טרק חמשת הפאסים Five Passes Trek

טרק מדהים ופחות מוכר של שישה ימים בשמורת אספיירינג. הרבה נופים משוגעים ומעט מאוד מטיילים ושבילים מסומנים

תאריך הטיול2014 M02
משך הטיול6 ימים
עונה מומלצתנובמבר - מאי

הגעה

תחילת המסלול ב- Lake Sylvan car park הסמוך (מרחק 5 ק״מ) לחניון ממנו יוצאים לטרק הרוטברן הפופולארי ובו מסיימים את המסלול שלנו.
החניון נמצא כשעה ורבע נסיעה מקווינסטאון, ומאוד נוח להגיע אליו גם בלי רכב- פשוט להשתמש בהסעות לרוטברן/ לתפוס טרמפים.
אנחנו חנינו בסוף המסלול, בחניון הרוטברן, בגלל שהמחשבה הייתה שהחניון של הרוטברן יותר פופלארי ועדיף להשאיר בו את הרכב. בנוסף, שיהיה כיף לפגוש את האוטו איך שנסיים את הטרק בעוד 6 ימים כנראה סחוטים מעייפות.

רקע

חמשת הפאסים הוא מסלול מעגלי של 5-6 ימים שכשמו, עובר דרך חמישה פאסים (או saddle או col אין לנו מושג מה ההבדל).
כאשר חזרנו בפעם השנייה בטיול לאזור מאונט אספיירינג, הרגשנו שבא לנו משהו קצת יותר מאתגר ומבודד אחרי המסלולים המטויילים בהם הלכנו עד כה, ונזכרנו בטרק הזה שבתיאור שלו נתקלנו במקרה.
ראינו שסוף סוף יש תחזית לכמה ימים רצופים יפים והחלטנו לצאת למחרת.
רב המסלול הוא ללא שביל מסומן ואין בו בכלל בקתות. הוא לא מסלול מפורסם ולא הרבה מכירים אותו, אבל הבנו שבשנים האחרונות הוא צובר יותר פופלאריות. אנחנו פגשנו במהלך הטיול עוד 3 מטיילים.
התחלנו ללקט מידע מסיפורי דרך שמצאנו באינטרנט/בקלסר שנמצא בדוק בקווינסטאון, קנינו מפות ויצאנו אל הלא נודע…
לשמחתנו חששתנו ממאבק לא כיפי בבוש והתברברויות מעצבנות התבדו מהר. בסך הכל, לדעתנו, יש בטרק איזון מושלם בין קצת אתגר וניווט לבין שביל קיים שמגיע מתי שבאמת צריך אותו-בתוך הבוש (יער).
בכל מקרה חשוב לצאת לטרק עם מפה מתאימה ומצפן.
אנחנו עשינו את המסלול ב-6 ימים בחלוקה טובה שיצרה ימים לא ארוכים עם הרבה זמן להנות מהדרך היפה. בהחלט אפשר גם בחמישה. אפשר לעשות המסלול בשני הכיוונים. הכיון בו הלכנו כנראה נפוץ יותר וקראנו איפשהו שמישהי כתה שבכיוון זה הוא גם מסומן טוב יותר.
לשמחתנו היה לנו מזג אוויר מעולה, מה שהפך הכל ליפה ומפנק במיוחד (כמעט בלי בוץ, כיף לטבול במים), הניווט וההליכה לפשוטים יותר ואת חציית הנחלים שבדרך לרגועה ובטוחה. כמובן שבתנאי מזג אוויר רעים הכל יכול להראות אחרת.
זהו מסלול יפייפה בכל קנה מידה ואנחנו נהנו מכל רגע! יחד עם זאת, אם בא לכם שביל ברור והליכה נוחה זה לא מומלץ.

יום א׳ מ-Lake Sylvan car park לתחילת ה-Beans Burn

יום הליכה של 5-6 שעות
אחרי ארוחת צהריים טובה בחניון של הרוטברן יצאנו בדרך העפר לעבר תחילת המסלול, לשמחתנו תוך דקות זוג ניו זילנדי חביב עצר לנו וחסך מאיתנו את ההליכה מנהלתית של שעה בהתחלה.
המסלול מתחיל בשביל מסומן היטב בתוך היער. לאחר כחצי שעה של הליכה מגיעים לאגם סילוואן היפה ומשם ממשיכים עוד כשעתיים עד ל-Rockburn Hut לא נכנסו לבקתה אבל המיקום שלה מגניב וזה בהחלט עשוי להיות מקום נחמד להעביר בו את הלילה.
חצינו את הרוקברן (burn=נחל) על הגשר הסמוך לבקתה וירדנו לנקודה בה הנחל נשפך לנהר ה-Dart, שם חיכתה ברכה עם מים כחולים מדהימים שרק בקשה שנטבול בה. מפה היינו צריכים להוריד נעליים כדי לחצות עוד פלג של הנחל ולהתקדם, כך שאולי אפשר לוותר על הגשר ופשוט לחצות פעם אחת ישר מהבקתה (כתלות במצב הנחל כמובן). מפה נפרדים מהשביל המסומן והולכים לאורך הדארט, בגדה השמאלית, בשטח מישורי ופתוח. כאשר צריך להכנס לבוש אפשר לנסות לעקוב אחרי סרטים כחולים׳וורודים שמסמנים שביל בו הדוק מניחים מלכודות. לא לצפות ליותר מידי, גם ככה ההליכה לא נוחה ונתקעים בהרבה ענפים. אחרי שעתיים וחצי של הליכה לאורך הדארט הגענו לחיבור עם הבינסברן. חצינו אותו (ונרטבנו עד מעל המותניים), ולמרות כמויות הסנדפלייז שתקפו אותנו תוך כדי החצייה לא הבנו את הרמז והחלטנו לעצור ולהקים אוהל. בתמימותנו עשינו טעות גורלית ופשוט הלכנו לישון בממלכה שלהם. עדיף בהרבה פשוט להמשיך לתוך היער שם הם פחות נמצאים.

יום ב׳ לאורך ה-Beans Burn

מהנקודה בה פוגשים את הבינסברן מתחיל שוב קטע שביל ברור שמסומן במשולשים כתומים. להפתעתנו, השביל המשיך איתו לאורך רב היום במעלה הנחל וההליכה הייתה יחסית נוחה. מזג האוויר היה שמשי, הנחל היה כל כך כחול והדרך הייתה יפה.
אחרי מספר שעות של הליכה נפרדים מהבוש ומהשביל וממשיכים להתקדם, עם קצת האבקות בשיחים, במעלה הנחל עד לנק׳ המסומנת כ-Rock bivvy. יש נק׳ נוספות כאלו המסומנות לאורך המסלול המצביעות על סלעים ענקיים שיוצרים מחסה מתאים לשינה.
כנראה שזה קטע חזק פה ויש כאלו ממש מושקעים. לנו זה לא היה נראה מפתה במיוחד, בטח לא במזג אוויר נוח. המשכנו עוד כחצי שעה במעלה הנחל עד שמצאנו מקום נוח לאוהל מעט רחוק מהנחל (פחות סנדפלייז).

יום ג׳ טיפוס ל-Fohn saddle ועד לFohn lake

יום הליכה של כ-5 שעות.
בבוקר בילנו עוד שעה ארוכה בהתקדמות איטית במעלה הנחל, מתקשים להחליט באיזה מהנחלים אמורים לעלות לאוכף. בסוף פשוט התחלנו לעלות בשלוחה שנראתה נוחה ובכיוון הנכון. השעה הראשונה של הטיפוס יחסית קשה ונאחזנו בשורשי צמחים כדי למשוך למעלה.
אחר כך העלייה נהיית יותר פשוטה ומהירה ואפילו היו כמה רוג׳ומים שמאוד שמחנו לפגוש ולהמשיך לטפס בטוחים בדרכנו. סך הכל העלייה עצמה לקחה כשעתיים.
מהפאס ממשיכים עוד כעשרים דקות בערך באותו קו גובה עד לאגם. קל להבין מהפאס לאיזה כיוון ללכת- רואים בבירור את הנחל שנשפך מהאגם הגדול.
אחרי ארוחת צהריים בילנו את שאר היום על שפת האגם היפייפה והצלול והרגשנו קצת בגן עדן. בעייננו ברור שפה כדאי לישון, אפשר גם להמשיך לרוק ביווי שאמור להיות באזור.
אפשר לטפס מפה לתצפית מה-Sunset peak הסמוכה לאגם (1800 מ׳). הטיפוס אמור לארוך כשעה.

יום ד׳ טיפוס ל- Fiery Col ויורידה דרך ה Cow Saddle אל ה- Hidden Falls Creeek

יום הליכה של 8 שעות
התחלנו את הבוקר בסביבות 11:00 בתוך עננים שדי הקשו על הניווט. לשמחתנו ברגע שירדנו בגובה השמיים חזרו להיות כחולים וזכינו לעוד יום יפה. מהאגם הגדול עקפנו את הגבעה (1501 מ׳) שמדרום לאגם הקטן והתחלנו לחפש נתיב ירידה נוח. התקדמנו לאט עד שבסוף התחברנו להמשך הנחל הראשי שיורד מהאגם הגדול. מלמעלה כבר רואים את ה״מדף״ שבבערך בגובה 1200 אליו צריך להגיע (Olivine ledge). כשחברנו לנחל שהולך ונהייה תלול ועם הרבה מפלים מדהימים, פגשנו משהו שהזכיר שביל וכמה רוג׳ומים.
מהמדף רואים בבירור את הפאס הבא, הפיירי קול, ואת הנחל העולה אליו. העלייה בו עד לפאס (כ-400 מ׳) יחסית נוחה. מהפאס היפה רואים את הפאס הבא, הקאו סאדל, אליו יורדים.
סך הכל הירידה היא בשיפוע דיי נוח והתקדמנו לאט ובזהירות. לקראת אמצע הירידה היו רוג׳ומים. בכל מקרה צריך לשים לב להתיב שבוחרים כי הנחלים נהיים בבת אחת מאוד תלולים.
ה-cow saddle לא מרשים במיוחד (בכל זאת פאס שיורדים ולא עולים אליו).
מפה יורדים לעמק בו זורם ה-hidden Falls. המשכנו עוד כשעה וחצי במורד הנחל עש שהגענו לנק׳ מעולה לאוהל בתוך הבוש. בערך מאמצע המקטע הזה כדאי להיות בגדה הימנית ולעקוב אחרי רוג׳ומים. בסוף חוצים את הנחל, נכנסים ליער ויש שביל עד לנקודת הלינה.

יום ה׳ טיפוס ל- Park Pass וירידה ב-Rock burn

יום הליכה של כ-8 שעות.
מהמקום בו ישנו המשכנו עוד שחצי שעה בתוך היער עד לאזור בו חשבנו שהעלייה אמורה להתחיל. כנראה שיש שביל שממשיך עד לפאס אבל אנחנו איבדנו אותו והחלטנו פשוט לעלות ישר בתוך היער למעלה בתקווה למצוא בסופו את הפאס.
כך מצאנו את עצמנו מטפסים את 300 המטרים הראשונים בשיפוע תלול, מפלסים דרך בין העצים והשיחים הצפופים ומנסים בעזרת המצפן בשעון לשמור על הכיוון הנכון. זה עבד יופי ובאמצע העלייה שמחנו לפגו שפתאום בשביל נוח שלקח אותנו מהר למעלה.
סה״כ העלייה לקחה קצת יותר משעתיים. מצדו השני של הפאס רואים את העמק בו זורם הרוקברן והירידה אליו מאוד נוחה. אחרי כשעה וחצי של ירידה עם הנחל פוגשים בשביל מסומן במשולשים כתומים איתו ממשיכים בהליכה קלה במורד הנחל.
עד ל-Theatre flat שהוא קטע פתוח מישורי ויפה יש כמה נק׳ מוכנות להקמת אוהל, באחת מהן מישהו אפילו סידר נדנדה! אנחנו המשכנו עוד כ-40 דקות עם השביל אחרי המישור הארוך עד שהגענו לשטח מישורי רחב וחולי. הדלקנו מדורה (מומלץ מאוד!! עובד יפה נגד הסנדפלייז) ונהנו מערב נעים אחרון ליד הנחל.

יום ו׳ טיפוס ל-Sugaloaf Pass וירידה ל-Routeburn

יום הליכה של כ-5 שעות
בבוקר המשכנו עם השביל הנוח עוד שעה עד שהתחלנו לטפס כ-200 מטר עד לפיצול שבילים (יש שלט). מפה המשכנו עוד כשעה (300 מטר) עד שהגענו לפאס האחרון לטרק, ממנו רואים את עמק הרוטברן, גלנורקי ואגם ווקטיפו.
נהנו מארוחת צהריים בפאס ובהינו בענני הגשם שהתקרבו אלינו. הירידה עד לחניון הרוטברן לוקחת עוד כשעה וחצי, ופה אני אצטט בחור מאחד הסיפורי דרך שקראתי על הטרק- ״חזרנו לאוטסטרדה שהיא שביל הרוטברן, ופתאום היינו לצד מטיילים רבים עם ריח של סבון ואפילו בושם!״. כשהגענו לחניון שמחנו למצוא את האוטו בריא ושלם, והגשם שהתאפק יפה עד עכשיו התחיל. יאללה לארוחת סוף טרק בקווינסטאון!

טיפים

  • אנחנו הקשבנו לעצה שקיבלנו בדוק ושכרנו מהם ביקון, לחצן מצוקה לוויני, ב-40$ לשבוע
  • יש מפה של הטרק של NewTopo שמוכרים בדוק. מומלץ להוסיף לה את המפה הטופוגרפית Albaster Pass CA09
  • יש לאורך כל המסלול שפע של מקומות למילוי מים
  • ספר טוב, בו מופיע מידע על המסלול ועוד רבים באזור פיורדלנד ומאונט אספיירינג הוא Moir’s guide book

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )