חודש בטג'יקיסטן

כל המלצות הטיול, הלינה וכמה ארוחות מהטיול שלנו בהרי הפמיר והפאן.

גם לטג'יקיסטן חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולAugust 2018
משך הטיולחודש
עונה מומלצתיולי- ספטמבר

הכנה לוגיסטית ותיאום ציפיות

טג'יקיסטן היא ארץ מופלאה עם אנשים מקסימים, שבכל יום בשהותנו בה שמחנו על שבחרנו לטייל בה. עם זאת, מי שמתלבט אם להגיע לכאן צריך להכין את עצמו לכך שאין תנאים מפנקים, האוכל איננו מגוון ותנאי המחיה לרוב בסיסיים מאוד.

גסטהאוסים: אזכיר כאן את כל המקומות שישנו, כשכולם היו "בסדר גמור", זה לא בהכרח אומר שהמזרן היה נוח, השרותים כללו ניאגרה או שהיה זרם במקלחת (אבל בכולם היתה מקלחת!).

ויזה: הוצאנו evisa ל45 ימים בתשלום של 70$ כולל פרמיט לפמיר. את הויזה מוציאים בהליך ממש פשוט באתר הזה: https://www.evisa.tj, ותוך 3 ימים מקבלים את הויזה למייל, לבדוק בספאם! ניתן לממש את הויזה תוך 90 יום מרגע קבלתה. חשוב מאוד להדפיס את הויזה מהארץ. אנחנו ידענו מראש שנגיע קרקעית, אני לא יודעת אם מי שמגיע בטיסה צריך להוציא אי-ויזה מראש.

כסף ועלויות: חובה להגיע עם כרטיס אשראי של ויזה/ דולרים להמרה. בחורוג, מורגאב, דושנבה ופנג'יקנט ניתן למשוך כסף.
עלויות כלליות נכון ל2018:
חדר בגסטהאוס בעיר לזוג- 12-20$.
לינה לאדם בכפרים- 15$ כולל ארוחת בוקר וערב.
חמר (האיש שמלווה את החמור בטרק) בפמיר- 30$ ליום.
חמר בפאן- 20-30$ ליום.
ארוחה במסעדה מפנקת לשניים בעיר- 100 סומוני (כמעט 10 דולר).
ארוחה במסעדת פועלים בכפרים לשניים- 25 סומוני.

מפות: מפה של הרי הפאן בקנה מידה טוב לניווט, ניתן לקנות בסניף של סוכנות הטיולים ztda ברחוב רודאקי 108 בפנג'יקנט ב80 סומוני. יש שם גם בלוני גז (ואין שירותי סוכנות טיולים חוץ מזה).
מפה של הפמיר ניתן לקנות בטוריסט אינפורמיישן שנמצא בפארק העירוני של חורוג, אך היא בקנה מידה של 1:500,000. אנחנו הדפסנו וניילצנו מפה של הפמיר מישראל שמצורפת כאן כקובץ.
מצאנו שכשהולכים עם חמר בקושי מסתכלים במפה, כי הוא מראה את הדרך, אבל היא נחוצה מאוד כדי לתקשר איתו ולהציב יחד יעדים ליום ולטרק בכלל.
חוץ מזה האפליקציה של soviet military maps שימושית מאוד וניתן להשתמש בה בחינם אופליין.

בלוני גז: אנחנו קנינו רק בחנות ספורט על רחוב רודאקי בדושנבה. להבנתי מסיפורי דרך אחרים, יש מקומות נוספים. כל ציוד מטיילים שתרצו חוץ מבלון גז יש להביא מראש, אין כאן שום חנות ציוד טיולים.
סים מקומי: קנינו סים של מגהפון בחורוג עם חבילה לכל החודש. בגדול היינו מרוצים, יש נקודות בהרים שאין קליטה ומבקשים שיחה מהמקומיים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

חורוג ופסטיבל המוזיקה

עיירה קטנה ומתוקה שמהווה את מרכז הציוויליזציה של הרי הפמיר. בעיקרון אין בחורוג משהו מיוחד לעשות או יפה במיוחד לראות והיא יותר משמשת כתחנת מעבר, אך משהו בנהר העובר בה והאנשים המתוקים הפכו אותה למקום נעים מאוד עבורנו שנהננו להישאר בו.
אנחנו הגענו לחורוג במיוחד בשביל פסטיבל "גג העולם", פסטיבל מוזיקה מקומי שנמשך שלושה ימים מדי שנה בסוף חודש יולי. למרות שהפסטיבל מציג עצמו כבינלאומי, יש הנחיה באנגלית ועמוד פייסבוק פעיל באנגלית (roof of the world festival), נראה שרוב הקהל מכיל מקומיים מחורוג, וכך זכינו לקחת חלק בחוויה קהילתית מקומית אמיתית. הפסטיבל מתקיים בפארק העירוני, מקום מאוד נעים שגם כיף לקרוא בו ספר, לשבת במסעדה או להשתמש בשירותי הטוריסט אינפטרמיישן שעובדיו אדיבים. כניסה ליום בפסטיבל עלתה לנו 10 סומוני לאדם. הפסטיבל כולו סובב סביב הופעות מוזיקה שרובן של להקות טג'יקיות אבל גם ממדינות אחרות במרכז אסיה, כשלעיתים משולבים גם קטעי מחול פולקלורי. כשהיינו היה נראה שהיום הראשון הוא בנושא של מוזיקה מסורתית, ובהדרגה המוזיקה הולכת והופכת מודרנית יותר. נהננו מאוד מההופעות אבל עוד יותר מהאווירה. מומלץ מאוד לחובבי מוזיקה אתנית.
לינה בחורוג:
יש מגוון סביר של מקומות לינה במחירים משתנים בבוקינג. אנחנו ישנו לילה אחד ב"פמיר לודג'", מעוז התרמילאים. מקום ענק עם המון מטיילים שמומלץ למי שמחפש חברה ושותפים לטרק, אם כי דורש מעט טיפוס כדי להגיע אליו ממרכז העיירה.
את שאר הלילות העברנו במקום הכי מופלא בטג'יקיסטן כולה שאני ממליצה עליו בחום רב! מקום שנקרא riverside, שנפתח חודשיים לפני שהגענו. מדובר במשפחה מקומית מקסימה שהפכה את קומת המגורים השניה בביתה לקומת אירוח שכוללת סלון, מטבח ושרוקלחת משותפים עם שני חדרי שינה בלבד. אין ארוחת בוקר והוויי פיי בתשלום נוסף, אבל המקום נעים ונוח, במיקום נפלא ברחוב שקט במרכז העיר ובמחיר זול עד הוגן- 10 עד 15$ לחדר. נכון לטיול שלנו המיקום בבוקינג לא היה נכון ולכן מומלץ להתקשר לקמילה במקרה הצורך:
±992935320066
או לשלוח מייל:
akama123@mail.ru
אוכל בחורוג:
לא מצאנו מגוון רב של מסעדות. יש מסעדה בפארק שנראית טובה ויקרה, שמענו שיש פיצה במלון lal שגם נמצא מול הפארק ואכלנו במסעדת דלהי דארבר ההודית. נחמד, עדיף לבוא מוקדם.
חוץ מזה באזור הבזאר יש המון דוכני אוכל ומסעדות קטנות וחמודות.
מה לעשות בחורוג:
מצאנו את עצמינו בעיקר בפארק ובבזאר השווה שענה על כל צרכינו (אם אתם לא מוצאים משהו תשאלו את המוכרים כי בטוח יש).
חוץ מזה יש בסביבה מעיינות חמים שלא הצלחנו להגיע אליהם וגנים בוטניים שהגענו אליהם רק כדי לדווח שהם משעממים ולא מרשימים כלל. מי שמגיע יכול להתנחם בנקודת תצפית יפה.
*חשוב! בימי ראשון אין מחורוג מוניות משותפות ואפשר לצאת מהעיירה רק בעזרת מונית פרטית יקרה יותר.

מורגאב

אנחנו הגענו לטג'יקיסטן בנסיעה מסארי מוגול (קירגיזסטן), שארגנו דרך הcbt המקומי. על מנת לשמור מקום, יש לשלם כאילו נוסעים מאוש. הקפיצו אותנו לסארי טאש על מנת שנצטרף להסעה שהגיעה מאוש ובערך בשעה 12:00 יצאנו לדרך אל העיירה הטג'יקית מורגאב. לאחר עצירות ארוכות במעברי הגבול, הגענו ב21:30 שעון קירגיזסטן, 20:30 שעון טג'יקיסטן. הנסיעה לא פשוטה מתוקף חוסר הנוחות והאורך, אך יפיפיה. שמענו שבמורגאב הכי משתלם לישון במורגאב הוטל, אך בפועל פשוט נשפכנו במקום הראשון בו הנהג הוריד אותנו, גסטהאוס עלוב למדי אך עם אוכל טעים ושתי נשים נעימות שמנהלות את המקום, בעלות 30$ לשנינו. ביקשנו והמחיר ירד ל25$.
בעיקרון מדרום קירגיזסטן לחורוג אפשר להגיע בדרך חווייתית של נסיעה בג'יפ מאורגן לאורך עמק הוואחן עם עצירות מעניינות לאורך כמה ימים. לנו היה דחוף להגיע לחורוג ולכן ויתרנו על האפשרות ומיד למחרת נסענו ישירות לחורוג על הפמיר היי- וויי, נסיעה של יום שלם שעלתה 30$ לשנינו. את הנסיעה ארגנו דרך בעלת הגסטהאוס מבלי להזדקק למילה אחת באנגלית, מספיק להגיד "חורוג חורוג". למי שמגיע ישר לחורוג, אין שום סיבה להתעכב בעיירה המדברית הלא פשוטה הזאת מלבד לקנות מים לדרך. למי שבוחר לצאת לטרק ממורגאב, הבזאר נראה דל אך אני מאמינה שאפשר להסתדר באמצעותו.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

טרק מהכפר בצ'ור

השארנו ציוד מיותר בטוריסט אינפורמיישן, ומהטרמינל שנמצא בבזאר של חורוג לקחנו שיירד טקסי בעלות של 30 סומוני לאדם עד הכפר שזוד. המוניות יוצאות כשמתמלאות לאורך הבוקר עד שעות הצהריים. הנסיעה לקחה בערך 3 שעות. משזוד אין תחבורה ציבורית ולכן יש לקחת מונית פרטית עד לכפר בצ'ור. יש נהג מונית אחד באזור שיודע היטב להציע את שירותיו, לאחר התמקחות נסענו איתו ב130 סומוני ושמרנו את המספר כדי לטלפן בחזור.
בכפר בצ'ור (bachor) ישנו אדם בשם סולטונשו, שדרכו אפשר לסגור חמור וחמר. אנחנו יצרנו איתו קשר מראש דרך הטוריסט אינפורמיישן בחורוג אבל בטוחה שאפשר גם להגיע לכפר ולמצוא אותו, קחו בחשבון שהוא לא מדבר אנגלית. אפשר לישון אצל סולטונשו בהומסטיי במחיר 15$ לאדם, אבל לבקשתנו הוא נתן לנו למקם את האוהל בחינם ליד ביתו. הכרנו את מיר, החמר המופלא שיצא איתנו לטרק, והלכנו לישון.
למחרת יצאנו לטרק שלא אפרט הרבה על המסלול כי הוא פשוט גירסה מקוצרת מאוד של סיפור הדרך הנמצא כאן באתר. עשינו יומיים הלוך עד לאגם הראשון וחזרנו באותה דרך יומיים נוספים. למי שיש את הכוחות הפיזיים לטיול ארוך, אפשר ב6-8 ימים לעשות טיול מעגלי מרובה אגמים, אך יש לקחת בחשבון את הגבהים בטרק והקור הנלווה להם שמשפיעים על היכולות. הטרק כולל נוף מדברי עם נהר ופסגות מרהיבות ובעיניי מומלץ גם בגירסתו המקוצרת.
ביום הרביעי לטרק הגענו חזרה לכפר וחלקנו עם מטיילת נוספת מונית עד חורוג ב300 סומוני.

עמק ג'יזאו (פמיר)

לאחר ליל מנוחה בחורוג יצאנו שוב לבזאר עם כל הציוד ולקחנו שיירד טקסי לכפר רושאן (rushon) בעלות של 20 סומוני לאדם ולתיק. לאחר נסיעה קצרה של שעתיים הגענו למרכז רושאן והתמקמנו בגסטהאוס המרכזי שנקרא rushon inn guest house, ובו חדרים מסוגים שונים במחירים משתנים של 15-25$ לאדם כולל ארוחות. הכפר קטן, חמוד ונחמד לשוטטות קלה.
למחרת יצאנו עם מונית שסגר לנו בעל הגסטהאוס לגשר של עמק jizew ב150 סומוני.
מהגשר מתחילה עליה אל עמק ג'יזאו, שמתחיל בנוף מדברי ללא צל ונהפך לנוף מקסים של הרי הפמיר עם חלקות גידולי השדה של המקומיים. לאחר עליה של 7 ק"מ מהגשר מגיעים לכפר ראשון ששמו jizew ובסמוך אליו האגם הראשון. 4 ק"מ משם נמצא האגם השני, ואיפהשהו ביניהם ישנו כפר נוסף בשם jizef. שני הכפרים קטנים מאוד, ברמה של כמה בתי בוץ בודדים, אך בכל אחד מהם יש הום- סטיי. הבנתי שלאחר הליכה נוספת לא פשוטה ישנו אגם שלישי אך לא הגענו עד לשם.
אפשר לעשות טיול יום של לעלות ולרדת (פחות מומלץ), או לעלות לכפרים והאגמים ולהישאר שם בהום- סטיי או באוהל. אנחנו ישנו על האגם השני באוהל והיה מצוין.
אפשרות נוספת למי שחוזר לחורוג, היא לבקש מהמונית המשותפת לרדת ישר בגשר של ג'יזאו מבלי לעבור ברושאן (ייתכן בתשלום נוסף). אנחנו חזרנו אחרי הטיול לרושאן ולמחרת בבוקר יצאנו לנסיעה ארוכה לדושנבה בשיירד טקסי ששוב סגר עבורנו בעל הגסטהאוס ואספה אותנו משם בעלות 150 סומוני לאדם. שימו לב שתמיד ינסו לשים את התיירים במקומות הגרועים מאחור. הבהרנו מראש לבעל הגסטהאוס שאנחנו ניסע רק אם ישריינו לנו את המקומות בספסל האמצעי, ורק לאחר שהראינו בהפגנתיות שאחרת לא נעלה על המונית, קיבלנו את מבוקשנו. בדושנבה העברנו יום אחד בלבד עד שחזרנו אליה בסוף הטיול, ולכן אפרט עליה בסוף.

אגמי קוליקלון ואלאודין

מדובר באגמים מדהימים באזור יפיפה! בעיקרון יש דרכים רבות לטרק באזור. למי שמחפש טרק ארוך, ניתן לטייל משבעת האגמים עד לאגמי אלאודין בטרק אחד של 8 ימים. אני בטוחה שיש עוד דרכים שאפשר לבחור מהמפה או בעזרתו של זפאר.
אנחנו טיילנו 4 ימים, שזה בעצם הטרק של ה8 ימים החל מנקודת האמצע שלו. מפנג'יקנט יצרנו קשר עם בובוג'ון (טלפון: +992-935 443444) מהגסטהאוס בכפר artuch שגם אפשר לסגור דרכו חמור לטרק. ניתן להגיע לארטוצ' במרשרוטקות, אבל בגלל שכבר היתה שעת צהריים נענינו להצעתו של בובוג'ון ששלח לנו נהג שהביא אותנו ישירות מפנג'יקנט ב150 סומוני לשנינו. הגסטהאוס בארטוצ' מקסים! עם מקלחת טובה ואוכל מושקע וטעים. הלינה עולה 20$ לאדם כולל ארוחות בוקר וערב אבל סגרנו 30$ לשנינו בקלות רבה.
למחרת הגיע החמר שלנו (20$ ליום), ויצאנו אל אגם צ'וקורק וממנו אל הפאס לאגמי קוליקלון. ישנו על האגמים לאחר יום ארוך ויפיפה. ביום השני טיילנו מאגמי קוליקלון עד לאגמי אלאודין דרך פאס אלאודין, מיקמנו את האוהל ונפרדנו מהחמר. ביום השלישי השארנו ציוד באוהל ויצאנו לאגם מוטני וחזרה (לקח לנו יום שלם). ביום הרביעי הלכנו שני ק"מ פשוטים עד ורטיקל בייס קמפ ובעזרת רצון טוב וסבלנות לא מעטה סגרנו נסיעה לסרבודה ב150 סומוני לשנינו עם אחד העובדים במקום בשם עלי. עלי כבר שידך אותנו בסרבודה לנהג אחר שלקח אותנו אל אגם איסקנדר ב120 סומוני. (מידע מפורט רק על הטרק ניתן למצוא בסיפור דרך של גיל שמתויג כאן).
שתי הנסיעות יחד אורכות בערך 3 שעות. למי שרוצה לאכול במסעדה ולא לבשל, מומלץ לעצור לארוחה בסרבודה. אכלנו שם במסעדה מקומית עם מבחר דל אך טעים וזול, משהו שלא מצאנו באיסקנדר. יש גם חנויות וכמה דוכני פירות וירקות.

פנג'יקנט ושבעת האגמים (פאן)

הגענו בבוקר לטרמינל בדושנבה וממנו הצטרפנו לשיירד טקסי לפנג'יקנט בעלות 80 סומוני לאדם. בעיקרון אפשר למצוא מונית גם ב60 לאדם, אך מסתבר שהגענו בטעות קילומטר אחד לפני הטרמינל האמיתי וזה השפיע על אפשרות המיקוח שלנו.
בפנג'יקנט ישנו במלון sugd שהזמנו בבוקינג, שהוא שילוב של מלון וגסטהאוס, ישנו בחלק הגסטהאוסי במחיר 17$ ללילה. הבעלים דובר אנגלית ובעל קשרים ונכון לעזור ולסייע.
בפנג'יקנט יש כמה מסעדות על הכיפאק ובזאר מעולה שגם בו מצאנו כל מה שחיפשנו, כולל שיבולת שועל ועדשים כתומות במכולות.
ניתן ליסוע במרשרוטקה ל"פנג'יקנט העתיקה", מעין תל עם נוף יפה שנחמד להגיע במיוחד בשעות הערב הפחות חמות. יש גם מוזאון שלא בדקנו.
הדבר הכי חשוב לדעת על פנג'יקנט הוא שאם הולכים על רחוב רודאקי לכיוון מערב, במרחק של בערך רבע שעה ממרכז העיר, מגיעים לטוריסט אינפורמיישן. (אחרי האצטדיון העירוני וליד פסל גדול ובולט של מישהו טג'יקי, לויקו שרלי במפס מי). בצד השני של הכביש יש שלט קטן שמצביע על המקום. המקומיים לא מכירים את הטוריסט אינפורמיישן ויגידו שהוא נהרס/ בבניה/ לא קיים, אך הוא קיים בהחלט ובו יושב אדם מועיל מאין כמוהו בשם זפאר שהוזכר במספר סיפורי דרך. אין לנו את שעות הפתיחה של המקום ובמקרה כשהגענו היה פתוח, מי שחשוב לו לפגוש את זפאר בכל מחיר יכול להגיע לsalom hostel שבבעלותו. זפאר ישב איתנו על המפה והסביר לנו לעומק את כל האפשרויות וכך יכולנו לקבל החלטות.

למחרת נסענו לשבעת האגמים של הרי הפאן שבטג'יקית נקראים האפט קול. בעל הגסטהאוס שעל האגם הרביעי (לכפר קוראים nofin) הגיע לקחת אותנו אליו במחיר 35 סומוני לאדם, כשזפאר ובעל המלון שלנו היו מספיק מתואמים ביניהם ואפשר לומר שסגרו את זה יחד. ישנו לילה בגסטהאוס בנופין במחיר יקר (מונופול) ואוירה טובה ועשינו סיבוב ליד האגם הרביעי.
למחרת ביקשנו מבעל הגסטהאוס הסעה בתשלום לאגם השישי, מיקמנו שם את האוהל והלכנו בכיף טיול ממש קל עד האגם השביעי וחזרה. למזלנו נפלנו על סוף שבוע וזכינו לראות ואפילו להשתתף בכמה פיקניקים מקומיים. לאחר לילה באוהל התחלנו לגמגם ולהגיד "טקסי משינה" למקומי הראשון שראינו עד שמצאנו את עצמנו על רכב חזרה לפנג'יקנט.
יש אפשרות גם לעשות טיול יום ולחזור באותו יום ברגל או בטרמפ חזרה לגסטהאוס בנופין.
הגענו לפנג'יקנט בשעת צהריים מוקדמת ויכולנו כבר באותו יום לצאת להרפתקה הבאה.

אגם איסקנדר והכפר סריטג

מקום מוזר ביותר עם וייב לא ברור שמעולם לא נתקלנו בו. האגם אכן מקסים, אבל אני חייבת להכין את מי שבוחר להגיע לאפשרויות הלינה במקום כפי שאנחנו הספקנו להתוודע. בנקודת הכניסה לאגם ישנם גסטהאוסים שלא בדקנו לעומק, אבל נראה שבקושי יש להם חוף לאגם או בכלל. כשהמשכנו מעט פנימה על הכביש המקיף את האגם, הגענו למעין שני "כפרי נופש" שלהם כן יש חוף, ונראים כמו יקום מקביל בו הקיבוצים הסמוכים לכינרת היו תחת שלטון סובייטי. מתחם גדול וחצי שומם עם הרבה עצים ומבנים מאוד בסיסיים. "כפר הנופש" הראשון נקרא tour base ומכונה בפי המקומיים "turvaza", החדרים בו לא נעימים ובמחיר כפול. ישנו במקום הצמוד אליו שנראה מאוד דומה רק מעט יותר נעים, עם בעלים נחמדים יותר ו115 סומוני לחדר ללילה כולל ארוחת בוקר. בגלל שיצא לנו לשהות שם בסופ"ש היו כמה משפחות מקומיות שהפכו את החוויה למגניבה מאוד עם הרבה חיוכים וענבים.
ממש לא חובה להישאר באיסקנדר, אבל למי שמתחשק לו, או כמונו פשוט חיפש איפה להעביר קצת זמן עד הטיסה, יש במקום מפל חביב במרחק של שעה בהליכה איטית (המפל עצמו לא מרהיב אבל הנוף בדרך וממנו יפה מאוד). היציאה למסלול משביל העפר שנמצא רגע אחרי הגשר שליד מחסום המשטרה. יותר ליד טורבזה יש גם עליה לאגם קטן שנקרא "סנייק לייק" ועליו מסעדת דגים וקבבים שלא היו מוכנים עוד כשהגענו, אבל הריח היה מעולה. אכלנו בטורבזה היקרה ולא טעימה, עדיף לאכול מרק נודלס מהגזיה.
בגלל שעדיין היה לנו זמן עד הטיסה החלטנו להעביר יום ולילה נוספים בכפר saritag (או saratog בחלק מהמפות). תפסנו טרמפ מהכביש עד הכפר וירדנו בגסטהאוס הראשון בכניסה לכפר, בו גם נשארנו. גילינו כפר מקסים עם נוף הררי ואווירה כיפית. מקום מעולה ליום מנוחה ושוטטות בכפר לאיזה כיוון שמתחשק. שילמנו על הגסטהאוס 35$ ללינה ו3 ארוחות וחזרנו עם בעל הגסטהאוס לסרבודה למחרת ב120 סומוני. מסרבודה נסענו לדושנבה ב100 סומוני (שעתיים נסיעה).

דושנבה

אחרי כל מאמצינו להעביר את הזמן עד הטיסה, עדיין מצאנו את עצמנו עם יומיים וחצי בדושנבה החמה. לא היה לנו כוח לסיבובי שווקים למיניהם, ולכן החלטנו להשקיע את זמננו במסעדות שוות!
ישנו בגסטהאוס "אניסה", מקום קטן וזול יחסית (נמצא בבוקינג) שאינו במרכז העיר, אבל במרחק הליכה קלה ממרשרוטקה מספר 25 השימושית מאוד, דרכה הגענו לכל מקום. סגרנו באניסה 120 סומוני לחדר פרטי, לא יודעת אם הייתי משלמת יותר.
אכלנו בפיצה בלה ברחוב רודאקי, דלהי דארבר (טובים משמעותית מהסניף בחורוג), במסעדת fiza, הודית משפחתית מתוקה, טעימה ומומלצת, ובמסעדה לבנונית יוקרתית בשם al sham עם מחירים גבוהים אבל חוויה מגניבה לקבל שירות עילית ולהזמין חומוס וטבולה. האוכל בלבנונית בסדר גמור אבל שאר המקומות מומלצים בחום! כולם נמצאים בטריפ אדווייזור.
חוץ מזה ביקרנו במוזיאון הלאומי בסיור עם מדריך שהיה מעניין ואופציה טובה לפעילות ממוזגת (100 סומוני לשנינו פלוס מדריך). חיפשנו את המוזאון לכלי נגינה gurminj אך המקום נהרס ולא הצלחנו למצוא רמז למקום החדש.
יש בעיר גם פארק מים שנראה שווה בשם delfin, אבל בימי שני, רביעי ושישי אין כניסה לגברים וכשרצינו להגיע בשלישי היה סגור בגלל חג הקורבן.
לסיכום, חודש בטג'יקיסטן חשף אותנו לנופים ואנשים נהדרים, סעו ותהנו!

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )