מבית ג'אן אל פסגת הר מירון

טיפוס אל פסגת הגליל הגבוהה ביותר, בדרך לא שגרתית

לא יוצאים לטיול בלי מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולNovember 2019
משך הטיוליום אחד
עונה מומלצתכל השנה

מבוא

כביש 85 (עכו-ראש פינה), שחוצה את הגליל לאורך בקעת בית הכרם, הוא כביש סואן, פקוק וקצת מעצבן לנסיעה. סביבת הכביש מאוד מיושבת (כרמיאל, מג'ד אל-כרום ומקבץ גדול של יישובים יהודיים וערביים), ואין פה תשתיות כמו במרכז שינתבו את כל התנועה הזו כמו שצריך. וכשעומדים בפקק המתסכל בכניסה לאזור התעשייה של כרמיאל - כמעט שאפשר להתעלם מרכס ההרים האדיר שחולש על הכביש מצפון.

ואז מגיעים לכפר ראמה, פונים שמאלה - ותוך רבע שעה נסיעה מגיעים לחו"ל בלי להחתים דרכון. מתוך הצפיפות של בקעת בית הכרם מטפס כביש 864 אל-על, בסדרת פיתולים שחצובה בתוך מדרון תלול, וממשיך לצבור עוד ועוד גובה גם אחרי שהאוזניים מתחילות להיסתם וכל הגליל התחתון נפרש משמאל כמו על כף יד. בקצה העלייה, בלי התראה מראש, תמצאו את עצמכם מתמרנים בתוך הסמטאות הצרות של היישוב הגבוה ביותר בגליל. בית ג'אן הוא כפר שבנוי בטופוגרפיה בלתי-אפשרית, עם רחובות דו-סטריים שמספיקים בקושי לרכב אחד ושיפועים שגורמים לעליות של חיפה להיראות כמו מישור. והכל בתפזורת - לא ברור מתי הכפר מתחיל ומתי הוא מסתיים, איך בגלל הגענו לפה, או מה הקשר של כל זה למציאות הסואנת הרחק למטה.

ואז מגיעים (איכשהו) לצד השני של הכפר, לתחילת המסלול, והנוף הכפרי מקבל מסגרת ירוקה: גוש הר מירון ממלא את כל שדה הראייה. פסגת ההר (1,204 מ') מתנשאת היישר ממול, מזוהה בקלות ע"י הבסיס הצבאי שבראשה. אז אם הנסיעה בתוך בית ג'אן הוציאה אתכם מאיפוס, כעת יש לכם כיוון: צריך להגיע למעלה.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

פרטי המסלול

נק' התחלה/סיום: פיצול שבילים כחול-ירוק בצד המזרחי של בית ג'אן, ליד מעיין עין אל-ג'רון (קיים ב-waze).

נק' סיום מסלול קווי: חניון הפסגה בהר מירון

אורך המסלול: קווי - 12.5 ק"מ; מעגלי - 19 ק"מ

משך הליכה: קווי - 4-6 שעות; מעגלי - 7-9 שעות

דרגת קושי: קווי - בינוני; מעגלי - קשה

הערות:
- המסלול מתאים להליכה כל השנה, אבל באביב מקבלים בונוסים של פריחה ומים (כמו בכל מקום בארץ בעצם, אבל פה הבונוסים שווים במיוחד)
- שביל הנוף שסוגר את האופציה המעגלית (חזרה לבית ג'אן דרך חורבת ב"ק והר עפאים) מאוד לא מטויל, ולכן סבוך, קוצני וקשה להליכה. מומלץ לבוא עם מכנסיים ארוכים.
- בעקרון אפשר לוותר על שביל פסגת הר מירון ולקצר את המסלול, אבל... אל תוותרו. הרווחתם את הנוף.

מקטע 1: נחל כזיב עליון (5 ק"מ)

אין הרבה מטיילים שלא מכירים את הבריכות שבחלקו התחתון של נחל כזיב. הגיע הזמן להכיר גם את המקורות...

מנקודת ההתחלה צועדים בכביש בעקבות הסימון הירוק, בירידה הדרגתית אל הוואדי שתוחם את בית ג'אן ממזרח (נחל שפנים). עיקול חד בדרך יוביל אתכם אל מתחם המעיין עין אל-ג'רון (עין גורנה) - בעבר מקור המים העיקרי של הכפר, וכיום פינה מטופחת ומשופצת, שבה נקבה תת-קרקעית המזרימה מים אל מספר בריכות אבן. מקום יפה בחורף ובאביב, אבל בקיץ ובסתיו קצת מאכזב... ובכל מקרה רק התחלנו. ממשיכים הלאה.

כביש האספלט מתחלף בשביל עפר, והנוף המיוחד של בית ג'אן נשאר מאחורינו. מגיעים אל ערוץ נחל שפנים, חוצים אותו ומתחילים בטיפוס קצר על שלוחה נמוכה. בראש השלוחה מגיעים לפיצול שבילים: סימון אדום ממשיך עם הדרך לכיוון האגם העונתי שבראש הר שפנים (שווה ביקור נפרד), אבל אתם תפנו כאן שמאלה בעקבות הסימון הירוק, בשביל צר שנכנס אל תוך החורש ומתחיל בירידה לכיוון ערוץ נחל כזיב העליון. קטע הירידה סבוך וקוצני, אך קצר - ובסיומו תמצאו את עצמכם בשטח פתוח בערוץ הנחל. זה הזמן להתחיל לחפש פיצול עם סימון שקוף (שני פסים לבנים, ללא צבע ביניהם) שיוביל אתכם למעיין עין שביל - בריכה קטנטונת שבאביב ובחורף מלאה במים רדודים. נחמד.

חזרה לסימון הירוק. ההתקדמות בנחל כזיב עליון מעט סבוכה, אבל נוחה יחסית. שני הקילומטר הראשונים אחרי עין שביל חשופים ודי מישוריים, ונופי החורש שעוטפים את הנחל לא משתנים באופן דרמטי - נוף של ואדי גלילי קלאסי. בתקופה שטיילנו (נובמבר), השביל היה זרוע בפריחה של כרכומים. לקראת סוף הקטע ההליכה מתחילה להיות מעניינת באמת: חורש אלונים וקטלבים מכוסי-טחב סוגר על השביל ומסתיר את השמש, ותמצאו את עצמכם מנווטים בין העצים על פני מרבד עלי שלכת. בשלב מסוים הדרך נחסמת ע"י מפל יבש וגבוה (לפחות 5 מטר), עליו צריך לטפס בעזרת יתדות - אטרקציה מפתיעה במסלול הלא-מטויל הזה. ממשיכים ללכת תחת חופת עצים עוד כמה דקות, עוזבים את הערוץ כדי לעקוף מפל יבש נוסף, ולבסוף מגיעים אל שטח פתוח בו מתקדמים עוד קצת עד למפגש עם דרך עפר, סמוך למעיין "עין הזקן".

ההרפתקה לאורך נחל כזיב נגמרה - אבל זו לא הסיבה היחידה להפסקת הקפה שאתם חייבים לעשות פה, בלב האחו הירוק ממנו יוצא לדרך אחד הנחלים היפים בישראל. המסגרת הירוקה של הר מירון חולשת גם כאן על הנוף, מכוסה בחורש טבעי ירוק ובלתי-מופרע שעושה טוב על הלב. ואני עוד טיילתי בסתיו - באביב תקבלו שדרוג משמעותי בדמות דשא ירוק ופורח שמכסה את כל האחו ובריכת המעיין הצלולה של עין הזקן. נוף שהיה שווה להתאמץ בשבילו.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מקטע 2: מטפסים לחניון הפסגה (5 ק"מ)

מקטע זה עובר בשביל נוח, בין שדות מעובדים וחורש טבעי, והוא יוביל אתכם אל פסגת הר מירון כמעט בלי להרגיש.

מעין הזקן פונים שמאלה בעקבות הסימון הירוק, אל דרך עפר רחבה ומישורית שפשוט מזמינה למתוח רגליים אחרי ההתקדמות האיטית בנחל כזיב. הנוף הולך ומשתפר ככל שמתקדמים - משמאל ואדיות מכוסי חורש ירוק אינסופי, מימין חלונות נוף לכיוון הגליל המזרחי וצפת, וממול פסגת הר מירון - עדיין מעלינו, אך כבר בהישג יד. הדרך מתפתלת בין כרמי ענבים, חולפת מימין לחורבת זבד (שרידי כפר דרוזי עתיק), ולאחר כ-2 ק"מ מגיעה לצומת T של דרכים - שם תתחברו לשביל ישראל. בנקודת הפיצול אנדרטה מרשימה לזכר סאלח טאפש - חלל צה"ל, תושב בית ג'אן שנפל בדרום לבנון.

פונים שמאלה עם שביל ישראל, שמצטרף לסימון הירוק. לאחר כחצי ק"מ פיצול שבילים נוסף - נשארים עם שביל ישראל + ירוק, בפנייה חדה ימינה ולמעלה לכיוון פסגת המירון. כאן מתחיל קטע טיפוס די תלול, אבל הוא מתבצע בדרך נוחה ואין הרבה קושי. מדי פעם אפשר לעצור להסדיר נשימה ולהסתכל אחורנית, אל הנוף המרשים שתחום ע"י פסגת הר הלל (1,071 מ'), שבראשה אנטנה. כשתתחילו להסתכל עליה מלמעלה - תדעו שאתם קרובים.

העלייה מסתיימת כאשר מגיעים אל קו רכס שיורד מהמירון מערבה, ללא התראה מוקדמת. פסגת ההר עצמה מופיעה מעבר לקו הרכס, והיא כבר ממש במרחק נגיעה. ירידה קלה ומגיעים אל צומת שבילים: שמאלה פונה שביל מסומן כחול לכיוון בית ג'אן, ודרכו יסיים את המסלול מי שיבחר באופציה המעגלית; אבל לא טיפסנו עד הנה בשביל לחזור ללא תמורה. פונים ימינה, ואחרי 10 דקות הליכה מגיעים אל חניון הפסגה ומצטרפים אל עשרות מטיילים שהגיעו ברכב לטייל בשביל הפסגה של הר מירון. ההבדל בינינו לבינם הוא שמי שמרוויח את הנוף נהנה ממנו הרבה יותר...

מקטע 3: שביל הפסגה (2.5 ק"מ)

שביל נוח, אוויר פסגות, ושלוש תצפיות שצופות על צפון הארץ מלמעלה.

יוצאים מחניון הפסגה צפונה בשביל מסומן אדום, שביל פופולרי ונוח מאוד להליכה, שמקיף את פסגת הר מירון (כצפוי, הפסגה עצמה חסומה לביקורי מטיילים). תוך 200 מטר מגיעים אל "מצפור צפת" - ועוצרים את הנשימה מול אחת התצפיות היפות בישראל. אם אתם מטיילים הרבה בארץ, כנראה שכבר ביקרתם פה כמה פעמים - ועדיין קשה להישאר אדישים לנוף הגליל המזרחי, צפת, הכנרת והרי הגולן הרחוקים שנפרש מול העיניים וממלא את כל שדה הראייה. המדרון המזרחי של המירון גבוה ותלול ביותר, והוא יוצר למעשה "מרפסת תצפית" אדירה שהופכת את שביל הפסגה לטיילת נוף טבעית.

מנתקים את העיניים מהתצפית וממשיכים ללכת בתוך החורש הצפוף, נהנים מההרגשה של "גג העולם" שהרווחנו ביושר. תוך 10-15 דקות מגיעים אל "מצפור הלבנון" שפותח מבט לצפון-מזרח, ושם תחכה לכם הפנורמה הנהדרת של רמת דלתון (ואגם דלתון במרכזה), רמת הגולן, פסגת החרמון והרי הלבנון הרחוקים. בימים של ראות טובה בחורף ובאביב, כאשר הרי הלבנון והחרמון מכוסים שלג, תוכלו ממש לדמיין שאתם בשווייץ - ורק אז להיזכר שהכפר הציורי על הגבעה הרחוקה משמאל הוא מארון-א-ראס, אחד ממוקדי מלחמת לבנון השנייה, ושרמת הגולן והחרמון הגיעו לידינו בסדרת מלחמות עקובות מדם. וכשנזכרים בזה רק מתחילים להעריך את הנוף עוד יותר, והוא מקבל עוצמות חדשות.

ממשיכים בדרך. השביל חוצה דרך עפר שיורדת מהפסגה מערבה, ומיד לאחר מכן מגיע אל פיצול שבילים: שביל ישראל פונה כאן ימינה, יחד עם סימון שחור, ויורד מההר לכיוון בית ספר שדה הר מירון; אבל אתם תמשיכו כאן ישר עם שביל הפסגה והסימון האדום. תוך דקות תגיעו אל התצפית השלישית והאחרונה בשביל: "מצפור ההר". הנוף כאן אולי לא סוחט את קריאות ההתפעלות של שתי התצפיות הראשונות - אבל הרבה יותר מעניין למסלול שלנו: שמורת הר מירון כולה נפרשת מול העיניים, ועל הרכס במרכז התמונה הכפר בית ג'אן - ממנו התחלנו ואליו אנחנו גם חוזרים (אם בחרתם במסלול המעגלי). בימים של ראות טובה אפשר לראות הרחק באופק את חיפה ורכס הכרמל, מציצים מאחורי רכסי הגליל הגבוהים.

כמה דקות הליכה אחרי מצפור ההר מתחברים לכביש הגישה לפסגה, וממשיכים ישר בכביש נוסף שמתפצל ממנו ויחזיר אתכם בתוך 10 דקות לחניון הפסגה. כאן יחכה לכם הרכב אם בחרתם במסלול הקווי, ולמי שבחר במסלול המעגלי כדי לעשות פה מנוחה קלה - לקראת הדרך הסבוכה והמאתגרת חזרה לבית ג'אן.

מקטע 4: רכס עפאים (6.5 ק"מ)

קטע הליכה נופי ומאתגר שיחזיר אתכם לנקודת ההתחלה, בנתיב שמעטים דורכים בו.

מחניון הפסגה, חזרו על עקבותיכם לכיוון פיצול השבילים הכחול-ירוק ממנו באתם. כשתגיעו לפיצול, הפעם יש להמשיך ישר - אל שביל מסומן כחול. עד מהרה תמצאו את באזור חשוף, מוקפים בגלי אבנים ובשרידי מבנים הפזורים בשטח: הגעתם לחורבת ב"ק - שרידי ניסיון התיישבות יהודית כושל מהמאה ה-19. היישוב הוקם עשרות שנים לפני העלייה הראשונה, ע"י רב יהודי מצפת (ישראל ב"ק), אולם ננטש לחלוטין 3 שנים מאוחר יותר. השרידים במקום מרשימים - והניסיון להקים יישוב חדש בתוואי שטח כל כך קשה ומבודד מעורר התפעלות. בקצה המערבי של החורבה נמצאות שתי נקודות מים מפתיעות - "באר רום" ו"מאגורת ב"ק". הראשונה היא באר מים שאפשר לרדת אליה עם חבל, והשנייה - מערה חצובה בסלע שבתוכה מעיין מלא במים. אנחנו היינו קצרים בזמן אז לא ניסינו את התענוג שבטבילה...

סימון השביל אחרי חורבת ב"ק דליל וקל לאבד אותו, אז שימו לב לכיוון הכללי (ואם אפשר - פתחו GPS/עמוד ענן). השביל עובר מדרום לפסגת רכס עפאים, שבראשה מבנה קק"ל נטוש ("בית היערן"), וממשיך מערבה במגמת ירידה מתונה על המדרון הדרומי דרך חורש צפוף. קילומטר אחרי חורבת ב"ק אמור להיות פיצול שבילים לכיוון הוטת ג'רמק, אבל אנחנו פספסנו אותו. גם אם תצליחו למצוא ותגיעו בסוף ל"הוטה" (כינוי למערות הקרסטיות באזור), לא תוכלו לראות יותר מאשר בור פעור באדמה, שהכניסה אליו אסורה ומסוכנת - אך תוכלו לציין כפרט טריוויה שהגעתם אל אחת המערות העמוקות בישראל: 157 מטר - כמעט כמו מגדלי עזריאלי!

ממשיכים לאבד גובה לאורך השלוחה הארוכה והסבוכה. לא משנה מתי תטיילו פה, סביר שתהיו בין המטיילים הבודדים - וזה ניכר במצב התחזוקה של השביל. סבך השיחים הקוצני סוגר על השביל מכל הכיוונים, ובקטעים מסוימים ממש מפריע להתקדמות; מי שהגיע עם מכנסיים קצרים צפוי להישרט לא מעט. אחרי שתתרגלו לרעיון, תגלו שאתם נמצאים בשביל נופי נהדר עם פנורמות ירוקות שממלאות את העין לאן שלא מסתכלים, מוקפים בטבע שכמעט ולא מופרע - ואין סביבכם נפש חיה. בשבילי זה הרגיש קצת כמו לגלות ארץ חדשה. לקראת סוף הירידה מתקרב השביל לדרך עפר לא מסומנת, שעוברת במקביל אליו (ר' סימון במפה) - אפשר ורצוי לחתוך ימינה אל הדרך ולעקוף קטע סבוך ובעייתי במיוחד.

בסופו של דבר, הירידה מסתיימת בפיצול דרכים ליד חורבת סרטבה, למרגלות בית ג'אן. מכאן יש שתי אפשרויות לבחירתכם: פנייה שמאלה לסימון האדום תחזיר אתכם במסלול ישיר לרכב, אבל אפשר גם להמשיך ישר עם הכחול, להאריך את המסלול ב-300 מטר ולהרוויח את עין סרטבה - מעיין שכבה מטופח נוסף, מקום אידיאלי להפסקת קפה אחרונה. שתי הדרכים נפגשות שוב לאחר כקילומטר, וזה הזמן לגרד את כל שאריות האנרגיה שנותרו לכם לטובת הטיפוס הסופי למיקום חניית הרכב, לאורך כביש שיכול בקלות להתחרות על התואר "הרחוב התלול בעולם". שלא תגידו שלא הזהרתי...

כשתבחינו בפסגת הר מירון הרחוקה מציצה באופק - תדעו שאתם קרובים. זמן קצר לאחר מכן תגיעו לרכב ותוכלו למתוח את השרירים אחרי 19 ק"מ הרריים, כולל מקטע אחרון שלא עושה הנחות. נמתחתם? זה הזמן להיכנס לרכב ולסיים את היום בכנאפה וקפה שחור חזק, לקראת הנסיעה המפותלת שתוריד אתכם מההר ותוביל אתכם חזרה למציאות.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )