רוג׳מים, והדרך לאוכף ברורה. שמחנו לראות שהפאס לא מושלג. הקטע האחרון עולה בערוץ יבש שממשיך לפאס, ממנו נגלה נוף לצד השני, ו-tarn קטן ששכנע אותנו להכין ארוחת צהריים בפאס, מאחורי סלע גדול שסיפק הגנה מהרוח. אין נוף בו זמנית לשני הכיוונים, בגלל צבר בולדרים גדול שיושב באמצע הפאס. נחמד לראות בצד הדרומי של הפאס את כל הרכס שתוחם את ה-Beans, אותו עקפנו ביומיים האחרונים. סך הכל העליה לקחה לנו כשעה ורבע (כ-570 מטר). אחרי ארוחת צהריים ארוכה, המשכנו בירידה. נצמדים לימין, ושומרים על קו גובה לעבר הערוץ שמנקז את האגם. לפני ההגעה לערוץ (שהוא די מצוקי באזור זה), התוואי מתמתן, ואפשר לטפס לעבר גדת האגם הדרומית. כאן בחרנו להקים את האוהל - זה אזור שטוח ונטול סלעים. האגם מצוין לטבילה, והרחבה החולית מצוינת למסירות פריזבי ארוכות. זהו יום הליכה קצר, אבל כיף לנוח באגם אחרי יומיים של הליכה בבוש.
העברנו כאן אחר צהריים ארוך, ולקראת הערב טיפסנו על Sunset peak שמצפון לאגם (בגובה 1800 מטר). העליה אליו לקחה לנו כחצי שעה. כדי להעפיל פסגה, יש להקיף את האגם עם כיוון השעון, ולעלות על השלוחה שתוחמת אותו ממערב. כאן נשארים על השלוחה שיורדת מההר. בלי תיקים, העליה לא קשה, ורק צריך לאתר קודם את אזורי השלג, כדי לעקוף אותם מהצד הצפוני. לקראת תום העליה, יש קטע קצת תלול בדשא, קצת בולדרים, ומגיעים לפסגה. פה יש נוף מצוין לכל הכיוונים - שווה לבוא עם מפות CA9 ו-CB9. רואים את הים, את רוב המסלול של היום הבא, את הרי ה- Daran ואת ה- North Col. המתנו לשקיעה (קור אימים, אבל מומלץ!), וירדנו באור אחרון חזרה לאוהל. הכנו ארוחת ערב והשתעשנו בצילומי חשיפה ארוכה.

יום 4 - מ-Fohn Lakes ל-Hidden Falls Creek (דרך Fiery Col ו-Cow Saddle)

בקטע הראשון ביום זה יורדים מהאגמים אל ה-Olivine Ledge ומטפסים אל ה-Fiery Col.
Olivine Ledge הוא מדף בשולי הרכס שמתפרש על כ-3 ק״מ בגדה ה-TR של נהר Olivine. המדף משתרע בין קווי הגובה 1100-1200 מטר בקירוב. רואים את אזור זה מה-Sunset Peak בבירור. הגישה אליו לא נוחה - לא איתרנו שביל מובהק שיורד מהרמה של אגמי Fohn לעבר המדף. בסיפור הדרך של אייל כהן מתוארת גישה דרך גדת הערוץ שמנקז את האגם הגדול. אנחנו הלכנו לשלוחה המפרידה בין שני האגמים, וטיפסנו מדרום לכיוון גבעה 1501. מכאן התחלנו לאבד גובה. אף על פי שבמבט ראשון נראה כי מדובר בירידה פשוטה, המדרון מכוסה ב-snow grass ירוק ולח, שלא נותן אחיזה טובה. ניסינו להיעזר בערוצים המנקזים כשהיה ניתן. בהמשך המדרון מתמתן מעט, וההליכה היא ב-tussock מעיק, תוך חציה של הרבה ערוצים קטנים שנשפכים מהאגמים. תוך התקדמות למטה, חתכנו דרומה, משתדלים לשמור על גובה של כ-1200 מטר, על מנת לעקוף את החלקים המצוקיים של הערוצים היורדים לנהר ה-Olivine. מדי פעם הופיע שביל בקטע ההליכה על המדף עצמו. תוך כדי ההליכה, רואים גבעה מדושאת משמאל, שמסתירה את הפאס. ניסינו להתקדם לעברה, בלי לעלות יותר מדי בגובה. אחרי שעוברים את הגבעה, ממשיכים ללכת בתוואי לא נוח לעבר הפאס, בגדה ה-TR של הערוץ שממזרח לזה שיורד מה-Fiery Col. מתעקלים דרומה, ורואים את הפאס. קצת דרומה לנקודת החיבור של שני הערוצים עצרנו לארוחת צהריים ולטבילת קירור בבריכה מצוינת בנחל. שבעים ורעננים התחלנו בטיפוס מהיר לעבר הפאס. הדרך מרוג׳מת ברובה. ההליכה היא בשלוחה שבין שני הערוצים, כשלקראת תום העליה עוברים לחלק היבש של הערוץ המערבי. ההליכה עוברת לדילוגי בולדרים, ומהפאס נגלה נוף לא סטנדטי - זוהי נקודת חיבור של המסלע השחור של ה-Tantalus, עם המסלע המדברי הצהבהב של ה- Fiery Peak.

