5 שבועות במונגוליה

הקדמה

מונגוליה היא מדינה במזרח אסיה. היא גובלת ברוסיה בצפון ובסין בדרום ובמזרח (יש לה גם נקודת ממשק עם קזחסטן במערב אבל לא גבול ארוך). מונגוליה היא מדינה עצומה (המדינה ה18 בשטחה בעולם) עם מעט מאוד תושבים (כ3.5 מיליון). העובדה הזאת הופכת אותה למדינה הכי פחות צפופה בעולם ומאפשרת לחוות בה טבע פראי שכמעט ולא עבר התערבות של בני אדם. כחצי מתושבי המדינה חיים בעיר הבירה אולן בטאר והחצי השני פרוסים על פני כל שאר המדינה ורבים מהם מנהלים אורח חיים נוודי לחלוטין וזזים על פי עונות השנה. למרות מספר התושבים הקטן יש מספר קבוצות אתניות שונות במונגוליה ולכל אחת מהם היסטוריה ותרבות מיוחדות שניתן לחוות במהלך הטיול. המדינה מתאפיינת במספר אזורי אקלים שונים. מנהרות ויערות ירוקים דרך פסגות מושלגות ועד למדבריות ודיונות חול גדולות, הנופים שלה מגוונים ומסקרנים.

התנהלות עם כסף

המטבע המונגולי נקרא טוגריק, ובקירוב כל אלף טוגריק שווה לשקל אחד. למרות היעדר התשתיות במונגוליה ישנם כספומטים כמעט בכל המדינה. חפשו כספומט TDB למשיכת כסף ללא עמלה מקומית. גם Khan Bank זה בסדר. במהלך הטיול מחוץ לאולן בטאר ההתנהלות נעשית כולה במזומן. בעיר הבירה ניתן לעיתים לשלם באשראי אבל לרוב התשלום יהיה כרוך בעמלות נוספות ולא הייתי ממליץ על כך, בעיקר לאור העובדה שמאוד קל למצוא כספומט שלא גובה עמלת משיכה.

ויזה

ויזה לישראלים ניתנת אוטומטית ובחינם בכניסה למדינה ל30 יום, אין מה להתארגן מראש בנושא הזה. אם רוצים להישאר יותר זמן אפשר להאריך עד חודשיים יותר, סה"כ 90 יום במקסימום. מחיר ליום הארכה של הויזה הוא כ-3000 טוגריק וניתן לעשות את זה במשרדי ההגירה (לי ידוע על שני משרדים שונים שמאפשרים להאריך את הויזה) שנמצאים במיקומים מרכזיים באולן בטאר. מומלץ להגיע עם תמונת פספורט. בנוסף, אני ממליץ לשאול את הסוכנות שדרכה תסגרו את הטיול אם יוכלו לעזור לכם בתהליך ההארכה, לרוב הם ישמחו לעזור ללא תשלום נוסף.

תקשורת

בגלל הגודל וחוסר התשתיות במדינה במקומות רבים לאורך הטיול לא תהיה קליטה סלולרית. למרות זאת, מומלץ מאוד לקנות כרטיס סים מקומי. שתי חברות הסלולר הגדולות במדינה הן mobicom ו- unitel ושתיהן מספקות כרטיס סים פיזי שכולל שיחות טלפון מקומיות ואינטרנט בעלות של כ15 ש״ח. לכל חברה יש אזורים שבהם הקליטה שלה עדיפה ולכן אם מטיילים בקבוצה אני ממליץ לקחת לפחות סים אחד מכל חברה. בעיירות לאורך הדרך ניתן למצוא משרדים של חברות הסלולר ולהאריך את תוקף הסים במידת הצורך. בנוסף, בגלל שעדיין ישנם חלקים נרחבים בהם אין בכלל קליטה אני ממליץ לשכור מכשיר לוויני בארץ או לקנות מכשיר ולמכור אותו בסיום הטיול כדי שתהיה לכם אופציה לתקשר במצבי חירום בהם אין קליטה.

הכנות באולן בטאר

אנחנו היינו קבוצה של חמישה חברים והגענו לאולן בטאר בתחילת יוני. נחתנו בשדה התעופה ג׳ינגיס חאן בשעה מאוחרת. מכיוון שסגרנו מראש עם סוכנות בשם הוקה (לא ממליץ, אפרט בהמשך) כשנחתנו חיכה לנו נהג שהביא אותנו להוסטל של הסוכנות בו נשהה לפני היציאה לטיול. בבוקר למחרת קמנו מוקדם, עברנו על תכנית הטיול עם הסוכנות והכרנו את המדריך המונגולי איתו נצא לטיול. בניגוד לרוב המטיילים שאני מכיר אנחנו החלטנו לקחת מדריך מונגולי דובר אנגלית שאינו נהג ולנהוג בעצמנו. למרות שהייתה לנו חוויה מאוד כיפית וייחודית בדיעבד אני ממליץ לקחת נהג בכל אופן כי הנסיעות מתישות מאוד ונכון להיום הרשויות המונגוליות לא מכבדות את הרישיון הבינלאומי שמונפק בישראל. אחרי ההיכרות עם המדריך (אנחנו נכנה אותו ג׳וני לאורך כל הטיול) עברנו על כל ציוד הקאמפינג שנקבל מהסוכנות. אחרי שוידאנו מה יש לנו ומה חסר עשינו רשימה ויצאנו לקניות בשוק השחור. למרות השם שלו השוק השחור באולן בטאר הוא דווקא מקום די נעים ויש בו כל מה שצריך לטיול במחירים טובים. חשוב לבדוק שהוא לא סגור כשאתם מגיעים כי ישנם מספר ימים במהלך השבוע בהם הוא לא פועל במיוחד אם אתם מגיעים סמוך לפסטיבל הנאדאם בעיר. צמוד לשוק השחור יש סופר במחירים טובים ואני ממליץ לעשות כמה שיותר קניות של מוצרים יבשים שלא מתקלקלים בעיר הבירה מכיוון שכשיוצאים מהעיר המחירים של רבים מהמוצרים עולים. חזרנו להוסטל ולמחרת קיבלנו את הואן שעליו נבלה את החודש הקרוב. בדקנו את הואן, צילמנו אותו וקיבלנו הדרכה על הנהיגה בו מבעל הרכב.

טיול יומיים עם אופנועים

אחרי שהכנו את הציוד והואן באולן בטאר החלטנו לצאת לטיול קצר של יומיים לturtle rock היחסית קרוב לאולן בטאר על אופנועים. גם השכרת האופנועים הייתה דרך הסוכנות והמדריך שלנו התלווה אלינו במכונית שלו. לקחנו את הציוד הרלוונטי והעמסנו אותו על המכונית של המדריך. כשהכל היה מועמס יצאנו לדרך וחווינו סוף סוף את מונגוליה כמו שקיווינו לחוות אותה. בנסיעה קצרה מתרחקים מהלכלוך והצפיפות של העיר ונחשפים לעולם אחר לחלוטין. מרחבי דשא ירוקים ענקיים, המון ציפורים דורסות ועדרים של גמלים דו דבשתיים, סוסים וכבשים ממלאים את המרחבים (במונגוליה יש בערך פי 20 חיות משק מאנשים). לקראת השעה 18:00 הגענו לturtle rock ואחרי קפה וארוחה קלה המשכנו ליורט (אוהל מונגולי מסורתי) שבו נבלה את הלילה. היורטים הם אוהלים עגולים וגדולים מאוד שמכילים מיטות ותנור עצים ובהם המונגולים הנוודים חיים כבר מאות שנים. אחרי שהגענו למקום החניה להלילה הכנו ארוחת ערב והלכנו לישון שבעים ומרוצים. בבוקר למחרת קמנו מוקדם ועשינו את הדרך חזרה לאולן בטאר כדי לסגור דברים אחרונים לקראת היציאה לטיול עם הואן.

מהלך הטיול עם הואן

12.6- אולן בטאר למיני גובי
מרחק- 300 ק״מ
יצאנו בבוקר עם הואן, נהג ומדריך. הנהג עשה לנו שיעור על הואן וראה שאנחנו מסתדרים ואחרי בערך שעתיים נסיעה עזב אותנו. בדרך היה צריך להחליף את כל ההתקן של ההגה. עצרנו לארוחת צהריים שבישלנו על גדת הנהר ומשם המשכנו בנסיעה עד שהגענו למשפחה עם מספר יורטים. התמקמנו ביורט, התחלנו לבשל ארוחת ערב ובזמן שתומר וג׳ונסון(המדריך) היו אחראים על הארוחה אנחנו יצאנו לרכיבה על גמלים דו דבשתיים.

13.6- מיני גובי לאורחה ואלי
מרחק- 250 ק״מ
אחרי שקשוקה וקפה לארוחת בוקר יצאנו לדרך. היום כלל הרבה נסיעה בשטח ושינוי נוף מדיונות חוליות למרחבים ירוקים פתוחים עם הרבה נחלים. במהלך הדרך עצרנו לעשות קניות לשבוע הקרוב באחת העיירות באזור בגלל שעד ה19.6 אנחנו אמורים להיות באזורים ללא סופר. הטבע מרשים מאוד ובמהלך הנסיעה ראינו עדרי סוסים ובקר ענקיים (כמו בכל מקום פה), ברווזים, סנאים ולהקת נשרים גדולה. לקראת השעה 19:30 הגענו למחנה, אחרי שהיינו צריכים לנסוע בעקבות אחד הנוודים שיצא להדריך אותנו בשטח עם הסוס שלו. עזרנו לאחיה לתקתק בישולים לפני שבת ואז הכנו לעצמנו דאמפלינגס ופסטה בולונז שהיו ארוחת שישי מעולה.

14.6- חניה לשבת באורחה ואלי
הסתובבנו בעמק, הקפצנו כדור, ניגנו, בישלנו ובגדול נרגענו קצת לקראת טרק סוסים של שלושה ימים אליו נצא ביום ראשון.

15.6- יציאה לטרק סוסים
מרחק- 25 ק״מ
הכנו ארוחת בוקר ביורט ופגשנו את מדריכי הסוסים שלנו לטרק (בסקה ומוגי). תכננו לצאת ב11:00 אבל ההעמסה לקחה יותר זמן ממה שציפינו ובסוף יצאנו בסביבות 13:00. כל אחד קיבל סוס מונגולי ויצאנו לדרך. הרכיבה יחסית איטית, רוב הזמן בקצב הליכה של סוס. חוויה כיפית מאוד ודרך מיוחדת לראות את הנופים היפים של מונגוליה. במהלך היום רכבנו בשטח הפתוח, בצהריים עצרנו להפסקת קפה ליד הנהר ובערך ב17:30 הגענו לנקודה שבה נקים מחנה, על גבול היער. הקמנו את האוהלים אכלנו סנדוויצ׳ים ונרגענו. לקראת ארוחת ערב מלמן וג׳ונסון הלכו למשפחת נוודים שישנו קרוב אלינו וקנו מהם בשר יאק שבישלנו עם אורז וירקות. אחרי הארוחה הלכנו לנהר למלא מים ולשטוף את הכלים. לא בנהר עצמו בגלל שרבים מהמונגולים הנוודים מאמינים בדתות שאמאניות שתופסות את כוחות הטבע השונים (יערות, נהרות וכו) כרוחות שצריך לכבד. על פי האמונות שלהם שטיפת כלים ישירות בנהר עלולה להיתפס כחוסר כבוד לרוח ולהכעיס אותה. לכן הם תמיד נושאים כלים נקיים שמאפשרים להם להוציא מים מהנהר בשביל כביסה, רחצה ושטיפת כלים. ולעולם לא תראו אותם מלכלכים את הטבע. במקומות רבים אפשר לראות מעין מגדלי אבנים קטנים או מספר אבנים שבראשן דגל שישמשו כמעין מזבח לרוח.

16.6- יום שני בטרק סוסים ושמונת האגמים
מרחק- 25 ק״מ
קמנו ב8:00 התארגנו וקיפלנו את כל הציוד, שוב ההעמסה של הסוסים עיכבה אותנו קצת ובערך ב10:30 היינו בדרך. הדרך עד המחנה היום עברה דרך היער והייתה מורכבת אז התקדמנו לאט. בערך ב13:30 הגענו למחנה, עשינו הפסקת צהריים והקמנו את האוהלים לקראת הערב. אחרי שהכל היה מוכן ונחנו קצת מול הנוף של האגם יצאנו לראות את שאר שמונת האגמים. הפעם רכבנו מהר ואפילו דהרנו חלק מהדרך. תוך שעה וחצי של רכיבה הגענו לאגם הגדול ביותר שהיה צלול ויפה מאוד. עלינו לפסגת הר קרוב כדי לראות את הנוף המלא של האגם ואחרי שוידאנו שג׳ונסון לא חוטף התקף לב (בוא נגיד שהוא לא בכושר הכי טוב) ירדנו בחזרה למטה ויצאנו ברכיבה חזרה למחנה. לארוחת ערב השגנו בשר כבש ושוב אכלנו פרייד רייס עם בשר וירקות. ישבנו קצת מסביב למדורה והלכנו לישון מוקדם לקראת יום הרכיבה הארוך שמצפה לנו מחר.

17.6- יום שלישי ואחרון בטרק סוסים, חוזרים ליורט שיצאנו ממנו
מרחק- 40 ק״מ
קמנו מוקדם כי מצפה לנו רכיבה ארוכה חזרה למחנה שממנו יצאנו ביום הראשון. חשוב לציין שהדרך לא מעגלית ושפשוט חזרנו על עקבותינו. לצערנו הגשם שירד בלילה גרם להרבה בוץ ואנחנו והסוסים קצת נרטבנו בדרך. בערך שעה וחצי רכיבה לפני המחנה התחיל לרדת גשם חזק מלווה בברקים ורעמים שהפחידו את הסוסים והיינו חייבים לעצור. אחרי חצי שעה של המתנה הגשם נרגע והמשכנו בדרך די ספוגים. לפני החזרה למחנה הסוס של תומר (ארנולד) בעט בסוס של ג׳ונסון מה שגרם לו ליפול מהסוס. למזלנו המדריך שלנו שרד את הנפילה בנזק מינימלי והמשכנו בדרך. שמחנו מאוד להגיע בחזרה ליורט ולהדליק אש שתחמם אותנו. נהנו קצת מהחזרה לקליטה, הכנו אוכל וסידרנו את הואן לקראת היציאה לנסיעה למחרת.

18.6- אורחה ואלי להוטונט
מרחק- 65 ק״מ
היום מצפה לנו נסיעה יחסית קצרה אבל כולה דרך השטח. קמנו מוקדם, עשינו סנדוויצים לארוחת בוקר ובסביבות 8:00 כבר היינו מוכנים ליציאה. לצערנו לואן שלנו היו תכניות אחרות והוא לא הצליח להתניע. אחרי כמה ניסיונות כושלים ושיחת טלפון עם בעל הרכב הבנו שהלך הסטרטר. למזלנו מסתבר שלנהגים המונגולים יש קהילה אינטרנטית ואחרי שיצרנו קשר עם בעל הרכב שלנו הוא ביקש מנהג אחר שהיה בסביבה להגיע ולעזור לנו להחליף סטרטר. כל האופרציה הזאת לקחה די הרבה זמן ובסוף היינו מוכנים ליציאה ב10:30. התחלנו לנסוע, עצרנו לקניות קטנות בעיירה שעברנו בה בדרך לאורחה ואלי וטעמנו איזשהו מאכל קוריאני שהוא בעצם רול סושי עם בשר במקום הדג ושהמונגולים מוכרים ב3 שקלים. התקדמנו יפה למרות שהדרך הייתה מורכבת עד שבערך 15 ק״מ מהמחנה עלינו על אבן שפינצ׳רה לנו גלגל אחד והשאירה גלגל נוסף במצב לא מזהיר. יצאנו, החלפנו את הגלגל המפונצ׳ר וסוף סוף הצלחנו להגיע למחנה בסביבות 16:00. המקום היה אחד המטופחים שהיינו בהם עד עכשיו. יורטים גדולים, חשמל, מקלחות וג׳קוזים מלאים במים חמים טבעיים ממאגר תת קרקעי סמוך. החיסרון היחיד של המחנה היה חוסר בקליטה. אחרי טבילה במעיינות החמים הכנו מרק עם דאמפלינגס לארוחת ערב והלכנו לישון עייפים ומרוצים.

19.6- הוטונט לוויט לייק ואז לעיירה ללא שם
מרחק- 400 ק״מ
בלילה הקודם הכנו מראש ביצים קשות (טריק שעשינו כמה פעמים, חוסך זמן) והעמסנו את הואן כדי לצאת מוקדם בבוקר. ב8:00 היינו בדרך, אחרי נסיעה ממושכת הגענו לעיירה קטנה שבה עצרנו עשינו קצת קניות והמשכנו. בצהריים הגענו להר געש רדום ועלינו לראות אותו מלמעלה. ההר הוא תחנת עצירה תיירותית (ביחס למונגוליה) ויש בו דוכני מזכרות ומסעדה קטנה שאכלנו בה מאפה בשר מונגולי מסורתי (טעים מאוד). עלינו לראות את הלוע הרדום. עלייה תלולה אבל קצרה, החוויה נחמדה ויפה אבל לא מטורפת. מהר הגעש יש נסיעה קצרה (כ5 ק״מ) לאגם בשם white lake. האגם יפה אבל יש סביבו המון יתושים. בנקודת ההתחלה של האגם יש הרבה מקומות לינה, אבל אנחנו בחרנו לא לעצור בהם ולהמשיך לנסוע. הדרך מתחילת האגם לסופו היא כ30 ק״מ ומורכבת מאוד לנהיגה. כבר בתחילת הדרך פגשנו טויטה של מקומיים שנתקעה בחול ועזרנו לחלץ אותה. לא הרבה זמן לאחר מכן הואן שלנו נכבה בעלייה והתחיל להתדרדר אחורה אז היינו צריכים לצאת מהר ולדחוף אותו (חוויה מגניבה). קיווינו להצליח לחנות בסוף האגם אבל מצב היתושים שם היה חמור מאוד והבנו שאי אפשר להקים שם מחנה. לכן, החלטנו להמשיך לנסוע והגענו לעיירה קטנה שם המדריך שלנו ארגן לנו מוטל לישון בו. חשוב לציין שהעיירה לא נעימה והדרך אליה לוקחת זמן, בדיעבד אני ממליץ או לעצור ביורטים בתחילת האגם או לעבור את האגם ואת היתושים ולהקים אוהל עצמאית לפני העיירה בעמק ירוק ויפה שעוברים דרכו.

20.6- עיירה ללא שם למורון
מרחק- 180 ק״מ
הנהג שהואן שייך לו גר בעיירה יחסית גדולה בשם מורון. בגלל שהיו לנו קצת בעיות ברכב ובגלל שהיינו צריכים לעשות קניות וארגונים לקראת השבוע הבא הגענו להתארח אצלו. הגענו בשישי יחסית מוקדם, עשינו קניות בסופר ענק שיש בעיירה. מרגיש כמו כולבו אמריקאי, יש בו הכל מאופנועים ועד ריבה. אחרי זה הגענו לבית של בעל הרכב, התמקמנו שם בעליית הגג ואכלנו איתו תבשיל אטריות מונגולי מסורתי עם ירקות ובשר סוס. תרבות האירוח המונגולי מאוד מזכירה את התרבות הבדואית בישראל. בכל פעם שהתארחנו במקום חדש הציעו לנו משהו לאכול ותה עם חלב לשתות. נהוג לשבת עם המארח, לדבר איתו ולהפגין כלפיו כבוד. הכרנו את המשפחה של בעל הרכב, שיחקנו עם הילדים שלו (חמודים מאוד) ומאוחר יותר יצאנו להתקלח במקלחות הציבוריות כחמש דקות הליכה מהבית. בבית עצמו אין מים זורמים, מקלחת אין בכלל והשירותים הם צריף בחצר. למרות זאת, המקלחות הציבוריות הן מקום נקי ונעים ומקלחת עולה שם 6000 טוגריק (6 ש״ח). לארוחת שישי הכנו פסטה בולונז עם בשר טחון שקנינו באותו היום והלכנו לישון.

21.6- חניה לשבת במורון
בתחילת השבת נסענו לאגם קרוב לעיר ושניתן להיכנס למים שלו (לחלק ממאגרי המים אסור להיכנס מפאת קדושה) ושם העברנו כמה שעות. את שאר הזמן ניצלנו למנוחה, תכנון קדימה ותיקונים ברכב. הבנו שהתכנית שהוקה בנתה לנו בעצם כוללת נסיעות בשבת ולכן אנחנו צריכים להערך מחדש. אחרי שהחלפנו צמיגים ישבנו ביחד עם בעל הרכב וג׳ונסון המדריך ואחרי שקיבלנו הבנה קצת יותר מלאה של התכנית עשינו את ההתאמות שהבנו שדרושות. חשוב להגיד שלכל אורך היום ניסינו לתפוס את הוקה כדי לסגור ענייני תשלום על הצמיגים ואת הבנייה מחדש של התכנית והיא לא הייתה זמינה. אחרי שדחתה אותנו עוד ועוד ולא ענתה גם למדריך החלטנו לקחת את העניינים לידיים. בערב אני ואחיה ישבנו ושתינו עם הנהג ועם ג׳ונסון משקאות מקומיים. כשסיימנו את הוודקה המקומית הופתענו לגלות שיש שירות משלוחי אלכוהול פעיל בעיירה ותוך דקות בעל הרכב הזמין לנו עוד כמה ליטרים של בירה שהגיעו ישירות לבית.

22.6- מורון לדארחאת ואלי (אולן אול)
מרחק- 180 ק״מ
יצאנו מוקדם מהבית של הנהג אחרי ערב שתייה חוויתי. למרות שבעל הרכב היה אמור לנהוג איתנו באותו יום הוא התחרט בבוקר והחליט להישאר במורון אז יצאנו לבד. ההתחלה הייתה קצת מורכבת כי המדריך שלנו לא התמצא בשטח העמק שנכנסו אליו ולכן היינו צריכים לפתוח את אפליקציית הניוווט (many.com) ולמצוא בעצמנו דרך נוחה שתוביל אותנו אל מחוץ לעמק. מרגע שהצלחנו לצאת ולהתחבר לדרך העפר הראשית יותר היום הלך חלק. אחרי שעברנו את שער הכניסה לשמורה הגענו לאולן אול, עצרנו שם לקפה בזמן שג׳וני הסדיר את אישורי הכניסה לעמק. צריך להגיד שהאישורים הונפקו לנו מראש אבל שהם מבצעים בדיקה נוספת ברגע שמגיעים לאולן אול. בעיירה פגשנו את אחד הילדים של משפחת הנוודים שתארח אותנו והוא הגיע איתנו ברכב והדריך אותנו אל המחנה של המשפחה שלו. כשהגענו המשפחה קיבלה אותנו עם תה ותבשיל אורז ובשר מונגולי. הכנו קצת ציוד לקראת היציאה לטרק הסוסים ביום למחרת והלכנו לישון.

23.6- יציאה לטרק סוסים ומשפחות איילי הצפון
מרחק- 30 ק״מ
קמנו בבוקר שתינו קפה ושחטנו כבשה בשיטה המונגולית. קנינו כחצי מבשר הכבשה ששחטנו ב60,000 טוגריק (60 ש״ח). את הבשר בישלנו כדי שלא יתקלקל ואז ארזנו את כל הציוד לטרק. לקראת 13:00 יצאנו לדרך. כמו בטרק הקודם כל אחד קיבל סוס והצטרפו אלינו שני מדריכים. הפעם קיבלנו בנוסף גם שלושה סוסי משא ולא שניים מה שהקל את האריזות לטרק שיארך 4 ימים. רוב יום הרכיבה היה מישורי ועבר בעמק רחב שלאורכו זרם נהר ארוך שאומרים ששוחים בו דגי סלמון. לקראת 18:30 הגענו לנקודת עצירה ליד הנהר. עשינו קפה וטבלנו בנהר ואז הכנו יחד עם מדריכי הסוסים מרק כבש מהכבש ששחטנו ובישלנו בבוקר. מצב הזבובים שהיה מדאיג כשרק הגענו למחנה השתפר מאוד כשהערב ירד ונהיה קצת יותר קריר.

24.6- יום שני בטרק סוסים, הגעה למשפחות איילי הצפון
מרחק- 12.5 ק״מ
היום קמנו בסביבות 8:00, אכלנו ארוחת בוקר והכנו את הציוד להעמסה על הסוסים. אחרי הכל יצאנו לדרך ב11:20. בבוקר המחנה היה מלא בזבובים (שלא היו מורגשים בלילה) ומאוד רצינו להתקדם הלאה. הרכיבה היום הייתה די קצרה ועברה ברובה דרך היער במעלה ההר בחיפוש אחר המחנה של משפחות איילי הצפון. האיילים אוהבים קרח ושלג ולכן המשפחות נודדות באזור ותמיד קובעות את המחנה שלהם באזור עם מאגר שלג. כשהגענו למחנה ראינו את העדר על הקרחון הגדול שלידו הקימו הנוודים את המחנה שלהם. האיילים (לדעתי בערך 100) חמודים מאוד ויפיפיים על השלג. אני שניצר ואחיה הלכנו סמוך אליהם על הקרחונים וזרקנו אחד על השני כדורי שלג. המשפחות עצמן חיות באוהלים צנועים שמזכירים אוהלים אינדיאיניים (גבוהים בצורת קונוס). כשהגענו הנוודים אירחו אותנו עם תה עם חלב איילים ולחם שהם מכינים מרוח בחמאת איילים וריבה(טעים מאוד). מאוחר יותר התמקמנו באוהל גדול שהם סיפקו לנו (שונה מהיורט המסורתי) והעברנו את היום בחברתם. קנינו מהם בשר אייל משומר (סוג של ביף ג׳רקי) ומאוחר יותר ג׳ונסון בישל לנו אורז עם ירקות ובשר לארוחת ערב שהיה מצוין. קיווינו לקצר את הטרק ולעשות ביום למחרת את כל הדרך חזרה למשפחה שממנה יצאנו אבל אחרי ויכוח קצר המדריכים הבהירו לנו שזה לא אפשרי ושהסוסים צריכים לנוח בדרך.

25.6- יום שלישי בטרק סוסים, יציאה ממשפחות איילי הצפון
מרחק- 15 ק״מ
ידענו שיש לנו רכיבה קצרה היום ולכן הרשינו לעצמו לקום מאוחר ולקחת את היום באיזי. אחרי ארוחת בוקר ועוד זמן עם המשפחות והאיילים היינו מוכנים לתזוזה בסביבות 12:00. אחת משתי המשפחות שאירחו אותנו החליטו להמשיך לנדוד היום ומדריכי הסוסים שלנו עזרו להם באריזות. בהתאם, היציאה שלנו התעכבה קצת אבל זכינו לראות איך משפחה שלמה אורזת את כל החיים שלה, הציוד, האיילים, הילדים וכו ומתחילה לנדוד. בסוף עזבנו את המשפחות בערך ב14:00 והתחלנו ברכיבה חזרה. היום היה מזג האוויר קריר ובאמצע הדרך התחיל לרדת עלינו גשם חזק שנמשך רוב הרכיבה. בסופו של דבר חנינו ליד מגורי חורף של נוודים (בקיץ הם נטושים ונעולים) והסתתרנו בדיר כבשים עד שהגשם שכך. בישלנו ארוחת ערב והדלקנו מדורה (לקח לא מעט זמן עם כל העצים הרטובים) ואחרי שראינו שהשמים מתבהרים החלטנו לפתוח את האוהלים בחוץ. היה כיף מאוד שיחקנו קלפים וישבנו ליד המדורה עד שהאש דעכה ואז הלכנו לישון.

26.6- יום רביעי בטרק סוסים, חזרה לאולן אול
מרחק- 27.5 ק״מ עם הסוסים + 40 ק״מ עם הרכב
קמנו מוקדם והכנו מנות חמות ואת השימורים שנשארו לנו לארוחת בוקר. מדריכי הסוסים התעכבו כי במהלך הלילה הסוסים ברחו והם היו צריכים לרדוף אחריהם ולהחזיר אותם. במהלך הרדיפה אחד מהם איבד את הטלפון ועכשיו חזר לחפש אותו באור. בסופו של דבר יצאנו, הסוסים הרגישו שהם חוזרים הביתה והיו חסרי מנוחה. הרסן של הסוס שלי נקרע במהלך הרכיבה והיה צריך לתקן אותו. אחרי רכיבה של כ3 שעות הגענו למקום בו עשינו את העצירה הראשונה שלנו בטיול לפני מספר ימים. מדריכי הסוסים רצו לעצור שם למנוחה ואנחנו רצינו להמשיך ולהגיע כבר ליורטים. לצערנו הם לא התלהבו מהרעיון ונפגעו מאיתנו בגלל שכבר מספר פעמים התווכחנו איתם לגבי זמני היציאה והעצירה. הם הודיעו לג׳וני שנמשיך אבל שהם לא מעוניינים לארח אותנו הלילה. למרות הטאקל הזה חזרנו ביחד ליורטים והם נתנו לנו לחם עם חמאה ותה להתאושש טיפה מהטרק. ארזנו את הדברים, אמרנו למשפחה תודה על האירוח ויצאנו עם הרכב לכיוון אולן אול. הגענו לאולן אול, עשינו קצת קניות והתפנקנו במסעדה מקומית. אחרי זה ג׳וני סידר לנו מקום שינה במוטל טוב (בסטנדרטים מונגולים) והתחלנו לחפש מקלחת. חשוב להבין שגם בעיירות הגדולות שבהן היינו עד עכשיו אין חיבור למים זורמים ואין מקלחות פרטיות. בכל עיירה יש מקלחות ציבוריות שגובות כסף (בין 5 ל10 שקלים) למקלחת. הגענו למקלחת ונכנסו בתורות. לי ולתומר נגמרו המים באמצע המקלחת והיינו צריכים לשטוף את השמפו מהראש עם מים קרים שהביאו לנו מג׳ריקן אבל כפיצוי לא היינו צריכים לשלם על המקלחת.

27.6- אולן אול לאגם חובזול
מרחק- 190 ק״מ
הדרך היום מתחלקת ל150 ק״מ אוף רוד ו40 ק״מ אספלט. את הדרך בשטח כבר הכרנו יחסית טוב כי זו אותה הדרך שנסענו בה ממורון לאולן אול והיא עברה בצורה די חלקה. כשהגענו לדרך האספלט פנינו לכיוון אגם חובזול. כשהגענו לאגם הופתענו לגלות כמה תיירותית ומתפתחת העיירה חטגל שבה נישן הלילה. העיירה יפה וכולה בנויה על שפת האגם הכחול. יש בה בית קפה מערבי מוצלח מאוד (היחיד שראינו מאז היציאה מאולן בטאר בינתיים) ומספר סופרים לעשות בהם קניות. גם פה הלכנו למקלחת הציבורית (הפעם לא נגמרו המים והייתה מקלחת מעולה). לארוחת שישי עשינו ארוחה ישראלית על רמה (שניצלים, סלט, אורז וטחינה)

28.6- חניה לשבת באגם חובזול
למרות התכנונים שהיו לנו ללכת לאגם ולנסות לדוג קמנו לבוקר שבת גשום והגשם נמשך לכל אורך היום. למרות זאת יצאנו לשתות קפה ונרגענו ביורט במשך השבת.

29.6- אגם חובזול לאגם קירגיס
מרחק- 700 ק״מ
היום כלל נסיעה ארוכה במיוחד וידענו מראש שיהיה יום מאתגר, שיכלול גם נסיעת שטח לא פשוטה וגם כמות קילומטרים ארוכה על האספלט. הדרכים היו סבירות בסך הכל אבל הדרך כולה לקחה לנו בערך 14 שעות (כולל כמה עצירות קטנות בדרך). במהלך הדרך אפשר להבחין שהנוף קצת משתנה והופך יותר הררי ויבש מהאזור שבו שהינו קודם. הגענו לאגם קירגיס בחושך וקיבלנו יורט גדול ומרווח לישון בו. שמחנו לגלות שבמקום יש שירותים עם אסלה ומים זורמים בברז. הזמן שלנו באגם היה קצר ולא הספקנו להיכנס אליו אבל אין ספק שהוא אגם מרשים והמראה של המים על רקע הסביבה המדברית וההרית שמקיפה אותנו עשה לנו טוב בבוקר שלמחרת. זכינו גם בעוד שעת שינה כי התקדמנו כל כך הרבה לתוך מערב מונגוליה שנכנסו לאזור זמן אחר (שעה אחת אחורה)


30.6- אגם קירגיס לאולגי
מרחק- 300 ק״מ
קמנו ב7:00 בבוקר (אחרי ויכוח אם עכשיו 6 או 7 בגלל השינוי באזור הזמן). והתחלנו לנסוע לכיוון אולגי. אולגי היא העיר הגדולה של מערב מונגוליה (יש בה אפילו שדה תעופה קטן) ורוב התושבים בה הם בני המיעוט הקזחי שחי בחלק הזה של מונגוליה. באופן כללי האזור הזה של המדינה מתאפיין באוכלוסיה קזחית רבה שביניהם ובין המונגולים ישנה מתיחות מסוימת. רבים מהם אפילו לא מדברים מונגולית ומסרבים ללמוד אותה ובמקום זאת מנהלים את חייהם בקזחית או רוסית. גם הנסיעה היום לקחה לא מעט זמן והגענו לאולגי רק בסביבות 19:00. בדרך עצרנו לצהריים על שפת נחל שממנו יכולנו לראות את ההרים המושלגים של המערב ובאגם סמוך לעיר שאליו נכנסנו. כ10 קילומטרים לפני ההגעה לעיר גילינו בעיה בבלמים של הואן ואיך שהגענו העירה התפצלנו בין הסופר והמוסך. אחרי קניות ותיקון של הבלמים (שעלה לנו עוד 170 שח) הגענו ליורט שלנו להערב. אחד המקומות המטופחים שהיינו בהם, שכלל גם מקלחת (של המקום) וגם שירותים עם אסלה. עם ההגעה הכנו מוקפץ עם ירקות וביצה ואחרי מקלחת טובה טסנו לישון.

1.7- אולגי, דרך הוויט ריבר למשפחת ציידי העיטים
מרחק- 135 ק״מ
הנסיעה היום כולה דרך השטח ואנחנו בחרנו להאריך אותה קצת ולעבור דרך הוויט ריבר, נהר שזורם מהשלג שנמס על הרי אלטאי וצבעו לבן בגלל הזרימה החזקה שסוחפת איתה חלק מאבני הגיר(lime stone) שמאפיינות את האזור וצובעות את המים. כשהגענו לוויט ריבר עצרנו לארוחת צהריים וקפה מול הנוף. המשכנו עוד מערבה ודרומה לכיוון אגם שסמוך אליו חונות משפחות ציידי הנשרים. ליד האגם יש גם מחנה צבאי מונגולי שצריך לעבור דרכו כדי להגיע לאזור החנייה של ציידי העיטים. באופן כללי האזור הזה של מונגוליה עמוס יחסית במחנות צבאיים בגלל הריבוי של האוכלוסיה הקזחית באזור (אחרי מספר עימותים בין האוכלוסיה הקזחית לשלטון המונגולי החליטו להגביר את הנוכחות הצבאית באזור). כשהגענו למחנה הצבאי המדריך שלנו התקשר לאיש הקשר שלו במשפחה שאנחנו אמורים להתארח אצלה והוא הכווין אותנו לאזור שבו הם חנו. גם ציידי העיטים הם קזחים ומוסלמים אבל היחס שלהם אלינו היה ידידותי מאוד והם אנשים נחמדים. קיבלנו יורט בסגנון קזחי (קצת יותר גדול מיורט רגיל ועם הרבה עורות ופרוות של חיות שהם צדו בעזרת העיטים) והתמקמנו. המקום עצמו הוא עמק ירוק ויפה עם נהר זורם סמוך לאוהלים והמון גבעות קטנות. גוזלי העיטים שהמשפחה מגדלת נמצאים בקן גדול על עץ במרחק של 20 מטר מהמחנה והלכנו לראות אותם. אחרי זה הגברים של המשפחה שאלו אם נרצה לשחק מולם כדורגל וככה יצא שנסענו ביחד חזרה למקום שטוח שבו אירגנו מגרש ושערים מאבנים (3-1 לנו). אחרי המשחק שהיה כיף מאוד חזרנו למחנה, הכנו ארוחת ערב והלכנו לישון. חשוב להגיד שקצת התאכזבנו היום כשגילינו שלא נוכל לראות את המשפחה צדה עם העיטים כי הם לא צדים בקיץ. גם זאת נקודה שהסוכנות שלנו לא ציינה לפני למרות שידעה שאנחנו אמורים להגיע אל משפחות הציידים.

2.7- משפחת ציידי העיטים
אחרי הימים הארוכים של נסיעה שהיו לנו לאחרונה החלטנו לנצל את החניה אצל הציידים ולנוח קצת. קמנו מאוחר, הקפצנו כדור ובילינו זמן עם המשפחה.

3.7- משפחת ציידי העיטים לאולגי (לא עברנו בוויט ריבר בדרך חזרה)
מרחק- 120 ק״מ
בגלל שהכרנו כבר את הדרך לאולגי יכולנו לתכנן את היום בצורה מיטבית. קמנו ב7:00 והצטלמנו בתלבושות מסורתיות עם אחד העיטים של המשפחה. העיט הבוגר הוא חיה גדולה עם טפרים ומקור חדים מאוד והמפעיל שלו לובש כפפת עור עבה כדי להגן על עצמו מהם. העיט עוטה קסדה שמכסה את העיניים שלו כדי שלא יוכל לעוף ובעת הציד הם מורידים לו את הקסדה ואז הוא מזהה את הטרף וננעל עליו. אחרי שהעיט תופס את הציד, המפעיל שלו רוכב אליו במהירות כדי להספיק לקחת את הציד לפני שהעיט אוכל אותו. אחרי שסיימנו להצטלם יצאנו חזרה לכיוון אולגי. עצרנו באגם הסמוך כדי להיכנס ולנסות לדוג. למרות שלא הצלחנו לדוג היה כיף מאוד ואחרי שאכלנו ושחינו המשכנו בדרך. הגענו לאולגי מוקדם יחסית והלכנו להנות מהיתרונות של עיר (בית קפה ומסעדה). אחרי זה השלמנו קצת קניות מצרכים בסופר הסמוך וחזרנו למקום שלנו בו בלילה הקודם שלנו באולגי.

4.7- אולגי לאלטאי(בירת המחוז של גובי)
מרחק- 660 ק״מ
היום כלל נסיעה ארוכה ובגלל שרצינו לתת לאחיה מרווח לפני שבת יצאנו מוקדם וכבר ב7 התחלנו לנסוע. הדרך היום הייתה כולה אספלט, מה שכמובן הקל עלינו וצלחנו אותה יחסית בקלות. בדרך עצרנו לארוחת צהריים על שפת אחד הנהרות שעברנו על פניהם. לקראת ההגעה לעיר התחיל לרדת גשם והיינו צריכים לחצות שיטפון קטן שעבר על הכביש הראשי, אבל הרכב שלנו צלח אותו בלי בעיה. ככל שמדרימים אפשר לשים לב איך הנופים נהיים קצת יותר מדבריים. יש לנו עוד כמות יפה של קילומטראז׳ עד ההגעה למדבר גובי אבל השינוי בסביבה כבר מתחיל להיות ניכר. כשהגענו העירה ירדנו לעשות קניות בסופר סמוך ליורטים שבהם נישן הערב. לארוחת ערב הכנו ספגטי בולונז וסלט כרוב שיצאו מעולה. לסיום הארוחה קנינו בקבוק של וודקה מקומית ושיחקנו קלפים.

5.7- חניה לשבת באלטאי
השבת התחילה כרגיל, קמנו כל אחד בזמן שלו הכנו חביתות וסלט לארוחת בוקר והתנהלנו בנחת. בחוץ היה שמשי וניצלנו את מזג האוויר קצת להסתובב, לשים כביסה ולשבת בבית קפה מקומי. אחרי שחזרנו ליורט הוחלט לקחת את הרכב למוסך לכמה תיקונים קטנים ואחד מאיתנו יצא עם ג׳וני. לצערנו בדרך למוסך היו שוטרים שאמרו שהרישיון הבינלאומי שלנו לא תואם את סוג הרכב ולא תקף במונגוליה ולכן עומדים להחרים לנו את הרכב. חוץ מזה נאלץ לשלם קנס של 400,000 טוגריק והכי גרוע יש איום בחותמת שחורה על הדרכון של מי שנהג בואן באותו רגע.
*חשוב להגיד שכשהשכרנו את הרכב מהוקה (הסוכנת) ועשינו את הביטוח הצגנו רישיונות נהיגה בינלאומיים ושאלנו במפורש אם מותר לנו לנהוג ברכב. באותו רגע היא ענתה לנו שזה מותר. מיותר לציין שכשגילינו באיזה צרה אנחנו נמצאים יצרנו איתה קשר וכעסנו מאוד. זאת גם הסיבה העיקרית שאני לא ממליץ על הסוכנות הזו*
אחרי מספר שעות השוטר הגיע עם הואן חזרה למקום שבו אנחנו ישנים. רוקנו את הואן מכל הציוד, צילמנו את הרכב ולקחנו את הפרטים של השוטר. הוא נסע משם עם הואן ועכשיו אנחנו נאלץ להמתין בעיירה מספר ימים (שבת וראשון הם לא ימי עבודה במונגוליה) עד שנדע איך אפשר להתקדם מפה. בזמן הזה אנחנו מנסים את כל הדרכים האפשריות בשביל למנוע חותמת שחורה על הדרכון. וכמובן שבנוסף לסוכנות יצרנו קשר גם עם בעל הרכב.

6.7- יום נוסף באלטאי
אחרי האירועים של אתמול, היום הצלחנו לתאם פגישה עם השוטר. בסוף הפגישה הצלחנו להגיע להבנה והדרכון חזר לידיים שלנו. למרות הכסף שהפסדנו יצאנו מרוצים אבל בגלל שהפסדנו מספר ימים החלטנו לחזור ישירות לאולן בטאר ולוותר על התכניות שהיו לנו במדבר גובי.

7.7- אלטאי לאולן בטאר
מרחק- 1020 ק״מ
אחרי החוויה הלא נעימה שהייתה לנו עם השוטר החלטנו שאנחנו לא נוהגים יותר בואן ואחרי ויכוח עם הסוכנות (שרצתה שנחזיר את הרכב לאולן בטאר בעצמנו) הגענו להסכמה שנשכור נהג מונגולי ושהסוכנות תשלם עליו. הסתובבנו בעיירה עד שמצאנו נהג שהיה מוכן לקחת אותנו בחזרה לאולן בטאר בשביל 300,000 טוגריק (300 ש״ח) ואז נסענו בנסיעה רצופה שלקחה כ24 שעות בחזרה לעיר הבירה. כשהגענו החזרנו את הרכב, ביקשנו פיצוי מהסוכנות על הקנס שקיבלנו בגלל שלא נאמר לנו שהרישיונות שלנו לא תקפים ואפילו עשינו ביטוח בעזרת הסוכנות לפני היציאה לטיול (קיבלנו פיצוי חלקי). ובמשך הימים הבאים ניצלנו את העיר עד כמה שיכולנו.

רשימת ציוד כללית

ציוד:
- [ ] שקע טעינה עם חיבור לרכב
- [ ] חיבור בלוטוס לרכב
- [ ] בוסטר לרכב
- [ ] ערכת כלים לרכב (כולל קומפרסור וכל הציוד להחלפת גלגלים)
- [ ] ג׳ריקן עם ברז בתחתית (לשטיפת כלים)
- [ ] 2 שולחנות
- [ ] כסאות מתקפלים
- [ ] 2 אוהלים
- [ ] תאורה
- [ ] שקי שינה
- [ ] מזרנים
- [ ] כריות
- [ ] 2 גזיות
- [ ] קומקום
- [ ] 2 סירים
- [ ] מחבת
- [ ] 2 קרשי חיתוך
- [ ] צלחות וקערות
- [ ] כוסות
- [ ] סכו״ם וכלים לבישול
- [ ] שמן מנוע
- [ ] טלפון לוויני
- [ ] סוללות
- [ ] פותחן טוב
- [ ] ארגז גדול לכלים
- [ ] ארגז גדול לאחסון אוכל
- [ ] מקלחת שטח
- [ ] בלוני גז (הרבה)
- [ ] קלפים
- [ ] כדור
- [ ] גיטרה

אוכל:
- [ ] מים
- [ ] תפוחי אדמה ובטטות
- [ ] ממרחים
- [ ] עוגיות
- [ ] פירות וירקות
- [ ] טונה
- [ ] שימורי בשר
- [ ] תירס
- [ ] שעועית
- [ ] עדשים
- [ ] רוטב עגבניות
- [ ] אורז
- [ ] פסטה
- [ ] ביצים
- [ ] לחם
- [ ] אלכוהול
- [ ] מנות חמות
- [ ] בירות
- [ ] סוכר
- [ ] טחינה
- [ ] תה
- [ ] קפה
- [ ] תבלינים
- [ ] שמן חמניות /זית
- [ ] רטבים

הגיינה ורפואה:
- [ ] פלסטרים / יוד
- [ ] אלכוג׳ל
- [ ] כדורים נגד צינון
- [ ] מגבונים
- [ ] נייר טואלט
- [ ] נייר סופג/ מטליות
- [ ] כדורים להתפלת למים
- [ ] תרופות
- [ ] שקיות זבל
- [ ] נייר כסף
- [ ] שמפו
- [ ] סבון כלים
- [ ] סקוצ׳ים

עלות כוללת

הטיול כמו שתיארתי אותו בסיפור הדרך עלה לי כ7500 ש״ח לא כולל הטיסות. מתוכם רוב הסכום שולם מראש לסוכנות בעבור הרכב, הציוד, הדלק, לינה ביורטים ואטרקציות לאורך הדרך. חשוב לציין שברוב הסוכנויות לינה ביורטים ואטרקציות לאורך הדרך לא כלולות במחיר החבילה והן תלויות בחברי הקבוצה וידרשו תשלום נוסף. אנחנו שילמנו על החבילה הכוללת שעשינו כ5,500 ש״ח ל29 ימים כולל האופנועים. שאר הכסף שימש לקניית אוכל ולימים ששהינו באולן בטאר.

המלצות לאולן בטאר

בגלל שעשינו פרק זמן ארוך מהממוצע באולן בטאר מצורפת רשימת מקומות מומלצים לביקור בעיר הבירה:

* "השוק השחור"/ Narantuul Market, מקום מעולה לקנות בו ציוד ואוכל לקראת הטיול. יש מבחר גדול של סחורה בזול והוא מספק חוויה מעניינת בפני עצמו.

* המוזיאון הלאומי של מונגוליה. המקום שהכי שווה ביקור בעיר. רוב המונגולים מחוץ לעיר הבירה לא יודעים אנגלית בכלל וקשה ללמוד מהם על ההיסטוריה והתרבות המקומיות. לכן, המוזיאון מספק הזדמנות ללמוד על ההיסטוריה והתרבות המונגולית לפני שרואים בעיניים את המדינה ובהחלט שווה ביקור.

* כיכר סוחבאטאר שיש שיקראו לה כיכר ג'ינגס חאן. הכיכר המרכזית של העיר שבה מתקיימים כל האירועים המרכזיים, ושווה לבקר שם דבר ראשון בעיר כדי לספוג את האווירה. נמצא באמצע הפיס אוויניו.

* FourSenses Nomad-Ability Cocktail Bar- בר יוקרתי במרכז העיר למי שמעוניין באווירה וריקודים.

* UB Street Food- מתחם אוכל עם הופעות חיות במרכז העיר

* Lotus Guest House- גאסט האוס זול ומטופח במיקום מרכזי בעיר. בעלים נחמדה מאוד.

* Cortez- בר קוקטיילים רגוע במרכז העיר למי שמחפש לשתות משהו באווירה רגועה.

טיפים

• אף אחד במדינה כמעט לא מדבר אנגלית, תורידו את האפליקציה של גוגל טרנסלייט ולדעתי שווה גם מקלדת במונגולית
• להשכיר נהג לואן (לא לנסות לנהוג בעצמכם). מדריך דובר אנגלית מוסיף לחוויה אבל לא חובה, ועולה די הרבה כסף.
• תורידו אפליקציית ניווט mapy.com ותורידו מראש את המפה של מונגוליה. רוב הנסיעה היא דרך שטח לגמרי בלי שום כבישים וחשוב שתהיה לכם דרך לנווט בלי אינטרנט אם תצטרכו