טיול תרמילאים ביוון בתחבורה ציבורית

טיילנו כשבועיים בתחילת אוקטובר באזור הצפוני ההררי של יוון עם סיומת רגועה בפליון ובאתונה

תאריך הטיול2017 M10
משך הטיולשבועיים
עונה מומלצתיוני - אוקטובר

רקע ומידע כללי

אני וחברה שלי נסענו בתחילת הסתיו ליוון כשהיעד העיקרי במסע היה לכסות שלוש אטרקציות עיקריות המצויות באזור הצפוני וההררי של יוון: הר אולימפוס, מטאורה ואזור זגוריה (רכס הפינדוס). על הדרך יצא לנו להעביר גם זמן בסלוניקי ואתונה ולעשות גיחה קצרה ומהנה לחצי האי פליון (Pelion), שנמצא בחוף המזרחי בין סלוניקי לאתונה. נחתנו בסלוניקי, במטרה לטייל קודם בהרים בצפון (משיקולי מזג אוויר בעיקר) ותפסנו טיסה חזור מאתונה. שנינו אוהבי טבע ונופים שעשו כבר טרק או שניים בחייהם אבל לא בדיוק מיטיבי לכת - סתם מוצ'ילרים ממוצעים בכושר סביר ולא יותר.
את רוב המידע לטיול השגנו מאתר זה ומעוד כמה אתרים בעברית ובאנגלית והרגשנו די מכוסים חוץ אולי מדבר אחד - מידע על תחבורה ציבורית. כשוחרי תחבורה ציבורית החלטנו מראש להתנייד כמה שפחות באוטו שכור וכמה שיותר בתחבורה הציבורית המקומית. הצלחנו להשיג כמות מסוימת של מידע מהאינטרנט (בעיקר בנוגע ללו"ז של רכבות) אבל התקשינו יותר להשיג מידע על קווי האוטובוס. שתי המטרות העיקריות בכתיבת סיפור דרך זה הן להדגיש כמה יפה ומגוונת יוון מבחינת צורות נוף ולציין שטיול שמסתמך בעיקר על תחבורה ציבורית הוא לגמרי אפשרי ואף מומלץ! (ולנסות כמובן להנגיש לכם מידע קונקרטי לגבי הלו"ז של התחבורה).

כמה נושאים כלליים:

תזמון ומשך הטיול - נחתנו בסלוניקי בליל ה-2 לאוקטובר והמראנו מאתונה ב-16 באוקטובר כשסוכות בתווך. ניכר שזוהי לא תקופת השיא של התיירות ביוון אבל זוהי בהחלט תקופת השיא של התיירים הישראלים ביוון (משפחות, זוגות, חבורות צעירים - יו ניים איט). איכשהו הכל יצא לטובה כי מזג האוויר היה נוח מאוד (רק יום אחד בו ירד גשם כמה שעות) והערים והכפרים לא היו בתפוסה מלאה, ככה שלא היינו צריכים להזמין מקומות הרבה מראש. שימו לב שהרפיוג'ים באולימפוס ובאסטרקה (באזור פינדוס) נסגרים בד"כ במהלך אמצע/סוף אוקטובר, אז לא להיות יותר מדי שאננים. שבועיים זה פרק זמן בהחלט סביר לחוות הרבה מיוון - במהלך התקופה הזאת הספקנו לראות קצת מסלוניקי, לטפס לאולימפוס, להסתובב במטאורה, לעשות טרק סובב זגוריה של שלושה ימים, להירגע עוד יומיים בפליון ולטייל עוד יומיים באתונה. היה קצת צפוף אבל לא נורא - לא היינו מתלוננים אם היו לנו 2-3 ימים אקסטרה.

אטרקציות ומקומות לבקר בהם - אנחנו כמובן יכולים להעיד רק על המקומות שהיינו בהם אז ללא ספק האולימפוס, מטאורה, והטרק בזגוריה הן אטרקציות מתגמלות ביותר. על האולימפוס לא בנינו יותר מדי מבחינת נופים והפארק שם בהחלט הפתיע לטובה והיה סיפתח מעולה לטיול. במטאורה לא עשינו טרק אמנם או איזושהי פעילות אתגרית אבל זה הוא מקום סוריאליסטי ומיוחד שלא כדאי לוותר עליו. הטרק בפינדוס היה נהדר, מגוון ויחסית קליל אז גם עליו אנחנו מאוד ממליצים. פליון הוא פתרון מצוין למי שמחפש בטן גב עם ניחוח פראי - לגמרי הייתי מעדיף חופשה שם על פני חופשה קלאסית באי ביוון. סלוניקי ואתונה סיפקו לנו נחיתה/המראה רכה וגם בהן היה לנו כיף.

עלות וכסף - תפסנו טיסה הלוך לסלוניקי וחזור מאתונה (שתי חברות שונות, טיסות לא ישירות אבל עם קונקשן זריז) בעלות כוללת של 260 דולר לאדם. הוצאנו ביחד כ-1900 יורו בטיול עצמו (ללא כרטיסי הטיסה), כשאת רוב הכסף לקחנו איתנו במזומן ועל השאר שילמנו באשראי. העלות הכוללת של הטיול עבור שנינו, כולל כרטיסי הטיסה הסתכמה בקצת פחות מעשרת אלפים שקל. באופן כללי יוון קצת יותר יקרה משציפינו אבל עדיין זולה מהארץ בערך בשליש מחיר. מבחינת הערים, אתונה כמובן הכי יקרה, סלוניקי קצת פחות. במקומות הנידחים יותר בד"כ יותר זול. חדר זוגי בהוסטל/גסטהאוס/מלון-3-כוכבים עולה 30-50 יורו. ארוחה ממוצעת שכוללת מנות ראשונות ועיקריות עולה לזוג 15-30 יורו. כדאי תמיד שיהיו כמה מטבעות של יורואים בודדים בארנק, פה ושם ישנם אוטובוסים בהם זה עלול להיות קריטי (כמו האוטובוס משדה התעופה של סלוניקי לעיר עצמה).

התניידות - הסתמכנו כמעט רק על תחבורה ציבורית חוץ מפליון, שם שכרנו רכב ליומיים. למה תחבורה ציבורית? כי אנחנו בעד תחבורה ציבורית באופן כללי, המחיר (סך עלות התחבורה הציבורית לכל אחד מאיתנו היה כ-115 יורו. לשכור רכב לשבועיים, כולל דלק ואגרות בכבישים יוצא להערכתי כ-450 יורו), העובדה שאני לא אוהב ממש לנהוג וגם כי חלק מהכבישים עלולים להיות בעייתיים משהו, במיוחד אלה בהרים. נקודה בעייתית בהשכרת רכב היא שהחזרתו ליעד אחר (לעומת המקום ממנו לקחת אותו) כוללת עלות נוספת ויקרה של כ-150 יורו (נאמר לי ע"י מטיילים, טעון בדיקה) כך שהרבה פעמים היא גורמת למטיילים לחזור אל העיר ממנה הם יצאו - לאו דווקא דבר רע, אבל בטיול שלנו זה היה במפורש אופציה פחות נוחה כי רצינו להגיע גם לסלוניקי וגם לאתונה. אנחנו נסענו ברכבות ובאוטובוסים - יש מערכת רכבות שמקשרת בעיקר בין הערים הגדולות והרבה פעמים הן כוללות קונקשנים. אוטובוסים יש גם בתדירות יחסית גבוהה ותוכלו למצוא אותם כמעט בכל מקום. אוטובוסים יותר זולים מרכבת. שניהם פועלים גם בשבת ובראשון, אם כי בתדירות נמוכה יותר. קשה יותר למצוא מידע מהימן בנוגע לאוטובוסים. אנחנו בד"כ ביררנו ב-tourist info או בתחנות המרכזיות של חברת Ktel במקומות שהגענו אליהם (המידע באתרים השונים לא תמיד מדויק, אפילו לא באתר של חברת Ktel…). צירפנו בחלק של הקישורים אתרים מומלצים לבדיקות מהארץ.

לינה - כמו שכתבתי כבר ישנו בחדר זוגי בהוסטלים, גסטהאוסים ומלונות low-mid-level (חוץ מפליון, שם התפנקנו יחסית) כשהמחיר ללילה נע בין 30 ל-50 יורו. כמעט בכל המקרים התמורה הייתה הולמת. בסוף העונה אין צורך להזמין זמן רב מראש (פרט לאתונה) - להזמין יום מראש או אפילו באותו בוקר זה לגמרי סבבה. באולימפוס ובאזור המנותק בזגוריה (איפה שאין כפרים) בחרנו לישון ברפיוג'ים (דורמיטוריום, אין אופציה אחרת) על פני לינה באוהל בעיקר משיקולים של מוצי'לות קלות יותר וכי לא רצינו לקפוא יותר מדי בלילה. סה"כ השהייה ברפיוג'ים הייתה נחמדה מאוד, לא יקרה (12-13 יורו לאדם, לא כולל ארוחות) והאוכל היה טעים. בחלק מהחדרים יש חימום (לפחות בחלק מהזמן), יש גישה לחשמל ולמים ויש שמיכות צמר (לא סקביאס כפי שקראתי בכמה מקומות!). רצוי להביא סדין וציפית. שימו לב שלינה בבקתות מומלץ להזמין כמה ימים טובים מראש - בגלל שהיינו בסוף העונה זה לא היה כ"כ נחוץ אבל בשיא העונה זה הופך לחיוני.
לינקים ל-contact של הרפיוג'ים תוכלו למצוא בחלק של הקישורים.

אינטרנט - כמו בהרבה נסיעות לחו"ל, כדאי לדעתי לקנות סים מקומי ולא לעשות דיל עם חברות הסלולר בארץ. יום לאחר שנחתנו קנינו סימים עם חבילת דאטה של vodafon במרכז העיר בסלוניקי. כל סים עלה 26 יורו ואם זכור לי נכון זה מורכב מתשלום של 10 יורו על הקצאת המספר + חבילת גלישה של ג'יגה אחת ועוד 16 יורו על חבילת גלישה נוספת של 8 ג'יגה (אין חבילות קטנות יותר שאפשר לקנות, די מעצבן), ככה שבסך הכל מקבלים עבור 26 יורו סים עם מספר יווני ו-9 ג'יגה של גלישה. בשבועיים של גלישה לא מועטה בזבזנו כל אחד 2-3 ג'יגה, רחוק מאוד מה-9 שהיו לנו. היו פעם או פעמיים בהן הגענו למצב שהיינו צריכים להתקשר למספרים יווניים, ניסינו דרך הוואטסאפ אבל משום מה זה לא הלך והסתמכנו על עזרה של ישראלים חביבים. בדיעבד יש מצב ששווה בסים אחד ללכת על חבילה שכוללת גם כמה דקות של שיחות ובסים נוסף חבילת גלישה גדולה כמו ששנינו לקחנו.

מזג האוויר - מזג האוויר בטיול היה מאוד נוח בערים - חמים במהלך היום ולא יותר מדי קר בלילות. בפליון היה קצת קר יותר, סביב ה-18 מעלות ביום. בהרים כמובן היה קר יותר: ברפיוג' B היה כ-10-12 מעלות במהלך היום ו-5-6 במהלך הלילה ובאסטרקה היה בערך אותו דבר. למזלנו הרב ירד גשם רק ביום אחד בטיול במהלך כמה שעה-שעתיים כשהגענו לקלאמבאקה. אתר טוב לבדיקת מזג האוויר בהרים:
https://www.mountain-forecast....

ציוד הכרחי - ויתרנו מראש על אוהל בגלל הלינה בכפרים ובבקתות אבל כן לקחנו שק"שים, מה שהתברר כסוג של טעות כי השמיכות בבקתות הספיקו לנו. עבור הטרקים באולימפוס ובפינדוס אפשר בהחלט להסתדר עם תיק של 25-35 ליטר, בהנחה שלא לוקחים שק"ש (או שמשפצרים אותו טוב מחוץ לתיק). במקומות שישנו בהם לא הייתה בעיה להשאיר את המוצ'ילות לשמירה. מומלץ לא לוותר גם על כפפות ומעיל גשם. מקלות הליכה הן מאסט, בטח עבור האולימפוס שכן ביום השני יש ירידה רצינית. אם אין לכם מקלות תוכלו לשכור בחנות למטיילים בליטוכורו שקרובה לכיכר המרכזית.

יום 0 + יום 1: סלוניקי (Thessaloniki)

הגענו לשדה התעופה בסלוניקי קצת אחרי חצות. מחוץ לשדה התעופה תפסנו אוטובוס 78N למרכז העיר (בשעות הלילה יש אותו פעם בשעה, בתחנת האוטובוס יש לוח עם השעות שלו) והנסיעה עלתה 2 יורו (חשוב שיהיה לכם את הסכום הזה במטבעות! המכונה שם לא קיבלה שטרות ולא משלמים לנהג). ישנו במלון kastoria - לא מקום מדהים אבל נמצא באחלה מיקום ובמחיר די זול. ביום המלא היחידי שלנו בסלוניקי הלכנו לאורך הטיילת, הגענו למגדל הלבן ומשם הלכנו למוזיאון הארכאולוגי והיה שם נחמד מאוד. יש tourist info מועיל בכיכר Aristotelous. אכלנו צהריים במסעדה שנקראת Kanoula - מקום בהחלט מומלץ, בעיקר מנות הפתיחה (ה-fava bean הייתה מעולה!). בערב יצאנו לפאבים בשכונת Ladadika וישבנו לבירה וקוקטיילים במקום שנקרא The blue cup. משם הלכנו לנו לאזור של שוק Modiano והחמאם היהודי (גם שם יש פאבים ובתי קפה) ואכלנו סופלקי מצוין בפאתי השוק ברחוב Vasileos Irakleiou.

יום 2: מסלוניקי לליטוכורו (Litochoro)

קמנו, אכלנו משהו וקנינו פירות בשוק Modiano. בעקבות המלצה של ה-tourist info, החלטנו להגיע לליטוכורו באוטובוס ולא ברכבת כי נאמר לנו שהרכבת כוללת קונקשן ואילו האוטובוס הוא נסיעה ישירה ובסה"כ מגיעים איתו יותר מהר. הלכנו בצהריים לתחנה המרכזית של סלוניקי ועלינו עליו (הוא יוצא בערך פעם בשעה). נסענו כ-50 דקות עד לקטריני (Katerini), שם האוטובוס עצר לחצי שעה והמשיך בנסיעה של עוד 20 דקות לליטוכורו. אז לא באמת החלפנו אוטובוס אבל העצירה הזאת הייתה לא צפויה… זה לא הטריד אותנו יותר מדי כי גם ככה ידענו שזה יום די שרוף וכל מה שיש לנו לעשות זה להסתובב בליטוכורו הקטנה. ישנו ב-Guesthouse Papanikolaou, מקום מפנק ומאוד מומלץ. קנינו מפה של האולימפוס (1:25000, השתמשתי בה כמה פעמים לאורך הטרק) ויצאנו לעשות סיבוב בעיירה ועל הדרך לראות איפה כביש הגישה שיוצא מהעיירה ומגיע לכיוון פריוניה (ועובר בגורציה) ומאיפה אפשר לתפוס מונית, אם וכאשר. למזלנו פגשנו בכיכר במרכז העיירה זוג ישראלי מתוק שהיה עם אוטו ותכנן להגיע למחרת בבוקר לפריוניה והם אמרו שלא תהיה להם בעיה לקחת אותנו ולהוריד אותנו בגורציה. בכל זאת ביררנו כמה עולה מונית, המחיר הוא 25 יורו. היו לנו עוד שעה-שעתיים לשרוף עד השקיעה אז הלכנו לכיוון הפארק בשביל באזור של Enipeas gorge - סה"כ הלכנו בשביל כעשרים דקות לכל כיוון, סתם כדי לחוות קצת טבע ולקבל טעימה מהפארק. על הדרך פגשנו את שומר היערות שם, איש מבוגר וחייכן שהפציר בנו להתקדם קצת בשביל ושמח לשמוע שאנחנו מישראל. אכלנו ברחוב הראשי במסעדת meze meze והיה בסה"כ טעים מאוד (שווה לנסות את ה-zucchini croquettes, מנה מנצחת!).

הטרק באולימפוס - התכנית שלנו ואופציות נוספות

לאחר קריאה וחשיבה רבה החלטנו שיהיה נחמד לעשות את העלייה לאולימפוס והירידה ממנו בשבילים שונים, שזה כמובן נוח יותר למי שלא מגיע לשם עם אוטו שלו. כמו כן בגלל שהיה לנו לו"ז קצת עמוס העדפנו לעשות זאת ביומיים ולא בשלושה. בחרנו להתחיל בגורציה (Gortsia), לישון ברפיוג' B (המכונה SEO או Apostolidis, לפעמים קוראים לו ככה ולפעמים ככה) או ברפיוג' C (המכונה Kakalos), לטפס לאחת הפסגות ולרדת לפריוניה (Prionia) ביום השני. יש כמה וכמה אופציות שונות לתכנן את הטיול באולימפוס. קודם קצת מספרים:
מליטוכורו (~200 מטר מעל פני הים) לפריוניה (~1000 מטר מעל פני הים): לפי מה שהבנו מדובר ב-5-6 שעות הליכה.
מפריוניה (~1000 מטר מעל פני הים) לרפיוג' A (~2000 מטר מעל פני הים): 3.5-4 שעות הליכה.
מגורציה (1100~ מטר מעל פני הים) לרפיוג' B או C (2700~ מטר מעל פני הים): 7 שעות הליכה. בתווך עברנו ברפיוג' Petrostouga (לקח לנו 3 שעות להגיע לשם ואז עוד 4 להגיע לרפיוג' B).
מרפיוג' B לפסגת סקאלה (Skala): 2.5-3 שעות.
מפסגת סקאלה לרפיוג' A: שעתיים.
מרפיוג' A לפריוניה: 3 שעות.
מבחינה טופוגרפית יש רכס הרים אחד מצפון ושני מדרום (שניהם נפרשים ממזרח למערב) כשביניהם יש ואדי. פריוניה ורפיוג' A שניהם נמצאים בואדי הזה והעלייה לרפיוג'ים B או C הינה לכיוון הרכס הצפוני. גורציה נמצאת בפאתי הואדי והשביל ממנה לרפיוג'ים מטפס על רכס ההרים הצפוני וממשיך עליו עד ההגעה אליהם.
אפשר להחליט ללכת ברגל מליטוכורו (~200 מטר מעל פני הים) לפריוניה (~1000 מטר מעל פני הים) אבל אז צריך לקחת בחשבון שיהיה קשה מאוד לסיים את היום הזה קרוב לפסגות ברפיוג'ים B או C, יותר ריאלי לסיים את היום ברפיוג' A. בכל מקרה מי שבוחר באופציה הזאת חייב לדעתי לתכנן טרק של שלושה ימים. הרבה אנשים מוותרים על ההליכה מליטוכורו, נוסעים לפריוניה/גורציה ומשאירים שם את הרכב - במצב כזה לא אמורה להיות בעיה להספיק ביומיים את הטרק ולסיים אותו בפריוניה. אז בשורה התחתונה, אם יש לכם 3 ימים אולי שווה לעשות את ההליכה בקניון Enipeas בין ליטוכורו לפריוניה ולישון שני לילות ברפיוג' A, אם יש לכם רק יומיים כדאי לעשות את המסלול שאנחנו עשינו - יציאה מגורציה וסיום בפריוניה (אם אתם מגיעים עם רכב ומחנים אותו בגורציה לא יהיה לכם קשה למצוא טרמפ מפריוניה לגורציה כי זה על הדרך לליטוכורו).

יום 3: טרק באולימפוס - מליטוכורו לרפיוג' B

הכנו כמה סנדוויצ'ים לקראת הטרק, השארנו חלק נכבד מהציוד שלנו בגסטהאוס והלכנו עם מוצ'ילה לא כבדה לאכול משהו קטן בכיכר המרכזית עם הזוג שהקפיץ אותנו. נסענו לכיוון פריוניה וכעבור 20-25 דקות הגענו לגורציה - חווה קטנטנה עם חניון קטן בצד הימני של הדרך. ירדנו שם מהטרמפ והתחלנו בהליכה, שמתחילה בתוואי יערי ובעלייה מונוטונית יחסית מתונה. לאחר כשעתיים הליכה הגענו לקרחת יער קטנה שממנה יש סימון לכמה מקומות - היה שביל לכיוון צפון לרפיוג' Petrostouga, שביל לכיוון צפון מערב ועוד שביל לכיוון מערב, שנראה לנו מעט חשוד. המטרה שלנו הייתה להמשיך ולהתקדם לרפיוג' B מבלי לעבור ב-Petrostouga כי זה נראה כמו עיקוף מיותר במפה. הלכנו על השביל הצפון מערבי בתקווה שלא נגיע ל-Petrostouga אבל כעבור זמן לא רב הגענו לשם, ועוד בשביל הקצת יותר קשה… (עדיף כבר היה לקחת את השביל הצפוני). מ-Petrostouga המשכנו על צלע ההר והתקדמנו מהאזור המיוער להליכה על הרכס ממש. על הרכס עצמו העלייה כבר הייתה יותר מתונה אבל היו רוחות חזקות מאוד ובהינתן המדרון התלול השתדלנו ללכת לאט יחסית ובטוח. הגענו לקראת השעה 17 למישור המוזות (muses plateau) ומשם אפשר לראות בבירור את שני הרפיוג'ים (ההליכה ביניהם היא 5-10 דקות). התקדמנו לרפיוג' B ובשעה 17 לאחר כ-7 שעות הליכה הגענו. ברפיוג' הייתה אווירה מאוד נחמדה וחביבה והאוכל שם היה מעל לציפיות שלנו (וגם לא ממש יקר) ככה שהערב עבר לנו שם בנעימים (כיבוי אורות בעשר). הבנו איתנו שק"שים אבל הם לא היו באמת נחוצים - היו מספיק שמיכות ברפיוג' אבל כן היה אפשר להביא אולי סדין וציפית כי אין שם בכלל. חשוב לציין שמדובר ביום הליכה לא קל בכלל - כמעט כולו בעלייה וכשעולים על הרכס חשופים לרוחות חזקות בסביבה לא אידיאלית.

יום 4: טרק באולימפוס - מרפיוג' B לליטוכורו

התעוררנו קצת לפני שבע וצפינו בזריחה המדהימה שצבעה את כל הסביבה בכתום. התארגנו בניחותא ויצאנו לדרך רק בתשע. ממש ביציאה מהרפיוג' יש שביל ימינה שמתקדם בהליכה מישורית לאורך צלע ההר שמקיף למעשה את כל הפסגות (Stefani ו-Mitikas ממזרח, Skala ו-Skolio מדרום). Mitikas היא הפסגה הכי גבוהה אבל גם מאוד קשה להגיע אליה - כשהלכנו על השביל על צלע ההר היה בשלב מסוים סימון לעלייה של ממש על המדרון עד לפסגת ה-Mitikas. החלטנו לזרוק את המוצ'ילות בצד ולנסות את מזלנו. לקח לנו בדיוק דקה וחצי להבין ש"השביל" הזה לא משהו פרקטי עבורנו ולדעתנו גם לא עבור כל אחד שלא מנוסה בטיפוס (השביל לא ברור ולא מסומן מספיק, תוואי מחליק ובעייתי), בקיצור אל תבנו עליו. חזרנו למוצ'ילות והמשכנו לכיוון דרום ל-Skala ו-Skolio ובסה"כ לאחר כשעה וחצי הליכה התמזגנו לשביל E4. ממנו עלינו בשביל לפסגת Skala - עלייה די קשה של כשעה וחצי אבל הפסגה הייתה מתגמלת. מהפסגה של Skala יש שביל קצר יחסית אך קשה שעולה ל-Mitikas - אמנם זאת עלייה סבירה יותר מהקודמת שראינו ל-Mitikas אבל גם היא קשוחה ודי מסוכנת. הרגשנו שהעלייה ל-Skala היא הישג מספק וויתרנו על התענוג. ממערב ל-Skala יש את פסגת Skolio, שקרובה מאוד בגובהה ל-Mitikas אבל שוב, לא היה לנו יותר מדי אנרגיות והזמן כבר התחיל לדחוק בנו אז לא הלכנו לשם. ירדנו מהפסגה עד להצטלבות עם השביל שמגיע לרפיוג' A (ירידה של שעה) ומההצטלבות ירדנו עד הרפיוג' (עוד ירידה של שעה). מהמעט שראינו מרפיוג' A נראה שהוא מבוסס ו-fancy יותר מרפיוג'ים B ו-C (הגיוני, שכן ההגעה אליו מהעיר פשוטה יותר) ויש בו יותר הוויי של משפחות. מהרפיוג' ירדנו 3 שעות עד פריוניה ושם חיכה לנו זוג הישראלים שנתנו לנו טרמפ - הם לא הצליחו להשיג אותנו, לא ידעו מה המיקום שלנו והחליטו לחכות קצת בחנייה שם למקרה שנצוץ. מלכים! :)
הגענו רצוצים ומרוצים לגסטהאוס ונשארנו שם עוד לילה אחד.
שלוש נקודות שחשוב לציין לגבי יום ההליכה הזה: האחת היא שהטיפוס לפסגות היא קשה, בטח זו של ה-mitikas, יותר קשה מהרושם שהיה לנו לאחר קריאת סיפורי דרך של כל מיני אנשים. השנייה היא שביום הזה יורדים המון וכדאי מאוד שיהיו איתכם מקלות, אפילו סתם כאלה שתמצאו בצד הדרך. השלישית היא שהיום הזה תפס לנו את השרירים ברמות קשות מאוד - שכחנו לעשות מתיחות כשהגענו לליטוכורו ושילמנו על זה ביום הראשון בזגוריה.

יום 5: הגעה לקלאמבאקה (Kalambaka) וסיור במטאורה (Meteora)

קנינו כמה מאפים במאפייה בליטוכורו ותפסנו מונית מהכיכר לתחנת הרכבת, נסיעה של עשר דקות. תפסנו את הרכבת של 13:20~ (אין הרבה אופציות אחרות) ללאריסה (Larissa) ומשם החלפנו רכבת שמגיעה לקלאמבאקה. עוד בדרך לשם התחיל לרדת גשם וכשהגענו לקלאמבאקה הוא אפילו קצת התחזק. למזלנו הרב הוא פסק חצי שעה לאחר שהגענו ומזג האוויר התחיל להתבהר. השאיפה שלנו הייתה לבלות לילה אחד בקלאמבאקה ולנסות להגיע ליואנינה (העיר שממנה יוצאים לזגוריה) כמה שיותר מהר ביום שלמחרת. הלכנו כמה דקות לרחוב המרכזי Trikalon, התיישבנו בבית קפה ותוך כדי הזמנו מקום לישון בו והחלטנו לצאת לסיור מאורגן במטאורה עוד באותו אחה"צ דרך הסוכנות Meteora thrones שנמצאת על הרחוב הראשי (אם אני לא טועה הסיור עלה לכל אחד 25 יורו והוא אורך 3-4 שעות). מבחינה מקצועית הסיור היה חביב ולא יותר מזה אבל עדיין היה מהנה כי מטאורה עצמה מקום מאוד מיוחד וסוריאליסטי. הסיור כלל ביקור בשני מנזרים (כולל המנזר המרכזי The holy trinity) ועצירה בשלל נקודות נוף יפות לאורך הכביש מהן אפשר להתרשם מהמצוקים הייחודיים. בסה"כ זו אטרקציה שמצוין לעשות ביום שאחרי טרק כשהשרירים עדיין כאובים. אופציה אלטרנטיבית לסיור היא לשכור רכב ליום אחד ולנסוע שם בעצמכם או לנסות לתפוס טרמפ עם איזו משפחה ישראלית (פגשנו אנשים שעשו זאת בהצלחה!). כמו כן יש גם אוטובוס שיוצא וחוזר מקלאמבאקה למטאורה כמה פעמים ביום אבל אין לנו יותר פרטים מזה. הגענו בערב למלון (Hotel Alexiou, היה סביר בסה"כ) ויצאנו לאכול בטברנה לא ממש מתוירת שנמצאת גם כן ברחוב Trikalon שנקראת Tavern Diaz - בהחלט מקום מומלץ (בו גם גילינו את הסלט politiki המופלא).

יום 6: מקלאמבאקה ליואנינה (Ioannina)

תפסנו בבוקר אוטובוס מהתחנה המרכזית של קלאמבאקה (קרובה מאוד למרכז העיר) ליואנינה כאשר ישנה גם אופציה של אוטובוס אחה"צ. הנסיעה ארכה כשעתיים. הגענו בשעות הצהריים המוקדמות לתחנה המרכזית ביואנינה וידענו שבגלל שזה יום ראשון, בוודאות אין אוטובוס שנוסע מיואנינה לזגוריה. רצינו לברר שאכן יש אוטובוס כזה בימי השבוע הרגילים ומה השעות שבהן הוא נוסע אז מסתבר שאכן יש כזה ומטרתו העיקרית היא לקחת ילדים מהכפרים בזגוריה לבתי הספר בעיר הגדולה יואנינה, אז כנראה שבזמן החופש הגדול הוא לא פעיל. אנו יודעים להעיד שלפחות באוקטובר הוא יוצא מיואנינה פעמיים ביום: פעם אחת בבוקר (5:30, קראתם נכון) ופעם אחת בצהריים (13:30). העצירה המשמעותית הראשונה שלו היא לאחר כשעה וחצי במונודנדרי (Monodendri), לפני כן יש לו עצירה או שתיים בכפרים מצפון מערב למונודנדרי. משם הוא אמור להתקדם לצפלובו (Tsepelovo) ואז חוזר ליואנינה. ישנה גם אופציה לתפוס מונית למונודנדרי - המחיר הראשוני הוא 50 יורו אבל אפשר להוריד אותם לכיוון ה-40. השגנו מהתחנה המרכזית לו"ז חורף של כל האוטבוסים שיוצאים מאזור יואנינה, הוא ביוונית אבל אחרי שלמדנו חלק מהאותיות היווניות הצלחנו להתמצא בו פחות או יותר (מצרף לכם אותו כתמונה). החלטנו לבלות לילה ביואנינה, לתפוס את האוטובוס למונודנדרי בבוקר ולחזור אולי עם האוטובוס מצפולובו ליואנינה בסוף הטרק (אם נחליט לעשות הליכה מעגלית) אבל על כך נספר בהמשך. יואנינה עצמה היא מקום נחמד להעביר בו יום רגוע ופסטורלי - הסתובבנו באזור העיר העתיקה ובטיילת, ביקרנו במוזיאון הצורפות (מאוד נחמד) ואכלנו ארוחת צהריים טובה במסעדת Mezedokamṓmata (רחוב garivaldi 32). ישנו במלון Egnatia בלי לעשות יותר מדי מחקר קודם לצערי ונפלנו חזק... לא היה חימום בחדר (ההסקות והמזגן לא עבדו) ולא היו מים חמים בלילה. ביי פאר המקום הכי גרוע שישנו בו בטיול. לאחר ניסיונות להזמין מקום בבקתת אסטרקה דרך המייל (פשוט התעקשו שלא לענות) הצלחנו בניסיון הרביעי או החמישי להשיג אותם במספר הסלולארי שלהם בזכות זוג ישראלי מקסים שהייתה להם חבילה עם שיחות. בסופו של דבר אני די בטוח שהיה בבקתה מקום גם אם לא היינו מזמינים, אבל תזכרו שמדובר בסוף העונה. אכלנו ארוחת ערב משביעה במזללה עם בופה ברחוב averof.

יום 7: טרק בזגוריה - ממונודנדרי לפפיגו (Papingo) דרך Vikos gorge

עלינו על האוטובוס של 5:30 עם עוד כמה תיירים טרוקים לחלוטין לנוכח השעה והגענו למונודנדרי קצת לפני שבע כשלא היינו רחוקים מלפספס את התחנה ולהגיע איתו לצפלובו בטעות (ותודה לגוגל מפס על האינדיקציה בזמן אמת!). עקבנו אחרי השלטים בכפר ועברנו בסמטאות הצרות שלו עד שהגענו לירידה לערוץ בתוואי יערי. לאחר כמעט שעה של ירידה לתחתית הגורג' התחלנו בהליכה כשהנחל מימינינו, שהיה לאכזבתנו יבש לחלוטין. ההליכה בתחילתה לא קלילה אבל ככל שעובר הזמן הערוץ נפתח והיא הופכת לנוחה יותר. כשש שעות מתחילת ההליכה חוצים את הנחל ומתחילים בעלייה די מתישה על צידו המזרחי של הגורג' לכיוון הכפרים פפיגו (המכונה לעיתים גם מגאלו פפיגו) ומיקרו פפיגו. אם רוצים להגיע לכפר ויקוס עולים בצד המערבי של הגורג'. עם העלייה הנוף התגוון וקיבלנו תצפית יפה על כל האזור. לאחר קצת יותר משעה וחצי של עלייה הגענו למגאלו פפיגו הפסטורלי. בחרנו להגיע לשם ולא למיקרו פפיגו כי יש בו יותר אפשרויות לינה ובילוי, וקיווינו למצוא בו אולי מאפייה או מכולת. שמנו את הדברים ב-Hotel Kaith שבו התמקמנו והלכנו לעשות סיבוב בכפר. אז מסתבר שאין שם מכולת באמת אבל היו סימנים להימצאותה של מאפייה אך היא לא הייתה פעילה. ביקרנו ב-Papingo rock pools שנמצאים מרחק הליכה קצר מפאתי הכפר ולאחר מכן בערב אכלנו במסעדה טובה. אמנם Hotel Kaith לא מהודר ואופנתי אך הוא מפצה על כך בחמימות וחינניות וקלאוניקי בעלת הבית דאגה לכל דרישותינו.

יום 8: טרק בזגוריה - מפפיגו לאסטרקה (Astraka) ולאגם הדרקון (Drakolimni)

קלאוניקי הכינה לנו ארוחת בוקר, ארזנו לנו סנדוויץ' לדרך והתחלנו בהליכה בשביל. תחילה מגיעים למיקרו פפיגו - הולכים על כביש הגישה אליו כעשר דקות ואז יש ירידה לשביל קצר שמגיע אל הכפר הקטן (לקח לנו 25 דקות). בכניסה למיקרו פפיגו יש מין צומת כזאת עם שתי אפשרויות הליכה, הבחנו בחץ אדום די דהוי שמצויר על הקרקע שמראה על הדרך הנכונה (השביל שיוצא מהכפר לכיוון בקתת אסטרקה מסומן לפחות בתחילתו גם בגוגל מפס, שווה להעיף מבט). מפה אין יותר מדי איפה לטעות ופשוט עולים על הגבעה בה מצויה הבקתה. הגענו ממיקרו פפיגו לבקתת אסטרקה לאחר שלוש שעות. נרשמנו בבקתה, נחנו קצת ונהנו מהנוף המהמם. בשלב הזה יש בגדול שתי אופציות: ללכת לאגם הדרקון (שעה וחצי לכל כיוון) או לטפס לפסגה של הר אסטרקה. בחרנו באופציה הראשונה, בין היתר כי הטיפוס לפסגת אסטרקה הינו מסלול יחסית ארוך ומפרך והשעה לא הייתה מוקדמת. הלכנו עם ישראלים נוספים שהיו איתנו בבקתה לאגם והוא הצדיק את ההייפ - גם האגם עצמו וגם הנופים המדהימים שרואים משם. אחרי ששתינו קצת תה והשתזפנו ליד האגם חזרנו לבקתה והעברנו אחלה ערב עם הישראלים שישנו שם. גם בבקתה הזאת היו מספיק שמיכות ואין צורך ממש להביא שק"ש. קחו בחשבון שקריר שם בערב (חלק מהחללים בבקתה אינם מחוממים), חשוב להביא ציוד חורף מתאים (מעיל, כובע טוב וכפפות). הרבה מטיילים מבלים יום נוסף באסטרקה ומנצלים אותו לטיפוס לפסגת אסטרקה או טיפוס לפסגת גמילה (Gamila), שקצת רחוקה יותר מאסטרקה. אנחנו ויתרנו על התענוג והחלטנו ללכת לצפלובו ולהסתדר משם על אוטובוס/טרמפ/מונית. אלטרנטיבה ששקלנו ברצינות היא הליכה צפונה לקוניצה (Konitsa), מקום מרכזי יחסית שיש ממנו כמה אוטובוסים ביום שמגיעים ליואנינה אבל לא היינו סגורים על השביל שמוביל למנזר (מהמנזר זאת אמורה להיות הליכה פשוטה יחסית) אז החלטנו ללכת על בטוח עם צפלובו.

יום 9: טרק בזגוריה - מבקתת אסטרקה לצפלובו ומשם ליואנינה ו-וולוס (Volos)

יצאנו מהבקתה מוקדם יחסית כי לפי המידע שהיה לנו, אוטובוס מיואנינה לצפולובו אמור לצאת ב-13:30 אז שיערנו שהוא ייצא מצפלובו בסביבות 15:00-15:30. זה היה היום היחידי בו הסימון לא היה לנו מאוד ברור ויכול מאוד להיות שקצת התברברנו (אבל אם כן אז בקטנה) ולכן אתאר אותו בצורה יחסית מפורטת: לאחר שיורדים מהבקתה הולכים בעמק הרחב בהליכה יחסית מישורית והשביל מסומן היטב. לאחר הליכה של כשעה מגיעים לאגם יפה (קטן יחסית). לאחר עוד הליכה קצרה מגיעים לשביל שמתקדם על צלעו של ההר (כשהנחל נמצא מצד ימין) שההליכה עליו אורכת כשעה. בשלב מסוים השביל הזה פונה שמאלה ונכנס בחזרה לתוך ההר. לאחר זמן קצר מגיעים למישור יחסית רחב בו יש פיצול - שביל שממשיך ישר ושביל שממשיך שמאלה. התקדמנו קצת בכל אחד מהשבילים המפוצלים ובשניהם היה שילוט לכפרים באזור, ביניהם וראדטו (Vradeto) אבל לא הוזכר צפלובו. החלטנו ללכת בשביל שממשיך ישר - הוא נראה קצת יותר מבוסס והמשך טבעי של השביל שממנו באנו.
הלכנו הליכה קצרה והגענו למין מקווה מים מלאכותי שהיה ריק ולידו היה שלט עץ גדול עם מפה לפיה הבנו שאנחנו אולי הולכים יותר מדי דרום מערבה לכיוון וראדטו, ופחות דרום מזרחה לכיוון צפלובו. החלטנו להמשיך בזהירות עם השביל ולחפש טוב טוב איזשהו פיצול מסומן שישבור חזק שמאלה (היות והלכנו דרומה והיינו צריכים ללכת מזרחה מאותה נקודה). בשלב זה התוואי של השביל הפך לירידה מתונה באבנים שטוחות ורחבות שטבועות בקרקע ומקדימה כבר מתחילים לראות את הכפרים שנחים להם למטה. בסוף הירידה המתונה ברמה הרחבה הזאת ניצבת גבעה, מימינה יש שביל 4x4 ועוד שביל מסומן היטב (שניהם כנראה מובילים ל-vradeto שכן שניהם היו לכיוון מערב). ידענו שאנחנו צריכים לחפש סימון בצד שמאל, דהיינו לכיוון מזרח ולשמחתנו מצאנו סימון אדום לבן על סלע שטוח שהיה נטוע בקרקע. ירדנו בשביל הזה וכעבור זמן קצר נגלה לעינינו צפלובו הפסטורלי. לאחר כ-45 דקות של ירידה הגענו אל הכפר כשהשעון מתקרב ממש ל-15:00 (ההליכה כולה ארכה כשש וחצי שעות). קיווינו שלא לפספס את האוטובוס והלכנו לכביש המרכזי בכפר, זה שממנו יוצאים לכיוון דרום מערב. ניסינו לשאול כמה אנשים בכפר אם אמור להגיע אוטובוס וקיבלנו כל סוג תשובה אפשרי בערך, באנגלית רצוצה ותנועות ידיים :). המשכנו על הכביש המרכזי לכיוון היציאה (קל להבחין בו בגוגל מפס, הכביש הכי עבה במפה), בתקווה שנמצא תחנת אוטובוס או כל סימן אחר של תחבורה ציבורית ובשעה 14:58 הבחנו באוטובוס חונה במפרץ רחב שהיה בצד הדרך! רצנו אליו באמוק והנהג אמר שהוא יוצא ב-15:00 ליואנינה, מושלם (מצרף תמונה של המקום המשוער ממנו יצא האוטבוס שעלינו עליו, מסומן בכוכב). אחוזי אקסטזה עלינו על האוטובוס והגענו ליואנינה תוך שעה. אכלנו במסעדה במרכז העיר (נקראת miam miam, אחלה אוכל) ותפסנו בערב אוטובוס לתחנה הבאה בטיול - וולוס, העיר ממנה יוצאים לחצי האי פליון. הנסיעה ארכה כמעט 4 שעות. ישנו ב-Hotel Philippos (קרוב יחסית לתחנה המרכזית וגם למרכז העיר) שהיה בסדר גמור.

יום 10: מוולוס לצגאראדה (Tsagarada)

ביצענו הזמנה של השכרת רכב מסוכנות ליד המלון (עדיף לעשות כמה שיותר מראש, לנו לא נשאר כמעט מבחר של מכוניות). אידיאלית היינו נוסעים לצגאראדה באוטובוס ואכן יש כזה שיוצא מוולוס הלוך חזור כמה פעמים ביום אבל אין תחבורה ציבורית נוחה בתוך Pelion. ברכב לקח לנו שעה וחצי להגיע לצגאראדה והתמקמנו היישר ב-Maistra hotel - מלון בטווח מחירים בינוני יחסית לצגאראדה אבל יקר יחסית ליוון. המלון היה שווה כל יורו! הוא מזכיר יותר מתחם של צימרים מאשר מלון, דאגו לנו לכל מה שהיינו צריכים וכל השירותים והמתקנים היו במצב טוב. קפצנו לחוף Milopotamos והייתה לנו חוויה נהדרת - חוף ציורי מאוד, מים קרירים וצלולים ולא היו הרבה אנשים (יכול להיות שבסופי שבוע יש יותר). הדבר היחידי המבאס הוא שהחוף הוא לכיוון מזרח ובשילוב עם ההר שמאחוריו השמש נעלמת מהר מאוד (בסביבות 13-14 בצהריים) אז כדאי שלא לבוא מאוחר מדי. חשוב לציין בגלל האופי ההררי של צגאראדה קשה מאוד ללכת ברגל ממקום למקום שכן היא ממש בנויה על מדרון וכשהולכים שם ברחוב אפשר לראות רק 50 מטר בכביש הנוכחי וזהו. חשוב לקחת את זה גם בחשבון בבחירת מקום הלינה השם (אל תסתפקו בלבדוק את המרחק האווירי ממרכז העיירה אלא במרחק של ההליכה), אלא אם אין לכם בעיה לנסוע ברכב בשביל כל דבר שאתם צריכים. בכל מקרה, רוב מקומות הלינה בצגאראדה רחוקים יחסית מהחופים ולא ריאלי להגיע אליהם ברגל לכן רכב באזור הזה זה מאסט. בערב הלכנו לאכול ב-Aleka's house, מקום שמתפקד הן כמסעדה והן כמקום אירוח והאוכל היה טעים מאוד (בעיקר הפלפלים הממולאים, כל מילה מיותרת).

יום 11: צגאראדה - טיול לחוף Damouchari וביקור בחוף Fakistra

רתצינו לעשות מסלול יומי קליל ומצאנו אתר שמאגד את רוב שבילי ההליכה שיש ל-Pelion להציע, כולל תמונות ופירוט בכתב של המסלול וציור שלו על מפה (מופיע בחלק של הקישורים). בגלל שלהגיע ממקום למקום ב-Pelion לוקח הרבה זמן העדפנו לצאת לעשות מסלול יומי קצר יחסית, מעגלי, שייצא מאזור צגאראדה ואכן מצאנו כזה - זה בעל הכותרת Damouchari-Mouresi-Tsagarada. נסענו ברכב לנקודה בצגאראדה על המסלול המעגלי ממש ליד בית הארחה Stilvi (נמצא בגוגל מפס). עקבנו בפלאפון אחרי המפה שמצויה באתר ורוב הזמן השביל היה מסומן לא רע (סימון אדום או נקודה אדומה על רקע לבן). כדאי לבוא עם מכנס ארוך כי השביל לא ממש מתויר ומתוחזק ויש קטעים של הליכה בצמחייה די צפופה. לאחר ירידה של שעה וחצי שכללה תצפיות יפות לכיוון החופים למטה הגענו לחוף Damouchari שהיה ממש יפה ושקט. נתנו טבילה קלה, התייבשנו בשמש והמשכנו בשביל המעגלי, הפעם בעלייה. מהר מאוד התוואי הופך למיוער ולאחר הליכה של כ-40 דקות מגיעים לכפר/עיירה Mouresi. בדרום מזרח Mouresi יש יציאה נוספת לתוואי מיוער בשביל שאמור להוליך אותנו חזרה לצגאראדה היישר לאוטו שהשארנו ב-Stilvi - לקח לנו זמן למצוא את השביל הזה, בין היתר כי היו כמה סימונים אדומים של שבילים אחרים (שהיו למרבה ההיגיון אדומים גם כן..) אז קצת התברברנו. בחלק הזה של השביל שווה לעקוב אחרי המפה באתר שציינו באדיקות. בגדול Mouresi שוכנת על מדרון אחד של ההר, Tsagarada שוכנת על המדרון הסמוך מדרום כאשר בין שני המדרונות עובר נחל אכזב. בהליכה אמורים לרדת במדרון של Mouresi לכיוון דרום, לחצות את הנחל ולעלות ממנו במדרון של Tsagarada, לכיוון מזרח. ההליכה הכוללת מהחוף לרכב ארכה יותר זמן משחשבנו, קצת יותר משעתיים כולל התברברות קלילה. אנחנו ממליצים בחום לעשות אותה כי הנופים יפים ומסתובבים קצת בין הבתים היפים של העיירות אבל בפירוש צריכים להיות בעלי אוריינטציה די טובה ולעקוב טוב אחרי המפה כי לא קשה מדי ללכת שם לאיבוד (עם זאת היות וזה בסה"כ מקום מיושב אין סכנה ממשית - במקרה הגרוע תצוצו באיזה רחוב של איזשהו כפר ותוכלו כנראה למצוא טרמפ או הסעה בתשלום). לאחר שהגענו בשלום לרכב נסענו לחוף Fakistra - חוף אפילו קטן יותר מהאחרים אבל גם כן מיוחד ויפה. חזרנו למלון לא לפני שעברנו במכולת (היחידה לדעתי) של צגאראדה שמצוידת גם בפירות וירקות וקנינו מצרכים לשקשוקה ביתית.

יום 12: מגיעים לאתונה

יצאנו בבוקר לוולוס, החזרנו את הרכב ונסענו באוטובוס לאתונה (נסיעה שאורכת 4 שעות, יוצא אוטובוס כל שעה-שעתיים). הגענו לאתונה אחה"צ לתחנה מרכזית של Ktel שנקראת Liosion (יש אחת נוספת דרומית יותר אבל האוטובוס מ-Volos מגיע רק לתחנה הזאת), משם הלכנו קצת ברגל ותפסנו מטרו לתחנה ליד שכונת אקסרכיה (Exarcheia) שם ישנו בהוסטל Athens Quinta. יש בהוסטל dorms וגם חדרים זוגיים, אנחנו בחרנו בחדר זוגי. בסה"כ זהו מקום מאוד מסביר פנים עם אווירה נחמדה מאוד אבל לנו ספציפית יצא חדר זוגי שהחלון היחיד שלו יוצא ישירות לחצר בה כולם יושבים בקומת הקרקע מה שביאס קצת מבחינת פרטיות (שאר החדרים הזוגיים שם במיקום יותר נורמלי) אבל בסה"כ היה לנו נעים שם. היו לנו שעה-שעתיים של אור אז החלטנו לעלות על הגבעה בפארק lofos lifavitou ולראות משם את השקיעה ותצפית יפה על העיר בכלל. נפגשנו בערב עם זוג הישראלים שטיילנו איתם בזגוריה. אקסרכיה היא שכונה עם הרבה צעירים וצבע, קצת פרינג'ית ומלאה בבתי הקפה, מסעדות ופאבים ובטוח שתמצאו שם מקום סימפטי לשבת בלי בעיה. אנחנו אהבנו את האזור של ההצטלבות של רחובות Mpenaki ו-Valtetsiou אבל כל אחד וטעמו הוא. חסרון יחסי בשכונה ובאזור הזה הוא הקרבה שלו לכיכר אקסרכיה, שמזמינה אליה ולרחובות הסמוכים טיפוסים מעט מפוקפקים, קבצנים וחסרי בית שמנסים כל הזמן למכור כל מיני סחורות. המקום שהכי נהנו לשבת בו נקרא Cafe 67 (נמצא בדיוק בהצטלבות הרחובות שציינתי), אפשר לשתות בו בכיף ויש בו תפריט עם מנות מעניינות ומעולות. סיימנו את היום עם הרבה אוכל טוב ואוזו בבטן וישנו טוב אחרי יום מעייף.

יום 13: אתונה

קמנו ואכלנו ארוחת בוקר בהוסטל והלכנו לכיוון שוק הפשפשים שפתוח בימי ראשון ונמצא בשכונת Monastiraki. יש שם הכל מהכל, אנחנו מצאנו חנות נחמדה ברחוב צדדי עם כל מיני פוסטרים, ציורים וחפצים וינטג' ועשינו כמה רכישות קטנות. עשינו סיבוב בטיילת סביב האקרופוליס (לא נכנסנו ממש לאתר עצמו) ואכלנו ארוחת צהריים טובה איפשהו בין ה-Plaka ל-Monastiraki. מצאנו גלריית עיצוב ממש חמודה שמוכרת מוצרים של אומנים מקומיים (Flaneur, רחוב Flessa 1). עשינו עוד סיבוב קטן בשכונת Psyri וחזרנו להוסטל. נחנו קצת והלכנו ל-free walking tour שנרשמנו אליו יום קודם. במסגרת הסיור הסתובבנו כשעתיים וחצי מסביב לאקרופוליס, שמענו כמה פנינים לגבי העיר וראינו כמה אתרים יפים. לא עפנו עליו יותר מדי, אולי כי גם היינו עייפים. משם הלכנו ל-cine Paris בהמלצת חברינו וראינו סרט בהקרנה על הגג של המבנה - היה ממש כיף אבל גם קריר אז אם תגיעו לשם תביאו משהו ארוך.

יום 14: עוד קצת אתונה והביתה

הלכנו הפעם לשוק המרכזי הרגיל של אתונה, עם התבלינים, המעדניות, הדגים והבשר וקנינו כמה מזכרות לחברים ומשפחה. השוק נמצא בפאתי שכונת Psyri, בצד הצפוני מזרחי שלה. חשבנו שעוד יהיה לנו זמן לבקר במוזיאון של האקרופוליס או לעלות לאקרופוליס עצמו אבל כבר לא היה לנו יותר מדי זמן. חזרנו להוסטל, אכלנו צהריים ב-Cafe 67 באקסרכיה והלכנו מההוסטל לתחנת המטרו הקרובה, שם קנינו כרטיס רכבת לשדה התעופה. הגענו לשדה התעופה תוך כ-45 דקות, התעופפנו חזרה לארץ עייפים אך מרוצים ונחושים להפיץ את הבשורה שיוון ארץ מופלאה ומגוונת (וקרובה!) שמתאימה למטיילים מכל הסוגים, מטרקרים מושבעים ועד לאנשי הבטן גב. מומלץ פלוס פלוס.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )