האי הדרומי של ניו זילנד בחורף

הקדמה

אם אי פעם שמעתם או תיכננתם לטייל בניו זילנד בטוח שמעתם את האימרה ״שווה להגיע לניו זילנד רק בקיץ״ או ״בחורף הטרקים יהיו סגורים״.

אחרי חצי שנה בניו זילנד על ויזת חופשה-עבודה, שבמשך חצי מהזמן טיילתי (סוף אביב - סוף הקיץ) וחצי מהזמן עבדתי (סוף הקיץ- תחילת החורף), ומכיוון שלא תיכננתי לחפש עוד עבודה, החלטתי שלטייל באי הדרומי - סביבה אלפינית אמיתית - בחורף זו הזדמנות חד פעמית שלא בטוח שתחזור על עצמה. בסיפור הזה אני מקווה לשבור כמה מיתוסים בנוגע לטיול בחורף באי הדרומי, להציע טיפים ומסלולים וכמובן להדגיש את האזהרות המתבקשות.

מתי בכלל זה חורף?
ניו זילנד נמצאת בהמיספרה הדרומית ועונות השנה פה הפוכות מישראל. החורף מתחיל רשמית ב 1 ביוני, ומסתיים ב 31 באוגוסט. עונת הטיולים ״הרשמית״ בניו זילנד היא בין סוף האביב לסוף הסתיו - בערך בין נובמבר למאי. בעונת הטיולים הטמפ׳ גבוהות יותר, נוח יותר לטייל ועם זאת עומס התיירים ניכר והמחירים גבוהים. חשוב לציין שזה גם לא חריג שיורד שלג בהרים סביב קצוות העונה (אפריל-מאי, אוקטובר-נובמבר)

למה בכלל לטייל פה בחורף?

האי הדרומי של ניו זילנד הוא אחד המקומות הכי יפים בעולם. נקודה. וכמו שזה נכון לקיץ, זה נכון פי כמה גם לחורף כאשר הפסגות של האלפים הדרומיים מכוסות בשלג, והנופים לא פחות מעוצרי נשימה. בנוסף וכמו שאסביר בהמשך, הסביבה האלפינית באי הדרומי בחורף היא יחסית נוחה מבחינת מזג האוויר בהשוואה למקומות אחרים בעולם, ומטיילים רבים (בעיקר מקומיים) לא נותנים לקור ולשלג להפריע להם ויוצאים דווקא עכשיו להרים.

בנוסף, את הרוב המוחלט של הבקתות בניו זילנד, גם אלו הפופולריות ושנמצאות ב- Great Walks, אין צורך לשריין מראש בחורף. המשמעות - בקתות שבקיץ נמצאות בתפוסה מלאה ואנשים משריינים חודשים מראש בתקווה לקבל מזג אוויר סביר, אין צורך כלל לשריין אותן וניתן לחכות לחלון מזג אוויר אידיאלי ולתכנן את הטיול בספונטניות וסביב תאריכים נוחים.

מיותר גם לציין שכמות התיירים בחורף היא נמוכה בצורה דרסטית יותר מהקיץ מה שמשפיע כמובן על העלויות, הזמינות של מקומות לינה ואטרקציות והעומס הכללי שהרבה פחות מורגש בעונה זו.

אז אם אתם בקטע של לטרק בסביבה אלפינית בחורף, טיפוס על הרים, סקי בשלל צורותיו או סתם אוהבים שלג - האי הדרומי בחורף יכול להיות גן עדן בשבילכם.

למי זה יכול להתאים?
לא לכל אחד. טיול בחורף דורש סבלנות, תכנון ומחקר, זמן, כסף וכמובן התמודדות עם סביבה ותנאים מאתגרים. אבל הנקודה מבחינתי - אותן תכונות בדיוק דרושות כדי להפיק את המקסימום באקלים הבלתי צפוי של ניו זילנד גם בכל שאר עונות השנה.

הפיל שבחדר הוא שאם מעוניינים לעלות מעל קו השלג נדרש סט יכולות וציוד נוסף וכמו שאסביר בהמשך, התעלמות מכך היא סופר מסוכנת ולא אחראית. לכן נדרש פה נסיון בתנאים כאלה, או כמו שאני עשיתי - לרכוש אותו פה באמצעות הכשרות וקורסים ייעודיים.

ולמרות זאת, גם מתחת לקו השלג קיימות אינספור אופציות למקומות אדירים וטיולים מעניינים ואני מקווה להצליח לשים דגש גם עליהם.

בואו נתחיל בלשבור כמה מיתוסים

מיתוסים בנוגע לטיול בחורף

*מזג האוויר בחורף הוא גרוע בצורה בלתי נסבלת*

לא נכון! כדי לדבר על מזג האוויר בחורף שווה להתעכב רגע על תבניות מזג האוויר בניו זילנד. המיקום הגיאוגרפי של האי הדרומי והטופוגרפיה שלו - בין הים הטזמני ממערב לאוקיינוס ממזרח והסמיכות היחסית לקוטב הדרומי, בשילוב עם ה Main Divide - רכס ההרים שחוצה את האי מצפון לדרום, יוצרים אקלים סופר מגוון ובלתי צפוי בכל עונות השנה. על קצה המזלג - האקלים מושפע מרוחות (מצפון = טרופיות חמות , מדרום = ארקטיות קרות) שבשילוב עם אדי מים מהאוקיינוס, מביאים כמויות גדולות של משקעים במהירות ובאופן שקשה לחזות. ה Main Divide, אותו העננים ממערב מתקשים לעבור, משמש כ״חוסם גשם״ שמסביר את ההבדל הגדול בכמות המשקעים בין המערב היותר גשום (פיורדלנד, החוף המערבי) למזרח היותר צחיח (אוטגו). בחורף, כאשר הטמפ׳ בהרים יורדת מתחת לאפס, הגשם הופך לשלג.

התבנית השכיחה של מזג האוויר היא של כמה ימים של לחץ אטמוספרי נמוך, שמביא איתו רוחות ומזג אוויר ״פעיל״ - גשמים, עננות ורוחות, בשילוב עם טמפרטורות גבוהות, שאחריו מגיע לחץ אטמוספרי גבוה - מזג אוויר יציב, שמיים בהירים וטמפ׳ נמוכות, וחוזר חלילה.
תבנית זו חוזרת על עצמה בכל עונות השנה ולכן, גם בקיץ ובאביב נפוץ מאוד לקבל פה תקופות ארוכות של משקעים וגשם בלתי פוסק. זאת ועוד, הקשר בין כמות המשקעים לעונות השנה הוא לא מה שאנחנו מכירים מהארץ. לדוגמה, החודשים בהם כמות המשקעים היא הנמוכה ביותר בשנה בפיורדלנד הם דווקא יולי-אוגוסט, שיא החורף.

מילה אחרונה היא על הטמפרטורה. כמה קר בחורף? קר אבל ממש לא בלתי נסבל. הטמפ׳ בחורף באי הדרומי, וכמובן בהרים, הן אמנם לא מה שאנחנו מכירים מהארץ, אבל הרבה יותר חמות ממקומות אחרים בעולם בעלי טופוגרפיה דומה (האלפים באירופה, קנדה, ההימלאיה…).

*רוב הטרקים סגורים למשך החורף*

טענה שגויה. רוב הטרקים המוכרים בניו זילנד נמצאים בשטחים בבעלות ובתחזוקה של הDOC (Department of Conservation). אחת הטענות הנפוצות והשגויות היא שה DOC סוגרים מסלולים למשך החורף. קודם כל, אין דבר כזה ״טרקים סגורים״ - אין שומר שעומד בכניסה ומונע מאנשים להיכנס, או קנס/ עונש למי שנתפס מטרק .ה DOC אכן מוסמכים לסגור מסלולים/ קטעים ספציפיים מהם, אבל הטענה שהמסלולים סגורים עונתית מושתת לדעתי אך ורק על העובדה שבחלק קטן מהטרקים (מילפורד, רוטברן, ריס דארט), המפורסמים והסופר מתוחזקים הגשרים מעל הנהרות מוסרים למשך החורף כדי למנוע מצב שבו הם יסחפו במפולת שלגים, ועל העובדה המוצדקת שה DOC מנסים למנוע ממטיילים לא מנוסים לצאת בחורף למסלולים בסביבה אלפינית. דווקא יתרון בולט של לטרק בחורף לעומת הקיץ הוא שכמעט לא צריך לסגור שום בקתה מראש, וניתן לתכנן ספונטנית בהתאם למזג האוויר.
העובדה היא שעם הנסיון המתאים, ציוד ותכנון מקדים ניתן לבצע כמעט את כל המסלולים גם בחורף.

*נהיגה בחורף יכולה להיות מסוכנת *

נכון עם הסתייגויות. מערכת הכבישים הראשיים באי הדרומי כוללת מס׳ מעברי הרים מחייבים אם מתכננים לחצות את האי לכל כיוון. בחורף, מאוד שכיח שמעברים אלה וסביבתם מתכסים בשלג אחרי סופות, או בקרח (black ice) בלילות בהירים. למזלנו, רשות הדרכים הניו זילנדית (NZTA) עושה עבודה מאוד טובה בטיפול במצבים אלה, בין אם בחסימה זמנית של צמתים מרכזיות, ניקוי שלג וקרח מיד לאחר סופות או פיזור של Grit (כמו עפר) על אספלט כדי להגדיל את החיכוך. באתר New Zealand Journey Planner ניתן לעקוב אחרי מצב הכבישים.
השורה התחתונה מבחינתי היא שעם תכנון מקדים, ומעקב אחרי מזג האוויר אין בעיה להגיע כמעט מכל מקום וכמעט בכל זמן לכל מקום בבטחה ובלי בעיה (יוצאות דופן הן דרכי גישה לאתרי סקי - עליהן יש לברר באופן ספציפי).
אופציה פופולרית בניו זילנד היא לרכוש snow chains - דבר כמעט מחייב אם מתכננים להגיע לאתרי סקי וחשוב גם לאירועי מזג אוויר בלתי צפויים בדרכים. רק לוודא שהם מתאימים לצמיגים!

*אין סנדפלייז בחורף*
כמעט מדויק. סנדפלייז הם מטרד רציני ויכולים להפוך שהייה בחוץ לבלתי נסבלת .סנדפלייז לא פעילים כאשר הטמפ׳ נמוכות לכן השכיחות שלהם היא כמעט אפסית בחורף. ועדיין הם צצים מדי פעם בימים חמים אז שווה לשמור את הספריי קרוב!

הסיכונים ואיך מפחיתים אותם

*שלג וקרח*
המאפיין הכי דומיננטי של החורף מבחינתי, וגם הסיבה לשמה נשארתי. כאשר הטמפ׳ נשארות נמוכות ומתחילים לרדת משקעים, פסגות ההרים מתכסות בשלג קבוע מעל קו הצמחייה. הגובה המדויק משתנה בהתאם לאיזור ולתקופה, אבל אגיד שבממוצע סביב קו הגובה 1400. הליכה בשלג היא כמובן סיפור אחר מהליכה בקיץ על צמחייה/ סלעים והיא מביאה איתה לצד היופי הרבה סיכונים. אחד הסיכונים המרכזיים הוא סכנת החלקה - החיכוך עם הקרקע נמוך, בטח כשהשיפוע גבוה ויש להיות מוכנים לכך. אירוע נוסף שרלוונטי הוא קיפאון של הקרקע (frost); כאשר טמפ׳ הקרקע נמוכה מ0 נוצרת שכבת קרח דקה מעל האדמה שמגדילה את סכנת ההחלקה - מאוד רלוונטי גם לנסיעה בכבישים. זה מצב נפוץ בעיקר בלילות בהירים כשמזג האוויר אוויר יציב.

*מפולת שלגים*
יש שיגידו שזה הסיכון מס׳ 1 כשיוצאים לטרקים בהרים בחורף. חיזוי והתמודדות עם מפולות שלגים זה עולם שלם שדורש שנים ארוכות של נסיון, וגם אז הסיכון תמיד קיים. בקצרה, מפולות שלגים מושפעות כמובן מכמות השלג שמצטברת בגבהים אחרי סופות, מרוחות, ממשקעים ומשינויי טמפרטורות. ממליץ בחום להסתכל בסדרת הסרטונים החדשה שהוציאו Mountain safety council שמסבירה באופן ויזואלי את הסיכונים.
האתר New Zealand avalanche advisory מספק מדי יום תחזית שלגים מפורטת לכל איזור במדינה. כלל האצבע - אם הסיכון למפולת שלגים הוא considerable ומעלה - לא יוצאים!

*היפותרמיה*
ככל שעולים גבוה וגבוה יותר בהרים, כך הטמפ׳ יורדת והרוחות מתחזקות. השילוב הזה, ובטח אם מוסיפים גם משקעים לעסק גורם לקור שמרגיש הרבה יותר קיצוני מטמפרטורת האוויר בפועל, שהיא גם לא בדיוק חמה.

*שעות אור מעטות*
המיקום הגיאוגרפי של האי הדרומי הופך את שעות האור למינימליות בחורף (ומקסימליות בקיץ), ואת הזמן האפשרי לטרק לקצר יותר. בשיא החורף הזריחה בקווינסטאון היא סביב 8:30 והשקיעה סביב 17:30, מה שמשאיר בערך 8 שעות במקסימום לתכנון יום טרק, לעומת ימים בקיץ שאפשר בקלות להסתמך בהם על מעל 12 שעות.

*חציית נהרות*
סיכון שקיים בכל עונות השנה, ואפילו גדול יותר באביב ובתחילת הקיץ מאשר בחורף בגלל המסת שלגים, אבל שתמיד שווה להדגיש. טרקים רבים כוללים חציית נהרות, שעולים ויורדים במהירות, ואחרי גשמים רציניים לא מומלץ ומאוד מסוכן לצאת להרבה מהם.

אז איך מתמודדים?

*הכנה ותכנון מקדים*
כותרת גדולה, בואו נפרט מה זה אומר.
החלק הראשון והכי חשוב לדעתי הוא מעקב באופן כפייתי אחרי מזג האוויר. אולי זה ישמע מצחיק, אבל כדי לטרק בניו זילנד *בכל* עונות השנה לדעתי הכרחי להיות לא פחות מאובססיבי לתחזית ולתנאים בשטח. מזג האוויר הוא האדון שמניע את הטיול, וכל תכנון- בין אם זה טרק, נסיעה, או יום מנוחה חייב להתייחס אליו. איך עושים את זה בפועל? משווים תחזיות מכמה מקורות (אני תמיד עובד עם yr, windy ו NIWA) ומתייחסים לכל הפרמטרים כולל טמפ׳, רוחות, משקעים, עננות וכו׳. כמובן שגם את התחזית צריך לקחת בערבון מוגבל והיא לא בהכרח מה שיקרה בפועל, אבל עם קצת נסיון ומחשבה והיכרות בסיסית עם התבניות שהזכרתי בתחילת הסיפור אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות.

חלק נוסף וחשוב בהכנה הוא הביטחון ביכולת שלנו לצאת ולטייל בהתאם לתנאים. אחת ההחלטות שקיבלתי כאשר ידעתי שאני נשאר לטייל בנ״ז בחורף הייתה להירשם לקורס snowcraft שמקנה ידע בסיסי בהליכה בתנאי שלג עם הציוד המתאים, ניווט, והתמודדות וחיזוי עם מפולת שלגים. חוץ מזה, זו גם אחלה הזדמנות לנטוורקינג ומקור ידע עצום שלא זמין לכל אחד. לדעתי זה לא פחות מהכרחי לבוא עם ידע מוקדם בנושא זה או ללמוד ממקצוענים בתחום פה. התעלמות מזה הופכת את הטיול בחורף למסוכנת עבורכם ועבור אחרים.

ובנוגע למפולות שלגים - גם פה תמיד חשוב להישאר עם אצבע על הדופק על תחזית מזג האוויר ולעקוב אחרי התחזית של NZ Avalanche Advisory. שוב על קצה המזלג, לצאת רק בתנאים מאפשרים, להשתדל להיצמד לתוואי שטח יותר בטוחים ולהימנע ממעבר לא הכרחי או התעכבות ב terrain traps. כלל בסיס נוסף הוא שלא יוצאים במהלך סופה או ביום אחריה, כדי לתת לכמה שיותר שלג ליפול באופן טבעי.

*ציוד*
הבסיס של ציוד הוא הלבוש שעלינו - ופה חשוב לדבוק בשיטת הבצל כדי לנדף זיעה ולמנוע היפותרמיה. הלבוש שאני משתמש בו בחורף:
- שכבת בסיס מנדפת/ תרמית עם שרוול ארוך
- שכבת ביניים מסוג מיקרו פליז
- שכבת ביניים נוספת של מעין פוך שגם משמש בערב כשמגיעים למחנה/ בקתה
- מעיל גשם איכותי - חשוב! בלעדיו תהיו לגמרי חשופים לגשמים ורוחות
- מכנסי טיולים מחומר סינתטי
- מכנסיים עמידות לגשם שאפשר לשים מעל המכנס טיולים
- גטקס תרמיים -בעיקר ללילות קרים בשק״ש
- באף
- כובע חם
- משקפי שמש
- גייטרס למנוע שייכנס רטיבות/ בוץ/ שלג לנעליים
- כפפות חמות וחסינות למים

*נעליים*
בקיץ אני אוהב לטייל עם נעלי ריצת שטח (trail runners), הן קלות, נוחות, נרטבות ומתייבשות בקלות ולא מכבידות על הרגל. בחורף זו לא אופציה. שימוש בנעליים כאלה בקור ורטיבות יקפיא מהר מאוד את כפות הרגליים שלכם ויכול להביא לכוויות קור במצבים קיצוניים.

לכן, בחורף אני השתמשתי בנעלי הרים (Hiking Boots) מעור עם בידוד טוב, עמידות למים וסולייה נוקשה, וכאלה שגם מותאמות לשימוש בקרמפונים.

*ציוד להליכה בשלג*
אחד הדברים החשובים שלמדתי בקורס Snowcraft הוא על שימוש בקרמפונים וגרזן קרח. השילוב של שניהם, ובתוספת של קסדה להגנה על הראש הם תוספת הכרחית לציוד אם מתכננים לטייל מעל לקו השלג. כמו כן, חשוב לדעת איך להשתמש בהם כמו שצריך כי שימוש לא נכון יכול להיות אפילו יותר מסוכן.

*ציוד לחילוץ ממפולת שלגים*
מדובר פה על טרנסיבר, probe ואת חפירה. ציוד חשוב ורלוונטי רק במקרה ומטיילים בקבוצה, ורק אם כולם מחזיקים ויודעים להשתמש בסט ציוד זה.

*לינה בשטח*
לינה בסביבה מושלגת, גם בבקתה, היא שונה מאותה החוויה בקיץ, וחשוב לבוא מוכנים אליה. מה זה אומר? אם ישנים באוהל, לא בטוח שהיתדות שלכם יעבדו בשלג, ולא בטוח שמקורות המים שראיתם במפה זורמים או שמיכל המים בבקתה לא קפוא. לכן, לבוא מוכנים עם כל הציוד ההכרחי כולל שק״ש חם ובידוד טוב מהקרקע, סט בגדים יבש נוסף, ולהביא הרבה גז כדי להיות מוכנים להרתיח שלג.

נקודה אחרונה ואני מקווה שמובנת מאליה - אף פעם לא יוצאים לטיול בלי PLB/ טלפון לווייני!

איפה מטיילים בחורף

פה האינטרנט הוא החבר הכי טוב שלכם. בניגוד להרבה מדינות אחרות, ובזכות תרבות המטיילים המטורפת שיש פה, המידע שקיים באינטרנט בנוגע למסלולים בניו זילנד הוא בלתי נגמר. אין סוף למידע ולבלוגים שמציעים סיפורי דרך והצעות למסלולים, בקיץ וגם ובחורף. אני מציע לעשות את המחקר בעצמכם וככה להפוך את הטיול להרבה יותר משמעותי.

במקור תיכננתי לכתוב פה הסבר ארוך על איזורי טיול בניו זילנד בחורף אבל הבנתי שבפועל המלצות לאיזורי טיול תלויות אך ורק בתנאים *באותו הרגע*. כשטיילתי בפיורדלנד בשיא החורף חוויותי שבוע שלם בלי משקעים, טמפ׳ נוחות וכמעט בלי שלג בהרים, ולעומת זאת באיזור Canterbury Foothills חוויתי כמות קיצונית של שלג שנדיר שהאיזור הזה מקבל. הכל תמיד מאוד דינמי ולכן חשוב תמיד להיות ספונטניים ולהישאר עם אצבע על הדופק.

ובכל זאת, המלצות: החוף המערבי והפיורדלנד חווים את המזג אוויר הכי טוב בכל השנה סביב יולי - אוגוסט, שבשילוב עם הטמפ׳ הנמוכות מרחיק את הסדנפלייז שהופכים את הטיול פה בקיץ לבלתי נסבל.

אייבל טזמן הוא יעד מושלם גם בחורף אם רוצים לברוח מההרים ולראות קצת ים.

Canterbury Foothills ו Central Otago הם איזורים לא מאוד מתוירים בקיץ שהרבה אנשים מוצאים לא מאוד אטרקטיביים. בחורף, הם נהפכים לגן עדן מושלג שגרם לי להרגיש עמוק בלב ההרים למרות שהם נמצא פחות משעתיים נסיעה מכרייסטצ׳רץ/ קווינסטאון.

כמובן האיזורים הקלאסיים - Mount Aspiring NP, Arthur’s Pass, Mount Cook… מליון אפשרויות ונופים שלא מהעולם הזה. תמיד להתייעץ עם הDOC ועם גורמים מוסמכים ולצאת רק שמזג האוויר אידיאלי.

סיכום

באופן אישי, אני מאמין שאין דבר יותר נפלא מלטייל בהרים, וכשיוצאים בכל עונות השנה הסיכון תמיד קיים והמחיר תמיד גבוה. אין ספק שבחורף הסיכון גבוה יותר, אבל התמורה גם גבוהה יותר פי כמה וכמה.
הפילוסופיה שלי היא שידע זה כוח, וככל שתלמדו יותר, תחקרו יותר ותתנסו יותר, כך גם היציאה לשטח תהפוך ליותר בטוחה ויותר מהנה. לכן - תשאלו אנשים, תחקרו כל בלוג נידח באינטרנט ותנתחו קווי גובה במפות טופוגרפיות - בסוף זה ישתלם. התקופה שלי בניו זילנד, וספיציפית בחורף הייתה מהמיוחדות והמדהימות ביותר שחוויתי, ואני לנצח אוקיר את ההזדמנות שהייתה לי להיות פה.
זמין לשאלות/ התייעצויות
עמית 0506481944

קישורים חיצוניים

• NZTA Journey Planner
• New Zealand Avalanche Advisory