מ-Fiery Col ל-Cow Saddle - כשעה ורבע.
עצרנו להסתכל קצת במפה. רואים את ה-Cow Saddle אליו יורדים. הירידה מתחילה בדרדרת מעל שלוגית קטנה, וממשיכה במעבר קטע בולדרים, על התפר בין שני סוגי הסלעים. כאשר הירידה מתמתנת, חשוב למצוא את הנתיב הנוח שיורד לעבר ה-Cow Saddle. במקום למשוך מערבה, ולנסות לרדת בשלוחה של אחד הנחלים המצוקיים, יש להמשיך מעט דרומה, עד שתופסים רוג׳ומים ראשונים. אנחנו תרמנו את חלקנו עם כמה רוג׳ומים נוספים. השביל ברור יחסית, ויורד בהדרגה לעבר העמק. אחרי כשעה מהפאס, מגיעים לצידו הצפוני של האוכף - אותו חוצים לצד הדרומי. ה-Cow Saddle הוא פאס די מצ׳וקמק - בעיקר אזור ביצה בין שני הנחלים, ולספור אותו בתור הפאס השלישי קצת מעליב את Fohn ו-Fiery.

אחרי המעבר של ה-Cow Saddle, יורדים עם הואדי עד שמתחילה בו זרימה. רוג׳ומים מסמנים את הדרך בגדה ה-TL, וכשמתחילות הדרדרות בשתי הגדות, עוברים ל-TR. נשארים בגדה זו ויורדים עם הנחל, עם הליכה על שפת הדרדרת. ההתקדמות יחסית נוחה. בהמשך הערוץ רואים מקטע בוש בגדה ה-TL. ה-Bivvy בו ישנו נמצא ממש בשולי היער, מעבר לערוץ שמתחבר ממזרח. צריך לאבד גובה בדרדרת, לחצות את ה-Hidden Falls לגדה השניה (אין צורך בחליצת נעליים). ראינו כמה מועמדים ל-Bivvy - בולדרים גדולים סמוכים לקצה הבוש. התקדמנו תחילה ללא תיקים לעבר הסלעים, ועל קו הגובה של 900 מ׳ מצאנו את המחסה המדובר. Moir מזהיר שנכון ל-2012 המחסה כבר לא שמיש, כתוצאה ממפולות סלעים. נראה שמישהו פינה קצת מקום בעזרת את חפירה, ואפילו הצלחנו להקים את האוהל בתוכו, בהמשך למסורת מה-Split Rock.

יום 5 - מה-Hidden Falls Creek ל-Lake Nerine (דרך ה-Park Pass)

מה-Bivvy ל-Park Pass - כשעתיים עד לתחילת העליה, כשעה עד לפאס.
ירדנו חזרה לערוץ, ועקבנו אחרי הנחיותיו של מויר. חזרנו לגדה ה-TR, עד שהסתיים אזור הדרדרת. כאן חצינו לגדה הנגדית. מתחילה קצת הליכה בבוש, אבל על גבי שביל סביר. חוצים כמה ערוצי צד, ומגיעים לאזור קמפ נחמד. הרוג׳ומים והשביל נעלמים לרגע, אבל אם ממשיכים בצמוד לגדה, אחרי קטע סבך קצר השביל מתגלה מחדש. Moir מתאר במדויק איפה מתחילה העליה ל-Park Pass. ההליכה היא על השלוחה הברורה שעולה לכיוון דרום מזרח. כדי למצוא אותה, צריך לשים לב לחציית הנחל בקואורדינטה שמציין Moir (מפה CA09, 190-508), ואחרי כ-500 מטר חוצים ערוץ קטן, שלאחריו מתחילה העליה. העליה על שביל די נוח, ובכל מקרה, כדאי מאוד לא לנסות לחצוב דרך בבוש! אחרי כשעה עליה הגענו לפאס. קצת לפני סוף העליה (כ-100 מטר בגובה), מגיעים לאזור חשוף, ממנו מתקדמים במתינות לפאס. מהאוכף רואים את עמק ה-Rockburn, ואת המשך הרכס לעבר אגם Nerine ולעבר ה- North Col.

מ-Park Pass ל-Lake Nerine - כשעתיים וחצי.
אחרי ארוחת צהריים ארוכה, יצאנו בערך בשעה 3 לכיוון השלוחה שיורדת מהפסגה 1744. תחילת ההליכה היא על ראש השלוחה, בלי שביל מאוד מובהק. בסביבות קו הגובה 1280 השלוחה נעשית תלולה, ונצמדנו לצידה המזרחי (צד הרוקברן). אין שביל ממש, וצריך לטפס בהדרגה תוך התקדמות על צלע השלוחה. כדבריו של מויר, ההליכה היא Unpleasent - צריך להתקדם על snowgrass ו- tussock, ולעקוף את המצוקים הסלעיים שמופיעים מדי פעם. בשלב מסוים מתגלה הערוץ שיורד מהעמק שבין 1744 ו-1561. כאן צריך לעלות גבוה מספיק כדי לעקוף אותו בחלקו המתון. מכאן הדרך מתמתנת, וההליכה ל- lakelet די נוחה. אחרי טיפוס קצר מופיע tarn קטן, ומעבר אליו האגם היפה. מפה טיפסנו על הגדה הדרומית של האגם. כנראה כדאי לחצות בנקודה יחסית מזרחית, באוכף של השלוחה. אנחנו עברנו בנקודה גבוהה מדי, ונאלצנו לרדת מזרחה עד לתוואי הירידה לאגם Nerine. הירידה עוברת בשלוגיות לא רציניות, וממשיכה בדרדרת סבירה. נגלים בהדרגה שני האגמים. קצת מצפון לאגם יש מחסום רוח מאבנים, שאפשר להקים בחסותו אוהל. כאן פגשנו את האדם השלישי בטרק - רופא נחמד מכרייסצ׳רץ׳, שכיבדנו בתה. כמילותיו של Moir, האגם הוא very special place.

יום 6 - מ-Lake Nerine ל-Routeburn Flats

מ-Lake Nerine ל-North Col.
הלכנו מצפון לאגם, לעבר הגדה המערבית של האגם. חצינו את אגן האגם באוכף, שנמצא כ-100 מטר צפונה לנקודה 1580. מכאן Moir מתאר שתי דרכים להגיע ל-North Col.
האופציה הראשונה כוללת ירידה לעבר ה-tarns שמדרום מערב לאגם, והליכה בערוץ הנמוך בו הם לכודים לכיוון הפסגה 1444. מכאן חוצים לכיוון העמק שנשפך מה-North Col, ומטפסים בו עד לפאס.
באפשרות השניה עוברים את האוכף שיוצא מהאגם, שומרים על אותו קו הגובה, וחוצים את המדרון הצפון-מערבי של הר Nereus, עד שמגיעים לפאס.
Moir ממליץ על האופציה הראשונה, כיוון שבשניה צריך ללכת על מדרון תלול יחסית, מכוסה בדרדרת וצמחיה ירוקה.
בפועל, אנחנו הלכנו במעין שילוב של שתי האופציות. ירדנו לכיוון ה-tarns, אבל לא מספיק. ההליכה על המדרון מכוסה הצמחיה לא הייתה נוחה, אך בסופה התחברנו לעמק שיורד מהפאס. כאן, אחרי טיפוס קצר הגענו ל-North Col, ממנו רואים את ה-Routeburn North Branch.
חגגנו את הפאס החמישי בתה וטים-טם (שנמס והתמצק פעמים רבות מאז שיצאנו לטרק). בירידה מהפאס, נשארים בגדה ה-TR של העמק המנקז. בצד זה של הפאס היה שלג, שכנראה נשאר לאורך כל הקיץ. עוקפים את השלוגיות על הדרדרת (יש קצת רוג'ומים מכאן). בעיקול בנחל שבנ"צ 193-431 במפה CB09 חוצים לגדה ה-TL. הירידה מתמתנת, והולכית לצד רוג'ומים בצמחיה נמוכה. קצת לפני שמגיעים לקו הגובה של 900 מ' תופסים שביל מרוג'ם המוביל לאורך האזור המישורי בגדת הערוץ. כסימנים ראשונים של חזרה לציוויליזציה, ראינו כמה מלכודות של ה-DOC לאורך השביל. בנ"צ 203-402 מופיע בגדה ה-TR שביל מסומן במשולשים כתומים, בפעם הראשונה מאז היום השני של הטרק. השביל מסומן וברור, ומוליך דרך היער אל המפגש של ה- North Branch וה-Routeburn.
בנקודת המפגש נמצאת בקתת ה-Routeburn Flats, שהיא הבקתה הראשונה של שביל ה-Routeburn, למתחילים ממזרח. הלכנו אליה כדי לבדוק את תחזית מזג האוויר - כשיצאנו לטרק ידענו את התחזית רק ל-6 הימים הראשונים. גילינו שמחר צפוי לרדת גשם במהלך היום - בלי יותר מדי פירוט על מתי וכמה.
ה- Routeburn הוא אחד מתשעת ה- Great Walks של ניו-זילנד. הלינה לאורכו מותרת רק בבקתות או באתרי קמפינג שלידן, ומחייבת הזמנה מראש דרך ה-DOC. אנחנו בחרנו לחזור קצת לתוך ערוץ ה- Routeburn North Branch (דרכו ירדנו מה-North Col), ולישון באוהל בגדה ה- TL. הקפדנו לישון רחוק מאזור הבקתה, כדי שלא יבואו אלינו בטענות.

יום 7 - מה-Routeburn Flats לחניון ה-Divide

ביום זה הלכנו את מסלול ה- Routeburn, עד לנקודת הסיום שלו בפיורדלנד, שם קיווינו למצוא את האוטו.
אורכו המלא של מסלול ה- Routeburn הוא כ-32 ק"מ. אנחנו התחברנו אליו מה- North Branch, ובכך קיצרנו את ההליכה ביום זה ל-26 ק"מ, אותם גמענו תוך כ-5.5 שעות.
אחרי הליכה של 6 ימים בתוואי קשוח וללא שביל, ההליכה ברוטברן הרגישה כמו על אוטוסטרדה - שביל רחב, בלי סלעים ו-tussock, מסומן היטב ובלי עליות תלולות. התרמילים שלנו הרגישו קלים, אחרי שכילינו בהדרגה את מלאי האוכל. השילוב של אלה, יחד עם המחשבה על הגשם הצפוי לבוא ותחושת סוף הטרק גרמו לנו לדהור בשמחה אל האוטו.
לפירוט נוסף על מסלול הרוטברן, ראו סיפורי דרך נוספים באתר.
עלינו מה- Routeburn Flats דרך ה-Routeburn Falls אל ה- Harris Saddle, ממנו נשקף נוף יפה אל עמק ה- Hollyford והרי ה-Daran (זה בעצם הפאס השישי בטרק...). מכאן השביל שומר על קו גובה מעל ה- bushline ויורד אל אגם McKenzie היפה. בבקתה שליד האגם עצרנו לארוחת צהריים. התקשינו לעכל את כמות האנשים שראינו לפתע - כולם רעננים ונקיים, מדיפים ניחוחות של שמפו, ולא מטונפים כמונו. ביקשנו מקבוצה של צרפתים שהלכו בכיוון הנגדי להחזיר עבורנו את לחצן המצוקה ל-DOC שבקווינסטאון.
אחרי ארוחת הצהריים המשכנו בתוך היער לעבר אגם Howden. לשמחתנו, הגשם בושש לבוא, ורק לקראת סוף ההליכה התחיל טפטוף קל, שכמעט לא הורגש בהליכה בין העצים. מבקתת Howden מתחיל טיפוס קצר (ואחרון!), לעבר Key Summit (אפשר להמשיך לפסגה, אנחנו ויתרנו), ומשם השביל יורד אל חניון ה- Divide, בו צהלנו לראות את האוטו ממתין בסבלנות.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )