פארק קנדה - מנחל המעיינות לבית הקשתות

טיול לא ארוך במרכז הארץ, ממש מעבר לפינה, שחוצה עולם של שרידים היסטוריים שפזורים בין שקדיות, סברסים ומעיינות.

תאריך הטיול2018 M02
משך הטיוליום אחד
עונה מומלצתחורף ואביב

מבוא

ישראל מדינה קטנה. הנופים פה מגוונים ומרשימים, אבל הכל בקטן.. מי שמחפש הרים מושלגים, נהרות שוצפים ומרחבים עצומים ללא התערבות אנושית - לא ימצא אותם כאן. ועדיין, דווקא פארק קנדה הצנוע שבין תל אביב לירושלים, מתחת לאף של רובנו, מציע חוויית טיול שאף מקום אחר בעולם לא יכול להציע.

מה יש כאן? המון התערבות אנושית - שרידים של שלושה כפרים ערביים, שיושבים על שרידים מהתקופה הביזנטית, שיושבים על שרידים יהודיים מהתקופה החשמונאית.. וזה עוד ממשיך הרבה אחורה. העתיקות הפזורות בסביבת הפארק מוקפות מסביב בנוף של מרכז ישראל המודרנית - הערים בשולי גוש דן וגשר הרכבת האדיר לירושלים - שהם בסך הכל השכבה הבאה בהיסטוריה האנושית של האזור. ושלא תטעו, התפאורה הטבעית לכל ההיסטוריה הזו לא רעה בכלל - נוף ירוק ומעוגל של פאתי הרי ירושלים, שמתכסה בחורף בשקדיות ובאביב במרבדי פריחה צבעונית נהדרת. הטרסות, משוכות הצבר ובריכות המעיין שתפגשו בדרך, כולם ישדרגו לכם את חווית הטיול בטבע - אולם למעשה, הכל מעשה ידי אדם. במקום כמו ישראל - אי אפשר להפריד בין שני הדברים, ומעולם לא היה אפשר.

המסלול שאתאר מתחיל מהחניון הראשי שבכניסה לפארק קנדה, סמוך ללטרון; עולה דרך מסלול נחל המעיינות החביב עד לפסגת חורבת עקד השולטת על האזור, ממשיך אל תצפית מרשימה לעמק איילון, ומסתיים בין משוכות הצבר והשרידים של הכפר הנטוש יאלו, סמוך ליישוב מבוא חורון. ולמי שהגיע עם רכב אחד - יש גם אופציה מעגלית.

פרטי המסלול

נקודת התחלה: חניון מעיין התמרים בכניסה לפארק קנדה. הגעה: במחלף לטרון יורדים לכביש 3 לכיוון מודיעין, ואחרי כחצי ק"מ פונים ימינה לכיוון פארק איילון-קנדה. בפיצול הבא (אחרי 200 מ') פונים שמאלה לכביש אספלט עם סימון שבילים כחול, ו-500 מ' נוספים יובילו לחניון.

נקודת סיום (עבור מסלול קווי): הכניסה ליישוב מבוא חורון. הגעה: נוסעים על כביש 3 מכיוון לטרון, ואחרי כ-5 ק"מ מהמחלף פונים ימינה אל היישוב. לאחר כק"מ מתפצלת ימינה מהכביש דרך עפר מסומנת שחור - שם חונים. בעלי רכב 4x4 יכולים להגיע עם הרכב עד לאזור בית הקשתות (ר' להלן).

אורך המסלול: 5-6 ק"מ (קווי); 9 ק"מ (מעגלי)

משך הליכה: 2-3 שעות (קווי), 4-5 שעות (מעגלי)

דרגת קושי: קלה-בינונית

הערות:
- המסלול יפה כל השנה, אך מומלץ במיוחד בפברואר, אז הופך פארק קנדה לאחד המקומות היפים בארץ לראות שקדיות.
- יש מספר קטעים לא מסומנים לאורך הדרך (בייחוד במסלול המעגלי), אבל אין מה לדאוג. בפארק קנדה רשת שבילים סבוכה ומסודרת, ויש יותר מדרך אחת להגיע לכל מקום. מומלץ בכל מקרה להביא מפת סימון שבילים של האזור או להיעזר באפליקציית הניווט המצוינת "עמוד ענן" (www.amudanan.co.il), משם אפשר להוציא גם המון רקע על מגוון האתרים ההיסטוריים הפזורים בפארק.

נחל המעיינות וחורבת עקד

חניון מעיין התמרים, נקודת ההתחלה של המסלול, הוא אתר פיקניקים פופולרי ומטופח. במרכז האתר אגם מלאכותי יפה שמוזן ע"י שני מעיינות שכבה (שאחד מהם נתן לחניון את שמו), והוא מלא מים כל השנה. האגם מוקף עצי דקל, עצי זית ושקדיות, וקק"ל עשתה בסביבה עבודת שיקום מסיבית כדי לתת למקום תחושה 'אותנטית'. נחמד.

מהחניון נתחיל ללכת מזרחה בעקבות השביל המסומן ירוק - מסלול "נחל המעיינות" - לכיוון שני המעיינות המספקים לאגם את מימיו. המעיין הראשון, "מעיין התמרים", הוא מעיין נקבה הנמצא קרוב מאוד לאגם, ואילו השני (עין עקד) נמצא כחצי ק"מ במעלה הנחל ולרוב יבש. בחלקו התחתון של הנחל זורמים המים לכיוון האגם בתוך תעלת אבן מטופחת; בהמשך כבר אין מים, אולם ההליכה נעימה מאוד: המדרגות הבנויות של השביל מטפסות על טרסות עתיקות, ובין שרידים של מערכת מים ששימשה את העיר הרומית "אמאוס" ששכנה בסמוך. חלק מהשרידים החקלאיים שייכים גם לכפר הערבי "עמואס" - שהוקם על חורבות העיר הרומית ושימר את שמה. עמק הנחל מכוסה מטעי זיתים ושקדיות, ועל מדרונותיו נטועים יערות אורנים של קק"ל.

לאחר כ-1 ק"מ (20 דקות הליכה רגועה) פונה השביל המסומן ירוק שמאלה ומתחבר לכביש ההיקפי של הפארק, אבל אנחנו נמשיך ישר בתוך הנחל עוד כ-200 מ' בין העצים, בנתיב לא מסומן אבל נוח. בנקודה מסוימת נזהה שביל עפר שחותך ימינה מהנחל, נעלה עליו, ונחצה את הכביש ההיקפי מצדו השני. מכאן נטפס עם השביל הלא-מסומן בעלייה תלולה אך קצרה אל חורבת עקד, החולשת על העמק. אם פספסתם את השביל - אל דאגה: הכיוון שלכם הוא לראש הגבעה, ואי אפשר לטעות. חורבת עקד היא למעשה שרידים של מצודה מרשימה מתקופת בית שני, ששימשה בין השאר כבסיס אסטרטגי עבור המורדים היהודים בתקופת המרד הגדול ומרד בר-כוכבא. שרידי החומות, התעלות ובורות המים המסועפים מכסים את כל שטח הפסגה, וכדאי להסתובב ביניהם קצת לפני שמחפשים את המקום המתאים להפסקת הקפה הראשונה בטיול. ובלי שום ספק, מדובר בעצירת חובה. פסגת הגבעה מתנשאת לגובה 368 מ' מעל פני הים, והנוף מכאן יפהפה - גבעות השפלה המיוערות, עמק איילון והעיר מודיעין, ומעבר להם - גוש דן והמגדלים של תל אביב ורמת גן (בימים של ראות טובה). ולמרות שהאופק מכוסה מגדלים - אנחנו מוקפים בגבעות ירוקות המכוסות ביערות אורנים ובפריחה שובת-לב.

מצפה איילון, תל איילון ובית הקשתות

מחורבת עקד יוצאות מזרחה שתי דרכי עפר שונות ללא סימון שבילים (ר' תמונה מצורפת), ושתיהן מובילות אל היעד הבא שלנו - מצפה איילון. אני ממליץ על הדרך השמאלית מבין השתיים, המטפסת על גבעה ממנה תצפית יפה אחורנית, אל חורבת עקד. לאחר כ-700 מ' נגיע אל צומת גדולה של דרכי יער, עם המון שלטי דרכים המיועדים בעיקר לג'יפים ולאופניים; נפנה שמאלה אל דרך מסומנת ירוק ומיד לאחר מכן ימינה, אל דרך מסומנת שחור, שתיקח אותנו אל תל איילון ואל חורבות הכפר יאלו. תוך כ-100 מ' ייפרש מולנו בבת אחת נוף נפלא של הצד המזרחי של עמק איילון, כשבתווך היישוב מבוא חורון, אזור התעשייה שלו, ומאגר מים גדול, ומימין משתפלים המורדות המרשימים של הרי יהודה.

נמשיך להתקדם על דרך העפר המסומנת שחור, המתפתלת במורד הרכס לכיוון העמק. בהדרגה ייחשפו לנו הנופים של אזור הכפר הנטוש יאלו - תפזורת של עצי דקל, שקד וזית, שמעליה מתנשאים תל ירוק ושולט בנוף ('תל קוקה') ומצוק מרשים עם מערות. עד לשם אמנם לא נגיע היום, אבל יש לנו תל אחר שמחכה לנו. כ-1.5 ק"מ של פיתולים נוחים בדרך השחורה יובילו אותנו אל פיצול שבילים, בסמוך לשילוט ברור המכווין ימינה לתל איילון, אך אנו נפנה שמאלה ונתקדם כ-100 מ' עד לבריכת עין איילון. גם אם תמצאו מים בבריכה, אלה יהיו מים רדודים ולא מזמינים.. אך המדשאה הסמוכה לבריכה יפה ושווה מנוחה קלה. לא רחוק מהמעיין נמצא "ביר אל ג'באר" - באר עתיקה של הכפר יאלו, שבתוכה נובע מעיין נוסף. אחד הזכרונות הטובים שלי מחוגי סיירות בתיכון היה הירידה לתוך פיר המעיין המוקף סברסים, אבל כיום הירידה לבאר חסומה והבריכה החיצונית יבשה. לפחות הסברסים נשארו - והאמיצים שביניכם מוזמנים לנסות לקטוף ולקלף אותם בלי להידקר. דרושה מיומנות, אך המאמץ משתלם.

נחזור אל פיצול השבילים שלפני המעיין , נפנה שמאלה להמשך השביל המסומן שחור, ומיד שוב שמאלה אל פסגת תל איילון. מדובר בשרידים של העיר המקראית-יהודית איילון, אשר יושבת על שרידים כנעניים עתיקים יותר. במקום גם שרידי מבצר צלבני-נוצרי, וסביב התל פזורים שרידי כפר מוסלמי. בקיצור, הבנתם את הנקודה, חתיכת היסטוריה. וכמו במקרה של חורבת עקד, נקודות אסטרטגיות של פעם הופכות לנקודות תצפית מרהיבות ולנקודות קפה חובה בישראל של המאה ה-21 - כשתגיעו לשם לא תזדקקו להמלצה ממני.

כשתשבעו מהנוף, יש לרדת מהתצפית חזרה לדרך העפר השחורה ולפנות בה שמאלה - ולאחר 100 מ' שוב שמאלה, לדרך מסומנת ירוק שיורדת צפונה אל תוך ואדי. הסברסים משני צדי הדרך ילוו אותנו ב-500 מ' הבאים, אשר יובילו אותנו אל נקודת העניין הסופית של המסלול - "בית הקשתות" המפורסם. רוב השנה, מדובר בעיקר במבנה חקלאי מרשים מהתקופה הרומית שלצדו כרי דשא מוצלים ופינות שמזמינות הפסקה; בחורפים של שנים גשומות, לעומת זאת, החלל שבתוך המבנה מתמלא מים המגיעים מהמעיין הסמוך, ואמור להפוך לבריכת שחייה של ממש (לנו היה פחות מזל כשהגענו). שווה לברר לפני שמגיעים למקום לגבי מצב המים - אם יצאתם לטייל באביב שאחרי חורף גשום, למקום יש פוטנציאל להפוך לאטרקציה אמיתית, מין גרסה מוקטנת ופחות-ממוסחרת של "בריכת הקשתות" המפורסמת ברמלה. בכל מקרה שווה לשוטט קצת בסביבת המבנה, לחפש את הבאר שבתוכה נובע המעיין (הכניסה חסומה מטעמי בטיחות), ולתפוס איזו פינה מוצלת למנוחת צהריים טובה.

סוף הדרך

מנקודה זו יש כמה אפשרויות לסיים את המסלול:
- בפיצול הדרכים שמיד אחרי "בית הקשתות" יש לפנות שמאלה, ומעט אחרי כן ימינה אל דרך 4x4 מסומנת שחור, שמגיעה לאחר 700 מ' אל כביש הגישה ליישוב מבוא חורון, שם יחכה הרכב.
- בעלי רכב 4x4, כמובן, יכולים להביא את הרכב המאסף ממש עד ל"בית הקשתות", ולחסוך לעצמם את קטע ההליכה הנ"ל.
- מסלול מעגלי חזרה לתחילת המסלול ב"חניון מעיין התמרים". המסלול לא קשה, אך מסומן רק בחלקו ומעט מסובך לניווט. יש להצטייד במפה, ולהסתמך על התיאור המפורט כאן:

במפגש עם הדרך המסומנת שחור, במקום לפנות ימינה לכיוון מבוא חורון, יש להמשיך ישר ולהתקדם בדרך עפר לא מסומנת אשר מתקדמת מערבה, במקביל למאגר המים שנופו מלווה אותנו עוד ממצפה איילון. הדרך מתרחקת בהדרגה מהמאגר, ולאחר כ-1 ק"מ מגיעה אל פיצול דרכים: פונים ימינה (עדיין ללא סימון), ולאחר כ-300 מ' שוב ימינה (עדיין ללא סימון). מבלבל? כל עוד אתם הולכים כשהעמק מימינכם, כנראה שאתם בכיוון הנכון. עוברים ליד האתר המסומן במפה כ"ביר א-טוויל" (לא חיפשנו), ולאחר קילומטר נוסף מהפיצול האחרון - מגיעים אל פיצול עם שביל צר מסומן שחור, הפונה ימינה מדרך העפר. גם אם תמשיכו ישר תחזרו בסוף לנקודת ההתחלה - אבל אני ממליץ מאוד לפנות עם הסימון השחור ימינה. השביל יורד היישר אל תוך הנוף הפתוח של עמק איילון, כשבתווך הגשר הבטון האדיר של מסילת הרכבת החדשה לירושלים, שמסתיים במנהרה הנכנסת אל תוך רכס לטרון ממש מתחת לרגליים שלכם. מבחינתי, השביל הנופי הזה היה אחד הקטעים היפים בטיול - אבל שימו לב שמדובר בקטע מתוך "סינגל" אופניים די פופולרי (עם השם המפוצץ "שביל הגורל השביעי"...), וכדאי להיזהר כאן מפני רוכבים עם יד קלה על הבלמים.

קצה השביל המסומן יוביל אותנו חזרה אל הכביש ההיקפי של הפארק. נפנה בו ימינה, ולאחר כ-100 מ' נשוב ונתחבר לחניון "מעיין התמרים" בו השארנו את הרכב. אם אתם 80% מתושבי המדינה וגרים בגוש דן או ירושלים, הנסיעה שלכם מפה חזרה הביתה תהיה קצרה - ובמהלכה תוכלו לשקוע במחשבות על למה בכלל להרחיק עד לצפון או לדרום כשמקומות כמו פארק קנדה מסתתרים ממש מעבר לפינה... וכמה מקומות כאלה עוד יש שאתם בכלל לא מכירים.

טיפים

  • מהכניסה למבוא חורון (סיום המסלול הקווי) מתחילים שני מסלולי טיול יפים-להפליא שמטפסים לכיוון הרי ירושלים, ומסתיימים בחניון יער יהדות פולין, סמוך ליישוב נטף. המסלול הראשון מטפס דרך הקניון המרשים של נחל יתלה (שעלה לכותרות בעקבות מאבק הגופים הירוקים נגד הרכבת לירושלים), דרך בית תול ורכס הר הרוח; המסלול השני עולה דרך נחל כפירה הסבוך, שבו שניים מהמעיינות המוצלחים באזור ירושלים (עין נטף ועין כפירה). אורך כל אחד מהמסלולים כ-8 ק"מ, ודרגת הקושי שלהם בינונית (לא מתאימים למשפחות, ובעלייה דורשים מאמץ); אפשר לבצע כל אחד מהם בנפרד (עדיף בירידה דווקא), ואפשר גם לחבר את שניהם למסלול מעגלי ארוך למיטיבי לכת שנמשך יום שלם. ספויילר: סיפור דרך נפרד יועלה בהמשך...

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )