שלושה שבועות במצרים

שבוע בסיני, שבועיים לאורך הנילוס וגיחה למדבר המערבי.

לא יוצאים לטיול בלי מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולNovember 2018
משך הטיול3 שבועות
עונה מומלצתלא בקיץ

רקע

אוקי. מאיפה מתחילים?
מצרים היא מדינה ענקית. כמליון קילומטר רבוע. חיים בה כמאה מליון בני אדם (מה שהופך אותה למדינה הערבית המאוכלסת ביותר, במיקום 14 בעולם).
אך הנתונים האלה משקרים קצת. רובה המוחלט של מצרים הוא מדבר צחיח ובלתי ניתן להתיישבות. במרכז-מזרח המדינה זורם הנילוס, ומעל 95 אחוז מהאוכלוסייה גרים לאורך גדותיו. השאר גרים לאורך חופי הים, וקומץ זעיר חי בנאות המדבר הספורים. נתון זה מספר לנו שבאזורים הנושבים, היא מדינה צפופה מאוד. מטרופולין קהיר, הוא הכי גדול באפריקה ובמזרח התיכון, ומהגדולים בעולם (חיים בו כ 20 מליון בני אדם, לא הצלחתי למצוא נתונים עדכניים, אבל הוא נמצא ב-top ten העולמי, בחבורה של שנגחאי טוקיו והערים הגדולות של אסיה).

מבחינה היסטורית, בגלל מקור המים היציב, והיכולת של הקדמונים לחזות את הצפותיו של הנילוס, היה ניתן לגדל הרבה מאוד אוכל. אוכל זה תרם לריבוי של אוכלוסייה, ויכולת לתמוך במעמד לא חקלאי גדול יחסית, שעסק בפקידות, מסחר, צבא, ומדע (במונחים היסטוריים כמובן... ברור שרובה המכריע של האוכלוסייה כן עסק בחקלאות).
מלבד זאת, הנילוס מציף את השטחים החקלאיים פעם בשנה, ובמשך חצי שנה ניתן לעבד את האדמות.
בגלל עודף המזון והרמה האירגונית והריכוזית המדהימה של השלטון, וחצי שנה "מתה" של רוב התושבים, המצרים הקדמונים הקימו "מפעלי בניה לאומיים" (תואר קצת אנכרוניסטי כמובן..) הם היו מגייסים את ההמונים בשכר (שלעיתים שולם בבירה ובבשר) ומקימים מפעלים בקנה מידה עצום, מקדשים, קברים, ארמונות; כל אלה, למען האלים, שהפרעה, היה אחד מהם לכל דבר ועניין, אל עלי אדמות. מלבד זאת, הקימו מבצרים, מחסני תבואה ומפעלים חקלאיים לחיזוק שרידות השלטון והאוכלוסייה.
הגדולה והיציבות של תרבות מצרים העתיקה מתבטאות במשך שלה. מהשושלות הראשונות של הממלכה העתיקה (החבר'ה שבנו את הפירמידות) ב3000 לפני הספירה, ועד לסיום השושלת התלמאית והפיכת מצרים לפרובינציה רומית (במאה הראשונה לפני הספירה) היה במצרים שלטון רציף, אחיד, ומשגשג (זה חצי מדוייק, כי היו תקופות "חושך" של עשרות ומאות שנים אבל לאורך תקופה של כ3000 שנה, זה חלקו הקטן של הזמן).
חלק משמעותי מהשרידים האלה נשארו עד היום, ומהווים חלק גדול מאוד מהחוויה של טיול במצרים. אי אפשר לא להתפעל מזה שכשאלכסנדר הגדול כבש את מצרים במאה הרביעית לפנה"ס, הפירמידות היו כבר בנות 2700 שנה!
המפעלים האלה מגמדים את כל הארכאולוגיה שאנחנו מכירים בארץ. בלי להיכנס לדת, אציין שכל מקדש שם מגמד את מפעלי הבניה של הורדוס, למשל, בפאר ובעוצמה. וחלקם הארי נבנה אלפי שנים לפני כן, אפילו בלי היכולת להשתמש בברזל!

היום כמובן המדינה היא מדינה מוסלמית ערבית, למרות שהמיעוט הנוצרי-קופטי (זרם עתיק מאוד של הנצרות) מהווה בין 10 ל15 אחוז מהאוכלוסייה (נשמע מעט? זה 15 מליון אנשים, כמעט פי שניים מאוכלוסיית מדינה ישראל). חשוב לציין שלמרות שהדת המוסלמית הסונית מאוד נוכחת, וגם הלאומיות האתנית הערבית, המצרים שונים מאוד מהערבים בסוריה ובעיראק למשל, מכיוון שאין להם שיוך שבטי, והרכיב ה"מצרי" בלאומיות שלהם הוא מאוד מאוד חזק. מצרים היא לא תוצר קולוניאלי (כמו סוריה, עיראק או לבנון), מבחינתם הם המשך של התרבות המצרית המפוארת והעתיקה. הם עם גאה מאוד, ולא קיצוני כל כך כמו שניתן לדמיין. הדוגמה הטובה ביותר בנושא זה הוא מעמד הנשים. בעיניים מערביות כמובן שנשים מופלות לרעה, אבל אני ראיתי משהו אחר, ולדעתי מצרים מובילה את העולם הערבי למקום שוויוני, מתקדם ומפותח יותר. נשים נוכחות מאוד במרחב הציבור, חלק ניכר מהתלמידים באוניברסיטה הן נשים, לא מצופה מהן להתחתן וללדת ילדים בגיל צעיר וממוצע הילדים למשפחה הוא 3.

עד כאן הרקע, עם הסתייגות קלה. אני לא דוקטור לענייני מצרים אלא תייר מתעניין, את כל המידע צברתי בטיול ובאינטרנט.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

פרקטיקה

ויזה:
אני טיילתי עם דרכון ישראלי, עם דרכון זר התהליך קורה באינטרנט והוא הרבה יותר פשוט.
תהליך הנפקת הויזה אורך כשבועיים ובמהלכו לוקחים לכם את הדרכון. את הויזה חייבים להוציא בשגרירות בתל אביב, המשמעות היא שאי אפשר להוציא אותה תוך כדי טיול בחו"ל (אני ניסיתי דרך הקונסוליה המצרית באיסטנבול, לא נתנו לי אפילו להיכנס בשער...).
אפשר לעשות את התהליך עצמאית, זה עולה 150 שקל וצריך להגיע לשגרירות 3 פעמים.
אני בחרתי באופציה הקלה והמומלצת. מחוץ לשגרירות ברחוב בזל נמצא המשרד של "מצדה טורס" משלמים להם 120 שקל (או משהו כזה..) והם דואגים להכל. אני ממש ממליץ כי המצרים תמיד מאשרים להם את הויזות והם יודעים בדיוק מה לעשות. בעייני, חד משמעית שווה את הכסף.

ביטחון אישי:
שאלת השאלות. האם בטוח להסתובב במצרים? והאם בטוח בתור ישראלי?
לגבי השאלה הראשונה. מצרים כולה, מלבד מחוז צפון סיני (אזור אל עריש) בטוחה לחלוטין. המדינה שומרת חוק ולא יעונה לכם כל רע בתור תיירים, בשום מקום (כמובן שבכל מקום יש אנשים רעים... אבל זה לא שונה מכל מדינה).
לגבי היותי ישראלי. לקח לי קצת זמן להרגיש בטחון עם להגיד שאני ישראלי, כי לא ידעתי מה תהיה תגובת "הרחוב" (כמובן שבכל המקומות הרשמיים שנדרשתי להזדהות, הוסטלים, מחסומים משטרתיים וכו', לא הייתה שום בעיה). בדיעבד, בכל מקום שאמרתי שאני ישראלי, וזה קרה לא מעט, שמחו לפגוש אותי והתעניינו מאוד. באף מקום לא הרגשתי לא בטוח, אבל כמובן שצריך לשמור על ערנות...
המשטרה מאוד דואגת לתיירים ויש די הרבה מחסומי כבישים, זה קצת מעיק אבל זה לא נורא.

כסף:
המטבע במצרים הוא פאונד מצרי (בעברית אומרים לירה, שאריות מהלירה הארצישראלית כנראה...)
אבל באנגלית אומרים פאונד מצרי, ובערבית הקיצור שלהם הוא גיני ginni. שקל אחד שווה בערך 4.5 פאונד מצרי. במעבר הגבול יש בנק שאפשר להחליף משקלים ללירות. חוץ מזה בכל עיר יש כספומט, אני משכתי משם כל פעם שהייתי צריך.
מבחינת מחירים, המדינה זולה מאוד אבל המחירים לתיירים יותר יקרים. נסיעה בתחבורה בתוך העיר תעלה 2 פאונד, ברכבת של 14 שעות- 150 פאונד. האוכל ברחוב עולה פאונדים בודדים. עם זאת, הכניסה לכל אחד מהאתרים עולה כסף, בין 80-250 פאונד לאתר (!). לבעלי תעודת סטודנט הכניסה בהנחה של 50% לכל האתרים- גם אם התעודה לא בתוקף לרוב זה יעבוד...

תחבורה:
מבחינת הגעה למצריים, יש טיסה ישירה תל אביב-קהיר פעם בשבוע. אני לא מצאתי אותה והטיסות בקונקשן היו קצת יקרות ומסורבלות. בגלל שלא היה חסר לי זמן, נסעתי בדרך היבשתית (טאבה-דהב-קהיר). מטאבה יוצא אוטובוס טאבה-נואיבה-דהב-שארם פעם ביום (יוצא ב-9 משארם, ב-15 יוצא חזרה מטאבה). אני ממליץ עליו כי המוניות יקרות יחסית וזה תמיד עדיף לנסוע בתחב"צ במדינה זרה, מה גם שהתחב"צ במצרים (מלבד סיני) טובה וזולה.
חוץ מזה יש טיסות בין כל הערים הגדולות (שארם-קהיר, קהיר-לוקסור למשל) זה יותר יקר אבל הנסיעות ארוכות מאוד אז מי שאין לו זמן או כוח להיגרר ברכבת או אוטובוס של 14 שעות זאת חלופה טובה.
שימו לב, את האוטובוס טאבה-קהיר שיוצא פעם ביום אסור לנו בתור תיירים לקחת כי הוא עובר במחוז צפון סיני שהכניסה אליו אסורה, זה מאריך מאוד הדרך, אבל זה המצב...

התחב"צ במצרים כוללת את חברת הרכבות הלאומית, אוטובוסים גדולים (של חברות go-bus, blue bus, west and mid delta) ומיקרו-בוסים שמהווים את בסיס התחבורה בתוך הערים. לפעמים הזמנתי כרטיסים באינטרנט, אבל צריך להזמין אותם מחשבון מצרי, בהוסטלים בדרך כלל עזרו לי עם זה...
חוץ מזה, שירות אובר עובד מצויין במצרים, כדאי להירשם אליו כבר מהארץ.

ניווט:
השתמשתי באפליקציה שנקראת maps.me היא עובדת אופליין והיא מאוד מאוד עזרה לי. ממליץ בחום.

לינה:
ישנתי בהוסטלים, שהזמנתי בדר"כ דרך אפליקצית booking.com. לילה בהוסטל (בדורמס) עולה 5-12 דולר, כולל ארוחת בוקר.

תקשורת:
הכי מומלץ לקנות סים מקומי כשאתם מגיעים. תוודאו שיש לכם גם שיחות יוצאות ונכנסות ואז תוכלו להשתמש באובר.

ציוד:
אני הבאתי ציוד מלא לשינה בשטח, בדיעבד זאת הייתה טעות. המצרים לא מבינים את הקוסנפט של קמפינג ולא יתנו לכם לישון סתם בחוץ. אני לא הצלחתי למצוא טרקים של ממש חוץ מסיני. כל הלילות, (חוץ משניים) ישנתי בהוסטלים.

שפה:
ממליץ בחום ללמוד קצת ערבית לפני הנסיעה, אני לקחתי קורס באינטנרט של אתר שפה1, אמנם זאת ערבית פלסטינית ששונה מהמצרית, אבל זה מספיק טוב כדי להסתדר.
נהניתי מאוד מהיכולות המוגבלות שלי בערבית כי רוב המצרים (אלה שלא עוסקים בתיירות) לא מדברים אנגלית בכלל, וככה היה לי קצת קשר עם מצרים "האמיתית".

עוד מידע פרקטי אפשר למצוא בשתי קבוצות בפייסבוק "אוהבי מצרים" ו"אוהבי סיני" ממליץ על שתיהן.

סיני

את הטיול התחלתי בשבוע בסיני עם חבר.
רצינו לטייל באזור ההר הגבוה, אבל איזה בחור מצרי נהרג שם לפני כמה שבועות לכן המצרים אסרו לטייל באזור.
באופן כללי חייבים להשתמש במדריך, שמביא גם גמלים ומגמלים. אם סוגרים הכל דרך סוכן בדואי, הם ידאגו לכם למונית מהגבול, אוכל, הובלה בהרים וגמלים, כולל הכל זה עולה בערך 900 פאונד ליום להכל (כמה שיותר אנשים יותר זול...). ברגע שאתם שוכרים את שירותיהם של הבדואים אתם תחת חסות שבט הג'בליה, לא יעונה לכם כל רע מצד בני השבט, שתיירות היא מקור ההכנסה העיקרי שלהם והם אנשים מאוד גאים. בני שבטים אחרים (שחלקם עויינים יותר) נמצאים רק בצפון סיני והם לא מעיזים להתקרב לדרום סיני, הם לא מכירים את ההרים ושבילי וההרים, ואין שום סיכוי שיגיעו לשם.

סוכן שטיילתי איתו בעבר והוא ממש מעולה זה פארג' מ"פוקס קמפ".
הטלפון שלו זה 20-109-473-2417+

בגלל שלא טיילנו בהר הגבוה היינו בחופים, בשני חופים שנמצאים צפונית לדהב, ראס אבו גלום והבלו לגון. אפשר לשכור שם חושה. מומלץ לקנות אוכל בדהב לכמה ימים ולהביא לשם כי באופן טבעי האוכל שם יקר מאוד יחסית למחיר הרגיל. אנחנו שנירקלנו, קראנו ולקחנו קורס של שלושה ימים בקייט אצל זוג אחים בקצה של הבלו לגון (עלה לנו 1000 שקל ל6 שעות קורס.)
הגענו מדהב במונית לבלו הול, משם בסירה לראס אבו גלום, בין החופים אפשר ללכת ברגל (4 קילומטר בערך) או לנסוע עם אחד הבדואים.
אפשר גם להגיע בנסיעה של שעתיים בג'יפ מכביש דהב-נואיבה.
מחירים בערך:
לילה בחושה-100 פאונד לאדם
ארוחת בוקר-50 פאונד
ארוחת צהריים-100 פאונד
סירה מהבלו הול לראס אבו גלום-75 פאונד
מונית מהגבול לדהב- 1000 פאונד.

טיפ של אלופים: לפני שאתם קונים כל דבר (כל דבר!) תשאלו כמה הוא עולה, המצרים אלופים בזה, אתה לא שואל כמה זה עולה ואז הם תוקעים לך מחיר. חזרתי על הטעות הזאת יותר מפעם אחת....

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

קהיר

לקהיר הגעתי באוטובוס לילה של חברת go bus מדהב. הוא עבר דרך שארם ולקח לו 10 שעות בערך.
הלכתי לaustralian hostel שנמצא ליד כיכר תחריר. הוא היה אחלה, לא יותר מזה, אומרים על dahab hostel שהוא מעולה, אבל הוא גם יקר יותר.

בקהיר ביקרתי במוזיאון מצרים העתיקה והפירמידות בגיזה, חוץ מזה טיילתי לאורך הנילוס והייתי בכיכר תחריר.
התחבורה בתוך קהיר היא במטרו ובמיקרו-בוסים. מממליץ על שתיהן, א. הן די יעילות, ב. זאת תמיד חוויה לנסוע בתחבצ במדינה זרה, ג. זה זול מאוד.

מוזאון קהיר:
לצערי הרב מאוד מוזיאון קהיר לתרבות מצרים העתיקה שיושב בכיכר תחריר הוא ממש מוזיאון גרוע. מוצגים בו מוצגים מרהיבים ומהממים וחשובים אבל הוא לא חשוך, ואין הסברים בסיסיים על רוב המוצגים (שם, מיקום ושנה למשל). כמו שאמא שלי ניסחה את זה לפני 30 שנה (ורלוונטי עד היום..) "יש תחושה שזה המחסן של המוזיאון ולא המוזיאון עצמו..."
כשסיפרתי על זה לחברים המצרים שלי הם אמרו שזה בכוונה, כדי שתיירים יקחו מדריך....

הפירמידות של גיזה:
על הפירמידות לעומת זאת, אין עוררין שבצדק רב הן זכו בתואר אחת "משבעה פלאי עולם".
נסעתי במטרו ממרכז העיר, לתחנת גיזה, שם שאלתי מישהו מאיפה לוקחים את המיקרו בוס לפירמידות, והוא עזר לי. נכנסתי דרך השער של הספינקס, אבל זה לא באמת משנה.
כניסה עולה 160 פאונד, וכדי להיכנס לתוך שתי הפירמדות צריך לשלם עוד 140. צריך קצת לגרש את כל המצרים שרוצים להציע לכם סוס או גמל או הסעה, אבל האתר עצמו באמת מאוד מאוד מרשים ומרגש.
לא נכנסתי פנימה לתוך בטן הפירמידה אבל אומרים שזה לא שווה את הכסף.
בתוך המתחם של הפירמידות נמצא גם הספינקס ועוד מקדש אחד מאוד מרשים. חוץ מזה אפשר לקחת גמל או סוס לנקודה קצת מרוחקת עם נוף פנורמי על האזור, שם הפירמידות "מיושרות" בקו אחד.

טיפ: המצרים יגידו לכם שזה אזור גדול מידי להסתובב בו ברגל, ושאתם חייבים לקחת גמל! שטויות. במזג אוויר נעים ממש כיף להסתובב בין הפירמידות, וכל הסיבוב שם הוא מאות מטרים בודדים של עוצמה רצופה.

אפשר לקחת גם מונית לפירמידות של ג'וזר וסאקרא, שהן קדומות יותר ובנויות ובצורה אחרת קצת. לא הייתי אבל אומרים שזה מעולה.

אסואן ומסע האופניים

נסעתי ברכבת לילה מקהיר לאסואן, מרחק של 1500 קילומטר בערך.
בדרך הזמנתי מיטה ב-david hostel. ממליץ בחום! (כ5 דולר ללילה). חוץ ממתקנים קצת בינונים (common room קטן, בלי מטבח) ההוסטל ממש ממש נעים והאווירה מעולה.
דויד הוא בחור נוצרי שמנהל את ההוסטל בתוך הבית של המשפחה שלו. הוא אסף אותי בחינם מהתחנה אל ההוסטל שנמצא בערך 3 קילומטר ממרכז העיר, וידע להמליץ על כל המקומות ששווה לבקר בהם. אח"כ הסביר לנו ממש בצורה טובה איך לנסוע לאיפה, ומה לראות.
התנועה בתוך אסואן היא גם במיקרו-בוסים והיא נוחה ויעילה.

מקדש פילה (philea)
הוא מקדש מהתקופה התלמאית שנמצא על אי באגם נאצר שמאחורי סכר אסואן. הוא מקדש שמקודש לאלה איסיס וממש ממש נהנתי בו.
ההגעה היא במיקרו בוס, משם 15 דקות הליכה או טוקטוק ב10 פאונד, משם צריך לקנות כרטיס ולקחת סירה לאתר. סירה היא 100 פאונד (אם אני זוכר נכון). אז תתאגדו לפני זה ליד הדוכן של הכרטיסים עם עוד מטיילים ואז תקחו סירה ביחד. אל תעשו את זה ברציף עצמו כי המצרים יבינו שאתם חוסכים עליהם ולא יתנו לכם.

המוזאון הנובי:
לא רחוק ממרכז אסואן יושב המוזאון הנובי, בניגוד גמור למוזאון קהיר הוא ממש מוזאון מעולה. מלא בהסברים מפורטים ותצוגות מדהימות. אני ממליץ בחום, גם אם אתם לא מטורפים על מוזאונים.

חוץ מזה אסואן היא עיר נחמדה ולא מאוד מתויירת. שווה להסתובב בשוק העירוני ועל הטיילת לאורך הנילוס.

מקומות שלא הייתי והם מומלצים:
מקדש אבו סימבל, יארגנו לכם הסעה מההוסטל, אי אפשר להגיע בתחבצ, וזאת נסיעה של כ3 שעות לכיוון.
סכר אסואן, האמת חבל שפספסתי, אמור להיות מבנה מאוד מרשים וגם חשוב מאוד למצרים המודרנית.
הכפר הנובי. כל האזור הזה שייך בכלל לדרום נוביה, זאת ממלכה היסטורית שלעיתים הייתה יריבה למצרים ולעיתים בעלת ברית או בת חסות. הכפר הנובי הוא דוגמא תיירותית\אותנטית לאוכלוסיה לא מאוד ערבית שיושבת באזור.

אומרים שכדאי מאוד לשכור פלוקה וצוות (פלוקה היא סירת מפרש מצרית) ולשוט במורד הזרם במשך 3 ימים מאסואן ללוקסור. דברו עם דויד מההוסטל על זה והוא יתן לכם פרטים.

בהוסטל פגשתי בחור אמריקאי שמטייל בעולם באופניים. הוא בסופו של מסע של 8 חודשים מקייפטאון לישראל. החלטתי לנסות להצטרף אליו, קניתי זוג אופניים זולים והתקנתי שני סלים מאחורה לציוד.
יום למחרת יצאנו לדרך. החוויה הייתה מעולה, רכבנו לאורך הנילוס ועברנו במקומות לא מתויירים בכלל. זכינו לראות הצצה של "מצרים האחורית" וזה היה ממש כיף.

שתי המלצות אראכאולוגיות מהדרך.
ליד kawm ombo יש מקדש לאל סובק (אל התנין), יש שם גם מוזאון עם תצוגה של תנינים חנוטים. זה היה מרכז פולחן גדול מאוד בשעתו.
בעיר idfu, יש את המקדש לאל הורוס (אל הבז). זה היה המקדש הכי מרשים שהייתי בו. עצום ויפיפה.

אחרי יומיים של רכיבה (ושינה על גדת הנילוס באיזה מטע מהמם) המצרים נזכרו שאסור לתיירים לרכב לבד על הכביש ולכן הצמידו לנו ניידת ליומיים שלמים (עד ללוקסור). חוץ מזה שזה היה מגוחך (אין להם משהו טוב יותר לעשות?) זה היה מעצבן כי לא יכולנו לישון סתם בחוץ ולא היה מקום לישון בעיר שהיינו לידה. אז העברנו את הלילה בחצר של תחנת משטרה. למחרת הגענו ללוקסור והבנתי שזה הולך להיות ככה כל הדרך עד קהיר בערך (700 קילומטר), ושהמצרים לא נותנים לרכב בכבישים המדבריים והיפים יותר. הבנתי שזה לא ממש מה שאני מחפש ומכרתי את האופניים. (בדיעבד, המצרים גם לא נתנו לג'וש לרכב, והוא שלח לי הודעה שהוא הוצל\נעצר ע"י המשטרה מפני טרוריסטים\זאבי מדבר ושהכריחו אותו לנסוע באוטובוס.)

האופניים עלו לי 1500 פאונד ומכרתי אותם ב700 פאונד אחרי שימוש של 250 קילומטר. סביר.

לוקסור

ליד לוקסור שכנה אחת מערי הבירה של מצרים העתיקה, תבאי (thebes).
מישהו אמר לי שמעל 75 אחוז מהארכואלוגיה המצרית נמצאת באיזור לוקסור. לא יודע אם זה נכון, אבל באמת ישנו עושר בלתי רגיל של מקדשים וקברים במרחק נסיעה.
ישנו בהוסטל שנקרא bob marley hostel (כ5 דולר ללילה) שימו לב שיש שניים בעיר שקוראים להם ככה. אחד peace hostel והשני sherief hostel, אני הייתי בשריף הוסטל והיה נחמד מאוד.

אתרים מומלצים בלוקסור:
-מקדש לוקסור, נמצא על הנילוס במרכז העיר.
-עמק המלכים, האתר המפורסם שבו נקברו הפרעונים בתקופה שזאת הייתה הבירה. הקברים מהממים, ונשתמרו בהם הציורים המקוריים, כולל הצבעים שבהם השתמשו לפני 3000 שנה. שימו לב שכרטיס עולה 200 פאונד והוא מקנה לכם כניסה ל3 קברים בלבד! (יש שם בערך 20) אז תשאלו את השומרים לאיזה קברים הכי מומלץ להיכנס. איך מגיעים: מעבורת ציבורית (3 פאונד לדעתי). לצד המערבי של הנילוס, מיקרו בוס של כמה דקות ואז מונית או מונית אופנוע בכמה פאונד. עד לכניסה לאתר
-מקדש חתשפסוט, ראינו מבחוץ כי כבר זה היה לנו יקר. נראה מהמם.
ויש עוד ועוד...

ניתן גם לשכור סירה לשייט תיירותי בנילוס. התפתיתי לעשות את זה כי התארגנה קבוצה מההוסטל שהלכה וזה לא היה מאוד יקר (75 פאונד לאדם ל3 שעות). זה היה נחמד ויפה ושובר שגרה, אבל לא יוצא דופן.

אלכסנדריה

מלוקסור נסעתי ברכבת לקהיר, ושם החלפתי רכבת לאלכסנדריה. (מקהיר לאלכסנדריה נסעתי ברכבת ממש גרועה, היא הייתה כמעט בחינם אבל נסעה מאוד לאט..)
כבר מהרגע הראשון ניתן לראות שזאת עיר מסוג קצת אחר. היא כמעט לא מתויירת, ובגלל מיקומה האסטרטגי על שפת הים בנמל נוח תמיד הייתה דלת לעולם מצד אחד, ומצד שני מקור בלתי רגיל של עושר. העיר נקיה, נוחה ונעימה, והרבה יותר מזכירה את תל אביב מקהיר (שנראית כמו דלהי...).
ישנתי שני לילות בהוסטל מעולה שנקרא Ithaka hostel (יקר יחסית, כ13 דולר ללילה), הוא היה הוסטל הכי מטופח ומודרני שהייתי בו. ממליץ בחום גם עליו.
התחנה המרכזית (של האוטובוסים) לא ממש נגישה וצריך מונית או אובר כדי להגיע אליה.
לעומת זאת תחנת הרכבת היא מרחק קילומטר משפת הים ומהוסטל.

באלכסנדריה יש מבצר עות׳מאני על שפת הים, וגם ספריה עירונית שנבנתה בהשראת הספריה העתיקה של אלכסנדריה והיא מרשימה מאוד. בפנים יש כמה מוזאונים קטנים (צריך לשלם אקסטרה...) אבל זה היה שווה את זה כי הם היו מעניינים וטובים.

חוץ מזה ביקרתי בקטקומבות. לשם צריך לקחת אובר או ללכת 40 דקות ברגל כי זה לא ממש בחלק התיירותי של העיר. הקטקומבות נחפרו בתקופה הרומית והן מרשימות מאוד, שלל מבוכים וחדרי קבורה בסגנון רומי. הסתובבתי שם איזה שעה וחצי מתחת לאדמה, ממליץ.

עוד אתר הוא גן מונטזה (muntazah). הוא נמצא מרחק מיקרו בוס אחד מההוסטל, על החוף. היסטורית זה היה קומפלקס הארמונות של הסולטן העות׳מאני כשהוא היה מגיע לביקור מאיסטנבול. יש שם 3 ארמונות בסגנון עות׳מאני (אסור להיכנס אל תוך הארמונות אבל מבחוץ הם מרשימים) ובנוסף פארק עם דשא ומלא עצים. ממליץ לבוא בבוקר או אחר הצהריים. זה אתר שהמצרים אוהבים להסתובב בו ולשבת על הדשא ואנחנו לא ראינו תיירים כמעט.

חוץ מזה תשאלו את המקומיים על מקומות שווים לאכול. במשך יומיים לא הפסקתי לאכול דברים ממש טעימים ומעניינים, אבל שמעתי על מקום אחד זה מקום שמתמחה בפונדו גבינה, חפשו בגוגל alban swissra, נראה מעולה!

סיווה

מתחנה מרכזית של אלכסנדריה נסעתי באוטובוס לילה שלוקח 8 שעות אל תוך המדבר המערבי, לנווה המדבר סיווה. האוטובוס היה סביר והנסיעה עלתה 120 פאונד. יצאנו ב22:00 והגענו ב06:00 בבוקר לסיווה. היה מחסום צבאי אחד, והפכו לי את התיק, אבל חוץ מזה עבר חלק...
ישנתי בקמפ שמזכיר קצת את הקמפים בסיני, mountain camp. המחנה ממוקם כ4 קילומטר ממרכז העיר וצריך לקחת לשם טוקטוק או לתפוס טרמפ. יש שם את כל המתקנים (מקלחות, ווי פיי) והוא היה אחלה. גולת הכותרת, מעיין חם טבעי במרכז המחנה. הלילות במדבר קרים, ומלאי כוכבים, אז זה היה פינוק אמיתי.

סיווה היא תופעת חריגה ויוצאת דופן. זה נווה מדבר שגודלו מאות קילומטרים רבועים שמכיל מליוני דקלים צפופים מאוד, וחובקים אותו שני אגמי מלח עצומים. באופק ניתן לראות הרי שולחן ענקיים וחגורת חולות שנמשכת עד אינסוף... כשעולים למקום מעט גבוה, אפשר לראות מתוך ים העצים הזה תלים מציצים, כל תל הוא אתר אחר.

שכרתי אופניים ב50 פאונד במרכז העיר והסתובבתי במשך שעתיים באזור.
ביקרתי במבצר במרכז העיר (בנוי בסגון ברברי (berber) לגמרי. בקצרה, עם לא מצרי שחי בסהרה, כל הדרך עד למרוקו).
אחר כך רכבתי למקדש אמון, אותו מקדש ששכנה בו האורקל שאלכסנדר הגדול הגיע אליה אחרי שכבש את מצרים. המיתוס מספר שהוא עקב כל הדרך מהדלתא אחרי ציפור שהובילה אותו דרך המדבר במשך שלושה ימים עד למקדש....
הייתי גם ב cleoptra's bath. בגדול, מעיין בקוטר 15 מטר ובעומק של 4 עם מים צלולים צלולים ונעימים. כמובן שנכנסתי פנימה. אח"כ ראיתי שכל האזור מפוצץ בכאלה, ושזה לא מעיין טבעי אלא סוג של באר.
קינחתי בsunset point על אחד מאגמי המלח שמקיפים את סיווה.
עוד נקודה שווה שנמצאת ממש מעל הקמפ הוא הר דרדור. אפשר לראות ממנו את השקיעה ולהתמוגג...

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )