שלושה ימים רגליים בגליל המערבי והעליון

כבר חרשנו את ים לים ואת שביל ישראל. למה לא לחבר כמה שבילים וליצור אחלה של ביקור קצר בגליל? מחוף אכזיב דרך נחל כזיב לאבירים - מאבירים דרך נחל כזיב והר פקיעין לפקיעין - מפקיעין דרך בית ג'ן והר כפיר לעין פרוד. מתאים בסתיו, באביב, וגם בחודשי הקיץ החמים.

תאריך הטיול2016 M05
משך הטיול3 ימים
עונה מומלצתאביב אפשר גם סתיו וקיץ

רקע ומידע כללי

יש כמה ימי חופש ורוצים לצאת לטיול רגלי קליל בארץ?
הגליל המערבי והעליון הם מהמקומות היפים בארץ (גילוי נאות: חברים נוזפים בי שאני אומר את זה גם על הנגב והגולן והרי אילת וירושלים והשפלה והבקעה וכולי).

ההצעה בטיול הזה עונה על הצרכים הבאים:
- בימי חום כבד ברחבי הארץ, יש יותר סיכוי למזג אוויר מתאים לטיול בגליל המערבי והעליון.
- ניתן להגיע בתחבורה ציבורית לתחילת המסלול, ובחזרה מסוף המסלול. כל המידע נגיש באינטרנט בקלות.
- יש לאורך הדרך נקודות מילוי מים ויישובים לקניית אוכל במידת הצורך.

תקציר:
יום 0 - הגעה בערב לחוף אכזיב בתחבורה ציבורית. או: התקרבות לנהריה/חיפה, ולהשלים את הדרך בבוקר. נק' התחלה חלופית: יישוב עבדון.
יום 1 - 20 ק"מ בנחל כזיב. מוצל, מעיינות להתרעננות בדרך. לינה מחוץ ליישוב אבירים, שם יש ברז מי שתייה עבור מטיילים.
יום 2 - 15 ק"מ בנחל כזיב, הר פקיעין. התרעננות ומילוי מים בערב בפקיעין. לינה במחצבה נטושה מחוץ לפקיעין.
יום 3 - 14 ק"מ בנחל נמר, הר כפיר, מורדות מירון. ניתן להתרענן בבית ג'ן בצהריים או בשפר בערב. חזרה מצומת עין-פרוד לרחבי הארץ.

תודה רבה למשה ניסים שבנה את המסלול.

יום 0 - הגעה לחוף אכזיב

כדי לשמור את כל שעות הבוקר להליכה, ולאפשר מנוחת צהריים בשעות החום הקשות - יצאנו בערב מירושלים לחוף אכזיב.
ההגעה לחוף אכזיב נוחה. אפשר להגיע לנהריה ברכבת קצרה מחיפה. חוף אכזיב נמצא כעשרים דקות צפונה, אפשר לתפוס טרמפ או לקחת מונית, לא סיפור יקר במיוחד.
בחוף עצמו אפשר לישון על אחד הדשאים, או בחורשה שממזרח לכביש.
על החוף עצמו אסור לישון, למעט בחוף המוסדר בתשלום.

אם אתם גרים קרוב, או רוצים רק לקצר טווח ולישון בחיפה/נהריה בלילה לפני - זה גם בסדר גמור. אפשר לצאת מוקדם בבוקר ולהצפין לחוף אכזיב, או לקצר ולכוון ליישוב עבדון (גם לשם יש תחבורה ציבורית).

יום 1 - נחל כזיב (כ-20 ק"מ)

נחל כזיב הוא הגדול בנחלי הגליל המערבי (ויקיפדיה), מתחיל מהר מירון ונגמר בים התיכון צפונית לנהריה. הנחל וסביבתו הם שמורת טבע, על כל המשתמע מכך: בלי מדורות, בלי הישארות אחרי חשיכה, וכמובן בלי לינה. לדעתי, המקום שווה ביקור בכל עונות השנה.
אם יוצאים מחוף אכזיב, תחילת המסלול איננה מסומנת, או לפחות לא מסומנת היטב. אנחנו הלכנו פשוט מזרחה בין מטעי האבוקדו והבננה של קיבוץ גשר-הזיו ההליכה היא על שבילי טרקטורים. לאחר כמה קילומטרים מגיעים לתחילת המסלול המסומן בירוק, היוצא מתחת ליישוב עבדון.
האלטרנטיבה היא להגיע ישר ליישוב עבדון ולצאת משם לטיול.

נחל כזיב מלא בצמחייה, כך שרוב המסלול בתוך הנחל מוצל. לאורך הדרך יש בריכות מים, התנקזות של מי הנחל. מן הסתם, מפלס המים ורמת הניקיון שלהם תלויי עונה, אך בכל מקרה, גם אם לא נכנסים אול-אין - אפשר להתרענן בכיף.
בערך באמצע הדרך, ישנו פיצול דרומה (ימינה) לשביל אדום. שלט שמוחבא בין העצים מצביע על הטיפוס למבצר מונפור. עם התיקים או בלעדיהם - לא להחמיץ! הטיפוס קשה, אך קצר יותר משנדמה, ובכל מקרה שווה כל קוצר נשימה בדרך. המבצר עצמו הוא שרידים צלבניים, שזה יוצא המאה ה12, ולמרות שעבר הרבה מאוד ידיים הוא שמור בצורה מרשימה. גם אם היסטוריה וארכיאולוגיה הם הדברים שהכי פחות מעניינים אתכם, קשה לי להאמין שתישארו אדישים לנוף הפנורמי המדהים. האיכות שלו בהחלט עוזרת להבין למה בחרו להקים מבצר דווקא שם. ממערב ומצפון רואים את הים ואת הגבול עם לבנון, ראש הנקרה. יישובי הגליל מבצבצים באדום בין היערות הצפופים, ולרגע קל לדמיין שאתם בכלל נמצאים באיזה אי ים-תיכוני אקזוטי. או שאולי בעצם זה מה שאנחנו?

מהמונפור יורדים חזרה לנחל, וממשיכים בסימון הירוק עד לעין טמיר, עוד נקודת עצירה כייפית בדרך. לאחר כשני קילומטרים נוספים, עוברים לשביל השחור המוביל לכביש הגישה לאבירים.
כקילומטר לפני היישוב, לצד הכביש, ישנו חניון לילה שהוסדר על-ידי היישוב (אם אני לא טועה). כך הם נמנעים מלהתעורר בבוקר ולראות תרמילאים מיוזעים בדשא של החדר-אוכל, וכך לנו, התרמילאים המיוזעים, יש מקום לישון תחת כיפת השמים עם ברז מים, מקום למדורה וקילומטר אחד פחות ללכת. ממש דו-קיום. הלינה לצד הכביש לא צריכה להדאיג. מבחינה בטיחותית, המקום מוגן באמצעות סלעי הפרדה. מבחינת רעש, זכרו שמדובר ביישוב אבירים. רוב תושבי הארץ לא מגיעים לשם כל יום, ובטח שלא כל לילה. לילה טוב!

יום 2 - לפקיעין (כ-15 ק"מ)

אם אתם עם מפת סימון שבילים ישנה, המסלול הירוק שממערב לפסוטה לא יהיה מסומן לכם. שימו לב לסימון במפה שמצורפת לסיפור דרך זה, וסמנו אצלכם במפה את השביל הנוסף. בדרך זו גם אפשר להכיר את פסוטה, וגם לא לחזור באותה הדרך לנחל כזיב.

על כביש הגישה ליישוב אבירים, עולים צפונה לכיוון פסוטה. פסוטה הוא יישוב ערבי נוצרי, לא הכי קטן ולא תפספסו את ההרחבות שלהם. בדרך לשם תעברו ליד בריכת פסוטה, שגם המפלס שלו בדומה למי נחל כזיב הוא תלוי עונה. במידת הצורך, לקניית מזון נוסף או כל צורך אחר, ניתן להיכנס אליו (או לאבירים, כמובן).
כשמגיעים לסימון שבילים הירוק מצטרפים אליו דרומה, ירידה חזרה לנחל כזיב, רוב הדרך צמוד לגדר של השמורה. אל תחפשו מים בכל אחת מהנקודות הכחולות במפה. אבל אם אתם מוצאים - מוזמנים לעדכן בהערות לסיפור זה. את עין חותם קשה לפספס. מדובר בבור מים, מקורה, שנמצא במרכז מפתח רחב מאוד בנחל כזיב, למרגלות הרי פקיעין ומירון. משטחי הסלע החשופים הם דרך מצויינת להתייבש בשמש לאחר הרחצה במים הקרים. אם תהיו ברי מזל, לא הרבה אנשים רחצו במקום לפניכם, והמים יהיו נקיים יחסית. אם אתם לא ברי מזל, היכנסו בכל זאת, וזכרו שמחר אתם כבר מגיעים הביתה למקלחת טובה. כך או כך - זה כנראה המקום המוצלח לארוחת צהריים. וקחו ת'זמן - שארית היום לא קשה במיוחד.

הסימון הירוק ממשיך בטיפוס בנחל כזיב לכיוון רכס מירון. אנחנו עוזבים את הנחל בנקודה הזו, ועולים להר פקיעין בסימון כחול. השלוחות מלאות בעצים בצפיפות גבוהה, כך שאם נצליתם יותר מדי זמן בעין חותם, כאן הגוף יחזור לטמפרטורה רגילה אפילו שמדובר במגמת עלייה.
הטיפוס לא ארוך ולא קשה. מהר פקיעין יש נוף מדהים לבקעת בית הכרם, הלא היא הגבול בין הגליל העליון והגליל התחתון. מנקודה זו (וגם מהר כפיר שנגיע אליו מחר) קל להבין מדוע מדובר בחבלי ארץ נפרדים.
הירידה בסימון כחול ליישוב פקיעין תלולה יותר מהעלייה, אך עדיין לא מדובר מסלול אקסטרים. הסימון נגמר ממש בתוך היישוב פקיעין, על הכביש שעולה מצפון ליישוב.
אפשר להיכנס ליישוב, ולבחור בכל אחת מעשרות המסעדות לארוחת ערב. באופן אישי אני ממליץ להיכנס פנימה, לרדת ל"עץ התות". כל אחד ואחת שתפגשו בדרך יוכל להצביע בקלות לכיוון. מדובר בכיכר המרכזית בעיר העתיקה של פקיעין (שהיא מאוד עתיקה, פקיעין בת אלפי שנים). היישוב מתגאה בכך שבני כל הדתות מתגוררים בו בכפיפה אחת, ואפילו יהודייה אחת עוד נותרה בו. אך הנוכחות הדרוזית דומיננטית מכולם, כך שתוכלו לראות בקרבת הכיכר את האנדרטה היפהפיה לזכר חללי צה"ל בני המקום, עם ציטוט של נתן יונתן, וכן לטעום פיתות דרוזיות וזיתים ולבנה ושאר ירקות. עץ התות המדובר אכן נמצא על מי המעיין שבאמצע הכיכר, והוא הופיע על השטר של מאה שקלים חדשים עד שלאה גולדברג תפסה את מקומו של בן-צבי, ידידם האמיץ של בני העדה הדרוזית.
בהמלצת בעל אחת המסעות שבכיכר בהן אכלנו, הלכנו לישון במחצבה שמחוץ ליישוב. זהו פתרון זול (חינם), ובעיניי בטוח. מדובר במחצבה נטושה, שלא אמורים לבקר בה אנשים במהלך הלילה. הלינה, כמובן, על אחריות המשתמש בלבד. המחצבה נמצאת על הכביש הצפוני ליישוב, כקילומטר דרומה מהיישוב, ממזרח לכביש.

יום 3 - נחל נמר, הר כפיר, מורדות המירון - והבייתה (כ-14 ק"מ).

בהנחה שהלילה במחצבה עבר בשלום (סתם, סתם, אין סיבה שלא), קמים בבוקר וממשיכים כמה מאות מטרים על הכביש לכיוון דרום (להתרחק מהיישוב פקיעין). באמצע עיקול מאוד בולט (ראו במפה) יש יציאה מזרחה (שמאלה) לסימון שבילים אדום לנחל נמר. הנחל הקטן הזה הוא בעיני אחד היפים בארץ.
גם כאן הטיפוס לא קשה במיוחד, ומוצל לכל אורכו. במספר נקודות יש פינות ישיבה מאולתרות, עשויות בולי עצים היישר מהטבע. כנראה נבנו על-ידי בני ובנות בית ג'ן, היישוב שאליו מגיעים מיד ביציאה מהנחל. במידת הצורך כמובן שאפשר להיכנס ליישוב ולהצטייד במים ובאוכל. בית ג'ן הוא יישוב דרוזי גדול מאוד, ופעם גם שמעתי שבחים על ההישגים של בניו ובנותיו בלימודים בהשוואה ליישובים אחרים בישראל.

כעת יש צורך להיצמד לכבישים הדרומיים של היישוב. כאן הייתי ממליץ לפתוח אפליקציית ניווט כלשהי כדי להימנע מברבורים, מה גם שהיישוב בהתרחבות כל הזמן, וייתכן שכבישים שמופיעים במפה כבר אינם רלוונטיים. במידת הצורך אפשר לשאול עוברים ושבים, היעד: המסלולים המובילים להר הארי או להר כפיר. כשתמצאו את הסימון הכחול המוביל מזרחה (מסומן בדגל במפה) - תוכלו לסגור את האפליקציות ולחזור למפה.

כאן צריך להתרכז, כי מחליפים צבעים כמו בטאקי: מכחול לירוק ולשחור, וכל זה בתוך קילומטר אחד. השביל השחור עובר על השלוחה הדרומית של הר כפיר, ושוב מכאן כיף לראות את בקעת בית הכרם ואת כל הגליל התחתון פרוש מלפנים. קל לזהות את כרמיאל, העיר הגדולה בבקעה, ואם מביטים דרום מזרחה ניתן לזהות את הצומת אליה תגיעו בהמשך היום.
הר כפיר הוא מקום מצויין לארוחת צהריים ומנוחה קלה, למרגלותיו (לאחר הירידה מהתצפית) יש שולחנות פיקניק וחניון יום מוסדר.

בהמשך השביל השחור מתחבר לשביל ג'יפים המסומן בירוק, עולים עליו לכיוון מזרח (ימינה), ולאחר כמה מאות מטרים יורדים ממנו דרומה (שוב ימינה) לסימון שבילים כחול. השביל הכחול מוביל על מורדות המירון בסמוך ליישובים חמדת ימים ושפר. כקילומטר אחרי שעוברים את אחרון הבתים של שפר מגיעים לעין פרוד, גם שם סמוך למים יש שולחנות פיקניק מוצלים (ואם אתם בני מזל- יש גם קצת מים בנביעה). על הכביש הזה עוברים האוטובוסים שיצאו מצפת ומובילים למרכז ולירושלים.

טיפים

  • כשהארץ בוערת, ובאילת זבובים מתים במעופם - בגליל המערבי כמעט תמיד יש מזג נוח יותר.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )