טרק סוסים אל שבט הצטן, מונגוליה (15 ימים)

15 ימים, 80 שעות רכיבה, 400 ק"מ, 250 איילי צפון: מסע רכיבה על סוסים בצפון מונגוליה, בסמוך לגבול עם סיביר, לעבר שבט הצטן, שבט מונגולי של מגדלי איילי צפון. אל המסע יצאנו 5 חברים, ללא נסיון קודם ברכיבה. המסע היה מדהים - נופים יפים, מפגש עם כפרים ונוודים מונגולים באמצע שומקום וחוויה מטורפת

תאריך הטיול2011 M07
משך הטיול15 ימים
עונה מומלצתקיץ

הכנות והגעה לאזור הטרק

הטרק הוא טרק מעגלי היוצא מהכפר חטגל שנמצא בקצה הדרומי של אגם חופסגול, בצפון מונגוליה. אל חטגל הגענו בשתי נסיעות אוטובוס. תחילה נסענו מבירת מונגוליה, אולן בטאר, לעיר/עיירה מורון, ומשם נסענו לחטגל. האוטובוס מאולן בטאר למורון יוצא מהתחנה המרכזית של האוטובוסים ובתחנה קנינו כרטיסים לנסיעה עוד ביום שלפני הנסיעה. האוטובוס יצא בשעת צהריים מאוחרת לכיוון מורון. הנסיעה מאולן בטאר למורון ארכה כ-17 שעות קשות. זמן מה לאחר שיוצאים מאולן בטאר הופכת דרך האספלט לדרך עפר (באופן כללי אין הרבה כבישי אספלט במונגוליה), שבחלקה היא סבירה, אך בחלקה היא גם מלאה מהמורות שמקפיצות את האוטובוס ויושביו. נוסף על כך, האוטובוס, שאמנם הוא טוב בנסיעות שטח, אך איננו מפנק כלל וכלל מבפנים, מיועד ל-35 אנשים אך הועמס ב-45 אנשים. הנסיעה הרגישה כמו נצח. ככל שמתרחקים מאולן בטאר, הנוף הופך לירוק יותר, לעיתים מיוער, ובדרך רואים הרבה מאוד עדרי סוסים.
למורון הגענו בשעות בוקר, והאוטובוס עצר באמצע חניון עפר גדול. באותו אזור מורון נראתה כמו עיירה שיצאה מתוך מערבון - בתי עץ, על אדמה שנראתה מדברית מאוד. עוד מאולן בטאר תאמנו את הגעתנו לגסטהאוס של אדם בשם בטה (Bata Byambadorj, bata_guesthouse@yahoo.com). ידענו שיש לו גסטהאוס במורון, ושהוא יכול לארגן טרק סוסים באזור חופסגול. ואכן, הוא סיפר לנו שיש לו אח שגר בחטגל (בשם גנבה, Ganba), ושלו יש גסטהאוס והוא מארגן טיולי סוסים באזור. כשהגענו למורון היינו ויצאנו מהאוטובוס היינו מעט אבודים. התקשרנו אל בטה ותוך כמה דקות הגיעה לאסוף אותנו אחותו ולקחה אותנו לגסטהאוס. ישנו חמישתנו בגר בסמוך לביתו של בטה (כ-5 דולר לאדם). בטה המליץ לנו לעשות סידורים לקראת הטרק במורון - קניות של אוכל וציוד, וקבלת פרמיט הדרוש לשם טיול באזור של מונגוליה שגובל ברוסיה, שם נמצאים שבט הצטן, מגדלי איילי הצפון. ישנו אצל בטה ולמחרת בבוקר הלכנו לשוק הגדול של מורון שם קנינו מלא אוכל (פסטה, אורז, ירקות, ממרח שוקולד, רוטב צ'ילי, תה וכו') וכן גם ציוד (סיר, סכו"ם, כוסות, גזייה-כירה, בלוני גז וכו'). בנוסף בטה עזר לנו לסדר את הפרמיטים הדרושים (3-4 דולר לאדם). מאוחר יותר באותו היום, גנבה אחיו של בטה הגיע למורון לצורך סידורים ולכן הציע להסיע אותנו אליו לגסטהאוס בחטגל. שמחנו מאוד על ההצעה והצטרפנו אליו לנסיעה. הנסיעה ארכה 4 שעות והייתה מאוד יפה. השביל היה כולו על עפר, לצד יערות, הרים, נחלים, והמוני יאקים.
הגענו לחטגל בלילה. קיבלו את פנינו יפה מאוד בגסטהאוס של גנבה (MS Guesthouse, ניתן למצוא בפייסבוק). את כל הסידורים לטרק עשינו עוד במורון - אוכל, ציוד, פרמיט וכו'. עם גנבה ישבנו בלילה והסתכלנו על המפה, בחרנו יחד את המסלול שאנחנו רוצים לעשות, איפה לעבור, איך לחזור וכו'. הוא אדם ממש נחמד. גם את הגסטהאוס שלו ממש אהבנו - חצר גדולה, גרים פזורים על הדשא עבור התיירים, ומבנה עץ גדול שבו יש סלון-חדר אוכל שבו אפשר לשבת. ואכן, ישבנו בו הרבה באותו לילה, חושבים על הטיול ונהנים ממבנה העץ הנחמד. היינו קבוצה של 5 אנשים ולכן סיכמנו שנקח 5 סוסים לרכיבה, עוד שני סוסי מסע שיסחבו את הציוד, וילוו אותנו שני מדריכים על סוסים. המחיר היה כ-8 דולר לסוס ליום (אותו מחיר לסוס רכיבה וסוס מסע) ו-16 דולר ליום למדריך וסוסו (סה"כ 32 דולר ליום לשני המדריכים וסוסיהם).

לוגיסטיקה

אוכל
החישוב שלנו היה שנוכל לקנות אוכל מתישהו באמצע הטרק (אם אני לא טועה בסופו של דבר עברנו בערך כל 4 ימים במקום בו יכולנו לקנות קצת מצרכי מזון. בסיסיים ביותר), ולכן קנינו אוכל שיספיק לשבוע לפי חישוב של 1 ק"ג פסטה או 1.5 ק"ג אורז לארוחה אחת לכולנו (חמישתנו + שני המדריכים). יצאנו לדרך עם 21 ק"ג פחממות, ועוד 10 ק"ג ירקות - תפו"א, גזר, בצל והרבה שום. קנינו גם ממרחקי שוקולוד, רוטב צ'ילי, לחם, ביסקויטים, טחינה מהבית וכו'. בסופו של דבר יצא שאכלנו רק ארוחה אחת חמה ביום, בערב. לכן האוכל שקנינו בהתחלה הספיק לנו לכל הטיול, ובמכולות בהן נתקלנו עשינו השלמות קטנות בלבד. לארוחת בוקר וצהריים אכלנו לחם או ביסקויטים - זה, יחד עם הרבה תה או קפה שחור של עלית הספיק לנו עד לערב.

מים
במהלך הטרק עוברים באופן לא נדיר ליד מקורות מים ובהן אכן השתמשנו לבישול, שתייה חמה וכו'. במורון, קנינו מראש קצת מים מינרלים שאותם העמסנו על הסוסים ובמכולות שעברנו בטרק קנינו כל פעם עוד קצת. ככה שבפועל שתינו לעיתים מים מינרלים ולעיתים מים שטיהרנו.

לינה
ברוב הלילות ישנו באוהלים ששכרנו. לעתים ישנו סתם ככה במקום נוח להקמת אוהל באמצע שומקום, ולעתים היינו מגיעים למקום בו היה גר (אוהל מונגולי) של משפחה (בסמוך לכפר, או ממש רחוק מכל ישוב אחר), ואז היינו מתארחים אצלם מעט. המדריכים שלנו היו משוחחים איתם (בטח הכירו את חלקם), אנחנו היינו שותים איתם תה מונגולי (חלב של: עז / יאק / כבשה / סוס / אייל צפון) ומתכבדים בלחם (מדהים!) וגבינה מיובשת (הדעות חלוקות על הטעם). ולאחר מכן היינו פורשים לאוהלים שלנו אותם הקמנו בסמוך לגר (שהות מסוג זה הייתה ללא תשלום). בלילה שבו הגענו לצטן, ישנו באוהל אינדיאני (טיפי, זה סוג האוהלים שהצטן משתמשים בהם) בערך ב-7 דולר לאדם. וכן ביום הרביעי ישנו בפאתי הכפר אינצ'ילטון, בתוך בית עץ של אחת המשפחות (3 דולר לאדם).

תשלומים נוספים:
פרט לאוכל שקנינו באמצעו הטרק ולינה כפי שפורטה לעיל, פעמיים בטיול הגענו לנהר שהיה צריך לחצות והדרך היחידה הייתה לשלם למפעילי סירה/רפסודה שהעבירו אותנו מגדה אחת לשנייה. באופן כללי כדאי לבוא עם מזומנים לטרק, כי אין אפשרות להוציא/להמיר.

מזג אויר וציוד:
במונגוליה יכול להיות קר גם בקיץ (ויכול גם לרדת שלג במקומות גבוהים). אני לא חושב שבשום שלב הטמפ' במקומות שהיינו בהם ירדו מתחת ל-0, אולם אלמנט שמוסיף המון לקור הוא הגשם. בערך ב-4 ימים בטרק ירד עלינו גשם בכמות לא מבוטלת. שילוב של בגדים ספוגים במים, רוח וטמפ' נמוכה יוצר קור עז ביותר. לכן מומלץ להצטייד בבגדים חמים וביגוד מתאים לגשם. מעיל גשם טוב זה אחלה, אבל כדאי יותר מזה. כדאי שיהיה משהו שיכסה גם את הרגליים, שברכיבה הן סטטיות ונרטבות, ואז המכנס והנעליים הופכים להיות ספוגים. טיפ נוסף מבחינת לבוש הוא לרכב עם ג'ינס. הבאנו ג'ינס אחד שאותו לבשנו בכל 15 ימי הטרק. זה מומלץ כי הרגל מתחככת רבות בסוס וכדאי להיות עם מכנס עבה שיגן על הרגל.

רכיבה על סוס

דבר ראשון שחשוב לדעת הוא שכולנו היינו ללא נסיון קודם ברכיבה. עלינו על הסוסים ביום הראשון לטיול, קיבלנו מספר הנחיות בנוגע לצלילים ותנועות שאיתם מתקשרים עם הסוסים, ויצאנו לדרך. ברוב המוחלט של הזמן הולכים עם הסוסים, לא דוהרים. גם כי יש עליהם הרבה מסע, גם כי חלק גדול מהזמן הנתיב לא מתאים לריצה, וגם כי זה לא הכי נוח לרוץ עם סוס. צריך לדעת שלמחוסרי נסיון רכיבה, דהירה עם סוס מאמצת מאוד(!) כמעט את כל שרירי הגוף בנסיון לשמור על איזון והיצמדות לסוס, לכן - זה כיף בטירוף לדהור עם הסוס, אך גם מתיש מאוד.
הסוסים במונגוליה נמוכים, אך חזקים מאוד ונוחים לרכיבה (מבחינת מזגם). זה לא אומר שנוח לרכב על סוס, בטח למי שלא רגיל (וכולנו היינו לא רגילים). ראשית, הרכיבה כואבת מאווווד לתחת, אבל לא רק. יש שיחשבו שבטרק סוסים הגוף יחסית נח, אחרי הכל - הסוס סוחב אותך. עוד ביום הראשון גילינו עד כמה הגוף עובד בזמן רכיבה על סוס, גם גילינו שרירים ואזורים שונים בגוף - תחת עליון, תחת תחתון, תחת חיצוני, תחת פנימי, ירכיים פנימיות, מפשעות, ברך קידמית ברך אחורית - כל אלו לקחו חלק פעיל בייצוב הגוף בזמן רכיבה, בבלימת זעזועים ובכל הקשור לישיבה על הסוס. אני זוכר שאמרו לי לפני הטיול לא לדאוג, שהכאב חולף אחרי 3 ימים ומתרגלים. זה לא נכון. הכאב ממשיך גם לאחר מכן, אבל זה כן נכון שמתרגלים. מתרגלים לכאב (שאולי נהיה קל יותר אבל נשאר נוכח) והגוף לומד איך לשבת באופן שהכי נוח ומפחית את הכאב. הכי נורא היה כשבימים מסוימים הסוסים היו לא רגועים (בגלל זבובים שעצבנו אותם, וסיבות אחרות שידועות רק לסוסים), ואז, הם היו מדלגים. אין דבר נורא יותר מדילוג של סוס! מצד אחד, המהירות היא כמעט כמו הליכה ולא תורמת הרבה. מצד שני - הכאבים שהתחת סופג מכל המכות האלה... פחדנו משפשפות, אבל לאף אחד מאיתנו לא הייתה.
דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון זה שיש כמובן סכנה בלרכב על סוסים. ביום השני הייתה הנפילה הראשונה של אחד מאיתנו מהסוס, ובסך הכל בטיול יצא שכל אחד נפל במצטבר בין פעם לשלוש פעמים. רוב הנפילות היו מאוד קלות. למשל הסוס מועד קצת כשמנסה לעלות עלייה, מאבד שיווי משקל, ובגלל התנועות שלו הרוכב נופל (לרוב, הרוכב שם לב שהוא עומד ליפול ומצליח להתכונן, ליפול נכון, או אפילו לזרוק את עצמו מהסוס בצורה נוחה). הנפילות האלה בקושי כאבו וגם לא נגרם מהן נזק. אולם כן הייתה פעם אחת (ביום החמישי) שבה אני וחבר נוסף עפנו מהסוס (כשהסוסים ראו נשר עף לכיוונם והחלו להשתגע) ונזרקנו לרצפה. זו הייתה נפילה כואבתומפחידה, אך במזל ללא כל נזק. מה יש לעשות בנידון - לא הרבה. אפשר לנסות לבקש סוסים שידועים כרגועים, אך בעיקר, צריך להיות זהיר. צריך לא להתלהב מדי ברכיבה, לנסות לראות מתי הסוס מגיע לנקודה שיכולה להיות בעייתית, ובעיקר להיות מרוכז ברכיבה.

מבחינת ביגוד המליצו לנו לרכב עם ג'ינס, ואכן כולנו באנו לטיול עם ג'ינס אחד שאותו לבשנו בכל 15 ימי הטרק. זה מומלץ כי הרגל מתחככת רבות בסוס וכדאי להיות עם מכנס עבה שיגן על הרגל.

הלוך - ימים 1-6

בבוקר בו יצאנו לדרך התחלנו דבר ראשון להתקלח, כהכנה לקראת 15 יום ללא מקלחת אמיתית. לאחר מכן, פגשנו את המדריכים שלנו בטיול - בטה (לא אותו בטה ממורון, בטה אחר. מסתבר שזה שם נפוץ), אדם בן 45, והבת שלו - אותנו (Otno) בת 21. בטה לא דיבר אנגלית בכלל, ואותנו דיברה מעט מאוד מאוד אנגלית. ככה ששפת הסימנים שלטה בשיחות שלנו בשבועיים הקרובים, ופה ושם למדנו מילים במונגולית, מה שהיה די נחמד. העמסנו את 2 סוסי המסע שלנו בכל הציוד - תיקים, אוהלים, אוכל וכו' - ויצאנו לדרך. יצאנו מחטגל, משלחת של 9 סוסים.

יום 1
היום היה די קצר, יצאנו באיחור ולכן רכבנו רק 3-4 שעות. חצינו את חטגל ונכנסו ליער. כעבור זמן מה ראינו מולנו, על צלע הר הר בית עץ קטן. כשהגענו הבנו שמדובר בבית של בטה המדריך. עצרנו שם למעט סידורים (של בטה), עשינו הפסקת תה מול הנוף הנחמד שנשקף מביתו. המשכנו ללכת בנתיב של נחל רחב (ללא מים) ובשעות אחה"צ הגענו לקרחת יער לצד נחל. פרקנו את הסוסים והלכנו להביא מים. להפתעתנו, הנחל היה נטול מים. פנינו אל המדריכים כדי לברר על מקור מים באזור והם הצביעו על הנחל. כשלא הבאנו מה הם רוצים, הם באו איתנו והראו לנו שלולית מים בין סלעים. בחלק מהשלולית אפילו היה ירוקת. את בטה (המדריך חיית השטח) זה לא הרתיע בכלל, והוא ישר התחיל למלא נוד מים שהיה ברשותו. גם אנחנו מילנו. את המים לבישול ולשתיה חמה הסתפקנו בלהרתיח, ואת מי השתייה טיהרנו. תוך שניות מאז ההגעה למקום, הציוד של המדריכים כבר היה מאורגן, והמדורה דלקה. אנחנו התחלנו להכין אוכל, בזמן שבטה הכין תה. לאחר ששתינו מהתה שלו, סיכמנו שאנחנו לא נותנים להם יותר להיות אחראים על שתייה חמה. התה שלהם אמנם נראה טוב, מים עם תערובת צמחים יבשים, אבל במקום סוכר - שמו מלח! לא יכולנו לסבול את הטעם.

יום 2
כמו ברוב הימים, קמנו יקיצה טבעית, קיפלנו את הציוד, קפה וארוחת בוקר. העמסנו את הסוסים ויצאנו לדרך. הכאבים שנגרמו מהרכיבה ביום השני היו לא קלים בכלל, והיום היה ארוך - למעלה מ-6 שעות רכיבה. רוב הזמן הלכנו לאורך נחל רחב מאוד (עדיין ללא מים, רק ביום השלישי התחלנו לראות זרמי מים). שביל ענק של חלוקי נחל, ומשני הצדדים - צוקים, יערות, הרים. בצהריים הגענו לגר בודד באמצע אחו, נכנסנו לתוכו וקיבלנו שתייה חמה וכיבוד, ארוחת צהריים קלה. משם המשכנו בעלייה תלולה (לסוסים היה לא קל, זה די התיש אותם). כשסיימנו את העלייה והגענו לשיא הגובה נשקף נוף יפה מאוד לכל הכיוונים. משם ירדנו למקום בו חנינו ללילה.

יום 3
בלילה ירד גשם שנחלש קצת בבוקר ואז התארגנו ויצאנו לדרך. זה המקום לציין שמזג האויר לאורך הטרק לא היה קל. כשהיה חם - היה חם! והשמש צרבה את הגוף, והעירה את כל הזבובים שבאזור. כשהיה קר - היה קפוא. היה גשם ורוח חזקה. אבל אותו יום התחיל יחסית נוח. מבחינת הרכיבה, עדיין היה כאב חזק, אבל יכולנו להרגיש שיפור. בנוסף טכניקת הרכיבה שלנו השתפרה והרגשנו שאנחנו מתחילים לשלוט בסוסים, יודעים איך לנתב אותם למסלול הנוח וכו'. באותו יום התחלנו בטיפוס על רכס, במטרה להגיע לפאס ולחצות אותו. ההרים באזור מגיעים לגובה שיא של 3,000 מטר, ככה שאני מניח שהגענו לגובה סביב 2,000 מטר. ככל שעלינו נהיה יותר קר ויותר גשום. בדרך ראינו שאריות שלג בכל מיני פינות בהרים. כשהגענו לנקודה הגבוהה ביותר במסלול הנוף מסביבנו היה יפה מאוד. הכל הרים, הרבה עננים נמוכים תקועים על פסגות. מאחר ובבוקר היה מזג אויר נעים, לא היינו לבושים הכי טוב, אז היה לנו קר. מיום המחרת, הבנו שאנחנו צריכים להתלבש יותר (טרמית, פליז, מעיל גשם, כפפות, חם צוואר וכו'). אחרי הפסגה, התחלנו לרדת. וככל שירדנו הגשם נחלש ונהיה קר פחות. המדרון היה תלול ולכן בחלקו ממנו ירדנו מהסוסים והלכנו ברגל איתם. בסוף הירידה נכנסו ליער עד אחה"צ ואז עצרנו לחניית לילה בקרחת יער קטנה לצד נחל.

יום 4
הבוקר קמנו מרוב חום. שמש חזקה הפכה את האוהל לחממה. אחרי הליכה ממושכת ביער, ושוב בגשם, יצאנו למישור דשא גדול. הסתכלנו אחורה וראינו שרשרת הרים ענקית. שרשרת הרים אותה חצינו ב-3 ימי ההליכה האחרונים. בסוף יום הרכיבה הגענו לבית עץ במישור הדשא, קצת לפני הכפר אינצ'ילטון. המשפחה שם הייתה משפחת איכרים (כמו כל המשפחות שנתקלנו בהן בהמשך הטיול). הם כיבדו אותנו בתה חלב, לחם מעולה וחמאה (הכל כמובן home made). באותו בית היו גם ילדים קטנים שנהנו מאוד מהביקור שלנו. שיחקנו איתם והם לקחו אותנו לראות את עדר היאקים שלהם. הם הציעו לנו לישון אצלם בבית (ב-3 דולר לאדם) ושמחנו לשנות אווירה ולישון בבית עם אח, רצפה ישרה (ישנו על מזרוני השטח על רצפת הסלון), קירות וקורת גג.

יום 5
היום היה קשה מאוד, בעיקר מנטלית. קמנו לבוקר מעונן עם לא מעט רוח. מרחוק ראינו את רכס ההרים שחצינו ורכסים נוספים כאשר חלקים נכבדים מהם לבנים (ירד בפסגות הרבה שלג בלילה). אכלנו ארוחת בוקר לצד האח ויצאנו לדרך. התחלנו בעצירה במכולת בכפר אינצ'ילטון והשלמנו קצת מצרכי מזון. רכבנו במשך שעות במישור דשא שלא נגמר! הלכנו בו במשך 6 שעות, ולא חצינו את כולו. אומנם זה מחזה די מדהים, לראות מישור דשא מכל כיוון באופק, עד להרים, קילומטרים על גבי קילומטרים. אבל, זה די משעמם. גם הרוחות היו מאוד מאוד חזקות. באמצע היום עברנו בין שתי גבעות דשא קטנות כשלפתע הסוסים שלנו התחילו להשתולל וחלקנו עפנו מהם. זו הייתה נפילה כואבת, אך לשמחתנו אף אחד לא נפגע בצורה משמעותית, זה בעיקר היה מאוד מבהיל. הסתבר לנו שהסוסים ראו נשר עף לכיוונם והתחרפנו. סוס הוא חיה פחדנית מאוד. עלינו חזרה לסוסים, והמשכנו לרכב במישור הדשא עוד כמה שעות עד שהגענו לגר וקיבלנו את אישור להתמקם לידם וגם כמובן התארחנו בגר קצת וזכינו לכיבוד המסורתי.

יום 6
יצאנו לכיוון הכפר צגנור. הדרך המשיכה במישור הדשא עד שהגענו לנחל רחב מאוד אותו נאלצנו לחצות בסיוע של רפסודה אותה מפעילים אנשים (במחיר 2.5 דולר לסוס). סוף סוף יצאנו ממישור הדשא והגענו לאגם שהלכנו על גדותיו. לאחר זמן מה ראינו מרחוק את צגנור, כפר קטן עוד יותר מאינצ'ילטון לצד אגם קטן. הנוף באזור היה מקסים - הרבה נחלים ומדשאות וכמובן - הרים באופק. לקח לנו קצת זמן למצוא מקום שיסכים לארח אותנו (לאפשר לנו להקים אוהלים בשטח שלהם) אבל בסוף הגענו לבית איכרים שנמצא בקצה הכפר. הייתה שם משפחה גדולה עם המון אנשים. הם היו ממש נחמדים וארחו אותנו יפה מאוד. במונגוליה כל הילדים נשלחים ללימודים במהלך השנה - זה חובה. בקרב האיכרים מדובר בשליחת הילדים לפנימיות. אבל בקיץ הילדים חוזרים הביתה. אז כשהיינו שם, גם כל הילדים (חלקם בגיל תיכון) היו בבית, והיה מאוד כיף לבלות איתם.

הצטן - ימים 7-8

יום 7
יצאנו מצגנור לכיוון מקום מושבם של הצטן, שבט איילי הצפון. צה במונגולית זה אייל צפון. צטן - אנשי איילי הצפון. לפני היציאה מצגנור היינו צריכים לעבור בעמדה של הצבא ושם להראות להם את הפרמיט (אותו סידרנו בעזרת בטה מהגסטהאוס במורון) ולהחתים אותו. בנוסף, עברנו במכולת קטנה וקנינו קצת מצרכים, השלמות. ההליכה התחילה לצד האגם עד לנקודה שבה האגם נשפך לנחל. את הנחל היינו צריכים לחצות, שוב באמצעות רפסודה בתשלום. אחה"צ נכנסנו ליער שהפך לאט לאט לאזור עם מלא שיחים. היו המון יתושים והאדמה הייתה מאוד בוצית וקשה להליכה. בערב הגענו למקום נוח לעצירה והקמנו את האוהלים. מתרגשים שמחר אנחנו אמורים להגיע לצטן.

יום 8
יצאנו מעט מאוחר היום וזה היה חבל, כי זה יום ארוך ויצא שהגענו מעט מאוחר. כדאי לנסות להגיע לצטן יחסית מוקדם, גם כי ההליכה אליהם לא קלה (צריך לחצות פאס), וגם כי עדיף לבלות כמה שיותר זמן בעמק איפה שהכפר נמצא. התחלנו בהליכה בעמק לצד נחל, האדמה עדיין מאוד בוצית וקשה להליכה (הסוסים שקעו, מעדו). שמולנו היו כמה הרים בגובה 2,600 מטר בערך. עוד מרחוק ראינו שפסגות ההרים היו בתוך עננים ואכן, כשהתחלנו לעלות מזג האויר התחיל להתקרר וגשם התחיל לרדת. בטה אמר לנו שצריך לעלות את ההר, ואחריו לרדת לעמק ושם נמצא השבט. ההליכה החלה ביער במעלה ההר, כאשר אט אט הצמחייה פחתה, עד שבשלב מסוים היו רק סיחים קטנים ועשבים. לקראת הפסגה התחיל להיות לנו כבר ממש קר. כולנו היו רטובים לגמרי! נעליים ספוגות, ג'ינס ספוג, כפפות ספוגות. קפאנו מקור. החלטנו שעדיף לרדת מהסוס ולהתחיל ללכת ברגל כדי שהשרירים יזוזו ונתחמם. התחלנו ללכת כדי לשמור על רגליים וידיים בתנועה קבועה. המצב נמשך ככה כמה שעות. גם כשהתקרבנו לפסגה לא ראינו סימן מיוחד ולא ידענו כמה נשאר. גם הלכנו בתוך ענן ולא ראינו מה הנוף מסביבנו. מה שניחם אותנו היה שבשלב מסוים החלה הירידה. אמנם לא ידענו מה המרחק מהיעד, אבל רצינו לרדת בגובה כדי שיעשה פחות קר. פתאום, אחרי הליכה די מייאשת, ראינו מולנו בין השיחים 3 זוגות קרניים של איילי צפון, כאילו מתוך סרט. קשה להסביר כמה אושר שלושת האיילים האלה הסבו לנו! הבנו שאנחנו קרובים. כבר לא היה אכפת לנו מהקור.. מהרטיבות... העיקר שאנחנו מגיעים! הירידה נהייתה תלולה יותר ויותר. העננים התחילו לאט לאט להתפזר, מולנו ראינו עמק ענק. המטרה הבאה הייתה לראות טיפי (אוהל אינדיאני, שבו משתמשים אנשי הצטן). לקח זמן, אבל אחרי שעת הליכה נוספת ראינו בקצה העמק קצת יותר מ-10 אוהלים אינדיאנים. ובין האוהלים, הסתובבו להם המוני איילי צפון!
הוכנסנו מהר לאוהל של אחת המשפחות שכיבדה אותנו כמובן בתה חם, הפעם - מחלב איילי צפון! (בשלב זה קבענו את דירוג טעם החלב מגבוה לנמוך - יאק, אייל צפון, כבשה, עז, גמל, סוס). לאחר אירוח קצר, הראו לנו את האוהל בו נוכל להתארח (6-8 דולר לאדם). בשעה וחצי הקרובה התעסקנו בייבוש הגוף שלנו והבגדים שלנו. לאחר מכן, התפננו לטייל בחוץ. העמק היה מקסים. עמק יפה, אוהלים פזורים, נחל עובר ביניהם, ואיילי צפון. השבט מונה כ-50 אנשים, שמגדל כ-250 איילי צפון. כל עונה הם נודדים ממקום למקום, וזה מיקומם בקיץ - עמק בצפון מונגוליה, כ-50 ק"מ דרומית לגבול עם רוסיה. ההורים במשפחה שאירחה אותנו ידעו מעט אנגלית בזכות תיירים והצלחנו לתקשר איתם ולדבר קצת, וללמוד על אורח החיים שלהם. אפילו יצא לנו לראות אותם רוכבים על איילי צפון.

חזור - ימים 9-15

יום 9
לשמחתנו קמנו לבוקר בהיר לחלוטין. לא היינו יכולים לסבול עוד הליכה קשה כמו אתמול. ההליכה היום הייתה מדהימה. התחלנו בעלייה תלולה (הירידה בה ירדנו ביום הקודם). אתמול לא יכולנו לראות נוף מהפאס, בגלל העננות הכבדה. היום, כל הנופים נגלו לעינינו. מראש ההר ראינו נופים מטורפים - המון הרים, עמקים, נחלים. ירדנו באותו שביל בו הלכנו אתמול ביער, יצאנו ממנו ופנינו לשביל אחר מזה שדרכו הגענו. היום היה לא קל, אבל נהננו מאוד, בעיקר לאור מזג האויר המושלם. היה המון בוץ, שיחים, עליות, ירידות והליכה ממושכת - רכבנו 9 שעות. באמצע היום הגענו למישור גדול, ומאחר והיינו מעט בלחץ זמן, המדריכים ניסו לזרז אותנו. זו הייתה הפעם הראשונה בטיול שדהרנו כולנו יחד למשך כמה דקות טובות ברצף! (נשמע מעט, אבל זה לא קל בכלל לדהור זמן ממושך) זה מדהים איזה הבדל יש בין הליכה של סוס לריצה. פתאום, במקום ללכת 5-6 קמ"ש, אתה עובר ל-30-40. הרבה יותר יעיל! לאחר זמן מה עלינו על גבעה ומלמעלה נשקף נוף מקסים של מישור הדשא הגדול, עם האגם שלצידו צגנור (הפעם ראינו את צגנור מרחוק, כי לא הלכנו אליה). המשכנו בהליכה עד למקום בו היו מספר בתי עץ ובאחד מהם, כך הסתבר לנו, התארחנו אצל משפחתה של המדריכה שלנו, אותנו. הבית שלהם היה לצד אגם קטן ונחמד. כמובן שהם אירחו אותנו יפה וכיבדו אותנו ב (אתם בטח כבר מנחשים) לחם, חמאה, תה... אולי זה נשמע משעמם, אבל זה היה אחד הדברים הכי כיפים בטיול. והטעם - מעולה תמיד.

יום 10
קמנו לבוקר חם, והחלטנו לנצל את ההזדמנו שהמזג אויר נעים, והתקלחנו באגם (מקלחת ראשונה). האגם היה קפוא כמובן, אבל לא יכולנו לוותר על האפשרות. יצאנו לדרך ב-14:00. הדרך הייתה היום משעממת. חזרנו לאותו מישור דשא ענק שעליו הלכנו מאינצ'ילטון לצגנור, הפעם בצד אחר של המישור. חצינו נהר (באמצעות גשר, לא רפסודה) גדול והמשכנו ללכת במישור. הסוסים היום היו מעט עצבניים ולא רגועים, אולי כבר התחיל להמאס להם הטיול. רק ב-20:00 הגענו למקום הלינה שלנו, צמוד לחווה קטנה, שבה היו מספר בתי עץ, ומסביב הרבה יאקים.

יום 11
המשכנו בדרך המישורית לכייון הכפר אינצ'ילטון. בדרך היו המון זבובים ששיגעו את הסוסים (ואותנו) הם גרמו לסוסים להעיף את הזנב כל הזמן בעוצמה ולדלג הרבה, בנסיון להבריח את הזבובים (מה שגרם לנו לכאב תחת מוגבר). כעבור 3 שעות הגענו לאינצ'ילטון. בחודש יולי מתקיים במונגוליה פסטיבל בשם נדם. התאריכים משתנים בין מקום למקום ולשמחתנו ביום זז חגגו באינצ'ילטון את הפסטיבל. העיקר בפסטיבל הוא תחרויות של האבקות, מרוץ סוסים וירי חץ וקשת. יצא לנו ממש טוב לעבור בכפר הזה בזמן לפסטיבל ובילינו בו חצי יום. היה ממש נחמד לראות את התחרויות ובעיקר את תחרות מרוץ הסוסים, בה השתתפו ילדים קטנים שנראו כאילו הם נולדו על סוס (הם רוכבים בלי אוכף!). היום גם יצא לנו לראשונה בטרק לראות מעט תיירים אחרים שבאו במיוחד לאינצ'ילטון (חלק היו בטרק רגלי מחטגל לאינצ'ילטון וחזרה). בערב המשכנו לרכב שעתיים עד שהגענו לגר שבקרבתו הקמנו אוהלים. ליד היה נחל קטן ויער והרבה יאקים.

יום 12
קמנו מרוב חום באוהל. בחוץ הייתה שמש חזקה. את הדרך מחטגל לאינצ'ילטון (בהלוך) עשינו דרך ההרים, את הדרך חזור תכננו לעשות בסמוך לאגם חופסגול. היום ההליכה שלנו הייתה ממישור הדשא הענק לכיוון האגם, כשבדרך חצינו רכס במעבר יחסית נמוך. אחרי הליכה ביער נכנסנו לעמק והלכנו לאורך הנחל זמן רב, עד למקום בו החלטנו לעצור ולהקים את האוהלים. המקום היה יפה ונוח, פרט לעובדה שהיו בו מליוני זבובים וברחשים. זה היה מאוד מעצבן, אבל לשמחתנו הם ממש נעלמו בשקיעה.

יום 13
היה חם מאוד בבוקר ולכן פתחנו אותו שיתאוורר. זה גרר כניסה של צבא זבובים, שלא איפשרו לנו להמשיך לישון. החלטנו להתקפל ולברוח. הלכנו במסלול שהיה בעלייה בתוך יער, וכאשר הגענו לנקודה הגבוהה ביותר בטיפוס (שלא הייתה מאוד גבוהה), ראינו מולנו את אגם חופסגול. ראינו אותו לראשונה מבצבץ מבין גבעות שחצינו, וכשהתקרבנו אליו, ראינו עד כמה גדול האגם. רוחב האגם מגיע למשהו כמו 20-30 ק"מ ואורכו - כ-130 ק"מ. מי האגם כ"כ נקיים שגם בעומק של כמה מטרים טובים רואים את הקרקעית בברור. צבע המים טורקיז. כל הנוף שמסביבו זה הרים מכוסי יערות, וצוקים שמגיעים עד לשפת האגם. נוף זה של הרים נושקים לאגם המשיך איתנו עד חזרתנו לחטגל ביום ה-15. המשכנו ללכת ביער עד שהגענו לאגם. מיד החלטנו לעשות עצירה לארוחת צהריים. אחרי העצירה המשכנו ללכת זמן מה לאורך האגם עד לנקודה בה עצרנו ללילה. כמובן שנכנסנו לאגם והתקלחנו, למרות שהוא היה קפוא!

יום 14
היום הלכנו רוב היום לאורך האגם, לפעמים ממש על שפת האגם ולפעמים מתרחקים מעט כדי לעקוף אזור שבו צוק חוסם את השביל על החוף. ככל שהתקרבנו יותר לחטגל, ראינו יותר אוהלים ומחנות גרים של תיירים. היו המון מונגולים שבאו לנפוש באזור האגם. ליד אחד מאזורי הקאמפינג מצאנו מכולת ועשינו בה עצירה קטנה להצטיידות. בשלב מסוים חתכנו מהאגם ועברנו לשביל שהתרחק מהאגם בו הלכנו עד למקום סמוך ליער בו עצרנו ללילה.

יום 15
ההליכה היום הייתה ברובה ביער שלצד האגם. בשלב מסוים החלה עלייה תלולה אל מעבר לרכס שסמוך לאגם וירדנו לתוך עמק שהיה לנו מוכר. אחרי זמן מה ראינו את הבית של בטה בו עברנו ביום הראשון להליכה. עצרנו שם לצהריים והמשכנו לכיוון חטגל. עוד קצת הליכה ביער, והנה אנו נכנסים לתוך הכפר חטגל. חזרנו לגסטהאוס של גנבה, וירדנו מהסוסים. מתלהבים מהחוויה שעברנו, מעט מותשים, ושמחים כ"כ לרדת מהסוס.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )