מבאצ'ור לברדרה בספטמבר מושלג

כשמתעוררים אחרי לילה קר ומושלג בהרי הפמיר מגלים נופים מעולם אחר. זהו סיפור על טרק יפהפה בקצב איטי לטובת התאקלמות לגובה, ועם כמה בלת"מים בדרך. תגיעו מוכנים.

גם לטג'יקיסטן חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיול2018 M09
משך הטיולשבוע
עונה מומלצתיוני עד ספטמבר

רקע

התכנון היה להתחיל ללכת מבאצ'ור עד האגם הראשון. משם להמשיך מזרחה לכיוון אגם צ'ופדרה ולסיבוב האגמים המוכר נגד כיוון השעון עד שלבסוף נחצה את הפאס המוביל לברדרה ומשם חזרה לחורוג. כל זה דומה מאוד לסיפור "מעמק גונט לעמק הברטנג" המופיע באתר. הוספנו עוד זמן להתאקלמות לגובה - חלק בכוונה, וחלק שלא. לבסוף נאלצנו לבצע שינויים ולקצר את הטרק כך שהוא הפך להיות "הטרק מבאצ'ור לברדרה דרך אגם זרוש (Zarosh Kul)"

בסיפור הדרך אספר על המסלול שבו הלכנו עם טיפים למזג האויר של ספטמבר, ואשתדל שלא לחזור על מידע שכבר קיים באתר.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום הראשון - מבאצ'ור לפיצול הנחלים

את היום הראשון לטרק התחלנו מההום סטיי אצל אסלי שהוא הבית האחרון בבאצ'ור והכי קרוב לתחילת המסלול. אסלי הוא סטודנט דובר אנגלית מעולה והוא בא לעזור להוריו בחופשת הלימודים ככה שלא בטוח שהוא תמיד שם.
זה הוא יום קצר יחסית של 18 ק"מ בעלייה מתונה של 400 מטר מ-3350 מ' עד 3750 מ'.
היום מתחיל בהליכה על שביל ברור של ארבעה ק"מ עד פיצול הנחלים. משם ממשיכים עם הנחל המערבי שעולה צפונה. ניתן לחצות שני גשרים וללכת בגדה המזרחית, או להמשיך בגדה המערבית ולחצות בהמשך היום ללא גשר - מסתבר ששתי הדרכים טובות אז כנראה שיש עדיפות לגדה המזרחית. אנחנו בחרנו ללכת בצד המערבי של הנחל או הימין האמיתי של הנחל (הצד הימני כשמסתכלים לכיוון מורד הנחל). ההליכה ברובה נוחה אך לעיתים יש אזורי בולדרים פחות נוחים שהשביל לא תמיד נראה, אבל הכיוון ברור. כעבור שישה ק"מ נוספים חצינו את הנחל - מסומן במפות, וגם קל לראות שזה האזור הכי רדוד לחצות. לאחר החצייה זה אחלה זמן לארוחת צהריים בזמן שהרגליים מתייבשות.
המשך הדרך היתה ברורה מאוד ולא קשה במיוחד, אך כבר היינו תשושים וקצת מסוחררים מהעלייה בגובה. לבסוף הגענו לאזור מצוין להקמת אוהלים - כק"מ לפני פיצול הנחלים. ממש משם יוצא השביל למעיינות החמים שאליהם נלך מחר.

היום השני - יום התאקלמות ומעיינות חמים

כיוון שהיינו צריכים לחכות לחברים שהצטרפו באיחור של יום, הרווחנו יום התאקלמות לגובה, וטיפוס למעיינות החמים.
השביל למעיין החם מתחיל כמה עשרות מטרים לאחר איזור הלינה ועולה בשיפוע חד לכיוון מזרח. ניתן לזהות את המשך השביל עוד מהאוהל. העלייה לא קלה, ולאחר מכן ממשיכים ללכת מעל הנחל שמתחבר ממזרח. בשלבים מסויימים השביל נהיה צר וקצת מסוכן, אבל לא קיצוני מדי. לבסוף מגיעים למעיין החם לאחר ירידה מעט תלולה לנחל. סה"כ כ-400 מטר עליה - שעה וחצי עד שעתיים בקצב סביר ללא משקל. המעיין חם מאוד והוא זורם למספר בריכות שכל אחת פחות חמה מהקודמת. אנחנו הצלחנו לסבול את החום רק בבריכה התחתונה. ישנה ככל הנראה אפשרות לווסת את הנחל לתוך הבריכות וככה לקרר אותן.
הירידה הרבה יותר מהירה, ולאחר כחצי שעה כבר אפשר לראות אם האוהלים עדיין עומדים איפה שהשארתם אותם.
כשחזרנו מצאנו את האוהלים מלאים בחול בעקבות הרוחות העזות שהעידו על הסופה המתקרבת.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היום השלישי - תחילתה של סופה

התעוררנו לאחר לילה עם רוחות ושלג קל והחלטנו להמתין שיתבהר מעט כדי להתקדם. התוכנית המקורית היתה ללכת עד לגדה המזרחית של האגם הראשון, להקים אוהלים בפיצול לכיוון הפס לאגם צ'ופדרה ולקפוץ לאגם זרוש (Zarosh Kul) לתצפית יפה והתאקלמות לגובה. לבסוף יצאנו מאוחר מדי בשביל התוכנית הזאת. התחלנו ללכת בצהריים לאחר שהתבהר. היו לנו תשעה ק"מ ו-600 מטר עלייה (בעיקרון לא מומלץ לישון יותר מ-500 מטר מהלילה הקודם, ולכן יש לוודא שאתם מרגישים טוב, ואם לא כדאי לרדת חזרה או לפחות לעצור ולחכות - יש מקומות טובים לישון בהם על הדרך שהם נמוכים יותר).
בשני הקילומטרים האחרונים התחיל לרדת שלג כבר שהקשה על ההליכה וההתמצאות בדרך. מקצה האגם יוצא נחל שבאותו זמן זרם מאוד חזק. אם בטעות הגעתם אליו כמונו, תחזרו אחורה כ-50 מטרים עד לנקודה שהנחל נכנס לתוך הסלע ושם ניתן לעבור לצד המזרחי בקלות.
לבסוף, הגענו לתצפית על האגם קפואים אך מרוצים. ירדנו לשפת האגם, פינינו את השלג, הקמנו אוהלים והתכוננו ללילה מקפיא בגובה 4350 מטר.

היום הרביעי - קלפים בסופה

התעוררנו לבוקר מושלג ביותר ונשארנו באוהלים רוב הזמן. מדי פעם, כשיצאה השמש לביקור קצר, יצאנו לראות את הנוף שהיה בהחלט קסום עם האגם התכול על הרקע המושלג.
את שאר הזמן העברנו במשחקי קלפים וניחושי מזג האויר להמשך.
כש-30 הס"מ של שלג נמסו כמעט לגמרי, חשבנו להתקדם, אך הבנו שיהיה קשה למצוא את השביל בחלק מהאזורים, וגם אחד החברים חטף קלקול קיבה שרק הלך והחמיר מה שגרם לנו להחליט להישאר לנוח. חזרתה של הסופה בהמשך הצדיקה את ההחלטה. בנוסף יצא שכולנו התאלקמנו טוב יותר לגובה בזכות הסופה.
לאחר ארוחת ערב חמה, התחפרנו בשק"שים בתקווה למזג אוויר מוצלח והחלמה מלאה.

היום החמישי - Zarosh Kul

שמש.
בשל בזבוז של יום אוכל, קלקול קיבה וחשש מימים נוספים כאלה, החלטנו לקצר את הטרק וללכת דוך לברדרה דרך זרוש קול. זה היה יום קצר של עשרה קילומטרים עם עלייה של 200 מטרים נטו עד לגובה 4550 מטר. בדרך עוברים אוכף אחד ומגיעים לתצפית על אגם קטן ויפה שבמקרה שלנו חבורת יאקים שהתה בו. בהמשך הדרך, כק"מ לאחר האגם, יש לחצות את הנחל שיוצא מזרוש קול על מנת להגיע לשמאל האמיתי (מזרח) שלו ומשם להמשיך לאוכף הצופה על האגם.
זרוש אכן מהמם ושווה לראות אותו בשמש במלוא תפארתו. ירדנו לאגם והתמקמנו בקצה הצפון מזרחי שלו באזור יחסית מוגן מהרוח המקפיאה.

היום השישי - הקרחון מכוסה בשלג

את היום הזה כדאי להתחיל מוקדם. כמה מוקדם תלוי בסיבולת הקור של האצבעות שלכם.
התחלנו בהליכה עד הפיצול לכיוון ברדרה, וחיפוש מים ראויים לשתייה. התפשרנו על מים מהאגם שאחרי הפיצול (הם היו די נקיים) והכלרתם. שימו לב שלפחות בעונה הזאת אין מים טובים עד כ-1000 מטר מתחת לפאס שזה עשוי להיות רק ביום הבא אז כדאי לקחת מספיק מים.
התחלנו בטיפוס לעבר הקרחון המפורסם. מתחילים לטפס בשביל ברור בשמאל האמיתי של העמק (ימין בכיוון העלייה), ולאחר עלייה של כ-100 מטרים השביל יורד שמאלה ועובר לצד השני של העמק (חפשו רוג'ומים). כפי שחשדנו, העמק הפונה צפונה עדיין כוסה בשלג מהסופה של הימים הקודמים ובעקבות זאת קשה למצוא את השביל. כדאי להשקיע ולמצוא את הרוג'ומים המסמנים את השביל משום שלא פשוט ללכת על הבולדריה שמסביב. לאחר כשעה נוספת של טיפוס/דילוג איטי מגיעים לקרחון המיוחל.
מומלץ לעלות על הקרחון אחרי שעוברים את הנחל הראשון שזורם דרכו. יש ללכת על השלוחות שבין הנחלים עד שעוברים אותם, ומשם להמשיך במסלול קשתי עם שיפוע צד קל. על המפה הדרך לא נראית ארוכה, אבל ההליכה על הקרחון מתבצעת בקשת רחבה (מגיעים לגובה של כ-4900 מטר) על מנת להימנע מהנחלים שזורמים בקרחון והתהום שבקצהו. כל ההליכה על הקרחון לוקחת כשעתיים (אולי קצת פחות ללא השלג). הקרחון יפהפה עם זקיפים חדים ושבירים שמבצבצים מבעד לשלג, וכל מיני צורות מיוחדות נוספות. בעונה כנראה שאפשר לראות צעדים ומדי פעם איזה רוג'ום, אבל במקרה שלנו הקרחון היה מכוסה ב20 עד 50 ס"מ של שלג אז הלכנו לפי מה שנראה נכון, בשיפועים יחסית סבירים ובצעדים של המוביל. לפי מה שזוג צרפתים שהיו שם שבועיים קודם סיפרו לנו, מומלץ ללכת על הקרחון דווקא בשעות הצהריים כשהקרח/שלג קצת נמס ויותר נח להליכה. מידע זה לא היה רלוונטי עבורינו משום שכמות השלג היתה רבה מדי. בשלב מסויים, לאחר הליכה ממושכת במסלול קשתי על הקרחון, ניתן לראות ירידה יחסית נוחה לעבר הפאס. ירדנו מהקרחון, נשמנו לרווחה ועלינו את המטרים האחרונים לפאס כשמזג האויר כבר התחיל להחמיר. הירידה מהפאס על שביל יחסית ברור העובר בין הבולדרים ומסומן ברוג'ומים. אנחנו ירדנו עד לגובה 4400 מטר והחלטנו להישאר לישון שם מחשש שלא נמצא מקום נח יותר לישון בו לפני שיחשיך. בבחירת מקום לינה היזהרו ממיקומים קרובים מדי לדרדרות - כשמתקרר בלילה האבנים מצטמקות מעט ועשויות להשתחרר לכיוון האוהל שלכם. לצורך בישול בלילה הפשרנו שלג שעוד היה ניתן למצוא באזור.

היום השביעי - עמק ברדרה

ממשיכים בירידה בצידו הימני של העמק בירידה תלולה יחסית. בגובה 3900 מטר סוף סוף מוצאים נביעה, וזו לא סתם נביעה, זה מפל שיוצא מתוך ההר בספיקה משוגעת.
ממלאים מהמים הכי טעימים שטעמנו כבר הרבה זמן, וממשיכים לרדת עוד כ-200 מטרים עד לעמק ברדרה. ממש בחיבור הנחלים יש איזור יחסית רדוד שבו נח לחצות את הנחל אל השביל הממשיך בשמאל האמיתי (בכיוון מורד הנחל) של נחל ברדרה. אנחנו חצינו בעשר בבוקר, והמים היו מתחת לגובה הברכיים.
ממשיכים כשמונה ק"מ בשביל נח וברור שרובו בירידה מתונה עד שרואים גשר קטן החוצה את הנחל כק"מ אחד לפני חיבור עם הנחל המגיע משמאל (דרום מערב). מומלץ מאוד לחצות כאן - אחרת תאלצו לחצות ללא גשר בהמשך. לאחר החצייה הולכים בין שדות חיטה, אפונה ותפוחי אדמה עד שיורדים חזרה אל הנחל שחוזר במלוא עוצמתו לאחר האיחוד. זה עשוי להיראות שטעיתם בדרך, ואין איפה לחצות, אבל פשוט חוזרים כחמישים מטר במעלה הנחל ומגיעים לגשר ברזל מעולה. מיקום הגשרים מצורף לסיפור הדרך.
התלבטנו אם להמשיך עד לכפר מזאנצ'וט, אבל בשל המחלות החלטנו לעצור ללילה אחרון באוהל כמה קילומטרים לפני.

היום השמיני - כפרים ואגדות

לאחר כחמישה ק"מ ראינו את הכפר הקטן מזאנצ'וט מצידו השני של הנהר. החקלאים שעבדו בכפר סימנו לנו לבוא והחלטנו להיענות בחיוב. חצינו את הנהר בגשר הקטן שבסוף הכפר, ועלינו לפגוש את המקומיים שהובילו אותנו לתה, לחם ועוגיות במרפסת חמודה שבאחד מבתי הבוץ. רוב אנשי הכפר הגיעו בשלב מסוים להגיד לנו שלום וחלק אפילו דיברו קצת אנגלית. מסתבר שהסובייטים לא הגיעו עד לקצה העמק ולכן אנשי הכפר אינם דוברים רוסית. בהמשך כמובן שקיבלנו גם מרק תפוחי אדמה ובצל ירוק מצוין וללא תחתית.
מלאים וכבדים, השארנו כמה מתנות והמשכנו בדרכינו לברדרה.
לא עברו יותר מ-500 מטרים ופגשנו בדרך ילדה בת 15, דוברת אנגלית מעולה, ואת דודתה שישר קיפצה בין הסלעים והוציאה מהמחבוא שלה תה ולחם. מפגש סוריאליסטי ואירוח טג'יקי מרגש.
לאחר כשלושה קילומטרים נוספים הגענו לברדרה הקסומה. המון עצי תפוחים לצד תעלות המובילות מים מהנהר לטובת הכפר. לאחר הליכה קצרה בכפר הצלחנו למצוא מישהו שיסיע אותנו לחורוג למחרת, ונשארנו ללילה בבית של משפחתו.

למחרת, לאחר תה, לחם ומרק תפוחי אדמה לארוחת בוקר, נסענו במראשוטקה מהאגדות - ואן רוסי ישן שההתנעה שלו היא חיצונית באמצעות מוט ארוך שמתחבר ישירות למנוע.
הדרך בעמק הברטאנג יפה מאוד, וכל כמה דקות עוצרים לחכות למשהו/מישהו, וכמובן שלאחר שעה כבר זכינו בארוחת בוקר שניה של מרק תפוחי אדמה ועדשים.
לא קל בטג'יקיסטן...

טיפים

  • קצב ההליכה בסיפור הדרך "טרק האגמים בהרי הפמיר" גבוה ביותר, במיוחד בגבהים האלה, גם למי שמאוקלם. הימים קצרים משום שקר מאוד לפני שהשמש יוצאת (תנסו להתמקם במקום שנחשף לשמש מוקדם), וברגע שהשמש שוקעת נהיה קר מאוד. על מנת שלא לקפוא עדיף להקים את האוהל לפני השקיעה. כמו-כן, לעיתים השביל עובר דרך בולדרים וחוצה נחלים מה שמאט מאוד את קצב ההליכה. שימו לב לזה בתכנון הימים ותביאו אוכל ספייר.
  • קחו איתכם משקפי שמש וקרם הגנה. חובה להליכה על הקרחון ובשלג, ובכלל להליכה בשמש בגבהים.
  • הטמפרטורה בלילה הגיעה למינוס 8 ואולי אף נמוך יותר. תגיעו עם ציוד מתאים או שתקפאו.
  • ברוב המקרים השביל המסומן באפליקציית maps.me היה הנכון ביותר, חוץ מבחציית הפס לברדרה שלא ממש מסומנת באף מפה או קובץ GPX. אפשר לראות קצת קוקווים במפה הסובייטית.
  • המסלול ברובו לא קשה, אבל הגובה והמשקל עושים את שלהם - קחו בחשבון שבעליות הולכים לאט מאוד, כמו גם בהליכה על בולדרים. השבילים בד"כ די ברורים אז אם לא רואים את הדרך (או רוג'ום במקרה של בולדרים) ליותר מדי זמן, עדיף לחזור אחורה או לבדוק את עצמכם ב-GPS.
  • לפחות בספטמבר (סוף הקיץ) לא מצאנו אף מקור מים ראויים לשתייה עד לנביעה שנמצאת 1000 מטר מתחת לפס. תביאו איתכם מספיק תבליות לטיהור מהים. כשמרתיחים, תנו למים לבעבע לפחות 3 דקות - נקודת הרתיחה בגבהים האלה היא באזור ה-85 מעלות ולוקח יותר זמן להרוג את כל החיידקים.
  • לגבי אוכל, קחו בחשבון זמן בישול ארוך יותר בשל טמפרטורת הרתיחה הנמוכה בגבהים. תנסו למצוא אורז שמתבשל מהר יחסית ותבשלו עם יחס של כ2.5 כוסות מים לכוס אורז. אנחנו אכלנו אורז אל דנטה וגרוע מזה לא מעט. עם עדשים גם קשה אפילו כשמשרים אותן יום שלם בבקבוק. היזהרו ממה שעשוי להיראות כמו עדשים כתומות גדולות - זו היא אפונה שמתרככת אף לאט יותר.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )