נחל זרד ופטרה

3 ימי טיול בנחל זרד ויום נוסף בפטרה

תאריך הטיול2016 M04
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתסתיו, אביב - פריחה יפה של הרדוף הנחלים. בחורף חשש לשטפונות ובקיץ חם מאד

הקדמה

הטיול היה ספונטני, והיעד בתוך ירדן היה גמיש עבורי. בחרתי להצטרף לקבוצה של סטודנטים שחיפשו שותף וסגרו טיול דרך סוכן מוכר. מאחר והצטרפתי לקבוצה קיימת לא לקחתי חלק רב בהכנות שקדמו לטיול עצמו.
מול הסוכן סגרנו שיעביר אותנו בגבול, הסעה לנחל זרד (מפגש נחלים עופרה זרד) ומדריך מקומי שיתלווה אלינו במהלך השביל (כפי שהחוק מחייב). הסעה מסוף הנחל לאירוח בדואי בטבע עם ארוחת ערב ובוקר, ובבוקר למחרת הסעה לפטרה ומשם חזרה לגבול ישראל. המחיר לחמישה אנשים היה 185$ לכל אחד, ללא כניסה לפטרה.
כדי לא לבזבז זמן בירדן החלטנו להגיע לגבול לילה לפני, לישון שם, ולחצות את הגבול על הבוקר.

כמה נקודות חשובות לפני שיוצאים לטיול:

- סכמו עם הסוכן הירדני שהתשלום יתבצע בסוף הטיול. אם הוא מתעקש והוא סוכן מוכר סכמו שחלק קטן הוא יקבל בתחילת הטיול ואת שאר הסכום הוא יקבל בסופו.
- לא ניתן לעבור את ה

הגעה למעבר הגבול

נסיעה מירושלים אל הגבול באמצעות קו 444, ירידה בצומת אילות והליכה קצרה לעבר הגבול. התמקמות ואירגון התיק ליום המחרת. לינה מתחת לעצים בשקי שינה.

היום הראשון- התחלת נחל זרד

קמנו ב6:20, ב7:00 כבר היינו במעבר הגבול הישראלי. היציאה מישראל עברה בצורה חלקה מאד בתהליך פשוט במהלכו נדרשים לשלם 100 ₪ אגרת יציאה ועוד 5 ₪ עמלה. כשיוצאים בקבוצה אפשר לחלוק בעמלה, ככה שלנו יצא 101 ₪ כל הסיפור בצד הישראלי.
בצד הירדני נעזרנו במישהו שנשלח דרך הסוכנות, שעשה עבורנו חיים קלים יותר, ורוב הזמן העברנו בהמתנה. הבידוק הביטחוני היה מחפף, כנ"ל גם ביקורת הדרכונים (לא הסתכלו עלינו אחד אחד, פשוט בעזרת הסוכן העברנו את כל הדרכונים). בגבול היו איתנו הרבה ישראלים ומעט אמריקאים שנסעו לטיול יום בפטרה. סך הכל הסיפור בגבול ערך שעה ו15 דקות ונכנסו לירדן ב8:15
בצד הירדני חיכה לנו נהג בשם חליל והמדריך הירדני. נסענו לעקבה לקנות אוכל והמשכנו לכיוון נחל זרד. כעבור שעתיים נסיעה, ב11:15, ביצענו עצירה קצרה בנקודת תצפית מרהיבה לעבר ואדי דנה ונחשפנו לראשנה לעוצמתו של הטבע הירדני. המשכנו בנסיעה עם עוד עצירה קצרה בא-טפילה לחומוס ופיתות שהיו מאוד זולים (0.1 דינר לפיתה ענקית).
ב12:45 הגענו לנקודה בה נפרדנו מחליל הנהג והתחלנו לרדת למפגש הנחלים של ואדי עופרה וואדי חסה. המדריך המקומי הסביר לנו שיורדים כאן במקום בחמאם עופרה כי משטרת התיירות נמצאת שם ועשויה לחייב אותנו בתשלום נוסף. הירידה לא מסומנת ופשוט יורדים לכיוון כללי עד הגעה לנחל וממשיכים עם מורד הנחל לאורך כל המסלול. רוג'ומי אבנים מסמנים את נתיב ההתקדמות האופטימלי אך הם בהחלט המלצה בלבד, שכן הכיוון הכללי הוא פשוט במורד הנחל. במהלך המסלול חוצים את הנחל המון פעמ, ולמרות שבתחילת המסלול עוד אפשר להתחמק מגרביים רטובות, זה מאמץ מיותר. כך או כך, אחרי 10, 50, או 100 מטר אתם תהיו חייבים לטבול את הרגליים ולהתמודד עם גרביים רטובות בכל הטיול. ב14:50 הגענו למפל הגיר המסומן כנקודה 7 במפה של שוקה רווק מספרו "אל קניוני מואב ואדום" המוכרת גם כמפת ה'טכניון'. תחילת המסלול דומה מעט בנוף את נחל פרת, אך דיי מהר הנוף משתנה ונעשה קניוני יותר. מעט לאחר ההגעה למפל הגיר החלפתי לסנדלים. בדיעבד, לא הייתי ממליץ לנוע בנחל בסנדלים באופן קבוע, מכוון שהסיכון לנקוע את הקרסול או בכלל להיפצע עולה. לאורך כל היום היו נביעות מים, חלקם היו נביעות חמות ונעימות מאד וחלקן היו קרירות ומרעננות. על פי המדריך המקומי ניתן למלא מים מהנביעות הקרות. אני בכל אופן השתמשתי בטבליות כלור כמשנה בטיחון בגלל הטעם המעט שונה של המים. בשעה 18:00 התמקמנו, בישלנו והלכנו לישון. השקיעה הייתה בשעה 19:30 בערך. הלכנו לישון בשעה 21:00. הנקודת לינה הייתה נוחה מאד, על חול רך ואפילו באופן מפתיע אף אחד מאיתנו לא היה קורבן ליתושות צמאות דם, (אם כי כולנו התמרחנו). דבר מעניין הוא המודעות של המקומיים לשמירת טבע. במהלך היום המדריך היה משאיר את הזבל שלו בטבע ואנחנו הרמנו את הזבל לשקיות בעצמנו. השיא היה כשהמדריך חרט את שמו על סלע.

היום השני - נחל זרד

השכמנו ב6:30 אחרי שינה עמוקה. ארוחת בוקר קלילה וארגון התיקים. הנעליים לא התייבשו והייתי ממליץ לא להגיע עם נעלי גורטקס, שכן לוקח להם זמן רב יותר להתייבש. בשעה 8:00 התחלנו תנועה. הנוף ביום השני של המסלול היה עתיר בגנים תלויים (שהם בעצם עצי דקל וצמחיה ירוקה שצומחים על מצוקי הנחל משני צידיו). במהלך היום הבחנתי בזבל המרוכז במקום אחד שהסחף הביא איתו באחד השיטפונות האחרונים. הזבל ברובו מבקבוקי פלסטיק והיה אפשר לראות נוכחות משמעותית של בקבוקי מים תוצרת הארץ שגרם לי קצת להתבייש. הנביעות החמות הלכו והתמעטו עד שכלל לא הבחנו בהם. היום כלל חציות רבות של הנחל עם מים עד לברכיים ומעט יותר, לעיתים תוך כדי זרם מעט חזק. בשעה 11:45 הגענו לאבן הקרויה 'הצוללת'. שם פגשנו משפחה ישראלית עם 3 ילדים קטנים, שהיו גם עם מדריך וגם עם שוטר. לאחר שיחה קצרה עם המשפחה והתבוננות במפה שלהם הבנתי שנשארו לנו רק כ11 ק"מ ואנחנו מתקדמים בקצב מהיר, לכן החלטנו לעשות את היום הזה יותר בניחותא ועם יותר עצירות. מעט לאחר הצוללת יש ירידה שהיא קשה למעבר עם ילדים, אך בכל זאת אפשרית. בשעה 13:40 עצרנו בפינה יפה לארוחת צהריים והמשכנו ללכת ב15:00. המדריך המקומי במהלך רוב המסלול שימש כקישוט ותו לא. פעמים רבות ביקש שנצלם אותו. הוא לא הוביל את המסלול ואפילו היה ניראה שאינו מכיר אותו טוב יותר מאיתנו. בשעה 17:45 התמקמנו. המדריך המקומי הכין מדורה יפה, ואחרי תה, אוכל וקצת הווי הלכנו לישון ב20:45. המדריך סיפר לנו על כך ששירות בצבא ירדן בעבר היה חובה לתקופה של שנתיים, אבל כיום הוא התנדבותי ושזה כבוד גדול לשרת בצבא הירדני.

היום השלישי- סיום נחל זרד והגעה לאירוח הבדואי

הבנו שאין לנו סיבה למהר וקמנו כולם יקיצה טבעית בסביבות השעה 7. כרגיל, אכלנו ואפילו חלקנו עשינו טבילת בוקר עם מקלחת נעימה שהשאירה אותנו רעננים לכמה שעות. בשעה 8:25 התחלנו תנועה. הנחל נעשה יותר ויותר קניוני וקטעים רבים חייבו הליכה רציפה במים. הגענו למעבר צר של הנחל בו המים בנחל אף הגיעו לנו לאיזור החלציים וזאת הייתה הנקודה העמוקה ביותר בשביל בה המים הגיעו. (כמובן שיש בריכות עמקות יותר, אבל הם בגדר רשות ותלוי בכם אם להיכנס אליהן או לא. מומלץ שכן!)
אחרי שעה וחצי של הליכה, בשעה 10:00, פגשנו חבר'ה ישראלים עם ג'יפים שפתחו באיזור אוהלים. זוהי הייתה הנקודה המערבית ביותר בנחל שבה ניתן היה להגיע עם ג'יפים, ובישרה את סופו הקרב של המסלול. עשינו איתם עצירה במהלכה נהננו מהשוטר שהוצמד להם והיה חברותי במיוחד, אך לא דיבר כמעט אנגלית.
המשכנו ללכת ב11:40. הליכה בה הנחל נעשה רחב יותר וזרימה בו נעשתה חלשה יותר. בשלב הזה של המסלול כבר התחלנו לפגוש הרבה אנשים, חלקם היו תיירים מאירופה ואמריקה, וחלקם האחר היו מקומיים. ב12:40 הגענו לסוף המסלול, ואת פנינו קיבלו ילדים בדואים מקומיים שביקשו מאיתנו כסף ואוכל. ככל שמתקדמים לסוף המסלול הנחל נעשה 'מלאכותי' יותר עד שמעט לפני הכפר הוא כבר מוזרם בתעלות בטון. ליד תעלת הבטון יש מאגר מים בו ילדים מקומיים רבים שחו. מעט אחרי תעלת הבטון היו הרבה נהגי מוניות שהציעו הסעות לכל עובר.
היינו רעבים והחלטנו לאכול בכפר הסמוך (לא ס'אפי, אלא הכפר הקרוב יותר ששכחתי את שמו). קנינו במכולת פיתות ומים ואכלנו בסמוך למכולת תוך כדי המתנה להסעה שהגיעה בשעה 14:00 בערך.
מסוף המסלול היינו צריכים לנסוע לאזור ששמו פטרה הקטנה, ושם לישון באירוח בדואי. מאחר שההסעה הוקדמה מעט, וכנראה גם בגלל שארגון האירוח התעכב, המדריך המקומי אירח אותנו בביתו. המדריך סיפר כי למרות שיש לו בית (שנראה מושקע מאד) הוא מעדיף לישון במערה שלו ביחד עם אביו. הוא שיתף אותנו בתרבות הבדואית וסיפר לנו שלאביו היו 4 נשים ועל פי חוק מותר שלגבר יהיו 4 נשים בו זמנית, אך לא יותר מ10 נשים במהלך חייו. הוא עוד אמר שגיל החתונה החוקי בירדן הוא 16 ושאם הגבר בוחר להתגרש מהאישה ויש להם ילדים אז נעשים עליהם משמרות של חודש- חודש. במידה והאישה מתחתנת בשנית רשאי האב לקחת את הילדים לחסותו.
הסברנו למדריך המקומי איך משחקים טאקי והוא הצטרף אלינו למשחק אחד. לאחר כמה שעות הגיעה הסעה בטנדר טויוטא משנת 85' עם ריפוד קרוע שכדי להתניע אותו צריך קודם לדרדר אותו מעט או לדחוף, וחלקנו נאלצנו (אמנם בהרבה שמחה) לשבת בארגז מאחורה. אחרי נסיעה קצרה הגענו לשטח שם חיכו לנו מחצלת ומזרונים וחבית מים.
עשינו מדורה, טיילנו מעט בשטח, הבדואים לימדו אותנו לרקוד דבקה, לארוחת ערב הביאו לנו מקלובה מדהימה וסלטים ובפעם הראשנה בטיול הלכתי לישון על בטן שמחה ומלאה. מאוחר יותר בלילה הגיע מנהל הסוכנות והזמין את מי שהיה ער לבירה ולשיחה לילית. למחרת תכננו לקום מוקדם, ב5:20, בכדי להספיק להגיע באותו היום כבר הביתה אחרי שמטיילים בפטרה.

היום הרביעי - פטרה וחזרה לישראל

קמנו מוקדם בבוקר, הסוכן דאג לכל אחד מאיתנו 2 מנות פלאפל והסיע אותנו לפטרה. סיכמנו איתו שיגיע לאסוף אותנו חזרה לגבול ב2.
הכניסה לפטרה יקרה מאד ואין הנחות לסטודנטים. המחיר יקר מאד, 50 דינר (260 ₪ בערך) וכלל כניסה בלבד. פטרה מרשימה מאד וענקית. רוב המסלול בתוך פטרה מתבצע על השביל הראשי שכולל מעט הסתעפויות אל עבר מבנים חצובים אחרים. בדרך הרבה מציעים הסעה על גמלים, חמורים או סוסים. המבנה המרשים הראשון שרואים בפטרה הוא ה'טרג'רי', שמופיע לאחר הליכה בסיק (קניון צר באורך של כ1 ק"מ שאמת מים חצובה בצדיו). ממליץ להגיע מוקדם כמה שיותר, בשעות המוקדמות האתר עוד לא מלא בתיירים . היינו באתר כ7 שעות. לדעתי מספיק גם 6, ואם אתם לא מאלו שמתעכבים על כל פרט קטן ובכושר טוב גם 5 שעות יכולים להספיק. באתר פטרה המחירים גבוהים מאד, ואני ממליץ להצטייד מראש ב3 ליטר מים, כובע, ואוכל . התיירים בפטרה שאנחנו ראינו היו מגוונים מאד, קוראנים, אוסטרלים, אירופאים ואמריקאים, אך בעיקר תיירים מוסלמים וערבים היו במקום. לאורך כל פטרה קיימים דוכנים המוכרים מזכרות. לא ראיתי שמקובל להתמקח איתם, אמנם אני התמקחתי וקיבלתי מחיר טוב יותר מהתיירים האחרים. היחס שקיבלנו בפטרה היה באופן כללי טוב מאד, וכולם זיהו אותנו כישראלים עוד לפני שדיברנו. מאחר והייתה לנו שם תקרית לא נעימה, אז גם נוכחנו לראות את הנכונות של המקומיים להושיט יד לעזרה. מצד שני, בכניסה לאתר הפקיד שאל מאיפה אנחנו וכשאמרנו ישראל הוא טען שאין מקום כזה, ושהתכוונו לפלסטין הכבושה. עם כמה שזה יכול לפגוע ברגשות הלאומנים שבכם עדיף לבלוע את הצפרדע ולא לעורר ויכוח פוליטי.
סיימנו ב14:00, נהג בשם חליל חיכה לנו בכניסה והסיע אותנו לגבול עם עצירה בואדי מוסא הסמוך לאוכל, שם אכלתי את השווארמה הטעימה ביותר שאכלתי בחיי בעבור 3 דינר. הנסיעה לגבול ערכה כ3 שעות, אך יש לקחת בחשבון שייתכן עיכוב בצ'ק פוינט ליד עקבה ועיכובים נוספים במעבר גבול עצמו.
הגענו למעבר הגבול, ושם גילנו שאיננו יכולים לעבור את הגבול מבלי סוכן שיעביר אותנו. פה נפלה פשלה של הסוכן שלנו שאילצה אותנו להמתין כשעה במעבר גבול עד שהגיע הסוכן. שעה שעלתה לנו בפספוס האוטובוס הביתה. לחוזרים באוטובוס הייתי ממליץ לקחת מקדם ביטחון של לפחות שעתיים וחצי. מרגע הגעת הסוכן התהליך עבר מהר. לא היינו צריכים לשלם עמלה או אגרה, ולאחר בידוק בטחוני מחפף בצד הירדני וקפדני יותר בצד הישראלי חצינו את הגבול לישראל בשעה 18:10.

סיכום

בתחילת הטיול היו לי חששות לטייל במדינה ערבית עם רוב מוסלמי. החששות האלו התפוגגו כבר במהלך היום הראשון. היחס היה מעולה, אדיב מאד ומכבד. הטיול התבצע כפי שתוכנן מבלי שהצטרכנו לוודא אותם כמעט. הפעם היחידה שבה נפלה טעות שגרמה לעוגמת נפש הייתה בגבול חזרה לישראל שנאלצנו להמתין לסוכן שיעביר אותנו את הגבול כשעה.

אוכלוסיית דרום ירדן מורכבת ברובה מבדואים, בניגוד לצפון ירדן שם יש הרבה פלסטינים.

המחירים בירדן זולים מבארץ בכ60-70% ולכן הייתי ממליץ לבצע קניות של אוכל למסלול בירדן ולא בארץ.
אל תצפו מהמדריך המקומי להיות יעיל במיוחד, לפי מידע שהצלבנו עם מטיילים אחרים גם אצלם ברוב הזמן הוא שימש כקישוט.

לשאלות נוספות אתם מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית או לפנות אלי במייל: Nadav.Tarago@gmail.com
או בפייסבוק Nadav Tarago

הטיול התבצע בחודש אפריל 2016.

טיפים

  • ידע מוקדם בערבית יכול להיות שימושי מאד.
  • תנועה בנעליים גבוהות ולא בסנדלים. עדיף נעל שאינה גורטקס בשביל ייבוש מהיר יותר.
  • אין צורך לקחת מעל ל3 ליטר מים. לאורך המסלול יש נביעות רבות למילוי מים, למחמירים שבנינו כדאי לקחת טבליות טיהור.
  • מקובל לשלם טיפ למדריך הירדני. אנחנו אספנו 5 דינר מכל אחד עבור 3 ימים בהם הוא היה איתנו גם אירח אותנו בביתו.
  • פטרה נפתחת ב6:30. כדאי להיכנס עם הפתיחה לפני שהאתר מתחיל להתמלא.
  • כדאי להצטייד לפני הכניסה לפטרה בכ3 ליטר מים, כובע ואוכל. בתוך פטרה המחירים גבוהים מאד.
  • לא להכנס לדיונים פוליטים. במידה ונקלעתם לדיון כזה תדעו לצאת ממנו בצורה אלגנטית.
  • בתכנון שעת החזרה שלכם לארץ כדאי לקחת מקדם ביטחון של שעתיים וחצי.
  • לסגור עם הסוכן את כל הפרטים במייל ולהדפיס. במידה ויהיו ויכוחים בנוגע למה המחיר כלול ומה לא, תוכלו להראות לו את ההתכתבות במייל.
  • הצטיידו לפני הטיול בדינרים. המרה משקל לדינר בגבול מתבצעת בשער גבוהה מאד. כדאי להגיע לטיול גם עם דולרים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )