פין פרוואטי

9 ימי הליכה ממעמקי עמק פרוואטי הירוק והשופע, דרך אגם מנטלאי הצחיח והקפוא, אל פסגות הענק המושלגות בפאס ומשם לעמק פין המדברי והצבעוני. טרק ארוך, יפיפה ומאתגר בהימלאיה

גם להודו חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולSeptember 2019
משך הטיול9 ימים
עונה מומלצתיוני עד ספטמבר, בקיץ גשום וביתר השנה מושלג

הקדמה ממש ארוכה

תקציר סיפור הדרך שעושה חשק:
פין פרוואטי הוא טרק משגע המתחיל מברשיאני, שעבור רוב המטיילים הוא קצה עמק פרוואטי אבל עבורנו הוא היה רק ההתחלה. המשכנו לעומקו של העמק העשיר בצמחיה, מפלים ומים וראינו את העצים נעלמים מאחורינו, ואז השיחים, ואז הדשא, עד שהאדמה נותרת עירומה, רק נהר וסלעים שמעוצבים על ידי הקרחון הענק שבחורף מגיע עד אמצע העמק. באגם מנטלאי מטפסים לפאס על הקרחון העצום, עם נוף לאינספור פסגות מושלגות במרחקים. הירידה לעמק פין היא כמו כניסה לעולם חדש, עולם מדברי של הרים שחורים, אדומים, חומים, ונחל פין בצבע תכלת זורם ביניהם עד מוד, כפר קטן ואותנטי שמחובר בכביש לספיטי.

היערכות לטרק:
ההערכות לטרק הזה היתה מורכבת, במיוחד בגלל המוניטין שהוא רכש לעצמו כטרק מסוכן מאוד.
הוא מבודד וקשה לחלץ ממנו מטיילים, והשמועה אומרת שהיו מטיילים שמתו בשביל הזה. אנחנו שני מטיילים זהירים ולכן יצאנו לטרק עם מכשיר לווייני, ולפני צאתנו התייעצנו עם פיטר, שהוא מחלץ ותיק באזור. מנוח מהבית הישראלי החם חיבר בינינו. המפגש היה משעשע ונתן לנו מידע חשוב שאני אפרט בהמשך.
אין צורך בפרמיט לטרק הזה.
מעבר לפיטר, קריאה באינטרנט והכרות עם המסלול במפה, התייעצנו גם עם סוכנות טיולים במנאלי בשם Himalayan Caravan במורד הרחוב מאולד מנאלי שם רבי היה אדיב ואינפורמטיבי אבל לא פרקטי כשדיברנו איתו על פורטרים (בגדול, אנחנו צריכים לספק בעצמנו אוכל וציוד קמפינג לפורטרים, העלות מאוד גבוהה, והם יוכלו לסחוב מקסימום 5 קילו של ציוד משלנו. הבעיה הזו חזרה עם כל סוכן טיולים שדיברנו איתו, בקאסול, בברשיאני ובקלגה).
התקופה המתאימה לטיול מתחילה ביולי ונגמרת באוקטובר. ביולי-אוגוסט הטמפרטורות יותר גבוהות ורועי הצאן עולים אל ההרים, אבל יותר מעונן ויורד גשם. בספטמבר-אוקטובר רוב השלג והקרח כבר נמס אז הזרימה של הנהרות נרגעת, הקרחון בפאס דחוס ובטוח להליכה, והראות יותר טובה אבל - מתחיל להיות קר ורועי הצאן בורחים מההרים לעמק. אנחנו יצאנו לדרך בסוף ספטמבר ומזג האוויר היה לצידנו עם 5/9 ימים שטופי שמש.
לא מצאנו מפות נייר כי האזור הזה עוד לא מופה באופן רשמי.
כל המסלול מופיע בmaps.me, אני השתמשתי גם במפה טופוגרפית באפליקציה חינמית בשם windy maps. יש בעיה במפס מי שמפריעה לו לחשב את המסלול כולו כי השביל קטוע בקמפסייטים אבל תעשו זום אין ותדקרו נקודה אחרי הקמפסייט ואז זה יעבוד לכם.
את האוכל רכשנו בניו מנאלי: אטריות אורז, סויה צ׳אנקס, טחינה, דבש, מרקים של קנור, עדשים שלוקח להן מיליון שנה להתבשל, שיבולת שועל, פירות יבשים ועוד.
שלחנו תיק עם ציוד מיותר לרישיקש עם חבר שנסע לשם והשאיר את התיק בבית חבד (בדיעבד אולי היה עדיף לשלוח לקאזה, היות והטרק נגמר בספיטי).
אני יוצאת מנקודת הנחה שמי שקורא את זה הוא מטייל מנוסה, ובכל זאת מרגישה צורך לכתוב שהטרק הזה מתאים רק למטיילים שהתנסו בגבהים, בנשיאת משקלים גבוהים, בניווט ולינה עצמאיים בשטח ובהליכה מורכבת טכנית (יש 3 חלקים בעייתיים והיתר סבבה). ובטח ובטח לא למטייל בודד.

אנחנו יצאנו לטרק מקלגה Kalga, שזה כפר קטן ומהמם בעמק פרוואטי, שם יש מגוון מסעדות והוסטלים (אנחנו בחרנו בזה עם הערסלים).

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 1 - מקלגה לקיריגנגה

7 ק"מ, לילה בגובה 2,800 מ'
בעל ההוסטל בקלגה שידך לנו פורטר לקיריגנגה (Khirganga) שחשב שהוא סוחב תיק קטן וחמוד ללילה בקיריגנגה אבל נתקע עם התיק הענק והכבד הזה במקום.
יצאנו ב10 בבוקר, עלינו 500 מ' בדרך יפה ביער עד קיריגנגה, שהיא עיר אוהלים ענקית ליד מעיינות חמים קדושים להינדואיזם. בדרך יש מלא דוכני תה ובקיריגנגה יש מסעדות אז אין צורך להצטייד באוכל עד היום השני לטרק, למעשה.
בילינו את כל הערב במעיינות החמים שמופרדים לנשים וגברים וישנו באוהל גדול ומפנק.

יום 2 - מקיריגנגה לטונדה בודג׳ (באבא ג׳י)

8 ק"מ, לילה בגובה 3,350 מ'
צ׳וני המארח שלנו בקיריגנגה עשה לנו שיחת הפחדה לטרק פלוס תמונות ואז סידר לנו פורטר ליום אחד ב1,000 רופי, בחור מקומי שגר בחצי הדרך לטונדה בודג׳ Tunda Bhuj.
יצאנו לקראת 11, הלכנו יחד בין העצים ובצהריים הגענו לבית של הפורטר, שם צ׳ינה אחותו בישלה לו דאל וצ׳פאטי. הצטרפנו לחגיגה בבקתה שהיתה בנויה מעץ ובוץ והיתה מלאה בפרות חמודות שאכלו מערימה ענפים ענקית וליטפנו אותן. קיבלנו כוסות חלב טרי מהפרות וצ׳פאטי שצ׳ינה הכינה על הגחלים.
משם המשכנו ללכת לאורך הנחל. בשלב מסוים הפורטר נראה מסכן ורצה להפסיק והשתכנע להמשיך עד הבית של באבא ג׳י, הודי ממומבאי שגר כאן בין ההרים כבר 22 שנים. שיחקנו עם שני הכלבלבים וגור העיזים שלו שהיתה לו תסרוקת של אלביס, קנינו ממנו בצל והקמנו את האוהל למטה. עד שהחשיך עברו מולנו מלא רועי עזים וסוסים וכבשים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 3 - מטונדה בודג׳ לטקור קואן

7 ק"מ, לילה בגובה 3,600 מ'
קמנו בבוקר והתחלנו ללכת, הפעם בלי פורטר, במעלה הנהר. די מהר נתקלנו בגשר שקרס ושם מלא הודים מעבירים את הסוסים שלהם דרך הנהר השוצף כשהם קשורים בחבל. הסתכלנו עליהם יוצאים מבוהלים מהנהר המטורף בעזרת ההודים שמשכו חזק בחבל לעזור להם לצאת... משוגע!
עברנו את קו העצים.
בגלל שהגשר קרס צריך להמשיך בגדה הימנית של הנהר - המעבר שם בעייתי, צריך לטפס על סלע תלול בעזרת הידיים, ואז ללכת בשביל צר מאוד, ואז לטפס עוד קצת עם הידיים. קצת מפחיד כי מתחת יש נפילה חופשית לנהר השוצף - זה המעבר שצ׳וני ופיטר הזהירו אותנו מפניו. עודד עבר אותו בלי תיק וחזר, ואז קיפלנו את מקלות ההליכה ועברנו אותו יחד די בקלות.
מיד אחר כך פגשנו לראשונה מטיילים בדרך, פול ולוק גרמני וצרפתי שהגיעו מהכיוון השני והזהירו אותנו שלא נעלה על הקרחון ומעלה ממנטלאי חחחח.
בטאקור קואן Thakur Kuan היה מהמם, צוקים מטורפים מסביב והכל ממש ירוק. אבל מהר מאוד נהיה מעונן וקודר...

יום 4 - מטקור קואן לאודי טאץ׳

9 ק"מ, לילה בגובה 3,800 מ'
קמנו בבוקר עם קרח על האוהל ושלג על כל הפסגות מסביב, מה שהקשה על ההתארגנות בבוקר אבל לגמרי הוסיף לנוף המהמם מסביב בעודנו ממשיכים לעלות עם נהר פרוואטי. יש עוד קצת חתיכות קרחון משובצות לצד הנהר.
האתגר היומי שלנו להיום נקרא פנדו ברידג׳ וגם ממנו הזהירו אותנו רבות. סה"כ שני בולדרים ענקיים שהתגלגלו להם אל תוך הנהר, אז כל מה שנותר כדי להפוך אותם לגשר היה לערום סביבם המון אבנים שיהיה אפשרי לטפס. קצת מפחיד ורעוע אבל לגמרי עביר, ודי מרשים :)
חוץ מזה היום היתה הליכה קלילה למדי.
אחרי שהגענו לאודי טאץ׳ Odi Thatch המשכנו עוד קילומטר וחצי והתמקמנו ליד בולדר ענק.
תוך דקה התחיל לרדת גשם... אחרי עשרים דקות יצאה שמש מפנקת אחרי יום קריר למדי, ישבנו קצת בשמש ונהננו מהנוף.
מהלילה הזה ואילך התחלנו לשמוע רעשים עמומים שפירשנו כמפולות אבנים בהרים סביבנו אז הקפדנו לא להקים את האוהל ליד גלי אבנים.

יום 5 - מאודי טאץ׳ לאגם מנטלאי

11 ק"מ, לילה בגובה 4,150 מ'
התעוררנו לבוקר שמשי ויפה. עשר דקות אחרי שהתחלנו ללכת פגשנו קבוצת הודים שישנו במערכת מערות מתחת לבולדרים עצומים לא רחוק מאיתנו - תכלס שווה להמשיך ללכת עוד קצת ולישון שם ולא באודי טאץ׳.
נפרדנו מהם לשלום והמשכנו ללכת עד שהגענו לחוף חולי לצד הנהר שכבר נרגע קצת, ובילינו שם את כל הבוקר ברגוע.
האתגר היומי היה (חוץ מלעזוב את החוף) הטיפוס לאגם מנטלאי Mantalai Lake. תכלס מדובר בעליה של 200 מ' על סוללת אבנים ענקית שנוצרה כנראה בעקבות קרחון שהיום כבר לא קיים... טיפסנו את הסוללה בהתרגשות להגיע סוף סוף לאגם!
בסוף העלייה, לצד האגם, יש מקדש קטן עם דגלים, רוג'ומים, פסלים ופעמון! נתנו כמה גלינגים בפעמון והמשכנו.
באגם נשבו רוחות חזקות, אז המשכנו מאזור הקמפינג החשוף (שקל לזהות בגלל תעלות הניקוז לאוהלים וכמויות הזבל הפזורות באיזור) ומצאנו לנו פינה חמודה מוגנת יחסית ליד סוללת עפר גדולה ובולדר גדול.
לראשונה בטרק, ולקראת הקפיצה בגובה הצפויה לנו מחר (מ4100 ל4700) יצאנו לטיפוס התאקלמות על גדת העמק הקרובה - טיפוס תלול מאוד וקשוח. סהכ עלינו בערך 200 מטר, נשארנו שם שעה וירדנו (היה תלול מאוד וקצת מפחיד).
בנינו רוג'ום לזכרנו על הבולדר הגדול שהגן על האוהל.
לרגל העליה של מחר ומשקל התיקים, השארנו שקית עם נודלס לשתי ארוחות ערב זוגיות, עדשים, קמח, ופירות יבשים מתחת לרוג׳ום על גל האבנים. מוזמנים לחגוג. זה המיקום: 31.857426, 77.788056

יום 6 - מאגם מנטלאי לבייס קאמפ

4 ק"מ, לילה בגובה 4,700 מ'
התעוררנו לבוקר קפוא במיוחד במנטלאי עם קרח על האוהל, אבל בלי עננים בשמיים. כאילו לא היה לנו מספיק קר, על הבוקר היינו צריכים לנעול סנדלים ולחצות את נהר פרוואטי שכאן הוא כבר ממש נחל רדוד וחמוד (אבל קפוא). והשמש הסתתרה מאחורי הרכס משמאלנו.
אז כשהתחלנו את העליה האימתנית לעבר פרוואטי בייס קאמפ, כפות הרגליים שלי עוד היו קפואות וכאבו מאוד.
העלייה היתה תלולה וקשה אבל השביל היה ברור. טיפסנו וטיפסנו עד שהגענו לשמש ואז נחנו על בולדר ענק והפשרנו קצת.
מלמעלה ראינו את כל הקרחונים שמזינים את אגם מנטלאי ואת נהר פרוואטי, והתרגשנו במיוחד מהאגמים בצבעי טורקיז עז.
באינטרנט אין עליו מידע והסוכנים לא ידעו עליו, אבל מצאנו קאמפ בייט מוצלח בגובה 4,600 ואז אחד עוד יותר מוצלח בגובה 4,700. זה המיקום - 31.838616, 77.808289
שמחנו שאנחנו לא לא צריכים לישון בגובה 4,900 כמו שקראנו באינטרנט (כי זו קפיצה מאוד גדולה בגובה) ושמחנו שמזג האוויר נעים. הנחל הספיק להפוך לעכור בנתיים (בצהריים אז מילאנו בזרם אחר שמצאנו שהיה צלול.
יצאנו לטיול התאקלמות לגובה 4,800 ונהנינו מלילה מלא כוכבים.

יום 7 - מפרוואטי בייס קאמפ לפין בייס קאמפ

8 ק"מ, שיא גובה 5,300 מ', לילה בגובה 4,400 מ'
קמנו מוקדם מהרגיל, התארגנו בזריזות והתחלנו לטפס לעבר הקרחון! מרגש!
עוד יום של מזג אוויר מושלם לפנינו, ובעודנו עולים אנחנו רואים שהנחל שאתמול זרם - הבוקר עוד קפוא לגמרי. קול!
בהיי קאמפ אכלנו ארוחת בוקר ומילאנו בקבוקים במי קרחוני הימלאיה. האמת, זה מצחיק, הייתי צריכה לשבור קצת קרח כדי למלא את הבקבוקים.
התחלנו לטפס על הקרחון העצום שהיה דחוס וצפוף ויחסית נוח להליכה.
עברנו את האוכף הראשון בהליכה על הצד הימני של הקרחון, ואז נתגלה לפנינו עולם חדש של פסגות מושלגות וקרחוני ענק.
היה יפיפה ללכת בין כל הפסגות הלבנות וגם היה קשה לנשום בגלל הגובה.
ממשיכים ללכת כשהפאס בסוף נמצא משמאל, המסלול לא ברור ולא מסומן (הולכים על קרחון) אז אנחנו הסתכלנו במפה טופוגרפית וגם נעזרנו בGPS.
סוף העליה לפאס עצמו לא מאוד ברורה והעצה הכי טובה שלי היא פשוט לעלות לאדמה מעל הקרחון איפשהו, בזהירות, ולהתחיל לעלות.
אחרי כמה שעות טיפוס, ב12:00 הגענו לפאס שהשקיף על ממלכת הקרחונים והפסגות מצד אחד ועל הפסגות והקרחונים שמזינים את נהר פין מהצד השני. נחנו, אכלנו, ניגנו ביוקלילי, הצטלמנו ושמחנו מאוד שעמדנו במשימה!!!
כבשנו את פין פאס המפחיד.
בצהריים התחלנו לרדת לעמק פין דרך קרחון ענק אחר, שבשעה הזו כבר היה חלקלק למדי. המשכנו בירידה לעמק פין ועצרנו לצהריים רגע לפני שהירידה נהיתה תלולה, עם נוף לעמק מדברי. בסוף הירידה צריך לחצות את הנהר כדי להגיע לקמפינג, אבל באחר הצהריים הזה אחרי יום שמשי הזרימה בנהר היתה חזקה מדי לחציה בטוחה. החלטנו לנסות שוב בבוקר ומצאנו מקום נחמד לישון בו בצד שלנו, קצת בהמשך הנהר.
ראינו כוכבים מדהימים והסכמנו שאם בבוקר עדיין לא נצליח לחצות את הנהר, פשוט נסתובב ונחזור את כל הדרך חזרה לקיריגנגה.

יום 8 - מפין בייס קאמפ לנקודה רנדומלית בעמק פין

15 ק"מ, לילה בגובה 3,900 מ'
קמנו בעצלתיים, עם השמש, חצינו את הנהר (שנרגע בנתיים) בקלות ואכלנו ארוחת בוקר בצד השני.
עמק פין מתגלה כעמק תלול, מדברי, וצבעוני במיוחד. השביל שאנחנו הולכים בו הוא על מדרון תלול ומידרדר ומעצבן להליכה. אחרי שהחלקתי ודפקתי את הברך, בהמשך השביל נהיה נעים יותר להליכה. חצינו כמה נחלים, ראינו בקתות רועים נטושות וירדנו בגובה.
ראינו מנהרת קרח ונכנסנו לתוכה וסביבנו היו הרים שחורים מעוטרים באדום כתום וצהוב וקצת קרח וביניהם, נהר זורם ומדי פעם קרחון מחבק אותו.
את ארוחת הצהריים אכלנו בTiai שם תיכננו לישון, אבל מזג האוויר היה טוב והיו לנו אנרגיות אז המשכנו ללכת עוד כ5 ק"מ בשביל שהפך לדרך עפר רחבה. נגלה אלינו נוף מהמם של הרים שחורים עם דרדרות אדומות, אבנים סגולות שעודד אסף בכמויות, ובהמשך גם כמה הרים עם המון צבעים מסודרים יפה בשכבות. וגם נהייתה רוח חזקה.
נהנינו מהדרך היפה ואחר הצהריים, אחרי שחצינו גשר שנוי במחלוקת, עצרנו באמצע השביל, הקמנו את האוהל והסתתרנו מהרוח הנודניקית הזו.
ראינו כוכבים יפים בפעם האחרונה ואכלנו ארוחת ערב בפעם האחרונה (עודד כבר לא יכול לאכול סויה צ׳אנקס ואנחנו מתגעגעים לאטריות האורז שלנו) ושמתי קרם לשפתיים בפעם האחרונה והלכנו לישון בפעם האחרונה במזג אוויר נהדר. זה המיקום - 31.886802, 78.012871

יום 9 - מהנקודה הרנדומלית למוד

10 ק"מ, לילה בגובה 3,750 מ' ובמיטה!
התעוררנו מוקדם ונשארנו בשק"ש מלא כי אפשר. השמיים לא אכזבו נשארו כחולים ויפים ללוות אותנו ביומנו האחרון.
בעודנו מתארגנים ומקפלים את האוהל, הופיע מעבר לפינה אופנוען הודי עם דגל הודו ענק מתנפנף. פטפטנו קצת ונפרדנו לשלום. היה נחמד לחוות אינטראקציה עם מישהו אחר...
הלכנו בזריזות על השביל הרחב והנוח, ובאחת הפניות הוא הגיח - Mud, הכפר בו נגמר הטרק.
בכניסה לכפר נכנסנו לשכשך בנחל.
סגרנו חדר אצל אישה מבוגרת וחמודה בשם דולמה, הגענו למסעדה היחידה בכפר בשם Tara וטרפנו שתי מנות טאלי כל אחד, ועוד מומואים.
קחו בחשבון שבמוד אין קליטה או וייפיי, גם לא עם סים של לדאק.

אחרית דבר

למחרת ב6 וחצי בבוקר יצא הלוקאל ממוד לקאזה שהיה חווייתי וצפוף ורועש, ולקח כ3 שעות עד לכניסה לקאזה. לרוב אנחנו אנשים של טרמפים אבל ממוד הסיכוי קלוש, אלא אם במקרה עברו שם תיירים עם רכב עצמאי.
בקאזה אין ממש אינטרנט, אבל בהוסטל שלנו Mandala היה וייפיי שלפעמים עבד ובעזרתו הודענו למשפחות שאנחנו בחיים.
מקאזה יוצאים כל יום אוטובוס (400 רופי) ומוניות משותפות (1,000 רופי) למנאלי.
אנחנו יצאנו מקאזה לכיוון השני, לטיול בעמקים ספיטי וקינור בטרמפים (צריך להוציא פרמיט בקאזה) אבל זה כבר לסיפור דרך אחר...
לנו היה מאוד קשה לאסוף מידע על הטרק הזה אז אני מקווה שמצאת את סיפור הדרך הזה מועיל :)

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )