עשרה ימים ביפן - טיול עצמאי מטוקיו לאוסקה עם רכב

טיול בעונת השלכת במקומות (יחסית) פחות מתויירים. מסלול שכולל הרבה אוכל יפני טעים, קצת הליכה, כפרים ואנשים בצד הדרך, טבע יפה וכמובן גם כמה אונסנים מפנקים.

תאריך הטיול2017 M11
משך הטיול10 ימים
עונה מומלצתהעונות הפוטוגניות ביותר (אבל גם המתויירות יותר) - פריחת הדובדבן באפריל והשלכת במהלך ספטמבר-נובמבר. הזמנים המדויקים משתנים כתלות באזור הספציפי

רקע

מתוך קריאה מקדימה על יפן הבנו די מהר מה אנחנו לא מחפשים (מקדשים עמוסים בגדודי תיירים, אתרי חובה ומלונות יקרים) ומה כן (הרבה אוכל יפני טעים, נופים יפים, קצת להכיר את היפנים, קצת הליכה, קצת היסטוריה, ואם אפשר אז שיהיו ברקע צבעי שלכת). היה לרשותנו זמן קצר (פחות מעשרה ימים) והיינו שלושה בהרכב מגוון (מגילאי עשרים ומשהו עד שישים ומשהו) כך שהחלטה על השכרת רכב הייתה די ברורה, ובדיעבעד שמחנו עליה. פירוט בהמשך. הזמנו את מקומות הלינה בין שבועיים לכמה ימים מראש, הכל דרך booking.com או airbnb. מבחינת עונה התחלנו בשבוע האחרון של נובמבר, שזה תכלס בשלהי השלכת גם באזורי הדרום והחוף הנמוכים אז אם אפשר מומלץ להגיע לפני. מן הצד השני זכינו למזג אוויר מעולה, עם שמש קבועה ומפנקת במהלך כל הטיול שלנו ואף טיפת גשם אחת! היה די קר (תלוי באזור בו היינו, הטמפ׳ נעו בין כמה מעלות בודדות לאזור ה-15).

סימנו על המפה של הסיפור את כל הנקודות והמסלולים עליהן אנחנו כותבים.

כסף ועלויות

כרגיל, כשיוצאים מישראל לכל מקום כמעט מופתעים לטובה מהמחירים הסבירים של כל דבר. יפן נחשבת יעד לא זול אבל הופתענו לטובה. ארוחות במסעדות עלו לנו בערך 1000-2000 יאן לאדם, לינה במלונות פשוטים או airbnb עלתה בממוצע 100$ ללילה לשלושה אנשים, וגם הדלק זול.
לא הרגשנו שאנחנו חוסכים בשום שלב, וההוצאות לעשרה ימים הסתכמו ב- 3500$ לשלושה מטיילים (ללא טיסות). חלוקת ההוצאות: 1000$ לעשרה ימים לרכב (כולל כבישי אגרה ודלק), כ- 1000$ ללינה והשאר אוכל, פינוקים מזדמנים והוצאות קטנות אחרות. אם מתאמצים מעט, אפשר לטייל משמעותית זול יותר. עם זאת, כן מומלץ להגיע עם תקציב גמיש מעט כי הרבה מהמקומות המיוחדים והאוכל הטוב שאכלנו כן נמצאים מחוץ לתקציב של תרמילאי ממוצע.
מבחינת כסף, צריך להסתובב עם מזומן, אבל קל להוציא מאשראי בכל 7eleven.

השכרת רכב, נהיגה ותחבורה

התחבורה ביפן מצוינת. יש מערכת רכבות מטורפת, אוטובוסים נוחים וכבישים מעולים. העניין הוא שהתנועה, ולא חשוב באיזה דרך בוחרים דיי יקרה. יש אפשרויות שונות לקנות כרטיסי נסיעה חופשית לזמן מוגבל אבל זה לא התאים לסוג הטיול שתכננו. אנחנו שלושה, ורצינו להגיע למקומות פחות מתויירים ובחשבון פשוט יצא שרכב שכור יהיה האופציה הכי זולה וכמובן הכי גמישה.
מעבר לעלות ההשכרה עצמה, צריך לקחת בחשבון דלק (4 שקלים לליטר) וכבישי אגרה. העלויות של כבישי אגרה משמעותיות והיה קצת קשה לחשב מראש כמה הכל יעלה. בסופו של דבר מסלול הנסיעה שעשינו מטוקיו לאוסקה, על פני 1300 ק״מ עלה לנו 7500 יאן לדלק (ברכב היברידי חסכוני) ו- 18000 יאן לכבישי אגרה. על הרכב עצמו, Toyota aqua קטן, חסכוני, נוח ודיי מפנק שילמנו סך הכל 780$, כולל ביטוחים וקנס גדול של 300$ על החזרה בעיר אחרת.
לגבי נהיגה, הכבישים מאוד נוחים ולא צפופים מחוץ לעיר. נוהגים בצד שמאל. דבר אחד שהיה חדש בשבילנו הוא רמזורים עם חיצים תחתיהם. בגדול אפשר לנסוע אם יש אור ירוק או אם החץ הירוק לכיוון המתאים דולק (אפילו אם יש אור אדום ברמזור עצמו). הנהגים היפנים מאוד אדיבים ואין צפירות בכלל. בגדול תענוג לנהוג. המהירות המותרת ברוב הכבישים דיי נמוכה. היא כתובה על שלטים אלקטרוניים עם עיגול אדום מסביב, ואם לא כתוב כלום המהירות המותרת היא 100 קמ״ש. אף אחד לא לוקח את המהירות ברצינות ונסענו תמיד בין 10 ל- 30 קמ״ש מעל המותר.
הרבה רכבים שכורים מגיעים עם מקום לכרטיס תשלום אוטומטי עבור כבישי האגרה. זה דורש לקנות כרטיס מתאים ולהכניס בקורא שמותקן ברכב. שכחנו ולא בדקנו לעומק את העניין (הבנו שאין הנחה בשימוש בכרטיס, אבל אולי אנחנו טועים) ופשוט שילמנו במזומן בכל פעם.

יום א׳ - ערב ראשון בטוקיו

הטיול שלנו ביפן התחיל בטוקיו. נחתנו בשדה התעופה NARITA בטרמינל 3 בשעה 21:30.
בשדה אפשר למצוא כרטיסי סים, אותם קונים במכונות אוטומטיות. המחירים היו יקרים יחסית למה שקראנו מראש - בין 2500 ל- 5500 ין תלוי בחבילה. 3.2 גיגה דאטה למשל, מוגבל ל- 60 ימים עלה 5500 ין. ב- 2500 ין מקבלים חבילה של שבוע עם 220 מגה ליום.
קראנו הרבה על אופציות נסיעה מהשדה לעיר, והבנו שהמחירים נעים בין 1000 ין ל- 3000 ין. הרכבות יוצאות רק מטרמינלים 2 ו-3 הסמוכים, חלקן מהירות וחלקן עוצרות בהרבה תחנות בדרך. לקחנו אוטובוס ״שאטל״ לתחנת Tokyo Station בעלות 1000 ין לאדם, שהיה כמעט ריק ומאוד נוח. היה נדמה שאנחנו מפספים משהו, כי היינו לבד על האוטובוס והכרטיס היה זול מהצפוי. אחרי שעה בדיוק הגענו לתחנה המרכזית של טוקיו, בדיוק בזמן לרכבת המטרו האחרונה.
את הלילה עשינו ב- airbnb שהזמנו כמה ימים מראש במיקום מצוין קרוב למרכז העיר.

יום ב׳ - טוקיו

ישנו בלילה קצת פחות משעה לפני שהתחלנו את היום השני. קמנו ב- 02:30 ולקחנו מונית של 15 דק׳ (1700 ין) לשוק הדגים המפורסם Tsukiji לראות את המכירה הפומבית של הטונות ולאכול סשימי טרי. זהו שוק הדגים הגדול בעולם. בכל יום מוצעות למכירה כ- 1000 טונות ענקיות ומגוון אינסופי של בעלי חיים ימיים אחרים. המקום ממש עמוס ואינספור מלגזות נוסעות ממקום למקום במהירות. כדי שהתיירים לא יפריעו ולא יפגעו, הסדירו את נושא המבקרים בשוק. בכל יום מאפשרים ל- 120 מבקרים להיכנס ולראות את האירוע המרכזי של היום - המכירה הפומבית של הטונות. המכירה קוראת סביב השעה 05:30 ונמשכת כשעה. עם הזמן האירוע הפך פופולארי, והיום כדי להתברג בין 120 המבקרים הראשונים מומלץ להגיע לפחות שעתיים לפני המכירה. מתחלקים לשתי קבוצות, לפי סדר הגעה. מומלץ לנסות להתמקם ליד הדלת כדי להיות ראשונים בתור וכך לעמוד בשורה הראשונה באולם המכירות הפומביות.
אנחנו הגענו לאזור השוק לקראת השעה 03:00. לא ידענו איפה בדיוק מתכנסים למכירה, והחלטנו לזרום עם ההתברברות ולהכנס עם בטחון לאזורים האסורים של השוק עד שיגרשו אותנו. זה התברר כאסטרטגיה לא רעה, וזכינו לראות מקרוב מאוד את ההכנות למכירה הפומבית. עשרות מלגזות עמוסות טונות קפואות פורקות את המטען שלהן על רצפת האולם, שם הדגים מסודרים בשורות וממוספרים. ראינו גם את אולם מכירות הטונות הטריות הסגור לתיירים. אחרי 20 דק׳ של שוטטות מגניבה מאוד גירשו אותנו וכיוונו אותנו לעבר חדר ההמתנה. הגענו אליו ב- 03:20 ועדין היה מקום. בזמן ההמתנה הגיעו כמה סוחרים להסביר על מהלך מהמכירה והזמן עבר מהר. היינו בקבוצה השניה, ונכנסנו לשוק בשעה 06:00. המכירה עצמה הייתה חוויה מאוד מיוחדת. היא מתנהלת בצורה מאוד מיושנת - כל סוחר מרים את היד ומסמן באצבעות מה המחיר שהוא מוכן לשלם. המחירים מאוד משתנים - בין 2000$ לדג ל- 1.76 מליון דולר(!), שיא המכירות של דג בודד.
בסיום המכירה יצאנו מהשוק ונכנסו לאכול באחת הסושיות הקטנות הסמוכות. הזמנו סט סשימי וסט ניגירי, ב- 2500 ין לסט. הדגים היו מושלמים, והאוירה מאוד יפנית - תה מאצ׳ה טוב, מבטים חמורי סבר של השף, קריאות תודה ולהתראות בכניסה וביציאה. אחלה ארוחה בשבע בבוקר.
חזרנו לדירה לשינה קצרה של שעתיים, ויצאנו שוב לעיר. הסתובבנו ב-Shibuya עם מעבר החציה המפורסם ועשינו קצת קניות של מצלמות ואביזרים. המחירים של חלק מהמוצרים היו מפתיעים מאוד ונמוכים משראינו בהונג קונג או בטאיוואן, בין השאר כי בחלק מהחנויות תיירים לא משלמים מיסים.
לקראת אחה״צ נסענו לתצפית המפורסמת של מגדל הטלוויזיה החדש - Tokyo Sky Tree. העליה למגדל כרוכה בהמתנה של שעה ארוכה בתור, ועולה 2000 ין לאדם. מי שגובה 350 מטרים לא מספיק לו יכול לעלות לגובה 450 מטרים בתשלום נוסף. אחרי טיסה קצרה באחת המעליות המהירות בעולם הגענו למעלה. הנוף נהדר ממש והעיר ענקית ומרשימה. אחרי זמן קצר מיצינו את התצפית וחזרנו לעמוד בתור, הפעם לירידה. זה לקח כמעט 45 דק׳ נוספות לפני שהגענו למטה. בגדול - התצפית יפה אבל הרגשנו במלכודת תיירים איומה ויצאנו קצת בטראומה. הרבה יותר מדי אנשים דחוסים ויותר מדי אטרקציות מטופשות.
חזרנו במטרו לכיוון הדירה לקראת 21:00. אכלנו ראמן מצוין במסעדה שכונתית קטנה ב- 900 ין לאדם ונפלנו לישון.

יום ג׳ - בוקר בטוקיו ונסיעה לכפר Mitake

את חצי היום האחרון בטוקיו התחלנו בטיול זריחה קצר באחד הפארקים הסמוכים לדירה. הפארקים הגדולים הסמוכים לדירה אכזבו - הם סגורים למבקרים לגמרי או פתוחים רק בשעות היום (09:00 - 16:00) והכניסה אליהם בתשלום. אז מי שבעניין של ריצה לפני שמתחיל היום ימצא את עצמו על הכבישים המקיפים את הפארק. הפארק שבכל זאת הלכנו אליו קטן אבל עם אגם יפה והרבה צבעי שלכת. כמה מקומיים עשו טאי צ׳י על שפת המים.
חטפנו ארוחת בוקר ב- 7Eleven של Bun עם בשר ומשם המשכנו לפארק Shinjuku-Gyoen שהספיק כבר להפתח. הפארק דיי גדול, וכולל גינות מכמה סוגים - גן אנגלי, יפני, טאיוואני ואחרים. השלכת הייתה יפה, באגמים דגים ענקיים שוחים מתחת לגשרים ומחכים לאוכל שיזרק. בגדול יפה אבל קצת משעמם. הקריאה בכל המדריכים בנתה לנו ציפייה לשלכת בטוקיו באווירה ממלכתית אבל לא התחברנו לאווירה, ובהחלט חיכינו כבר לצאת מטוקיו ולראות את הטבע באמת.
עברנו שוב באזור Shibuya לקפה וכמה השלמות במרכזי הקניות הענקיים ומשם המשכנו למזרח העיר, לפרבר החמוד Hachioji שם הזמנו רכב מראש. הגענו לסוכנות Hertz ב- 14:30. הם חיכו לנו עם הרכב שהוזמן דרך האתר שלהם (בלי כרטיס אשראי בכלל). שילמנו ״קנס״ גדול על החזרה באוסקה, אז ההשכרה יצאה לא זולה - 750 דולר לשמונה ימים מלאים עם טויוטה ״אקווה״ היברידי קטן ונוח. המחיר כלל את כל הביטוחים האפשריים, ומערכת ניווט.
לגבי נהיגה - נוהגים בשמאל, ולאט. השארנו את הרכב בסוכנות לשעה ואכלנו צהריים בסמוך לתחנת הרכבת. היה אוכל מצוין - מנות גדולות של סלמון ומקרל שהגיעו עם מיסו, אורז מצוין, חמוצים וסלטים לא מזוהים. התה כמובן חופשי. למרות שהאווירה הייתה של בילוי מקומי של יום ראשון בסטייל, יצא סה״כ רק 2700 ין לשלושה אנשים.
יצאנו מהעיר לכיוון הכפר Mitaka. הנסיעה ארכה כשעה. בכפר ישנו בגסטהאוס A-Arad. זה מקום קטן בסגנון מסורתי, עם חדרים גדולים של מחצלות טטמי וקירות נייר. החברה כאן ממש מגניבים ויש כאן ציוד בולדרניג, קיאקים וציוד ראפטינג. מתחת לגסטהאוס יש חנות קטנה עם ציוד טיולים יד שניה במחירים מעולים!
קיבלנו קצת המלצות לטיול של מחר מבעל הגסטהאוס Daigo ומהבחור בחנות הציוד, שניהם מטיילים הרבה בסביבה ומדברים אנגלית מצוין. דאייגו חזק מאוד בענייני הרפטינג וסיפר שבדיוק סיים להריץ את אליפות יפן. אחלה בחור. בערב אכלנו בהמלצתו במסעדה הקטנה הצמודה לחנות הציוד. זו מסעדה קטנה ויפנית ממש, עם מנה אחת - Dongatze (שניצל חזיר יפני), ואורז ומרק מיסו. הזוג המבוגר שמנהל את המקום ממש נחמד, והאוכל מעולה לא יקר - שילמנו על שלוש מנות ושתי בירות 4200 ין.

יום ד׳ - הכפר Mitake ונסיעה לאזור פוג׳י

יש בסביבת Mitake כמה מסלולים ברמות קושי שונות. יש מסלול שרץ בעמק לאורך מסילת רכבת ישנה עד לאגם Okutama, יש מסלול קליל שמתחיל ברכבל להר Mitaka וממשיך על הרכס בהליכה קלה של שעתיים, ומסלולים שמטפסים לפסגות באזור. אנחנו חיפשנו מסלול יחסית קצר ולא קשה, אז החלטנו על מסלול שמטפס בעדינות לשלוש פסגות קטנות ברכס שממש מעל הכפר. בבוקר שמחנו לקבל הקפצה מדאיגו והוא הניח אותנו כמה קילומטרים במורד הנחל בתחילת הטיפוס. בהליכה איטית בילנו במסלול כחמש שעות (לדאיגו זה לוקח שעתיים בריצה), נהנים משאריות של שלכת ומהנוף הנשקף מהפסגות. הנוף מהשנייה הכי טוב, ובראשונה עוברים במקדש שינטו יפה (שימו לב לשומרים בשער). סה״כ מטפסים כ-500 מטר. (סימנו את תוואי המסלול במפה). לאחר הירידה השביל מסתיים בדיוק בגסטהאוס בו ישנו. בצהריים, אחרי שדאיגו לקח אותנו לבית סמוך השייך לחבר שלו כדי להראות לנו בית בסגנון יפני מסורתי המשכנו למסעדה קטנה בהמלצתו היושבת על הנהר. המסעדה הגישה אחלה סט צהריים בסגנון יפני קלאסי, כולל ישיבה נמוכה עם שמיכה מחוממת כמיטב המסורת (קצת פחות מ-3000 יאן לשלושה).
אחרי ארוחת הצהריים המאוחרת המשכנו דרך אגם Okutama היפה, והתגלגלנו עם השקיעה בכבישים המובילים לאזור פוג׳י.
כשתכננו את הטיול היה לנו ברור שנרצה לראות את פוג׳י ולטייל באזור, אבל חששנו מאזור האגמים, גם בשל המחירים וגם בשל התיירים. כאן איירבנבי התגלה ככלי מוצלח יותר מאשר בוקינג. בהתחלה הזמנו דרכו חדר במיני אכסנייה משפחתית שנראתה מקסימה וזולה,שנמצאת על אגמון פרטי ממש לא רחוק ממסלול קצר שהיה נראה לנו מאוד מוצלח לטיול תצפית בזריחה. כמה ימים לפני הטיול קיבלנו מייל מתנצל מאוד מבן המשפחה שסיפר על התאשפזות האב בבית חולים, ואמר שבגלל שהוא לבדו רק בן 17 הוא נאלץ לבטל את ההזמנה. מיהרנו למצוא תחליף וכך במקרה מצאנו דרך אירבינבי את המקום שהתגלה כמאוד מאוד מוצלח בו בילנו את הלילה. בקיצור בסופו של דבר נסענו לאזור הר Minobu הנמצא מערבית לפוג׳י והאגמים. ידענו שמדובר במקדש שמלין גם תיירים, אבל באתר לא היו כמעט פרטים, כולל היעדרן של הוראות הגעה ברורות. זרמנו עם גוגל ולאחר כשלוש שעות נסיעה מארוחת הצהריים מצאנו את עצמנו מטפסים עם המכונית בחושך בלי מושג לאן אנחנו אמורים להגיע. בסוף עצרנו באחד המקדשים בינהם עברנו במעלה ההר, שממנו בקע אור ונגינת פסנתר כדי לנסות לשאול לאן מגיעים. בבהילות יפנית אופיינית אחד הבחורים שהיו בפנים, שכבר היה בפיג׳מה, נכנס במהירות ובמשימתיות לאוטו והוביל אותנו בדרך פתלתלה בדיוק אל יעדנו. בלי להבין ממש מה הולך מסביבנו הובלנו לחדר שלנו (קלאסי יפני, פוטונים על טאטמי ושמיכות מפנקות). בחדר האוכל הצמוד כבר חיכו על השולחן סט קעריות קטנות וצבעוניות ועליהן מנות קטנות ומרהיבות. ג׳ונקו, שעברה לגור באזור המקדשים בעקבות נישואיה לאיש דת בן המקום לפני כעשרים שנה, והחלה לפני שנתיים לקבל אורחים זרים במקדש, הופיעה והסבירה לנו על המנות השונות, שהתגלו כמושקעות במיוחד. הכל צמחוני. היה מעולה! גאוות המקום היא מנת טופו סקין בהכנה ביתית (Yuba), וכן גלידת סויה הום מייד עם תוספות שונות כמו ריבת תאנים. גם האמבט היה מיוחד וכיפי (לפי מה שקראנו בדיעבד ג׳ונקו שמה בפנים תמצית יין מיוחדת, תוך כדי רחצה רק התלהבנו מהצבע הוורוד). הלכנו לישון מבסוטים סקרנים לגלות איך נראה המקום אליו הגענו.

יום ה׳ - טיול בפוג׳י ונסיעה לכיוון ה- Kumano Kodo

לאחר התלבטות האם להזדרז לתצפית זריחה על פוג׳י (לצערנו יקרה רק בפעם הבאה) החלטנו בסוף להתעורר כדי לצפות בתפילת הבוקר במקדש המרכזי (6:00) בהמלצת המארחת שלנו. התעוררנו בלי ציפיות מיוחדות, ולהפתעתנו גילנו מקום יפייפה. מסתבר שבהר נמצא המקדש החשוב ביותר של כת הבודהיזם היפני ניצ׳ירן, ובשל כך יש באזור עוד מקדשים רבים ואכסניות להולכי רגל. כנראה שכיום האתר מהווה מוקד עלייה לרגל למאמינים בודהיסטים ותיירים מרחבי יפן, אולם כשאנחנו ביקרנו היו מלבדנו רק עוד מספר יפנים מבוגרים שהצטרפו לתפילה, שכללה שירה איטית של הנזירים ונגינת תופים. ניצ׳ירן היה נזיר בודהיסטי בתקופת קמאקורה (מאה 13) שהתעקש שסוטרת הלוטוס היא האמצעי להארה ויש לקדש רק אותה. בשלב מסויים הוא התיישב במינובו וייסד את המקדש. לצד המקדש המרכזי היפייפה, שבלט בסגנון שנראה לנו יפני ייחודי (לא דומה למקדשים בודהיסטים אחרים שראינו באסיה) ניצבים כאמור מקדשים נוספים, אליהם חלק מהנזירים עברו במהלך התפילה והכו גם בתופים הגדולים שלהם. מול המקדש המרכזי גילנו גם פגודות וכן שער מרשים מאוד, אליו מובילות 287 מדרגות עתיקות, דרכן עוברים עולי הרגל (אנחנו נכנסו מהחנייה, אבל למי שמעוניין להשלים את החוויה מומלץ). המתחם מוקף בהרים יפים ונוף שלכת שבזריחה הוסיף בהחלט לאווירה הדי קסומה. היה בוקר שקט ויפה ושוטטנו ברחבה המרשימה לבדנו. חזרנו מתפעלים ושמחים לארוחת בוקר, כשהפעם גילנו גם איך נראה המקום בו ישנו. גם הפעם הוגשה ארוחה מוקפדת וטעימה במיוחד כולל תה מעולה, כשהפעם יכולנו גם להנות מהגן היפני אליו פנו החלונות (לפי ג׳ונקו הגן עוצב לפני הרבה שנים על ידי מעצב גנים מסורתיים ידוע). באופן כללי ניכרת ההשקעה והמסירות של ג׳ונקו. על פי כתבת מגזין באנגלית שהיא נתנה לנו לראות היא החלה לפני שנתיים, בעקבות הגעה מקרית של זוג רוכבי אופניים שוויצרים שחיפשו מיטה ללילה, ליזום ולפתח את נגישות האזור לתיירים. היא תשמח להמליץ על פעיליות באזור כמו עלייה ברכבל הסמוך המטפס על ההר (נראה יפה) וכן דברים מפוקפקים יותר (בעייננו) כמו לבישת קימונו וסידור שיער כדי להצטלם. היא מאוד שמחה לשוחח, וגם ולבקש משוב וכן שנכתוב המלצות על המקום באינטנרנט. אז הנה אנחנו שמחים להמליץ בחום על מקום יפייפה ומיוחד! ממה שקראנו נראה כמו אלטרנטיבה טובה לאזור קויה-סאן.
לאחר פרידה מג׳ונקו והצוות יצאנו לדרך, חוזרים על עכבותינו אך הפעם באור יום, אל עבר פוג׳י. להפעתנו גם הפעם לא נתקלנו בגדודי התיירים עליהם שמענו. נסענו כארבעים דקות אל אגם Motosu.
הסתובבנו באזור, שתינו קפה על גדות האגם ונהנו מתצפית מרשימה אל ההר. נסענו באזור השדות מצפון מערב לפוג׳י, עד שהגענו למקום חמוד מאוד ומוצלח ביותר לצהריים (אין שם באנגלית, דקור במפה). יחד איתנו בדיוק הגיעו לאכול פועלי הכביש שיצאו להפסקה. היה סט צהריים שכלל בין השאר דג מצויין, מיסו, סלט ואפילו גלידה לקינוח, וכל זה במחיר מגוחך של בערך 800 יאן לאדם. גם הקפה היה מצויין. הכל למרגלות ההר, ככה שאפילו הנדנדה בחצר נהנת מנוף מטורף. בסביבות שתיים נסענו כרבע שעה חזרה לאגם, וחיפשנו את תחילת השביל היוצא להר Ryugatake, שנמצא על הרכס המערבי המפריד בין פוג׳י לבין ההר בו ישנו. מדובר בטיפוס פשוט של בערך 500 מטר, בכל מקרה אפשר להפסיק גם לפני כי כבר לאורך רב הדרך כבר נהנים מתצפית יפה על ההר. ראינו שבאזור פוג׳י יש עוד מבחר שבילים, ארוכים קצרים, הכוללים תצפיות טובות. תכלס למי שמעוניין נראה שההר עליו אנחנו עלינו יכול להיות מקום מצויין לאוהל.
אחרי השקיעה התחלנו בנסיעה ארוכה אל היעד הבא שלנו - אזור הקומנו קודו. כדי לחלק את הנסיעה החלטנו לישון באזור נגויה, כ-3 שעות נסיעה מהיכן שהיינו, בדיוק אמצע הדרך. עלות כבישי האגרה כ-5200 יאן.

אירועי הלאב-הוטל -
בדרך הזמנו דרך בוקינג מלון שנראה במיקום נוח: פרברי נגויה, בלי לסטות כמעט מהכביש הראשי, ובאחלה מחיר (פחות ממאה דולר לשני חדרים כולל ארוחת בוקר, ועוד חדרי קווין דלוקס!). היינו מבסוטים והחלטנו שזה יהיה גיוון טוב לפוטונים ולאווירה הכפרית, וכך הגענו מוכנים לחווית דלוקס בסביבות עשר בלילה. היינו מעט מופתעים כשלא הצלחנו לאתר כניסה לקבלה, אבל העובדה שהכניסה למלון הייתה דרך חנייה תת קרקעית עדיין לא הפילה לנו את האסימון. גם העובדה שהבנו שיש אפשרות לself cheak in- לא הפריעה לנו לקרוא בעקשנות בפעמון לפקידים ולהתעקש לשלם מראש את החשבון. הפרצופים המופתעים שלהם לא ניערו אותנו מתמימותנו המופלגת, ולא גרעו ממידת ההפתעה שחיכתה לנו עם ההגעה לחדרים. אומייגד היפנים האלו הזויים! המומים הבטנו בחדרים העמוסים פאר זול, שכללו כל אחד לא פחות ממכונת מזל, מערכת קריוקי משוגעת עם מיקרופנים, מערכות תאורה, הגברה, טלוויזיה באמבטיה, מיליון קרמים, חלוקים וכמובן טלוויזיה שמכוונת על פורנו. די המומים, וקצת צמאים פתחנו את מה שחשבנו למקרר, שהתגלה כמכונה אוטומטית למכירת בובות מין מתנפחות. היה צחוקים. לפני שעוד קלטנו מה בדיוק הולך, עוד הספקנו לשאול את הפקיד המופתע אם יש מצב לחדרים ללא עישון בפנים (אין דבר כזה). בבוקר תמימותנו אפילו עוד המשיכה, וחלקנו עוד ציפה לחדר אוכל קטן ונורמלי. אבל כמובן שארוחת הבוקר מגיעה אלייך לחדר, כי בעצם כל החוויה במלון מכוונת לכך שהאורחים לא יפגשו אף אחד במשך השהות. החלטנו שסך הכל מדובר בחווית מאסט משלימה לתרבות היפנית, ששמה באור נכון את הריחוף במקדש הבודהיסטי העתיק ממנו יצאנו בבוקר לפני. אחרי שיחה עם כמה מקומיים הבנו שהמלונות האלו מאוד נפוצים, ויש כאלו שאפילו כוללים מגלשות בפנים, מיטות מסתובבות ומה לא. וכן, הם תמיד יהיו יותר זולים. אז עכשיו אם אתם/ן רואים/ות בבוקינג מלון ביפן שמציע חדרי דלוקס וכתוב למבוגרים בלבד, תדעו במה מדובר.

יום ו׳ - טיול קצר על ה- Kumano Kodo עד ל-Yunomine Onsen

אחרי ארוחת הבוקר המפוקפקת בחדר המלון המשכנו את הנסיעה לכיוון ה- Kumano Kodo. הקומנו קודו הוא רשת נתיבים עתיקה, בה לדברי הפרוספקטים עושים שימוש הולכי רגל כבר כאלף שנה, כשההליכה בשבילים נחשבת לחוויה רוחנית. בגלגול הנוכחי עברו השבילים תחזוק והנגשה וכיום האזור מאוד נגיש וכיפי לטיול. המסלול גמיש ואפשר לעשות כל אחד מהמקטעים בנפרד ולדלג בין מקטעים עם אוטובוס. יש מידע מאוד מפורט על האזור באתר הרשמי, כולל מפות, זמני אוטובוסים, מסלולים וכו׳. בנקדודות מרכזיות כמו היציאה מתחנות הרכבת בשינגו ונאצ׳י יש גם מרכזי מידע בהם אפשר לקבל זמני אוטובוסים, שבילים וכו׳. אנחנו הקדשנו לקומנו קודו שני לילות בסה״כ. בחרנו שני מקטעים להליכה - אחד קצרצר ליום הראשון (מ- Hongu ל- J-Hoppers Kumano Yunomine) ואחד ארוך ודיי קשה ליום השני (מ- Koguchi ל- Nachi Falls). בפועל עשינו את המסלול מעט אחרת.
הגענו בצהריים לתחנת Shingu. חנינו לצד חנות הנוחות הסמוכה ואכלנו צהריים בסושייה המצוינת מול התחנה. בסביבות שתיים עלינו על האוטובוס המקומי לנסיעה של כשעה וקצת. שיטת התשלום לאוטובוסים כאן מעניינת - יש לכל תחנה מספר, ובקדמת האוטובוס טבלה אלקטרונית גדולה עם כל מספרי התחנות. לכל תחנה תא בטבלה המשמש כמונה שעולה ככל שמתקדמים. הנוסעים משלמים לפי הסכום על המונה של התחנה בהם עלו. עדיף להגיע עם כסף קטן. יחסית לאוטובוסים מקומיים המחירים די יקרים (לנסיעה הזו כ-50 ש״ח לאדם).
הנסיעה הייתה יפה והסתיימה כחצי שעה לפני שקיעה בתחנת Hongu. קנינו ארטיק טילון יציאה לטיול במכונה אוטומטית והתחלנו את הטיפוס הקצר על דרך הקומנו קודו. ההליכה בשביל נוח ביער, ולאורך הדרך שילוט עם מידע היסטורי ואנקדוטות על המסלול. אחרי עליה של 300 מטרים אנכית, הגענו לפאס קטן ומשם ירדנו לגסטהאוס. הליכה קלילה.
ב- J-Hoppers Kumano Yunomine הזמנו מקום מראש. זה גסטהאוס חדש לגמרי (בן חודשיים כשהיינו) עם מספר חדרים קטן יחסית. בקומה התחתונה יש שלושה חדרי אונסן יפים עם אמבטיות מפנקות מאוד, אחד מהם באויר הפתוח. את החדרים ניתן לנעול כך שהרחצה פרטית, ויש מקום לעד שלושה-ארבעה מתרחצים בחדר. המים מגיעים ממעניינות חמים בטמפרטורה של 90 מעלות, והם מדהימים. יש בגסטהאוס גם מטבח מאובזר לחלוטין, אורז חופשי בבוקר ובערב וחנות קטנה שאפשר לקנות בה מצרכים לבישול ארוחת ערב ולהליכה. הבנו שיש בכפר גם מסעדה אחת ומכולת. הצוות של המקום כלל שני חבר׳ה יפנים ובחורה טאיוואנית. הם מדברים אנגלית מצוין ומכירים טוב את הסביבה אז שווה להתייעץ. לא היו כמעט אורחים באותו הלילה אז הצוות הזמין אותנו ואת שני האורחים הנוספים לארוחה משותפת של Hot Pot יפני במחיר סמלי של 300 ין לאדם, ולסאקה מצוין בחינם. הארוחה הייתה מעולה ובילינו איתם את הערב.

יום ז׳ - טיול על דרך ה- Kumano Kodo

החלטנו שהדרך שתכננו מעט קשה מדי (עליה מצטברת של 1200 מטרים והליכה של 16 ק״מ) ובחנו אופציות אחרות. החבר׳ה מהצוות המליצו על שייט בנהר. הם סיפרו שבעבר האנשים הפשוטים היו צועדים את הדרך, אבל אנשי האצולה נהגו לשוט. החלטנו להתפצל ולנסות את שתי האופציות:

אופציה א׳ -
אנשי האצולה קמו בסביבות 8 ולקחו את האוטובוס היוצא מהכפר ב8:40. במרחק של כעשרים דקות נסיעה חזרה לכיוון שינגו ישנם שני כפרים סמוכים המשמשים נק׳ יציאה לשני סוגי שייט. השייט הראשון הוא בקנו, יורד חזרה עם הנהר לשינגו ואמור לדמות חוויה מסורתית. לצערנו הם לא הוציאו שייט באותו יום (יכול להיות שאם היינו מבקשים מצוות הגסטאהוס לצלצל ערב קודם ולהזמין זה היה עובד), אז בחרנו באופצייה השנייה - סירות מנוע גדולות שעושות מסלול הלוך חזור, 4000 יאן לאדם כולל כרטיס לאוטובוס חזרה לשינגו. בסירות יש מקום לכשבעים נוסעים אבל התחלנו אותו לגמרי לבד, כשלאחר עשרים דקות הסירה אספה עוד כמה זוגות תיירים יפנים. היה נחמד, במידה ואי אפשר ללכת זו אופצייה. ב11:35 כבר עלינו על האוטובוס חזרה לתחנת שינגו ומשם המשכנו ברכבת אל נאצ׳י.

אופציה ב׳ -
בנתיים, פשוט העם קם בשש בבוקר וברבע לשבע, עם הזריחה, יצא בריצה מהגסטהאוס. אחרי 6 שעות בדיוק, שני מקטעי דרך, 35 ק״מ והרבה טיפוסים הגיע אל סוף המסלול, מפלי נאצ׳י. משם עוד הספיק לקחת את האוטובוס ב13:06 היורד אל תחנת נאצ׳י, כך שבסופו של דבר הגענו כולנו בתזמון מושלם אל תחנת נאצ׳י.

נתנו כאן שתי אופציות פחות שגרתיות שהתאימו להעדפות שלנו, אבל נראה שאם יש זמן ורצון הדרך הבטוחה היא לבחור מקטע אחד ולהנות ממנו בהליכה, ולנסות לתזמן את החלק הנותר עם האוטובוסים המקומיים. לדעת איל שרץ את שני הקטעים דווקא המקטע הראשון שהוא הפשוט יותר, היוצא מ-Ukegawa ומגיע לKoguchi, הוא המוצלח יותר בגלל שמגיעים לתצפית משוגעת שנקראת ״תצפית 3600 הפסגות״. בשעה שמונה בבוקר, כשבין הוואדיות היו ערפילים ועלי שלכת צבעוניים בצבצו, התצפית אכן הייתה מרשימה מאוד. כאמור ישנן אפשרויות נוספות באזור, כמו למשל מסלול מעגלי של 18 ק״מ שאפשר לחזור איתו בסוף היום לעוד לילה בגסטהאוס.

חזרנו לאסוף את האוטו ואכלנו ארוחת צהריים באאיזאקה מוצלחת בשינגו. כאן ניסינו את המאכל המקומי המתנוסס בכל פרוספקט - כדורי אורז גדולים מגולגלים בעלי חרדל מוחמצים (Meharizushi), עלי גפן הגרסה היפנית. משם נסענו למפל נאצ׳י ופגודת שלוש הקומות הסמוכה. זו נקודה פוטוגנית מאוד ויפה מאוד. נראה שהמקום מוכן למאות תיירים אבל היינו כמעט לבד. יש אוטובוסים תדירים שעולים ויורדים מתחנת נאצ׳י, וגם מסלולי הליכה קצרים שם.
בערב הגענו לגסטהאוס הקטן והבסיסי בעיירה הסמוכה Katsuura, שהיה מקום סתמי אבל נקי, במיקום נוח ויחסית זול (10,000 יאן לשני חדרים שכוללים פוטונים על טטאמי ושירותים פרטיים). פה עשינו טעות: יצאנו אחרי השעה שמונה כדי לחפש ארוחת ערב. העיירה קצורה, בזכות שוק הדגים הסיטונאי שלה, נחשבת לאחד המקומות הכי מוצלחים ביפן לטונה טרייה. יש בה הרבה מסעדות שנראות מעולות, אבל לצערנו בשעה המאוחרת שמונה בערב הבנו כי רובן כבר היו לקראת סגירה. בסוף הצלחנו למצוא מסעדה מקומית קטנה באזור הנמל שלא איכזבה עם קערת אורז ועליה נתחי טונה אדומה וסטייק טונה מעולה. חוץ מהיותה יעד קולינרי, קצורה מפורסמת כיעד לאונסנים. יש כמה מלונות ענק שמשווקים כ״לונה פארק״ למעיינות חמים, וייחודם הוא גם בנוף אל האוקיינוס. אל רובם ניתן להיכנס גם אם לא ישנים במלון. למרות שתיכננו לבדוק את העניין בסוף לא הספקנו, אבל זה נראה שווה.

יום ח׳ - משוק הדגים ב- Katsura ל- Tokushima

קמנו מוקדם כדי להגיע קצת לפני שבע, עם הזריחה, אל שוק הדגים הסיטונאי בנמל הקטן. מומלץ ביותר! לאחר הביקור בשוק בטוקיו ציפינו שיגבילו את הכניסה, אבל להפתעתנו לא רק שהיו המון דגים (כולם טריים בניגוד לטוקיו) גם הסתבבנו שם באופן חופשי. יש מדרגות שמובילות לתצפית מקומה למעלה המיועדות למבקרים, אבל גם למטה אפשר לעמוד. חוץ מאתנו הייתה עוד כיתת תלמידי בה״ס יסודי חמודים בסיור כיתתי. המכירה הפומבית של דגי הטונה החלה בדיוק ב7. לא הבנו בדיוק איך היא התנהלה אבל נראה שההצעות של סוחרי הדגים התבצעו על ידי רישום על דפי נייר. ברגע שסיימו למכור כמה דגים המשיכו לקטע הבא, כשהדגים שנמכרו נגררו במהירות החוצה. את הטונות הגדולות באמת הכניסו לארונות קבורה מעץ מלאים קרח. את הדגים הקטנים יותר ניקו על המקום, חתכו ראשים וזנבות והעמיסו בארגזי פלסטיק ענקיים. סמוך לאולם הראשי, היה חלק תצוגה נוסף בו זיהינו גם כרישי מים עמוקים כרותי סנפיר ומיני דגים נוספים, תזכורת להשלכות הקשות של תעשיית הדייג היפנית חסרת המעצורים (שרק הרגע היללנו את התוצרת שלה), שמלבד דגי הטונה המרשימים גובה את חייהם של כרישים, דולפינים, לויתנים ומינים רבים אחרים. ממה שהבנו מדובר באחד משווקי הטונה העיקריים של יפן, אליה מגיעים הדגים אותם מצליחים לדוג הדייגים היפנים (שכבר כמעט וחיסלו את הדגה באזור),. הקונים העיקריים הם סוחרי דגים מאוסאקה וקיוטו.
לצערנו ציפה לנו עוד יום די צפוף, אז לא יכולנו לחכות לשעות הבוקר המאוחרות לפתיחת מסעדות הדגים של העיירה. למזלנו מצאנו סושייה משפחתית קטנה שכבר ב-7 בבוקר גילגלה קופסאות טייק אווי של סושי טרי וטעים, וכן מאפייה מוצלחת מאוד שבדיוק נפתחה, ממש סמוך לחניה של הנמל. היעד הבא היה נמל העיר ואקאיימה, ממנה קיווינו להספיק למעבורת אל טוקאשימה. ממה שהצלחנו לגרד באינטרנט הבנו שיש מעבורת שיוצאת ב-13:40 וקיווינו לטוב. בחרנו בדרך המעט ארוכה יותר, העוברת דרך ההרים ואותם הכפרים על הקומנו-קודו בהם בילנו את הימים הקודמים. כשהיינו בגסטהאוס ביומיין אונסן הצוות סיפר לנו שבבוקר הראשון לדצמבר נפתח בכפר הסמוך Kwayu האונסן הפתוח הכי גדול ביפן. באופן כללי הכפר מפורסם באונסן הטבעי שלו (כתוב שפשוט יורדים לנהר וחופרים לעצמך כוך המתחבר לנביעה החמה). בראשית כל חורף בונים מחסום כדי ליצור בריכה גדולה באוויר הפתוח שעל פי שמה היפני מספיקה לאלף איש. החלטנו לקחת את דרך ההרים כדי לנסות את מזלנו ואת השעה ספייר שהייתה לנו כדי לבדוק את העניין. הגענו לכפר בערך ב- 10, להפתעתנו בדיוק בזמן לפתיחה החגיגית. הטקס, בו כומר שינטו נופף במין מניפה כשמסביבו קשת מכובדים לבושים בבגדיים חגיגיים, בדיוק היה בשיאו. אנחנו חיכינו בקוצר רוח יחד עם כ-30 ילדי גן מן הכפרים באזור. ברגע שניתן הסימן ההורים הפשיטו את הילדים החמודים והצייתנים ומיהרו להכניס אותם אל המים החמים, מוקפים בגדוד צלמים. חלק מהילדים הקטנטנים כמובן בכו ברגע שנכנסו, הייתה סצנה משעשעת. אנחנו נכנסנו איתם והיה תענוג אמיתי. במסגרת האווירה החגיגית ראיינו אותנו בוידאו מערוץ חדשות מאוסקה ומעיתון מקומי. אחרי רחצה קצרה מדי (היינו יכולים להישאר שם שעות, המים מושלמים) המשכנו לכיוון Wakayama. צפי ההגעה של גוגל הראה שבילינו במים כמה דקות יותר מדי ואנחנו מאוד צפופים עם יציאת המעבורת, ואפילו אין לנו כרטיס. הגענו לרציף 10 דק׳ לפני היצאה. מיהרנו לתור של המכוניות והפנו אותנו למבנה סמוך לקנות כרטיס. תוך דקה יצאנו עם כרטיסים שעלו 7000 יאן לרכב (בגודל בינוני) + נהג ועוד 2000 יאן לכל אדם נוסף. מרוצים מההספק חנינו על המעבורת ועלינו לסיפון המרכזי. השייט אורך שעתיים והוא ממש מפנק. על הסיפון עמדות ישיבה / שכיבה מכל סוג, מכונות מזל, מכונות שתיה, דוכני אוכל ואפילו עמדות עבודה למחשב עם חיבור לחשמל.
ירדנו מהמעבורת בעיר Tokushima והמשכנו בנסיעה לעבר ה- airbnb בו נבלה את שני הלילות הקרובים. הוא נמצא באזור שנקרא Naka. זה אזור הררי עם פסגות של עד 2000 מטרים וכולו מיוער. יש בו כמה כפרים מבודדים קטנים וביניהם כבישים מאוד מפותלים וצרים. האזור מפורסם במפלים היפים שבו. אפשר גם להינות ממעיינות חמים, טיולי הליכה ועם קצת מזל לפגוש את ה- Tanuki או בשמו באנגלית Raccoon dog. אין לו שום קשר לחיה ראקון והוא חיה מעניינת מאוד. מדובר בבעל חיים ממשפחת הכלביים, שחי במשפחות קטנות והוא המין היחיד שמבצע שנת חורף! יש לו גם מקום חשוב בפולקלור היפני והיום דבקה בו באופן לא ברור דמות של שיכור. הם פעילים בעיקר בלילה. כשביקרנו עונת הקציר של זן קלמטינה מקומי הייתה בשיאה. המקומיים עושים מהם תה, קינוחים ומשלבים אותם במנות רבות.
הדרך מהנמל ל- airbnb ארכה שעה וחצי. היא מתחילה בכביש נוח וכ- 20 ק״מ בערך מהיעד הופכת לכביש צר ומפותל מלא אבנים ובורות. הנסיעה איטית בקטע הזוי אבל חוויתית.
הגענו לקראת השעה 18:00 לבקתה. שם חיכה לנו קיטושי, והראה לנו את המקום. זו בקתה בת 150 שנה בערך, ששופצה לפני שנתיים. הקירות עדין עשויים נייר עליו קליגרפיה מסורתית, יש מקום למדורה והמקלחת בחוץ. אבל הוכנסו כמה פינוקים עכשוויים ביניהם שירותים יפנים משוכללים ושולחן ישיבה נמוכה עם חימום מובנה. בחלונות הגדולים של חדר האירוח נשקף נוף נהדר של יער, הרים גבוהים ובחצר שדות אורז שזה עתה נקצרו. האוירה מאוד מיוחדת. בכל ערב ובוקר אכלנו יחד עם קיטושי ועם Emiko הטבחית, מקומית בת 80 שמבשלת מעולה. האוכל כלל דגים בכל מיני צורות (גם בבוקר) וסלטים יפניים שונים, ותמיד הגיע בליווי סיר אורז ומרק מיסו מצוין.
לפני השינה קיבלנו קופסאות קטנות עטופות בד ובתוכן גחל מהמדורה שחימם אותנו בלילה.

יום ט׳ - טיולים באזור Tokushima

מי שהצליח לקום לזריחה יצא לחיפוש Tanuki ולביקור באחד המפלים המרשימים באזור - מפל 大釜の滝 (לא מצאנו שם בשפה אחרת). הנסיעה אורכת חצי שעה בערך. טנוקי לא נצפו אבל המפל מאוד יפה. לצערנו השלכת כבר חלפה בגובה הזה (כדאי לבוא בתחילת נובמבר, נראה שהאזור מטורף בשלכת). אחרי ארוחת הבוקר יצאנו כולם לביקור נוסף במפל שכלל שחיה קצרה במים הקרים כשבחוץ 6 מעלות והשמש עוד לא הגיעה. היה מאוד מרענן! משם ירדנו בנסיעה מעט ארוכה מדי על כביש 16 לכיוון הכפר Kamikatsu, שלפי האינטרנט ידוע כקהילה שהחליטה לחתור ל-״Zero waste״, כלומר פתחה בפרוייקט איכות סביבה ומחזור שאפתני. בדרך עצרנו להליכה קצרה ביער בשביל קטן עם שלט עליו כתוב ביפנית ״מעיינות חמים״. נכנענו לפני שהגענו למעיינות אבל ראינו אייל מקומי יפה שברח בין העצים. המשכנו בנסיעה לכיוון בית קפה מסעדה שקראנו עליו המלצות מראש. המקום מאוד יפה, הנוף נהדר והאוכל ממש מצוין. הם מציעים רק שתי מנות - קארי יפני וסט עם בשר חזיר אבל המנות משתנות מיום ליום. היו להם גם קינוחים מעולים וקפה טוב. חובה לבקר (פתוח עד 14:00 בצהריים).
אחרי הארוחה החלטנו לדלג על ביקור במבשלת בירה סמוכה ונסענו חזרה לבקתה לאחה״צ רגוע.

יום י׳ - נסיעה לאוסקה

אחרי ארוחת בוקר מצוינת ופרידה מרגשת מהמארחים שלנו (שכללה הענקת תמרים עם אגוזי מלך וחיבוקים) יצאנו לכיוון שדה התעופה באוסקה. בחרנו לא לחזור במעבורת אלא לנסוע בדרך ארוכה יותר אבל יפה שעוברת על אינספור גשרים ענקיים ואיים עם צבעי שלכת יפים שהיו בשיאם. נסיעה בדרך יפייפיה! אחד הגשרים גם נמצא מעל אזור שמפורסם במערבולות הענקיות שמופיעות כמעט בכל יום תחתיו. לא הספקנו לעצור במרכז המבקרים שמאפשר צפיה במערבולות אבל זה נראה חווייה מעניינת.
אחרי נסיעה של 5 שעות (ו- 8000 יאן של כבישי Toll) הגענו לשדה Kensai בו החזרנו את הרכב. ממנו חלקנו המראנו הביתה, וחלקנו המשיך לקיוטו (כשעה וחצי נסיעה ברכבת ישירה מהשדה).

טיפים

  • להביא מגבות, בהרבה המקומות לא מספקים וזה תמיד שימושי באונסנים באמצע היום למשל
  • מילה אל המטיילים המבוגרים יותר מפי המטיילת המבוגרת בחבורה: לא לפחד מלינה פשוטה בסגנון מסורתי. המזרונים מאוד נוחים, השמיכות חמות ומפנקות, והכל תמיד מאוד נקי. זאת גם הזדמנות לפגוש מקרוב יותר את התרבות המקומית. גם לא לפחד לאכול הכל - האוכל נקי, פשוט לעיכול ואף פעם לא חריף מידי

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )