שביל המעיינות

טיול נחמד עם לינה בשטח בסמוך לירושלים

תאריך הטיול2014 M06
משך הטיוליומיים
עונה מומלצתאביב עד תחילת הקיץ

עין חינדק לעין קובי

יום אחד נמאס היה לי ללמוד. ארזתי תרמיל ויצאתי ברגל מדירתי בירושלים לכיוון שביל ישראל. לא ציפיתי לנופים מרהיבים, לא לפרחים נדירים ולא למעיינות שופעים. רק שקט חיפשתי. אל שביל ישראל התחברתי בעין חינדק שהיה ריק מאנשים ומלא במים צלולים וקרירים, בדיוק מה שהייתי צריך באמצע היום. מומלץ להצטייד בפנס שכן יש שם נקבות עמוקות ויפות. אחרי ארוחת צהריים קלה טיפסתי עם השביל לעין שריג. ממנו השביל עולה להר אורה וצריך לשים לב טוב לסימון שכן היו שם כמה שינויים בזמן האחרון, ואולי גם בגלל הסופה אבדו כמה סימנים. המעיין הבא הוא עין תמר, שכבר התייבש כמעט לגמרי. לאחר מכן עינות עוזי- שני המעיינות מלאים עד לגובה מותניים. הראשון בצלע ההר, צופה לכיוון אבן ספיר מלא בשמש וראשנים קטנים, בדיוק בטמפרטורה הנכונה. השני מתחת לעצים ויותר קריר. אחרי טבילה מרעננת וקפה חזק המשכתי בשביל לכיוון עיינות עמינדב (יבשים...). בהמשך השביל מגיע לחרבת סעדים, חוצה את הכביש ויורד דרך יד קנדי לנחל רפאים. הירידה יחסית תלולה וחלקלקה, בהמשך מתחברת לדרך עפר נוחה יותר. נחל רפאים רחב יחסית ודי מרשים, הוא עטוף בעצי אורן, ורק הרכבת מפריחה את השלווה מדי שעה. כל הירידה נמעכות לי האצבעות ברגליים ואני מייחל כבר שתיגמר. אבל מיד בסופה חוצים את פסי הרכבת דרך מנהרה ואז מתחילה עליה תלולה ביער צפוף ואני כבר מתגעגע לירידה. כמובן שארזתי הרבה יותר ממה שאני צריך, כי אני אוהב שיש לי הכל זמין ליתר ביטחון, והגב שלי מקלל אותי על . בדרך מתגלים ספסלים חמודים ומזמינים, ואני בודק כל אחד ואחד מהם. בסוף היום אני מגיע לעין קובי, יש שם שיפוצים עכשיו, והמעיינות ריקים. וגם אין שם ברזים, בניגוד למה שמצוין במפה.

לילה לא שקט

עין קובי רחוק מהכבישים או מיישוב, וזו הפעם הראשונה במסלול שיש באמת שקט מוחלט מלבד רחשי היער. אספתי עצים למדורה, התקנתי את הכילה בין העצים ובישלתי ארוחת ערב מפנקת. מדי פעם עברו מכוניות בשביל הסמוך, אך המשיכו לנסוע. אחרי האוכל, הכנתי לי תה מתוק וחזק, פרסתי את המזרן ליד המדורה והוצאתי את הספר שאני מחזיק כבר שנה שלמה ולא מוצא זמן לקרוא בו. בשורה השלישית מגיע טנדר ואחריו משאית קטנה ואחריה עוד טנדר. הם עוצרים ואני שומע דיבורים. בטח עוד כמה דקות ימשיכו לנסוע, אני חושב לעצמי, ומנסה להתרכז בספר. פתאום אני שומע את הנורא מכל: "אני מוריד את הגנרטור הקטן קודם טוב?". בעשר בלילה סגרתי את הספר, כיביתי את המדורה, קיפלתי את הכילה, ארזתי שוב את התרמיל והתחלתי לצעוד לתוך היער לחפש לי קצת שקט בחיים.
נחשו מה - לא מצאתי.

עין קובי לצור הדסה

מעין קובי שביל ישראל עובר על כביש עפר נוח ומישורי. ולמרבה ההפתעה גם שקט. בשיא השקט אני בוחר לי פינה בצל ופורק מהתרמיל ארוחת בוקר מזינה. איזה שקט. פתאום, נחשו מה- שני רכבים מגיעים והדבר הראשון שעולה לי בראש זה שאין בהם מקום לגנרטור. אני ממשיך לאכול וגם מוציא את הגזייה. נראה שהאנשים מתכננים משהו, בטח מסיבה ליום אחר, בטח הם עוד מעט ילכו. ואז נדלק מסור חשמלי, ואחריו עוד אחד. והם המשיכו לחתוך עצים (כאלה שכבר נפלו קודם כמובן) עד שסיימתי לאכול, לשתות את התה ולפחות עד שיצאתי מתווך שמיעה. השביל יורד לעמק קטן וחמוד שבמרכזו כרם. במרכז הכרם יש מעיין ששופץ רק לפני שנה והוא נקרא עין מסלע. קצת קשה למצוא אותו אז תהיו מרוכזים. בריכה נקייה וקרירה לצל עצי תאנה וגפן. מקום מקסים ומומלץ לפגישות רומנטיות. ונחשו מה - שקט להפליא. את עין מנהר, שאמור להיות בסביבה, לא טרחתי לחפש כי אומרים שהוא יבש. אבל, יש גם עין יואל במרחק כק"מ הליכה משם. השביל עולה מהעמק הקטן, חוצה את כביש 375 וממשיך למעיינות מטע ותנור, שגם הם מעיינות מקסימים ונעימים. אבל אני כבר עייף, ומחליט לחזור הביתה ללמוד.

טיפים

  • מומלץ להצטייד במפת סימון שבילית מעודכנת כי נעשו מספר שינויים בשבילים בשנים האחרונות.
  • בדקו היכן יש ברזי מים, אני לא נתקלתי בכאלה לאורך כל המסלול.
  • אם אתם מחפשים שקט - לכו למדבר

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )