מסע רגלי מירושלים לחוף פלמחים

הגשמת חלום ישן: הליכה רגלית מהבית בירושלים ועד חוף פלמחים בשלושה ימים. דרך גזר והשפלה הפנימית, אפשר להתנסות בחוויה יוצאת דופן בין שדות, כרמים ותצפיות. ואם באים בעונה, אפשר להרוויח גם רימונים מדהימים.

לא יוצאים לטיול בלי מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיול2018 M09
משך הטיול3 ימים
עונה מומלצתאביב וסתיו

הקדמה

הרעיון נולד, כמוני, מאמא שלי, שמזה שנים שמה לב שאנחנו במערב ירושלים ואחותי בקיבוץ פלמחים - חולקים את הקרבה לנחל שורק. החלטנו בחופש סוכות לפתוח מפה, ולצאת לדרך מדלת לדלת: מבית הוריי בשכונת רמות ועד בית אחותי בקיבוץ.
הדרך עוברת במספר שבילים מסומנים ומוכרים, ואפילו נוגעת פה ושם בשביל ישראל. אך לא אחת הדרך פשוט חותכת דרך השדות של השפלה הפנימית, ומאפשרת חוויה ייחודית בין סבך הכבישים הראשיים ביותר בארץ. עבורי, המסע היווה הזדמנות להכיר אזור בו פחות יצא לי לטייל, כשהיעד - החוף - דוחף קדימה, גם כשהשמש קופחת במרחבים החשופים של שפלת יהודה.
מכיוון שהדרך עוברת במרכז הארץ, הלוגיסטיקה לא מאוד קשה, ומתאפשרת גמישות לגבי משקלי הנשיאה, פינוק באוכל, ונקודות העצירה. יש לקחת בחשבון שהחלק הראשון די מוצל בין יערות הרי ירושלים, אולם השפלה חשופה הרבה יותר, ולכן יש להתחשב במזג האוויר (וכמובן להצטייד בכובע וקרם הגנה).
שימו לב! יש מספר כבישים ראשיים לחצות, ולצורך כך יש מעברים מסודרים. סימנתי במפה בדגל ירוק את מעברי החובה.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום הראשון - מירושלים לבית-מאיר

יצאנו לדרך, כאמור, מבית הוריי בשכונת רמות. לבאים מכל נקודה בירושלים, יש להתחבר לשביל ירושלים המסומן במפות החדשות ובאינטרנט בכחול-זהב. ברגע שמתחברים לקטע העובר מעינות תלם ועד מוצא - המפה המצורפת לסיפור דרך זה רלוונטית. שביל ירושלים מחליף צבעים מכחול לשחור, אולם כתם זהב בפינה הימנית עליונה של הסימון יעזור לכם לעקוב אחריו.
השביל עובר מתחת לגשר הענקים של הרכבת החדשה מירושלים לתל-אביב, וזכינו לראותה חולפת מעל ראשינו מספר פעמים. את כביש 1 חוצים במוצא, יחד עם השביל, ומרגע זה כביש 1 נמצא צפונית לנו לאורך כל הדרך. לאחר הליכה קצרה על המדרכה לצד הכביש הפנימי של מוצא, השביל יוצא ומטפס דרומית למעוז ציון. כאשר השביל השחור נפגש עם ירוק היורד שמאלה, ניתן לעלות למעוז ציון ולצאת משם מערבה בשבילים רחבים (אך לא מסומנים) לכיוון תל צובה. היתרון בדרך זו, מלבד החיסכון הנחוץ בקילומטרים, הוא הדילוג על הירידה לסטף והטיפוס הקשה לצובה מהצד השני.
מתל צובה לקיבוץ צובה הדרך קצרה. את צובה יש לחצות ממזרח למערב, ישנו סימון של שביל ישראל המוביל החוצה. מכיוון שעוברים בתוך הקיבוץ, ניתן להסתמך על מקום זה למילוי מים. לאחר היציאה מהקיבוץ, בסמוך ל"קיפצובה", שביל ג'יפים שחור יורד צפונה (ימינה) לעין לימון, הנמצא בנחל כסלון. ניתן לרחוץ במי המעיין (אך לא לשתות מהם!).
בנחל כסלון יורדים במתינות על שביל ג'יפים אדום מערבה (שמאלה). אנו כיוונו לסיים את היום בבית-מאיר, ולכן במפגש עם דרך הנוף הצפונית - סימון ירוק - עלינו על השלוחה הצפונית של נחל כסלון. שביל ג'יפים שחור מתחבר ומושך מערבה על אותו קו גובה עד מרגלות מושב בית-מאיר, אליו טיפסנו בשביל הכחול.
כאן מסתיימת "דרך בורמה" ההיסטורית, המהווה חלק עיקרי מהמסלול של היום השני, כפי שמתואר בפרק הבא. בבית-מאיר הזמנו חדרים בסיסיים באכסניית "רמות שפירא". את האוכל לארוחת ערב סחבנו איתנו, אך ניתן להזמין אוכל במקום. שימו לב שאמנם יש מכולת במושב, אולם יש לוודא מראש שעות פתיחה אם ברצונכם לקנות שם צידה. בנוסף, במושב ישנם צימרים נוספים, וניתן להתגמש עם רמת הפינוק (לצורך העניין, רמת הפינוק שלנו הייתה 0 :-) ).

היום השני - מבית-מאיר למזכרת-בתיה

יצאנו מהשער בצפון בית-מאיר, ואילתרנו דרך להתחבר לדרך בורמה, שהיא שביל ג'יפים רחב המסומן באדום. על-פי רוב, עקבנו אחרי דרך זו עד מושב בקוע, הנמצא היכן שהתחילו לסלול את דרך בורמה, ומכאן שמו. (מדי פעם קיצרנו דרך שבילים או שדות, בהתאם לתנאי הדרך, וכמתואר במפה המצורפת; אולם ניתן להתמיד בשביל האדום ולהגיע עד כביש 3.)
ארוחת בוקר אכלנו באנדרטת מח"ל, רגע לפני שחצינו את כביש 38 במעבר תחתי סמוך למסילת ציון. הדרך עוברת מתחת לנווה שלום הנסתר בין העצים, ובין תעוז הנראה היטב מדרום. במבט לאחור ניתן להיפרד מהרי ירושלים, ומבט לפנים חושף את השפלה אליה אנו נכנסים. השביל האדום מוליך למצפה הראל, שם ניתן למלא מים, להתרענן ולהתרשם שוב מהנוף. מכאן, שוב, ניתן לקצר דרך שבילים כמתואר במפה, ולחזור לסימון האדום כשכביש 3 כבר נראה מקרוב. שביל כחול שמגיע משמאל מוביל לחצייה בטוחה של הכביש במעבר תחתי, ומוביל אל הכניסה למושב בקוע.
בחרנו שלא להתעכב במושב עצמו, אולם גם בו ניתן למלא מים במידת הצורך. הקפנו אותו מדרום וממערב. שבילי השדות המסומנים במפה די מדוייקים, וניתן לסמוך עליהם ולכוון באמצעותם לכביש 44, היכן שישנו סימון שביל ג'יפים שחור ממערב לכביש. כביש 44 אינו סואן, וניתן לחצות בנקודה המתוארת במפה בבטחה (יש תחנת אוטובוס בצד השני של הכביש). עם השביל השחור עולים צפונה, ואז מערבה לכיוון חולדה. גם כאן בין כרמי הרימונים הנהדרים ניתן לקצר, היישר למצפה טל, להפסקה קלה של תצפית ואוויר טוב.
במצפה טל יש לעזוב את הסימון השחור, וללכת בין השדות כמתואר במפה בכיוון כללי צפון-מערבה עד נקודת חצייה מתחת לפסי הרכבת. החצייה היא על תוואי של אחד מיובלי נחל עקרון, אותו נפגוש בהמשך. ביצה סבוכה מתחת לכביש 6 מסמלת את נקודת החצייה - שוב, מחת לגשר. שימו לב שייתכן שהביצה תהיה מוצפת, כך קראתי באינטרנט; כשהגענו (ספטמבר) המים היו נמוכים ויכולנו לעבור בחרבה בקלות.
מכאן הדרך למזכרת-בתיה קצרה, אך עדיין נותרו פסי-רכבת לחצייה. את הפסים ניתן לחצות במעבר תחתי אם הולכים דרומה על הפסים, או צפונה שם ניתן לחצות במעבר מים מתחת לרכבת (החיסרון היחיד והממש לא נורא הוא שיש להתכופף במעבר מסוג זה).
אם, בדומה לנו, בחרתם להיכנס מצפון למזכרת-בתיה, יש לחצות את נחל עקרון. הלכנו לאורכו עד שמצאנו אבנים המאפשרות חצייה ללא כניסה למים. בתוך מזכרת-בתיה הלכנו ברחובות הראשיים עד היעד שלנו, מלון בוטיק "למזכרת", הנמצא ברחוב רוטשילד. במושבה יש סופרמרקט ומגוון אפשרויות אוכל והצטיידות ליום המחרת.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום השלישי - ממזכרת-בתיה לחוף פלמחים

מקוצר זמן (וגם קצת מעייפות הגוף מהמסע המפרך בן היומיים), החלטנו לקחת אוטובוס לקצה רחובות ומשם להמשיך את ההליכה. קו 26 יוצא ממזכרת-בתיה ומגיע עד צומת הרצל/המדע, ממנה יוצא שביל אופניים ירוק לכיוון נס ציונה. (ניתן ללכת את הקטע הזה ממזכרת ועד נס-ציונה בתכנון ציר מראש, דרך רחובות או מסביב לה.)
לאחר הליכה קצרה על השביל הירוק, קיצרנו דרך שדרות העמק בנס ציונה, שדרות יפות ונעימות להליכה, בסופן פגשנו שוב בשביל. השביל מוביל עד כביש 42, אותו יש לחצות במעבר תחתי. לצורך כך, יש ללכת דרומה בכביש עד המעבר (כ500 מ'). לאחר המעבר יש לעלות חזרה צפונה כ100 מ', עד החיבור עם שביל אדום. שביל זה מוביל במרחב הפתוח עד המעבר מתחת לכביש 4, יחד עם נחל שורק, אותו עזבנו בתחילת הדרך בירושלים.
לאחר החצייה ההליכה מאתגרת, משום שהיא על גבי חול. השבילים, המסומנים או אלה המקבילים להם, מובילים לגן לאומי נחל שורק, בו יש שילוט ל"תצפית הים".
הדיונה האחרונה הייתה מאתגרת מאוד אך מסקרנת, משום שהסתירה לנו את היעד שלנו. מרגע שעלינו עליה, הים נפתח בפנינו, קיבוץ פלמחים במרחק יריקה - והמסע הגיע לסיומו.

טיפים

  • מים - לעתים נראה מהמפה שעוברים בסמוך ליישוב, ומסתמכים על מילוי מים בו. שימו לב! ייתכן שהיישוב או הכניסה ליישוב רחוקים משאתם חושבים, מה שיהפוך את מילוי המים לטרטור רציני. רצוי לסמוך על נקודות מילוי המים הנמצאות ממש לאורך הדרך, ומפורטות בסיפור דרך זה, או מסומנות על-גבי המפה.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )