מ- Tsomoriri ל- Tso Kar

טרק של חמישה ימים מטסו מורירי לטסו קאר, שני אגמים מדהימים במזרח לאדאק. עם שלושה פאסים גבוהים והליכה בגובה ממוצע של 5000 מטרים הטרק הוא לא קל. אך הפסגות המושלגות, הנופים המשגעים ומגוון חיות הבר שתפגשו שווים כל סנטימטר עליה

תאריך הטיול2012 M09
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתיוני עד אוקטובר

רקע

באיזור Leh אינספור אפשרויות לטרקים. הטרק הזה הוא אחד היפים והמומלצים שבהם.
לאורך המסלול אין יישובים כלל ולכן יש לצאת עם אוהל ושקי שינה טובים, וכן עם אוכל לכל ימי ההליכה.
ניתן לצאת לטרק עצמאית, או עם מדריך שידאג לכל המנהלות ועם סוסים שיסחבו את הציוד. האופציה השניה יקרה יחסית אך עושה את החיים קלים.

הכנות והתארגנות

פרמיט:
יש להוציא מראש בלה. עולה כ- 450 רופי ומקבלים אותו מספר שעות מרגע התשלום. עם כרטיס סטודנט ניתן לקבל הנחה של 50% בחלק מהסוכנויות (מפתיע!).

אוכל:
כדאי לצאת מעט מאיזורי התיירים ולהתקדם לאיזורים יותר הודיים. גם במיין בזאר ניתן למצוא סופרמרקטים גדולים וזולים. למי שלא התארגן מראש בארץ, היו רגועים! טחינה גולמית אפשר למצוא גם כאן.

מים:
רוב ההליכה לאורך נחלים שזורמים כל השנה ואיכות המים בהם טובה. בעליות לפאסים לעיתים אין מים וכדאי לדאוג למלא שניים-שלושה ליטרים לאדם לפני עזיבת הנחל. בכל האיזור ישנם עדרים של כבשים ויאקים ולכן מומלץ לטהר את המים לפני השתיה. אנחנו השתמשנו בכדורי כלור ויצאנו בחיים.

ציוד:
למרות שזה נשמע אגדה, הגזיה בקושי עבדה בגובה. הפתרון הכי טוב הוא בנזינייה. אם אין לכם אחת ניתן להשיג בלוני גז הברגה כמו בארץ (חלקם אפילו MADE IN ISRAEL). זה אולי עניין של מזל אבל דווקא עם הגז הישראלי היו לנו בעיות ולעומתו המיכלים הלבנים שמיוצרים בקוריאה עבדו מצוין. אנחנו יצאנו בסוף העונה והיה יחסית קשה למצוא מייכלים. מחיר מיכל סביב 450 רופי. להשלמות של ציוד טיולים, בעיקר ביגוד, יש בלה חנויות רבות וזולות באיכות סבירה. כמו כן ניתן להשכיר ציוד בסוכנויות הטיולים.

מפה:
ניתן לקנות בחנויות ספרים ב- Leh. אנחנו השתמשנו במפת Ladakh And Zanskar של הוצאת Milestone. המפה בקנה מידה 1:175,000 והיא מספיקה לניווט בטרק (השביל בשטח דיי ברור).

סוכנות טיולים:
Global Explorer היא סוכנות מומלצת מאוד וזולה מאוד בלה. נמצאת מעט לפני הגשר של Upper Changspa. טלפון: 9419243174, אי-מייל: naamgaal@yahoo.com.

הגעה

הנסיעה לאגם אורכת כ- 6 שעות. בסוכניות השונות מציגים מחיר ממחירות של כ- 6500 רופי לג'יפ מלא. אנחנו מצאנו מי שיקח אותנו ב- 5000 רופי בלבד. אם אינכם ממלאים ג'יפ כדאי להסתובב בין הסוכונויות השונות ולשאול לגבי שותפים וכך להוזיל עלויות.

יום א' - נסיעה ולינה בטסו מורירי

קבענו עם הנהג שיאסוף אותנו מהגסט האוס בשעה 11:00 בבוקר. עדיף לצאת מוקדם יותר ולהספיק כמה שעות של אור באגם אבל בשל אילוצים נאלצנו לצאת בשעה מאוחרת.
נסענו בג'יפ מרווח ונוח, והנהג נהג בזהירות כי "יש לו ילדים לחזור אליהם". הנסיעה הייתה יפה מאוד ואת 4 השעות הראשונות עשינו על כביש יחסית נוח.
חברת מע"צ הלדאקית עושה עבודה בינונית בבניית כבישים אבל כשזה מגיע ליצירתיות מגיע להם ציון 10! לכל אורך הדרך נצבים שלטים עם הגיגים על בטיחות בדרכים ועל החייים בכלל: "אתה יכול לעשות כל מה שתוכל לחלום עליו!" ו- "המהירות מרגשת וגם הורגת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב...)
השעתיים האחרונות של הנסיעה היו שביל עפר, המוביל במיוחד לאגם.
סה"כ מרחק הנסיעה הוא 230 ק"מ.
הגענו לכפר הקטן הנמצא בחלקו הצפון מערבי של האגם בשעה 17:30. בכפר ישנם מספר גסטהאוסים ולצדו איזור קמפינג יחסית מסודר עם שירותים ואוהלי מסעדה.
הקמנו את האוהל שלנו במתחם של אחת המסעדות. במסעדה, אחרי המתנה של שעה קלה, קיבלנו ארוחת ערב של טאלי עם צ'פאטי ואפילו היה ריפיל. הלכנו לישון שבעים ומרוצים.

יום ב' - הטיפוס הגדול

התעררנו לפני השמש בשעה 04:30. ויצאנו לתפוס זווית יפה לצילום האגם בזריחה (אור ראשון סביב 05:45 בתקופה הזו). לאחר ניסיון לחצות את הכפר צפונה והתקלות לא נעימה עם להקת כלבים זועמים פנינו דרומה והלכנו לאורך הגדר המקיפה את האגם. בשעות האלה אפשר לראות בע"ח שמתחילים להתעורר ולהסתובב - ארנבים גדולים ומכרסמים אחרים.
בסביבות 07:00 התחלנו לקפל את הציוד ונכנסנו לאוהל המעדה לארוחת בוקר של אומלט צ'פאטי. ה- "דידי" (כינוי לאחות גדולה) הצליחה ברמה לא הגיונית להרוס לחלוטין את החביתה. בזמן שנמנענו מלהקיא עובר אורח מקומי הסביר לנו שלפנינו יום קשה מאוד ושיותר הגיוני לעשות את הטרק הפוך והוא לא מבין למה הישראלים מתעקשים תמיד על הכיוון הקשה.
התחלנו את ההליכה בסביבות 08:00. המסלול מתחיל ממש מאיזור הקמפינג מכיוון הנחל הפונה מערבה. השביל יחסית ברור אבל דיי בקלות אפשר לטעות וללכת בצד הלא נכון של הנחל. טעות תעלה לכם בחצייה של המים הקרים יחפים.
במהלך ההליכה לצד הנחל חלף על פנינו כלב טיבטי ענק עם מכרסם גדול בפיו! הכלבים כאן מגניבים וחצי פראיים ומסתובבים לרוב לבד או בלהקות.
כעבור XYZ שעות של הליכה נינוחה ויפה מאוד לאורך הנחל הגענו לעמק עצום שהופך דיי מהר מדברי לחלוטין. המשכנו להתקדם במגמת עליה וככל שהזמן עבר הרגשנו היטב את הגובה ונאלצנו לעשות יותר עצירות. באחת מהן בגובה 4800 בערך עצרנו לארוחת צהריים. שלפנו את הגזיה ואת שקיות האינסטנט נודל "מאגי", ולצערנו גילינו שהגזיה בשום אופן לא נדלקת! אחרי 20 דק' קשות של נסיונות בכל דרך אפשרית החלטנו לא לוותר ו- "לבשל" את הנודל במים קרים. התוצאה הייתה מזעזעת והמחשבה על הטעם הנורא עושה לנו בחילה גם עכשיו.. רוב האוכל שהבאנו איתנו דרש בישול אבל החלטנו להדחיק את הבעיה ולהמשיך בטיפוס.
בעמק השביל לא כל כך ברור והלכנו כמו מה שנראה כנחל העולה אל הפאס. לקראת הצהריים התחלנו את הטיפוס הרציני. העליה בנחל יחסית תלולה וארוכה והגובה והמשקל הורגשו מאוד.
בסביבות גובה 5000, התחלתי להרגיש רע מאוד - כאבי ראש חזקים וחולשה כללים. עם הטיפוס המצב הבריאותי החמיר משמעותית והפאס נראה כמו חלום רחוק. מזג האוויר היה הפכפך ולפרקים מצאנו את עצמנו מטפסים בגשמים וברד כבד.
בשעה 17:00 הגענו לפאס (Yalung NyauLa Pass - 5430). הרוחות היו חזקות, ההרגשה הייתה מחורבנת וכל מה שהיה לנו בראש זה אוויר סמיך. הצטלמנו תמונה דיי מכוערת כי זה פאס וחייבים.
מי שלא חלה במחלת גבהים נהנה במהלך העליה מנוף משגע ומקשת בענן שליוותה אותנו כל מחצית השעה האחרונה לפני הפאס.
השעה הייתה מאוחרת והבנו שלא נוכל להגיע לאיזור הלינה המתוכנן. החלטנו לרדת עד מקור המים הראשון ולהעביר שם את הלילה. כעבור שעה וחצי של ירידה בה הצלחנו לאבד 250 מטרים הקמנו אוהל בפינה נוחה לצד הנחל.
אכלנו ארוחת ערב לא מבושלת של טחינה עם לחם, עם טונה ועם גבינה צהובה, וניסינו ללכת לישון (אור אחרון ב- 19:20). מחלת הגבהים רק החמירה ואחרי שהתחילו הזיות וכאבי ראש עזים הוחלט על לקיחת כדורים נגד מחלת גבהים. הכדור עשה עבודה מדהימה וישנו 12 שעות רצופות.

יום ג' - יום הליכה קצר להתאוששות

התעוררנו בשעה 06:30 לסביבה מושלגת וקסומה. כיסוי הגשם של האוהל היה מכוסה לגמרי ומסביב הצטבר שלג בגובה 10 ס"מ בערך. אכלנו ארוחת בוקר, התארגנו לאט וכעבור שלוש שעות יצאנו לדרך.
התכנון היה לרדת עם הנחל עד תחילת העליה לפאס הבא ולהעביר שם את היום כדי להתאושש. ההליכה הייתה נוחה ורגועה וכעבור ארבע שעות הגענו לנקודת הלינה (Sherma).
כשהגענו למקום רצו לעברנו ארבעה ילדים חמודים הגרים באוהלים בסביבה. הם היו מלוכלכים ומנוזלים ועשו הכל כדי להרשים אותנו - התגלגלו בקקי של עיזים, קפצו מסלעים ושלפו שרשראות דאלי לאמה שענדו על הצוואר. הם לא היו מהילדים שקולקלו ע"י תיירים שמבקשים שוקולד ופשוט שמחו שיש מישהו חדש ומעניין לשחק איתו. אכלנו איתם קצת שקדים ופנינו להקים את האוהל.
קיווינו שהרידה בגובה תאפשר לנו להדליק את הגזיה, ולמרות שהיינו דיי פאסימיים הצלחנו אחרי הרבה כשלונות להרתיח קצת מים. הטריק היה לפתוח את הגז בעוצמה נמוכה לשים על הגזיה סיר ורק אז להדליק. אכלנו את הנודלס ונפלנו לשינה עד הבוקר.

יום ד' - הפאס השני

אחרי כמעט 15 שעות שינה (!) קמנו ליום שמש נעים. שתינו תה עם עוגיות, נפרדנו מהילדים ויצאנו לדרך בשעה 08:30.
אחרי 20 דקות הליכה במעלה הנחל השביל פונה ימינה ומתחיל הטיפוס. העליה יחסית קלה ולא ארוכה ותוך פחות משעתיים הגענו לפאס (KartseLa Pass - 5389).
חגגנו עם סניקרס, הצטלמנו תמונה פאס והתחלנו בירידה.
אחרי כמה דקות ראינו במרחק 50 מטר מאיתנו, מקפצים בהמשך השביל שני נשרים גדולים. כמובן שהעדשה הלא נכונה הייתה מחוברת ולאחר החלפה הצלחנו לתפוס כמה תמונות שלהם בתעופה.
הירידה לנחל ארכה בערך שעה ואחריה המשכנו בהליכה לצידו. בדרך ראינו מכרסמים רצים לכל עבר.
בסביבות השעה 14:00 סיימנו את ההליכה, הקמנו אוהל לצד הנחל, והכנו אוכל. הנוף מסביב היה מהמם - העמק עצום וסביבו פסגות מושגלות רבות.

יום ה' - שני הפאסים האחרונים

יצאנו לדרך בשעה 09:30 לעוד יום שמש. ההליכה לצד הנחל ארכה כחצי שעה עד לתחילת העליה. בדרך, עפו עמלינו בזים ועייטים, ונתקלנו פעם ראשונה במרמיטות - סוג של סנאי גדול החי במחילות. המרמיטות הן החיות עם שנת החורף הארוכה ביותר והן חורפות בין החודשים אוקטובר ואפריל. העליה לפאס הראשון של היום (KymayuriLa Pass - 5410) לא הייתה קשה ובשעה 12:00 נגלה לפנינו נוף מרהיב של רכס הרים אינסופי, וטסו קאר למרגלותיו.
הירידה מהפאס מתחילה על דרדרת תלולה, השביל נעלם דיי מהר אבל הכיוון הכללי ברור. עברנו את הדרדרת והגענו לנחל שהוביל אותנו לעמק הגדול, שם היו התיישבויות נוודים רבות ואפילו טנדר! אכלנו צהריים ויצאנו לעבר הפאס השני של היום.
העליה לפאס ארכה כשעה וחצי. גילינו שבעבר השני הנחלים אינם זורמים, והבנו שעלינו להמשיך מספר ק"מ קדימה לנקודת הלינה המסומנת במפה.
הגענו באור אחרון והתארגנו לשינה, בפעם הראשונה תחת גובה 5000 מטרים.

יום ו' - טסו קאר

התעורננו מוקדם לעוד יום יפה. במרחק ראינו מקומי יוצא מהאוהל שלו והולך לעברנו. הוא אמר ג'וליי (שלום בלדאקית) וביקש 100 רופי על לינה בשטח. זה היה דיי מפתיע כיוון שלא הייתה גדר, לא שירותים, לא שלט ולא אוהל מסעדה. הסברנו לו את זה והוא חייך והלך.
נקודת הלינה היא מקום מצוין לתאם ממנה איסוף חזרה לכיוון לה. אם בונים על טרמפים לנקודה זו מגיעים ג'יפים של מטיילים שעושית את המסלול ההפוך. אנחנו התחלנו ללכת לכיוון האגם בתקווה לתפוס טרמפ' תוך כדי הליכה.
ההליכה לכיוון Tso Kar מישורית, מונוטונית וארוכה. בדרך ראינו שתי להקות פראים (Wild Horse). שימו לב שאין מים בכלל כל הדרך, וגם מימיו של טסו קאר מלוחים ואינם מתאימים לשתיה.
כשהתקרבנו לאגם פגשנו המון חיות על גדתו . למזלנו, בדיוק כשהבנו את המרחק הרב שעלינו ללכת עד מקור מים, הגיע ג'יפ ולקח אותנו טרמפ לכיוון הכפר RUMTSE לתחילת הטרק הבא (הוא המשיך עד Leh אגב)

טיפים

  • הטרק גבוה מאוד והעליה מהירה. חשוב מאוד להסתגל לגובה כמו שצריך!

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

אנונימי ( להתחברות )